הגיגי סתיו על צפון הודו והודו בכלל
-
ליד Tiuni
-
יפה ומעניין מאד
-
תמונות יפות אהוד
גם ההספק מרשים. על איזה אורך תקופה זה התמשך?
מתי אתה מתכנן לטייל עם המשפחה להודו? לאן, ומה ההרכב והגילאים?
-
- ח@dregev03
שבוע לפני כן על כביש אחר בדרך בין פאדום לפידמו
הכל עבד עדיין לפי התוכנית. זה היה יום סיור מנזרים רכוב שהתחיל במנזר בקארשה
והמשיך דרך סטונגדה
ואחר כך סנגלה
ניסינו לאתר סייסים לטרק בסנגלה אבל איש הקשר שהיה לנו לא נמצא במקום.
המשכנו בנסיעה צפונה לכיוון הגשר ההרוס של פידמו
אנגמו ועבדול חוסיין הנהג שהחליף את טאשי בקארגיל אחרי שרכבו של טאשי פיתח נזילה מדאיגה לא הכירו את הכביש הזה ואת הישובים שבדרך. לי לעומת זאת הייתה מפה ותמונה בראש מהבלוג של צביקה (מצורפת) וידעתי מתי צריכים להגיע לגשר ואיך הוא נראה.
הנהג עבדול חוסיין היה במתח כי רצה לסיים כבר את הנסיעה ולחזור הבייתה לקארגיל והשרה לחץ מסויים על אנגמו שעבר גם לאשתי.
עברנו כמה גשרים תלויים מעל הנהר אבל אמרתי להם שזה לא זה עד שהתקרבנו וראינו את המיועד.
הנהג פרק מהר את הוואן מהתרמילים שלנו והציוד של אנגמו קיבל תשר יפה (תשלום הוא היה אמור לקבל מטאשי שהוא עצמו קיבל מדולמה).
עכשיו הדאגה של אנגמו ואשתי הייתה איך לחצות את הגשר ולהעביר את הציוד ו״מה יקרה אם לא נמצא סייס״?
בגלל שהכרתי את הפרטים לא דאגתי. ביקשתי מהן שיחצו את הגשר וילכו אל הכפר פידמו 20 דקות ויחפשו סוסים. אני נשארתי בגשר עם הציוד.
-
כשחזרתי השבוע להסתכל בתמונת הגשר והחציה של צביקה ושותפותיו מלפני שנתיים הופתעתי לגלות אנשים יושבים מתחת בערוץ נהר הזנסקאר היבש.
כשאנחנו הגענו הנהר זרם רחב ויפה. לפני שעזבה, אנגמו הזהירה אותי מהגדות הטובעניות של הנהר ובקשה שלא אתקרב אליו.
הגשר עדיין הרוס אבל הוסיפו לו קצת לוחות עץ למדרך ומעבר הולכי רגל רחבים ממה שנראה בתמונה של צביקה. רווח לי כשראיתי שעכשיו קצת פחות מפחיד לחצות ושמחתי לראות את אשתי ואנגמו חוצות בבטחה ועולות לאט בכיוון הכפר עד שנעלמו. קיוויתי לראות את אנגמו חוזרת עם סוסים תוך שעתיים.
בינתיים
יכולתי רק לצלם. (ורוב התמונות במצלמה ועדיין לא הסתכלתי עליהן עדיין)
ולקדם את הציוד בין שברי הגשר שבקדמתו לכיוון הסולם שמטפס אל המעבר על לוחות הקרשים.
-
תמונות נהדרות, איזה חבל ארץ מדהים. פעמיים הייתי בצומת בקרגיל והתלבטתי האם להדרים לעמק זנסקר אבל הפיתוי להגיע לירוק של קשמיר ולבתי הסירה בנאגין היה חזק מדי..
הטיולים שלי היו בין 1998 ל-2011, ומאז לא הייתי בהודו. כרגע התכניות לנסוע בהרכב משפחתי עדיין לא בשלב מוכנות גבוה, יש לי שני ילדים קטנים (5 ו-3) ואני חושב שאולי כדאי לתת להם לגדול עוד קצת כדי שיוכלו באמת ליהנות ולהבין טוב יותר
-
מעניין לדעת מתי התחילה תנופת התיירות בהימצ'ל פראדש מתי הפכו דהרמסלה והכפרים מעלייה מנאלי ועמק פרוורטי
ליעדים כל כך מבוקשים.
הגעתי להודו לראשונה בתחילת 1982 לא שמעתי אז בכלל על היעדים האלו אולי בגלל שזה היה מחוץ לעונה, הכי צפון שהגעתי אז לרישיקש ורגסטאן.
י
-
בשנת 98 הכביש בפרוואטי הגיע עד מניקאראן, אני עוד זכיתי ללכת ברגל עד הכפרים פולגה, ברשאני, קאלגה וכו' הליכה של כ-4 שעות כ-15 ק"מ). בשנת 2000 הכביש כבר הגיע עד ברשאני ואז הכפרים הפכו ליעד תיירותי קל להגעה. כל בניית הכביש הזה והרחבת הכביש של כל עמק פרוואטי בוצעה במסגרת הפרוייקט ההידרו אלקטרי בעמק, וההסכם עם החברה הפרטית ממומבאי שבו הם התחייבו לבנות את הכביש למטרות הפרוייקט וגם לרווחת התושבים בעמק. הבנייה של הסכר והמפעל ההידרו אלקטרי (שאגב נמצא בכלל בעמק אחר אליו המים עוברים דרך מנהרות ענקיות שנחפרו מתחת לרכס הדרומי של פרוואטי) הסתיימה לפני כשנתיים. מעניין שבשנת 98 הצפי היה לפרויקט של 20 שנה, וזה בדיוק הזמן שבו הושלם הפרוייקט.
בשנת 2004 כשהייתי בפרוואטי, באחד מלילות המונסון היה רעם חזק מאד, למחרת בבוקר התברר שלא היה מדובר ברעם אלא בשבירת קרחון מאד גדול במעלה הנהר של קאלגה, מה שגרם לגל מים עצום שסחף איתו כמעט את כל הציוד של הפרוייקט, כולל משאיות טרקטורים ועוד ועוד.. כמו כן נסחפו מבנים של פועלי הפרוייקט כולל הפועלים עצמם.. נהרגו לא מעט אנשים. כ-30 פועלים היו במנהרה ענקית שפתחה נחסם והתבצע מבצע בזק לחילוצם, למחרת כולם חולצו למרבה המזל ללא נפגעים.
הפרוייקט ספג פגיעה קשה והערכות החברה היו עיכוב של כמה שנים טובות. בסופו של דבר הם הדביקו את הפער והפרויקט הסתיים בזמן.
-
-
המחשבות שעברו לי בראש בהמתנה ליד הגשר לא זכורות לי בדיוק אבל גם לי כנראה היו סימני שאלה לגבי המהירות בה ימצא סייס לטרק ובכלל איך יהיה בטרק ראשון בלדאק עם אוהל.
האם הייתה זו טעות לא לשריין סוסים דרך הסוכנות בלה במחיר מנותק מהמציאות? הייתי די משוכנע שלא אבל עדיין המחשבות עוברות בראש.
עדיין, זה היה נעים מאוד להיות לבד בחור בסוף העולם בלי שום חשש לביטחון אישי ועם שקט מטורף סביב.
זה ארך הרבה פחות ממה ששיערתי ואחרי 40 דקות בערך מרגע שעזבה, ראיתי את אנגמו חוזרת עם עוד מישהו ושלושה סוסים אחריהם.
הרגשה של הצלחה קטנה והתחלה ברגל ימין.
עזרתי לאנגמו ודורג׳ה להעביר את הציוד את הגשר וכשסיימנו הם שלחו אותי לכפר והסבירו לי שנמצא הומסטיי בביית הכי קרוב בכפר. הם אמרו לי ללכת לשם ושהם יעמיסו את הסוסים ויצטרפו בהקדם. יצאתי לי בצעד קליל, שמחה ואופטימיות של התחלה חדשה בעליה המתונה לפידמו.
עצרתי לצלם מידי פעם.
הם הדביקו אותי בפאתי הכפר וכיוונו אותי לביית הנכון.
-
Key gompa 2004
-
-
הזקנה בעלת הביית מאוד שמחה על האורחים שנפלו בחלקה ממש בסוף העונה והושיבה אותנו בחדר ההסבה שהיה יפה וגדול אבל מאוד מאובק. אנגמו סייעה בהכנת תה ומשקאות חמים אחרים ודורג׳ה התיישב איתנו.
בתמונה גזרים שבעלת הביית עקרה מהגינה לארוחת צהריים. היה ברור שגם דורג׳ה זכה בעוד הזדמנות לעשות קצת כסף אחרי עונת הקציר ולפני שהתיירים נעלמים אבל הוא לא היה בדיוק ״פראייר״. הוא דיבר איתנו בשפתו דרך אנגמו אבל די מהר הבנתי שהוא גם שולט באנגלית בסיסית לא פחות מאנגמו.
החצר בבביית של הזקנה בפידמו. היא הייתה אומנם מבוגרת מידי בשביל לשמור על ניקיון הביית וגם לא יכלה לבשל לבד אבל הצליחה לדלג ולקפוץ מעל הגדרות האלו באופן מדהים. עמדנו בחצר ודיברנו על האפשרות שיצא איתנו לטרק והוא העריך שידרשו שני סוסים ונקב במחיר מופקע של 700 רופי לסוס ו1400 רופי ליום. הכרתי את המחירים מהבלוג של צביקה וגם מסיפורי דרך אחרים אבל העדפתי לא להתמקח חזיתית ואמרתי אני מוכן לשלם 1500 רופי ליום אבל תביא 3 סוסים.
תכננתי עוד קודם שיהיה איתנו סוס ספייר לבלתמים וגם זה לאור ניסיון של אחרים.
דורג׳ה קיבל את ההצעה ועבר להתמקח על מספר הימים. גם פה קיבלתי את היומיים שהוא דרש עבור חזרה מלינגשט להנמור (הנומיל) למרות שהערכתי שהוא יחזור בקלות וברכיבה תוך חצי יום. את ההליכה ללינגשט התעקשתי שנצליח לבצע ב3 ימים (ידעתי שחברה צעירים עשו ביומיים עם תיקים על הגב) לעומת 4 ימי ההלוך שהוא הציע.
וויתרנו גם על ההצעתו ללכת שעה להנומור וללון אצלו בביית אחרי שהבנו שעל שעת ההליכה הזו הוא מתכוון לגבות עוד יום סוסים מלא.
אנגמו הכינה לכולנו ארוחת צהריים ודורג׳ה אכל איתנו והלך לכפרו עם הסכמה שהוא חוזר ב7 בבוקר להתחיל איתנו את הטרק.
-
ניצלנו את השעות בהן השמש החלה לנטות לטיול בשדות הקצורים
והיפים
של פידמו
ולהסתובב קצת בין בתי הכפר
והתושבים כולל ״בעל הביית״ הזה
-
הטיול בפידמו היה מקסים וגם הערב אצל הזקנה היה נחמד מאוד. אנגמו הרגישה רע עם החדר המאובק שקיבלנו והשקיעה בניקיונו בזמן שטיילנו ואחר כך טרחה יחד עם בעלת הביית על ארוחת הערב של ארבעתנו. כולנו היינו נינוחים לקראת הבוקר שלמחרת אחרי שהרבה מאוד סימני שאלה התבררו מאז שהגענו לכפר. דורג׳ה הכיר את הטרק לפרטיו ומזג האוויר היה נפלא.
הבוקר של אותו היום לפני סיור המנזרים התחיל בפאדום בקניות של מצרכי מזון עבור הטרק.
פאדום הצטיירה בדימיוני כמקום אפרורי אבל לשמחתי הבוקר הביא איתו מראה פסגות עטורות לבן בכל כיוון.
אנגמו החליטה שהצבעים של אשתי לא מתאימים לקניות בשוק המקומי ובקשה ממנה להישאר בוואן.
אני הצטרפתי לקניות שהיו בהחלט חוויה. הסטנדרטים שלנו מאוד שונים וכמות העדשים שקנינו אפילו אחרי שבקשתי מאנגמו להוסיף הייתה קטנה אפילו עבור ארוחה אחת לשניים בסטנדרטים שלנו. גם האריזה ועריכת החשבון היוו חוויה אנטרופולוגית. כשנשארו עוד כמה מוצרים חסרים שלא מצאנו בחנות הראשונה, אנגמו בקשה גם ממני לא להתלוות אליה כדי לא להעלות את המחיר.
אני ניצלתי את זמן העדרה לקניית ארבעה אגסים מופלאים בגודלם טעמם ומרקמם שאחר כך חילקתי ביננו בנסיעה לכיוון קארשה.
כשסיימנו את הקניות יצאנו לתדלק במנואלה את הרכב והתחלנו את היום.
כשהוצאתי את האגסים, מסרתי שניים לאנגמו שתעביר אחד לעבדול חוסיין הנהג. עבדול חוסיין המוסלמי מקרגיל נהג לא לאכול בחברתנו כי ״דתו אוסרת עליו לשבת לאכול עם בודהיסטים״ (כך טען).
הוא סירב לקבל אגס מידיה למרות שמאוד חיבב אותה ואפילו הציע לה נישואין (אם תסכים להתאסלם). משהסבירה לו שהאגס נקנה על ידינו ולא על ידה, התרצה והסכים לקחת אותו ולהניח אותו בצד על הדשבורד. הוא הסביר שיואכל במועד מאוחר יותר אחרי שיוריד אותנו בפידמו.
-
אכן גומפת טיקסה היפה נמצאת 25 קמ בערך לפני לה, גומפת קי נמצאת ליד הכפר קיבר בספיטי. דרך אגב הזכרת את האגסים, האגסים של צפון הודו הם פשוט מעדן נדיר בעיניי.
-
אני מצרף לינק לכתבה עם תמונות מדהימות מתת היבשת הצבעונית
-
תמונות ממש יפות
לגבי האגסים, אכלתי אגסים מצויינים בקינור אבל הארבעה שנקנו בפאדום היו ממש פרי גן עדן.
אכלתי גם תפוחים נפלאים במנאלי (קטפתי בעצמי כאלו שנשארו אחרי הקטיף בדרך לכפר גושאל). לא מצאתי אחר כך תפוחים טובים כל כך בשום מקום בקינור אבל עדיין האגסים מהשוק של פאדום הם ללא ספק הפרי הכי טעים שאכלתי בהודו.
-
למחרת בבוקר הגיע דורג׳ה העמיס את הציוד שלנו ויצא חזרה לכפרו שנמצא על הדרך. הוא ביקש שנצא אחריו והוא ידביק אותנו בדרך.
יצאנו לטרק.
יצאנו שוב והפעם באור יום לשביל בשדות פידמו
שאחר כך נצמד לגדת הזאנסקאר המערבית.
השביל עקב אחרי הנהר והוביל להנומיל.
-
דורג׳ה הזמין אותנו עוד באותו בוקר בפידמו לעצור בביתו לתה אבל כשהתקרבנו אחרי הליכה של מעט יותר משעה חשבנו להמשיך. ביתו צופה אל השביל והוא עמד בחוץ וקרא לנו. כיבדנו את רצונו לארח אותנו ועזבנו את השביל להפסקה של ארוחת 10 מכובדת שארכה כמעט שעה.
בדרך לביית של דורג׳ה.
שמרנו על בנו התינוק בזמן שהוא המשיך להתעסק עם הסוסים ועם ההתארגנות ליציאה. הכרנו גם בנו הגדול שבחר בנזירות והיה מספר שנים נזיר בקארשה עד שהבין שהנזירות לא בשבילו וחזר הבייתה וגם את אשתו בעלת המראה התמיר.
אחר כך המשכנו בדרכנו לאורך הנהר עם שביל
שעלה וירד לפני שפגש פעם אחרונה בנהר
שם ראינו במרחק מהשביל את שלושת התיירים הראשונים מזה כמה ימים מאז שעזבנו את לאמיורו.
התיירים ישבו עשרות מטרים במעלה העמק מעל הגשר
