האגדה היפנית שלי - מתחילתה ועד סופה !!!
-
תמונות מתוך הבית שרפי ראה וצילם – כן הפעם צילם. הוא נראה כמו מוזיאון לשימור וברור שהיום הוא לא בית שגרים בו.
-
עוד אהבתי בכפר את הפריחה היפה בכל מקום ליד הבית וכשעברנו
על הגשר חזרה למגרש החנייה הבחנתי גם באנפה גדולה ויפה
שחיפשה אוצרות בנהר.
-
אנו נוסעים שעה וחצי עדיין בנופי האלפים והנה הוכחה נוספת ליופיים לכיוון קאזאנוואה.
-
הלינה בלילה זה הינה במלון המצויין עם 4 כוכבים ששמו:
ANA CROWNE PLAZA HOTEL KANAZAWA
המלון מפואר וחדרים מרווחים , נמצא במרחק הליכה של 5 דקות מהרכבת JR
זר פרחים יפה קיבל את פנינו, מפלצ’יק בתוך הלובי ונברשות מיוחדות למעלה.
הדליקטסים בארוחת הערב היו משובחים ובשפע. ממש לא ידענו מה לבחור ועל מה לוותר.
-
נראה טעים ביותר
-
האגדה היפנית שלי - מתחילתה ועד סופה !!!ערב טוב ארי
אכן זה היה גם מוגש מאד יפה לעין וגם היה ערב לחך. עליך לדעת שביפן עומדים מאד על הצד של היופי אפילו על חשבון של הטעם. העיקר שיהיה יפה ולא משנה אם זה גם טעים.
במקרה הזה גם הצליח להם לקלוע לטעם.
-
האגדה היפנית שלי - מתחילתה ועד סופה !!!יום 9 – יום רביעי
אנו מתעוררים לטיול ב – Kanazawa – 金沢- אשר בתקופת האדו שכן כאן הפיאודל השני בחשיבותו אחרי טוקוגואה. במלחמת העולם השניה היא כמו קיוטו ניצלה מהפצצות ארה”ב.
על הבוקר ביקרנו באטרקציה הכי חשובה בעיר שהם הגנים הנקראים:
Kenrokuen Garden הנחשבים בין שלושת הגנים הכי יפים ביפן.
הגן נפתח לקהל הרחב בשנת 1871. הוא מתאפיין בגשרים, בזרימת מי נהר שהוטה לכאן, באבנים שעליהם פוסעים, בעצים מיוחדים, בהשתקפויות נהדרות, בעצים שפורחים כל אחד בעונה אחרת, בפינות חמד לשבת או איך שהם קוראים לזה פינות תה. וגולת הכותרת של הגן הזה מנורה עומדת על שני עמודים שאינם סימטריים וזאת במקום עמוד אחד בודד.
זו היתה שעת בוקר שהגן טרם התמלא במבקרים וזה היה פשוט תענוג. אל תתפלאו אם אשבץ תמונות רבות מדי מרוב התלהבות.
-
עוד על גן קנרוקואן ניתן לקרוא כאן לרבות מפה של הגן ודרכי הגעה.
-
האגדה היפנית שלי - מתחילתה ועד סופה !!!תמונות המדברות בעד עצמן שכל המוסיף מילה גורע
-
ממול הגן שביקרנו שוכנת הטירה של קזאנוואה והיו כמה משכימי קום שכבר יצאו מהביקור בה. גם לה יש גן אבל כאמור לא נמנה בין 3 הגנים הכי יפים ביופים ואנו באנו לראות הרי את הכי הכי ולא פחות מזה.
במורד הרחוב אחרי היציאה מהגן ראיתי כמה צמחים מאד מיוחדים שאהבתי וצילמתי.
אבל הכי אהבתי את גולת הכותרת שקזאנאווה מתהדרת בה – גלידה מזהב.
אז למרות שהיינו אחרי ארוחת הבוקר, לא יכולתי לעמוד בפיתוי ולטעום גדילת זהב כדי לדווח לכם כי היא טעימה, אבל מאז אני מצופה זהב בתוך הגוף וזוהרת מרחוק.
-
האגדה היפנית שלי - מתחילתה ועד סופה !!!אנו ממשיכים לרובע הסמוראים לביקור בבית של סמוראי. בניגוד לבתים של כפרים שראינו בדרך, הבתים כאן הם עם גדרות מסביב כיון שיש לזכור מספר לנו יואב-סאן כי הסמוראים בתקופת האדו לא עסקו בחקלאות אלא במערכת השלטון . הם קיבלו כמו סוג של מעשר מהחקלאים לצורך כלכלתם. ומה שנותר מהיבול נועד עבור החקלאים.
בנוסף לגדרות כמו בטירות יש תעלת מים שמפרידה בין הגדר לכביש – שוב כדי להגן מפני פלישה.
מתוך ספרו של בן עמי שילוני – יפן המסורתית אני מביאה לכם מעט מידע על הסמוראים:
הערכים של הסמוראים בתחילת דרכם הושתתה על “דרך הקשת והסוס” (קיובה נו מיצ’י) , נודעה מאוחר יותר בשם בושידו – “דרך הלוחם”. הבושידו מתבסס על הקונפוציאניזם. אך כשם שבתקופת נארה והייאן קיבל הקונפוציאניזם ביפן אופי אריסטרוקראטי, כך בתקופת קאמקורה הוא קיבל אופי צבאי. הערך העליון בבושידו היא הנאמנות (צ’ו), הסמוראי נאמן ללא סייג לאדונו,שלו הוא חב את חייו ואת מעמדו. זאת אינה נאמנות לרעיון מופשט כמו אלהים או מדינה, אלא תחושת חובה כלפי אדם מסויים. הנאמנות היא אישית ומשפחתית. הבנים ממשיכים להיות נאמנים לאדון של אביהם וכאשר מת האדון , הם ממשיכים להיות נאמנים ליורשו. בניגוד לסין, שם החובה למשפחה היתה הערך החשוב ביותר, קדמה ביפן החובה לאדון לכל נאמנות אחרת… מקובל היה שהאדון מתייעץ בסמוראים שלו. .. כך התפתחו ביפן שתי מסורות, הנראות לכאורה מנוגדות: קבלת החלטות בדרך של התייעצות וקונצנזוס מחד, וציות מוחלט מאידך. למעשה לא היה ניגוד בין המסורות, כי תחושת השיתוף בקבלת ההחלטה הגבירה את הנכונות לציית לה.
הנאמנות התבטאה באומץ ובזלזול בחיים: הסמוראי היה צריך להיות מוכן כל רגע להקריב את חייו למען אדונו. האמרה המקובלת היתה: “החובה כבדה כמו הר, אך החיים קלים כמו נוצה.” עדיף היה להסתער מאשר להתגונן, למות מחץ שפגע בפנים מאשר מחץ שפגע בעורף.הסמוראי זלזל בחיי עצמו.ובחיי זולתו. הגישה כלפי הפצועים היתה, כי מוטב שימותו כגיבורים מאשר כנכים…. משאת נפשו של הסמוראי היתה לזכות בכבוד ובתהילה. … הסמוראי היה צריך להמעיט בדיבור ולא להפגין את רגשותיו. ערך חינוכי חשוב היה הנחישות (גמאן): החזקת מעמד, דבקות במשימה וההתגברות על כל קושי, מבלי לוותר ומבלי להתלונן. תכונות אילו של הבושידו נחשבות עד היום לתכונות מופת ביפן. במשך ההסטוריה הן דחפו את היפנים להישגים ולמעשי גבורה רבים, אך גם לקנאות ולמעשי אכזריות.
הביטוי העילאי לנכונותו של הסמוראי להקריב את עצמו למעו מילוי חובתו היה ההתאבדות.כמו הנפילה בקרב, נחשבה ההתאבדות למוות יפה וזכתה לשבחים.
-
על הסמוראים כדאי לקרוא את הכתבה המעניינת של גילי חסקין כאן.
-
היאקוזה
מה זה 8-9-3? = יאקוזה!!!
8=YA
9=KU
3=ZA
מקור השם במשחק קלפים יפני.-OICHO-KABU. כשמגיעים במשחק לרצף הנ”ל שסכומו 20 – אין לו ערך במשחק כך גם החברה היפנית מתייחסת ליאקוזה מתחת לפני השטח.
ואם תראה יאקוזה ברחוב תאמר תמיד את הסיסמא הנ”ל כדי שלא יבולע לך!!!
במסגרת הרסטורציה של מייג’י בשנת 1868 איבדו הסמוראים את כוחם שכן נאסר עליהם ללכת ברחובות עם נשקם – חרבותיהם. ומהו סמוראי ללא חרבו?
ע”פ החוק היפני יש איסור כמעט מוחלט על החזקת נשק, והם מותרים רק למשטרה, כוחות השיטור המקומי – “כוחות ההגנה” וציידים. בוודאי שזה גורם למיעוט פשיעה לא מאורגנת.
מי שמגיע ליפן בימינו חש לרוב בטחון שלא יאונה לו כל רע. אחוז הפשיעה כנגד האנשים נמוך מאד מזה שבמערב. יפני שנתפס כי ביצע פשע הוא פוגע במשפחתו כי הוא מכתים אותה. הוא פוגע בקרוביו להנשא או להגיע למשרת עבודה טובה בשל כך. זה איום גדול לא רק עליו אישית. התנהגות נפשעת רואים בה כשל בחינוך ולכן גם מתרחקים ממשפחה שאחד מבניה פשע.
בתי כשהיתה ביפן ושכחה מצלמה באיזו חנות, הגיעה לשם כעבור 4 ימים ומצאה אותה מונחת במקום שהניחה.
נשים יכולות להסתובב בלילה ברכבת תחתית ללא חשש מה שלא קיים בארה”ב או באירופה.
אבל הבטחון הזה שנראה טוב למראית עין הוא רק קצה הקרחון של מה שקורה ביפן.
קיימת שחיתות פוליטית. חברות מסחריות גדולות נותנות כסף לפוליטיקאים ממפלגת השלטון בתמורה לטובות הנאה. אפילו אנשי האופוזיציה קיבלו תמורה כדי לא לחשוף שחיתויות. והחגיגה מתרחבת כאשר ראשי הפשע המאורגן למדו לנצל זאת לתועלתם. אחד הפוליטיקאים ששחיתותו נחשפה היה טנאקה קקואי שנאלץ בשנת 1974 להתפטר.. הוא אמנם התפוטר אבל נותר בפרלמנט והשפיע על בחירת ראשי הממשלה הבאים.
היאקוזה – נקרא אירגון הפשע ביפן אשר מונה נכון להיום 150,000 איש. יותר מאשר אירגון הפשע בארה”ב המונה רק כ-40,000 איש וגם יותר מהמאפיה האיטלקית, הרוסית והישראלית – כן גם אצלנו יש.
היאקוזה היא ממשיכת דרכם של הסמוראים נטולי האדון, שקראו לעצמם מאצ’י יאקו – משרתי העיר. לא היה להם כלי נשק או חרבות והם גם לא היו מאורגנים אבל הגנו על הערים המותקפות בחירוף נפש ועל כך קיבלו את אהדת הקהל. האנשים האלה הגיעו מרקע של הזנחה , עוני וגם פשע. לאט לאט ממשרתי העיר הם התחילו להתעסק בהימורים והשוק השחור. הם כבר לא נחשבו “החברה הטובים” אלא נחשבו ל-יאקוזה”
בתחילה הם התחילו להתעניין בפוליטיקאים שיעלימו עין מהם ומי שלא שיתפו פעולה נידונו למוות כפי שקרה בשנות ה-30 של המאה ה-20 ל-2 ראשי ממשלה ו-2 שרי אוצר..
אז מאיפה הכסף?
מגביית דמי חסות או בלשון העם – פרוטקשן. כל באסטונר וחנות משלמים ליאקוזה תשלום כדי להבטיח שלא יאונה להם כל רע ואז יהיה להם שקט גם מפשיעה לא מאורגנת. הפושעים למעשה לא כל כך חוששים מהמשטרה אלא יותר מהיאקוזה. כי המשטרה פועלת לאט ואילו הם פועלים מהר וביעילות.
מי שאינו רוצה לשלם העסק שלו פשוט יהרס על ידם. לא כדאי לנסות.
מקורות הכנסה נוספים הם סקס והימורים. הם דואגים לקניית נערות סיניות ופיליפיניות – קנייה זולה ובתמורה שולחים אותן לזנות בברים ובמועדונים הנשלטים ע”י היאקוזה.
קיימות מספר קטן של משפחות פשע השולטות בכל יפן. כל משפחה בגיזרה משלה. בן של משפחה שהתחצף קוצצים לו את קצה הזרת. תוכלו לזהותם ע”פ זה או לפי מספר קעקועים רב. או לפי הקוריוז הנוסף מטה.
קוריוז: כאשר יובאה ליפן תוכנית האנימציה לילדים “בוב הבנאי” שקלו להוסיף לו לדמות אצבע חמישית כדי לא להפחיד את הילדים.
קוריוז נוסף: חברי היאקוזה שנמצאים בכלא מכניסים פנינה מתחת לעור של איבר מינם על כל שנה בה הם מבלים בכלא.
הפרדוקס הגדול : ביפן אין כמעט פשע לא מאורגן אבל הפשע המאורגן פורח בגדול!!!
-
רחל הזוהרת לא רק מגלידה,
תמונות האלפים והגן היפה בהחלט גוררים וואו גדול מאוד.
היה גם מעניין מאוד ומלמד לקרוא על כמה מאדני היסוד של המסורת היפנית, וכמובן גם על היאקוזה
ממשיך לעקוב בשמחה ובעניין מרובים,
שמוליק
-
אני ממש מרותק לסיפור
הרבה יותר מוצא חן בעיני האזור הכפרי של יפן מאשר טוקיו.
אלעד
-
רחל
עכשיו אני רגוע…. כמעט
יום טוב
-
ערב טוב חברים יקרים!!!
שמוליק – מודה לך על המחמאות ומודה לך על הליווי הצמוד לאורך הסמינר ביפן.
אני מאד התלהבתי מהרי האלפים ביפן גם אם אלה היו מבטים קצרים ללא אפשרות
עצירה לרדת לנהר או ללכת ביער.
אלעד – גם בעייני מצא חן מאד האיזור הכפרי אבל אני חושבת שכדי להכיר מדינה
חייבים ללכת ולראות גם את ירושלים ותל אביב או קיוטו וטוקיו שהן לב המדינה.
לא יעלה על דעתו של תייר מצוי שיגיע לארץ לא לבקר בשתי ערים אילו. המסקנות שתסיק מהביקור הם יהיו בשלב מאוחר יותר וגם אני אגיע לכך בשלב הסיכום שלי.
צפריר – אני שמחה שנרגעת. לא הייתי שקטה לגביך – מזל שאף יאקוזה אינו רודף אחריך.
עבורכם מקדישה לכם תמונה נוספת מהרי האלפים.
-
היות ועסקתי בסמוראים וחרבם אני חייבת לעשות הפסקה לטובת
אגדה מתוך נארוטו פאן:
חרב קוסאנאגי האגדית -
החרב קוסאנאגי היא החרב שאורוצ'ימארו מושך מפיו של הנחש שבקיבתו. החרב הזאת משחקת תפקיד חשוב במסורת היפנית. פירוש השם קוסאנאגי הוא חותכת העשב, בהשוואה לסדרה העשב זה כפר העלה, ולבסוף החרב "חותכת" את כפר העלה בכך שהיא הורגת את ההוקאגה השלישי. לפי האגדה היפנית, החרב נמצאה בתוך הבטן של אורוצ'י על ידיי סוסאנואו (Susanow) אורוצ'י היה נחש ענק בעל שמונה ראשים.האגדה על החרב קוסאנאגי –
ההסטוריה של החרב הזאת נקשרת לאגדה שבה האל היפני סוסאנו-או-נו-מיקוטו פגש משפחה מתאבלת שבראשה עמד אשי-נה-זוצ'י. לאחר חקירה של האל היפני, הוא גילה שהמשפחה נהרסה על ידיי נחש איום בעל שמונה ראשים (אורוצ'י) שאכל שבע מתוך שמונה בנות של המשפחה והיצור בדרך לקחת את הילדה האחרונה שקראו לה קושי-נאדה-הימה. סוסאנו המשיך במחקרו והלך לדבר עם היצור, ולאחר מפגש כושל הוא חזר עם תוכנית להביס אותו. בתמורה הוא ביקש שקושי-נאדה-הימה תתחתן איתו, ובקשתו הוסכמה.התכנון שלו היה להכין שמונה חביות של אורז, ולשים אותם במקומות שונים, כשהם ממוקמים מאחורי גדרות עם שמונה שערים. המפלצת נפלה בפח ושמה את כל אחד מהראשים שלה בחביות שמאחורי השערים והתחילה לאכול. בזמן שההסחה הזאת עבדה, סוסאנו תקף והשמיד את המפלצת. הוא ערף את כל הראשים של המפלצת ואז המשיך לזנבות. כשהוא הגיע לזנב הרביעי, הוא גילה חרב גדולה בתוך גופו של אורוצ'י, סוסאנו קרא לחרב מוראקאקומו-נו-טסורוגי (חרב כפר הענן), לאחר מכן הוא נתן אותה לאל אמאטראסו כדי ליישב התמרמרות מהעבר.
לאחר דורות בעידן של הקיסר ה12 שנקרא קאיקו, החרב ניתנה ללוחם גדול שנקרא יאמאטו דאקה, כחלק ממתנה שניתנה לו על ידיי דודתו יאמוטו-הימה, כדי להגן על האחיין שלו בזמן סכנה.
המתנה הזאת נעשתה עליה כאשר יאמוטו דאקה נפל בפח והגיע לשדה עשב פתוח, בזמן שמשלחת ציד חיכתה לו שם. הם ירו מסביבו חיצי אש כדי שהעשב ידלק ומסביבו והוא לא יוכל לברוח עד שהוא יישרף למוות, והם הרגו את הסוס שלו כדי למנוע ממנו לברוח. בנואשות דאקה השתמש בחרב כדי לחתוך ולהעיף את העשב כדי שהאש לא תגיע אליו, ובזמן שהוא עשה זאת, הוא גילה שהחרב מאפשרת לו לשלוט ברוח שמסביבו ולהזיז אותה לכיוון שהוא מניף את החרב. בזמן שהוא מנצל את הייתרון של הקסם הזה, דאקה השתמש בחלק השני של המתנה מדודתו - סוג של נפצי אש, שיגדילו את האש בשדה בכיוון של משלחת הציד, והוא השתמש בחרב כדי לכוון את הרוח אליהם כדי שהאש תגיע מהר יותר ותהרוג אותם. לאחר שניצח דאקה את המשלחת בקרב, דאקה שינה את שם החרב לקוסאנאגי-נו-טסורוגי (חרב חותכת העשב) כדי להנציח את ההינצלות בנס שלו, והניצחון.
לאחר זמן מה דאקה התחתן, ולאחר מכן נהרג בקרב עם מפלצת, לאחר שהתעלם מעצת אישתו לקחת איתו את החרב קוסאנאגי.
בסופו של דבר, החרב הגיעה לידיו של קיסר צעיר עד הקרב על דאנואורה - קרב ימי שהסתיים בהפסד של הקיסר הצעיר. לאחר שסבתו של הקיסר הצעיר שמעה על ההפסד, היא גרמה לו ולסובבים אותו להתאבד בנהר שנקרא מי המצוקה, ביחד עם שלושה חפצים חשובים שכללו את החרב. למרות זאת האויבים הצליחו להשיג שניים מתוך שלושת החפצים שאיתם התאבד הקיסר, החרב לעולם לא נמצאה.
הקיסר העשירי, סוג'ין, ציווה לעצב ולהכין העתק מדויק של החרב, וההעתק מוקם במקדש שנקרא האטסוטה.
-
השוק הציורי של קאנאזאווה ששמו אומישו - Omicho Market – 近江町市場
הוא נמצא שם משוכן האדו.
כמו כל שוק – שעות הבוקר הן הטובות ביותר. אנחנו הגענו כמעט לקראת צהרים. למרות זאת עדיין היה כאן שוק עם סחורה וסוחרים.
עוד על השוק ודרכי הגעה אליו כאן.
-
ניסיתי לחשוב על שירים יפניים שאני מכיר (חוץ מ Big in Japan) ולא כל כך נזכרתי. יש לי שיר פרידה לסוף הסיפור ובינתיים נעימה מהסרט קאראטה קיד 2.
