"סיפורים" שהיו לי עם פורטרים בטרק האוורסט 2016
-
עוד תמונות מעוננות
-
ראשית כל אתה מספר נפלא.
שנית התמונות מהממות, ולדעתי טוב שהיה קצת מעונן, זה מתבלן את הנוף ועושה אותו נהדר ומיוחד. לי אישית התמונות שלך יותר עושות את זה מאשר של תאי.
שלישית זו גדולה שנסעת ככה עם אשתך וזוג חברים לכזו הרפתקאה.
רביעית, ואני מנחש למרות שטרם סיימת את הסיפור, מדובר בסופו של דבר בסינדרום מוכר וידוע, היתה להם עוד עבודה לפני סוף העונה. הם החליטו שהם חוזרים מתי שהם חוזרים עוד מלפני שיצאתם, ויכול להיות שגם אם היה להם מאה דולר במעטפה זה עדיין היתה ההחלטה הכלכלית הנכונה יותר עבורם. המלון היה רק תירוץ.
נראה שהסוף חצי הכוס פה הרבה יותר מלאה.
מחכה לשמוע את ההמשך
-
אז מה עכשיו?עופר תודה
היינו בהחלט מופתעים כי באמת שהיחסים היו יותר מטובים (למרות ניגודי האינטרסים בנושא הלינה) אבל לא דאגנו דני ואני יותר מידי מהנטישה בלובוצ׳ה 4900 מטר שהיא תחנה אחת לפני גורק שפ.
התחלנו קצת להוריד משקל מהתיקים באמצעות חלוקה של קילוגרמים של שקדים ותמרים למטיילים ישראלים שרצו וזריקה של ציוד בלוי או מיותר ודל ערך. הצלחנו לקזז 3-4 קילו לזוג?
אחר כך דיברנו עם מנהל הגסטהאוס ועם הסוכן בקטמנדו (שנדהם בעצמו) שינסו למצוא לנו פורטרים. הבנו שעבור לילה בגורק שפ מספיק לעלות עם תיק גדול אחד לזוג וקיווינו שבירידה כבר ימצא לפחות פורטר אחד איתו נוכל להמשיך לדזונגלה לקראת החציה של הצ׳ולה.
עלינו וטיילנו בכייף וחזרנו למחרת שוב ללובוצ׳ה והחלטנו לישון בה כי היה שם בית קפה נחמד ופורטר עוד לא נמצא.
בערב הסוכן מקטמנדו התקשר ואמר שהוא מקפיץ לנו בבוקר פורטר במסוק מלוקלה. הקליטה הייתה גרועה אבל שאלתי מה עם הסתגלות לפורטר וקיבלתי תשובה שלא הצלחתי לפענח אבל שמחתי לחזור לשולחן ולבשר לכולם שאם מחר מזג האוויר יאפשר אז ״הסוכן ישלח לנו פורטר במסוק״.
זה הוסיף אופטימיות אצל כולם וחזרנו למשחקי קלפים כייפים עם זוג סטודנטים נחמדים מהטכניון.
-
בבוקר קמנו ללא לחץ כי המרחק בין לובוצ׳ה ודזונגלה הוא כ3 שעות הליכה בקצב שלנו.
ירדנו לחדר האוכל ומנהל הגסטהאוס אמר שהוא לא מוצא פורטר אבל התקשרו מלוקלה מחברת המסוקים ואמרו שאם וכאשר מזג האוויר יאפשר (כמו שראיתם היו ימים מעוננים) הם מגיעים עם מסוק עליו יהיה בין היתר פורטר עבורינו.
הסתכלנו החוצה וזה לא נראה סביר שיגיע מסוק.
ישבנו לאכול ארוחת בוקר נינוחה וארוכה ובערך שהגענו לצ׳אי מסאלה חשבנו שאנחנו שומעים מסוק ואחר כך הבנו שזה באמת….…
מסוק.
איזו שמחה רצה באוויר. הנשים רצו החוצה לצלם את הנחיתה וחיכינו לפורטר שיגיע. הוא התמהמה ויצאנו קצת לרחרח אולי הוא טעה והלך לגסטהאוס אחר אבל נדה. אין שום פורטר.
התחלנו להתארגן על כל הציוד להליכה כבדה לדזונגלה כשגם הנשים נושאות בנטל למרות שניסינו להמעיט כמה שניתן בחלקן
-
השארת אותי במתח.. נו תמשיך -
ענת
הסיפור עוד ארוך ………
והסוף טוב
פשוט טסתי לניו יורק ואני עוד ממשיך...
-
תהנה ואנחנו נתאזר בסבלנות.
-
״בנפאל אין הליכות תמימות״יצאנו די כבדים ומסורבלים לדרך מלובוצ׳ה לדזונגלה אבל לא היה שום חשש כי המפה מראה שזו הליכה שטוחה ואפילו שיורדים כמה עשרות מטרים.
האמת שביחס לקטעים אחרים בטרק היא ממש שטוחה אבל עם המשקלים שהיו עלינו הגענו לעליה האחרונה כשכבר חלק מהבתים בטווח עיין והאנרגיה אצל בנות הזוג אזלה והן נשארו לחכות מאחור. המשכנו למעלה ומצאנו גסטהאוס ממש כייפי הורדנו את התיקים הכבדים והלכנו להביא את התיקים הנוספים והנשים. כשהגענו למטה שמענו בפעם הראשונה את המשפט של גיתית :״בנפאל אין הליכות תמימות״.
הגענו כולנו וישר התחלנו לעבוד על נושא הפורטרים. בעל הגסטהאוס טיפס 10 פעמים את האוורסט ובשבילו לעלות את הצ׳ולה זה כמו להתהפך במיטה והוא אמר לא תהיה לכם שום בעיה להתמצא ולעלות אבל ביקשנו שיעזור למצוא לפחות פורטר אחד רק לפאס ואם אפשר אחד מאלה שיודעים לסחוב 2 תיקים.
הוא הבטיח למצוא לנו תוך יום יומיים ואמר שיש מישהו שעלה עם תיירים באותו הבוקר שאמור לחזור והוא ידבר איתו.
״זה יהיה יקר״ הוא אמר אבל לא נבהלנו.
אחר כך ביקשתי שיתקשר לסוכן שלנו די ״בשביל הפרוטוקול״. הסוכן היה נחמד ואמר שהוא עדיין מנסה להעלות לנו פורטר ״או שניים״ על מסוק. ללובוצ׳ה ושהם יוכלו להגיע לבד לדזונגלה ולחבור אלינו.
די לא האמנתי שזה הולך לקרות אבל אמרתי תודה ושנשמח ונפרדתי ממנו והלכתי לשבת עם כולם לארוחת צהריים.
-
נכון מאד!
משפט קולע בול! נכון לכל הרי ההימליה.
התמונות מדהימות , הסיפור – סיפור מתח, חוויה למרות ההתחפפות של הפורטרים.
אם וכאשר תחליט על ההימליה ההודית בקש ממני כתובת של חברה שלא תאכזב ולא תנטוש אותך גם אם חו״ח רגליך אך תשאנה אותך יותר !
שבת שלום לך בארה׳ב
-
סוף סוף הצלחתי לפנות זמן לקרוא את הסיפור, תודה רבה דרור!
תמיד כיף לקרוא את הסיכומים שלך ולראות תמונות כאלה יפות.שמח לדעת שיש סוף טוב.
ממתין להמשך, שבוע טוב. -
תודה צילה וגילי
התחלתי את הסיפור הרבה מאוד בגלל שצביקה ביקש ומקווה שהוא גם קרא למרות שהסיפור עוד לא הסתיים.
הסוף בסוף טוב, אבל
………....עוד הגרוע ביותר לפנינו
ביקשתי מגיתית שתקרא ותוסיף זווית ואולי תמונות והיא קראה ואמרה ש״הסיפור מרתק רק חבל שהוא קרה לנו באמת״
(טוב היא מכירה גם ההמשך)
בכדי להסיר ספק, מאוד מאוד נהנינו בטרק
-
הסיפור והתמונות יפות מאוד .
אני מצרף תמונות של האגם עם קצת פחות עננים .
אני עליתי בבוקר לתצפית בקלה פטר (ההר מעל גורק שפ), ירדתי חזרה,
הזדכתי בגסטהאוז, והלכתי לדזונגלה .
העליה האחרונה, ממש לפני הכפר, הייתה די קשה .
-
זה הפוסט הכי מעניין כאן בחודשים האחרונים, מסופר טוב ומלווה בתמונות תענוג ממש. עוקב בשקט ומתכנן כבר בעקבות זה את הטיול הבא… בהחלט עשית לי חשק, פחות עם הבעיות , יותר עם התמונות והגיל שלכם . תמשיך, אני עוקב בכייף
-
עוקב, ובעניין רב.
העיקר שנהניתם, ויפה שלקחתם הכל ברוח טובה.
הייתי שמח לפורטרים כאן בפטגוניה...
-
"שני פורטרים בדרך אלכם״תודה לכולם
דורון התמונה עם ההר מעל פריצ׳ה מאוד יפה. אני לא זוכר את ההר הזה אפילו שלפני 3 שנים ירדתי שם בשמיים כחולים לגמרי. זה כנראה עוד איזו גבעה בלי שם.
צביקה
איזה כייף לך. מה אתה בטיול אחרי צבא כזה שהתחלת עוד בפרו לפני כמה חודשים ? או שפעם שניה בדרום אמריקה בכמה חודשים?
-
כמו שאמרתי היה גסטהאוס מאוד נחמד וישבנו אכלנו וקשקשנו עם הבעלים ושאלנו על האוורסט והמשלחות שיצא איתן…..
מתישהו אחהצ הוא קרא לי ואמר שהסוכן שלנו התקשר ואמר ששני פורטרים עבורינו נחתו בלובוצ׳ה (4900 מטר) והם עכשיו בדרך אלינו.
רציתי להגיד לו די מספיק עם השטויות אף מסוק לא טס פה בערפל שהיה אחהצ אבל אמרתי תודה והלכתי לספר לחברה.
כולם כמובן שמחו אבל אף אחד לא התייחס לזה בתור ידיעה.
לקחנו את זה כשמועה…....
-
עברו בערך שעתיים וצמד נפאלי צעיר ונרגש הופיע בכניסה לחדר האוכל. הסתכלנו אבל עוד לא לגמרי קלטנו והם הלכו לבעל הגסטהאוס שמיד פנה אלינו ואמר “הפורטרים שלכם הגיעו” כאילו שזה הדבר הכי צפוי בעולם. קמנו אליהם בשמחה והתרגשנו ואיתנו כל החדר שכבר הכירו את הסיפור ושמחו בשמחתינו.
שאלנו לשמם ולמדנו שלאחד קוראים דיפאק ולשני צ’ירין.
בעל הביית הביא להם תה והם ישבו ושתו ובינתיים שאלנו אותם שאלות והם ענו בהתלהבות.
שאלנו לדוגמא: “כמה זמן הלכתם מלובוצ’ה לדזונגלה?”
הם הקשיבו בסבלנות, אחר כך הסתכלו אחד על השני והשני על הראשון ועוד כמה פעמים עד שדיפאק (הבכיר) מדד את מילותיו ואמר בזהירות: YES
ואז הוספנו ושאלנו: “איזה טרקים עשיתם העונה?, אתם כבר מאוקלמים לגובה?
התשובה הייתה דומה.
נאלצתי לפנות אל בעל הביית שישמש כמתורגמן והוא אמר שהם כבר עשו טרקים גבוהים השנה. שמחנו מאוד ונהנינו עוד יותר מהשעות האחרונות בגסטהאוס החביב הזה. הלכנו לישון באווירה אופטימית.
זהו, נגמר הבאלגן.
-
"צ'ולה״יצאנו בבוקר לכיוון צ׳ולה (פאס שמחבר בין העמק המרכזי של EBC לבין העמק של גוקיו). הפורטרים החדשים נראו רעננים וחזקים. בדרך אחרי למעלה משעתיים ראינו שהקבוצות שיצאו לפנינו מהגסטהאוס עצרו כולם. הייתה חבורה של דנים צעירים מאוד ,סטלנים וחמודים עם בחור שהתחיל את הטרק מקטמנדו ברגל כמה שבועות לפני. הם היו עוברים אותנו בצעד מהיר ובקלילות (במיוחד כשהיינו יום לפני זה ללא הפורטרים) ואז אחרי 40 דקות היינו עוברים אותם חזרה כשהם עצרו לגלגל סיגריה. הבנו שהינה עוד הפסקת גילגול אבל היו שם גם הצ׳כים מהגסטהאוס ועוד ישראלי מעט צעיר מאיתנו שפגשנו עוד בגורק שפ (אחד שמטייל 3 חודשים כל שנה מכסף שהוא מרוויח ב9 חודשים הקודמים). כשסיימנו את העליה על השביל הברור וחברנו אל כולם הבנו שהם תקועים ולא יודעים לאן להמשיך. היה מעלה תלול לימין של ה״אין מוצא״ ומלא בבולדרים שלא נראה כמו שביל שאותו בדק הישראלי ואמר שהוא אומנם יצליח ללכת בו אבל זה לא בשביל הנשים וזהו.
הורדנו את התיקים אכלנו קצת תמרים ושקדים וכמובן שחילקנו לפורטרים ואז יצאתי לסיבוב לחפש מוצא ומצאתי שביל דקיק שירד דווקא לשמאל. עליתי לבשר לכולם ואז צ׳ירין הפורטר, הדהים פתאום ואמר:
Dangerous
הופתעתי מאוצר המילים אבל לקחתי אותו ברצינות.
-
בסוף הדנים גמרו לעשן הוציאו GPS ואמרו שהשביל הולך לכיוון הבולדרים. מישהו נזכר שצריך להצמד חזק שמאלה לקיר השחור וללכת בקבוצות קטנות ומרווחים גדולים כך שאם מדרדרים אבן או סלע לאחור הוא לא יפגע באלה שמאחור.
הפורטרים עלו בקלילות עם התיקים ונראה היה שהם מכירים את הדרך. במדרגות קשות הם נעצרו והציעו עזרה לנשים והיו ממש סבבה.
-
גם אני כשהגעתי לשם לא ידעתי לאן להמשיך .
אני הייתי לבד לגמרי , לא היה לי פורטר, לא מטיילים אחרים וגם לא GPS .
אז בחרתי דווקא את השביל מצד ימין , ועליתי לפס דרך צלע ההר .
זו עליה תלולה וקשה (והתרמיל שלי שקל 16 ק”ג) , אבל בסוף הגעתי לפס .
בפס פגשתי שני פוטרים צעירים שעלו לפני, ונחו בפס די הרבה זמן, ובחור צרפתי שהיה בן כ-55 , שהיה קצת אחרי לפני הפיצול , אבל לפס הוא הגיע לפני .
בפס נחתי איתם קצת, והמשכתי ללכת עם הבחור הצרפתי. הוא היה נווט ממש טוב.
