החזרה לצרפת - מדינה עם מסורת
-
הפעם נוסעים עוד 50 דקות מערבה, עד לחוף של מפרץ הסום ולעיירה St. Valery sur Somme, היום מתקיים בה פסטיבל הים. פספסנו את התהלוכה המרכזית אבל אנחנו מגיעים בזמן להופעה של להקה צרפתית ששרה בהשראה מוסיקת פולק אמריקאית. ההופעה מוצלחת והמוזיקה לטעמנו. אבל למרות שהעיירה ציורית מאד ומקושטת מקסים לכבוד הפסטיבל היא גם תיירותית ועמוסה. אה – ואנחנו גם רעבים כי תכל'ס לא אכלנו ארוחת צהריים אמיתית. מסתובבים קצת, קונים קצת מזכרות אבל די בא לנו כבר להגיע למלון בו נלון הלילה.
גשם יורד בזמן שנוסעים למלון הממוקם בעיירה Rue, המרוחקת כ-20 דקות נסיעה מסט. ולרי. רו לא יושבת על החוף ולכן המלון הרבה יותר זול ממלונות בעיירות החוף. ברו גרו האחים קודרון שהיו חלוצי טיס בצרפת, והמלון נקרא הוטל קודרון על שמם והשטחים הציבוריים מעוצבים בסגנון וינטג' עם מטוס תלוי בחדר האוכל. המלון נבחר בין היתר כי המסעדה הצמודה אליו קיבלה תשבוחות, וסוכם שניקח דיל של ארוחת ערב וארוחת בוקר.
אחרי שהתארגנו בחדר [יחידה עם שני חדרים קטנים, אחד עם מיטה זוגית ומיטת יחיד ושני עם שתי מיטות יחיד, חדר אמבטיה ושירותים נפרדים], הסתובבנו קצת ברחוב הראשי והריק, והלכנו לאכול ארוחת ערב. אחת מהארוחות המוצלחות של הטיול כולו! אוכל צרפתי מסורתי באיכות מצוינת – כל אחד מאיתנו הזמין משהו אחר (אפילו הקטנה אכלה המבורגר או Steak Hache, כמו שקוראים לזה בצרפת, במקום הצ'יקן נאגטס האינסופיים שהיא אוהבת) והלכנו לישון שבעים ומרוצים.
מחר – הרפתקה..
-
ציידת,
תודה רבה לך על ההשקעה בכתיבה המפורטת.
כחובבת היסטוריה אני מרותקת.
באמת פחות מכירה את ההיסטוריה של מלחמת העולם הראשונה, ביחס למלחמה השניה.
כל הכבוד לילדים שלכם על שיתוף הפעולה במסלול הייחודי.
אצלנו מקציבים לי ממש זמן מוגבל לביקורים באתרים היסטוריים.סקרנית לגבי ההרפתקה…….
-
ציידת יקרה
מאד שמחה לראות סיפור שלך כאן . מזמן לא היה…
קראתי בעניין ומעריכה את הבחירות והמסלול הפחות שגרתי. לא חושבת שהייתי מעזה עם ילדים צעירים ( כנראה מגבלה שלי).
איך הבנות הקטנות יותר התחברו לכל אתרי המלחמה? התעניינו? אהבו את הבחירות?
מסוקרנת
איריס
-
כחובב פסטיבלים, מה עם כמה תמונות מפסטיבל הים?
-
סמדר ואיריס – תודה שאתן איתי. אני מבטיחה שכשנגיע לפריז אקצר את התיאורים, אבל הרגשתי שהמקטע ה”כפרי” דורש הסברים.
מבחינת ההתמודדות שלהילדים, אז הבן הבכור מאד התחבר, ובסוף הטיול אמר שהחוויה הכי משמעותית היתה הביקור באתרי הקרבות. הופתעתי אבל כנער ישראלי בן 16, השירות הבטחוני שלו כבר לא רחוק, ואולי זו הסיבה שזה תפס אותו.
עם הבת האמצעית היה קצת קשה – בכללי, היא הרבה פחות מתעניינת בהיסטוריה – וניסיתי להיות צמודה אליה ולעניין אותה. רוב הזמן זה עבד, אבל באמת ביום השני כבר לא היה לה כוח.
הקטנה זרמה כי רוב הזמן היינו בחוץ, וזה היה כמו כל טיול אחר. אחרי כמה ימים ראיתי שהבנות משחקות ב”מלחמה”…
-
מוקדש לעמיחי
-
13.8 - נרטבים ונהנים
קמנו, התלבשנו, אכלנו ארוחת בוקר טובה במלון (מאיפה בא הביטוי "ארוחת בוקר קונטיננטלית"? נכון שלא מגישים בשום מקום ארוחת בוקר כמו בבתי מלון ישראליים אבל בכל מקום קיבלנו מבחר של לחמים, מאפים, ממרחים, ירקות, דגני בוקר, ביצים ועוד), ארזנו – אנחנו לא מאנשי הטיולים המתגלגלים והיה טוב לדעת שהיום בערב מגיעים לפריז ואפשר להתמקם בדירה.
אבל לפני שנגיע לפריז – סיור במפרץ הסום בדיוק בשעת הגאות. מפרץ הסום הוא האזור שבו נפגש נהר הסום עם האוקיאנוס האטלנטי והוא חווה גאות ושפל גדולים ביותר עם הפרשים של עד 10 מטר בין הגאות לשפל (בכל אירופה רק המפרץ של Mont St. Michel חווה גאות ושפל גדולים יותר). הגאות היא מאד מהירה ובגלל הזרמים ונקודות המפגש עם נהר הסום, האזור יכול להיות מאד מסוכן ומומלץ לעשות סיור רק עם מדריך.
-
יצרתי קשר עם כמה וכמה מדריכים, ומתוכם רק שניים גם היו פנויים (מי שמע על מדריך טיולים שיוצא לווקאנס באוגוסט?!) וגם דיברו אנגלית... היה הפרש גדול בין הצעות המחיר של שני המדריכים, וכך נבחר Arno להיות המדריך שלנו.
בהתחלה רציתי לעשות טיול אתגרי ולחצות את המפרץ כולו, אבל כנראה בגלל שבאנו במולד הלבנה כשהגאות מאד גבוהה, הטיול היה מעגלי ולא נכנסנו למרכז המפרץ.
בשעה 10:15, היגענו לנקודת המפגש במגרש החניה של חוף Maye בקצה העיירה St Firmin le Crotoy. היה יום קריר וירד גשם בלילה, ובכל זאת היו אירופאים שעשו קמפינג שם בלילה...
כ-15 אנשים התאספו, אנחנו, משפחה פלמית עם abh ילדים קטנים וכמה זוגות צרפתים. הזכרתי לארנו שאנחנו לא דוברי צרפתית, וכמו שסוכם הוא ידריך בצרפתית ותוך כדי יתרגם לאנגלית.
בפועל, כמובן שההדרכה באנגלית היתה הרבה יותר מצומצמת מההדרכה בצרפתית. זה לא באמת גרע מהחוויה שלנו.
במשך 3 שעות טיילנו ונחשפנו לעולם מדהים של חקלאות מסורתית וחקלאות מתועשת, של איתני טבע אדירים שהאדם אינו יכול לשלוט בהם ולהשפעה של שינויי האקלים שהאדם גורם להם על הטבע, לציפורים נודדות ולכבשים רועים, למי הנהר המתוקים והקרים ולמי האוקיאנוס המלוחים והחמימים יחסית. היה מרתק.
תוך כדי הטיול התחיל לרדת מבול. כל האירופאים היו מצוידים במיטב מעילי הגשם וביגוד דוחה-מים ואנחנו היינו עם מעילי גשם חד-פעמיים מהסוג שמחלקים באוטובוסי תיירים בלונדון שהיו להורים שלי בבית... אז היה גם קשה. לבעלי, לבכור ולי סנדלי טבע, אבל לבנות אין והן טיילו עם נעלי התעמלות. היה להן הרבה פחות נוח, אבל הן התגברו והצליחו להסתדר.
כשיצאנו לטיול ב10:30 חוף ארוך השתרע לפנינו והלכנו לפחות קילומטר מערבה; עד שחזרנו לנקודת ההתחלה ב13:30 כבר כמעט לא ראינו חוף, הכל היה מוצף. חזרנו לרכב להתייבש ולהתחמם, וכשיצאנו לדרך, המים היו כבר עמוקים! שיא הגאות באותו יום היה ב14:15 אז ראינו את החוף קרוב לשיא הגאות. כנראה שכמה שעות אח"כ החוף היה נגלה שוב.
עברנו בעיירת נופש נוספת, Le Crotoy, ואכלנו קרפים וקנינו קצת מאפים לדרך.
-
-
סגרנו את הפרק הכפרי ועכשיו פנינו לפריז. הנסיעה לפריז ארכה כשעתיים וחצי, בכביש מהיר נוח מאד. עצרנו רק פעם אחת בתחנת רענון ובעזרת וייז ניווטנו בצורה די חלקה לרובע המארה. מצאנו חניה די בקלות ברחוב, ושילמנו כ-13 יורו בשביל חניה עד 8 בבוקר למחרת.
פאולו, נציג בעל הבית, חיכה לנו בדירה, הציג בפנינו את הדירה, איך להשתמש במוצרי החשמל, והראה לנו על המפה את תחנות המטרו הקרובות.
הדירה היתה מצויינת! למעשה, יותר טובה ממה שציפיתי. מדובר ביחידה מסחרית שהוסבה ליחידת דיור, ולכן המבנה קצת מוזר [חדרי השינה הם פנימיים ואין להם חלונות חיצוניים] אבל העיצוב הפנימי מצוין ומאד מרווח, ושני חדרי השינה עם חלונות גדולים עם וילונות כך שאפשר לשלוט ברמת האור והפרטיות שרוצים. אני ובעלי ישנו בחדר שינה אחד, הבנות בשני והבן בסלון במיטה נפתחת. הסלון ענק ולכן לא היה צפוף. בנוסף היתה פינת אוכל עם 6 כסאות וגם פינת עבודה, בה אפשר לשבת לקרוא, לצייר או לתכנן את המשך הטיול... מטבח צר אבל מצויד היטב, אמבטיה ושירותים נפרדים.
-
אחרי מקלחות והפעלת מכונת כביסה יצאנו להכיר קצת את השכונה. הדירה ממוקמת קרוב מאד לPlace de Republique ברובע ה-3. רובע זה יותר מרוחק מהסיין ומאתרי התיירות מהרובע ה-4 ולכן נחשב כ"פחות תיירותי".
אז אמנם הוא הרבה פחות הומה, אבל לא מדובר באזור שנראה כמו שכונת מגורים של מעמד בינוני, אלא לאזור שחיים בו אנשים אמידים שמבלים הרבה. ברמה האישית, לא התאהבתי בשכונה. הרגשתי שאני לא מספיק "קולית" עבורה, וסה"כ אני שומרת אמונים לרובע הלטיני הישן והטוב. בעלי כן אהב את האזור והתחבר אליו.
חברים שלנו היו בפריז לפנינו וגם לנו באזור הזה, ובעצתם הלכנו למסעדה איטלקית כייפית, מעוצבת, טעימה – וזולה. היינו צריכים כבר הפסקה מהסטייקים והברווז... אכלנו פיצות ופסטות בכיף, וחזרנו לדירה לישון.
-
הי
ה טרפתי וקראתי בעניין
מאוד אוהבת לשוטט בצרפת
לפני הילדים גם עשיתי זאת המון ( פעם הבאה תסעו לנורמנדי כי אין עליה)
שאלה כנה : הילדים נהנו מהחלק הזה של הטיול ? שלי היו הורגים אותי משיעמום ( בעיקר הצעיר)
-
אילת – תודה רבה! בטוחה שאגיע גם לנורמנדי, אבל נראה לי שבטיול זוגי.
את באמת שואלת אותי איך הילדים הסתדרו? לדעתי, את עושה טיולים הרבה יותר מאתגרים עם הילדים שלך…
ברצינות, חוץ מיום אחד שהיה קצת מפוספס, הילדים מאד נהנו מהחלק הזה של הטיול. מזג האויר היה מצוין והיינו בחוץ, אז לא הסתובבנו כל הזמן עם תחושה שאנחנו נושאים את משא ההיסטוריה על כתפינו. גם מקום הלינה שהיה מצוין הנגיש את הנושא ההיסטורי. באמת שהבת האמצעית פחות התחברה לאתרי הקרבות, אבל – להפתעתי הרבה – היא מאד נהנתה בטיול במפרץ.
-
14.8 – הלב הפועם והעמוס של פריז
אני ובעלי יצאנו יחסית מוקדם מהבית. קודם הבאנו מאפים מהבולנז'רי הקרוב כדי שהילדים יוכלו לאכול ארוחת בוקר, ואז הלכנו להחזיר את הרכב.
לפני החזרת הרכב היינו צריכים למלא דלק. ראו הוזהרתם, גם תחנות דלק נסגרות לכבוד הווקאנס! ולא סתם תחנות דלק, אלא גם עמדות מילוי דלק בשירות עצמי נסגרות בחודשי הקיץ. כך ניסינו למלא בשתי התחנות הראשונות שגוגל מצא לנו, ורק בתחנה השלישי (המאוישת) הצלחנו למלא דלק. את הרכב עצמו החזרנו בקלות במוסך קטן קרוב לתחנת רכבת Gare St. Lazar. בתחנת סט. לזר קנינו כרטיסי נסיעה בתחבורה ציבורית וחזרנו לדירה.
כרטיסי Navigo – כרטיס נסיעה נטען בסגנון רבקו. אפשר לטעון אותם באופן שבועי, משני עד ראשון, או חודשי, ואמורים להיות בתוקף ל-10 שנים. אנחנו קנינו 4 כרטיסים כאלה ולקטנה קנינו "כרטיסיה" של כרטיסים רגילים בחצי מחיר. היינו יכולים לחסוך מעט אם גם לילדים הגדולים היינו קונים כרטיסים כי בסופי שבוע, בני נוער נוסעים במחיר מוזל אבל זה לא היה שווה את ההתעסקות, אז קנינו גם להם כרטיסי נביגו.
-
חזרה בדירה, גילינו שהילדים עוד לא מוכנים ליציאה ואפילו עוד לא אכלו. גיל ההתבגרות היכה לנו בפנים! בזמן שהם התארגנו, הזמנתי דרך האפליקציה Duck the Line כרטיסים לעליה במגדלים של נוטר דאם לשעה 16:40. [חשוב לציין שהכניסה לכנסיה עצמה נפרדת מהכניסה למגדלים. לא משלמים על הכניסה לכנסיה והעליה למגדלים בתשלום.]
לפני הנסיעה לצרפת, הכרחתי כל אחד מהילדים להכין הדרכה. הקטנה הכינה מצגת בנושא אוכל בפריז, ולפני שאכלנו, היא הציגה לנו אותו בטאבלט, והטילה משימה שנאכל כל אחד מהמאכלים שהיא הציגה. אז קרואסונים וpain au chocolat אכלנו לארוחת בוקר. עשינו וי, וסוף סוף יצאנו ולקחנו מטרו לאיל דה לה סיטה.
קודם הלכנו לראות את קתדרלת נוטר דאם עצמה. חשבתי שיהיה נחמד להסתובב קצת ברחבה הגדולה שבחזית הכנסיה לפני שמתחילים לטייל באתרים אחרים. להפתעתנו, הרחבה מגודרת ויש תור עצום לבדיקה בטחונית לפני שאפשר בכלל להיכנס לרחבה, ואחרי זה היה עוד תור מאד ארוך כדי להיכנס לקתדרלה. עשינו אחרוה פנה, והלכנו לכיוון בית המשפט וכנסית סט שאפל.
-
גם בכניסה ל-St. Chapelle יש תור לבידוק בטחוני כי הכנסיה נמצאת בתוך מבנה של משרד המשפטים ובתי המשפט, והרגשנו שהיום לא ממש מסתדר כמו שרצינו.
אחרי שהצלחנו להיכנס למתחם של בית המשפט, הדברים כבר היו יותר חלוקים. היה מגניב [עבורי. הילדים לא הבינו מה אני רוצה מהם...] ללכת לשירותים ליד אולם בית המשפט, ונכנסנו לכנסיה עצמה מיד בזכות כרטיס המוזיאונים שלנו.
כרטיס מוזיאונים – כרטיס המוזיאונים של פריז כולל את מרבית המוזיאונים הגדולים והמפורסמים וגם אתרים היסטוריים מרכזיים. בשבילנו, בביקור הזה, הוא השתלם מאד. תכננתי את המוזיאונים בהם נבקר בהתאם לכרטיס המוזיאונים, ומכיוון שזה ביקור ראשון של הילדים, ולא חיפשנו משהו יוצא דופן או מיוחד, זה היה מצוין. כל המוזיאונים והאתרים בהם ביקרנו עם כרטיס המוזיאונים היו חינמיים לכל מי שמתחת לגיל 18, ועלי ועל בעלי חסכנו בערך 10 יורו כל אחד על כרטיס מוזיאונים ל-4 ימים, אבל הכרטיס חסך 10 שעות של תורים. למעט בכניסה לסט. שאפל, בכל מקום היה תור נפרד לבידוק בטחוני לבעלי כרטיס ונכנסנו באופן מיידי.
הכנסייה עצמה מרשימה עם ויטראז'ים מהממים בקומה העליונה. היה קצת מוזר לילדים שיש אתר דתי שהוא גם אתר תיירותי. הסתכלנו על הויטראז'ים וקצת המצאנו סיפורים וקצת ניסינו לזהות את הסיפורים שהם מתארים [חלק מהחלונות מספרים סיפורים מהתנ"ך כולל ספרים כמו מגילת אסתר וחלק מהברית החדשה].
-
מסט. שאפל עברנו ישירות לבניין הצמוד אליו, הConciergerie. זה מבנה שהחל את חייו כארמון מלכותי, ואח"כ vhv לכלא. האסירה המפורסמת ביותר בכלא היתה מארי אנטואנט ששהתה בו עד להוצאתה להורג. היום, חלק מהמבנה מוצג כארמון ימי ביניימי וחלק ממנו ככלא מתקופת המהפכה הצרפתית.
בילינו באתר הזה המון זמן. בחלק של הארמון הימי ביניימי, מוצב כרגע מיצב שמזרים מים מהסיין [המבנה שוכן ממש על גדות הסיין] דרך תעלה ברחבי חדר המשמר העצום. מעניין ועורר שיחה ערה עם הילדים.
אחרי שעברנו את החלק הזה של המבנה, ושרדתי את המעבר דרך חנות המתנות של המבנה, מגיעים לחלק המהפכני. וואוו. הכנתי את עצמי להסביר הרבה דברים בטיול הזה אבל לא חשבתי שאמצא את עצמי מסבירה את המשמעות של מהפכנות, מהפכה, דמוקרטיה מהותית ודמוקרטיה פורמלית בלבד. היו כמה תצוגות וסרטונים בנושאים אלה שריתקו את הילדים ודרשו הסברים על-ידי. טיילנו בכל האתר / מוזיאון עד לחדר האחרון בו מוצגים כמה פריטים שקשורים למארי אנטואנט ולימיה האחרונים.
כבר התחיל להיות מאוחר ומכיוון שכל המסעדות הקרובות נראו יקרות ו/או לא מתאימות לילדים, עברנו לגדה הימנית ואכלנו במסעדה מאד תיירותית אבל נחמדה על גדות הסיין.
-
משם הזדרזנו חזרה לנוטר דאם, ולכניסה הצדדית למגדלים. התור לכניסה לרחבה היתה עכשיו עוד יותר ארוכה. היה תור להיכנס למגדלים, הראיתי את ההזמנה בטלפון והכניסו אותנו למתחם מגודר. לאורך כל הביקור שלנו במגדלי נוטר דאם, התרשמנו מהכוונת הקהל של האתר. בכל פעם מאפשרים רק למספר מדוד ביותר של אנשים להיכנס, וכך מווסתים את העומס. הבניין מאד עתיק, המדרגות סיבוביות ויכולות להיות מסוכנות, ושולטים כל הזמן בכמות המבקרים בכל אזור. עלינו יותר מ-400 מדרגות ונחשפנו לקישוטי המגדלים המוכרים [צפינו מבעוד מועד בסרט של הגיבן מנוטר דאם], ולנוף המדהים של פריז. אפשר גם לעלות עוד חצי קומה ולראות את הפעמונים הגדולים בהם מצלצלים רק בימי חג.
ממש מומלץ!
-
חזרנו לדירה, ואחרי ארוחת ערב והתארגנות יצאנו שוב לאזור נוטר דאם, והפעם לצפות בתהלוכה של ערב יום העליה לשמים של מאריה הקדושה (Assumption Day).
הרגשנו שבבוקר לקח לנו הרבה זמן להגיע ולכן הפעם נסענו באוטובוס. אכן היה יותר מהיר, ואפשר מעבר דרך רחוב מסחרי וקנינו גלידות בחנות Amorino. הילדים התמוגגו מהגלידה בצורת ורד והיה לכולנו מאד טעים.
מזל שאכלנו את הגלידה הטעימה בדרך לתהלוכה, כי עמדנו מחוץ לנוטר דאם, החשכה התחילה לרדת, הטמפרטורות התחילו לצנוח והרגשנו את עייפות היום. התהלוכה עצמה היתה חוויה – בישופים (או אנשי דת אחרים, לא לתפוס אותי בדיוק) נשאו פסל מנצנץ ומואר של מאריה הקדושה, כמה בישופים אחרים מסתובבים עם קטורת ושרים שירי תהילה למאריה הקדושה. לעין הלא קתולית, זה היה קצת הזוי [גם זוג אוסטרלי שעמד לידינו חשב ככה]. חלק מהפילות נאמרו גם באנגלית ובספרדית אז כנראה שיש צליינים שמגיעים לחגוג את החג הזה בפריז. נוטר דאם היא "הגברת שלנו" הלוא היא מאריה הקדושה, ולקתוליות הצרפתית קשר מאד הדוק לפולחן של מאריה הקדושה.
זה היה ערב שנזכור עוד הרבה זמן.
-
15.8 – אמנים ואמנות
הבטחתי שאני אפרט פחות על הימים בפריז אז הנה ניסיון ראשון...
בשלב הזה הקטנה עדין נצמדה ללו"ז הרגיל שלה וקמה מוקדם יחסית, אז אני והיא טיילנו קצת בשכונה וקנינו מאפים לארוחת בוקר עד שהשאר יתעוררו.
את הטיול האמיתי התחלנו (בשעה 11!!) בשכונת Montmartre. מכיוון שזאת שכונה שלי ולבעלי לא יצא לטייל בה, ולא רציתי שהטיול שלנו יסתכם בעליה לכנסית Sacre Coeur, הצטרפנו לסיור מודרך חינמי בשכונה. היה מוצלח ביותר.
נקודת המפגש של הטיול היה בתחתית הר המונטמאטטר ליד תחנת מטרו Blanche ומועדון המולין רוז’ ועלינו עד למעלה כשנקודת הסיום של הטיול הוא בגינה ציבורית יפה בדיוק מאחורי כנסית סקרה קר. המדריכה, שהצהירה על עצמה שהיא נולדה וגדלה בשכונה, היתה טובה מאד. סיפרה על האנשים שחיו בשכונה, גם האמיתיים כמו פיקאסו, רנואר ודלידה וגם המומצאים כמו אמלי, וגם על משמעות הכנסיה ש"שולטת" במראה השכונה.
זו פעם שניה שאני מטיילת עם חברת הסיורים החינמיים הזו, ופעם שניה שאני מאד נהנית ולומדת הרבה דברים חדשים, אבל חשוב לציין שהמדריכים הם צרפתים ולא אמריקאים. למדריכה שלנו היה מבטא צרפתי מובהק. היו שתי בחורות ישראליות צעירות שהצטרפו לטיול, והיה להן קשה. לנו היה מוצלח מאד. לא הכי עניין את הקטנה, אבל לא ברמה שסבלה.
בסוף הסיור, עשינו פיקניק בגינה, ואחרי שימוש בשירותים הציבוריים המוצבים בגינה [מהסוג האוטומטי שמוצאים בד"כ באמצע רחוב סואן בבירות אירופה. מוזר ולא יעיל בגינה הציורית. כנראה שמתקן כזה מונע כל מיני שימושים אחרים במבנה השירותים בשעות הלילה.]
משם, הלכנו להתרשם מחזית הכנסיה. התרשמנו גם מהדוכנים ברחבה שבחזית הכנסיה
ירדנו למטה עם הפוניקולור. אין צורך לרדת לפוניקולור אבל היה כייפי, שוטטנו לאורך הרחוב הראשי של מונמארטר עד שהיגענו למטרו.
