הולנד - להשלים את הציור, לצייר את השלמות
-
היום השביעי – על טירות וסלבריטאים, סולמות וחבלים, שווקים חד חודשיים ונהרות מצויירים
הימים חולפים להם בממלכת הולנד וגם השלווה והרוגע אינם מצליחים לעצור את הזמן.
כמה קל להתרגל לשגרת הבוקר המבורכת.
כמה אני מתגעגע אליה בכותבי שורות אלה.
אז שוב אנו מסבים לנו בשמחה ובנחת לשולחן, וניחוחות קפה טרי נמהלים בריחות באגטים וקרואסונים, ואת כל אלה עוטפת הציפייה ליום חדש המנצנץ וקורץ מבחוץ ומזמין אותנו להצטרף.
טוראן מקבל אותנו בדלתות פתוחות ועוטה ארשת מלכותית שובבה כאשר הוא מסיע אותנו בבטחה לטירת דה האר (Kasteel De Haar).
חלקכם וודאי זוכרים כי בחפירות שלפני ניסיתי לעמוד, בין היתר, גם על טיבה של טירה זו, ולהשוותה לאחיותיה ההולנדיות רבות התהילה הפזורות בכה ובכה.
ובכן – לאחר שהסתייעתי בתשובות שניתנו לי כאן, ולא התעצלתי ואף עיינתי בתשובות בלעז שניתנו באתרי טיול נכריים, באתי לכלל דעה שלטירה זו אני בהחלט רוצה להגיע.
אלא שלא שיערתי בנפשי עד כמה החלטה זו תתגלה כמוצלחת!
-
טירות לא מעטות זרמו בנהרות טיולינו הקודמים, מקצתן מהנות יותר ומקצתן פחות.
הבן למשל אף פעם לא נמנה על חסידי טירות העולם, ועוד פחות מכך על חובבי התסכיתים המוקלטים הנצמדים אלי צוואר ואוזן בחלק מאותם מקדשי מלוכה ואצולה.
ואולם, מפתיע ככל שהדבר אולי יישמע, טירה זו שבתה את לב כולנו במיוחד, ודילגה בקלילות מהפינה לשיפוטכם למקומות הראשונים במצעד.
וכעת, שטר ושוברו בצידו, שומה עלי להסביר אמירות מקרבות טירות ומרחיקות לכת אלה.
-
אקדים ואספר כי שניים הם מוקדי הטיול הדה הארי.
כך, לצד הטירה וחדריה (הפותחים שעריהם לקהל ההולנדים המנומנמים ולשאר אזרחי העולם בשעת בוקר סבירה במונחים מקומיים (11:00)), שוכנים הגנים, ואלה פתוחים לקהל החרוץ כבר מאשמורת שלישית הולנדית (09:00).
אז אנחנו, חובבי גנים משכבר וחרוצים ידועים, היודעים כי עוד נכונו להם היום עלילות – התייצבנו לנו בשמחה ובנחת בשערי הטירה היפים, בסמוך מאוד לשעת פתיחת הגנים, ולאחר מנהלות ועיסוקי לוגיסטיקה, צעדנו לנו בשבילים המתחילים שם כבר באזור השעה 09:30.
ומי מכם השוקל לפקוד את הטירה – ממליצים אנו לו בחום לנהוג כמונו.
ובכן חברות וחברים יקרים, העין לא שבעה מלראות ומלצלם את הגנים היפהיפיים והכה מטופחים.
בכל פנייה ובכל פינה נגלה עוד יופי, והפינות רבות הנה.
גם הטירה והמים הסובבים חלקים ממנה מתגלים בהשתקפויות שונות במרחבי הגנים וביחד יוצרים הרמוניה של מראות מענגים מאין כמותם שכאילו לקוחים מספרי אגדות.
בחודשי הקיץ, וככל הנראה במיוחד בחודש אוגוסט, מתקיימות בגנים גם פעילויות לילדים דוגמת מופעי אבירים וכיוצא באלה, אך כפי שידענו מראש – ביום בו אנו ביקרנו במקום, הן לא היו בנמצא.
-
וכעת ניתן לתמונות לדבר ….. היו נכונים ….
-
ולדבר …..
-
ועוד קצת לדבר …..
-
אז עשינו לנו גם פיקניקון בתוך הגנים הנפלאים האלה, ומשהגיעה השעה ונפתחו השערים – צעדנו לתוככי טירה זו, ושוב – נכונה לנו הפתעה נהדרת.
כאן אולי המקום לספר בכמה מילים על ההיסטוריה המאוחרת של הטירה הזאת.
לקראת סוף המאה ה – 19, התחתן הברון הקתולי ואן זויילן, אשר הטירה היתה בבעלות משפחתו, עם הלן דה רוטשילד 'שלנו', וזאת למגינת ליבן של שתי המשפחות גם יחד.
עושרה של משפחת רוטשילד היה ידוע, אולם היא לא נשאה בתוארי אצולה עתיקים ובעלי משמעות.
מצד שני – הברון היה נוצרי, רחמנא ליצלן, ולא פחות גרוע – גם לא עשיר במיוחד.
אבל, האהבה של בני הזוג ניצחה, מה שהוביל לכך שאמה של הלן ניתקה את יחסיה עם הבת הסוררת.
-
הלן מצידה השתמשה בהון הרב שירשה לאחר מות אביה, וביחד עם הברון, נשכרו שירותיו של האדריכל הידוע קויפרס (אשר אחראי בין היתר על התכנון האדריכלי של מוזיאון הרייקס ושל התחנה המרכזית באמסטרדם), והטירה נבנתה מחדש ושימשה למגורי הזוג המאושר.
למרבית השמחה, זוג היונים היה חברותי במיוחד וכך גם במיוחד נכדם, ומשכך, התארחו בטירה באופן שוטף ידוענים שהיו מיודדים עם בני משפחת האצולה המתגוררת בטירה, וביניהם, למשל, בריז'יט בארדו, רוג'ר מור, בילי ויילדר, גרגורי פק ועוד ועוד.
שועי המקום ומנהליו מצאו, איפוא, דרך ייחודית ונהדרת, לטעמנו לפחות, להציג את טירת הקסם הזו ולהנגישה, תוך שהם נעזרו בעובדה שהיתה היא פעילה ובועטת עד זה לא מכבר וסלבריטאים רבים התארחו בה ובילו בה כמעט על בסיס קבוע.
כך, לצד ההיסטוריה העתיקה יותר של הטירה, מעניקה היא גם הצצה מבדרת לחייהם של ידוענים ועשירים, והשילוב נעשה בחן רב ויוצר מרקם מוצלח ומעניין.
אז סיירנו לנו בין חדרי הטירה וכל כך כל כך נהננו.
בתום הסיור, יצאנו לנו וצעדנו עוד מעט קט בתוך הגנים לעבר היציאה – והסכמנו כולנו שהיה זה ביקור נפלא ואנו ממליצים עליו בחום רב.
-
-
-
כמה מרענן לפגוש טירת פאר עולצת שלא ספוגה בסיפורי דמים וכיבושים מדכאים אלא סתם של זוג מאוהב שעשה חיים עם הכסף המטורף שלו.
אני קצת אמביוולנטית לגבי הולנד אבל קשה לעמוד בפני ההתלהבות, התמונות המשגעות והתיאורים הנהדרים שלך. תענוג כרגיל.
-
הולכת לישון עם "...אמירות מקרבות טירות ומרחיקות לכת.." ודי רק בכך (ואפילו ללא התמונות המלבבות) להרחיב לב ונפש. תודה
-
היי שמוליק,
טירת דה האר מצטלמת נפלא, נפלא, נפלא!!!
כמו צפנת, גם לי יהיה על מה לחלום הלילה!
כבר אצה למצוא את הדרך אליה.
נילי
-
הטירה נראית מדהימה!
מעלה אותה מיד לרשימת אתרי החובה שלי בהולנד. (היא תמיד הייתה בתכנית אבל נשמעה לי כמקום חביב, אבל אתה כנראה צלם בחסד והראית את החן האמיתי של המקום)
-
TAGA –
המון תודה על המילים החמות ועל כך שאת ממשיכה ללוות אותי בסבלנות הולנדית.
צפנת -
אני תקווה שאכן ערבה לך שנתך
בימים אלה התחוור לי (כנראה באיחור לא אופנתי) שמשרד החינוך הורה למחברי ספרי הלימוד ועורכיהם להנמיך את משלב השפה למען יבינום ילדי ישראל שעל האימוג’ים ושאר מיני הברות ונהמות מקוצרות.
לצערי, קשה לי להגיד שהופתעתי.
חשתי בעיקר עצב. עצב עמוק על שפה שהולכת ונעלמת.
במיוחד משכך, אחד הדברים המסבים לי שמחה בפורום הזה שלנו הוא ריבוי הקוראות והקוראים שהנחיה זו של משרד החינוך תעציב גם אותם.
אז תודה גם לך על שסיפקת הוכחה נוספת לכך.
נילי –
מאחל לך שהחלומות הטובים של הלילה יהפכו במהרה למציאות השמחה של היום.
ובאשר לגיאוגרפיה – הטירה אינה רחוקה מאמסטרדם ….
dinz –
הביקור בטירה היה אכן נפלא בעיני וככל הנראה ההתלהבות ‘הדביקה’ את התמונות, שכן לצערי, על פי רוב יהיה מדוייק יותר להגיד שאני זקוק ללא מעט חסדים בתחום הצילום ולא שאני צלם בחסד.
בכל מקרה, יופי לראות אותך כאן ותודה מקרב לב על המחמאות.
שמוליק
-
משתם לו הפרק המלכותי, הגיעה העת למעט פעילות ספורטיבית (נו טוב – לפחות עבור חלקנו...).
אנו חוזרים עתה למתחם החניה של יער אמסטרדם הזכור לטוב, והפעם היעד הוא פארק החבלים פאן פורסט השוכן אחר כבוד במקום.
היה זה יום ראשון בשבוע והפתעה קידמה את פנינו עת מצאנו, בצמוד לפארק החבלים, שוק יום א' חינני ותוסס עליו כלל לא ידענו.
בירור קצר העלה כי מדובר בשוק המתקיים בימי ראשון אחת לארבעה שבועות, והתמזל מזלנו להגיע ביום הראשון הנכון.
אבל, לא נקדים את המאוחר ......
התאפקנו וצעדנו לעבר קופות פארק החבלים על מנת לגלות שאנו לא היחידים השוקלים לנהוג בחוסר היגיון מוחלט, לעזוב את הקרקע הבטוחה ולקפץ ולדלג במיני מתקני עינויים מבעד לעצים ומעליהם (נו טוב – לפחות חלקנו ...).
-
המקום המה מבקרים ובליל שפות נשמע באתר כאשר ברמה בולטת שפת הקודש והחול.
אז נפרדנו מאי אלה יורו (לא מעטים יש לציין) והמתנו בסבלנות לתדריך ראשוני הניתן בסמוך לקופות לקראת יציאת הקבוצה שלנו אל נקודת ההתחלה, מרחק של חמש דקות הליכה, שם גם נעשות ההדגמות הנחוצות וניתנת הדרכה מפורטת לרבות בכל הנוגע למסלולים השונים ודרגות הקושי שלהם.
משהגענו אל היער שמחנו לגלות אחריות הורית וליטול על עצמנו את התפקידים הקשים באמת (חלוקת סנדוויצ'ים ושתייה וצילום בלתי פוסק כאשר זווית הראש מוטה מעלה באופן בלתי טבעי בעליל - אלא אם כן נמנים אתם על צאצאי הג'ירפות).
הצאצאים מצידם ביצעו את המשימות הפשוטות והטרוויאליות בעת שטיפסו וניתלו והתנדנדו ונאחזו בשלל חבלים ואומגות ושאר מרעין בישין – ודעו לכם שעייפתי מאוד ושריריי כולם נתפסו רק מההתבוננות במעללים רבי הוד וגבורה אלה שלא העליתי על דעתי ולו לרגע ליטול בהם חלק.
-
למגינת הלב, אקורד הסיום של הביקור רב החבלים הזה היה איזה מפגש לא טבעי במיוחד בין מרפקו של הבן לבין איזו אומגה סוררת, אבל למרבית השמחה, לא נתן הוא לזוטא זו להעיב על מצב רוחו ליותר ממספר דקות שנדרשו כדי להחזיר את הציוד ולצעוד לעבר השוק החד חודשי ורב דוכני הממתין לנו.
-
ובכן, לאורך שדרה של הפארק ניצבו, מימין ומשמאל, דוכנים שונים לממכר בגדים, כובעים, תיקים, תכשיטים, חפצי נוי וכמובן גם מזון ושתייה – אלא שכאן מדובר היה בדוכני מעצבים, וממילא - בסחורה איכותית ומעניינת יותר וגם יקרה יותר.
אווירת יום א' בפארק היתה בדיוק זו האהובה עלינו ובה כבר נתקלנו בשווקים האחרים ההולנדיים, והסתובבנו לנו שמחים וטובי לב בין הדוכנים לאיזה זמן.
בתום הביקור הלא מתוכנן בשוק החמוד, התמזגנו עם טוראן ביותר ממובן אחד, והמשכנו לעבר חלקו האחרון, הנזיל ביותר ממובן אחד, והמעורפל משהו, של היום.
-
וכעת – לפני חלקו האחרון של היום – נדרשת לה איזו הקדמה.
בשלב מאוחר של התכנון המוקדם, משך את תשומת ליבי נהר הוואכט (Vecht), ותהיתי אודות הפעילויות שניתן לבצע בסביבתו ואולי אף במימיו הטובים.
להפתעתי גיליתי, כי אני מתקשה לקבל תשובות של ממש ולמצוא חומרים מפורטים מספיק בנוגע לאזור זה, אף שאין כל ספק באשר לפוטנציאל הטיולי שבו.
האמת חייבת להאמר, כי בד בד אף התחוור לי, כי תוכנית הטיול שלנו הקורמת עור וימים עמוסה למדי גם כך, ולכן שקלתי לוותר לגמרי על פינת חמד נהרית זו ולהותירה לפעם השלישית שוודאי תבוא עלינו לטובה.
לבסוף, גמלה בליבי ההחלטה לסייר במקום בסיור רכוב לא ארוך, ככל שיתיר לנו הזמן, ואם תקרה ההזדמנות המתאימה לכך.
