סיכום טיול למרכז מזרח ארה"ב 2019 - הטיסה
-
יום 12
מבלי לשים לב אני מתקרב למחצית הטיול. עד כה, הטיול התמקד (וממשיך בינתיים להתמקד) במדינות בהן טרם ביקרתי בעבר.
היעד לטיול היום הוא ה- new river. מקטע גדול של נהר זה, שיובליו מגיעים מקרולינה הצפונית ומוירג’יניה, הפך להיות “נהר לאומי” בניהול של שירות הפארקים הלאומיים. לאחר היציאה מהמלון, נסעתי מערבה על I-64 עד למרכז המבקרים Sandstone, שנמצא באחת היציאות מ- I-64. במרכז המבקרים צפיתי בסרט על הנהר ויש שם גם מוצגים על הנהר. מהריינג’ר במקום קיבלתי את הברושורה של New River Gorge, וגם חוברת עם מסלולי הליכה רגלית באתרים שונים לאורך הנהר. לאחר שעזבתי את מרכז המבקרים, המשכתי למקום ה- sandstone falls, מפלי מים רחבים (אם כי לא גבוהים) על הנהר. מיקומם בקרבת העירה Hinton, כ- 10 מיילים מדרום למרכז המבקרים. הנסיעה לקחה זמן לא מועט בשל אופי הדרך ומגבלות המהירות. במקום יש שביל boardwalk שמוביל לתצפית על המפלים, אלא שסופו בתהליכי בניה. למרות זאת, יש מקומות תצפית על המפלים.
לאחר שחזרתי מהמפלים לכביש I-64, המשכתי מערבה עד ליציאה הבאה הנוגעת ל- New River, ה- Grandview. מדובר בתצפעת על מקום בו הנהר מתעקל (על סגנון פרסת הסוס, אם כי לא לגמרי בצורה זו) וכמובן נמצא ב- gorge. מעבר לנקודת התצפית המרכזית, הלכתי לשתי נקודות תצפית נוספות, כאשר לאחת מהן מובילות 150 מדרגות. כמו כן, התחלתי במסלול הליכה קל ביער הסמוך, אלא שהמסלול לא ממש מסומן, ובשלב מסוים פשוט חזרתי אחורה כי לא הייתי בטוח איך להמשיך.
בתום הביקור המשכתי למלון שלי, Quality Inn בעירה Fayetteville. את החדר הזמנתי מאתר הזמנות (ששיך ל- Expedia, אני חושב). החדר שקיבלתי הוא לכוון כביש 19, שהוא כביש מהיר. מקווה שאוכל לישון שם. הפקידה אמרה לי שאין באפשרותה לעשות שום דבר, כי החדר הוזמן online מאתר חיצוני, וכי החדרים הפונים לכוון השני יקרים יותר. לטענה, אחרי 21:00 נהיה שקט שם. מקווה שזה כך.
התוכנית למחר היא להמשיך עם ה- new river ולסיים בצ’רלסטון, בירת וירג’יניה המערבית. מחרתיים צפוי להיות גשום, וזה יכול להיות זמן טוב לביקור בעיר.
-
היי דורון,
גם אני הצטרפתי לקריאה,
קודם כל שאפו על הסיכום תוך כדי טיול!!!
לא יודעת אם נגיע לטייל בקרוב באזור הזה, אבל כבר רשמתי לי על האקדמיה של הצי ומוזיאון האוירי בדובר, שני מקומות שאני בטוחה שבעלי והמתבגר יאהבו.
ממשיכה לעקוב, המשך טיול נעים ומאחלת לך קצת יותר שלכת ופחות גשם.
-
שמח שאת נהנית מהסיכום. אני מנסה להוסיף את הכניסות ביום הטיול או די בסמוך אליו. בסופו של דבר, זה טוב גם בשבילי בעתיד, להזכר בטיולים שלי.
בינתיים אינני יכול להתלונן על מזג האויר יותר מדי. רוב הזמן היה מזג אויר נוח. דוקא היום התחיל גשם אחה”צ שימשך גם מחר, אבל אחר כך צפויים ימים נאים.
לגבי השלכת, עדין אפשר להנות מצבעי שלכת, אבל יש כבר הרבה עצים עירומים. השיא של השלכת כבר מאחורינו. בכל זאת, הנהיגה בחלק מהכבישים ממש קסומה עם העלים הצבעוניים שעדין ישנם.
-
יום 13
בסופו של דבר, הרעש מכביש 19 אכן ירד משמעותית בלילה, והצלחתי להרדם. סך הכל, המלון היה סביר, ומיקומו נוח למבקרים ב- new river. לארוחת הערב ביקרתי ב- Bob Evans. זו רשת של מסעדות שמוכרות מאפים בנוסף להיותן מסעדות. לפני שהלכתי לשם חשבתי שזו תהיה חויה ראשונה. לאחר שהגעתי, נזכרתי שכבר אכלתי בסניף שלהם בעבר. האוכל היה בסדר ובעלות לא גבוהה.
בכל אופן, ארוחת הבוקר של המוטל היתה סבירה, לרבות ביצים מקושקשות ו- sausage. מעבר למה שציפיתי. בתום הארוחה, התכוונתי להתקפל מהמלון. בזמן היציאה, פגשתי זוג מבוגרים שעשו אתמול את מה שהתכוונתי לעשות על הבוקר, נהיגה בדרך הישנה שחוצה את הנהר על גשר קטן ונמוך, אותו החליף גשר הקשת הענק שמשמש את כביש 19 היום. להבנתי, במהלך הנסיעה הם ירדו קצת מהכביש והצמיגים שלהם באחד הצדדים נהרסו משולי האספלט. הם בילו זמן רב בהמתנה לגרר אותו שלחו להם מ- AAA, ונאלצו לשלם כסף רב עבור צמיגים חדשים ב- Wallmart שליד המלון. גרם לי לשקול מחדש האם לעשות את המסלול הזה.
בכל מקרה, נסעתי מהמלון למרכז המבקרים north rim של ה- New river gorge. שם הלכתי שנית לנקודת התצפית על הגשר מעל הנהר (כביש 19), וצילמתי את הגשר בתאורה אחרת לגמרי (מזג אויר מעונן. השמש, כמובן מאחורי, ומאחורי העננים). לאחר החזרה למגרש החניה, החלטתי בכל זאת לנסוע מתחת לגשר החדש, ובזהירות. המסלול היה יפה. הגשר למטה ממש קטן יחסית לגשר החדש.
המקום הבא התור הוא איזור Thurmond. האתר ההיסטורי עצמו סגור עכשיו, אבל המתנדב במרכז המבקרים הציע לי ללכת שם למסלול ההליכה Stone Cliff, שלאורך הנהר. הגעתי לשם והייתי שם לבד. התחלתי ללכת את המסלול, כאשר בשל מזג האויר והגשם הצפוי, הגבלתי את עצמי במרחק ההליכה. השביל רחב. הוא דרך לשעבר, כך שהקרקע די נוחה להליכה. יש מראות של הנהר, אבל לא כל כך מתאים לצילומים בגלל שיש עצים בין השביל לנהר. אורך השביל כולו הוא 2.7 מייל (וצריך גם לחזור אותם). במזג אויר אחר, יתכן והייתי עושה את כל המסלול.
לאחר החזרה לרכב, החלטתי להמשיך לכוון העירה Prince, שנמצאת ממש על הנהר. הגישה מכביש 61 לכביש 41 מגיע לשם. לפני ההגעה לעירה חוצים את הנהר על גשר (נמוך). בכל אופן, נהגתי את הדרך הזו, אך לא עצרתי לצילומים (גם לא היה כל כך איפה). את המקום עצמו ראיתי אתמול מה- Grandview למעלה. עכשיו הייתי שם למטה. בשלב זה כבר התחיל לטפטף. היעד הבא היה כבר בית המלון בצ’רלסטון. החלטתי לא לעשות זאת בדרך המהירה, אלא לאורך כביש 60, מה שמכונה The midland trail. המסלול כולו העל 170 מיילים. אני הסתפקתי בפחות מחצי מזה. באיזור העירה Ansted יש גם פארק מדינה בשם Hawks Nest, שיש בו גם לודג’. בתקופה זו, רוב השירותים כבר סדורים. אני הסתפקתי בירידה לנקודת התצפית. המראה באמת יפה. בשלב זה, הגשם התחיל להתחזק, ופשוט המשכתי משם למלון – Hampton Inn Charleston Southridge. הפעם הגעתי מוקדם למלון, לפני 16:00. זמן למנוחה .
-
מספר תמונות לבקשת חלק מהמגיבים:
- גשר הקשת מעל ה- New river שעליו כביש 19
- מפלי Sandstone
- גשר הקשת מעל ה- New river שעליו כביש 19
-
השהות בהמפטון אין היתה מצוינת, כרגיל. יצאתי מהמלון באיזור 9:30, כשמטרתי היא מתחם הקפיטול של וירג’יניה המערבית. בדרך, עצרתי לתדלק וכם בוולמארט לקניות נחוצות. החניה במתחם הקפיטול היא בעזרת מדחנים. הבחורה בקבלה של המלון המירה לי $2 למטבעות קווטר לצואך המדחנים. החניה יחסית זולה, כל 25 סנט מעניקים 30 דקות חניה. הכנסתי 6 מטבעות בשביל 1.5 שעות.
מזג האויר היה רטוב היום. ביציאה מהמלון היה מעט טפטוף, אבל עם ההגעה למתחם הקפיטול, כבר התחיל לרדת גשם, מספיק בשביל מטריה אבל לא חזק מדי. מתחם הקפיטול כולל אוסף של בנינים, שהמרכזי בהם הוא הקפיטול של וירג’יניה המערבית. בנוסף יש בניני ממשל נוספים וגם המוזיאון של המדינה. לקח לי מעט זמן למצוא את הכניסה למבקרים לבנין הקפיטול. הבנין עצמו הוא בצורת חית, בנין מרכזי וצמודים לו בנינים מימין ומשמאל. הכניסה למבקרים היא בצד החיצוני של הבנינים הימני והשמאלי. הבנין הוא השישי שמשמש את הקפיטול של וירג’יניה המערבית. ראשית, בשנים הראשונות, הבירה של המדינה נדדה בין Wheeling לבין צ’רלסטון 3 פעמים. הבנין הרביעי של הקפיטול, בצ’רלסטון, נשרף ב- 1921, אח”כ היה בנין זמני (החמישי), שגם הוא נשרף בעת שכבר עבדו על הקפיטול השישי, הקיים עד היום. הבנין הושלם ב- 1932. הושקעו בו מספר מליוני דולארים, מה שהיה הרבה כסף אז, וזה גם עורר אנטגוניזם כי היה מדובר בתקופת המיתון הגדול. במיוחד כאשר מדובר במדינה עם כמות לא גדולה של תושבים (היום כ- 3 מיליון תושבים).
למזלי הפחות טוב, ה- rotunda של הבנין (הכיפה וחלק הבנין שנמצא תחתיה) בשיפוץ למשך עוד שנה וחצי או שנתיים, וזאת לאחר שהיו נזילות של מים דרכה לתוך הבנין. מתמונות שראיתי שם, הכיפה יפה ומרשימה, וכמובן שלא ראיתי את זה. בבנין קיבלתי סיור פרטי. החדרים שראינו יפים ומרשימים. החדר שפחות הרשים אותי הוא זה של ה- delegates (בית הנבחרים). הסנאט היה יותר יפה. עברנו גם בחדר של המושל שמשמש לקבלות פנים, טקסים (כמו חתימה על חוקים), למסיבות עיתונאים וכו’. אגב, הנציגים מרוויחים 36,000 דולאר עבור חודשיים של עבודה בשנה. נשמע לי לא רע.
לאחר מכן פניתי למוזיאון המדינה, שגם הוא המתחם הקפיטול. המוזיאון סוקר את ההיסטוריה של המדינה עוד מהתקופה הפרה היסטורית ועד ימינו. זה כולל גם את ראשית ההתישבות האירופאית באיזור, הנתק בין החלקים המזרחיים והמערבים של וירג’יניה, מלחמת האזרחים והקמת וירג’יניה המערבית, החיים שם, המכרות של הפחם, הרכבת, תעשיות ובעשורים האחרונים, התיירות. בין היתר גיליתי שפרל בק, הסופרת המפורסמת, היא מוירג’יניה המערבית. גם אחד הגנרלים החשוביםפ של הקונפדרציה בזמן מלחמת האזרחים, תומס Stonewall, ג’קסון נולד וגדל בשטח וירג’יניה המערבית. חברת התרופות הגנרית, Mylan, גם היא מוירג’יניה המערבית.
בתום הסיור, יצאתי לנסיעה ארוכה ל- Wheeling, שם אני לן במלון Springhill Suites.
-
יום 15
גם SpringHill Suites מבית מריוט הוא מלון טוב. ישנתי בסוויטת סטודיו, שהיתה מחולקת לחלק של “סלון” ולחלק של “חדר שינה”. החדר נקי ומסודר וגם שקט. כנראה שהם נהגו לגבות כסף על החניה (אלוהים יודע למה. לא מדובר במרכז העיר, והמלון ממוקם על גבעה, כשאין לידו אטרקציה). זה הוביל לקבלת ביקורות שליליות ב- Trip Advisor. את החדר הזמנתי דרך אתר AAA (כי אתר Mariott לא מאפשר להנות מתעריפי AAA לחברי מועדוני מכוניות מחוץ לצפון אמריקה, כמו ממס”י, ודורש הכנסת מספר חברות ב- AAA בזמן ההזמנה), ושם צוין כי הם נוהגים לגבות תשלום נוסף על החניה. כאשר החלטתי לקחת את המלון, לקחתי כבר את עלות החניה בחשבון בהשוואה לאפשרויות אחרותץ. בכל אופן, להפתעתי, הנעימה, בזמן היציאה מהמלון שילמתי רק את עלות החדר, ללא תוספת על החניה. ככל הנראה לחץ הביקורות השליליות עשה את שלו והם בחרו להפסיק את הגביה המטופשת הזו.
לאחר שיצאתי מהמלון, נסעתי ללשכת התיירות של Wheeling, שם קיבלתי מידע לגבי מה ניתן לעשות בעיר, וגם הופניתי לעירה קרובה בשם Moundsville, הקרויה על שם תל שהקימו האינדיאנים שחיו שם לפני 2000 שנים לקבירת מתיהם (באנגלית, mound). לאחר שיצאתי מלשכת התיירות, ביקרתי באתר הראשון ברשימתי, בית המכס הפדרלי ב- Wheeling, שהיה גם מקום הכינוס בו החליטו המחוזות של וירג’יניה המערבית שלא לפרוש מהאיחוד, והקימו מימשל חליפי לממשל וירג’יניה שפרש והצטרף לקונפדרציה. נבחר מושל חדש לממשל החליפי וגם נשלחו נציגים לבית הנבחרים ולסנאט של ארה”ב. כל זאת עד להחלטה על קבלת וירג’יניה המערבית כמדינה ה- 35 בארה”ב, ב- 20/6/1863. בנין המכס, שבו היה גם בית דואר וגם בית משפט, שימש את המושל החליפי עד להכרזת המדינה החדשה. לכן, בסיור בקפיטול בצ’רלסטון, המדריך קרה לו בנין הקפיטול הראשון של וירג’יניה המערבית.
בתום הביקור, נסעתי לשוק המרכזי של ווילינג. לא מדובר היום בשוק על סגנון שוק הכרמל, אלא במבנה ישן שמכיל מספר חנויות ומסעדות. אכלתי שם צהריים, ובסיום הארוחה נסעתי ל- Moundsville, שם יש שני אתרים סמוכים בהם ביקרתי. התחלתי בסיור במבנה ששימש בית סוהר של המדינה, עד לסגירתו ב- 1995. זה היה בית הסוהר הראשון של המדינה, והקמתו החלה זמן קצר לאחר קבלת וירג’יניה המערבית לאיחוד. במהלך השנים הוא הורחב. בסופו של דבר, הוא נסגר בגלל התנאים הקשים ששררו בו. חברה מקומית קיבלה בשכירות את המקום לצרכים מסחריים, לרבות העברת סיורים מאורגנים במקום, כאשר השתתפתי בסיור הזה היום. כאשר רואים את התאים, אפשר להבין את התנאים הקשים של האסירים. תא קטן. אין מינימום פרטיות. בתקופות מסוימות החזיקו שם 3 אסירים (שתי מיטות אחת מעל השניה, ואסיר אחד שכב על הרצפה), אבל הפסיקו עם זה כאשר נקבע שהתנאים לא הומניים ואכזריים. המבנה עצמו נראה כמו טירה מבחוץ. הסגנון הניאו גותי שימש להקשמת בתי סוהר נוספים בארה”ב באותה התקופה. עלות הסיור $14 + מס.
בתום הסיור, פניתי למוזיאון של תל הקבורה, שם מדברים על התושבים של המקום והתפתחותם. ניתן גם לצאת לכוון התל ולעלות עליו. בחלקו העליון יש אובליסק קטן שהוקם ב- 1949.
לאחר מכן, נסעתי ליעד הבא של הטיול, קולומבוס בירתה של אוהיו, שלא הספקתי לבקר בה בטיולי הקודם. המרחק הנסיעה הוא כ- 120 מיילים. שתי הערים הם בערך באותו קו רוחב. בקולומבוס אני שוהה ב- Homewood Suites Polaris Road.
-
הביקור בקולומבוס השנה הוא מעין החזרת חוב מלפני שנתיים. בטיול אז הגעתי לקולומבוס לאותו המלון בו לנתי הפעם, אלא שמפאת אילוץ בהמשך הטיול, לא היה לי פנאי לבקר בעיר והמשכתי ליעד הבא בבוקר למחרת. הפעם אני מבקר בעיר. אספתי אתרים פוטנציאלים לביקור בממדריך התיור של AAA ומאתר Trip Advisor. המקום הראשון אליו פניתי הוא מרכז קניות מודרני בשם Easton Center בפרבר Easton. מדובר בהמרכז קניות גדול, מודרני ומרשים, ששמות הרחובות שלו נלקחו מלונדון (The Strand, New Bond Street וכו’). יש בו חנויות כלבו, חנויות מותגים שונים (מעבר למה שיש במרכזי outlet), וגם קניון עם חנויות שונות. ביקרתי שם בחנות H&M וגם בחנות Microsoft, הראשונה בה נתקלתי אי פעם. כמובן שיש גם מסעדות מסוגים שונים במתחם הגדול. גם מחוץ למתחם יש חנויות שונות כמו Dick’s Sporting Goods. ב- H&M קניתי כפפות, שנראה לי שהקור שצנח עלי בימים האחרונים מצריך אותן.
היעד הבא היה מרכז העיר קולומבוס, שם ביקרתי בקפיטול של אוהיו. שוב היה לי סיור פרטי בבנין. נבחרי אוהיו חרוצים. הם עובדים 9 חודשים בשנה (לעומת 2 חודשים בוירג’יניה המערבית או 6 חודשים בניו יורק). הקפיטול הוא בין הותיקים שראיתי, משנת 1852 (לאחר שהבנין הקודם, שהיה עשוי עץ, נשרף). הבנין נבנה בסגנון הניאו יוני (ולא ניאו רומי) ולכן מבחוץ אין לו כפה, אלא שמבפנים דוקא יש לו.
בתום הסיור, הלכתי לאכול צהריים במסעדת פיצות וכריכים הנמצאת כבלוק מבנין הקפיטול של אוהיו, והיות והשעה כבר היתה מאוחרת יחסית, החלטתי לותר על מוזיאונים או אתרים אחרים ונסעתי לחלק ישן של העיר המכונה “הכפר הגרמני” (German Village). זהו איזור עם רחובות צרים ובתים ישנים. מאד נחמד. באיזור זה נתקלתי בחנות ספרים עצמאית ויחודית (The Book Loft. חזיתה לרחוב 3 וחלקה האחורי ברחוב City Park Avenue). מדובר בבית שכולו חנות ספרים גדולה. מוכרים שם גם דברים אחרים, אבל עיקרה הוא חנות ספרים. יש בבנין 32 “חדרים” עם ספרים. הספרים נמכרים בהנחה, החל מ- 5% על ספרים חדשים וממשיך ב- 30% ואולי גם יותר על ספרים ישנים יותר. המקום היה מפוצץ באנשים והם פתחו את החנות היום עד 11 בלילה. אנשים לא רק ביקרו, אלא גם קנו ספרים שם.
עם תום הסיור בשכונה (וחיפוש הרכב, שלא זכרתי בדיוק היכן החניתי אותו) המשכתי ליעד הבא, סינסינטי, על הגבול עם קנטאקי. אני מתכנן להעביר שם את כל היום מחר ומחרתיים להדרים לקנטאקי.
הלינה ב- Homewood Suites Midtown Cincinnati. המלון מלא, והחדר שלי פחות מוצלח, מבחינתי. אנסה לעבור מחר בבוקר לחדר אחר. אני מקווה שמחר יהיו חדרים זמינים למעבר.
-
יום 17
היום מוקדש לעיר סינסינטי או נכון יותר, לאתרים בעיר. האתר הראשון בו אני מבקר הוא מוזיאון האמנות של סינסינטי. המוזיאון ממוקם בפרק עדן (Eden Park). המוזיאון נפתח הימי ראשון בשעה 11:00. הגעתי ממש ראשון, באיזור 10:30, כך שיצאתי לטיול קצר בפארק עדן. יש שם במה להופעות עם ספסלים לפניה, בריכה עם מזרקה, שאיננה פועלת ושבילי הליכה.
הכניסה למוזיאון היא ללא תשלום, אך יש תשלום לתערוכות מיוחדות. במקרה זה, לתערוכה בשם “אוצרות מספרד”. היות וזה ביקורי הראשון במוזיאון, החלטתי לותר על התערוכה המיוחדת ולהסתפק במוצגים הקבועים. המוזיאון כולל שתי קומות. התערוכה המיוחדת תופסת חלק מהקומה השניה. המוזיאון מאד מגוון, למרות שבסך הכל איננו מאד גדול. יש מוצגים מיון ורומי, מהמזרח התיכון, מסין, מיפן. אגף מוקדש לאמנים מהאיזור של סינסינטי. יש מספר חדרים של אמנים אמריקאנים וכמובן שישנם גם מוצגים של אמנים אירופאים מהרינסנס ועד ימינו, לרבות תמונות של האמנים האימפרסיוניסטים (תמונה אחת של ואן גוך בינהן).
לאחר מכן נסעתי למרכז העיר, או יותר נכון, לאיזור גדת הנהר אוהיו. העיר מחוברת לקנטאקי בגשרים רבים. אחד מהם, הוא גשר ממתכת, המחבר את העיר עם העירה Covington בקנטאקי. בגשר זה יש גם מדרכה להולכי רגל (בכל צד שלו). הצד של סינסינטי, הגשר ממשיך לרחוב Main. החניה במרכז העיר היא בעייתית. יש מדחנים, ולמרות שמדובר ביום ראשון, עדין צריך לשלם עבור החניה. במקום לעמוד ליד מדחן, נכנסתי למגרש חניה הגובה בסוף השבוע $5. לאחר מכן, פניתי לכוון הגשר וחציתי את הנהר. קודם לכוון קנטאקי, ואחר כך חזרה לאוהיו מהצד השני של הגשר. מהגשר יש מראה טוב של מרכז סינסינטי.
לסיום היום, פניתי למוזיאון ה- Underground Railroad. מוזיאון ששם על דגלו את נושא העבדות, החופש ואי האפליה. מפאת קוצר הזמן (שעה וחצי), הביקור היה חלקי, אבל קיבלתי רושם טוב על המקום. עלות הכניסה, $15, אך כחבר ממס”י (כרטיס SYCS של AAA) קיבלתי $2 הנחה.
הלינה באותו מלון כמו אתמול, ה- Homewood Suites של Cincinnati – Midtown. הערב התעסקתי עם הכביסה השניה בטיול.
-
יום 18
היום התחיל עם נסיעה ארוכה לעומק קנטאקי. המטרה הסופית היא Bowling Green, אבל בדרך עצרתי בפארק לאומי היסטורי במקום הולדתו של אברהם לינקולן. במרכז המבקרים יש סרט על משפחתו של לינקולן ועל ראשית דרכו. במקום הוקמה אנדרטת הזיכרון הראשונה לאברהם לינקולן, שהושלמה 11 שנים לפני האנדרטה המפורסמת בוושינגטון הבירה.
בתוך מבנה האנדרטה שוחזרה בקתה דומה לזו בה גרה משפחת לינקולן בעת לידתו, באיזור שאז (1809) היה הספר האמריקאני. למבנה מוליכות 56 מדרגות, גילו של אברהם לינקולן בעת הרצחו.
משם המשכתי דרומה לכוון Bowling Green, ושוב עשיתי עצירה בדרך, בפארק הלאומי Mammoth Cave, ביתה של המערה הידועה הגדולה בעולם. בפארק הזמנתי סיור למחר במערה. הכניסה לפארק לא עולה כסף, אך הסיור עולה. בנוסף לכך, ביקרתי בתצוגה במרכז המבקרים המסבירה על המערה ועל האקולוגיה מסביבה (בעלי חיים, למשל). משם המשכתי למלון, ה- Fairfield Inn & Suites ב- Bowling Green. אגב, בנסיעה זו עברתי לאיזור הזמן Central.
-
אגב, בימים האחרונים ראיתי מספר גוויות של איילים דרוסים בצידי כבישי Interstate, הן באוהיו והן בקנטאקי. בעבר לא ראיתי דברים כאלו. יתכן וזו העונה? עונת הדריסות? אגב, מפגש עם אייל יכול להיות קטלני גם לרכב וגם ליושביו (תלוי בסוג הרכב. אני מניח שאם מדובר בסמי טריילר, המפגש הזה לא יהרוס יותר מדי. לגבי רכב פרטי, זה יכול להגיע ל- total loss). -
ביקרת במוזיאון הקורבט בבאולינג גרין ??
-
מתוכנן להבוקר. בצהריים, Mammoth Cave. לצערי הרב אין אפשרות סיור במפעל עד לאביב הבא. אצטרך להסתפק בסיור במפעלי האופנועים ביורק. -
אפשר לעשות סיור במפעל אם אתה מסמין קורבט חדשה , ואז אתה יכול לעקוב אחרי הבניה של הקורבט שלך .
לא הזמנתי בגלל שתי סיבות , הם בדיוק מחליפים דגם , ובעיה שניה אין שם איפה להתקין מנשא לאופניים
-
היי דורון
לא הבנתי ,האם מוזיאון הקורבט ,ואני מדגיש – מוזיאון הקורבט אינו פתוח לקהל הרחב
או מפעל ההרכבות של GM שבסמוך?
מוני
-
המוזיאון פתוח לציבור , ולדעתי הוא מרתק , ויש שם הנחה לסניורים .
הם סגרו את המפעל לציבור הרחב , פרט למי שרכב קורבט
-
מי שרכש
-
על פי האתר שלהם, המפעל יפתח לסיורים (אני מניח לקהל הרחב) באביב 2020. -
יום 19
התוכניות להיום כוללות ביקור במוזיאון קורבט הלאומי, המרוחק כ- 15 דקות נסיעה מהמלון בבוקר, ובצהריים (13:30), הסיור ההיסטורי במערת Mammoth Cave.
מוזיאון הקורבט הלאומי (לא ברור לי למה “לאומי” נכנס לשם) נמצא בסמוך למפעל יצור המכוניות ב- Bowling Green שבקנטאקי. עלות הכניסה למבוגר היא $12, אך כמחזיק כרטיס ההנחות של AAA שסיפקה לי ממס”י, אני נהנה מ- $2 הנחה ומשלם $10. הסיור מתחיל בסרט שמציג את המכונית ובדרך מכניס פרסום גם לחברות אחרות, כמו צמיגי מישלן. סרט תדמית אא. בהמשך, מוצגת ההיסטוריה של המכונית, שהחלה כאשר החיילים שחזרו מאירופה לאחר מלחמת העולם השניה נתקלו שם במכוניות ספורט אירופאיות והתחילו ליבא אותן לארה”ב, כי בארה”ב לא יצרו כאלו מכוניות. מספרים שם על מי שהגה ודחף את הרעיון ב- GM, על מהנדס אחר שקידם מאד את המכונית לאורך השנים. כמובן שמראים מכוניות מכל התקופות. ללא כל ספק, המכונית הזאת עברה מהפכות רבות לאורך ה- 56 שנים שהיא מיוצרת. חלק מסוים במוזיאון מתרכז בתקרית שארעה בפברואר 2014, כאשר נפער בולען באמצע המוזיאון ו- 6 מכוניות נפלו לתוכו. במקרה, זה קרה כשלא היו אנשים בסביבה, כך שהארוע הסתכם בנזק לרכוש. המכוניות שנפלו מוצגות, כמו גם סימולציה של יצירת הבולען ותאור תקון הנזק.
לאחר הסילוי במוזיאון, חזרתי למלון ואכלתי צהריים, וגם לבשתי ברכיות ליתר בטחון (הסיור כולל עליה וירידה בהרבה מדרגות וגם בשיפועים). בפועל, יתכן וזה לא היה נחוץ, אבל לפעמים עדיף למקוט ביתר בטחון. בכל אופן, למרות שחשבתי שיצאתי בזמן, הסתבר לי שהתחילו לא רחוק ממרכז המבקרים בפעילויות עבודה בכביש, והתעקבתי שם מספר דקות, כך שבפועל, הגעתי לסיור די ברגע האחרון.
הסיור ההיסטורי המורחב שלקחתי (בחרתי בו על פני הסיור ההיסטורי הרגיל בגלל השעה. בדיעבד, מספר המשתתפים סיור שלי היה יחסית נמוך, ואילו הסיור ההיסטורי הרגיל היה מלא, כך שסך הכל הרווחתי מהבחירה הזו) מתחיל בהליכה לכניסה “ההיסטורית” למערה. יורדים במדרגות לכניסה למערה. ההתחלה ברצפה מרוצפת ובמעבר רחב. במערה השתמשו בתחילת המאה ה- 19 להפקת חומר שמשמש ליצור אבק שריפה. פעילות זאת היתה כדאית לקראת ובזמן מלחמת 1812. לאחר המלחמה, מחיר אבק השריפה ירד בשל הירידה בביקוש, והפעילות הזאת נפסקה. קצת אחר כך, קנה את המקום רופא, והתחילה גם פעילות תיירותית במערה (סיורים). המדריכים היו פעמים רבות עבדים, שהתפקיד הזה היה מאד טוב עבורם. אחד מהם James Bishop, חקר את המערה והגיע לאורך של 20 מיילים. הסיור גם מצביע על כתובות שהשאירו אותם תיירים על קירות המערה. בחלק המורחב של הסיור (תוספת די קטנה, למען האמת) מגיעים לשתי בקתות שהקים הרופא, בעל השטח, במערה. הוא עשה נסוי לריפוי חולי שחפת. הוא חשב שהתנאים במערה יעזרו להם להתרפא. החסוי נכשל, כמובן, ולאחר מספר חודשים, הרופא נטש את הרעיון. הפעילות התיירותית נמשכה, כמובן. המשך הסיור, יורדים במדרגות, כאשר יש לשים לב שחלק מהזמן התקרה מנוכה ויש להתכופף או להסיט את הגוף לצד. ואז מגיעים לקטע שנקרא Fat Man Misery. מעבר שהוא גם נמוך וגם מאד צר ומפותל. זה לא נמשך זמן רב ויוצאים לחדר רחב יותר. בסוף יש מגדל מדרגות איתו עולים למעלה ויוצאים בדרך בה נכנסנו.
בתום הסיור, שערך כשעתיים, המשכתי לטיול רגילי על פני השטי. הגעתי לפתח למערת דיקסון, שהיא נפרדת מהמערה הגדולה. אסור להכנס אליה (בגלל החשש להכניס לתוכה מחלת עטלפים בשם White Nose, כאשר היא משמשת לשנת החורף של העטלפים), אחר כך המשכתי למעיין של הנהר Styx, הנהר שזורם בתוך Mammoth Cave. הסיור שלנו לא הגיע לנהר. יש סיור אחר שכן מגיע. משם, דרך קצרה לראות את ה- Green River, וחזרה למרכז המבקרים.
הלינה באותו מלון של אתמול, ה- Fairfield Inn & Suites של Bowling Green.
-
יום 20
היום הזה לא הלך בהתאם לתוכנית. נגיע לזה. התחלתי את היום בקפיצה לחנויות בסביבה. לידי היה קניון של Bowling Green כאשר חנויות העוגן הן Dillards, Old Navy ו- J.C.Penny. ביקרתי בקניון בערב של היום הקודם. מה אפשר להגיד? המקום היה כמעט נטוש. אינדיקציה טובה, לדעתי, לכך שהקניות עברו לסביבת ה- online, לאמאזון ולחנויות אחרות ברשת. המוכרים בקניון “הרגו זבובים” כמו שהאימרה בלדינו אומרת. ממש חבל. ראיתי שם גם חנויות ריקות, להשכרה. מדובר בעיר לא גדולה במדינה לא מרכזית, ובכל זאת. זוהי רוב אמריקה.
לאחר מכן, התחלתי לנסוע מערבה לכוון Lands Between The Lakes. מדובר בשטח אדמה שהוא אי בין שני אגמים ארוכים, כאשר השטח מחולק בין קנטאקי לטנסי. בצהריים התחיל לרדת גשם (שאני חשבתי שיתחיל רק למחרת או בלילה) ואז תוכנית הביקור במקום, שכוללת גם פעילות מחוץ לרכב השתבשה.
במקום זה, החלטתי להמשיך לנסוע מערבה ולהגיע לנהר המיסיסיפי. מדובר בהמשך דרך לא מאד ארוך, אבל גם לא קצר. המשכתי לעירה Cairo באילינויס (והנה הגעתי למדינה נוספת שלא ביקרתי בה, מלבד בנמל התעופה של שיקאגו). הנסיעה עברה ל- I-24 עד ל- Paducah ומשם לכביש צדדי שמגיע לגשר איתו עוברים מעל נהר האוהיו לאילינויס ולCairo. העיר הזו יושבת לא רחוק מהשפך של נהר האוהיו לנהר המיסיסיפי, וכנראה שהיא נהנתה מבום כלכלי בעבר, ששכך עם הזמן. היום, היא נראית עירה קטנה ולא משגשגת. מודה שזה רק מראה ראשוני, כי לא השתהיתי בה. היות ורציתי לראות את נהר המיסיסיפי, חזרתי חזרה לקנטאקי ובנסיעה קצרה הגעתי לעירה Wickliffe שנמצאת על גדת המיסיסיפי. ממנה יכולתי לראות את הגשר שעברתי בין קנטאקי ואילינויס.
משם חזרתי חזרה לאיזור Land Between The Lakes ונסעתי למלון, Hampton Inn ב- Wattuka. זה מלון המפטון אין ישן, עם 2 קומות בלבד. גם איזור הלובי מאד קטן ודחוס. לא נכס טיפוסי של המותג. בכל אופן, אין באיזור הרבה אפשרויות אם לא רוצים לנסוע כמה עשרות קילומטרים.
התכנית למחר, יום גשום עד אחה”צ המאוחר, היא נסיעה חזרה מזרחה לדרום מזרח קנטאקי. כרגע צפוי לי עוד יום גשם אחד, ביום שני, עד לגמר הטיול. אבל הטמפרטורות אמורות להיות קרות, גם כשיהיה בהיר.
