הקדמה :
בספטמבר 2002 נישאנו ואת ירח הדבש הקצר שלנו בילינו ברומא , במהלכו הכרנו במקרה זוג ישראלים שלימים הפכו חלק מחברינו הטובים ביותר ולשמחתנו גם לשותפינו באהבה לטיולים , ואיתם יחד חרשנו מאז כבר חצי עולם …
וכך יצא ששנה לאחר מכן , בספטמבר 2003 , טסנו איתם ביחד לטיול בלתי נשכח , ירח דבש משותף ארוך ואמיתי (גם הם נישאו אחרינו באותה שנה) למערב ארה"ב ולרוקיס הקנדיים , טיול חלומי שהשאיר אותנו עם הבטחה שעוד נחזור לרוקיס הקנדיים .
15 שנים חלפו עד שעלה בידינו לממש את ההבטחה (כולל ביטול מצער בקיץ של שנה שעברה בשל פטירתה של סבתי) והשנה , בספטמבר 2018 הצלחנו.
אז המון דברים השתנו מלפני 15 שנה, וגם אנחנו
וארחיב על כך בהמשך , אבל הטבע עצמו נשאר מפעים ביופיו ובהחלט שווה את המאמץ להגיע.
אך עוד לפני שנגיע לרוקיס, נבקר קודם בעיירה המגניבה ג'קסון הול וגם נעבור בפארק גרנד טיטון בדרך לפארק ילוסטון המדהים שמבחינתי היה גולת הכותרת של הטיול .
והנה שוב ההזדמנות להגיד תודה לאיריס על סיפור הטיול שלה שהוא זה שגרם לי לרצות להגיע לילוסטון בעצמי.
תודה גדולה גם לרבים הטובים כותבי הבלוגים וסיפורי הטיולים שבזכותם לא היה צריך אף ספר או מדריך , אני לא אכתוב שמות כדי לא לשכוח אף אחד חלילה , אבל מדובר בחברי פורום צפון אמריקה בניצוחו של מוני שגם ענו על כל שאלה,עזרו וכיוונו.



















ובכלל , מה זה כל סיפורי הקיץ האלה ? אני נקרעת בין השמחה שהפורום שוב פורח לצער על כך שחיים שלמים לא יספיקו לכל הרצונות…





