השיבה להודו אחרי 28 שנים
-
רובי,
לא יודע אם לפני או אחרי הפיליפינים, אבל יש לי הרגשה שאתה תגיע להודו..
-
שריינו לעצמינו סדנת בישול אצל גברת מקומית לשעות הערב, ובנתיים נשארו לנו כמה שעות להשלמות.
ביקרנו במקדש הינדי וגם במקדש ג’יני, שם התבקשנו גם לכיסוי ראש.
הג’ייניזם זו כת קטנה בהודו, בת 6 מיליון מאמינים סך הכל, אבל יש לה השפעה רבה על הודו. חברי הכת נמנים על שכבה יחסית מבוססת והם בולטים מאד בעסקים, במדע וכלוחמים נועזים. היא דוגלת בעקרונות מוסריים, ולכן רבים מבני ההינדו אימצו רבים מעקרונות כת זאת, כמו גם מהטמה גנדי בעצמו.
המקדשים שלהם גדולים ומרשימים ופתוחים לקהל הרחב. תמיד יימצא מישהו מהם שישמח להדריך ולהסביר.
-
בשעות הערב המוקדמות, הגענו אל ביתה של Shivani שמקיימת סדנאות בישול פרטיות.
אפשר לבחור מכמה סוגי סדנאות, ובסוף הערב יושבים לארוחה.
תוך כדי הסדנה שנמשכה כשעתיים וחצי-שלוש היא מספרת על חייה המעניינים לצידו של בעלה הפוליטיקאי, היותה האשה הראשונה בפושקר שפתחה עסק עצמאי, החיים בהודו, התמודדויות עם הקשיים וסיפורי חיים אישיים. בין היתר, שאין לה ילדים, אבל היא מאמצת ילדים יתומים, והם לה כמו ילדיה, על אף ששום דבר כאן לא פורמלי.
הזמן עף במהירות, למדנו להכין צ’פאטי, תבשילי ירקות, תבשילי עדשים, צ’אי מקורי ועוד כמה מנות מבוססי ירקות כמובן.
חוץ מהסדנאות, היא גם מפעילה הום סטיי המיועד לבחורות בלבד.
היתה זו חוויה מאד נחמדה וכייפית, וממליץ למי שמגיע לפושקר.
-
עייפים ושבעים חזרנו למלון. מחר מחכה לנו נסיעה לג’ייפור- העיר הוורודה.
תמונה נוספת לפרידה מפושקר הצבעונית.
-
שרשור נהדר! אני מאוד נהנת לעקוב - תודה רבה
-
ענבר, שמח שהצטרפת , רק חבל לי שאין לי מספיק זמן לספר ברצף, והסיפור מתארך..
את מוזמנת בכל מקרה להשאר .
-
יורם
עשיתם טיול מהאגדות
ועשית לי חשק גדול ללכת בעקבותיכם (פעמים קודמות הטיולים שלך היו טריגר עבורי ,יש מצב שגם הפעם
נהנתי מאוד מאוד מאוד מהטיול הזה
כל הכבוד,מצרף לך סרטון של הגדולים מכולם ברישקאש
-
יורם תודה
אכן מאוד צבעוני ומתובלן.
אני פחות איש של מקדשים אבל בהחלט מקווה למצוא בהקדם את הנוסח שלי להודו…...
יופי ששבת להודו
ליאור
מאוד אהבתי את השיר שצירפת …………….
-
יורם,
התמונות שצילמת על שפת האגם (הודעות 95 – 99 ) מדהימות!
מגבירות את החשק לטייל בעקבותיך
קורס הבישול שלקחת בו חלק מזכיר לי את קורס הבישול שהשתתפנו בו בהוי-אן.
גם בהוי-אן שבוייטנאם, המורה- המבשלת, תאו, שתפה אותנו בסיפורים מחייה. קורס שכזה, שנמשך מספר שעות, מאפשר שיח אותנטי עם המקומיים, וגם מספק אוכל חוויתי. מומלץ ביותר!
נילי
-
ליאור – כבוד גדול לארח אותך. בקרוב מאד יהיו אלה אנחנו שנלך בעקבותיך… עם אייר אינדיה, הדרך להודו מתקצרת. (רק שם את זה כאן.. )
דרור – בהודו יש מגוון מאד גדול של אפשרויות ולא רק מקדשים. בטוח שתמצא ממה להנות.
נילי – מסכים אתך על כל מילה. סדנאות הבישול, זה רק תירוץ להכיר את האנשים המקומיים. כמו התבשילים, גם הסיפורים שלהם מתובלים בטעמים מקומיים מרתקים.
To be continued
-
150 ק”מ מפרידים בין פושק לג’ייפור, אותם עשינו ב- 3 שעות והגענו לעיר הוורודה שהיא הבירה של רג’סטאן, וגם העיר הכי מתויירת ברג’סטאן. למי שאין זמן לטיול ארוך מבקר בד”כ רק בה בסיבוב קצר מניו דלהי.
ההעיר הוקמה בערך לפני 300 שנה, צעירה יחסית, ע”י המהרג’ה ג’אי סינג השני שעל שמו גם נקראת העיר.
למרות שהיא מוכרת כעיר הוורודה, בגלל צבע האבנים ממנה בנויה כל העיר העתיקה, למעשה זה לא ממש וורוד, אבל מילא.. המראה של המבנים האדמדמים-חומים מרהיב והבנייה עתיקה ומעוצבת בסגנון ייחודי עם דקורציות מזרחיות, פריקסטים וגגות מתאימים.
תושבי העיר מחוייבים לצבוע ולשמר את צבע הבתים למען המורשת.
כבר בכניסה לעיר אפשר להבין שהגענו לעיר גדולה. רחובות ושדרות דו-מסלוליים, פקקים, צפצופים, רעש והמולה.
בסרטון הבא שצילמתי תוך כדי נסיעה ברכב אפשר להתרשם מסגנון הבנייה.
-
הגענו למלון שלנו – Trident Jaipur הנהנדר הצופה לאגם של העיר. היחס מצוות המלון מאד אישי, ואת הצ’ק אין עשינו בעודנו יושבים באחת מפינות הישיבה על כוס משקה שהתכבדנו בו, ונציג מהקבלה מארגן את כל הרישום. הופתענו מאד שהנציגה שליוותה אותנו לחדר וסבירה מה שצריך, סרבה בתוקף לקבל טיפ..
אחרי התארגנות מהירה, רצינו לנסוע לאחת המסעדות שקראתי עליה בטריפאדוויזר, אבל המרחק הרב לצד השני של העיר עם כל הפקקים הכריע ונסענו לארוחת צהריים טעימה מאד באזור המלון, שכללה למרבה ההפתעה קארי צ’יקן, עדשים בקארי, תופ”א בקארי וצ’יקן טיקה..
משם נסענו למקדש הקופים “המומלץ”, Galta Bagh , התחלנו לטפס במעלה השביל לכיוון המקדש, ובדרך מאות קופים מחכים להאכלה. הדרך היתה מטונפת, מלאה בשאריות אוכל שמבקרים האכילו את הקופים ושאר החיות שבדרך, פרות, חזירים וכלבים.
היה מאד לא נעים, ופגישה עם פרה דו ראשית, היתה השיא והחלטנו לפרוש עוד לפני שהגענו למקדש עצמו.
יש הרבה המלצות על המקום, לא מבין למה. יש אלפי מקדשים יפים ומ רשימים, למה דווקא זה?
-
נסיעה לא ארוכה ממקדש הקופים והגענו למקדש Birla Mandir Jaipur. מקדש חדש המוקדש לאל וישנו, בעיצוב מודרני ושונה מהמקדשים בני מאות השנים המאד נפוצים בהודו. הבנייה שלו הושלמה ב 1985 ובנוי כולו משיש לבן בוהק. המקדש שייך לסדרת מקדשים שנבנו בעשורים האחרונים ע”י משפחת Birla ברחבי הודו.
-
לקראת השקיעה עוד הספקנו קצת לטייל ברגל והגענו לטיילת על שפת האגם שמול המלון. תצפתנו על הארמון המדהים Jal Mahal בלב האגם המלאכותי סאגאר. נהיינו שוב רעבים ועוד פעם צ’יקן קארי ושאר ירקות..
חצינו את הכביש לכיוון המלון, וראינו בתחנת הדלק, בית קפה שנראה בעיצוב מערבי לגמרי. בבת אחת הרגשנו איך חסר לנו קפה כמו צריך, ולא התאכזבנו. בימים הקרובים, שמנו לב לרשת הזאת יותר ויותר.
-
גם הערב חתונה מפוארת בגינת המלון, אורחים רבים שמגיעים לבושים בתלבושות צבעוניות ומרשימות, וברור שמדובר בחתונה של עשירים מאד.
אין לי תמונות מהחתונה, אבל מצרף תמונות מהחתונה במלון באודייפור שבקושי מעבירות את היופי .
-
מפעם לפעם נהנה לקרוא את קורותיכם בראג’סטן. מעבר לחוויות שאתה מתאר בחן הוא מזכיר לי את הטיול של רעייתי ושלי באותם המקומות.
כשטיילתי בג’יפור הגעתי למקדש שמשפחת בירלה בנתה. המבנה היה חדש מבריק ומרהיב. מורה הדרך צינן את התלהבותי בכך שאמר שכל שנעשה היה על חשבון העם ההודי כי קונצרן בירלה דאג שאגורה לא תנזל החוצה .הכל על חשבון המיסים.
מכיוון שהקונצרן עוסק בכול ,מתכנון ראשוני ועד הגינון הסופי ,הרי שהמקדש הוקם על ידם מתכנון ועד גמר כאשר כל חברת בת מקזזת את הוצאותיה מחבות המס שלה.
כשהשנים עוברות החטאים נמחלים או נשכחים והמבנה נשאר עומד לתפארת ג’יפור.
רנצי
-
קראתי שזו משפחת טייקונים שהעודף שהם ימצאו בכיס האחורי שלהם יכול לתת פרנסה לרחוב שלם בהודו..
בהרבה פמים הפילנטרופים בסופו של דבר גוזרים קופון כזה או אחר מהתרומות שלהם, וכנראה שהודו לא שונה בכך.
הדבר החשוב, כמו שכתבת, שהם בנו מקדש מרהיב ביופיו, עם סביבה מאד מטופחת ונקייה שתישמר לדורות.
-
למחרת אחרי ארוחת בוקר מעולה במלון, התחלנו בנסיעה לא ארוכה כשהמטרה המרכזית היום לבקר במבצר אמבר.
הדרך המקובלת להגיע למבצר שנבנה על ראש הר, זאת רכיבה על גבי פילים.
אתמול המבצר היה סגור למבקרים בגלל אירוע ממלכתי, כך שכל התיירים שתכננו אתמול לעלות למבצר, דחו את הביקור להיום, וכבר בשעה מאד מוקדמת הבוקר, התור היה ארוך ארוך.
אין סיכוי שנבזבז שעה וחצי – שעתיים בהמתנה לתור. במקום זה, המדריך הצמוד שלנו להיום, נתן לנו הצעת זהב, להגיע למבצר בנסיעה ברכב ובדרך לעצור בשני אתרים שנמצאים ממש על הכביש המתפתל בין בתי העיירה אמבר עד למבצר.
האתר הראשון שעצרנו בו – מאגר המים Panna Minna.
מדובר במאגר מים בנוי עם המון גרמי מדרגות שנשזרים אחד בשני כמו מבוך ויוצרים מראה מקסים. בצורה כזו, יכלו בו זמנית הרבה אנשים לרדת במדרגות עד לגובה המים ולמלא מיכלים במים מהמאגר.
הדבר הכי מעניין בתכנון של המדרגות, שאי אפשר ששני אנשים משני כיוונים שונים ישתמשו באותם המדרגות בגלל שהם צרים מדי. מי שיורד למטה, לעולם לא יחזור באותם המדרגות, כי אחריו כבר יורדים אנשים נוספים. הוא חייב לחזור מגרם מדרגות אחר, אבל כזה שלא התחילו לרדת בו. מספרים כי היתה להם שיטה שאף פעם לא התבלבלו בה, וכמה שתנסו לבדוק בסוף תתבלבלו עם כל גרמי המדרגות המצטלבות.
זאת ממש תעלומה.
-
היי , קראתי בכיף את הטיול להודו וגם את זה שלתאילנד . אתה מספר מקסים ומלא השראה . ניכר שאתה משקיע בכתיבה ותמונות . שאפו !!
בעיקר התפעלתי מהתמונות המשפחתיות בטיול לתאילנד איזה משפחה פטוגנית !והקטן – הורס ברמות על קשות !!
אנחנו טיילנו כמשפחה 3 פעמים בתאילנד במקומות שונים לגמרי -נראה לי שתאהבו – אמפווה /קנצנבורי /הואה הין/קו ליפה /קראבי ועוד – אם תרצה אשמח לשתף . נראה לי שיש לנו טעם דומה בטיולים משפחתיים
תודה רבה . מאחלת לכם עוד הרבה טיולים של חוויות וכיף
-
הי ורד,
שמח לראות אותך כאן, וגרמת לי להסמיק..
בנתיים הילד גדל קצת, אבל נשאר חמוד, ואני אובייקטיבי
מניח שנחזור לתאילנד, אבל למסלול שונה ואשמח אם תשתפי קישור על הטיולים שלך.
