חזרנו מדורדון - היה נפלא!!!
-
מכאן המשכנו לגני מרקיוזאק Les jardins de Marqueyssac. אלו הם גנים נרחבים התלויים על המצוק, ופרט לגנים מעוצבים בכניסה ליד הטירה, רובו של הגן "פרוע" וטבעי יותר, דבר שאנחנו מאד אוהבים.
התחלנו לפסוע בשבילים, כאשר עברנו בין טיילת הצוקים וטיילת הגובה לסירוגין, ולמרות המפה וההסברים בעברית(!) הצלחנו "ללכת לאיבוד" להנאתנו ולהגיע עד למרפסת התצפית בקצה המצוק - le belvedere.
לקראת ערב, ואנחנו נוסעים לעיירה Domme. דום היא אחת מעיירות הbastide המבוצרות, שהוקמה כדי להגן מפני האנגלים במהלך מלחמת מאה השנים.
אנחנו כבר רעבים ודי עייפים ובכל זאת מקדישים קצת זמן לסיור בעיירה משובבת הנפש, על רחובותיה המתוקים והישרים, והטיילת היפה צופה לנהר, בתקווה להגיע לכאן שוב. בסוף הטיול בעלי הכתיר אותה כעיירה היפה ביותר, והצטערנו שבסוף לא הזדמן לנו לחזור.
ישבנו לאכול במסעדה ביתית ונעימה Auberge de la Rode. היה בתפריט תרגום של שמות המנות לאנגלית, אך הוא היה תרגום מילולי ולא ממש הבנו. בעזרת תמונות מגוגל ונסיונות הסבר בצרפתית של בעלי המקום הצלחנו להזמין. אמנם אחת המנות היתה שונה ממה שחשבנו שנקבל, אך הכל היה טעים
הסתיים יום ארוך ומקסים בדורדון. שמחים וטובי לב שבנו לחדרנו למנוחת לילה לקראת מחר בו ניסע לחבל לוט..
-
צפנת, כל הכבוד על הקצב וריבוי התמונות, אני נהנית מהנופים!
תוהה לעצמי כמה מהפורמט הזוגי רלבנטי לפורמט משפחתי אבל עוד אמתין בסבלנות.. אני יודעת שהדורדון "נחשב" גם כיעד משפחתי.
-
יופי של טיול.אגב, המקומיים לא אוהבים את השימוש בשם דורדון, למעט לנהר ולעמק שלו. הם משתמשים בשם פריגור Périgord ע”ש הבירה Périgueux.
-
איזה כיף למצוא סיפור טיול שלך!
הדורדון איזור משגע אבל ראיתי אותו בזמנו מבעד לערפילי שפעת איומה כך שחייבת לחזור והסיכום שלך הולך לעזור מאד מאד.
בינתיים תענוג לקרוא, תודה.
-
TAGA איזה כיף שהצטרפת. שובי שובי לדורדון
Sailor - תודה, אכן פריגור.
פנינית - אני חושבת שהשלד הזוגי מתאים גם לטיול משפחתי. את היום שתיארתי אפשר לשנות מעט, למשל במקום שיט בגאבאר לקחת שיט בקנו (ואם רוצים טיפה יותר מהיר הבנתי שעדיף בנהר הואזר), ובגני מרקיוזאק ניתן גם לעשות מסלול "ויה פרטה" (לא יודעת פרטים מדוייקים כי לא היה רלוונטי עבורנו), אבל גם בלעדיו אפשר להנות בגן עם משפחה. אגב, ארבעת סיפורי הטיול שנילי צרפה ושכאמור נעזרתי גם בהם, של שירלי, זיוה, דורית ותמי, כולם משפחתיים.
היום הבא שאתאר בחבל לוט מתאים במיוחד למשפחות, וניתן לשלב בו ובשאר הימים כמובן עוד אטרקציות המותאמות לילדים על חשבון חלק מ"העיירות הציוריות", כמו טיול אופניים, סוסים, פארק חבלים וכד'.
יום שלישי ה- 30.4
היום ניסע טיפה יותר, כשעה מזרחה לכיוון חבל לוט הסמוך. מקריאה מקדימה יש שציינו כי הנוף מעט פחות מרשים באיזור זה, אולי גם פחות ירוק. אולם אנחנו לא התרשמנו כך כלל ועיקר, אולי בזכות עונת השנה האביבית - שלל גווני הירוק ניבטו אלינו מכל עבר וזיכו אותנו בנסיעה מענגת.
יעדנו הראשון - רוקאמדור. זהו אחד מיעדי התיירות המוכרים והמתוייירים ביותר בצרפת. הכפר הקטן המונה פחות מ 600 איש תלוי על מצוק אדיר מימדים ויש לו שלושה מפלסים - במפלס העליון שרידי מבצר מימי הביניים, המפלס האמצעי הוא קומפלקס דתי של מנזר, כנסיות וקפלות המשולבות בסלע, ובמפלס התחתון מדרחוב חנויות ובתי הכפר.
בדרך לRocamadour עצרנו לתצפית יפה על הכפר מרחוק מהעיירה הוספיטאלט L'Hospitalet.
המשכנו לכוון הכפר וחנינו בחניון העליון ליד המבצר. מכאן התחלנו לרדת בשביל המתפתל מטה. יחד איתנו היתה קבוצת צליינים גדולה שנעצרו ליד כל פסלון ישו/מדונה שבקצה כל עיקול, ופצחו בתפילה ובשירה גדולה שנמשכה עד לעצירה הבאה. זה היה משעשע למדי והוסיף לאווירה, וגם איפשר לדמיין קצת ממה שהיה כאן בעבר, כאשר עברה כאן אחת הדרכים שהובילו את עולי הרגל הנוצרים לסנטיאגו דה קומפוסטלה בספרד.
לאחר סיור קצר בכנסיה והמנזר המשכנו למטה והסתובבנו בין החנויות. התעכבנו זמן רב (מדי) בחנות תיקים כדי לבחור ארנקים לבני הנוער שבבית, והנה כבר היינו קצרים בזמן כי הזמנתי סיור בתהום פאדיראק לצהריים. אז קנינו כריכים לאכילה בחטף, ואת העליה התלולה מעלה עשינו בשתי מעליות, היישר אל החניון.
היה מאד נחמד, אם כי קצר מדי עבורי, וקצת ממוסחר מדי עבורו.
-
כ- 20 דקות נסיעה נוספות ואנחנו מגיעים בדיוק בזמן המיועד ל"תהום פאדירק" Gouffre De Padirac. כבר מבחוץ ניתן להציץ לפתח התהום הפעורה - 35 מטר קוטר ו75 מטר עומק, שהם רק הפתיח לפלא תת קרקעי זה.
את הכרטיסים רכשתי לילה קודם כיוון שראיתי שיש כבר שעות שאזל בהן המקום (ובדיעבד הזמנתי לשעה מוקדמת מדי...). שימו לב כי יש להגיע עם הכרטיסים מודפסים (וגם כאן נלחצתי שמא תהיה בעיה להדפיס בבוקר ברגע האחרון). אך כאמור הכל בא על מקומו בשלום, נעמדנו בתור לבעלי כרטיסים לשעה 13:45, וקיבלנו אוזניות להסברים באנגלית.
ועתה התחלנו במסע המופלא עמוק ללב האדמה. תחילה ירדנו במדרגות רבות (!) (אפשר גם בשתי מעליות) לתחתית הבור, כאשר מידי פעם טיפות מים ניתזות עלינו. הבטנו מעלה מעלה ו -וואו!!
נכנסנו פנימה אל נבכי המערה העצומה, והמשכנו לרדת. נטיפים סביבינו, והמים הזורמים כבר ניגלים לרגלינו- נהר תת קרקעי באורך 40 קילומטר זורם במערה (רק 2 קילומטר פתוחים לקהל המבקרים).
כעת הגענו אל הסירות. כמיעוט "דוברי האנגלית" נשלחנו בדד לעבר סירה צרה, מעין גונדולה, והצתוותנו למדריך שהאנגלית לא ממש שגורה בפיו, אם כי ניסה ככל יכולתו, וסיפר בין היתר כי אין דגים בנהר אך קיים זן נדיר של סרטן עיוור וכמו כן נחש מים שקיים רק כאן ולכן נקרא נחש פאדירק
, אך באמת שההדרכה אינה העניין כאן. לאחר שיט נהדר ולא קצר ירדנו והמשכנו לעבר מסלול רגלי. יתרון גדול בעיני היה לכך שהיינו עם אוזניות ולא עם מדריך, וכך יכולנו ללכת בקצב שלנו, ולהצליח לחוות עד תום את המקום רב ההוד וההדר הזה, על גודלו, גובהו ועומקו, על נטיפיו היפים, המים הזורמים הצלולים כבדולח, המפלונים ורסיסי המים, האגמון הטורקיזי היפיפיה בשילוב "צלחות" הנטיפים בתוכו ומעליו...
בתום הסיור הרגלי שבנו אל מעגן הסירות, והפעם קיבלנו מדריך שאפילו לא ניסה את האנגלית - שתק כדג כל הדרך, מה שלא הפריע לנו, פרט לכך שלא הסב את תשומת ליבנו לכך שהמצלמה בנקודה המצלמת כל סירה פיספסה אותנו (הצילום בשיט אסור, במסלול הרגלי מותר לצלם ללא פלש).
את הדרך חזרה למעלה עשינו כבר בשלוש המעליות, וכפי שהגדיר זאת בעלי, יצאנו מתחושת העולם הקדמון של "פארק היורה" חזרה אל העולם.
-
יצאנו אל פני האדמה והסתנוורנו מאור השמש לאחר החוויה התת קרקית מהממת החושים.
ולאן עכשיו? התלבטות. אולי נחזור לרוקמאדור? בעלי כבר מיצה אז לא... לאיזה עיירה משלל ה"עיירות היפות ביותר בצרפת" שיש באיזור? החוויה ב"דום" הייתה מצויינת ושנינו נשמח לעוד עיירה מתוקה ומיוחדת, ורצוי פחות עמוסת תיירים.
על המפה ציינתי לי מבעוד מועד גם את העיירה שכל בתיה עשויים אבנים אדומות Collonges la Rouge. כשתכננתי בבית הנחתי שהיא מרוחקת מדי וסביר שלא נגיע אליה. בדקתי וראיתי שגוגל מפס ציין 40 דקות נסיעה אליה, כאשר החזרה לצימר אורכת אותו הזמן כמו מכאן והחלטתנו - לשם פנינו מועדות.
ואיזה כיף כאן, כמה מתיקות, חן ויופי
כפר קטן, שאכן כולו בתים עשויים אבני גיר אדומות. שוטטנו בין הבתים, בתי הקפה החמודים והחנויות המיוחדות שרבות מהן של אמנים תושבי המקום. הכפר קטן, ואין בו שום "אטרקציה", פרט לגבינה ושתיה קרה לא קנינו דבר, גם לא ישבנו לאכול, אך בכל זאת מצאנו את עצמנו נשארים שם זמן ממושך. התיישבנו בפינת חמד אחת, קראנו קצת על המקום, שלחנו תמונות לילדים "בשידור חי" ושוחחנו עימם בווטסאפ, המשכתי ובחרתי תמונות יפות גם מהימים הקודמים ושלחתי בווטאפ של המשפחה המורחבת. הרבה יותר נחמד לעשות את זה מכאן מאשר מהחדר
. ועוד סיבוב פנימי וחיצוני, וכבר ערב. 
נוסעים חזרה "למרכז", ומגיעים ברבע לתשע לסארלה. החלטנו שנאכל כאן במזנון המבורגרים מומלץ Les Tontons Burgers שפתוח עד עשר בלילה (בעונה זאת של השנה זה כבר ממש אמצע הלילה), ובדרך נערוך סיור לילי קצר כדי לראות את העיירה מוארת בחשיכה.
משלמים 8 יורו עבור ארוחת המבורגר, ציפס ושתיה במזנון, ונהנים גם מהאוכל המוכן במקום (איך הם עושים את הצ'יפס כזה טעים??) וגם מבעל המקום הסופר נחמד וחובב הישראלים.
כמה דקות ואנחנו חזרה בחדרנו, עייפים ומאד מאד מרוצים!!!
-
יום רביעי 1.5
היום האחד במאי. רק ממש לפני הטיסה שמתי לב לכך שמדובר ביום שבתון וקראתי שמרבית המקומות סגורים. חששתי שגם שוק האוכל של רביעי בבוקר בסראלה לא יתקיים, אך בדקנו זאת בלשכת התיירות בעיירה כבר ביום הראשון, ונאמר לנו שהשוק יתקיים כרגיל, וכך גם כל האתרים האחרים המתוכננים.
אז פתחנו את הבוקר בשוק השוקק של סארלה, כאשר את פנינו קיבלה מוסיקה ושירה אדירה שבקעה מרמקולי ענק של המנון האינטרנציונל (שמקורו אגב בצרפת)
זאת היתה ככל הנראה תחילת התארגנות לתהלוכה לכבוד חג הפועלים, אך אנחנו לא נשארנו לראות.
את הביקור התחלנו בקניית מתנות לסבא וסבתא שנשארו עם הילדים, והמשכנו בסיור בין הדוכנים, יחד עם עוד תיירים רבים (אך לא בצפיפות כפי שראיתי מתמונות בקיץ). רוב הדוכנים הציעו טעימות, ואנחנו התכבדנו במבחר גבינות (בעיקר אני), ובמבחר נקניקים (בעיקר הוא), 'פואה גרה' ועוד כהנה וכהנה, וגם רכשנו ממתקים לילדים, גבינות קשות טעימות ומיוחדות להביא ארצה, מנת תבשיל של תפוחי אדמה ופטריות שהיתה ממש "ללקק את האצבעות", וגם כמה מצרכים - עיגולי גבינת עיזים, נקניק, ירקות ובגט טרי כמובן בכדי לערוך פיקניק בהמשך.
הנה כמה תמונות מהרשת כי היינו עסוקים מדי מכדי לצלם
היה מאד נעים וטעים! וכעת אנחנו ממשיכים לגני ארניאק Eyrignac et ses jardins.
אנחנו מסיירים בגן. נחמד אבל למען האמת ממש לא התלהבנו והרגשנו שיכולנו גם לוותר - פעם ראשונה בטיול. אולי כי התחמם קצת, אולי כי אני עייפה (בכל טיול יש מין יום לאה שכזה..), אולי כי מלכתחילה גנים מעוצבים הם לא ההעדפה הראשונה שלנו, ובכל זאת ראינו גנים יפים ממנו בהרבה. עשינו סיבוב, צילמנו קצת וזהו. הדבר היחיד שממש מצא חן בעינינו היו פסלי מתכת שהוצבו ברחבת הדשא המרכזית, שבהמשך הבנו כי הם חלק מתערוכה זמנית נודדת.
-
אני גם מאד אוהבת את קולונז’ לה רוז’- ובכלל כל האזור (עם לא מעט כפרים שמוכתרים ב”כפרים היפים ביותר בצרפת” ) בחבל לימוזין.
עוררת בי געגוע וחשק……
-
איזה טיול מקסים , התמונות ממש יפות. -
יונית, כיף לשמוע. אז מסתבר שביקרנו גם בחבל לימוזין... לא ידעתי ולא הכרתי אז בדקתי עכשיו במפת חבלי צרפת וראיתי שקולנז' דה רוז' האדומה והיפה נמצאת ממש בקצה הדרומי של החבל ובצמוד לחבל לוט.
אנחנו ביום הרביעי, בצהרי היום. ממשיכים לעבר טירת קאסטלנו Chateau De Castelnaud.
ה GPS התעקש להוביל אותנו לכניסת הצוות, ולאחר התברברות קלה הגענו לחניון האורחים. קיבלנו דפי הדרכה מפורטים בעברית (איזה כיף!) והתחלנו בסיור.
הטירה המרשימה, שבזמן מלחמת 100 השנים היתה בצד האנגלים, עברה תהפוכות רבות במהלך השנים. היא חולשת על שטח נירחב, ובין היתר היא כוללת תצוגה מעניינת של שריונות וכלי נשק עתיקים, ובכללם גם כלי ירייה גדולים. (הדגמה של הירי נעשתה בסוף הסיור בצרפתית,שלא היה טעם להצטרף אליו, וראינו אותה בהמשך מלמעלה). הנוף הנשקף מין המרפסת אל הדורדון מקסים ביותר, וניתן לראות גם את טירת ביאנאק, יריבתה בזמן מלחמת מאה השנים, שאליה נגיע בהמשך הטיול.
-
במסגרת ההכנה לטיול נתקלתי ב"סיור אווזים" מומלץ Nathalie Et Denis Mazet -Élevage D'Oies. מאחר והאווזים הם סמל המקום זה נראה לי מעניין. הסיור נערך ע"י נטלי מזט ובעלה, בעלי חוות Carsac Aillac הסמוכה לסארלה, מדי יום בשעה 18:30, והוא חינמי. בסופו ניתן לקנות ממוצרי החוה אם רוצים.הגענו, ואיתנו היו גם משפחה אמריקאית ומשפחה צרפתית. נטלי היא אישה מקסימה ומרשימה, בעלת אנרגיות נהדרות ועם אנגלית מעולה. היא הסבירה לנו באנגלית ובצרפתית לסירוגין על החווה המשפחתית ועל תהליך גידול האווזים החל מהיותם אפרוחים בני יומם. רבים מבני המשפחה המורחבת גרים בבתים סמוכים, ואת המוצרים שמוכרת החווה הם מייצרים יחד כאשר הכל נעשה על ידם מא' עד ת'. ילדיהם הבוגרים כבר לא מעוניינים להמשיך בעבודה, שהיא כמובן תובענית ולכן אינה יודעת מה יהיה עתיד החווה.
בהתחלה ראינו את האווזים הרבים מתרוצצים במרחב החופשי שמחים וטובי לב. הם נענו והגיעו כשקראה להם, ואף השתתקו לכמה רגעים מקולותיהם הרמים ברגע שאמרה להם "שששש".
עד כאן הכל פסטורלי ממש. לאחר מספר חודשים של חיים שלווים ויפים עוברים האווזים המסכנים לתאים קטנים וצפופים בהם הם יפוטמו למשך מספר שבועות, עד שישמינו כהלכה, והכבד שלהם יגדל פי 7-10.
על מלאכת הפיטום שנעשית 3 פעמים ביום אחראי הבעל דניס, וראינו כיצד הוא אוחז את האווזים בזה אחר זה, מכניס צינור ארוך לגרונם ומחדיר גרגרי תירס הישר לקיבתם ועד לקצה הגרון. מאחר ואין להם רפלקס הקאה הם נאלצים להתמודד עם כמות המזון האדירה הזאת.
בשלב זה בעלי התחיל להחליף צבעים. הפסטורליה הפכה לזעזוע. אני לקחתי את זה פחות קשה, לפחות באותו הרגע, כיוון שהאווזים לא צרחו או התנגדו ולא ניתן היה לראות שהם סובלים.
ידעתי שפיטום אווזים נאסר בישראל. גם נטלי ידעה זאת. היא גם ציינה שאת המכשיר לפיטום שאיתו הם משתמשים, שהוא ארוך יותר ולכן מהיר יותר ופחות פוגע באווזים המציאו ישראלים (באמת "כבוד").
רק כשהגענו לצימר התחלתי לקרוא על הנושא יותר לעומק וגיליתי שהפיטום נאסר בעוד מדינות רבות, ועל הסבל הרב שעוברים האווזים. אז נכון שראו שדניס מאד מנוסה ולא פוצע או פוגע באווזים יותר ממה שצריך, אבל אי אפשר לרבע את המעגל. תהליך הפיטום הוא אכזרי וגורם בעצם לגסיסתם של האווזים בייסורים. נכון גם שבעלי החוה הם אנשים מקסימים וניכר שהם מסורים לעבודתם ואוהבים אותה (אוהבים את האווזים? נו לא צריך להגזים. "דיג אוהב דגים?"). מה שקראתי לפני שבחרתי את הסיור, שהתהליך בחוה הוא הומני יותר, מסתבר כיחסי בלבד ולמעשה כבלתי אפשרי.
ובכל זאת אני לא מצטערת שהלכנו. אני חושבת שהסיור היה טוב והיה חשוב ללמוד את השיעור הזה. בן הזוג פחות.
-
הצרפתים לא אסרו פיטום, אבל קבעו מינימום לגוד (או קוטן) הכלוב.זה מה שקורה כשיש ניגוד אינטרסים בין צער בע”ח למסורת רווחית.
-
טרמינלית - תודה רבהsailor - למרות ההגבלה הכלובים עדיין קטנים מאד, וזאת במטרה מוצהרת שהאווזים לא יוכלו להתרוצץ ולהוציא אנרגיה ובכך להשמין פחות. המחשבות לא עזבו אותנו כל הערב וליוו גם לשינה. הרהורי צמחונות צצו אך הם לא החזיקו מעמד אפילו עד ארוחת הבוקר…
יום חמישי ה - 2.5
היום סוף סוף אנחנו עומדים להגיע למערת לסקו || Lascaux , שהיא רק אחת ממערות רבות עם ציורים של האדם הקדמון שהתגלו באיזור, אך המפורסמת שבהם, והיא אחת מהסיבות שכל כך רציתי להגיע לכאן. את הכרטיסים לסיור באנגלית רכשתי עוד לפני ההגעה, ואני ממליצה לעשות זאת שכן יש רק סיור אחד ביום באנגלית, ואפילו לא בכל הימים.
מאחר והסיור מתחיל ב -11:30 חיפשתי משהו קצר לשעות הבוקר, ומצאתי את הכפר הקטן St Leon sur Vezere שנמצא בסמוך. גם הוא ברשימת הכפרים היפים של צרפת, ולאחר שהתמהמהנו ביציאה בבוקר הספקנו לעשות רק סיור מהיר בכפרון החמוד הנמצא על שפת נהר הוואזר המתפצל מהדורדון.
הדרכים בין הכפרים והאתרים יפות מאד. לרוב אנחנו לבדנו על הכביש. הדרכים מתפתלות וצרות והירוק ממש נשפך מכל עבר. כל הזמן שומעים ציוץ ציפורים, גם מבעד לחלונות הסגורים. שלל חיות משק מלחחות עשב בצידי הדרך והרבה סוסים.מרבית הבתים עשויים אבן וכולם מטופחים ומתוקים. טירה כזו או אחרת צצה מדי פעם. נוסעים ועצים משני צידי הכביש יוצרים מעין חופת צל קסומה, ובעלי חובב העצים והיערות מתמוגג. ממשיכים והעמק הירוק נגלה - גבעות עגלגלות, פרחים, חיות,צוקים, וטירה באופק. ואז אני חשה שאוחזת בי התרגשות של ממש. גם מזג האויר הנעים והקריר תורם את שלו ואני שמחה מאד על שבחרנו בעונה הזאת, ויודעת בודאות שבחום היינו נהנים פחות.
אם היו חששות כלשהם שלאחר טיול הקיץ לאלפים המדהימים הנוף כאן לא יצליח להרשים הרי שהם התפוגגו כלא היו. לא רק הרים נישאים ופסגות מושלגות יכולים להרחיב ליבו של אדם. התמונות אינן מעבירות את המראות, ובודאי לא את התחושות.
ועכשיו אני נתקלת בבעיות טכניות בכתיבה ובהורדת תמונות. מרגיז. מקווה שישתפר בהמשך
-
פוסט זה נמחק! -
תודה צפנת על המשך הסיפור למרות המכשולים הטכניים.
מבינה את בן זוגך על הטראומטיות של סיור האווזים, למרות שגם אני ממש לא צמחונית. אולי הסיור בחינם כדי לעודד חשיפה לצד ה”מתחשב” עד כמה שניתן.
מחכה למערה
-
-
היי צפנת.
חזרתי להשלמת הסיפור, וראיתי שהפסקת לכתוב בשל הקשיים הטכניים.
אוייש! מקווה שזה לא יקרה לנו באשכול המרוקאי.
מקווה מאוד שתחזרי להשלמות.גם ככה הפורום די שומם…
אנחנו החמצנו בשנה שעברה את גני אריניאק בשל הגשם.
אהבתי מאוד את התמונות מ- Collonges la Rouge!
נילי
-
גם אני חזרתי לעוד ו…???
מקוה מאד שלא אמרת נואש ושתמשיכי לשתף את טיולכם היפה.
מזמן לא כתבתי כאן סיכום טיול אבל מבינה שהפורמט החדש מציב קשיים לא מבוטלים. עדכני בבקשה במצב הדברים, כל כך חבל יהיה אם כך זה ימשך.
-
פנינית, עדי, נילי ו TAGA, תודה על התזכורת והמשך המעקב
שילוב של חוסר זמן שלי + יאוש קל מהזמן הנדרש לכתוב ולהתגבר על המכשולים (האתגרים??
).מקווה מאד להמשיך (ואף לסיים) במהלך הסופ"ש.
