סופשבוע אחר, בהחלט אחר...
-
כשקאלימרה הופך לקאריספרה זה נגמר בקאליניכטה... :-)נוחתים ברודוס. פתאום קלטתי שהטיסה לרודוס עברה יותר מהר מנסיעה בפקקי הבוקר של גוש דן
...
כשירדנו מהאוטובוס שהוביל אותנו לטרמינל וראינו את התור הענק של האנשים מחוץ למבנה, ממתינים להיכנס לביקורת הגבולות נזכרתי, היה לי פלאש בק לאותה תמונה בדיוק מלפני 11 שנה, יש דברים שכנראה לא משתנים. אין מיזוג, צפוף ומיוזע, משפחות עם ילדים קטנים, זוגות, צעירים וגם מבוגרים, כולם מתחככים, נדחפים ומתקדמים. מאחר וכולם ישראלים וכולם מכירים את הטריקים נוצרים מדי פעם חיכוכים אך הכל נרגע די מהר. לאף אחד אין כוח וחשק לריב גם אם זה שעומד חמישה אנשים לפניך צועק לחמולה שלו שהוא שמר להם מקום ושיגיעו או אלה שנגררים בנון-שלנטיות אחרי הילדים שלהם שמושכים אותם קדימה תוך כדי שהם "מדלגים" קלות על התור 
. במקרים כאלה של תור מיגע ומעצבן, אנו תמיד נזכרים ב"חווית תור מדהימה" שחווינו פעם באחד מהביקורים שלנו באפטלינג. היה תור גדול של אמצע אוגוסט אבל כולם עמדו וחיכו בסבלנות והיתה מוזיקה כל הזמן ברקע ואז היה פתאום את השיר (ושנינו זוכרים זאת עד היום למרות שזה מתחילת המאה 
...) של סימפל מיינדס, Don't you forget about me ואנשים פשוט התחילו לשיר ולהתקדם לקצב צלילי השיר, מבסוטים להם והתור עבר בכיף (כיף של אפטלינג, לא של אמסטרדם ...) ובחינניות, מהירות וקלות רבה... הכל בראש כנראה. לדעתי, השתתפנו אז ללא ידיעתנו במבחן בפסיכולוגיה חברתית או באודישן סמוי לפרסומת המונית וקצבית לגבינות, שעונים, טמפונים או משהו בסגנון 
... באמת, זה היה מדהים אז ואני בכוונה נמנע מהשוואות למה שראיתי עכשיו ומשימוש במילים "גבוהות" ובסך הכל, רוב הנוסעים באמת היו סבלנים ומנומסים ועדיין... אני מניח שאם ההרכב של הנוסעים או יותר נכון, של הממתינים בתור לביקורת הדרכונים היה הטרוגני יותר ולא רק חבר'ה ישראלים, הרי שגם אותו מיעוט נדחף, צעקן ולא מנומס היה מתנהג אחרת, אבל "כשבתוך עמו הוא חי, בתוך עמו הוא גם בועט" .
תודה לאל שאנחנו עם הטרולים, לפחות לא נצטרך להמתין למזוודות. לקח לנו בין 25 ל- 30 דקות לצאת מביקורת הגבולות. מדהים, הטיסה נמשכת 75 דקות והתור כדי לקבל חתימה בדרכון אורכת עוד 30 דקות
. ביציאה ממבנה הטרמינל הקטן עומד איש אחד בלבד ומחזיק שלט בידו... היה כתוב שם: Mr. Marom. צחקתי, שהרי האורחת היא אלה ולא אני... אמרתי לאלה שאפילו ברודוס יודעים מי הגבר אצלנו בבית.... חיוך גדול שלה ואפשר להתחיל את הנופש.
אני רואה את החבר'ה מהצ'רטר מחפשים את ההסעות וההעברות למלון, חלק מחפשים מוניות בחוץ ואנחנו הולכים בנחת עם הנהג למונית שלו. הנסיעה לכפר הנופש The Lindian Village ארכה כארבעים דקות. בתחילת הדרך, הנוף די רגיל וסתמי, מזכיר לנו אזורים מהגליל התחתון, ואדי ערה, לא את היפים והנופיים שבהם. הבניה מזכירה לנו בניה בכפרים הערביים, המון עצי זית. הרגשנו כמו בנסיעה בארץ ולא כמו בנסיעה בארץ חדשה ובנופים לא מוכרים. בהרים אגב, זה שונה לגמרי, לטובה.
לנהג המונית היתה כנראה משאלת מוות.. הוא אוהב לעקוף כשהוא רואה את הרכב בנתיב ממול מתקרב ... פס לבן? המלצה בלבד ... מאחר ובחזור נהג מונית אחר עבר לא פעם כשהרמזור הפך כבר לאדום , הגעתי למסקנה שכנראה לוקחים אנשים שעברו מבחני ראיה מיוחדים והם מכשירים אותם כנהגי מוניות. תנאי קבלה: עיוורון צבעים מלא וחוסר היכולת להבדיל בין קו לבן רציף לקו לבן מקווקו ...
אבל המוזיקה, היתה לו מוזיקה מדהימה, יוונית אמיתית כזאת, אותנטית עם הרבה כלי נגינה בעיבודים, לא אלקטרונית ומסומפלת או עם שכפולי תופים וקצב... מוזיקה שנכנסת לך ישר לנשמה ואומרת לך שגם אם הנוף הוא של ואדי ערה, אתה בחו"ל עכשיו, באי יווני... וזה עשה רק טוב, המוזיקה... במהלך הנסיעה היו כמה וכמה פעמים שהוא ניסה לבחון את עצבנו הרופפים בעקיפות קרובות מדי. שאלתי את אלה אם בביטוח הנסיעות החינמי של כרטיסי האשראי יש גם פינוי בהיטס ...
IMG_3979.jpg(גודל:28.63KB) החניה מול הקבלה, מבט חלקי.jpg(גודל:24.01KB)
-
כשקאלימרה הופך לקאריספרה זה נגמר בקאליניכטה... :-)לאט לאט, ככל שהדרמנו והתקרבנו למזרח האי הנוף השתנה, יותר הררי וירוק, יותר יפה, רואים כבר את הים הכחול, מפרצים וחופים יפים. הבניה יותר יפה. מדהים ההבדל הזה. בכלל, לנו זה אולי נראה מצחיק לערוך כנס מצומצם וחשוב של מספר אנשים מרחבי אירופה דווקא ברודוס, שהרי זו "רק" רודוס (ואני בכוונה שם מרכאות, כי אין הרי דבר כזה "רק".. לכל מקום יש את הפינות הקסומות שלו ואת היופי והאופי שלו, זה רק בעיני המתבונן, אם הוא יצליח למצוא אותן או לא )... מבחינתנו, הישראלים, שמש וחופי ים זה דבר טריוויאלי אבל לאירופאים זה ממש לא כך. בשבילם, איי יוון זה שמש וחופים נהדרים ואוכל אחר וריחות ותבלונים וטעמים שונים וייחודיים. חשבנו על זה שגם הבניה אחרת והנוף שונה, עצי הזית לדוגמא וכדומה ובאמת, לא מעט סרטים נעשו וצולמו בהקשר של איי יוון... כנראה שדברים שרואים מפה, לא רואים משם ולהיפך...
אגב, במאמר מוסגר, אציין כי מהרגע שיצאנו משדה התעופה ועד לרגע שחזרנו אליו לא שמענו עברית ולא פגשנו ישראלים, גם לא כשטיילנו בהרים, בעמק הפרפרים או בשבעת המעיינות... גם לא בכפר הנופש או בלינדוס... בדיוק כמו בטיול הקודם, כשיצאנו מגבולותיה של העיר רודוס.... חבל, לאי רודוס יש הרבה יותר מה להציע מעבר לביקור ולשהות בעיר עצמה... גם מחיר השכרת רכב ליום נע סביב 40 יורו לרכב קטן והפרוצדורה פשוטה ומהירה...
אחרי 40 דקות הנהג נכנס בשערי כפר הנופש, המונית נעצרת בחניה לפני הקבלה. אלה מוודאת אתו ליתר בטחון שהנסיעה כבר שולמה לו מראש. דלתות הרכב נסגרות, דלתות הקבלה נפתחות והרגשנו שהגענו לעולם אחר, טוב יותר, יפה יותר... דלפק קבלה קטן ומעוצב, המון ספות וכורסאות ופינות ישיבה ושקט מדהים... רואה שלוש בחורות מטופחות, אחת מהן ניגשת אלינו, מברכת אותנו לשלום ומזמינה אותנו לשבת בכורסאות. אנחנו מתיישבים, היא לוקחת מאיתנו את הדרכונים ואנחנו שוקעים בכורסאות הרכות, מגישים לנו תוך שניות מגש עם כוסות לימונדה קרה ואמיתית, ליקר מקומי בטעם פירותי ודבש ורחת לאקום... הליקר מדהים, המלצר השאיר את הבקבוק לאחר שמזג לנו שתי כוסות של הליקר ואמר שנתכבד כרצוננו... אמר, אמר, התכבדנו כרצוננו ...
אין ספק שככה כיף לעבור את שלב הצ'ק אין, בישיבה נינוחה עם כיבוד נעים וטעים. לאחר מספר דקות ניגשה אלינו בחורה אחרת והזמינה אותנו להתלוות אליה. בכניסה לקבלה עמד רכב גולף ומאחור היו שתי המזוודות שלנו. הם הסיעו אותנו לחדר ותוך כדי הנסיעה היא הסבירה לנו על המקום, מה זה מה, היכן חדר האוכל, מסעדות, מתחם הבריכה, חדר הספא, חדר הכושר, מגרש הטניס וכדומה. תוך כדי הנסיעה האיטית בשבילי הכפר אני קולט שהכל מטופח, ירוק עם המון פרחים צבעוניים, בניה נמוכה ולבנה, נחל מלאכותי שזורם לו במרכז הכפר והכל יפה ופסטורלי, אנשים ונשים הולכים עם בגדי ים או בגדי חוף, שקט ונעים שם. אפילו ציפורים שמעתי שם. מראה לנו את חוף הים ואז עולה איתנו לחדר, מראה ומסבירה.
בחדר חיכו לנו בקבוק יין גדול, בקבוק מים גדול וסלסלת פירות טריים. סיבוב מהיר בחדר ובמרפסת. בכיור שבאמבטיה פרח אדום מונח, חלוקי רחצה, מגבות מיוחדות לים ולבריכה.. מה עוד צריך?
אלה מוצאת מכתב ברכה וחוברת מהודרת עם תוכנית המפגש.. מסתבר שכל מה שהיה לנו ביום חמישי זה קבלת פנים על מרפסת המסעדה ולאחריה ארוחת ערב חגיגית. דפיקות בדלת, מגיע מלצר ומחליף את היין, הביא בקבוק יין אדום אחר שבדיעבד, אחרי שראיתי בתפריט המלון, היה יוקרתי ויקר יותר מהקודם. לא התלוננו ... השעה היתה בערך אחת או אחת וחצי, יש לנו כמה שעות טובות עד הערב, אפשר לסגור את הדלת, לפתוח את היין ולהתחיל את הנופש הזוגי ...
IMG_4168.jpg(גודל:21.86KB) בהרים.jpg(גודל:16.18KB)
-
כשקאלימרה הופך לקאריספרה זה נגמר בקאליניכטה... :-)בערב, לפני שיצאנו לקוקטייל, ישבנו קצת במרפסת עם עוד קצת יין אדום. מאחר וקראתי מראש שמחירי המיני בר יקרים שם מאוד, הבאנו איתנו בטרולים מספר שקיות עם פיצוחים כגון אגוזי קשיו, שקדים, בוטנים, פיסטוקים, אגוזי ברזיל, בונדק וכדומה... הולך טוב עם היין ... רצינו להתקשר הביתה לפני ארוחת הערב. התקשרנו להורים, לדבר איתם ועם עפרי ועידו. הוצאתי את הנוטבוק, ראיתי שעמרי מחובר למסנג'ר ולסקייפ, חיברנו את האוזניות וניהלנו שיחת וידאו מרובעת. אלה ואני במרפסת של החדר, עמרי ועמית בחדר בבית .. היה מקסים, הזוי קצת.. הראינו לעמרי את היין והפיצוחים, שיקנא, הוא קינא ... סובבתי את הלפטופ שעמית תראה את הים ואת כל הצמחיה שמסביב. למזלנו, לא היו אנשים בסביבה... כל פעם מדהים אותי מחדש איך הכל פשוט ונגיש יותר היום... עמית היתה משועשעת מאוד לראות אותנו ב"Live", בשיחת וידאו... קשקשנו קצת, וידאנו שהכל בסדר ואפשר היה להתנתק שוב ולחזור וליהנות לשבת בכיף במרפסת, לשתות יין, לצפות בים ובצמחיה המדהימה שמסביב ואפילו לדבר 
... הצלחנו להוציא מספר משפטים רצופים ללא הפרעה ... כבר שכחנו איך מנהלים שיחה רצופה בלי הפרעות של הילדים... לפעמים השתתקנו באמצע משפט, או הפסקנו לדבר סתם לכמה דקות, כדי שלא נתמכר ליכולת לדבר בלי שמישהו ברקע יברבר. בכל זאת, מדובר בשלושה לילות, לא בשלושה שבועות ...
הקוקטייל וקבלת הפנים עברו בנעימים, אלה מכירה חלק מהאנשים וחלק לא, גם האחרים במצב דומה. כולם מתמנגלים להם במבוכה קלה שמאפיינת ערב ראשון.. היין נשפך שם חופשי, כל הזמן עוברים מלצרים ומלצריות ופשוט ממלאים את הכוסות ביין לבן או אדום (אגב, שמנו לב שכל המלצרים והמלצריות היו דוברי אנגלית ו/או צרפתית, חלקם מקומיים וחלקם לא). מאחר ובגופנו יש עדיין עודפי יין מהשבוע בעמק הדורו בצפון פורטוגל, הבנו שאין טעם להתחיל בתהליך הניקוי דווקא בסוף השבוע ... במילא יום כיפור מגיע בעוד שבוע. ארוחת הערב כללה 5 מנות, היו הרבה מזלגות, כפות וסכינים סביב הצלחת... עבודה קשה ... מתיישבים באקראיות, איתנו בשולחן זוג מבוגר ומקסים מצרפת וזוג שנראה בגילנו משבדיה...ליד כל צלחת מונח תפריט אישי מודפס על נייר איכותי עם תאריך וכותרת הערב והיה מקופל בתוך סרט בד. התחלנו לפענח ביחד את הצפוי לנו, היין ממשיך להישפך לו לכוסות, וכל הזמן גם מציעים לך מים מינרליים או מים מוגזים...
מסתבר שדווקא בשל מיקומנו, לנו היה הכי קל, קצר ופשוט להגיע בטיסה מישראל לרודוס וכל מי שהגיע מאירופה נאלץ להיסחב שעות ארוכות בטיסות עם קונקשנים שונים כי אין להם טיסות ישירות לרודוס. כל אחד מספר קצת על הרקע שלו, מה עושה, ילדים, גילאים וכדומה.. מדברים על מיליון דברים, צוחקים הרבה, השיחה קולחת לה ולוקחת לכל מיני פינות ומקומות והיין מן הסתם רק מסייע לעניין. איך שהוא יוצא שמדברים לא מעט על "חוויית" ההורות וגידול הילדים, לכל אחד יש את החבילה שלו, אבל הדומה רב מהשונה.. מדברים על חינוך והצורך בשיפור תנאי השכר של המורים והמורות ומגלים כי גם אצלם משכורות המורים נמוכות. מעניין אותם לשמוע על ישראל, מדברים גם על שפות והבדלי תרבויות והיכן כל אחד גר.... לשבדים לדוגמא היה קצר יותר להגיע דרך קופנהגן בירת דנמרק בכלל כי הם גרים בדרום שבדיה. הזוג הצרפתי גר באזור פריס. דיברנו על אזורים שונים בצרפת ועל טיולים בצרפת ובכלל, בארצות אחרות. סיפרתי להם שקראתי ממש לאחרונה סיפורים של מטיילים ששבו מאזור הדורדון. דורדון? הביטה בי האישה הצרפתיה בחיוך תמה... כן, דורדון... גם בעלה הרים גבה. דורדון? השבדי ניסה לעזור והגה את דורדון במבטא צרפתי, לא עזר... אלה גם תרמה את חלקה, ציינתי שמות של מקום או שניים באזור ואז נפל האסימון, "אה, דורדוני, דרדוניה, ווי, ווי"... הזכיר לי שעפרי גם מוסיפה את הסיומת "יה" לכל מיני מילים שלה... כנראה שאני מגדל צרפתיה קטנה בבית ..
האישה הצרפתיה (כפי שציינתי, באמת זוג מקסים ולבבי וכיף לשוחח איתם והם גם חובבי טיולים, פגשנו אותם יומיים למחרת, מטיילים אף הם ברכב שכור) צחקה ואמרה לנו שבצרפתית למילה "דורדון" יש משמעות של אישה גדולה, מלאה מאוד.... אמרתי לאלה שאני חייב לעדכן את זיוה... מצד שני, זיוה בטח כבר יודעת את זה ממזמן, מה זה דורדון בצרפתית...IMG_4246.jpg(גודל:28.69KB) בלילה.jpg(גודל:13.89KB)
-
מזל שאני לא מדיח כלים...המנות הוגשו להן ביעילות ובתזמון נכון, בזו אחר זו, בקצב הנכון... לא ממהרים לשום מקום, ארוחת ערב מהנה במרפסת השניה של המבנה. מוסיקה מאוד נעימה ברקע, חלקה קלאסית, חלקה מוזיקת עולם או שירים ידועים, מוזיקה ברזילאית וכמובן יוונית והכל ברקע, לא להפריע אבל להנעים...נוגע, לא נוגע .
על השולחנות לחמניות קטנות ולחמים טריים עם טפנד וסוגי ממרחים שונים וכמובן, זיתים שחורים וירוקים מושרים בשמן זית... חבל על הזמן...
התחלנו למנה ראשונה עם מוס של פלפלים אדומים מאזור פלורינה שביוון יחד עם קרם יוגורט וביצי דגים ממסולונגי שבמערב יוון, לאחר מכן למנה שניה הוגשו נתחי תמנון שבושלו לאט עם מחית חצילים מלאקאניה ועשבי תיבול. מנות מדודות, לא גדולות אך בהחלט משביעות, מעודכנות, מוגשות ומעוצבות באסטטיות ... אני יודע שזה נשמע פלצני, אני בטוח שאם מישהו היה כותב ומתאר לי זאת כך, הייתי מתעצבן עליו ומעיף אותו, אבל זה היה פשוט מעורר תאבון, יצירתי, טעים בטרוף והכל תוך כדי עוד שיחות וצחוקים ועוד יין שפשוט נמזג לו שם לכוסות ובין לבין, Water or Sparkling, please והיתה לנו מלצרית אחת חמודה אמיתית, צעירה הולנדית עם חיוך כובש ואור בעיניים וגם איתה כמובן שיושבי השולחן קשקשו ...
צלחות עם סלט יווני הכולל גם עלי רוקולה, גבינת פטה (איזה גבינות מדהימות שיש להם שם ברודוס, אח.. אני נהיה רעב) ועלים אחרים.
שלוש מנות מאחורינו, שתיים עוד לפנינו, אני רואה שנשאר עוד סכו"ם רב על השולחן... לא יודע כבר מה השעה, עמית מתקשרת מדי פעם לסלולרי לוודא שהכל אצלנו בסדר (מצוין, תודה ששאלת
). המנה הבאה שמוגשת היא פילה של דג לוקוס לבן ים תיכוני שבושל בשמן זית ארומטי מתוצרת רודוס (אני כמובן מקריא כרגע מהתפריטים האישיים שלקחתי איתי למען כמה מהחבר'ה כאן שאני יודע שהם חובבי אוכל, אני לא שיכור ולא הוזה ממוחי מנות יצירתיות באמצע הלילה...) יחד עם "חתונה מתוקה" של ירקות קיץ שונים, והירקות שם נהדרים, טריים ואמיתיים, לא מהונדסים ומבתי קירור ... אח, אשכרה, חתונה יוונית..
מדברים על מוזיקה וסרטים שצולמו ביוון וכדומה ואני מספר להם שהסרט מאמה-מיה (היו איתנו שבדים ,לא?) צולם באי היווני סקיאתוס וסצינות מהסרט תותחי נברון עם אנתוני קווין, גרגורי פק ודיוויד ניבן צולמו במבצר לינדוס. מגיעים לשלב הקינוחים, על הצלחת יש קטאיף שהזכיר לנו בקלוואה והוא היה ממולא במוס אנטוטירו (גבינה מתוקה) מתוק עם יוגורט ועם אגוזים בקרמל ומעל לקטאיף הזה ציפוי של סירופ דובדבנים חמצמץ....
היתה ארוחה טעימה להפליא, יצירתית, מעודנת, מעוצבת, אסטטית למראה... החברה היתה נהדרת, האווירה היתה מצוינת, היין מעולה... מתי שהוא התחלנו להתפזר לחדרים, בגלל שזה לילה ראשון והחדרים מפוזרים בין כל מיני שבילים עם כל מיני כניסות ושערי אבן וגינות, הכל נראה דומה והיה משעשע לראות את האנשים נפגשים שוב בשבילים. זכרתי שהמתחם שלנו היה הראשון מול חדר הספא ושאנחנו בקומה השניה מימין.. לשם שינוי גם צדקתי ...
נכנסנו לחדר...תם לו היום הראשון והוא היה כמו מעבר במנהרת הזמן וכניסה למימד אחר. כאילו, מהרגע שנפתחו דלתות מבנה הקבלה של הלינדיאן וילאג', צרות העולם והיומיום נשארו להן בחוץ ....
פתאום קלטתי שבעוד כמה שעות יש ארוחת בוקר. נהייתי קצת לחוץ ...
מזל שהיה לנו בקבוק יין בחדר, אם כי לא היה ממש נחוץ ...
לילה טוב לינדיאן וילאג', לילה טוב חוף לארדוס, טוב שהגענו לרודוס....
-
מזל שאני לא מדיח כלים...הלוווו!!!!
ואני בכלל רציתי ללכת לישון.
ועכשיו הפכתי לכלבלב מורעב וזב ריר עם כל תיאורי "המנות היצירתיות והאסתטיות" שתקעתם שם עם הפפיון והסיגר...
בטח הצגת את עצמך: "מרום. אורן מרום", בקול דרמטי שרמנטי.
יללא, התבאסתי.
חבל שנכנסתי.
חתכתי.
-
מזל שאני לא מדיח כלים...אוסי,
זה רק הערב הראשון... עכשיו אני מבין מה היה חסר לי שם... פפיון וסיגר... גם את הטוקסידו השארתי בבית, גם את טוקסידו מון..
תדעי לך שאחרי הביקור שלך באנגליה נאלצתי להזיע קשות מול החבר'ה האנגלים כדי לשפר שוב את התדמית של הישראלים בעיניהם... היה קשה אבל בהחלט מוצלח... מה עשית להם, מה??
טוב, פורש לישון... יש בית ספר מחר..
אני אולי הולך לישון באמצע הלילה אבל בשבע אני כבר במשמרת...
לילה טוב,
אורן
-
מזל שאני לא מדיח כלים...קראתי את כל התגובות וחייכתי והצחקתי והסמקתי והתרגשתי ויש לי גם מה לענות.. תכננתי הערב אבל אני כבר שפוך, אז מקווה מחר..
לילה טוב ותודה
אורן -
אורןנו , הילדים כבר בבית ספר. המשמרת הסתיימה .
עכשיו צריך להתייצב למשמרת בפורום .
דפקת נפקדות אה ?
ירוקה מקנאה . יפה לי ירוק ? -
מזל שאני לא מדיח כלים...אוף.. מה עשית לי ?
בגללך אני קרוב לשעה קוראת בפורום במקום לעבוד.
בסה"כ רציתי לראות מה חדש ונשארתי לקרוא את התאורים המדהימים שלך.
וואו !!! זה מדהים !!!
רק מה הסוד ? איך שיכנעת את הסבא והסבתא להשאר איתם ?
אנחנו כרגע במסע שכנועים (רוצים לטוס לסופ"ש בתחילת אוקטובר), אבל עד כה אף אחד לא מתנדב להשאר עם שלושת המוסקטרים.
מחכה להמשך...
לורה -
אורןאורן אורן אורן,
מה אתה עושה לנו, תגיד.
הכל קראתי. כל מילה.
איך מרגישים שנהנתם.
איך אתה מצליח להעביר את כל הטעמים והמראות.
ואת כל החוויות הקטנות האלה החל מרגע היציאה מהבית, והקניות בדיוטי פרי. קטעים איתך.
מנסה לדמיין אותך במדי דיילת מסתובב בין חדרי הבית ומציע את מרכולתך.
יופי לכם, שמחה בשבילכם !
ענת -
מה עשינו באמת ברודוס ועוד כמה תשובות... :-)אורנה, נילי, רינת, איילת, אלונה, אוסי, אורה, מירב, תמי, לורה, גלי, עפרה, ענת, Azma, אמה, רבקה, שירי, ברנדי, נירי, שירלי, איריס, אור ואירית היקרות! אורי, ליאור ורונן היקרים (מקווה שלא פספסתי אף אחת ואף אחד ואם כן, סליחה מראש)!
אוסי. אם זה לא הרפתקאות אלף לילה ולילה, למה לנסוע?? שאלת לגבי הרפתקאות ליליות ומטבעי, אינני איש שחושף חוויות אישיות וזוגיות, אבל מאחר ושאלת יפה ובנימוס, אומר זאת כך. למה לחכות ללילה??? עד שסוף סוף אנחנו לבד, בזוג, במלון מדהים, את באמת מצפה שנמתין ללילה?? איך שנכנסנו לחדר, נעלנו את הדלת, פתחנו את היין וישר .... שיחקנו בטאקי (מזל שהבאנו איתנו מהארץ), כשגמרנו עם הטאקי, שלפנו את חפיסת הקלפים ושיחקנו קצת רמי וגם דוראק ... בלילה אחרי ארוחת הערב המדהימה ואחרי כמויות היין שנשפכו שם, היינו עייפים, אז שיחקנו בקלפי מלחמה של ספיידרמן ושל צבי הנינג'ה (השאלנו מהילדים לכבוד הנסיעה). מזל שאלה הביאה דומינו ושש בש, לגוון ...אגב, את הטלוויזיה לא הפעלנו. פתחנו ביום הראשון ובדיוק נפלתי על תצוגת בגדי ים והלבשה תחתונה בערוץ האופנה, החלטתי שזה מוגזם ...
בנוגע לשאלתך ולדאגתך. ברגע שחוסלה הכביסה מפורטוגל, ארזנו.. עדיין יש כביסה מרודוס, שלנו ושל הילדים. הערימה הולכת להתחסל, מה שאומר בעצם ש.. אפשר ל.. טוב שיש יום כיפור, קצת צום לגוף ולנשמה וזמן לחשוב... בתחילת אוגוסט אמרנו לילדים שכנראה לא ניסע השנה לחו"ל ואם ניסע, בסבירות מאוד נמוכה, זה יהיה בסוכות. מאז חלו שינויים בתוכניות ובסוף הגענו לחו"ל, אבל היומן של סוכות עדיין ריק...
אורנה, תודה. בהמשך למה שכתבת בנושא המחירים. יש לי "סטייה". תמיד כשאני מחפש מקומות לינה בחו"ל ורואה מקומות מדהימים, עוצרי נשימה, אני ממשיך לפנטז ושולח מייל ומבקש הצעת מחיר. לפעמים יש הפתעות ומבצעים וכדומה... היה לנו קטע בפורטוגל, בטיול הראשון באוקטובר האחרון שראינו כפר נופש מדהים, סוף הדרך . שלחתי והמחיר ללילה היה מפחיד, כמו כמה וכמה לילות במקומות אחרים .. מפה לשם, התכתבתי עם מנהלת המכירות של המקום והתפתחו דיאלוגים משעשעים והמחיר כל הזמן ירד והייתי הוגן ואמרתי לה שזה "גדול" עלינו מאוד ושלא נזמין והיא המשיכה ונתנה עוד הצעה סופית, שעדיין היתה גבוהה אם כי נמוכה בהרבה מההצעה הראשונה ועכשיו, כשנסענו באוגוסט מהיום למחר, יצרתי איתה שוב קשר והיא זכרה אותנו מאוקטובר ומאחר וזה אוגוסט והכל מלא ועמוס לא נותרו לה וילות רק שני חדרים סמוכים וישר נתנה מחיר טוב יחסית, גבוה אבל במגבלות הסביר.. הבעיה שלא היתה דלת מקשרת. סיכמנו איתה שבפעם הבאה אני מיידע אותה מראש ומגיע רק עם אלה ... בקיצור, אסור לוותר ולהתייאש... גם אם ב- 90% מהמקרים זה המצב, שווה לחיות ולנסות בשביל 10% הנותרים..
אורי, הסיבה שלא כתבתי ישר רודוס היא בגלל הפרצוף שקיבלתי מאנשים כאשר אמרתי להם ששבתי מרודוס... מן מבט מזלזל, גבוה קצת.. "אה, כולה רודוס. לשם הוא נוסע לסופשבוע זוגי?? לרודוס?? מה יש לעשות שם.." אני לא מתחיל הרי לספר בשיחת סמול-טוק קצרה עם הגננות, השכנות, המורות, האמהות (אני מדבר רק עם נשים, כמו ששמת לב ) איפה בדיוק הייתי ומה עשיתי.. מה אכפת לי מה אנשים חושבים ... לעומת זאת, כאן, העדפתי לשמור את "אלמנט ההפתעה", לתת קודם למקום לדבר ורק אח"כ להוסיף את המיקום ... ואגב, לא רק אתה לא ידעת היכן נחתי, גם לי לקח כמה זמן לקלוט היכן נחתי..
נילי, תודה. מאחל לכם נופש זוגי נפלא בבודפשט. רק שוולדיק לא יגרור אותך מבודא, היישר לארץ הבודהא...
רינת, אני נשבע לך שכשראיתי את הבריכה, הדבר השני שעלה לי בראש זה היכן משיגים מזרון ורוד בשביל התמונה לחבר'ה. הדבר הבא אחריו שעלה לי בראש היה שאם אכן אעלה שם על מזרון ורוד, כנראה שלא אוזמן עוד למקומות כאלה ... ויתרתי, אני חושב על העתיד..
איילת, תודה על מה שכתבת. אכן, מקום נפלא ודרך מופלאה לפתוח את השנה (מאחר והיום חל יום הנישואין שלנו, התזמון בכלל יצא מצוין, אם כי לא הייתי מתנגד לקפוץ לשם היום להשלמות לרגל יום הנישואין ). אגב, המקום בצורה מסוימת הזכיר לנו גם את דהב, הזכיר לנו קצת כפר נופש בחוף דהב שבו היינו אי שם באמצע שנות התשעים בדרכנו לשארם ולראס מוחמד.. גם על דיברנו שם, הפעם בארוחת צהריים, גם לזה אגיע, בקצרה...
אורה, נשבע לך שאין שום שיטה ותאמיני לי שאני בוש וסובל מכך שהשארתי קצוות פתוחים.. מה לעשות, פשוט לא מספיק... יש רק 24 שעות וגם ככה אני ישן לא יותר מארבע חמש שעות, אז בל זאת, החיים קודמים לסיפורים... ואגב, שני הסיפורים (פורטוגל ורודוס) יסוימו בהקדם. הבטחה. ואגב, בשבע בבוקר אני כבר ער, פשוט לא מול המחשב
מירב, אם את חייבת, לכי על זה... המקום מדהים וקרוב ונגיש... לגבי הלמה, לא צריך להוסיף: נופש אמיתי, מקום יפה, שירות מעולה, אוכל טעים, נופש מושלם, ריזורט אמיתי. מסוג המקומות שקוראים לעצמם לאקצ'רי הוטל ואת מבינה למה... וזה מוביל אותי גם לכמה... הכמה יקר, צריך לבדוק באתר שלהם בדיוק כמה הוא יקר ולפעמים יש מבצעים ועונות שפל וכדומה. לשמחתי ולמזלי, לא נאלצתי להתוודע לשורת הכמה... באתר שלהם יש מידע רב (http://www.lindianvillage.gr/). וכן, זה מקום נהדר לפתוח בו שנה וזה מקום נפלא לחגוג בו בזוג יום נישואין או כל אירוע משמח אחר או סתם לחגוג ...
-
מה עשינו באמת ברודוס ועוד כמה תשובות... :-)לורה, תודה על כל המילים היפות שכתבת. מאחל לכם סוף שבוע זוגי נפלא בתחילת אוקטובר. כמו שאמרו החיפושיות: כאן, שם ובכל מקום... העיקר שיהיה בזוג ... לגבי שכנוע "הבייביסיטרים", אני מודה שלא נאלצנו לשכנע יותר מדי, אחרי הפעם הראשונה שסיפרתי לאמא שלי על הנסיעה ולאחר כמה שעות שהעניין "שקע והופנם" הצעד הבא היה שלה ואני מברך אותה על כך... מאחל לך המון הצלחה ומקווה שמאמצי השכנוע יישאו פרי. הורים הם עם רחמן, תפרטי על נימי ליבם ... הילדים עושים את זה לנו, תעבירי את זה הלאה, להורים שלכם. אני בטוח שתצליחי... איך אמרו בצבא? עשרים ומשהו שנה ואני עדיין זוכר: אם יש רצון, יש גם יכולת. תרצי ויהיה, אמן!
גלי, איך שהצחקת אותי... סחתין.. רק בלי זבל בבקשה ... אגב, אין מצב שאבקר בתורכיה. אני מאלה שלא אוהבים להגיש את הלחי השניה וכשיורקים עליי אני לא מחפש מזרקות וממטרות ליד... גם לא ב- 99 דולר לאדם.. עדיף להשקיע את זה במקומות שרוצים, אוהבים ומכבדים אותנו.
עפרה, תאמיני לי שעובדי רשות התעופה גרמו לנו להמון דפיקות לב, גם ביום שלפני הנסיעה וגם ביום החזרה... פחדנו שיצוץ משהו ביום ראשון בבוקר (מה שקרה בדיעבד ביום שני בבוקר).
לגבי תסמונת היום השני, לא. לא קרה ... מה שאומר שהילדים אשמים בכל...
ענת, תודה. אם את כאן ומחכה להמשך, אני רגוע ושמח. אני יודע שאת גם מחכה לי בפורטוגל וכמו שפיציתי אותך שם עם הלימוזינה, גם כאן אפצה אותך (צ'יזיקי עם סלט יווני אמיתי, הולך? או שאת מעדיפה טווסים, אווזים ועיזים? ). אגב, ברודוס חפרתי לאלה על טיול כרתים שלכם. ולשאלתך, גם עם מדי דיילת יופי, אף אחד לא רצה את מרכולתי וממרכולתי 
...
Azma, גם לנו הזכיר את סיני. בעיקר בשל סוג וסגנון הבניה וכל הקטע התיירותי שם ואכן, עורר געגועים לסיני ולימים אחרים ורגועים יותר .
רבקה, לגבי מה שכתבת: לגבי ביטוח הנסיעות, העדפתי להיעזר באלה החינמיים של כרטיסי האשראי מאחר ולא הייתי צריך הרחבות וכדומה. לגבי קובץ וורד מודפס על המקרר, התכוונת לקובץ שהם שלחו לנו במייל/SMS/מסנג'ר וכדומה עם הוראות התנהגות וכללי רכישת מתנות עבורם.. לזה התכוונת? לגבי המטליות הלחות של ג'מוס, יש לנו אותם בבית. למרות שכמו שנהוג לומר, דאודורנט אינו תחליף למקלחת טובה ... אודה ואומר שפשוט שכחתי להשתמש בהם, לקחתי סתם מגבונים לחים רגילים.. אגב ג'מוס, הייתה תמונה מיוחדת שצילמתי עבורו, אבל אני לא יודע היכן ג'מוס בימים אלה, אז אעלה אותה בהזדמנות עם קריאה עבורו ..
רונן, תודה על המחמאות.
שירי, תודה רבה. אנחנו לא מכירים אבל את חייבת להיות מקסימה, אין אפשרות אחרת . מאחל לך ולכם בחזרה את כל מה שכתבת ואיחלת..
ברנדי, לעונג לי.. אגב, אם ארייר הרבה, זה יעזור לי בדיאטה? תודה על מה שכתבת.
נירי, תודה רבה לך! תאמיני לי שזה לא פשוט לנו להשאיר את הילדים ועם השנים זה רק הופך לקשה יותר רגשית ולמורכב יותר מבחינה תפעולית, אבל אני בדעה שאנחנו חייבים את זה לעצמנו... גם בשבילנו וגם בשבילם ...
שירלי, תודה!
איריס, יהיה המשך.. "גנבתי" אמש כמה דקות בשוויץ שלך. מקסים! ואגב, מדידת הבגדים? אלה השתינה מצחוק, אני פחות
.. לפעמים יש למציאות רגעים שבהם אותה מציאות כואבת פשוט טופחת לך בפרצוף, מעמידה אותך תרתי משמע מול המראה ואופס, זה כואב.. וגם לא עולה ...הבגד, אני מתכוון .
אלונה, מראות הנקיון בדרך למונית היו מראות קשים, טוב שאין תיעוד... אני עושה כל מאמץ לסיים את הסיפור בהקדם, כדי שתוכלי להתיישב ולקרוא את סיפור פורטוגל ... שלא ישעמם לך בסוכות ..
אור, נהיה לי אור בעיניים רק מלפגוש אותך שוב כאן (ראיתי שביקרת גם באשכול פורטוגל וטרם עניתי שם). אכן, פנים החדר העסיק מאוד הפעם, אבל זה סתם כי אני נמשך וחובב עיצוב פנים 
..
אמה, אני אוהב את מה שכתבת. כמה צחקתי מהסבא ומכלתה... האמת שאין לי סיכוי מול אלה אצל אמא (ואבא) שלי וזה לא לטובתי .... וכן, יש לא מעט תיירות רוסית שם ובכלל ברודוס. ובכלל, אני תמיד מחייך ונהנה מהאסוציאציות החופשיות כשאת כותבת ומגיבה .
אירית, שאלת אם יפה לך ירוק? לדעתי, יפה לך בכל צבע ..
תודה לכולם ולכולן,
גמר חתימה טובה!!
אורן
-
מה עשינו באמת ברודוס ועוד כמה תשובות... :-)אורן
אז ראשית מזל טוב (מספר עגול ?)
שנית - בחישוב מהיר, אני בטוח שהמשכת לגדול ולכן עוד כמה קילו (פחות מ-10)(BMI גדול מ-35) אתה יכול לעבור ניתוח שרוול ותגיע למפגש כנסיך החלומות ...
שלישית - נראה לי שהמלון העתיק את הנחל מהיצירה שאני בונה בגינה
ורביעית והכי חשוב - הגיע הזמן לעשות זאת בזוג ולא בשישייה/שבעייה ...
ולסיום גמר חתימה טובה, יואל -
אורן תודה!!קוראת בשקיקה את השרשור הזה (ועוד כמה שרשורים משגעים כאן)ומעשירה את עולמי בעוד ועוד אופציות לטיול. ברודוס הייתי לפני שנתיים ומאד נהנתי שם! אמנם לא במלון מהסוג הזה ולא עם הצמוד (נסעתי עם גיסותי) אבל היה בהחלט מה לעשות שם ונהננו מכל רגע.
כרגע מסתמנת לה חופשה זוגית באזור נובמבר כנראה לפראג. כן קר אני יודעת אבל אנחנו נצמדים לזוג חברים שכך החליטו וזה בסדר מבחינתינו.
תודה
מירב -
לאורן
קורס בקריאה מהירה עשיתי עכשיו על האשכול שלך
כי כשאורן כותב - אין מצב לפספס
אבל אין לי זמן עכשיו לטקסט קנוני ...
אז הנה מה שקלטתי בריצה טקסטואלית:
לאלה היה כנס ברודוס
בכפר נופש יקרררררררר ושווההההההההההה
בשלב האריזות רקדת את ריקוד החליפה
הילדים נשארו אצל הסבתא
אבל אתה חייב לשמור על דיאטה
עומרי אוהב בשמים
אתה שונא דיוטי ואוהב פרי
צ'כוב בא לבקר גם אצלך (האקדח)
יש צרפתים נחמדים
דורדון בצרפתית זו אישה שמנה
בכפר הנופש יש נוף יפה, חדרים מפנקים
ואוכל מחרב דיאטות
מקווה שעברתי את הבוחן
יקירי, כרגיל, לעונג !
יעל
-
לאורןהי
כל השרשורים האחרונים לימדו אותי להתאפק. לא קוראת בחטף. שומרת לשעה שקטה שבה אוכל להתענג על הקריאה. זה בדיוק מה שעשיתי עכשיו... היום הראשון שלכם היה סיפור מקסים! עכשיו נותרתי סקרנית לגבי חידת היום השני וכנראה שאצטרך לחכות לפחות יממה... (אולי לא? אולי תפתיע???)
הערה קטנה - פעם אחרונה שהחמאתי למישהו על "נעלי הספורט" החדשות שלו קיבלתי מקלחת של צחוקים וגיחוכים. תשאל בבקשה את עמרי איך קוראים להם באמת, כי נותרתי ללא תשובה...
רבקה -
מה עשינו באמת ברודוס ועוד כמה תשובות... :-)היי אורן,
אני ממש מסמיקה...
אגב, האם אתר האינטרנט על טיולי משפחת מרום שלכם?
אם כן, תודה. אני נעזרת בו לתכנון הטיול שלנו לאיטליה, בעתיד הקרוב מאוד ...
-
הבטחות צריך לקיים, גם אם באיחורבוקר טוב לכל החבר'ה היקרים,
יום חמישי היום, בערב המפגש והבטחתי לפני כחודש ומשהו לאישה יקרה כי עד המפגש אסיים גם את סיפור פורטוגל וגם את רודוס. רציתי, באמת שרציתי, אפילו הבטחתי לה בכתב .. אבל תלאות החיים גוזלות המון משאבים ולכן, לצערי, אני נאלץ לבקש ממנה דחיה בתקווה שתבין ותסכים
בכל זאת, פטור בלי כלום אי אפשר ואני עושה מאמץ לסיים היום את סיפור סוף השבוע שלנו ברודוס. מדהים כמה קרוב זה היה, מדהים כמה רחוק זה נראה... ... החיים, החיים.. לכן, אני מזכיר לעצמי, צריך מדי פעם "בריחות" זוגיות כאלה, לתדלק אותנו בכוחות מחודשים עד... לחופשה הבאה (זוגית או משפחתית).
תזכורת:
רודוס, לינדיאן וילאג', סופשבוע זוגי ...
גבר, אשה, אוכל, שתיה ... אבל לא רק. היו עוד כל מיני דברים ועיסוקים, כמו למשל טיולים וגם ....נו, מין סוג כזה של פעילות שרצוי לבצע אותו בשניים, ברח לי השם של הפעילות המהנה הזו 
....
המוח שלי כבר לא זמין, לא זוכר איך קוראים לזה... לא, לא קניות ... נו, זה שתמיד הילדים מפריעים לך באמצע ואי אפשר לסיים את זה עד הסוף כמו שצריך ... נו, איזה מין זכרון יש לי, לא זמין ולא אמין. כמו מוח בתוך חמין, כשאוכלים ליד הקמין.... די כבר להתיש ולעצבן עם כל מיני מילים לא קשורות שמסתיימות במין, אני מנסה להתרכז עכשיו, לא להתעייף ..
רגע, הנה, זה מתחיל לעלות ולצוף בזכרון... אני זוכר שזו פעילות ומילה המתחילות באות סמך ויש גם קוף באמצע (לא אני, גם לא גורילה אחרת, סתם האות קוף )...
יששש, נזכרתי.... סודוקו ...
איזה כיף זה לעשות סודוקו ביחד, אה??
ובכלל, אם יוצא לעשות ביחד גם איזה תשבץ תרתי משמע אחד או שניים.. רק בשביל זה שווה לנסוע ולהתבודד קצת בסופשבוע זוגי. מה, לא??
נראה לי שחלפה כבר שנה, אך זה היה בראש השנה, לפני חודש וחצי.
יום נפלא לכולם,
אורןבעמק הפרפרים.jpg(גודל:18.01KB) גם זה היה בעמק הפרפרים.jpg(גודל:15.58KB)
-
הבטחות צריך לקיים, גם אם באיחורויהי ערב ויהי בוקר, יום שישי. יום שישי היום, היום השני שלנו בסופשבוע הזוגי בלינדיאן וילאג'.
אחרי ארוחת הערב שאכלנו אמש (ופורטה בפרוטרוט בתחילת האשכול) למי יש כוח ומקום בבטן לארוחת בוקר? זה לא אנושי ... אלה מזכירה לי שבתשע יש להם כבר מפגש ולכן, אין לה יותר מדי זמן לאכול. אני משתתף בצערה, לי יש את כל הזמן שבעולם. נכנסים בשמונה וחצי לחדר האוכל המרווח, ברקע מתנגן להם "חייה הכפולים של ורוניק", סחה, יש כבוד על הבוקר . יש גם מרפסת נעימה אך חמה ואנחנו בוחרים באופציה השפויה, הממוזגת. מלצרית יוונית חביבה מושיבה אותנו בשולחן זוגי ליד מזרקה קטנה ופנימית שזרזיף מים קטן יצר אפקטים של עאלק מזרקה, אמרה לנו שזה נראה לה רומנטי ..
חייכנו, אנחנו תמיד בעד רומנטיקה, אבל עדיף קודם קפה ורצוי שיהיה חזק... עושים סיבוב היכרות עם הבחור החביב שיש לו הכי הרבה ביצים באולם הוא משחק בהן כאוות נפשו, להנאת הסועדים והסועדות ... אני סולידי על הבוקר עם הביצים, מה רע בחביתה עם בצל, פטרוזיליה ועוד ירקות? ראיתי שם חביתות שונות ומשונות, עניין של העדפות וטעמים אישיים. בסמוך לאיש עם הביצים, ניצבו להם בחית חגיגית שולחנות עמוסי כל טוב...
אני מזכיר לאלה שיש לה רק חצי שעה אבל היא יעילה, לא כמוני ... היא יודעת מה היא רוצה והיא מתחילה "לעבוד" .... אני? אני עדיין תוהה ובוהה. המון סוגי גבינות, יווניות, פטה, עזים, לבנות, צהובות.... הייתי דופק כאן יופי של פרסומת לגבינות אבל מי ישלם על הצלחות השבורות? אני?? יקר שם ... והעוגות המתוקות, הירקות והפירות האמיתיים, מיצים מדהימים, מיץ תפוזים אמיתי שנסחט לפני כמה דקות ורק מהנימוס הפסקתי אחרי מספר כוסות (הייתי זקוק לויטמין סי בדחיפות ..). בעקבות שני הביקורים האחרונים שלנו בפורטוגל וברודוס וכל הירקות והפירות האמיתיים שאכלנו שם, עם צבע של פעם וטעם של פעם, הגעתי למסקנה שכל הינדוס הפירות והירקות והתרכובות למיניהן זה אולי טוב לחקלאים ולחקלאות ולתפארת המכון הוולקני, אבל לא בהכרח זה תורם לטעמים ולטועמים ...
מסתכל על האנשים מסביב. כולם אירופאים, בליל של צרפתית, רוסית, גרמנית ואנגלית ורק איש אחד מסתובב לו ומפזר חית ועין בכל מקום .. יש משהו קליל, מוזר בלהגיע לארוחת בוקר בזוג.. פתאום אפשר לשבת, ליהנות, לאכול באמת, לשתות, לדבר ...אתה לא במועדון ארוחת הבוקר שכל מהותו לגרום לך להתמוטטות עצבים וגב תפוס בתוך 35 דקות עקב ריצה בלתי פוסקת אחרי הילדים, אתה בארוחת בוקר במועדון ומהותו לגרום לך נעים.
עדיין, מדי פעם ברפלקס מותנה ניגשתי לאנשים שונים, בגילאים שונים, והבאתי להם שוקו וקורן פלקס עם חלב, ניגבתי להם את הסנטר, צעקתי עליהם שלא יקבלו ארטיק בצהריים ומרחתי להם חמאה על הלחמניה. להפתעתי, אלה לא עזרה לי והותירה אותי לבד איתם. להפתעתה הרבה, לרוב האנשים היה נעים לקבל חום אבהי ולא נרשמו כמעט תלונות ....
רוב הסועדים היו זוגות בגילאים שונים, מ- 20 ועד 60 (בדקתי תעודות זהות בכניסה). מספר משפחות עם ילד או שניים, כמובן שקטים ומנומסים. ישר דמיינו את ילדינו המחונכים נכנסים לחדר האוכל ... חישבנו ומצאנו שתוך חמש דקות היו מגלים אותנו מרודוס לקפריסין הטורקית ולארוחת בוקר עם ארדואן הסימפטי והאוהב.
כל מיני בנות צעירות שלבושות כאילו יצאו מתצוגת אופנה וכאלה שיצאו אלוהים יודע מאיפה (הלו?? חדר אוכל.. בוקר.... חזיה זה אומנם נחמד אבל לשים רק משהו שקוף ודק מעל? אין ספק שהנוף האנושי היה מגוון ומעניין. פלא שלא מיהרתי לשום מקום? ולא, אין תמונות...). משעשע לראות את קודי הלבוש בארוחת הבוקר בין לאומים שונים וסגנונות ההגעה לחדר האוכל... יש מי שבאו לאכול עם תאבון והיו מי שבאו כנראה כדי לעורר תאבון או לקבל תאבון, יש מי שבא לבוש בצורה "נורמלית והגיונית" (מי מחליט מה נורמלי והגיוני?) ויש מי שבא לבוש כאילו מדובר בערב גאלה חגיגי בשמונה בבוקר ...
אלה קמה ללכת, יש לה מפגש של כמה שעות. סיכמנו שתאסוף אותי מהחדר לארוחת הצהריים על החוף בשעה אחת.. אלוהים, עוד ארבע שעות עוד ארוחה?? איך אפשר?
מיהרתי להתיישב ולהמשיך לאכול, כדי לאגור כוחות להמשך היום וליתר הארוחות. בוהה בסועדים שמסביב ותוהה מי הם, על מה הם מדברים, מהיכן הם, האם הם נהנים?... נסיכה בלונדינית קטנה בת שנתיים שהסתובבה וחילקה באוויר נשיקות לכולם הזכירה לי את הדהרות של עפרי במרחבי חדרי האוכל של פורטוגל ואת פרא האדם הקטנה שלי ועוררה בי צביטה של געגוע ... מאידך, סבתא זעופה, בתה המופנמת והתינוקת הקטנה שאיתן הזכירו לי שכנראה גם בלינדיאן וילג', כשהכל טבול בלאקצ'רי (איזה מנגינה יש למילה הזו, Luxury) ובפינוקים, אתה לא באמת מתנתק מצרות היום יום, גם אם היום יום מאוד מפנק... בהיתי במספר זוגות צעירים שנראו בירח דבש ונראו לי כל כך צעירים, ילדים ממש.. אלוהים. כל כך התבגרתי? עברו כמעט 20 שנה אבל הם נראים ילדים ואני? אני מלבין (בשיער), משמין (ולא מנחת) ובכלל, נראה כמו מישהו שזקוק בדחיפות לעוד קפה ומיץ ולחמניה עם פטה וזיתים מדהימים שחורים בשמן זית ואולי עוד עוגה מתוקה עם מילוי וניל טעים ומאפים פריכים אחרים .
המלצרית ממשיכה למלא גם לאלה בכוסות שהיא הותירה קפה ומים ואני ממשיך לשתות גם את שלה וגם את שלי, מן הרגל מעצבן כזה, כמו בבית...בתשע וחצי בואכה עשר, אחרי עוד אבטיח, ענבים, מלון ואפרסק הבנתי שכדאי לנסות ולקום ולהתגלגל בירידה לחדר, אחרת אלה לא תמצא אותי בחדר בשעה אחת .
אווזים בעמק המעיינות.jpg(גודל:19.31KB) לא רוצים להצטלם יותר.jpg(גודל:29.06KB)
-
הבטחות צריך לקיים, גם אם באיחורהצלחתי להגיע בשלום לחדר, גם בלי GPSELLA הקבוע והאהוב שלי .
לא יודע איך אבל פתאום נהיה אחת בשעון של הסלולרי (שעון, מוצר שפעם היה אנלוגי עם מחוגים וגם רצועה ואח"כ דיגיטלי עם ספרות והיום, תא קטן במסך הסלולרי שאומר מה השעה ).
דפיקה בדלת, אלה הגיעה, יורדים לחוף, אוכל בשולחנות שנערכו עבורנו בחורשה על החוף. "אדום או לבן?" לקח לי שניה לקלוט שזה לא ואריאציה יוונית של "כן, לא, שחור, לבן" ולהבין שכבר כמה שעות לא שתיתי יין .
כן, אדום, שיהיה, גם סודה ליד. בשולחן זוג משוויץ ושני זוגות מאנגליה..החבר'ה מדברים על צלילות, הבחור משוויץ חזק בעניין, מלדיביים וכאלה. הוא מדבר על המלדיביים, אני חושב על מולדובה, כמה דומים בשמות, כמה שונים בכל היתר .
הם מדברים על ים סוף, בשבילו זה הים האדום, בשבילנו זה סיני. אנחנו מקסימום שנרקלו שם, הם על באמת צוללים. דיברנו על שארם, דהב, ראס מוחמד. נזכרנו שהפעם האחרונה שלנו שם היתה לפני 17 או 18 שנה בערך. הבחור היה כבר כמה פעמים וצלל שם ואמר שהוא רוצה להגיע ולצלול דרומה יותר בים האדום ... לוקח לי שניה לקלוט ולהציב במפה הוירטואלית שבמוחי ואז אני שואל אותו: היכן? מה דרומה יותר? הוא זורק לי בסודן, מתפתח שם קטע חדש של טיולי צלילות. בשבילי סודן זה דרפור ופליטים, בשבילו זה ים ומעמקים .
הארוחה מוגדרת כארוחת מזטים, שזו הגרסה היוונית לארוחת טאפאס.. סלט יווני, חציל קלוי, שרימפסים בשמן זית ולימון, מחית שעועית צהובה, דיונון צלוי... הרס אותי הדיונון, סקוויד, נזכרתי בסקווידוויד של בוב ספוג והתחלתי לצחוק . שאלתי מתי מגישים את בוב ספוג, אמרו שכנראה לקינוח... הנה משהו מוכר, בורקס. ממשיכים לקשקש על מיליון ואחד נושאים שגם אם לא נזכור אף אחד מהם שעה ושני בקבוקי יין אחרי זה, השמש עדיין תמשיך לזרוח ואני אמשיך לטפוח ... מספרים על החיים והרגלי העבודה בשוויץ מול ישראל ואנגליה. היין ממשיך להישפך לו והגיעה גם בירה מקומית קרה וטובה. מדליוני דג עטוף בבצק ומטוגן, צדפות ברוטב חרדל, עלי גפו ממולאים ולקינוח, בקלוואה עם גלידת וניל. יופי של גלידה ..
אחרי שעה, שעה וחצי כולם הרגישו מן עייפות ולאות, הגיע הזמן לפרוש לשלפשטונדה...כולם מביטים באימה בסלולרי שלהם, השעה כבר עוד מעט שלוש, בשמונה בערב יש קוקטייל על שפת הבריכה ובשמונה וחצי ארוחת ערב משותפת לכולם .... אלוהים, תן לי כוחות, עוד חמש שעות!! ... עוד קצת יין לסיום? שואל המלצר היווני ומחייך, הוא רואה בעיניים שלי שהוא ואני יודעים את התשובה ...הפתעתי אותו... כן, אבל לבן הפעם .... לא רוצה שירגיש שאני צפוי מדי, רק הכרנו וכבר אני שגרתי איתו? צריך לגוון, לא? ביין, רק ביין ... ובסודוקאים, יש כל מיני סוגים ורמות....טוב לגוון, בריא למוח ..
וכמו שנהוג לומר בסיינפלד... ידה, ידה, ידה. אין טעם להלאות בפרטים משעממים אודות מנוחת הצהריים .... מדלגים וקופצים מהצהריים לערב והנה, צריך להתלבש לארוחת ערב. סבב שיחות וידאו עם הילדים דרך המחשב הנייד. הכל בסדר, הילדים הורסים את הבית, ההורים שלי קורסים גם בבית ורק אנחנו בולסים לנו עוד זית ...
היה צריך להתלבש יפה, לקח לי הרבה זמן להתלבש, יפה זה לא כל כך יצא אבל אלתרנו משהו שייראה מכובד ונאה ולא יראה לכולם עד כמה הדיאטה קרסה לגמרי ביום וחצי האחרונים ...
הלינדיאן וילאג'.jpg(גודל:27.32KB) יפה בעיניים וצבעוני.jpg(גודל:28.21KB)
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות