השיבה להודו אחרי 28 שנים
-
TAGA – בניגוד לדימוי שנוצרה סביב טיול להודו, אני כן חושב שכל אחד יכול לתפור לעצמו טיול להודו למידותיו, העדפותיו ובכל תקציב ותנאי טיול. צריך רק לתת לאסימון ליפול.
רובי ונילי, בין הבודדים שנראה לי כי עדיין שורדים , מקווה שאתם נהנים. אני מנסה לקצר ולסיים, אבל מטלות היום יום..
-
את היום השביעי לטיול פתחנו בארוחת בוקר נ-ה-ד-ר-ת בחדר האוכל של המלון. כשכבר ממש סיימנו את הארוחה, ניגש לשולחן שלנו השף והתעניין איך האוכל, ואם נרשה לו להכין לנו משהו מיוחד. הודינו לו מאד, וקיבל מאתנו מחמאות, ובטח אתם שואלים מה כבר אפשר לחדש בארוחת בוקר?
אז התשובההיא שתיסעו לשם..
בסוף הוא הכין לנו סוג של מקפא עם תבלינים בטעמים אקזוטיים, וזה היה הדבר היחיד שעוד יכולנו לאכול.
הוא לא יכל לשלוח אותנו בידיים ריקות כששמע שאנחנו עוזבים אחרי ארוחת הבוקר, והכין לנו 2 קופסאות ענק לדרך.
לפנינו 240 ק”מ וכ- 5 שעות נסיעה עד שנגיע לאגרה, עיר שלאמלא הטאג’ מאהל כנראה שאף אחד לא היה שומע עליה.
הנסיעה היתה ארוכה ומתישה, רובה אמנם בכביש מהיר, אבל רק לכאורה. כביש ללא שוליים, , אנשים ופרות פורצים לכביש מכל עבר וכל סוגי כלי התחבורה, נוסעים בכביש נגד התנועה. בתוך כל הבלגן, היה גם יופי לראות את התנועה בכביש עם אפנועים עליהם 4-5 אנשים או ריקשותצבעוניות שאי אפשר לספור כמה אנשים נדחסו לתוכם.ככה נראה כביש מהיר בהודו.
-
באחת ההפסקות לחילוץ עצמות עצרנו ליד כפר שבו מפעל לייצור לבני בנין, שגמלים מובילים אותם מהפעל החוצה.
לאט לאט החלו להתאסף לידינו כמעט כל ילדי הכפר שהתעניינו בחייזרים שפתאום נפלו להם מאמצע שום מקום בכפר.
נזכרנו שיש לנו באוטו את הקופסאות אוכל מהמלון וכיבדנו בהם את הילדים שמצאו בהם עניין רב, ולפי הדיבורים והעיניים המשתאות שלהם, והחשש הראשוני לאכול, הבנו שהם לא לגמרי סגורים לגבי טיב האוכל.
בהמשך הדרך בהפסקה נוספת, עצרנו לצ’אי בפונדק דרכים, ומזל שרק אחרי ששתינו את הצ’אי ראינו כיצד הכוסות נשטפים..
-
חוויות דרכים..
-
בוודאי שאני כאן איתך בדרך לאגרה.
נילי
-
נילי, כל הדרך עד אגרה, והגענו לעיר. המקמנו במלון המצוין Crystal Sarovar , וזכינו לקבל חדר עם תצפית לטאג’. לא בזבזנו הרבה זמן, ובזמן שהתארגנו בחדר, הנהג נסע לאסוף את המדריך. האמת, ממש אין צורך במדריך באגרה, ולא הרגשנו שהיה לו ערך מוסף כלשהו חוץ מאשר שאהב לצלם אותנו מכל זווית.
את שעות האור האחרונות לפני השקיעה נסענו אל הצד הפחות מוכר של הטאג’ מצפון לו, אל “גינת הירח” – (The Mahtab Bagh (The Moon Garden שרק בשנים האחרונות החלו לפתח אותו ומשם תצפית לטאג’ מכיוון פחות מקובל.
לפי הסיפורים, הקיסר המוגולי שאה ג’האן, שבנה את הטאג’ מאהל כמקום קברה של אשתו האהובה מאהל, תכנן לבנות טאג’ תאום נוסף אבל עם שיש שחור מעבר לנהר ומול הטאג’ הקיים, הבנייה כבר עלתה הון ורוששה את הקופה, ובנו החליט להדיח אותו ואסר אותו במבצר האדום הסמוך.
היום מדובר בגן שמטופל ומשמש גם להצעות נישואין שלאחת מהן היינו עדים.
-
הצעת הנישואין נערכה לפי כל כללי הטקס, זאת אומרת עם צלם שתיעד כל שנייה..
גם אני תיעדתי
-
אחרי השקיעה חזרנו למרכז השוקק של העיר, הסתובבנו בין החנויות/דוכנים והתרשמנו מחיי הלילה.
הרוקחים בבית המרקחת, הספר העירוני, מוכר היוגורט, דוכן המתוקים שכולם עשויים מחלב רתוח, ודוכן החטיפים המלוחים שהשקיות תלויות כמחרוזות צבעוניות.
כשירדנו ממכונית בפתח המלון, צדה את עיננו מסעדה עם לוגו מוכר, ואחרי שבוע של קארי חריף שבער לנו התחת ממנו, נכנענו ונכנסנו ל KFC.
-
בבוקר מוקדם, ללא ארוחת בוקר, נסענו לטאג’ לביקור זריחה. התורים כבר היו ארוכים ובדיקות הביטחון מאד קפדניות, ואת הזריחה פספסנו, אבל לפחות למרות המוני האנשים שהיו בתורים בכניסה, לא הרגשנו דוחק מעיק, ואף יכולנו לצלם ולהצטלם לבד יחסית.
אין ספק, שהטאג’ זה אחד אם לא המבנה היפה בעולם, סיפור הרקע והאהבה מעצים את המקום, אבל גם בלעדיו הוא יפיפה ומרגש. למבנה הזה, אי אפשר להישאר אדישים.
-
לפני שנכנסים למבנה, מקבלים כיסוי לנעליים כדי להגן על רצפת השיש, נכנסים לחלל המרכזי שם קבורים הזוג המלכותי. אחרי שצילמתי תמונה אחת ניגש אלי אחד השומרים והסביר בנימוס כי אסור לצלם.
הקירות כולם מעוטרים באבנים יקרות וצבעוניות והכל פאר ועושר.
הצלנו אפילו להצטלם על הספסל המפורסם של דיאנה ונחמה..
-
תמונה אחרונה מהמקום הנפלא הזה, וחזרנו למלון לארוחת בוקר.
-
המשכנו לביקור במבצר האדום והמרשים ביופיו ובגודלו. המבצר בנוי על גדות נהר ימונה (Yamuna) ושמה נקבע בגלל אבני החול האדומות מהן היא בנויה. המקום גם הוכרז ע”י אונסק”ו כאתר לשימור.
הבנייה שלה החלה ב-1565 על ידי המלך אקבר הגדול והושלמה כעבור 12 שנים. המבצר עצום ולמעשה זו עיר שלמה שהוקפה בחומה, ובתוכה הוקם הארמון המלכותי של המלך. עיקר הבנייה בטירה האדומה נעשתה על ידי אותו שאה ג'יהאן שבנה גם את טאג' מאהל.
בסוף ימיו נכלא שאה ג'יהאן על ידי בנו באחד האגפים שבמבצר עם תצפית על הטאג' מאהל שבנה.
הסיור בטירה עובר בין החצרות, הגנים והארמונות הממלאים אותה. הכל מלא בפאר ועושר רב טאפשר לדמיין את סיפורי אלף לילה ולילה שאפפו את המקום בימי ההדר.
-
תצפית על הטאג’ מהארמון מהחדר בו היה כלוא האב, והתמונה האחרונה זה האגף שבו התגוררה בתו האהובה של השאה, גם עם תצפית לעבר הטאג’.
-
-
עוד כמה תמונות מאווירת העיר לפני שאנחנו עוזבים אותה ומתחילים את הנסיעה לדלהי.
-
-
את ה 200 ק”מ עשינו בערך בחמש שעות כולל הפסקת צהריים בדרך והפקקים שבכניסה לעיר. הגענו בשעות אחה”צ המאוחרות ומיהרנו עוד לפני המלון לבקר במרכז הדתי של הסיקים –
גורודווארה בנגלה סהיב - Gurdwara Bangla Sahib.
זה אחד מהמקדשים היפים והמפורסמים של הסיקים. המתחם מרשים וגדול וכולל מבנה מרכזי לבן שלו שלוש כיפות זהב.
הכניסה למקדש מתחילה במרכז המבקרים, שם מקבלים הסבר על הסיקים ועל המקום ומכסים את הראש במטפחת כתומה. רק אז ויחפים אפשר לסייר בתוך המקדש ולהתרשם מכמות המקומיים המתפללים והעיטורים היפים. האווירה מאד ייחודית.
במרכז החלל יושב על בימה מוגבהת הכהן הגדול שמקריא פסוקי קודש ולידו קבוצת נגנים שמלווה אותו במוזיקה מונוטונית שעוטפת את המקום.
-
הסמל הבולט אצל הסיקים זו החרב אותה הוא נושא אתו לכל מקום, שמעיד על אומץ ליבם. הסיקים אכן נחשבים בהודו כלוחמים מעולים. יש כאלה עם חרב ארוכה ואחרים עם פגיון, חלקם צועדים עם החרב חשופה לכולם וחלקם מסתירים את הפגיון מתחת לבגדים, אבל לכל גבר יש את החרב או הפגיון שלו.
-
לצד המבנה המרכזי יש בריכת היטהרות שהמאמינים שיש למים סגולות מיוחדות. כדאי להגיע בשעות הערב כאשר השמש השוקעת משתקפת בבריכה, והמקדש עצמו תופס צבעי שקיעה.
-
גם אני עדין פה. עוקבת בהנאה גדולה
וכמובן ממתינה לשמוע את הצד של האשה שלך.
חג שמח,
טל
