סין משפחתי בקיץ – יאללה בלאגן!
-
יום 8 – מגווילין לטראסות האורז – חלק ב'
ממשיכים בנסיעה... ועוצרים בכפר YAO, אחד המיעוטים הגרים באיזור,
המפורסם בשל כך שהנשים מגדלות שיער ארוך ארוך – או בקיצור הנשים ארוכות השיער.
מתחילים להסתובב בכפר.. מלא דוכנים של בנות הכפר.
הרווקות – מכסות את כל שיערן בברט.
הנשואות חושפות את השיער במין תסרוקת מיוחדת, ואם יש להן ילדים הן מעצבות אותה במיוחד עם מעין "גולגול" קדמי.
החלוקה הזו בין רווקות לנשואות בנושא השיער גם היא מזכירה לי משהו. רק הפוך.
זו למשל אחת המוכרות בדוכנים.
קניתי משהו לפיקאצ'ו וביקשתי לצלם.
איך שהיא סידרה את הבגדים.. שהכל יהיה כמו שצריך.
ואם תהיתם איך השיער כזה שחור ומבריק, מתברר שמדובר בשנים רבות של טיפוח..
ללא חפיפה בשמפו שפוגם בצבע אלא אך ורק בשמן עץ התה.
בכפר יש מופע מיוחד "מופע ארוכות השיער", מתקיים לפי זמן הגעת קבוצות התיירים.
לילי מבררת ומחליטה שכדאי שנאכל צהריים קודם.
בדרך למסעדה עוד ועוד דוכנים.
המוכרות אוהבות להישבע שהכל עבודת יד.
טוב נו, לא בדיוק....
על פלאפון לא מוותרים (לפי כיסוי הראש מתארחת פה מישהי ממיעוט שונה, אנחנו נבקר בכפר שלה למחרת)
הכפר יושב על נהר דרך אגב..
אנחנו חוצים אותו ויושבים לאכול במסעדה מקומית שלילי בחרה.
לילי גם מתקתקת הכל ודואגת שיגיע כמו שצריך.
הפתעת הארוחה – הטופו...
כולם גונבים לי והוא מצידו גונב את ההצגה.
מי ידע שטופו יכול להיות כל כך טעים?
מזמינים עוד.
יותר מאוחר לילי מסבירה לנו שפה באיזור מדובר בטופו עבודת יד, ולכן הוא כל כך טעים...
אנחנו מסיימים לאכול וחוזרים למרכז הכפר לצפות במופע.
נכון, כל הסיפור מאוד תיירותי וממוסחר, אבל לפחות הנשים פה לא נראות ניזוקות כמו ארוכות הצוואר שבתאילנד.
אין לנו הרבה ציפיות מהמופע, אבל אם אנחנו כבר כאן...
אנחנו ממהרים לתפוס מקום טוב, שורה ראשונה.
הרבה שירים וריקודים,
חלק של הרווקות
חלק של הנשואות
חלק כולן ביחד...
האמת הרבה יותר מושקע ממה שציפיתי.
ופתאום טוויסט בעלילה...
מחפשים גברים מתנדבים.
למה? לא ידוע, הכל בסינית.
הבכור האמיץ מתנדב ואנחנו נפרדים ממנו לכמה דקות.
מסתבר שחלק מהמופע כולל "חתונה" של הגברים המתנדבים עם הרווקות!
כולל הכל... בחירת הכלה.. הינומה.. שתיית יין.. מתנות הדדיות.. ריקודים.. ואפילו להרים את הכלה "שק קמח" בסוף החתונה.
היה כ"כ משעשע...
הבכור שיתף פעולה עד הסוף (מזל שבחר כלה קלה!)
הנה תמונת החתנים והכלות
בהמשך עוד לא מעט ריקודים ושירים, מושקעים בהחלט
עד לרגע השיא - ריקוד פרימת השיער הארוך ולאחר מכן הכנת התסרוקת המורכבת הזו.
תראו איזה אורך שיער צריך לגלגל פה.. וואו.
מדד הכוכבים לכפר YAO ומופע ארוכות השיער
אני 4.5 בן הזוג 4 בכור 4 ("ובכל זאת מדובר בסוג של גן חיות אנושי") פיקאצ'ו 3
-
יום 8 – מגווילין לטראסות האורז – חלק ג'
אנחנו ממשיכים בנסיעה, עוד קצת פיתולים ומגיעים לכפר Ping'an, אחד מהכפרים הידועים של איזור טראסות האורז LONGSHENG
זהו כפר מהיותר מתויירים באיזור, אבל הכל יחסי...
זה רק אומר שיש בו גם מסעדות וחנויות אם רוצים, וגם מגוון גדול יותר של מלונות.
הכפר הוא ללא כניסה לרכבי תיירים, ולכן כדאי להגיע עם תיק קטן ללילה או שניתן להיעזר בסבלים וסבליות מקומיים, מדובר בסכומים נמוכים.
בחרנו במלון Baike , אחד המלונות המומלצים ביותר בכפר, ונהנינו מכל רגע.
הוא גם נמצא קרוב יחסית למגרש החניה כלומר בתחילתו של הכפר (הכפר בנוי בעליה).
מלון פשוט נהדר .
אבל לא באנו לנוח פה..
לפחות עוד לא הגיע הזמן.
באנו לטייל, וברגל.
גם מהמלון שלנו מהמרפסת יש נוף לטראסות האורז, אבל כדאי לטפס כמה אלפי מדרגות עד לנקודות תצפית נהדרות אפילו עוד יותר.
(למתעצלים או לא מסוגלים – יש רכבים מיוחדים שיכולים להסיע לנקודות האלה. למי שיכול ממליצה לטייל ברגל, מרוויחים הרבה נקודות מקסימות בדרך מעבר לתצפית עצמה).
טוב אז מתחילים לעלות במעלה הכפר.
קונים גם מים , הכל אכן יותר יקר מאשר סתם כך בעיר.
מזג האוויר – נפלא ונעים.
בדרך תרנגולים מסתובבים בדשא, אווזים, מלפפונים ודלועים גדלים על שיח.
כפר, אתם יודעים איך זה.
לילי צוחקת עלי שאני מצלמת את התרנגולים.
מה לעשות שהתרנגולים לא מדגמנים כמו שצריך בכל תמונה?
לאט לאט השביל יוצא מהכפר ועובר בין טראסות האורז.
הטראסות ירוקות בקיץ, ובכל עונה המראה שלהן שונה.
ממשיכים לטפס.
והנה הגענו לתצפית הראשונה שלנו.. שנקראת Nine dragons and five tigers.
הצד הזה בתמונה הוא הצד של גב הדרקון. תפעילו קצת את הדמיון.
מהמם פה. מצלמים עוד ועוד.
הנה הצד השני של התצפית – צד הנמרים.
איפה הנמרים? לילי מסבירה לי אבל בנקודה זו נגמר לי הדמיון...
יש פה איזה חמש גבעות זה נכון, הן אמורות לסמל את גב הנמר.
באיזור התצפית עצמה יש גם חנויות ומסעדות למי שרוצה.
ואחרי שהצטלמנו מכל הכיוונים אנחנו ממשיכים במסלול.
בדרך השמש יוצאת לה על הטראסות..
הירוק זוהר אפילו יותר.
עוד כמה תמונות מהדרך..
והגענו לתצפית השניה שנקראת Seven Stars with Moon.
ה”ירח” הוא שם בצד ימין..לבן.
מפה חזרה לכפר בשביל עקלקל כזה.
בדרך אנחנו פוגשים עוד סבלית..
ועוד אחת.
מדהים מה שהנשים באיזורים האלה מסוגלות לעשות.
אנחנו מגיעים למלון.. נפרדים עם לילי וקובעים איתה מתי נצא מחר.
מדד הכוכבים למסלול התצפיות לטראסות האורז
אני 5 בן הזוג 5 ("הכי-הכי באיזור גווילין") בכור 5 ("must") פיקאצ'ו 5
כן.. קונצנזוס מקיר לקיר
חמישה כוכבים גורף.
-
יום 8 – מגווילין לטראסות האורז – חלק ד'
אז הגענו למלון אבל רגע...
איפה פיקאצ'ו?
מחפשים במרפסת של הלובי, הפקידה בקבלה אמרה שהוא שם
אבל לא.. היא התבלבלה עם הבכור (לא שניתן להתבלבל, הם לא ממש בגודל דומה).
אני יוצאת לכניסה של המלון... הוא לא שם.
יוצאת לרחוב הראשי של הכפר ומתחילה לקרוא בקול "פיקאצ'ו!" "פיקאצ'ו!"
המוכרת בחנות ליד מסמנת לי כיוון בשפת הסימנים
גם הסבל ברחוב מסמן לי
אני מתחילה לעלות בכפר..
וכל הזמן ממשיכה לקרוא ""פיקאצ'ו!" "פיקאצ'ו!"
פוגשת עוד סבלים וגם הם מתעקשים ומסמנים לי להמשיך הלאה.
אחד מהם לוחש משהו לילד והילד רץ קדימה בשביל מהיר כחץ מקשת.
אני ממשיכה בשביל, זה כבר לא במרכז הכפר אלא בשביל הצדדי בו חזרנו מהתצפיות.
כל כך רחוק?
בינתיים בן הזוג כבר עוקף אותי במעלה השביל..
עוד כמה דקות ופיקאצ'ו יורד לקראתי, לידו בן הזוג, וגם הילד שרץ אליו...
איזו אנחת רווחה.
אנשים טובים.
כל הכפר שיתף פעולה.
פיקאצ'ו עצמו לא נבהל. היו נחמדים אליו ואפילו הציעו לו אוכל.
הוא רץ קדימה כשטיילנו ומצא איזו חנות מעניינת כשנכנסנו לכפר..
אלא שכשיצא ממנה הלך כנראה לכיוון ההפוך.
כדאי להישאר במקום לא?
כנראה.
האירוע הסתיים כאמור ללא טראומה לגוזל, חזרנו למלון..
אפילו בזמן לארוחת הערב שהזמנו מראש.
והיום נלך לישון מוקדם
כפר או לא כפר?
-
@pninit1234 אמר:
סוף טוב, הכל טוב, העיקר שפיקאצ'ו נמצא!!!
הטרסות הללו פשוט מדהימות !!!!!!!!!!!!!!!!!! חלק הטבע תמיד אהוב עלי (והטרסות מזכירות לי במעט את נפאל האהובה)
תמשיכי… תמשיכי...
-
-
איו סיכוי שאפספס סיפור שלך וכמובן דירוג הכוכבים האהוב.
חזרנו מחופשה בשוויץ ישר לסיפור שלך. איזה כייף !
מקנאה שהצלחתם לנסוע עם החייל. אצלנו הוא נשאר בארץ. באמצע קורס מ”כים.
סין זה חלום. נראה לי תמיד קצת יותר קשה לארגון אבל אני רואה שזה בהחלט אפשרי.
הטרסות נהדרות. הזכיר לי את ויאטנם.
מחכה להמשך,
טל
-
פנינית איזה כיף של סיפור!! נהנית איתכם
️ורק רציתי לשתף- אותן טרסות, אותו כפר- תראו איזה הבדל חודשיים וחצי יכולים לעשות! ואכן ממש מסכימה עם זה שזה מקום must!
-
לימור , חן - כיף שאתן עוד איתי פה לאורך כל הדרך
טל – ברוכה הבאה, איך בא לי לחזור לשוויץ... מחכה לסיפור!
שירה – יופי של תמונות! אכן לילי הראתה לנו תמונות של הטראסות מכל עונות השנה.. מאוד מאוד שונה.
היא אמרה שהכי יפה כשהמים מנצנצים בתמונה אבל אני עדיין אוהבת את הירוק של הקיץ
עוד מעט ממשיכה...
-
יום 9 – מסלול בטראסות האורז ונסיעה ליאנגשו – חלק א'
בוקר טוב בכפר, אנחנו אוכלים במלון.
הסבלים שעזרו לנו אתמול עם המזוודות מתייצבים בבוקר כפי שקבענו איתם, שמחים להרוויח עוד קצת.
הפעם בכיוון ירידה, והם מביאים את המזוודות לרכב שממתין בחניון בכניסה לכפר.
הנהג יביא את הרכב עם המזוודות לסוף המסלול הרגלי שלנו.
אנחנו נתחיל את היום במסלול רגלי לאורך הטראסות בין הכפר שלנו Ping'an לבין כפר שכן Zhuang בו גר אחד המיעוטים הסיניים שזה שמו.
רוב הטיול שלנו היה עירוני ורציתי לשלב עוד קצת טיול ברגל.
מתחילים כרגיל בתוך הכפר ובשביל העולה לצידו, זה השביל בו עליתי לחפש את פיקאצ'ו רגע לפני שהחשיך.…
בדרך סבלית שסוחבת קצת אחרת.
ולאט לאט אנחנו מגיעים לשבילים בהם עוברים החקלאים שמטפלים בטראסות, ממש ביניהן.
הדרך עוברת מתחת לתצפית שבעת הכוכבים והירח, הנה הירח מצד ימין... יותר ברור נכון?
יש עוד נקודות יפות בדרך, כאלה שלא זכו לשם רשמי וממותג
ומפעם לפעם אנחנו נתקלים גם בגידולי התירס של האיזור.
מתקרבים לגשר עץ מקורה. שם אנחנו פוגשים משפחה סינית שמטיילת. הם שמחים להצטלם איתנו.
הנה האורז שותה מים, קצת יותר מקרוב
והגענו לכפר. יושבים לנוח בחנות מקומית.
ממשיכים בשבילים, ובאים לבקר בבית סיני עתיק, בו גרה עדיין לבדה גברת בת 80.
הילדים שלה כבר עזבו לעיר אבל היא לא מוותרת, שומרת שיבואו לבקר ולראות.
אחד מהגידולים העיקריים בכפר הוא פלפלים אדומים חריפים, והם פרושים ליבוש בכל פינה.
באנו בסוף שבוע.
חלק מהאנשים בילו במשחקי קלפים. הכסף מתחת לפלאפון..
חלק יותר פרודוקטיביים... האשה פה רוקמת על הסל שלה. הגבר שמאחוריה – ישן.
זוהי תושבת המקום ששייכת למיעוט ה Zhuang, אפשר לזהות לפי סוג כיסוי הראש.
עוד מבט לנוף הכפרי
ממשיכים הלאה ופתאום טראסות בגוונים שונים...
הגוון החום/סגול שייך לאורז בר. הגוון הירוק בהיר לדברי לילי מקורו באורז שלא הצליח כל כך ולא קיבל מספיק מים.
כך או כך לנו זה יפה..
המשכנו ללכת בתוך הכפר, גם זה כפר ללא כניסת רכבי תיירים ויש להגיע למגרש החניה שלו.
בדרך עוד הפסקת גלידה, ולילי מספרת לנו על סין וילדים.
לדבריה, "מדיניות הילד האחד" הופסקה לפני שנתיים.
עד אז – ילד שני היה מביא איתו קנס של כ 40,000 ₪.
וזה במדינה שהיום מחלקת לתושבים פנסיה של 30 ₪ לחודש.
מי שלא שילם את הקנס – לא קיבל תעודת זהות לילד ולא יכול היה לשלוח אותו לבית הספר.
בכפרים ובבתי הספר הכפריים פחות הקפידו על כך.
בכלל אפשר לראות שבכל האיזור הפרובינציאלי הזה שוטרים אינם בנמצא.
כל כך שונה ממה שקורה בבייג'ין. לילי עצמה לא היתה מעולם בבייג'ין או בשנחאי.
לפני שנתיים הממשלה הבינה שקשה לילד בודד להחזיק על עצמו מבחינה כלכלית את אמא ואבא סבא וסבתא משני הצדדים. שהרי הפנסיה היא כאמור 30 ₪ לחודש.
מאז הממשלה מעודדת – שני ילדים.
אלא שלאוכלוסיה קשה להתרגל לשינוי... שני ילדים זה קשה לא?
והם לא מזדרזים להשתנות.
שאלתי את לילי מה קורה אם יש שלושה ילדים.
היא הסתכלה עלי ברחמים..
טוב לא לכל בעיה יכול להיות פיתרון, נכון?
סיימנו את הפסקת הגלידה שלנו, עוד כמה דקות ואנחנו בחניון הכפר.
מדד הכוכבים למסלול בין הכפרים ולכפר ה Zhuang
אני 4 בן הזוג 3.5 בכור 4 פיקאצ'ו 5 ("אהבתי את הטראסות הצבעוניות")
-
יום 9 – מסלול בטראסות האורז ונסיעה ליאנגשו – חלק ב'
עכשיו הגיע הזמן לנסיעה לא קצרה ליאנגשו Yangshuo
בדרך אנחנו עוצרים לארוחה במסעדה מקומית.
לפנינו באה קבוצה באוטובוס והם קצת מתקשים לעמוד בלחץ, פה היה פחות מוצלח אם כי האוכל היה סביר.
ולפני שנגיע ממש למלון, אנחנו נוסעים לנקודת תצפית ידועה על נהר הלי - Xianggong Hill
המקום די מתוייר ויש לא מעט מדרגות לעלות בהן (475 ליתר דיוק
), אבל אל דאגה יש תמורה..ועוד איך.מסביב לנהר גבעות הקארסט הידועות של האיזור שנותנות לו נופך מיוחד במינו.
ועוד תמונה
בנהר הלי שטות לא מעט סירות ואוניות, חלקן מגיעות מגווילין, אבל בעיקר רפסודות מנוע קטנות לתיירים...
יש המון כאלה בנהר, וגם אנחנו מתכננים זאת למחר.
רגע לפני שאנחנו עוזבים את המקום, בן הזוג כבר מתחיל לרדת, ופתאום צעקות מהבכור ומכל האנשים שמקיפים אותו.
מה קרה? יש לו משהו על הגב!
חתיכת משהו!
זה היה בעל חיים שנדמה לי כנדל עצום מימדים (כ 20 ס"מ אורך להערכתי), בשלל צבעי לבן חום שחור!
ואני...מתביישת לספר מאיזה בעלי חיים זעירים אני פוחדת.
ניסיתי לנער את החולצה של הבכור מהצד השני, הנדל ירד למכנסיים ומשם נעלם לשמחתנו.
עוד התקף לב מאחורינו.
מדד הכוכבים לתצפית Xianggong Hill
אני 5 בן הזוג 5 בכור 5 ("להיזהר מנדלים קופצים") פיקאצ'ו 5
נוף מדהים – קונצנזוס חמישיות. לא לפספס.
נוסעים עוד קצת ליאנגשו.. נכנסים לעיר ותחושה של תאילנד אופפת אותנו.
פה הכל פתוח עד מאוחר, מסג'ים, דוכנים... וגם פקקים.
הרחוב המרכזי נקרא West Street, יותר איזור מאשר רחוב בודד, ואנחנו בחרנו להשתכן ממש בו ב West Street Hotel
המלון נמצא למעשה באמצע מדרחוב, וזה החיסרון הגדול שלו- לא ניתן להגיע עם הרכב והמזוודות ממש אליו. חוץ מזה – המלון היה טוב.
התאקלמנו במלון, ויצאנו לתור את האיזור.
יותר נכון – לחפש אוכל!
בגוגל מצאתי מסעדה הודית אז הלכנו לחפש אותה ולשם שינוי גם מצאנו אותה (לא טריביאלי בסין!) , שוממת וריקה.
המשכנו לחפש הלאה.
מצאנו באותו רחוב מסעדה הודית נהדרת Namo Namo – מומלצת!
כמובן שהיא מיד הפכה לפייבוריטית שלנו.
כשיצאנו לאחר הארוחה, כל האיזור היה מואר ושוקק חיים…
מלא בדוכני מכירה של כל שטות שתעלה על הדעת
ובציירי פורטרטים
וגם בדוכנים של אנשים קשיי יום שמנסים להרוויח עוד כמה גרושים..
ולפעמים נרדמים.
זוכרים ששוק האוכל בבייג'ין היה סגור לשיפוצים?
אז הנה בא הפיצוי, הרי לא נעזוב את סין בלי לראות שיפודי נדל
אפשר גם יצורים אחרים.. לא יודעת אפילו מה זה בדיוק.
עדיף לא לדעת. 🤮
אבל בשלב מסויים הגענו לאיזור שכנראה מרוכזים בו מועדוני הלילה.
איזה רעש!! ואיזה עומס!!
ברחנו…
קיווינו שבכלל נוכל להירדם ככה במלון באמצע הבלאגן.
באחת עשרה בלילה, פסקו הרעשים, וישנו מעולה!!
איזה מזל!
-
יואו פנינית.. איזה כייף!!!
תודה על התזכורת!!
אני רואה שהשתנו כמה דברים בשנים שעברו…
אם כי – סין זה סין!!! ואכן כל איזור שונה ואחר, וזה גם הגיוני, בגודל שכזה….
מחכה להמשך!!
ענהלי
-
אי אפשר לשכוח את המראה של הטרסות בפעם הראשונה ,ועם כל הכבוד לערים – הכי אהבנו את גווילין ויאנגשואו .
מקווה שאהבתם כמונו את השייט על נהר הלי
-
ענהלי – נכון, יש איזורים כל כך שונים בסין..
איזור גווילין הפרובינציאלי-כפרי כל כך שונה משנחאי המתוחכמת והעירונית.
עדי – גם אנחנו מאוד מאוד אהבנו את איזור יאנגשו ואני מאוד שמחה ש"דחפתי" את האיזור לטיול למרות הזמן הקצר.
הרגשתי שחייבים גיוון מכל כך הרבה טיול עירוני.
אהבנו גם את השיט בנהר הלי, וגם את השיט בנחל יולונג.. תיכף אגיע אליהם
-
יום 10 – יאנגשו : מערת הכסף, שיט בנהר הלי, שינפינג ומופע – חלק א'
בוקר חדש עולה ביאנגשו..
הכל שקט כאילו לא היו דברים מעולם.
בבוקר אפשר לראות איך הגבעות מקיפות את יאנגשו, נשקפות מכל מקום.
במלון אין ארוחת בוקר, אנחנו יוצאים לחפש משהו...
בסופו של דבר מגיעים למאפיה/קונדיטוריה. אלא שסינים ולחם זה לא שידוך טוב.
הלחמניות שקנינו? מתגלות כממולאות בקרם שעועית אדומה...
קפה להכין לוקח הרבה זמן אבל בסופו של דבר עמדו במשימה.
נקווה להמשך גסטרונומי יותר טוב היום.
בכל מקום שואטים הטוסטוסים... עם ילדים, תינוקות, כלי רכב משפחתי
כל האווירה מסביב כל כך מזכירה לי צ'אנג מאי בצפון תאילנד.
אנחנו נוסעים למערת הכסף, מערת נטיפים ידועה באיזור.
בדרך עוצרים לראות מרחוק את גבעת הירח (מי שרוצה יכול לטפס עליה)
הגענו לחניית מערת הכסף.
בדרך למערה עצמה , שלל דוכני אוכל רחוב.
תירס, ביצים קשות, עוגות תרד מתוקות…
ויש כמובן גם את דוכני הפירות-לפי-משקל. טעים.
עוד אנחנו פוגשים את שער המזל הטוב. בצורת מטבע. רק לעבור… והמזל בדרך!!
וסוף סוף הגענו למערה.
המערה מוארת בשלל צבעים, זה הסגנון הסיני שלנו נראה מיותר לחלוטין ומלאכותי.
היא גם איננה נשמרת בקפדנות כמו שאנחנו רגילים במערות אחרות, ומשולבת בה על כל צעד ושעל מכירת מזכרות. (זו סין!)
הכניסה די מאכזבת, אבל ככל שממשיכים בסיור מגיעים בכל זאת למראות מרשימים יותר.
למשל פה
או פה בהשתקפות במים
ואלה נטיפי ה"כסף" שהעניקו למערה את שמה.
המים הנוזלים על הנטיפים אמורים להוסיף את ה"ניצנוץ".
את פיאקצ'ו לעומת זאת הצחיקו בעיקר השלטים במערה.
מדד הכוכבים למערת הכסף
אני 3.5 בן הזוג 4 ("יש כמה נקודות יפות") בכור 2.5 ("מערה ממוסחרת ולא שומרים על הנטיפים ") פיקאצ'ו 0 ("המערה לא שווה, רק השלטים מצחיקים").
ביציאה מהמערה אני רואה שיש אפיריון לנשיאה של מבוגר המתקשה בהליכה בכל המדרגות שבמערה.
אשתו רואה שאני רוצה לצלם ומיד ממהרת להיכנס לתמונה.. שניהם מבסוטים!
תראו איזה פוזה הם עושים לכבוד הצילום!
אנחנו חוזרים לאוטו, בדרך פתאום אנחנו מבחינים שיש בריכה ענקית של דגי זהב, ואפילו מוכרים אוכל לדגים..
כמובן שזו היתה חגיגה עליה פיקאצ'ו לא ויתר!
-
יום 10 – יאנגשו : מערת הכסף, שיט בנהר הלי, שינפינג ומופע – חלק ב'
מפה אנחנו נוסעים לשינפינג, כפר באיזור ממנו יוצא שיט בנהר הלי.
ממקום מכירת הכרטיסים משתרך תור אינסופי לשאטל לנהר.
אבל לילי לא פרייארית...
היא מחליטה שניסע בעצמנו למקום יציאת הסירות (או "רפסודות ממונעות"), בטח התור שם יהיה יותר סביר ולכל הפחות לא נעמוד פעמיים.
ובינתיים, נאכל ארוחת צהריים.. בתקווה שגם זה יעזור להתפוגגות העומס.
אז ארוחת צהרים אנחנו אוכלים בשוק של שינפינג.
זו ההזדמנות להציג לכם את הערכה שבלעדיה לא תתחיל ארוחה במסעדה סינית.
הכל ארוז בנילון נצמד.. כאילו יצא מהמפעל בזה הרגע.
אלא מה? מדובר בסט כלי אוכל שמבחינת גודלו אפילו בפעוטון בישראל היו מתביישים להגיש בו.. ישר מבית הבובות.
אז פלא שהם כל כך רזים?
סיימנו לאכול, אבל עוד לפני השיט אנחנו עוצרים בנקודת תצפית מפורסמת מאוד בשינפינג.
זוהי התצפית לאגם שמצויירת על שטר 20 יואן.
הנה השטר
, והנה הנוף במציאות.. יפה
מדד הכוכבים ל"תצפית ה 20 יואן"
אני 4.5 בן הזוג 4 בכור 4 פיקאצ'ו 5
מפה אנחנו ממשיכים למזח הסירות.
נכון, היה תור, אבל איכשהו הכל פועל כמו מכונה משומנת היטב (סינים או לא?) ולא באמת המתנו הרבה..
תראו כמה הרבה סירות ומשיטים יש, הכל מתקתק.
בכל סירה/רפסודה – מקום ל 4-5 אנשים.
מפליגים... ויש בריזה... פתאום לא חם כבר
הנוף מקסים, יש המון סירות קטנות וגם לא מעט ספינות גדולות, אבל כולם מסתדרים זה עם זה..
אנחנו נרגענו ונהנינו.
מדד הכוכבים לשיט בנהר הלי
אני 4.5 (הורדתי בכל זאת בכלל העומס בתור) בן הזוג 5 בכור 4 ("המזח רועש ועמוס") פיקאצ'ו 5
יש לנו עוד קצת זמן פנוי, חוזרים לשוק של שינפינג.
קצת מסתובבים, מוצאים דוכן חץ וקשת שתופס את כל הגברים במשפחה ללא הבדל גיל.
קצת גשם, שמסתיים לו די מהר, ובכל זאת בלי גלידה אי אפשר.
משום מה לא מוצאים גלידריה ראויה לשמה, מסתפקים בקיוסק.
איזה ארטיק תרצו? תירס? אפונה? ביצת עין עם חלב?
אני והבכור הקרבנו את עצמנו וטעמנו עבורכם (ברור שרק עבורכם) את התירס ואת ביצת העין עם חלב
ומה נאמר? באמת שמכל דבר אפשר לעשות גלידה. תתפלאו.
עוד יש בשינפינג רחוב עתיק עם בתים בהם עדיין גרים אנשים מבוגרים.
היה לי מוזר שכולם היו חשוכים. לילי אמרה שמדליקים את התאורה רק בלילה.
בחלק ניכר מהבתים הכפריים נמצא באופן טבעי דיוקנו של מאו תלוי בסלון.
זו היתה הזדמנות לשאול את לילי על מאו... היא אמרה שאכן הוא היה מנהיג נהדר.
בן הזוג ניסה בעדינות לומר לה שיש כאלה שחושבים אחרת...
היא מיד שאלה "מי אמר לך את זה? במדינה שלך אמרו לך ככה?"
לא מה פתאום..באינטרנט...
הדיון המשיך לחסימת הווטסאפ.
לילי הסבירה לנו שזה טוב שלא יקומו קבוצות ויהיה קשה לנהל את המדינה. לעומת זאת על ה WECHAT יש מנגנוני פיקוח....
המשכנו ללכת ברחוב
בפנים בית, בחוץ דוכן
ויש גם בתים שהושכרו לבעלי חנויות..
מדד הכוכבים לשינפינג
אני 4 בן הזוג 4 בכור 4 פיקאצ'ו 4.5
-
יום 10 – יאנגשו : מערת הכסף, שיט בנהר הלי, שינפינג ומופע – חלק ג'
ומה עכשיו?
נוסעים למופע המפורסם של האיזור - Impression Sanjie Liu
מדובר במופע של מאות משתתפים ואלפי צופים, והוא מתקיים פשוטו כמשמעו על הנהר עצמו סמוך ליאנגשו, עם כל הגבעות מסביב...
המופע מתחיל כשדמותה של הזמרת הידועה Sanjie Liu מופיעה על רפסודה באגם.
לאחר מכן מופיעים בזה אחר זה "התרשמויות" בגוונים שונים –
הירוקה העוסקת בחיי הכפר והטבע, כולל השתתפות של בנות מיעוט ה Dong,
התרשמות הזהב העוסקת במלאכתם של הדייגים,
ההתרשמות הכחולה העוסקת ברחצה בנהר והכנות לחתונה בכפר
וההתרשמות האחרונה – התרשמות הכסף.
לבסוף שיר סיום – שיר הלל לטבע.
מדובר במופע עם הרבה אפקטי תאורה, בעיני – מרשים מאוד, בפרט נוכח גודל ההפקה על פני שטח עצום בנהר.
קשה לצלם רחוק ובחושך, כל תמונה פה איננה באמת משקפת את החוויה.. רק מנסה לתת טעם..
ובכל זאת, ילדים חסרי מנוח יאבדו את הסבלנות מהר אחרי ה "וואו" הראשוני – ראו הוזהרתם.
מדד הכוכבים למופע Impression Sanjie Liu
אני 5 בן הזוג 5 בכור 4.5 ("הרבה פירוטכניקה, אבל לא מבינים..") פיקאצ'ו 3 ("יפה אבל ממצים מהר כי זה משעמם")
אנחנו יוצאים עם ההמונים מהמופע, צריכים למצוא את הרכב.
לילי כמנהגה שיננה לנו עוד לפני שנפרדנו "זילו זילו טו"
מה?
מספר הרכב, מה לא ברור פה "זילו זילו טו".
לילי כמו הרבה סינים מחליפה בין ל' לבין ר'...
התרגלנו לזה מהר מאוד והמונח "זילו זילו טו" הפך לבדיחה משפחתית.
(אל דאגה, התקשורת איתה היתה מצויינת וברורה).
ובכן לילי והנהג המתינו לנו והחזירו אותנו למלון .
ומה עכשיו?
למסעדה ההודית שלנו Namo Namo – ברור לא??
-
יום 11 – יאנגשו : שוק פולי, נחל יולונג והפתעה.. – חלק א'
יום אחרון שלנו באיזור גווילין, ובו זכינו לארוחת בוקר מערבית, ממש כמו בארץ...
טוב מהמלצה כזו בעברית באמצע יאנגשו אי אפשר להתעלם!! (המקום נקרא Lucy's Place)
אנחנו מתחילים בנסיעה לשוק ב Fuli.
מדובר בשוק איכרים אותנטי, די גדול, שנודד בין הכפרים. (אנחנו היינו ב Fuli ביום חמישי)
שווקים כבר אמרתי שאני אוהבת, וגם פה ממש לא התאכזבתי…
המון ענבים שחורים וטעימים.. לילי אומרת שהם גדלים פה באיזור וזו העונה!
פינת התירס.. כל מוכרי התירס יושבים ומקלפים..
פינת האדממה.. כולם יושבים ומוציאים את הפולים מהתרמילים (יש כאלה שכבר נרדמו מרוב מאמץ!)
שורש לוטוס (צולים אותו ומכינים סלט.. לא עפתי עליו!)
יש גם פלפלים חריפים…
ועכשיו לפינת הבשר.. מזהירה שזה לא נועד לרכי הלבב שביניכם! 🤮
איך לילי אומרת לי – כל אחד אוהב חלק אחר במרק!
את זה
או את זה
או את זה
גם הקצב כבר התעייף…
ומי שרוצה יכול לקנות את התרנגולת כבר צלויה ומוכנה למאכל. כולל הכרבולת.
וואו.
מדד הכוכבים לשוק האיכרים ב Fuli
אני 5 בן הזוג 2.5 ("מיותר") בכור 4 ("אותנטי, לא לבעלי לב חלש והעוני לא נעים") פיקאצ'ו 0 ("מגעיל, צעצועים גרועים")
-
יום 11 – יאנגשו : שוק פולי, נחל יולונג והפתעה.. – חלק ב'
אנחנו ממשיכים, לשיט רפסודות בנחל היולונג.
והפעם – רפסודות אמיתיות, אין שום מנוע, שקט….
רק משיט שדוחף את הרפסודה עם מוט ארוך.
תורים גם אין. בכלל. לכו תבינו.
פשוט תענוג פה.
לשוט בשלווה בדממה הזו מול הנוף... (ובאופן מפתיע הסינים מאוד מקפידים על חגורות הצלה)
יש אפילו כמה מפלונים בדרך, אבל אל דאגה – מספיק להרים את הרגליים…
מדד הכוכבים לשיט רפסודות בנחל היולונג
אני 5 בן הזוג 4 בכור 5 פיקאצ'ו 5 ("בזכות המפלונים")
ארוחת צהריים דשנה וגם מערבית בחלקה אנחנו אוכלים באחד מהמלונות של יאנגשו שנמצאים באיזור.
ועכשיו יש זמן להתלבטות הרת הגורל…
יאנגשו ידועה כמקום בו יוצאים לטיול אופניים.
רעיון טוב.. אבל לא בקיץ!!
מהבוקר אנחנו רומזים ללילי שעם כל הכבוד, אופניים בחום הזה- אין מצב.
לילי מציעה טוסטוסים.
בסין לא נחוץ רישיון, אבל אני מחליטה שזה קצת יותר מדי עבורנו.
אולי יתקרר קצת עד חמש?
לאחר מחשבה עמוקה בין ביס לביס אנחנו שולחים את לילי לחפש עבורנו.. שיעור טאי צ'י.
אל דאגה המשימה לא כבדה מדי...חכו להמשך.
ומה עכשיו?
נוסעים לראות את הגשר העתיק של איזור יולונג.
אנחנו חונים, הולכים כמה צעדים, ו... מה קורה פה ביולונג? כולם מתרחצים?
לגברים במשפחה לא לוקח הרבה זמן... בחום הזה – נכנסים גם הם למים!
אני ולילי נשארות בחוץ..
דרך אגב, כל הנשים במים לא לובשות בגד ים, לובשות משהו צנוע יותר.
זה איזור כפרי.
לילי מצביעה לי על פתח צינור שעובר במים מתחת למקום בו אנחנו עומדות, בין שני צידי הנהר ואומרת שמסוכן שם.
זה צינור כמו שיש אצלנו בנחל הקיבוצים.
תוך שניה מה קורה?
פיקאצ'ו מתקרב לשם ו... נסחף לצינור…
איזה צרחות ואיזה בהלה...
מיד אנחנו פונות להיכן שנסחף, הוא יוצא מהפתח השני של הצינור ומצליח לצאת מהמים.
זה כמובן לא הפריע לו להיכנס שוב למים, רק לא להתקרב לצינור..
הוא לא מאוד התרשם מהעניין, "זה כמו בנחל הקיבוצים".
לילי לעומת זאת די נכנסה לחרדות.
היא לא יודעת לשחות כמו רוב הסינים (לדבריה) ומספרת שקרה פה אסון לפני חודש. 🤨
ואחרי שמיצו את הרחצה וגם החליפו בגדים, אנחנו פונים לראות את הגשר.
גשר עגול, מקסים.. לא פלא שמשמש אתר לצילומי חתן כלה.
הנה נוף מראש הגשר.
לילי מספרת לנו כמה עולה חבילת הצילום אבל הכלה מסתבר יודעת אנגלית ומקשיבה לנו, אני שואלת אותה מתי החתונה.
נו אז מתי החתונה?
היום?
עוד שבוע?
עוד שבועיים?
לא.. החתונה ביוני הבא!!! (רק 10 חודשים קודם).
טוב..
הנה עוד מבט מאיזור הגשר…
ואנחנו חוזרים לרכב.
מדד הכוכבים לגשר העתיק ביולונג
אני 4.5 בן הזוג 4 בכור 4.5 פיקאצ'ו 4 לרחצה בנהר ("כי לא בטיחותי"), 3 לגשר עצמו
-
יום 11 – יאנגשו : שוק פולי, נחל יולונג והפתעה.. – חלק ג'
ומה עכשיו?
נוסעים חזרה ליאנגשו..
שוב פקקי תנועה.. אבל הנהג שלנו חברהמן ומתגבר על הכל.
אנחנו מגיעים לפארק יאנגשו, הסנטרל פארק המקומי, ירוק-ירוק מוקף גבעות.
גם שם רצים והולכים אנשים לפנות ערב, יש גם מתקנים לילדים.
נפרדים מלילי, הגיע הזמן לשיעור טאי צ'י, עם מאסטר טאי צ'י.
הוא מגיע, נינוח, דובר אנגלית, ומצליח ללמד אותנו בפחות משעה את עשר התנועות הראשונות בטאי צ'י.
וזה לא פשוט.. לא כזה פשוט..
התנועות כולן הן ין או יאנג, פנימה לשאוב את האנרגיה מהטבע, או החוצה לסלק מאיתנו אנרגיה שלילית.
אין כמו טאי צ'י הוא אומר – בריא לנפש ובריא לגוף.
הוא בן 49,
מתרגל טאי צ'י כבר 40 שנה,
מלמד טאי צ'י כבר 30 שנה,
בן למשפחת מאסטרים (לתעודת מאסטר נדרשות עשר שנות לימוד), ונשוי למאסטרית.
ואם להסתכל עליו וכמה צעיר שהוא נראה – כנראה שיש דברים בגו!
תתחילו כל יום בעשר התנועות האלה הוא אומר.. בטבע כמובן.
נחשוב...
הייתי קצת סקפטית בהתחלה אבל היה חוויתי.
ואל תדאגו.. הכל מוסרט (בהסכמתו בשמחה) כך שתירוצים לא לתרגל אין ממש…
מדד הכוכבים לשיעור טאי צ'י
אני 4.5 בן הזוג 4.5 בכור 4 ("מוריד כי עדיין היה חם בפארק") פיקאצ'ו 0
זהו הגיע הזמן להיפרד מהאיזור הנפלא הזה, הנהג לוקח אותנו לשדה התעופה.
אנחנו בדרך לטיסה לשיאן.
או ככה לפחות חשבנו.
אוכל בשדה הקטן של גווילין בשעות הלילה – אל תבנו על זה.
זה היה הזמן לחסל כל שטות שעוד קיימת בתיקים או להפוך לסינים עם מנה חמה.
אנחנו מתקדמים לגייט
ופתאום... BAD WEATHER.... כל הטיסות לשיאן נדחות...מועד חדש יוודע בהמשך…
הטיסה גם כך היתה אמורה להיות רק באחת עשרה ורבע בלילה.
איזה ביאוס.
נחים.. כל אחד לפי יכולתו.
לסינים לא אכפת אם שוכבים לנוח על הרצפה.
בסופו של דבר לאחר כשעתיים הטיסה יוצאת לדרך.
איזה מזל שהנהג מחכה לנו בשדה בשיאן, בכל מקרה היינו צריכים להגיע באמצע הלילה.
מכיוון שכך, כבר בתוכנית המקורית למחרת קבענו עם המדריך רק ב 1130.
מתלבטים אם לדחות עוד..
ברוב קולות מחליטים שנישאר עם הקביעה המקורית.
צירוף הנימנומים מהשדה, הטיסה, הנסיעה מהשדה למלון וכמה שעות במלון אמור להיות בסדר…
לילה טוב סוף סוף.
-
יום 12 – שיאן - חיילי הטרקוטה, השוק המוסלמי ומופע המזרקות – חלק א'
לאחר לילה לא פשוט הצלחנו להתייצב בלובי המלון לתחילת היום עם המדריך רפאל.
Raphael Wang, [email protected]
רפאל בחור ששהה מספר שנים בארה"ב, ואף היה מורה לאנגלית בסין.
בהתאם המבטא שלו מזכיר אמריקאי...
הוא מדריך שאוהב מאוד להיות off the beaten track עד כמה שניתן , להגיע למקומות האותנטיים ופחות לתיירותיים.
ועדיין כמובן הבחירה בידכם., הוא יזרום עם מה שתבחרו.
האטרקציה העיקרית בשיאן, זו שמושכת את רוב התיירים להגיע לפה במיוחד היא חיילי הטרקוטה.
הרבה הרבה חומר יש ברשת עליהם, אני אגע רק במעט.
מיהם חיילי הטרקוטה?
אלה הם אלפי חיילים בגודל אדם, עשויי טרקוטה, שהכין לעצמו קיסר סין הראשון משושלת צ'ין כהכנה לחיים שלאחר המוות.
זהו הקיסר שאיחד את סין ממדינות קטנות רבות למה שהיא היום, והוא עשה זאת לפני אלפי שנה.
בסין אוהבים לומר –
אם תרצה לראות את סין של היום – בוא לשנחאי
אם תרצה לראות את סין של מאות שנים – בוא לבייג'ין
ואם תרצה לראות את סין של אלפי שנים – בוא לשיאן.
זו הבירה הקדומה ביותר של סין.
ונחזור לחיילים. הם נחשפו ב 1974, והם היו צבעוניים. עם חשיפתם דהה הצבע מהר מאוד.
כרגע חלקם עדיין ממתינים לחשיפה , וחלקם גלויים בשלושה אולמות - PIT 1, PI2, PIT 3.
אנחנו מגיעים לאתר... גשום היום, ממש גשום. וקריר-נעים.
לא סתם סבלנו אתמול מאיחור בטיסה.. מגיע לנו פיצוי.
איזה כיף.
רפאל נותן לנו מטריות, ואנחנו קונים עוד ממוכרים מזדמנים שעטים על התיירים.
האתר עמוס מאוד, כמעט ברמה של העיר האסורה אבל ללא אפקט החום הכל יותר קל.
קודם כל תחליף ארוחת בוקר בקפיטריה במקום. את ארוחת הבוקר של המלון הפסדנו. בקפיטריה אוכל מערבי לחלוטין ברובו.
עוד יש בבנין הקפיטריה בתוספת תשלום – VR של חיילי הטרקוטה.
נחמד לילדים, מיותר למבוגרים.
ועכשיו נצא , נתחיל ב PIT 1 - הוא האולם הגדול ביותר, בו יש כ 6000 חיילים.
נכנסים..
והגודל פשוט מהמם אותך (כמובן אחרי שנדחפים קדימה לתפוס פוזיציה ראויה לשמה).
נסו לדמיין את הגודל.. הסתכלו סביב על האנשים שעומדים וצופים, זה נותן פרופורציה מסויימת.
זו תמונה פנורמית.. אל תתעצלו ולחצו להגדיל, בטח בפלאפון.
ועכשיו נסתכל קצת יותר בפירוט.. לראות איך הם נראים מקרוב..
בין טורי החיילים חומות. תפקידן היה לתמוך בגג עץ.
העץ לא שרד אלפי שנה..
לאן פונים כל החיילים? הם פונים לשער, להגן מפני חדירה דרכו.
ראו את הרווח שבין החיילים לסוסים.. ביניהם הייתה כרכרת עץ, שהתפרק.
החיילים במאגרים השונים היו מסודרים ברדיוס של קילומטר סביב הקבר של הקיסר.
בעודי מתבוננת בחיילים פונה אלי אשה בהתלהבות.. היא רוצה שאצטלם עם הבת שלה!
ממש סלב... לא רק פיקאצ'ו זוכה בכבוד!
בהמשך האולם יש מה שרפאל קורא לו " בית חולים לחיילים טרקוטה".
לארכיאולוגים יש פה עבודה אינסופית לכל החיים.
מדהימה כמות העבודה שהושקעה בנושא.
מפה אנחנו מדלגים לאולם קטן יותר - למיטב זכרוני PIT 3
המיוחד פה הוא החיילים העומדים זה מול זה במקום זה לאחר זה.
זהו מסדר הגנרל.. הם מחכים לבואו של המפקד.
ראו את החיילים שהראש שלהם לא שרד. החיילים היו חלולים, רק הרגליים שלהם היו מלאות. כדי לשמור על שיווי משקל.
הנה פנורמה של מסדר המפקד יחד עם רכבי הכרכרות והסוסים שלהם (הכרכרות התפרקו מן הסתם גם פה).
