ישנם מקומות כמו ארה"ב, שבהם שכרו של המלצר אינו משולם ע"י בעל המסעדה, אלא ע"י הסועד בצורת טיפ בתחום האחוזים המקובלים באותו מקום ובהתאם לרמת הביצוע של העבודה ע"י המלצר.
נוהג המקום הוא כמו חוק בלתי כתוב. המלצר אינו מצפה לקבל שכר מבעל המסעדה, אלא מהסועד.
כאשר נוהג המקום הוא ששכרו של המלצר משולם ישירות ע"י הסועד בצורת טיפ, המשמעות הינה שכאשר סועד נכנס למסעדה, שבה מקובל נוהג המקום הנ"ל, הסועד קיבל על עצמו לשלם את שכרו של המלצר בצורת טיפ בהתאם לכללים המקובלים. אם הכללים הנ”ל אינם מקובלים עליו, שלא יכנס למסעדה כזו. הוא יכול ללכת למסעדה אחרת שבה השרות הוא עצמי ושם אין נוהג כזה.
כאשר סועד נכנס למסעדה כנ"ל, המלצר עובד עבורו ומצפה לקבל תשלום (טיפ) מהסועד עבור עבודתו. זהו מעין חוזה בלתי כתוב בין הסועד למלצר.
למרות שפורמלית אין יחסי עובד-מעביד בין המלצר לסועד, סועד שלא ישאיר למלצר טיפ בתום הסעודה, משול למעביד שאינו משלם שכר לעובד שלו, למרות שזה ביצע את העבודה שהתבקש ע"י המעביד.