חזרנו מברלין
-
how long is now
-
גרפיטיהבית הזה נטוש?!?!
קצת שפכטל וצבע ואני עוברת לגור בו! איזה בניין יפה!
והפסל של קית' הרינג פשוט נפלא.
פתאום נזכרתי שכאשר חברתי מברלין באה לבקר אותי בארץ, היא הביאה לי מתנה סט לאספרסו מאוייר בדמויותיו של קית' הרינג.
מעניין... צירוף מקרים קוסמי(???...)
לא יודעת מה אצלך, אבל יש מבול בחוץ שלא תואם את הטפטופים הזרזיפיים שלך - את צריכה לקחת בחשבון שזו סוג של התעללות לתת לנו מלוא טוב הארץ הנוכרייה במנות כאלה קטנות...
ומציעה לך או לאורן להרים את הכפפה עם שרשור השירותים הציבוריים. נראה לי שיהיו במקרה זה יותר סיפורים וחוויות מתמונות, אבל אין ספק שמובטח שרשור עשיר, זורם (מממממממ...
) ומרתק...
אוסי -
how long is nowהציורים מצויירים ע"ג קנבס...
רבקה
-
סליחה...עוד אני מתלוננת ולפתע ראיתי שאת ממשיכה...

מתנצלת על ההתפרצות לדלת פתוחה.
חוזרת לקרוא, אוסי -
how long is nowרבקהלה,
מזל שעדיין לא נכנסתי לישון, עכשיו בטח החלומות יהיו יפים יותר
איזה תמונות מדהימות אלו המוארות. מקסים.
נהנית לטייל איתך, מקשיבה לכל מילה שלך
ענת -
how long is nowאוסי אני מתנצלת על הקצב, גם זה תחת השפעת חום. לא טוב כנראה לחזור לקור הנורא כאן...
קית הרינג הוא לא מקרה. הוא התחיל את דרכו בציורים על חומת ברלין והמשיך בכל העיר...
http://www.dailysoft.com/berlinwall/art/index.htm
רבקה
-
how long is nowשלום לך רבקה,
ראשית יופי של תמונות, ואני שמח שלא עשית את ה"טעות" של ישראלים רבים, המעדיפים את השהייה בבתי מלון במערבה של העיר (קודאם לדוגמא), ומפספסים את ברלין האמיתית, הצעירה והתוססת.
שתי הערות לי אלייך. ראשית, זה לא נכון שאילו החיים בברלין לא רואים את העיר יותר בעיניו של התייר. ברלין משתנה בקצב מטורף, וגם אנחנו ה"ברלינאים" לא מספיקים להתעדכן. בהמשך לכך נוצר לעיתים הרושם, שהתייר הישראלי רוצה לחוות בדיוק את מה שחוו אחרים לפניו. אז הוא (התייר הישראלי) מקבל את אותה האינפורמציה.
לגבי הבתים הלא משופצים המאוכלסים עדיין בפולשים אנרכיסטים, פנקיסטים וכדומה. את הבעייתיות ניתן לחלק לשניים:
1. שאלת הבעלות עדיין לא פתורה - במיוחד במזרח הסוציאליסטי לשעבר עומדים בתים רבים, שהבעלות עליהם עדיין "נטחנת" אט-אט בבתי המשפט הגרמניים. אז בתים אילו עומדים "פורמלית" ריקים. בפועל גרים בהם דיירים לא חוקיים.
2. ברלין כעיר בירה במצב של פשיטת רגל - בעבר הציעה ברלין לבעלי בתים הלוואות מאוד נוחות לשיפוץ הבתים. בתמורה לכך התחייבו בעלי הבתים להעמיד את הדירות לפרק זמן מסויימים כדירות סוציאליות הממומנות על ידי המדינה. בשנים האחרונות, ובשל המצב הכלכלי הקטסטרופלי של העיר, כבר לא מוצעות הלוואות שכאלו לבעלי בתים. ליד בתים משופצים וצבועים עומדים בתים מוזנחים ולא משופצים.
אז אני מקווה שתרמתי מעט לדיון, ובהחלט אשמח, שכמה שיותר ישראלים יעשו כרבקה, וירדו לעומקה של העיר. -
how long is nowאסי - תודה רבה על התוספת, ותודה על כל הטיפים לפני הטיול.
אני מאוד מקווה שאין מושג כזה "התייר הישראלי" אף על פי שאני נוכחת בטעותי פעם אחר פעם.
תוך כדי שאנחנו כותבים, מספרים לי מברלין, שדיירים זמניים כפי שאתה קורא להם, אם הם גרים 10 שנים בבתים הנטושים יש להם איזו זכות חוקית על הבית.
בכל אופן, אני מאמינה שהסקווטים האלה נותנים צבע מיוחד לעיר ואוכלוסיה מאוד שונה.
אגב, הערה. לפני 8 שנים ראינו בעיר את כל הצעירים המשונים בעיר - פאניקיסטיים, גותיים, וכל מיני מעניינים שמסובבים את הראש אחריהם. הפעם הם פשוט לא היו! לא ראינו אותם.
רבקה -
Time to rest is nowרבקהל'ה,
קודם כל הבריאות שלך!
לכי, שתי כוס תה (או גלו-וויין
) ותיכנסי מתחת לפוך.
כל הפורום היה פה חולה בסבב, וכמובן שאי אפשר לפסוח גם עלייך...
אני והקוצים שלי נתאזר בסבלנות ונחכה שתרגישי טוב יותר.
רפואה שלמה ולילה טוב,
אוסי -
how long is nowהיי רבקה,
ברוכה השבה! שמחה לשמוע ששרדת את הקור. אני זוכרת שהיית מוטרדת מזה לפני הנסיעה.
אני פה, נהנית מהסיפורים ומהתמונות!
איכות התמונות מדהימה, גם של התמונות עם קישוטי חג המולד בתאורת לילה וגם של שאר התמונות. אני זוכרת שהתפעלתי מאיכות התמונות שאת מצלמת גם בטיוליך הקודמים.
אור -
how long is nowרבקה
נשימתי נעתקת. אני פשוט מתפרקת לגורמים. התמונה של העצים המוארים. והשוק. והתכל'ס. והמלון שלכם. ובתי הקפה. אני מריחה אותם, ממש. רבקה את נפלאה. תרגישי טוב ותתחזקי. אני מקווה שלא שתית את המדלל טיפקס שהצעתי לך ערב נסיעתך. בכל זאת, אשה נבונה את. עכשיו אני לא זזה מכאן, מחכה להמשך. שתהיה לך נחיתה רכה ונעימה.
אורן, לסגור את דלת המשתנה בבקשה. הריח. יעל -
how long is nowהי רבקה,
ברוכה השבה, עם סיפורים ותמונות שעושות לי חשק לעלות מייד על טיסה לברלין... התמונות מרהיבות, וברלין בעונה זו יפה כל כך!
ברור שאילוצי החורף מכתיבים טיול בעל אופי אחר מטיול בעונות אחרות. השילוב בין בתי קפה למוזיאונים (שבוודאי עוד תספרי עליהם) וחנויות בתפאורת חג המולד נראה לי עד מאוד
ממתינה בסבלנות מדודה להמשך
לילה טוב,
מירה -
טיפ צילום קטןתודה לכולם על העידוד.
אור, בהזכירך את צילומי הלילה, אני רוצה לשתף בטיפ קטן. לפני הנסיעה, הייתי מודעת היטב לעובדה שרוב הצילומים כנראה יהיו צילומי לילה ואורות, ובטיול כמו בטיול, לא ממש יש זמן לכיווני מצלמה רבים, להעמדה על מייצבים, ולנסיונות חוזרים על כל התמונות המטושטשות שכנראה יהיו.
אז, למדתי את ספר ההפעלה של המצלמה.
המצלמות החדשות, ודאי אלה של השנתיים האחרונות הן בעלות יכולות אדירות, חפשו את "מייצב הצילום" יש כזו פונקציה שמפצה על רעידות. כנראה שהמצב הנורמלי הוא שהפונקציה הזו כבויה. פשוט צריך לשים על on.
זה כל כך פשוט. ואז צילומי האורות לא יוצאים מרוחים.
רבקה -
חתימות גרפיטיהעיר מלאה בגרפיטים קטנים, כנראה ריסוסי שבלונה שהם סימן הכר לאמני גרפיטי ששמם כבר ידוע בעולם, חלקם אף מציגים בתערוכות בגלריות מפורסמות.
הנה כאן לוסי שדיברנו עליה באשכול הגרפיטי.
רבקה
-
חתימות גרפיטיאיש הבננות הוא תומאס באומגרטל והוא מרסס את הבננה שלו על גלריות ומוזיאונים ידועים בעולם. הם מצידם מתגאים בגרפיטי המיוחד.
http://www.bananensprayer.de/pages/bio_eng.html
ודעה אישית על הגרפיטי - ראינו הרבה שהיו מהממים, ראינו כאלה שהיו סתם מלכלכים, ראינו מקמות שהגרפיטי שלהם היה רק כדי למשוך קהל - כמו בתי קפה או חנויות עיצוב. זה לא לגמרי אחיד. ומאוד מאוד יכול להיות שאנחנו כבר אחרי התקופה.
רבקה
-
יהודים /יהדות וברליןנמשיך.
התלבטתי מאוד איך להציג את הפרק הזה, והחלטתי לפתוח אותו בסיפור.
בתום ביקור באחד המוזיאונים, ניגשנו למלתחה לקבל את המעילים שלנו והתיקים, סה"כ חמישה פריטים. קיבלנו 4 אסימונים אותם הגשנו לאשת המלתחה. היא החזירה לנו שני מעילים ושני תיקים וסירבה להחזיר את המעיל השלישי, זה של ביתנו כי אין לנו אסימון עבורו. ניסינו להסביר שאלה כל האסימונים שהיא נתנה לנו, ושהמעיל הזה שלנו, אף אחד אחר לא ירצה ולא צריך אותו, אבל היא ממשפט למשפט התרגזה יותר ויותר ועברה מטון גבוה לצעקות - בגרמנית כמובן. אנחנו, בנזוגי ואני מיד שמענו קולות אחרים. מיד נכונים לענות בחזרה למילים ההן הנוראיות, הצורמות כל כך בגרמנית, אלה שאנחנו מכירים ממקומות אחרים. אך הבת מיד היסתה אותנו, זה המעיל שלה והיא תטפל בזה, בשקט ובסבלנות אמרה שוב ושוב שזה המעיל שלה ושאין לה ברירה אלא לתת לה אותו. האשה צעקה עוד ועוד עד שלבסוף נתנה את המעיל. בשביל ביתנו הצעירה זו היתה סתם אשה משוגעת. בשבילנו היא היתה אחת מהם.
הסיפור הזה ממצה לדעתי קונפליקט גדול שצריך או לא צריך להיות לנו. אינני מתכוונת להכנס לויכוח. אני מנסה לומר שגם בברלין וגם אצלנו יש דור חדש.
רבקה
-
יהודים /יהדות וברליןהטיול ברחובות ברלין רצופים בתזכורות יהודיים - אם בשמות רחובות, אם בשלטים, באמנות רחוב ובאמנות במוזיאונים.
לא הספקנו לראות אפילו קצה קצהו של מה שיש לברלין להציע בנושא.
לפני הנסיעה קראתי את ספרו של עמוס איילון רקוויאם גרמני, ספר הסטוריה המתאר בשפה יפייפיה את סיפורה של יהדות גרמניה ועל הקשר החזק שבין תרבות גרמניה לבין יהודיה. אני שמחה מאוד שיונית שכנעה אותי לראות את מוזיאון היהדות, כי הוא מציג בצורה כל כך מיוחדת את הנושא ועוד אדבר על כך.
נתחיל בבית הקברות היהודי הראשון בברלין, באוריינבורג שטראסה.
http://de.wikipedia.org/wiki/J%C3%BCdischer_Friedhof_Berlin- Mitte
בית הקברות נהרס לגמרי בתקופה הנאצית. ומעט מאוד מן המצבות נמצאו והם מונחות לאורך הגדר. המצבה של משה מנדלסון שהיה קבור שם שוחזרה.
כשהנער משה מנדלסון בן ה14 ביקש להכנס בשער רוזנטלר לברלין, השער דרכו נכנסו חמורים וחזירים, שאל אותו השומר לשם מה הוא מבקש להכנס לעיר? ענה מנדלסון - כדי לקנות בינה ודעת. כך פותח עמוס איילון את רקוויאם גרמני, ובכך מסמן תחילתה של תקופה בה יהודים ביקשו להדמות לגרמנים ולהעניק כמה שיותר מהשכלתם, ואכן, מונה איילון רשימה ארוכה של אישים ידועי שם בתחומי המדע, הפילוסופיה והתרבות שהיו יהודים גרמניים.
-
יהודים /יהדות וברליןאוריינבורג שטראסה הוא רחוב היהודים לשעבר, טיול לאורכו הלא ארוך יפה, לצד בניינים מהמאה ה-18 וה-19 - אני מניחה ששוחזרו אחרי המלחמה. בית הכנסת היהודי החדש הוא נקרא כך אך הוא מהמאה ה-19) שוחזר אבן אחר אבן. אני מניחה שהשחזור נגמר לפני כ-15 שנה. ראינו אותו רק מבחוץ, כי כהרגלנו רגע לפני שהגענו אליו ראינו רחוב יפה עברנו אליו ועד שסיימנו לראות את כל מה שהיה שם, סגרו את ביה הכנסת מוקדם - היה יום שישי ואנחנו לא שמנו לב לשעה... עוד משהו להשלמה בפעם הבאה.
רבקה
-
יהודים /יהדות וברליןבחיי שלא התכוונתי להפריע. גשום בחוץ ושקט בבית ורציתי רק להמשיך לטייל איתך. אבל הסיפור של האישה במלתחה, של "הקולות האחרים ששמעת" כמו הבזק בזיכרון. הייתי בברלין לפני מיליון שנה, החומה עוד עמדה אז אפילו. הסתובבתי ברחובות ובפינה ישב לו זקן קטוע רגליים, ממש זקן ומסכן וביקש נדבות. הכנסתי את היד לכיס לשים לו כמה פרוטות וכמו ברק הכתה המחשבה "ואולי הוא היה אז חייל ושם גם נפצע?". זה היה ללא שום הקשר לכלום, איזה שהוא גל שפרץ מתת מודע ושטף בדיוק בתחושות האלה שאת מתארת. לדעתי האישית ולא מייצגת, וחלילה מבלי לעורר ויכוחים, אני נוטה לראות בחיוב את מה שאת אומרת שיש דור חדש, עם תחושות אחרות.
זהו, מתכרבלת מול המסך וממשיכה לטייל איתך.
אלונה -
יהודים /יהדות וברליןהי אלונה, את ממש לא מפריעה. את מזכירה לי שרציתי לומר, שבתור מי שלא ממש יודעת חשבון, שאותם אנשים שהיו פעילים באותן 13 שנים צריכים להיות מעל גיל 90 אם הם בכלל חיים.
אגב, אני משתמשת בטרמינולוגיה של "אותם 13 שנים" בהמשך לכתובות שראינו בברלין. ודווקא הכתובות בעברית. בית הקברות נהרס בידי "האדומים" (אלה שגרו בעבר הירדן) או, במוזיאון השואה קראו לתקופה תקופת ה- NS - הנציונאל סוציאליסטים. אבל אנחנו מכירים את התופעה של מכבסת מילים...
רבקה