השיבה להודו אחרי 28 שנים

[sancho]

טל, יש סיכוי שנזכה בקרוב להציץ בתמונות משלך מהודו?

 

למקדש יש מתחם נוסף של אולם אוכל ענק שמאכיל בחינם כל יום עשרות אלפי מאמינים שמגיעים להתפלל במקדש. צמוד לו מטבח עם סירי ענק, וקו ייצור לצ’פאטי (הלחם ההודי), והכל מבושל בידי מתנדבים מהקהילה.

[sancho]

[sancho]

גם אני תרמתי את חלקי לטובת הקהילה

 

 

[sancho]

[sancho]

למלון הגענו כשכבר החשיך, ואחרי התמקמות מהירה בחדר יצאנו לסיבוב במיין בזאר המפורסם. היה צפוף, רועש ולא נעים.

קנינו קצת מתנות שעוד לא הספקנו עד עכשיו, ארוחת ערב וחזרנו לצ’אי המסורתי שלנו ב- Roof Top הנחמד של המלון.

למחרת אחה”צ אנחנו כבר ממריאים למומביי.

בבוקר התחלנו בסיור עם נהגנו המסור באתרים המפורסמים של ניו דלהי ותוך כדי נחשפנו לחיי הבוקר ברחובות של נהגי הריקשות, מנקי הרחובות, הספרים, הגלחים, החייטים וכו’.

[sancho]

להיות בהודו נהג ריקשה, זה מעמד. להיות בעל ריקשה זה כבר סטטוס.

מי שלא שפר עליו מזלו, נאלץ לדווש את הריקשה שלו.

יש כאלה שדווקא מעדיפים אותם למרחקים קצרים, כי זו האופציה שלהם להתפרנס.

[sancho]

מקום ראשון עצרנו ליד השער של הודו. שער הודו India gate מזכיר במבנה שלו את שער הניצחון בפריז. השער הוא אנדרטה לזכר חיילי צבא הודו ומונצחים עליו שמותיהם של 85,000 חללי מלחמת העולם הראשונה מצבא הודו.

 

משם נסענו לקבר הומאיון Humayun's Tomb, אחוזת קבר מרשימה, ויש האומרים אחד המבנים היפים ביותר בעיר דלהי. הומאיון היה הקיסר המוגולי השני ואחוזת הקבר שלו משמשת דוגמה לארכיטקטורה מוקדמת שהלכה והשתכללה עד שהגיעה לשיאה במבנה הטאג' מאהאל. במתחם, מבנים נוספים הבנויים בארכיטקטורה מוגולית והוא הוכר ב- 1993 על ידי ארגון אונסק"ו כאתר שימור מורשת עולמית.

[sancho]

הרגשנו צורך בפסק זמן מההמולה ההודית, ונסענו ל Khan Market מתחם יחסית מערבי של בתי קפה וחנויות, כמו אדידס, נייק, קולומביה וכו’ עם מחירים מעט יותר זולים מהארץ, ומוצרים מקוריים.

התיישבנו בבית קפה נחמד, והרגשנו לחצי שעה שאנחנו בפריז..

[צפנת]

עוקבת בעניין  (אם כי גם ברגשות מעורבים).

 

התמונה שלך "תורם את חלקך לקהילה" יחף ליד קדרת הענק היא התמונה החביבה עלי ביותר

[sancho]

צפנת, הציעו לי להישאר, אבל למחרת מתוכננת לנו טיסה למומביי, אז סירבתי תוך כדי עוד בחישה בסיר 

[sancho]

הטיסה שלנו למומביי בחמש וחצי אחה”צ, הזמן הולך ומתקצר ואנחנו עוד רוצים להספיק להגיע למקדש הלוטוס של הבהאיים.

הנסיעה לשם פקוקה, וכשמגיעים, ממתין תור ארוך ארוך של תלמידי בית ספר שמנצלים את שבוע המסורת לביקורים בכל האתרים החשובים שבעיר. נתקלנו בהם כבר במהלך הבוקר, אבל הפעם התור ממש ארוך.

שאנחנו עומדים אחרי חבורת נערים, שמדברים ומצחקקים, ולאט לאט מגיעים ומצטרפים לגוש עוד ועוד, ואז מונפת זרוע הסלפי, ואני מוצא את עצמי במרכזה של תמונה עם חבורת ילדים בני 13-14 מחייכים שהצליחו להשיג תמונה עם הזר.

 

 

מקדש הלוטוס Lotus Temple, נבנה על ידי נציגי הדת הבהאית בדלהי. הוא תוכנן כצורתו של פרח הלוטוס וסביבו בריכות.  

הכניסה למקדש מותנית בבדיקה ביטחונית מאד קפדנית, וכל הביקור כמו בסרט נע, ואין אפשרות להשתהות, להקשיב, להאזין. מצד שני גם לא היה לנו הרבה זמן, ומייד אחרי הביקור טסנו לנמל התעופה.

 

אנחנו בדרך למומביי ללילה האחרון בטיול שלנו.

[sancho]

כעבור שעתיים, נחתנו בדלהי, ומחוץ לטרמינל המתין לנו נהג מטעם המלון שכיבד אותנו במטליות קרירות ששמר עבורינו במקרר קטן, בקבוקי מים ושוקולדים.

 

כעבור פחות משעה הגענו למלון הנפלא מרשת Trident, אותה רשת של המלון שבה שהינו בג’ייפור – Trident Nariman Point . 

שידרגנו מראש את החדר בחבילה שהוצעה לנו ובנוסף להסעה מהשדה גם צק אאוט מאוחר לשש בערב. אם היינו יודעים מה מצפה לנו כנראה שלא היינו מתכננים כלום, ומבלים את היום האחרון במלון.

הודענו מראש בזמן ההזמנה כי אנו חוגגים יום הולדת וחיכתה לנו בחדר הפתעה.

בבוקר חיכתה לנו הפתעה נוספת כשהזזנו את הוילונות הכבדים ונגלנו לפנינו נוף מדהים של האוקיינוס ההודי.

[sancho]

בוקר יום אחרון בהודו.

ארגנתי מראש מדריך למומביי, עם תכנית עד לאחר הצהריים.

מומביי מבחינת אוכלוסייה זו העיר הגדולה ביותר בהודו עם אוכלוסיה של 13 מליון תושבים. זו הבירה המסחרית של הודו ושמים לב להבדל בינה לבין שאר הודו. זו עיר  יותר מסודרת, מדרכות, כבישים עם נתיבים מסומנים, מקומות בילוי ומרכזי קניות מודרניים שדרות עם חנויות, מגדלים מודרניים וארכיטקטונים ואוכלוסיה שלפי מראיה ובגדיה המערביים אפשר לראות את השוני. 

 

התחלנו בשער הודו  שהוא מבנה קולוניאלי מפואר הבנוי אבן בזלת צהובה ומתנשא לגובה 26 מטרים. השער הוקם ב- 1924 לרגל הגעתו של המלך ג`ורג` החמישי להודו. בסמוך לו הוקם מלון Taj Mahal המפורסם והמפואר.

המלון נבנה ב-1903 על ידי התעשיין הידוע  טאטה (Tata) כנראה מתוך נקמה תחרותית במלון ווטסון, שהיה בעבר המפואר ביותר במומבאיי והנהיג מדיניות של כניסה ללבני עור בלבד ולא רצה לאפשר לתעשיין טאטה כניסה.

 

בסמוך לו יושבים בעלי מקצוע שמחפשים פרנסה מהעוברים ושבים.

 

 

[sancho]

המשכנו לתחנת הרכבת ויקטוריה (בעל המבנה הויקטוריאני...). רבים טוענים כי תחנת הרכבת המרכזית של מומבאי (Chhatrapati Shivaji Terminus) היא מהמרשימות והמדהימות בעולם. מי שנכנס בשעריו לא יכול להשאר אדיש למגוון האנושי ושל התנועה שעוברת בו. רכבות עמוסות בנוסעים יוצאים מהרציפים, ורכבות אחרות מגיעות, ועוד לפני שהרכבת נעצרת, ממהרים הנוסעים לקפוץ לרציפים.  

[sancho]

משם הלכנו לצפות בקרבת תחנת הרכבת בשליחי ארוחות הצהריים, תופעה ייחודית למומבאיי הקרויה Mumbai Dabawala. ראינו שליחים רכובים על אופניים, כאשר כל אחד נושא באופניו מספר ערכות של ארוחות צהריים, בכלים מיוחדים המיועדים לכך . מדובר בארוחות צהריים הנשלחים לעובדים מבתיהם אל מקום עבודתם לעתים ממקום מגוריםן שמרוחק שעה-שעתיים ברכבת ממומביי.

אף אחד לא יודע להסביר את השיטה, אבל העקרון שלה בנמוי על לוחות זמנים מדוייקים והעברת המשלוח מיד ליד, בהתחלה מהאשה בבית לשליח, שמוסר את החבילה לאדם הנכון ברכבת, שנוסע עם המשלוח עשרות ק”מ, פוגש בתחנת היעד את השליח הבא שיודע לפי סימנים מוזרים על החבילה לדעת בדיוק למי למסור, באיזו שכונה, רחוב, בניין, קומה, ובקומה למצוא את האיש בין מאות פועלים/עובדים.

 

 יעד הביקור הבא היה אתר המכבסה הגדולה של מומבאיי הקרוי Dhobi Ghat, שלשם מגיעים מדי יום כמויות אדירות של כביסה, פרטית וגם ממוסדות כמו בתי חולים, בתי מלון וכו’, ועד הערב הכביסה מוחזרת לבעליהם.

מחזה צבעוני, אך המון זיהום סביבתי במקום אחד בגלל חומרי הניקוי.

 

מקום נוסף היה במוזאון גאנדי, שלמעשה שם הוא התגורר בשלב כלשהו בחייו. המקום מציג את פועלו, חייו ואירועים דרמטיים בהסטוריה ההודית שזורים בחייו של המנהיג מימי ילדותו עד הרצחו.

 

המקום האחרון היה השוק העירוני, שם הספקנו לאכול אננס טרי בשני שקל.

 

חזרנו למלון, ומשם לנמל התעופה בדרך לטיסת אל על חזרה לארץ.

 

 

 

 

[sancho]

סיכום הטיול להודו

1. 10 ימים טיילנו, וחודשיים לקח לי להעביר את הרשמים והחוויות.

תאמינו לי שהייתי מעדיף להחליף את הסדר. לטייל חודשיים ולספר במשך 10 ימים.

 

2. לכל מי שמתעניין וחושב על טיול להודו - לא חייבים לטייל בסגנון תרמילאים. כל מי ששמע שאנחנו נוסעים להודו, מייד שאל על התרמיל.., אז זהו שלא.

אפשר לטייל בכל סגנון ובכל תקציב וכל אחד מה שמתאים לו.

לא צריך לחשוש מטיול בהודו. צריכים כן להיות ערניים.

 

3. לא להיבהל כשהודי נועץ בכם עיניים חטטניות וגולש למרחב האישי שלכם. הם לא רואים בזה משהו מוזר. כאלה הם. תוציאו את הארנק לשלם, מי שמסביב ידחוף את הראש בלי בושה לבדוק מה יש לכם בארנק..

 

1. 4. האוכל נהדר גם כשהוא חריף ברמות. אם לא תאמרו למלצר כלום, האוכל יגיע מאד מאד מאד חריף. אם תבקשו קצת מתובלן, הואל יגיע מאד מאד חריף. כשתבקשו לא חריף בכלל, האוכל יגיע רק חריף. 
2.  
3. 5. כשנוסעים לזמן מוגבל וקצר, מאד מומלץ להעזר בסוכן מקומי ונהג שידאג לכל הלוגיסטיקה. זה יחסוך המון המון זמן והתעסקויות מיותרות. אל תדאגו, אתם לא תאבדו את תחושת הודו בגלל שאתם נוסעים ברכב עם נהג ושלוקחים ומחזירים אתכם לכל מקום. הודו נמצאת בכל מקום, והיא נכנסת לכם לורידים מרגע הנחיתה ועד ההמראה.

 

תודה לכל מי שליווה אותי. מקווה שכפי שהבטחתי הסיפור היה מספיק צבעוני, ושגם אתם נהנתם.

 

להתראות עד הסיפור הבא!!!

 

[צפנת]

תודה רבה, אכן צבעוני ומעניין! 

ואגב שמעתי הרצאה על שליחי ארוחת הצהריים, וזוהי תופעה ייחודית בעולם. רמת הדיוק והיעילות היא של קרוב ל 100%, ועוד בתנאים קשים, ללא טכנולוגיה מתקדמת ובכל מזג אויר. החברות ענק מסחריות מין העולם חקרו בכדי לגלות את סוד ההצלחה...

[sancho]

צפנת, זו אכן תעלומה איך מאות אלפי משלוחים להגיע מדי יום ממרחק של עשרות ק”מ אל הפה המדויק.

 

והנה סיכום נוסף לטיול..

[גולני]

תודה יורם על הסיכום המפורט והצבעוני של פינה קטנטונת מתת היבשת המדהימה שאין שנייה לה. 

אולי גם עשית לה קצת נפשות בדרך…

צפון הודו וההימלייה ההודית מחכות לך....

[sancho]

גולני, הודו עדיין מחכה לי ואני לה, וחוץ מההימלייה ההודית, מדינת סיקים מאד מושכת אותי, ומקווה לטייל בה.