הגיגי סתיו על צפון הודו והודו בכלל
-
המפלים של גלו מעל דראמקוט
נחמדים
תפסנו ברד
בדיוק כשהגענו והתינוק הרוסי הזה הגיע עם ההורים הרגועים להפליא שלו שנתנו לו להשפריץ ולשחק בברד
-
אהבתי את מסלול היום לכרי הדשא של טריונד. זה לא נפאל ולא קינור וכנראה גם לא פרוואטי אבל מי שמגיע לדראמסאלה ואוהב ללכת קצת בהרים ישמח לטייל בשביל שעולה 900 מטר ביער במשך כמה שעות לשתי הבקתות ואוהל התה בהם מסתפקים בדרך כלל אלו שחוזרים באותו יום.
המסלול קצת יותר תלול ומאתגר מכל מסלול אחר שאני הכרתי שם באיזור ויש לו המשך לטרק של 4-5 ימים לעמק צ׳אמבה שאמור להיות יפה.
אם אסע פעם נוספת לדראמקוט אנסה להגיע דרך הטרק הזה מעמק צ׳אמבה שעליו שמעתי כמה המלצות
בעליה לטריונד פיטרלו מעלינו כמה עיטים (אני חושב) במעופים מלכותיים.
-
בהחלט טיול יום נחמד עם נופים יפים.
כשהגעתי לכר הדשא פגשתי ליד אחת הדאבות מטייל מבוגר שהיה מאד מוכר לי, התחלנו לחקור הסתבר שזה מטייל שהבן הגדול שלי טייל איתו שנתיים קודם בלאוס והוא היה מוכר לי מהתמונות…
מסוג הדברים ההזויים שאתה אומר זה קורה רק בהודו
-
בהחלט “צירוף מקרים” מעניין גולני
פעם באיזה שיעור מבוא בסטטיסטיקה המרצה עשה איזה “תרגיל דוגמא” על איזה “סיפור שלא יאמן כזה” ומסתבר שההסתברות ש”משהו כזה” יקרה היא די גבוה למרות שההסתברות ש”זה בדיוק” יקרה היא אפסית.
התכוונתי לעלות לבד לטריונד כמו שעשיתי בכל טיולי היום שלי במנאלי, קאלפה וצ’יטקול ולמדתי את כל הפרטים שראיתי כחשובים.
ידעתי שיש “ביקורת” בכניסה לפארק בגלו ושעד אליה יש לי פחות משעה הליכה בעליה ביער ושהשומר לא נותן לעבור שם אחרי 11 בבוקר.
ירדתי מהחדר לארוחת בוקר במסעדת “שמיים” שם כבר ישבו כמה ישראלים צעירים לאכול והתיישבתי בשולחן משלי.
תוך כדי הארוחה שמעתי אותם מדברים בהתרגשות מהולה בחששות על “הטרק לטריונד” והבנתי שהם גם בדרך. סיימתי את הארוחה שלי בשלב שהם התדיינו איך להגיע לגלו במונית או מוניות. הם היו חמישה כשהצעיר בינהם חייל משוחרר בגיל של הבן הקטן שלי נראה עם קצת יותר קוצים בתחת ורצון ללכת ופחות בקטע של להוציא כסף על שתי מוניות לחמישה אנשים.
סיימתי לאכול בדיוק כשהם סיכמו בינהם שיסעו בשתי מוניות לנקודת ההתחלה ואחרי הבוקר טוב שלי אמרתי להם שגם אני בדרכי לשם אבל מוניות זה בניגוד לאמונה שלי והצעתי לצעיר שגם הוא כבר סיים לאכול להצטרף אלי והוא נענה בשמחה.
קבענו להיפגש בסוף הכביש, עזבנו את הארבעה ויצאנו שנינו בשביל. נפגשנו כולנו עם עוד חמישה ישראלים אחרים שישנו בגלו ויצאנו יחד לטיול ביום שטוף שמש.
אל כרי הדשא הגענו כשהשמיים היו עדיין כחולים
מהדרך ניתן לראות בבירור את דראמקוט באגסו ומקלוד גאנג׳ ואחר כך גם את דראמסלה.
מסעדת שמיים
-
@dregev03 אמר:
אהבתי את מסלול היום לכרי הדשא של טריונד. זה לא נפאל ולא קינור וכנראה גם לא פרוואטי אבל מי שמגיע לדראמסאלה ואוהב ללכת קצת בהרים ישמח לטייל בשביל שעולה 900 מטר ביער במשך כמה שעות לשתי הבקתות ואוהל התה בהם מסתפקים בדרך כלל אלו שחוזרים באותו יום.
המסלול קצת יותר תלול ומאתגר מכל מסלול אחר שאני הכרתי שם באיזור ויש לו המשך לטרק של 4-5 ימים לעמק צ׳אמבה שאמור להיות יפה.
אם אסע פעם נוספת לדראמקוט אנסה להגיע דרך הטרק הזה מעמק צ׳אמבה שעליו שמעתי כמה המלצות
בעליה לטריונד פיטרלו מעלינו כמה עיטים (אני חושב) במעופים מלכותיים.
בתמונה זהו נשר ההימלאיה,
נפוץ למדי בהימצ’אל, ובאזור ההימלאיה בכלל, בגבהים של 1000-6000 מטר
-
-
קשה לי לראות בתמונה אבל מהמראה הכללי אני כמעט בטוח שזה נשר
-
-
שלך זה נשר קלאסי גולני(לפחות בתמונה העליונה)
שלי היו יותר יפים
בלי הצוואר הארוך הזה אבל אולי הם מקווצים באווירהיה בחור עם מצלמה רצינית שם וביקשתי ממנו את התמונות אבל עדיין לא קיבלתי
אבדוק איתו
-
@גולני אמר:
זה אותו נשר כמו שבתמונה שלי?
צולם באנפורנה
כן אותו דבר,
בתעופה הצוואר “מתקצר” ובקושי רואים אותו
-
-
-
אף תמונה מציטקול , לא יפה
-
-
-
הלכת לצ׳קפוסט לכיוון סין אני מבין.
אני הלכתי בערב הראשוןוזה מהבוקר השני לאותו הכיוון
את התמונות הטובות אני משאיר אצלי בכיס בינתיים
-
למעשה היה לנו יום מעולה ואולי יוצא דופן בטריונד כי בלא מעט ימים הוא מתענן די מוקדם
וגם 
לנו הוא התחיל להתענן בשלב מסויים
אבל במדרון הזדמן עדר עיזים עצום
ועליז
ששטף אותנו
לאורך דקות רבות
גם הירידה זימנה מראות
יפים
שהעיין לא שבעה
מהם
-
כמה הגיגים לגבי צ׳יטקול
קודם כל ולדעתי האישית כדאי להגיע לצ׳יטקול לפני קאלפה. אמרתי את זה כבר אבל אני מרגיש צורך להדגיש את זה.
צ׳יטקול כפר מאוד יפה אבל לא בהשוואה לקאלפה וגם ״קצת חסר לו אופי״ כנראה בגלל המהירות בה הוא משתנה. יש הרבה בניה חדשה וכמות בלתי נתפסת של אוהלי ומשטחי קמפינג לכיוון תחנת הגבול שמשרתים כפי שהבנתי רוכבי אופניים שמגיעים ״מהמישורים״ בחודשים יוני-יולי. לא ברור לי איך הכפר הקטן הזה יכול לתמוך באתרי הקמפינג הרבים שפרושים סביבו.
אני למזלי הגעתי בסוף העונה ואתרי הקמפינג היו ריקים.
מלבדי היו בכפר רק מעט מאוד תיירים הודיים.
האדם היחיד איתו ממש דיברתי במשך היום וחצי עם שני הלילות שהייתי בכפר היה בעל המסעדה בה אכלתי את כל ארוחתי שנמצאת בצומת המרכזית של הכפר.
הכפר הזה משתנה מהר כך גם טען בעל המסעדה שהוא עצמו עזב את שימלה ומשפחתו בשביל אוויר הרים צלול.
מבנים ב״כפר המקורי״
ועוד
-
מעניין מה אתה כותב.
הייתי ב 2015, הבנייה והפיתוח היו בשוליים והכפר היה מבחינתי חוויה גדולה
-
התמונות שלך מקסימות גולני.
הכל נראה לי מוכר כי הייתי שם לאחרונה אבל מצד שני התמונות שלך נראות מאוד ישנות ולטובה.
ההודים ״גילו״ את קינור!
שמעתי וראיתי את זה כבר בקאלפה אבל קאלפה גדולה יותר ואולי לוקח לה זמן להחליף את מטעי התפוחים שעוטפים אותה בעוד מלונות.
בצ׳יטקול לא ראיתי הרבה חקלאות ו״קל״ אולי למצוא שטחים ריקים לבניה וכמו שכתבתי המון משטחי קמפינג לכיוון הצ׳קפוסט.
מטבע הדברים צילמתי פחות את הבניה החדשה שהינה עדיין מוגבלת אבל היא שמקדמת את פני המבקרים במה שנראה היום כמרכז הכפר.
בנו גם אכסניה לא קטנה(חלק מרשת ששכחתי את שמה) ולרוב לא שומרים על סגנון הבניה הישן בעץ ואבן.
במרומי הכפר הישן בונים עוד מקדש בסגנון הבניה היפה והישן.
הבנאים ״עוטפים״ באבן את מבנה העץ
הכפר מלמעלה לכיוון הצ׳קפוסט
פנורמה מעל הכפר לכיוון סין
