הדורבנים חוזרים לארה"ב

דורבן

עוד נופים עוצרי נשימה!

כשהתארגנו ליציאה, לאחר ארוחת בוקר קלה בחדר, דורבן ב' קרא לנו החוצה, לראות מספר תרנגולי הודו ששוטטו בחוץ…

את הבוקר התחלנו בדרך BEARTOOTH HWY המדהימה. למרות הערפל הקל עד בינוני שליווה אותנו, נהנינו מהנופים שנגלו לעינינו מכל עבר. ככל שעולים לכיוון הפיסגה רואים יותר ויותר קרחונים "תלויים באוויר".

אחר שעברנו את שער הכניסה, עצרנו מידי פעם בצד הדרך לתצפיות על האגמים היפהפיים שמשובצים בינות להרים. עצרנו ליד אחד הקרחונים, הלכנו אליו ונגענו בו. האדמה היתה קצת טובענית, אבל מצאנו מסלול לא רע על גבי אבנים שהיו בסביבה ובין פרחים קטנים שקישטו את הדרך.

בהמשך, בקושי מצאנו את הסימון של הפסגה והצטלמנו ליד השלט.
לאחר מרחק קצר, התחלנו בירידה שהיתה יפה לא פחות…

את הדרך הזאת עשינו בעבר, כשהיה מושלג (מראה מדהים) והפעם נסענו משני הכיוונים, ללא שלג, ועדיין מדהים. לא סתם המסלול נחשב לאחד הכבישים היפים ביותר בצפון אמריקה.

בסיום הדרך, לאחר מספר מיילים, פנינו לכביש הנופי CHIEF JOSEPH HWY, לכיוון CODY, שקצת אכזב אותנו בהתחלה (יפה, אבל לא עוצר נשימה. לאחר מספר נסיעות בכבישים מדהימים בימים האחרונים, זה נראה פחות יפה).
ככל שהדרך התקדמה הנופים הפכו ליותר ויותר מרשימים. אחת הנקודות הראויות לציון היא מעבר על גבי גשר מעל לתהום שפעורה לגובה מרשים ביותר. עצרנו כדי להתרשם, יחד עם מספר מטיילים נוספים. אחת מהן טיילה עם כלב. ניגשנו ללטף אותו ופתחנו איתה בשיחה. לאחר ששמעה שאנחנו באים מרחוק היא ממש התנצלה (יותר מפעם אחת!) על הערפל שאופף את הכביש בגלל השריפות הגדולות במערב…

אחרי הגשר, לכיוון CODY, הנוף הולך ומשתפר, כך שבסיום בהחלט שמחנו על הארכת המסלול לטובת הכרת הכביש הנופי הזה. מומלץ!

בסיום הדרך נכנסנו ל-CODY לקניית חירום בוולמרט. אתמול אחת הסוליות (ניו-בלאנס מפוארות....) של אבא דורבן החליטה להתחיל בתהליך מואץ של היפרדות מהנעל… הפתרון היה רכישת נעליים לא ממותגות ב 10$, שעד כה, אחרי יומיים וקילומטרים הליכה, הוכיחו שההחלטה היתה מצויינת.

נכנסנו לילוסטון מהכניסה המערבית, כדי לחצות את הפארק ולהגיע לווסט ילוסטון. פרט לביזון בודד באמצע הדרך, עדר אחד גדול באיזור היידן ו-ELK אחד שרבץ בתוך עשב בהמשך לא ראינו חיות (ברבורים לבנים באגם נחשבים?)... אמנם עברנו ליד התקהלות גדולה, אבל הסתבר שהדב השחור שנראה במרחק, נעלם דקות לפני שהגענו…

עייפים הגענו לווסט ילוסטון לגלות שיש בעיה עם החדר שהזמנו. החדר שייעדו לנו סובל מבעיות צנרת ובגלל שפקידת הקבלה לא הצליחה ליצור איתנו קשר היא הזמינה לנו חדר במלון אחר...באותו מחיר כמעט (+2$ לכל לילה. Pioneer Hotel)

נסענו למלון השני שאמנם הוא קצת מיושן, אבל קיבלנו יחידה שכוללת שני חדרי שינה (עם 3 מיטות סה"כ) ומטבח קטן ומאובזר – מקרר בגודל ביתי, כיריים, מיקרו, טוסטר ואילו שולחן קטן עם 4 כיסאות!

יצאנו לסופר להצטיידות קלה וחזרנו לקראת שינה מבורכת, לאחר יומיים מאומצים ביותר של נסיעה.

דורבן

יום של התפרצויות...

לאחר ארוחת בוקר "ביתית" במלון יצאנו לכיוון ילוסטון.

בביקורים קודמים ראינו רוב הזמן ELKS ואפילו ביזון או שניים בדרך. הפעם, ממש שומם…

הגענו למרכז המבקרים באגן העליון – UPPER GEYSER BASIN, ליד ה-OLD FAITHFUL.
הריינג'רים דחקו בנו לצאת מיד לדרך, לשביל שעל הגבעה ממול – כדי לצפות בהתפרצות קרבה והולכת של BEEHIVE GEYSER. בתחילת הדרך לגבעה, כשעברנו ליד ה- OLD FAITHFUL, ראינו ביזון שבחר לנוח דווקא ליד הגייזר. הריינג'רית שצעדה לידנו קראה לקהל – "היש משהו שמייצג את ילוסטון יותר מביזון על רקע הזקן הנאמן"? המשכנו בהליכה מהירה וזמן קצר לאחר שהגענו קרוב לגייזר וניסינו למצוא מקום בין אלו שכבר המתינו, הגייזר התפרץ. הייחוד שלו, פרט לעובדה שהוא מתפרץ לגובה רב יותר מזה של הזקן הנאמן, צורת ההתפרצות צרה יותר וממוקדת והזכירה לנו להביור…

בזמן שצפינו בהתפרצות שמענו בקשר של הריינג'רים שהביזון, אותו ראינו, החליט לעלות על המדרכה וחיפשו מתנדב להרחיק את האנשים... בנוסף שמענו עדכונים על גייזרים ידועים שהתפרצו, שכללו את זמני ההתפרצות.

לא הרחק משם, ממש בקצה השביל, הגענו ל- LION GEYSER COMPLEX שם חזינו בהתפרצות של LION GEYSER. המשכנו לטייל בינות לגייזרים ולבריכות צבעוניות בדרך ל-MORNING GLORY POOL.
קצת לפני שהגענו לקצה המסלול ראינו ביזון נח בין העצים. הבריכה עצמה יפהפיה ונראתה לנו שווה יותר מהפעם הקודמת. בהחלט יכול להיות שלשעה בה רואים אותה יש השפעה.

התחלנו לחזור לכיוון מרכז המבקרים בדרך הסלולה, מקווים שאולי הפעם נצליח לחזות בהתפרצות של CASTLE GEYSER. לפי התחזיות השעה משוערת עברה בכ-10 דקות, אבל זו רק תחזית. ככל שהתקרבנו למקום, ראינו יותר ויותר אנשים ומכאן שהגייזר טרם התפרץ. מסתבר שהגייזר פשוט חיכה לנו. פחות מדקה מרגע שהגענו הוא התחיל להשפריץ כמויות של מים אל על!

חשבנו לסיים את המסלול ולחזור למרכז המבקרים, אך דורבן א' התעקש שנחזור על עקבותינו לחזות בהתפרצות של DAISY GEYSER. הפעם, לשם שינוי, חיכינו וחיכינו וחיכינו וכמעט התייאשנו. ממש דקה לפני סיום טווח התחזית הגייזר התפרץ. האמת שקצת הופתענו, כי חשבנו שהגייזר הוא אחד אחר שהיה לידו שסער כל הזמן...

הפיצוי על ההמתנה הארוכה הגיע במהרה. בעוד אנחנו צועדים בשביל, ראינו בצד הדרך KOYOTE , שהחליט לפתע לשנות כיוון, חצה את השביל הסלול והמשיך פנימה לאחו, במקביל אלינו...וממש לא התרגש מנוכחות האנשים סביבו.

סיום נחמד למסלול היתה ציפור סגולה שישבה על סלע במרחק לא גדול מהשביל.

בסה"כ, מבחינה גייזרית, היה לנו יום ממוזל – זכינו לראות התפרצויות של גייזרים שמועד הפעילות שלהם לא צפוי או בטווחי זמן רחבים, וזאת עם המתנה ארוכה אחת בלבד.

מרוצים נכנסנו למרכז המבקרים, למלא בקבוקי מים ולשאול את הריינג'ר האם יש נקודת תצפית ל-GRAND PRISMATIC SPRING. מאוד אהבנו אותה בביקור הראשון שלנו בפארק. בביקורים הבאים ראינו אותה פחות מרשימה ולעיתים גם כמעט שלא ראינו אותה כלל בגלל האדים ותנאי הראות הירודים שהיו.

הריינג'ר הסביר שיש מסלול שאורכו כמייל לכל כיוון במגרש חנייה על עפר, כשני מייל ממרכז המבקרים, עם הכוונה ל-FAIRY FALLS (שהמרחק אליהם גדול יותר).

בדרך לתצפית, עצרנו ב-BISCUIT BASIN והתרשמנו מהגייזרים והבריכות, למרות שכמעט לא צילמנו אותם היות והסוללה של המצלמה עמדה להיגמר…

משם – מרחק קצר ואנחנו רואים מגרש עפר. ממש קרוב לכניסה מוצאים חניה.

כשהגענו לתחילת המסלול התברר שכבר היינו במקום הזה בעבר, אבל ידענו רק על המפלים והמרחק (כ-5 מייל) . זה לא נראה לנו מתאים בזמנו ולכן ויתרנו.

מחציתו הראשונה של המסלול שטוחה למדי ונוחה להליכה. החלק האחרון, עליה תלולה של 400 יארד. קשה. בינות לעצים רואים את הבריכה המפורסמת וזה מעודד לעשות מאמץ ולהגיע לתצפית.

מה נאמר ומה נגיד – המילים פשוט נעתקו מפינו – הלוואי וידענו על התצפית הזאת קודם. במילה אחת – מדהים!!!
עמדנו שם דקות ארוכות ולא רצינו לחזור לרכב...

התחנה הבאה והאחרונה ליום זה –MIDWAY GEYSER BASIN. המראות פשוט מרהיבים, בשלל צבעים. לרוע המזל, תוך דקות, השמיים התקדרו ועננים כיסו את השמש. כשהגענו ל- GRAND PRISMATIC SPRING ממש התאכזבנו. בקושי ראו את הבריכה וגם הצבעים היו חיוורים. מזל שעלינו לתצפית!
למרות כל זאת, העננים השתקפו במים שבין השביל לבריכה ונראה היה כאילו אנחנו הולכים על גשר על פי תהום עמוקה ביותר (לא בטוח שהתמונות תשקפנה...)

עייפים אך מרוצים, החלטנו לסיים את היום ובדרך החוצה, ממדיסון, ראינו מספר נקבות ELK בצידו השני של הנהר. מתנדבת סימנה למכוניות להמשיך לנסוע. כמו כולם, עצרנו בצד הדרך וצילמנו…

דורבן

מפלים ובריכות בשלל צבעים

עוד ארוחת בוקר ביתית לסיפתח של היום ויוצאים לדרך.

בכניסה לפארק מכוניות מועטות בלבד, אך כבר אחרי נסיעה של מספר מיילים מתחילים להשתרך מאחור בזנב שיירה. הסיבה – משפחת ELKS מתרחצת בנהר. הצלחנו לצלם נקבה וגור/ה בנהר וכן זכר שעמד על הגדה הרחוקה.
בצומת מדיסון פנינו שמאלה וכעבור מרחק קצרצר ראינו נקבת ELK נוספת בין העצים.

התחנה הראשונה שלנו להיום – GIBBON FALLS. בניגוד לרוב האנשים שהיו במקום, אנחנו יורדים לתצפית הנמוכה – מרחק קצר יחסית, בשביל נוח והעיקר – המראה של המפלים. שווה.

ממשיכים לאגן נוריס האהוב. הפעם התחלנו בשבילTRAIL BACK BASIN, הפחות מתוייר. במרחק לא רב מתחילת המסלול נמצא STEAMBOAT GEYSER המעלה עשן... ממשיכים בלולאה שאורכה כמייל וחצי בינות לעצים, בריכות וגייזרים. נחמד.

כמובן שלא ויתרנו על PORCELIN BASIN TRAIL. פשוט אין מילים. כל כך הרבה צבעים מיוחדים והתפאורה – הרי ילוסטון הצבעוניים מנוקדים בעצים. תאווה לעיניים!

ממשיכים לאיזור קניון ילוסטון.
ראשית עוצרים לארוחת צהרים מוקדמת (כשהולכים נעשים רעבים...) בחורשה שאחרי הגשר.

ממשיכים בגדה הדרומית ל-VIEW OF BRINK OF UPPER FALLS.
פרט ל-ARTIST POINT, בה היינו לפני מספר ימים, זו הנקודה היחידה בה ניתן לבקר בגדה הזו. השאר (כולל מדרגות UNCLE TOM) סגורות לשיפוצים...

טיפ: בחניה זו שירותים "רגילים" ועמדה למילוי בקבוקים.

כשאנו מתקרבים לנקודה לא רשמית, שמשקיפה לנהר. לפתע איש אחד שואל אותנו מאיפה אנחנו. אמרנו – "ישראל" הוא מושיט לנו יד ללחיצה ואומר – "שלום" בעברית. הוא סיפר לנו שאביו עבד עם משה דיין!

יורדים במדרגות לתצפית. ברחבה – בצד אחד הנהר עם מספר מפלים נמוכים ובצד השני (מרחק מטר או שניים) המפל.

יוצאים לכיוון הגדה הצפונית.

מתחילים במסלול הפתלתל והתלול (כ-8 מפלסים שהולכים ויורדים למטה) לכיוון ה-BRINK OF THE LOWER FALLS. אמנם הירידה לא הכי קשה, אבל העליה שמצפה בדרך חזרה…היינו פה בעבר ואנחנו יודעים שהמאמץ משתלם!
מיועד למיטיבי לכת ומיטיבי נשימה. לנו נגמר האויר...

תוך כדי ירידה מגניבים מבטים למפלים שעל הגדה שממול וכן לנהר שזורם למטה.
ב-2 נקודות התצפית למטה חוזרים ומתפלאים מההוד וההדר של הטבע!

לאחר שסיימנו את המסלול, המשכנו רגלית מספר מאות מטרים לכיוון השני לתצפית העליונה (LOOKOUT POINT) פשוט יפה!
דורבן א' רצה לרדת לתצפית נוספת במסלול RED ROCK TRAIL.
הרגליים שלנו כבר מתחילות להתעייף ולכן ויצרנו על הירידה וגם על צעידה רגלית במסלול שמעל הגדה ועברנו ברכב לתצפית ה-GRAND VIEW.

למרבה הצער, התצפית האחרונה בגדה – INSPIRATION POINT סגורה גם היא…

החלטנו לחזור לכיוון 'הבית' ובדרך עוצרים ב-ARTIST PAINTPOTS.
דורבן ב' כבר עייף ולכן רק אמא דורבן ודורבן א' עלו על הגבעה ליהנות מהנוף וצבעים.

חזרנו אחר הצהרים למלון כדי לתפוס קצת מנוחה לקראת היום האחרון בפארק – מחר...

מכיוון שהגענו מוקדם, טיילנו קצת בקניון (קניות) המקומי. לאחר שעברנו את פסאג' חנויות השוק, הגענו לחנות בסוף הרחוב Yellowstone Outlet, 22 Canyon)) בה קנינו מוצרים איכותיים ויפים בביקורים הקודמים . גם הפעם לא התאכזבנו, וקנינו מספר פריטים לכל המשפחה, במחירים סבירים לגמרי, בהתחשב במקום.

דורבן

TRI STAR MUSEUM

0

דורבן

TRI STAR MUSEUM

0

דורבן

DEVIL'S TOWER

התמונה עם הדב קשורה לאגדה אינדיאנית עתיקה שגורסת שהטקסטורה של הסלע נגרמה ע”י ציפורני דב…

דורבן

נפרדים מילוסטון

זהו היום האחרון בפארק יילוסטון (לטיול הזה, עד הפעם הבאה...).
התפנקנו בבוקר עוד קצת במיטה (התפרענו...קמנו ב 07:00) , בכל זאת הטיול האינטנסיבי נותן אותותיו.

את היום התחלנו במסלול אותו דורבן א' רצה לעשות אתמול – RED ROCK TRAIL שיוצא מ-LOOKOUT POINT בגדה הצפונית. המסלול הזה לא פחות אתגרי מזה שעשינו אתמול ב- BRINK OF THE LOWER FALL, בעצם אולי טיפה, אבל ממש טיפה, יותר קל, אבל שווה כל צעד וצעד!

גם פה יש לא מעט מפלסים ושיפועים תלולים בדרך לתצפית, והם תלולים יותר, השביל עצמו "פחות סלול" והחלק הסופי הוא כמה עשרות מדרגות. דורבן א' עלה את זה בריצה ב 08:30 דקות, אבל הוא צעיר נמרץ ורזה – כנראה לא מייצג את שכבת הגיל שלנו.

לאורך המסלול יש נופים יפהפיים שמבצבצים בינות לעצים ומידי פעם נעצרנו כדי להתבונן במפלים קטנטנים לאורך הנחל שיורד בצד ההר. כשהגענו למטה לתצפית – אהבנו מאוד את מראה המפל המרשים – זה המקום הכי טוב שניתן לראות אותו במלוא הדרו.
בעצם זה המפל שרואים הן מנקודת ARTIST POINT (מרחוק) והן מהתצפית בה היינו אתמול (מקרוב מאוד מאוד, אפילו קרוב מידי).

טיפ: למי שיש זמן, אנחנו ממליצים לא לעשות את 2 המסלולים באותו יום, אחד אחרי השני (למרות הקירבה ביניהם). קצת קשה להשוות ביניהם בענייני נוף – ובכל זאת, במסלול של אתמול רואים את קניון ילוסטון והנהר המתפתל בצורה ברורה ומרשימה. במסלול של היום ניתן לראות חלק מקירות הקניון, חלק קטנטן מהנהר שזורם בתוכו, אבל התצפית על המפל מרהיבה ביופיה!

כשפנינו שמאלה בצומת של CANYON VILLAGE ראינו מספר מכוניות בצד. בדרך כלל זה איזור בו ראינו ELKS. הפעם ראינו מרחוק זאב או KOYOTE (קצת קשה לאבחן צבע וגודל ממרחק שכזה) שדילג בגמישות ונעלם בתוך היער.

המשכנו במורד הטבעת התחתונה של ילוסטון ועצרנו מספר דקות במרכז המבקרים ב-FISHING BRIDGE. המרכז קטן ונחמד ויש בו פוחלצים רבים של ציפורים ועופות מהאיזור.

התחנה הבאה – WEST THUMB BASIN. המראות היום נהדרים בשל מזג אוויר טוב – שמיים כמעט בהירים עם מעט מאוד עננים – המים של האגם היו צבעוניים במיוחד.

בהמשך הדרך, עצרנו באחת מנקודות הפיקניק לארוחת צהרים. ציפור אפורה ויפה נעמדה על השולחן הסמוך והסתובבה מידי כמה דקות לכיוונים שונים, כאילו ביקשה לדגמן…

בגלל שהביקור שלנו לפני יומיים ב-MIDWAY GEYSER BASIN היה מאכזב (בשל מזג האויר המעונן והקודר) עלינו שוב לאגן. הפעם השמיים כמעט נקיים מעננים ולכן זכינו בתזכורת ליופי של ה-GRAND PRISMATIC SPRING.
בחלקה הימני ניתן היה לראות את השוליים הצבעוניים וכן חלק מהגוונים הכחולים שמאפיינים אותה. גם האיזור בין השביל לבריכה זהר בצבעים מרהיבים וכך שאר הבריכות הצבעוניות שבמסלול. היה שווה לבקר פה שוב.

את היום (ואת הטיול) אנו מסיימים ב-LOWER GEYSER BASIN שידוע גם בשם FOUNTAIN PAINTPOT . המרחבים והצבעים – תאווה לעיניים. הפעם לא זכינו לראות אתGEYSER FOUNTAIN מתפרץ, אבל הסיבוב עצמו היה יפה ומהנה.

לסיכום הביקור בילוסטון:
ילוסטון כמו ילוסטון- יפהפיה ומגוונת: נופים מיוחדים, מסלולים (חלקם מאתגרים) מהנים, גייזרים מרשימים, בריכות צבע מיוחדות ושונות זו מזו, מפלים וכן... גם חיות.
אמנם הפעם ראינו פחות חיות, אבל המגוון היה נרחב: ביזונים (בודדים ועדרים), ELKS, KOYOTE, זאב (?) והרבה מאוד ברווזים ואווזים וגם מספר ציפורים מעניינות.
ככל הנראה פספסנו במספר דקות דב, אבל אנחנו מתנחמים בעובדה שיהיה עלינו לחזור לפה עד שנראה אחד…

דורבן

יום של מוזיאונים שונים וביקור במכרה

לאחר 4 לילות בילוסטון הגיע הזמן לעזוב ולהמשיך...
אכלנו ארוחת בוקר ביתית אחרונה, ארזנו את המזוודות והתיקים ויצאנו לדרך.
בחוץ קר למדי, מעלות ספורות מעל האפס.

הגענו ל-EARTHQUAKE LAKE. צילמנו מספר תמונות, מנסים לברוח מנחילי הברחשים שעופפו מעל.
הגענו למרכז המבקרים שהיה סגור... הגענו בסביבות תשע, אך המרכז נפתח רק בעשר… במקום היו אנשים נוספים. לא ברור לנו למה מקום כזה נפתח מאוחר כל כך…

נסענו במעלה הכביש לתצפית ולסלע זיכרון לזכר הקורבנות שניספו ברעש הגדול.
לפי מה שזכור לנו כשבנינו את המסלול, היה אמור להיות כביש שמגיע לתוך המים. כנראה פספסנו אותו…

המשכנו בדרך עם נופים יפים, עצרנו בישוב ENNIS להפסקה קצרה למתיחת רגליים והמשכנו בכביש משעמם למדי עד ל-BUTTE. העיר הזו בנויה עליות וירידות – מעניין…

בדרך ראינו הכוונה ל-LEWIS & CLARCK CAVERNS STATE PARK. עצרנו לברר במרכז המבקרים. מסתבר שיש שם מערת נטיפים בה שקלנו לבקר, אבל הסיור יוצא כל 20-45 דקות ולוקח כשעה וחצי או יותר, כך שלא היה ניתן להוסיפו ליום המתוכנן וחבל... אולי בפעם הבאה.
(למי שמתכנן להגיע: כניסה לפארק 6$ למכונית ובנוסף 12$ עבור כל משתתף בסיור).

התחנה הראשונה ב -BUTTE – סיור במכרה, במוזיאון מכרות. הסיור המודרך (חובה!) מתחיל באחת ויש לנו קצת פחות משעה להסתובב בחלק הפתוח של המוזיאון – עיירת כורים עם בניינים שונים. בניגוד למוזיאונים אחרים מהסוג הזה, לא ניתן היה להכנס לבניינים ונאלצנו להציץ דרך החלונות, מה שהקשה לעתים על הראיה בשל זווית השמש וכמובן גם על הצילומים.
בתצוגות שכן ניתן היה להכנס אליהן ראינו חדרי מנועים עם ציוד עתיק וגדל מימדים, קצת מידע על ההווי והחיים של הכורים ועוד.

הסיור בתוך המכרה נערך ע"י חשמלאי שעבד במכרה מספר שנים, בזמן שהמכרה היה פעיל. הוא הסביר את המכרות באיזור והסיבות שהביאו לסגירתם (סיבות כלכליות) וכן על זיהום מים כבד באיזור שהביא למותם על אלפי חיות.

לפני שנכנסנו למכרה קיבל כל אחד מהמשתתפים קסדה עליה הוצמד פנס.
הכניסה למכרה תלולה במקצת, אבל לא קשה. היינו במכרה כ 30-40 דקות וקיבלנו הסברים על עורקי המחצבים שבו, הציוד וחיי העבודה של הכורים.

ראינו מספר כלי עבודה (לקידוחים וכד'), מסילה ועליה קרונות שונים (ביניהם קרון בו היו מים וקרח לאלו שעבדו במפלסים התחתונים וקרון בית שימוש.

ליד כלובי המתכת שהעלו והורידו אנשים וציוד קיבלנו הסבר גם על הדרך בה יצרו קשר בסוג של איתות – משיכה בפעמון. לכל מפלס היה קוד משלו אחריו קוד נוסף העביר מידע – האם ניתן להפעיל את ה"מעלית", האם קרה מקרה חירום ועוד.

בתחנה האחרונה ראינו מספר כוכים קטנים בהם נעצו מקלות דינמיט. המדריך הסביר שכל כורה או צוות עשו הכל בסביבה שלהם – קידוח, החדרת ופיצוץ דינמיט, הנחת מסילות ברזל ותמוכות למכרה. בנוסף, המדריך הסביר על הדרך בה הואר המכרה. הוא הדגים שימוש בנרות, תוך שכל המשתתפים מכבים את הפנסים שעל הקסדה. לפתע הוא כיבה את האור (מוטיב חוזר בסיורים מתחת לאדמה) והחשיכה האפלה אפפה את כולם. כשחזרו הפנסים הוא הראה מתקן תאורה נוסף בו השתמשו – אבקה כלשהי שעורבבה עם מים ויצרה להבה - וסיפר על החסרונות והיתרונות שלו.

אבא דורבן אהב מאוד את הסיור. השאר – קצת פחות...גם בגלל שהיה להם קר.…

לקראת יציאה מהמתחם עברנו בשני חדרי תצוגה מיוחדים נוספים – האחד כלל אוסף בובות ומיניאטורות שנתרם למקום וכלל בין היתר בובות של סרטים וסדרות טלויזיה: בובות של אנשי מסע בין כוכבים (עונות שונות), המלאכיות של צ'ארלי, גיבורי על וכוכבי סרטי פנטזיה כמו סרטי של מארוול...
החדר השני כלל עשרות מינרלים יפהפיים.
כניסה למוזיאון: 15$ למבוגר, 8$ לנוער עד גיל 18.

משם המשכנו למוזיאון המינרלים שנמצא באחד מהבניינים של קמפוס האוניברסיטה המקומית.
לחניון המוזיאון מוקצות כ-5 חניות בלבד!
יש חניון נוסף קרוב של הקמפוס, אך צריך אליו אישורים מיוחדים... היות וכל החניות היו תפוסות, כמעט ויתרנו. בסיבוב השני שעשינו בחניה למזלנו יצא רכב אחד, שמיד תפסנו את מקומו.

המוזיאון עצמו לא גדול, אך מכיל פריטים רבים בשלל צבעים וצורות, כולל חלקי מטאורים ואף עצים מאובנים.
הכניסה חופשית!

משם המשכנו ל-DEER LODGE ולמקבץ מוזיאונים – הכלא הישן של מונטנה (זה הכלא השלישי בו אנו מבקרים בטיולים שלנו – פרט למבנים המרשימים – לא החכמנו בהרבה. לרובנו זה היה קצת מיותר, אבל אולי זה היה בגלל השעה (רבע לארבע...). חלק אחר של המתחם מוזיאון מכוניות עתיקות – פה כולנו מאוד נהננו. היו שם למעלה מ-150 מכוניות, מסוגים שונים, שמסודרות לפי שנת היצור שלהם.

למתחם 2 מוזיאונים נוספים בעבר השני של הרחוב – נכנסנו רק לאחד מהם שנקרא YESTERDAY PLAYTHINGS ובו בעיקר בובות שונות וקצת משחקים ישנים. פה כבר התחלנו להתעייף והחלטנו לוותר על המוזיאון הרביעי שאם זכרוננו אינו מטעה הוא עיירת רפאים...

כניסה לכלל המוזיאונים: 15$ למבוגר, יש הנחת AAA – 25%).

משם נסענו כשעה ורבע ל-MISSOULA בה נעביר את הלילה.
ארוחת ערב ב-DENNYS , למלון ולישון…

שמענו בשבוע האחרון על השריפות הגדולות במערב ארה"ב, עקבנו אחרי אזהרות איכות האוויר וראינו שהן התמתנו ולכן לא שינינו את המסלול. היום בחלק האחרון של הנסיעה ראינו קצת עשן. המלצרית ב-DENNYS אמרה שסה"כ היום האוויר צלול יחסית.…

דורבן

פסלים ופרחים

לאחר שנת לילה שנקטעה בחמש ועשרים ע"י אזעקת רכב מתחת לחלון שלנו, הצלחנו להירדם לעוד כשעה וחצי. אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו לדרך.

עצרנו בגן המוקדש לבודהה – THE GARDEN OF ONE THOUSAND BUDDHAS.

הגן תחום ע"י חומה נמוכה ועליה פסלים זהים של בודהה. על חלקם היה שלט שציין תרומה של אנשים. הקפנו את החלק הפנימי משמאל לימין, לפי כיוון השעון, כי כך התבקשנו לעשות בשלט... מבחוץ היו מספר פסלי בודהה שונים ובדרך היו מספר אבנים ועליהן אימרות של בודהה.

הסיור בגן, חינם, מומלץ לתרום. הסיור לקח כחצי שעה.

כעבור כעשר דקות נסיעה עצרנו ב- WINDMILL VILLAGE BAKERY, מאפיה קטנה לצד פסי רכבת, אגם ותחנת רוח קטנה. במאפיה עובד זוג נחמד שמכין מספר מאפים. אנחנו לקחנו עוגת שמרים עם פקאנים וקרמל וכן מאפין עם HUCKLEBERRIS . היות ואכלנו לא מזמן לקחנו את המאפים לדרך.

(בדרך אכלנו את עוגת הפקאן – 'גוש' של כ 250-300 גרם – היתה נהדרת. 4.5$. 3.5$ למאפין ענק)

בתוך בית הקפה שוחחנו מספר דקות עם זוג מבוגרים כבני שבעים וגם עם בעלי המאפיה. לראשונים השארנו מזכרת של עט ולזוג השני גלויה מהארץ למזכרת. כולם התפעלו שבאנו מישראל.

לאחר כמה דקות נסיעה הגענו לכביש 135-M הנופי, בצד נהר שזרם לאורך הדרך. גם ההרים מסביב היוו תפאורה הולמת. יפהפה! (התוואי עצמו, כמו רוב הדרכים במונטנה, עליות מתונות ופיתולים, לא ממש כיף לנהיגה, אבל כל כך יפה, שהקושי נסלח)

בהמשך הדרך ראינו מספר שלטי ענק שהפנו לחנות בשם 50,000$ SILVER. אמא דורבן חשבה שזה קצת מזכיר את השלטים בדרך ל-WALL, בה היינו בתחילת הטיול. היות ודרך ארוכה לפנינו, החלטנו לעצור (יורדים ב-EXIT 16 , בכביש I-90 WEST). הגענו לחנות מזכרות גדולה ומקסימה ובילינו בה דקות ארוכות – מתקשים להחליט מה ניקח איתנו... פרט לחולצות במחירים לא רעים, קנינו פאזל של דב (בעצם הראש שלו) – 550 חלקים. המיוחד בו (וגם בפאזלים אחרים שראינו) שהפאזל הוא בצורת ראש של דוב, ולא פאזל מלבני רגיל (פאזלים, תחביב ישן שלנו שנזנח בגלל ההשקעה בתכנון טיולים ומכיוון שנגמר המקום על הקירות בבית לתלות אותם).

קנינו גם תמונה שהיא בעצם 3 תמונות של זאבים – בכל זווית ראיה רואים תמונה שונה. היו שם הרבה סוגי מזכרות. כששאלנו בקופה אם נוכל לקבל הנחה כלשהי המוכרת חייכה ואמרה שאצלם לא משלמים מיסים! גם זה סוג של הנחה…

כמובן שאם שכחתם בבית, ניתן לקנות בחנות מגוון רחב של חרבות, סכיני קומנדו וצייד, ועוד כלי משחית שונים ומשונים, כמו גם כדור-ציצי לחיזוק האצבעות וכובע בצורת אייקון של קקה.

בתוך המתחם יש גם מסעדה ובה מכונות קזינו. בחוץ יש מוטל ותחנת דלק. אנחנו, שלא ממש משקיעים במזכרות, השארנו שם כ 100$ והיינו קונים עוד לולא מגבלת המשקל במזוודה. פשוט חנות מקסימה.

בצהרים, חצינו את הגבול בין מונטנה לאיידהו וחזרנו בזמן שעה אחת...אם כי נראה שהעיירה WALLACE בה עצרנו חזרה בזמן 100 שנה.

ביקרנו במוזיאון כריה (פתאום חלק ממה שלמדנו אתמול בסיור במכרה קיבל משמעות ברורה יותר). ראינו שם מספר דגמים של מכרות, כלי כריה, הסבר על התהליך וכן מוצגים שונים של העיירה בעבר.
האישה בקבלה הצטערה שבעלה לא נמצא, כי יש לו מספר קרובים בתל אביב...
היא המליצה לנו על סיור במכרה (עליו ויתרנו, כי היינו אתמול...) וכן על מוזיאון רכבות.

יצאנו לרחוב, לחפש את המוזיאון. הרחוב הזכיר לנו קצת את הרחוב הראשי ב-DEADWOOD, רק שכאן הכל יותר בקטן... ראינו דוורית ושאלנו אותה באיזה כיוון המוזיאון והאם יש משהו מעניין נוסף לראות בעיירה. היא הפנתה אותנו לבניין בית המשפט. נכנסנו פנימה והגענו למשרד בו מספר נשים והרבה ספרים ענקיים. כשפתחו אותם לבקשתנו (כנראה עבורן בפעם הראשונה) ראינו שבפנים מתוארות משכנתאות שנלקחו לפני שנים רבות, רישום אוכלוסין ועוד.

לצד הבניין יש קפסולת זמן (פעם שניה שאנחנו רואים קפסולות כאלה, בטיול...)

הגענו למוזיאון הרכבת שנקרא RAILROAD DEPOT. גם פה היו זוג מבוגרים נחמדים שהתלהבו מזה שאנחנו מישראל. המקום קטן למדי, אבל היה נחמד לצלצל בפעמון שקולו היה חזק ביותר, להפעיל את רמזור האיתות ולצפות במוצגים. כשירדנו חזרה לקומה התחתונה נכנסנו לחדר הטלגרף ובו טלפון ישן ומכונת מורס. האישה בקבלה התקשרה לטלפון הישן שעדיין פעיל והילדים ניסו כוחם באיתותי מורס...
את הביקור חתמנו ע"י קבלת כרטיסים מנוקבים בתאריך של היום... (כמו הכרטיסנים של פעם באוטובוס...)

את הביקור בעיירה הנחמדה הזו סיימנו בכניסה לחנות עתיקות ליד המקום בו חנינו. היו בפנים פוחלצים רבים של חיות צפון אמריקה, חפצים שונים ומשונים מזמנים שונים וכן קרני איילים שונים למכירה במשקל...בין 12-15$ לליברה קרניים.

(אבא דורבן: לי נראה שזו חנות משכונות, שאנשים הפקידו בה מגפיים, כלים ישנים, בגדים ישנים, נשק ממודלים שונים והבעלים מוכר הכל כעתיקות, אבל בהחלט היה נחמד להסתובב בחנות ולראות גרמופונים לצד מדי חיילים מלפני 100 שנה)

המשכנו בדרכנו מערבה, עצרנו בוולמרט להצטייד (במלון הקרוב אין ארוחת בוקר).

התחנה האחרונה להיום –SPOKANE. מתישהו כשבנינו את המסלול וחיפשנו אטרקציות בדרך ראינו שיש בה מפלים, חשבנו שאם עוצרים במקום, כדאי לחפש מה עוד יש לעשות בו. כך קראנו על MANITO PARK. הפארק הירוק והגדול הזה נמצא בתוך העיר, במרחק נגיעה מבתי התושבים, ואין בעיית חניה בפארק או בסביבתו.
התחלנו באגם שנקרא MIRROR POND, שם שממש לא הולם אותו, בשל הצבע העכור של המים. למרות זאת הברווזים כנראה חושבים אחרת, כי ראינו כמה שוחים ונהנים.
החלק המפורסם בפארק – מספר גנים ובראשם DUNCAN GARDEN, גן מלא פרחים מרהיבים שמסודרים בצורה מקסימה – ניתן לתמונות לדבר...
ליד הגן יש חממה, שמשום מה סגורה בימי רביעי…

משם המשכנו לגן הוורדים ולגן היפני, שהיו נחמדים, אבל לא כאלה מיוחדים...

שמחנו שחנינו באחד הרחובות הצדדיים, כך שנהנינו מהטיול בין הגנים.
יש אפשרות לנסוע במכונית בתוך הפארק. לדעתנו, זה מוריד קצת מעוצמת החוויה.

כאמור, הגענו ל-SPOKANE בגלל המפלים. מצאנו חניה באיזור ללא מדחן!
השעה קצת התאחרה ונסיעה של כשעה עדיין לפנינו, ולכן חצינו את הכביש לעבר המפלים (אותם ניתן לראות גם תוך כדי נסיעה על הגשר באיזור ה-DOWNTOWN של העיר.)מסתבר, במבט מקרוב, שהמפלים הם בעצם מים שנופלים מסכר. למרות זאת, האתר מרשים!

בדרך מ-SPOKANE לעיירה RITZVILLE בה נלון הלילה, זכינו לנופים יפים (נהר בצד אחד ואגמים בצד השני) וכן בשמיים עם צבעי שקיעה מרהיבים שליוו אותנו דקות ארוכות.

במלון (הפשוט) אכלנו ארוחת ערב משאריות שנותרו לנו מהימים ביילוסטון וכן בעוף שלם שקנינו היום בוולמרט.

דורבן

בקצה העבודות הבלתי נגמרות בכבישים מחכים מפלים שוצפים

התעוררנו לפני השעה בה התכוונו לקום. ארזנו את הציוד ויצאנו לאכול ארוחת בוקר קלה במקדונלד'ס המקומי. היום נסיעה ארוכה במיוחד לפנינו. כבר בתחילת הדרך ראינו עבודות בכביש שכנראה העידו על פני הבאות... נסענו במעקף מספר מיילים וחזרנו לכביש הראשי.

כעבור כשעה (פחות או יותר) חלפנו לצד ה-COLUMBIA RIVER היפהפה ועצרנו בנקודת תצפית להתרשם ולצלם. השמיים היו מעוננים, האוויר בחוץ היה קר והרוח שנשבה לא תרמה במיוחד...

לאחר כברת דרך בעליה, עצרנו למספר דקות ב-REST AREA, למתיחת רגליים.
ככל שהתקדמנו התחלנו להריח את ריח העשן שמגיע מהשריפות הקשות שבאיזור.

עצרנו במרכז מבקרים בכניסה לאחת החורשות הלאומיות ושאלנו על מצב האוויר בהר רנייר.
הריינג'ריות הסבירו שהשריפות מתמקדות בעיקר ברכס הרי ה-CASCADE ולכן, עצם העובדה שאנחנו נוסעים מערבה תרחיק אותנו מהעשן. מסתבר שהשריפות והעשן מלווים אותם מזה שבועות ארוכים...

היות וכביש 410 היה סגור וגם בתכנון שלנו היה כביש נופי, פנינו לכביש 12 ונהנינו מהנוף שכלל הרים ונהר. באחד המקומות בהם ניתן לעצור ירדנו מהרכב להתרשם. פגשנו שם נהג משאית שעצר להתאוורר עם שני הכלבים שמלווים אותו בנסיעות הארוכות (יום עבודה שלו כ-14 שעות והוא משתכר לפי מיילים ולא לפי שעות...) מצא חן בעיניו הרעיון שאנחנו מישראל. הוא סיפר שאף פעם לא יצא מגבולות ארה"ב ובעצם מגבולות החוף המערבי העליון... החלום שלו להצליח לחסוך ולטוס עם המשפחה לצד המזרחי של המדינה...

הוא סיפר לנו שבדרך, היום, הוא התעכב במספר מקומות בשל עבודות בכביש. זה די הסביר למה הכביש נראה לנו קצת ריק ממכוניות. כעבור מספר דקות החלה תנועה ערה של מכוניות בצד ההפוך לזה שנסענו…

חזרנו לכביש וכעבור מרחק קצר נתקלנו בחסימה הראשונה על הכביש. לצערנו, היו הרבה עצירות שכאלה עם זמני המתנה ארוכים ביותר (הרבה יותר ממה שאנחנו רגילים) מה שהביא לדחיה של כשעה וחצי בתכניות!!!

הגענו להר רנייר, התחנה היחידה שלנו להיום אחרי 14:00. התחלנו בנסיעה בפארק כשלפתע נגלה לעינינו הר שפסגתו מושלגת. עצרנו לצלם, בהזדמנות הראשונה!

זמננו היה קצר יחסית ולכן הסתפקנו בטעימה קטנה בלבד מהפארק. עצרנו לתצפית מהגשר ב-BOX CANYON ועשינו מסלול הליכה קצרצר. משם המשכנו לאיזור PARADISE ומרכז המבקרים שבו. הריינג'ר המליץ על מספר מסלולים ואנחנו דגמנו מהם ממש, אבל ממש על קצה המזלג:

יצאנו ממרכז המבקרים במעלה ההר לתצפית על MYRTLE FALLS. הדרך עצמה תלולה במקצת, ברקע פרחים לרוב, מן הסתם באביב הכל נראה הרבה יותר יפה, למרות שגם עכשיו התפאורה לא רעה בכלל. הירידה למפלים עצמם די תלולה, למרות המדרגות. המפלים יפים!

חזרנו למרכז המבקרים ולרכב. סיימנו את המסלול הרכוב ועצרנו לתצפית על NARDA FALLS.
אפשר לראות את החלק העליון שלהם מהכביש, כלומר לראות את מקום הנפילה שלהם. כמובן, שעשינו את המסלול לתצפית. פה המקום לציין שלפי השלט המרחק לתצפית 0.1 מייל. בפועל זה היה ארוך יותר. גם כאן המסלול תלול, הפעם בירידה אך התצפית היתה מרשימה. העלייה היתה לא קלה, במיוחד בשעה הזו של היום.

עצירה אחרונה קצרה ב. LONGMIRE MUSEUM – זה מרכז ממש קטן ובו מספר פוחלצים, חפצים של אינדיאנים ותמונות. מסתבר שהיינו בו לפני מספר שנים בגיחה קצרה אף יותר מזו לפארק…

לסיכום, נהנינו מאוד בביקור הקצר בפארק ונראה לנו שמתישהו בעתיד נחזור להשלמות.
יש לציין שחלק מהפארק התחיל להיות מנוקד בגוונים צהובים וכתומים של שלכת. חבל שלא היתה אפשרות לעצור ולצלם למזכרת.

יצאנו מהפארק לכיוון טקומה. גם כאן הכביש עבר ברובו בתוך איזור מיוער שגם בו השלכת מתחילה לתת אותותיה...

דורבן

חיות וחוויות (נחמדות יותר, ומוצלחות פחות)...

ההחלטה לישון 2 לילות ב-TACOMA, נבעה גם מאטרקציות שנראו לנו נחמדות וגם כדי שנוכל לעצור יום אחד ולהעביר להילוך נמוך יותר (דבר שהתחייב בכלל, וביתר שאת - כשהטיול קוצר).

הרשינו לעצמינו לקום מאוחר יותר – לקראת שמונה.
ירדנו לארוחת הבוקר, הטובה ביותר בטיול עד כה! הפעם אנחנו לנים בHOLIDAY INN EXPRESS - בהחלט מלון מעל הממוצע שלנו.

הגענו לגן החיות, קצת אחרי הפתיחה. ידענו שהוא לא גדול במיוחד, אבל לא שיערנו שמספר החיות בו מצומצם יחסית. האקווריום עומד במרכז החוויה ובהחלט שווה – נהנינו ממגוון הדגים, הכרישים וכמובן המדוזות השונות והמשונות.
אבא דורבן ודורבן ב' ליטפו RAYS וכרישים קטנים ויפים (מנוקדים, כולל 2 אליפסות שחורות שנראות כעיניים, אך למעשה אמצעי הגנה מפני טורפים – זה מדמה עיניים פקוחות...)

הגן (בשל מיקומו הגיאוגרפי) רובו עליות וירידות. יש מקבצים של כלובים, אך חלקם נראים ריקים – מה לעשות שהחיות עושות מה שבראש שלהן, דבר שלא תמיד עולה בקנה אחד עם עמדות התצפית…

הכוכב של היום – הדורבן! ראינו 4 כאלה – גדולים ויפים – אבא דורבן מרגיש בבית…

בצהרי היום, היה מופע קטנטן באמפיתאטרון. מסתבר שיש מופעים גדולים יותר בסופי שבוע ומן הסתם גם בחודשי הקיץ. סה"כ היום יום שישי רגיל בחודש ספטמבר. ה"מופע" כלל אימון והצגה של מספר חיות – סוג של CLOUDED LEOPOLD (חבר במשפחת החתוליים, בעל זנב ארוך, עם דוגמא מרהיבה על גופו), ינשוף מחילות (כן, הינשוף הזה אוהב אוכל שמגיע מתוך האדמה...), נחש פיתון, בונה חום ולסיום כלב – הסיבה להצגה של כלב היא אימוץ בעלי חיים. כנראה שאחרי ביקורים בגני חיות המוטיבציה להוסיף בעל חיים למשפחה עולה והסיכוי הטוב ביותר שזה יצליח – לאמץ כלב!

סיירנו באיזור הילדים שם ראינו (בין היתר) צפרדעים צבעוניות: צהובות וכחולות וכן עיזים שונות (קצת נמוכות, אך בעלות פרווה עם צבעים שונים ולא אחידים, בשונה מרוב העיזים בהן נתקלנו)

כשחיפשנו ציפורים הפנו אותנו לאיזור ליד האקווריום. פרט לתנשמת נחמדה לא ממש ראינו ציפורים, אבל בדיוק הביאו את הבונה מהמופע לבריכה קטנה במתחם לקבלת ארוחה.

לסיכום, גן החיות חביב ויש בו מקבץ מרשים של פסלי חיות מחומרים ממוחזרים (לפי הבנתנו זו תצוגה זמנית) וכן צמחיה מגוונת רבת צבעים, סוגים וגדלים.
ראינו מספר לא גדול של חיות וזנים: טיגריסים, קופי גיבון, פילים, יצורים ימיים גדולים, לוטרות (OTTERS) שבדיוק קיבלו ארוחה ואכלו אותה תוך שכיבה על הגב וסיבוב מידי פעם, כלבי ים, דב קוטב גדול שישן על הסלע ממול, זאב ארקטי וראש של זאב אדום שבצבץ מרחוק.…

מיד ביציאה מהגן נכנסנו ל -FIVE MILE DRIVE. דרך נופית שעוברת בתוך חורש, בלי יותר מידי אור. לפתע ראינו בצד הכביש גוש חמוד, שנראה מרחוק כמו בובה או פסל – כשהתקרבנו ראינו רקון שישב והסתכל עלינו. בעצם הוא רק חצי הסתכל עלינו היות וחסרה לו עין אחת...

כעבור כדקה או שתיים ראינו 2 נוספים, קטנים יותר שחצו את הכביש ועצרו ליד הרכב שלנו… ואחריהם 2 נוספים.

בכביש עצמו, עצרנו מדי פעם להעיף מבט, בינות לעצים, על הים הכחול שהשתרע לא רחוק.

עצרנו לארוחת צהרים ב-CHEESE CAKE FACTORY . האוכל בסדר. העוגות מדהימות. נתחים ענקיים של עוגת גבינה עם שוקולד איכותי לאמא דורבן ועוגת גבינה עם לימון לאבא דורבן. אפילו דורבן ב' אנין-הטעם, שאוכל רק פיצות טעם את עוגת השוקולד ונהנה מאוד. והכי מפתיע, מחיר העוגות לא השתנה מהפעם הראשונה שאכלנו במסעדה זו לפני שנים: 6.5-8.5$ לחתיכת עוגה.

משם חזרנו למלון להחנות את הרכב ולהמשיך רגלית למוזיאון הזכוכית של צ'יהולי, אחת הסיבות בגינן החלטנו להגיע לעיר הזו.
התחלנו לחצות את גשר צ'יהולי ולולא אמא דורבן שהרימה את הראש למעלה וראתה חלק מהיצירות של צ'יהולי, היינו מפספסים... בהמשך יש תצוגה נוספת של חלק מהיצירות שלו בכוורת ענקית לאורך הקיר.
כשירדנו מהגשר התאכזבנו לגלות שלט שמודיע על כך שהמוזיאון סגור לרגל הכנה למכירה פומבית או אירוע דומה . התקרבנו לכניסה וראינו במים מספר פסלים – ככל הנראה חלק ממזרקה כלשהי.

כשחזרנו לחדר היתה לנו הודעה מהקבלה שהתלונה שלנו על אירוע קל מהבוקר היתה מוצדקת וכל אחד מאיתנו הוזמן לבחור מוצר אחד ב"חנות הנוחות" של המלון…

למרות שחזרנו מוקדם יחסית למלון, הזמן לא בוזבז, כי הגיע הזמן לבלות בחדר הכביסה...וגילינו את חשיבות המנוחה לאחר ימי ריצה ארוכים (עד כה נסענו כ- 2800 מייל בשבועיים. מעייף את כולם. מתיש את הנהג). מחר ממשיכים לכיוון חופיה המדהימים של מדינת אורגון

דורבן

עוד קצת חיות...

1

דורבן

FIVE MILE DRIVE

0

דורבן

חופי אורגון

לאחר ארוחת בוקר טובה נוספת, עוזבים את המלון ב-TACOMA ויוצאים בדרך הארוכה לכיוון NEWPORT .

המעבר בין וושינגטון לאורגון מסומן ע"י שלט ב... אמצעו של גשר בו עברנו מעל הנהר (COLUMBIA RIVER?)

מתחילים את הביקור באורגון ב-ASTORIA. העיירה בנויה מבתים בצבעים שונים – מראה נחמד ומיוחד. הכבישים פה עם עליות שלא מביישות את סן פרנסיסקו…

בדרך ל-ASTORIA COLUMN, לפני העלייה, אנחנו רואים מכוניות חונות בצד הדרך. העמוד מתנשא לגובה בשיאה של גבעה עם דשא. אנחנו רואים שאנשים עולים ברגל לגבעה והחלטנו לעשות קצת התעמלות בוקר. העליה לא קלה ותלולה, יש בה שניים או שלושה מפלסים. מידי פעם עצרנו והסתכלנו אחורה. ככל שעלינו הנוף הלך ונגלה בטווח גדול יותר. בעודנו שאנו,ההורים, עלינו למעלה ראינו את דורבן א' הולך אחורנית... ניסינו ומיד התברר לנו שהעליה בצורה הזו קלה יותר. למרות זאת חזרנו לטפס עם הפנים קדימה…

הילדים לא רצו לעלות לתצפית בראש העמוד. הם הסתפקו בעליה לגבעה.
אנחנו עלינו למעלה – 164 מדרגות מתפתלות בצורת ספירלה, במספר מנות - כל 35 מדרגות לערך יש אפשרות עצירה. סה"כ העליה לא היתה קשה - המדרגות "שומרות" על רוחב קבוע (בניגוד למדרגות ב-SEGRAD FAMILIA, למשל ). כשהגענו למעלה, היה קצת קריר ומרפסת התצפית היתה מלאה למחצה באנשים. למרות היום המעונן, הנוף מרהיב. קצת מלחיץ להסתכל למטה, אבל אבא דורבן קרא לילדים שחיכו למטה ונפנף להם לשלום.
הירידה במדרגות היתה קלה יחסית והסתיימה מהר. גם הירידה במורד הגבעה היתה קלה בהרבה מהעליה – אחלה חוויה!

לא ידענו מראש, אבל חניה (ליד המגדל) עולה 5$. חניה לפני ועליה ברגל.....עולה בזיעה בלבד.....העליה למגדל בכל מקרה בחינם.

המשכנו בנסיעה לאורך כביש 101, בצד האוקיינוס. עצרנו בשני חופים ב-SEASIDE, כדי להתרשם מקרוב מהנוף החופי. אהבנו במיוחד את שלטי האזהרה המיוחדים בכניסה לחופים…

בחוף הראשון, שהתגלה כ"חוף סתמי" יחסית, הלכנו מרחק קצר ובחזרה.
בחוף השני, ירדנו על גבי הסלעים עד לקו המים. היו שם מספר בריכות שפל – אבל לא מצאנו שום דבר ראוי לציון... מה שכן ראינו בכמויות – ציפורים רבות (רובן שחפים).

בשעות אחר הצהרים הגענו ל-ECOLA STATE PARK. הגישה לפארק בכביש שעובר בתוך יער. לקראת נקודת הכניסה ראינו מכוניות רבות והתלבטנו אם להיכנס. שמנו לב למרות מספר המכוניות התור מתקדם מהר ולכן נשארנו. בכניסה לפארק בוטקה עם מכונה בה משלמים את דמי הכניסה (5$).

התחלנו באיזור תצפית – הלכנו רגלית בשביל לכיוון החוף והתרשמנו מהנוף.
חזרנו לרכב ונסענו לכיוון INDIAN BEACH. בהתחלה זה נראה לנו קצת מוזר – כי הדרך התחילה בעליה. בהמשך (גם כאן נוסעים בתוך יער – מקסים!) התחלנו לרדת ...
החניה היתה מלאה ואנשים רבים, חלקם עם גלשנים, הלכו לכיוון החוף.
ירדנו באחד השבילים למטה והמשכנו להנות מהנופים היפהפיים (שקצת הזכירו לנו את אכדיה שבמיין...)

עצרנו לזמן קצר במפעל הגבינות בעיירה TILAMOOK. הגענו זמן לא רב לפני הסגירה. היות והעייפות כבר נתנה אותותיה, נכנסנו פנימה, עברנו במהירות על ההסברים של תהליך הפקת החלב וטעמנו גבינות. היינו רעבים והיה טעים. אבא דורבן טעם הרבה. היתה אפשרות גם לקנות גלידה, אך התור היה ארוך למדי ולכן ויתרנו וחזרנו לרכב.

למרות היום הארוך והעייפות הגוברת עצרנו לזמן קצר בעיירה LINCOLN ב-OUTLET כדי לקנות לדורבן א' נעליים.

כשחזרנו לרכב, התחיל להחשיך ולפנינו עוד כחצי שעה של נסיעה. כמובן שתאורה לא ממש היתה, גם לא ירח. למרות זאת הצלחנו קצת להעיף מבט על האוקיינוס.

הגענו למלון Comfort Inn - Newport, סחוטים. לפחות המלון היה מסביר פנים וכך גם החדר שקיבלנו במיקום מעניין – מול חדר האוכל....

הילדים התמקמו בחדר וצפו בתכנית שהורידו למחשב ואנחנו יצאנו לארוחת ערב באחת מהמסעדות במקום.

ASTORIA COLUMN - הנוף שמתגלה ככל שמגביהים

דורבן

CHIHULY BRIDGE OF GLASS

0

דורבן

SEASIDE

0

sigalza

יופי של תמונות!!

אתם עושים אלבומים?

אני ממש ממליצה!

זה גם מאריך את חווית הטיול לשעות של עריכה,וגם מזכרת נהדרת.

שנה טובה

דורבן

ראשית, תודה!

כמובן שאנחנו עושים אלבומים – אנחנו משלבים את סיפור הטיול עם התמונות.
המדף מלא (משתדלים שלכל אלבום טיול תהיה כריכה בצבע אחר) והיד עדיין נטויה.

התחלנו עם אלבום אחד בטיול הראשון, בד”כ יוצאים לנו 2 אלבומים וטיול אחד גם נפרש על פני 3 אלבומים!

שנה נהדרת!

דורבן

ECOLA STATE PARK TILLAMOOK VIEWPOINT

דורבן

SEASECOLA STATE PARK INDIAN BEACH