אבסורד הגבלות הטיסה
-
קודם כל לפי העיתונות אשת טורס כבר ביטלה 15 טיסות
שנית אני לא לגמרי בטוח שמה שמטריד עכשיו את העניים זה כרטיס טיסה לבורגס, להערכתי יותר מטריד אותם אוכל על השוולחן וגג מעל הראש.
שלישית משרד הבריאות הוא שדחף את התירוץ הקומוניסטי העקום על שוויון, לא משרד התחבורה
ראש הממשלה החליט לא לתת לטוס למי שרכש כרטיסים אחרי כניסת הסגר לתוקף, נניח שבשיתוף הממשלה כולה
אתה יכול להסביר למה אתה נטפל דווקא לשרת התחבורה רגב? לא באה לך טוב בעין?
-
תירוץ השוויון הוא בדיחה עצובה (בלי שום קשר לקומוניזם).
בעיקר כשנבחרי העם מפרים את ההנחיות שוב ושוב, חלקם אפילו בלי לטרוח להתנצל (כי להם מותר).
אחלה שיוויון: יש שווים, ויש שווים יותר.
-
מירי הצליחה לגרום צער לעניים ובעיקר לחלשים הפריפריה, שסביר שרובם בין מצביעה, על פי הסטטיסטיקה.
גרמה להם עוגמת נפש, גם להגיד שיש חוסר שיוויון, גם שהעניים יראו איך עוקפים את הסגר והמגבלה שלה, דווקא בעלי ההון הכסף, ועוד לראות אותם חוגגים ביוון במלונות פאר, באינסטגראם פיסבוק ובחדשות.
מירי, השיגה בדיוק את ההיפך.
כל שכן שבעלי הממון ממשיכים לטוס בסגר.
-
פוסט זה נמחק! -
לכולנו, גם לי, דיעות פוליטיות, עמדות ופעילות (לחלקנו )
אבל היות וזה פורום טיולים
והיות ואחרי עמדות פוליטיות מגיעים ויכוחים, ריבים, עלית טונים, לכלוכים, עלבונות ….
בואו נתאמץ- כולנו, לא להכניס פוליטיקה ישירה לפורום.
(וכן, אני יודעת מ צ ו י ן כמה זה קשה בנתונים הקיימים במדינתנו).
-
הייתי בוונציה שלש פעמים וחצי
פעם ראשונה חטופה- יום מקוצר מקובל על בסיס לינה באגם גארדה.
פעם שנייה- קצת יותר ארוך -יום וחצי, אבל גם פה לנתי בטרוויזו ולא הייתי בלילה.
פעם שלישית-קרנבל וונציה- ואת העיר קשה לראות בנתונים אלו
פעם רביעית- לא ממש נחשבת בדרך לסלובניה על בסיס נחיתה באיטליה, רק גיחה עם ילדים לראות “מה זה וונציה”
והפעם הרביעית הייתה אמורה להיות באפריל 2020- כי…. יש בה המון מה לראות מעבר למסלול השחוק התיירותי.
יש הרבה איים שאנחנו בכלל לא מכירים, יש שכונות שלא מגיעים, יש מוזיאונים טובים, מספנת גונדולות, סדנה להכנת מסיכות,להמשיך?…..
-
נזכר בחוות החיות ובאנגלית זה נשמע עוד יותר טוב,
All animals are equal, but some animals are more equal than others
כדי להעביר את האבסורד במשפט אולי היו צריכים לתרגם למשהו כמו
כל החיות זהות, אבל חלק מהחיות זהות יותר
האבסורד עובר אבל העברית נשמעת מאולצת
כנראה שבתרגום צריכים לעסוק טובים ממני.
@יונית אמר:
הייתי בוונציה שלש פעמים וחצי
פעם ראשונה חטופה- יום מקוצר מקובל על בסיס לינה באגם גארדה.
פעם שנייה- קצת יותר ארוך -יום וחצי, אבל גם פה לנתי בטרוויזו ולא הייתי בלילה.
פעם שלישית-קרנבל וונציה- ואת העיר קשה לראות בנתונים אלו
פעם רביעית- לא ממש נחשבת בדרך לסלובניה על בסיס נחיתה באיטליה, רק גיחה עם ילדים לראות “מה זה וונציה”
והפעם הרביעית הייתה אמורה להיות באפריל 2020- כי…. יש בה המון מה לראות מעבר למסלול השחוק התיירותי.
יש הרבה איים שאנחנו בכלל לא מכירים, יש שכונות שלא מגיעים, יש מוזיאונים טובים, מספנת גונדולות, סדנה להכנת מסיכות,להמשיך?…..
אני הייתי פעמיים בעיקר במסלול התיירים השחוק,
בפעם הראשונה הפלגתי גם לעוד כמה איים בעיקר אבל אל רק כדי לראות את תעשיית הזכוכית,
בפעם השניה התחלתי להנות מהמוזיאונים והתרבות וגילית שהקצבתי זמן בחסר – big time.
רציתי לעשות לפחות עוד ביקור תיקון, השלמות שהיו לוקחות לי כמה ימים טובים, אבל כשראיתי כמה העיר מוצפת בתיירים יצא לי החשק.
בסגר הראשון קיוויתי כאדם שמגיע ממדינה ירוקה ישמחו לקבל אותי ואני אוכל ליהנות מהעיר, שלא יהיו סדנאות זכוכית מסיכות או בישול אבל יהיה לי המון מה לראות ומה לעשות. ואז ישראל הפכה לבורדו כהה ואני כמו השיר של עוזי חיטמן.
אבל לך תדע, אולי הסגר הזה יעבוד ואיזיג’ט תטוס מנתב”ג לונציה….מותר לחלום
-
אנחנו היינו פעם אחת בוונציה, שהיתה דומה לפעם הראשונה שתארת – ביקור של יום מקוצר במסגרת טיול משפחתי ש”כיכב” מדצנזאנו שעל אגם גארדה. נסענו לשם עם רכבת, שתי משפחות. היה צפוף, ואני זוכרת ריח לא נעים ולכלוך, ממש סיוט בשיט הקצר מתחנת הרכבת לאיזור המרכזי. התאומים היו אז בני ארבע, ואנחנו היינו בהיסטריה מתמשכת שמישהו מהם יפול לאחת התעלות (במיוחד אחד מהם שנכנס לטנטרום בשלב מסויים, כנראה בשל הצפיפות והדוחק).
צהריים אכלנו במלכודת תיירים (עם נוף יפה אבל), שהפסטה שהוגשה לנו בה גרמה לחלקנו להתגעגע למנת הספגטי של מחנה 80.
אני מרגישה שמגיעה לי איזו חווייה מתקנת בעיר הזו, אבל זה לא בראש סדר העדיפויות...
-
לעניים יש צרות גדולות יותר כרגע מאינסטגרם של איזו דוגמנית עם קשרים באי יווני או נובוריש עם מטוס פרטי ב-7 פוסטים בפייסבוק. חשבון חשמל ושכר דירה, למשל. וכמו שכבר אמרנו, השיוויון היה סתם תירוץ, באותה מידה יכלו לומר ש”הכלב אכל לי את שיעורי הבית”.
-
בחדשות 13 עם איילה חסון הופיע נציג ישראייר, ניתן לומר שלא הצליח להסביר את מהות עיקרי העתירה לבג"ץ.
קשה להבין איך בסוגיה יסודית כל כך, העותרים מתקשים למקד את חומרת ההחלטה של מירי רגב מ. התחבורה.
-
ווואוו אחד הפוסטים, הממוקדים, של פוסט טראומה עירונית עם כל המרכיבים של חווית תיירים, שכל אתר מתחיל מזהיר מהם, כאשר בזמן קצר מאוד, קרו כל הדברים שבדיוק מהם כולם מזהירים.
בעיני זו טראומה מכוננת, שלאחריה, מי שחווה אותה, יעשה הכנות לכל טיול בצורה מעמיקה, רק שלא יקרה לנו שוב.
זו פוסט טראומה חיובית, במידה והיא תשמש מניע לבניית חוויות טובות ולא כל מה שתייר "חסר מזל" עובר.
נראה שאצלך זה עשה את העבודה לטובה.
אבל אין להמעיט מכוחה של חוויה כזו בזכרון האישי, ביציאה לטיולים לחו"ל.
רק שזה לא יקרה שוב......או, הנה זה קורה שוב?
החוויות של ריח נורא בתעלות השייט, בדיוק מה שהורס את החוויה שמצפים לה.
ספגטי רע, במלכודת תיירים, כמעט הצלחת לגרום לי להיות שם בתחושה.
חזק.
דרך אגב, האוכל במחנה 80 השתפר מאוד מאז.
-
לשוט בגונדולות לאכול במסעדות לא חסר -
-
מסכימה שכל אחד ושיקוליו ומהי מידת הדחיפות שלו לחופשה. אני מעדיפה אם כבר אני חוסכת ומשקיעה הרבה כסף לטיול גדול מתוכנן אז לחכות לתקופה שבה אוכל להנות מהחופשה ולבחור את היעד והמועד מראש מבלי חשש שהחלום יתנפץ או שאצטרך להתפשר המון... אני ציינתי חברים כאן מהפורום שהימרו אך עשו זאת עם סיכון מחושב והלך להם קלף כמו איילת שטסה לקרואטיה ואף נהנתה. זה נכון שמיעוט תיירים באתרים עמוסים זה משהו שדווקא יש בו יתרון בתקופת הקורונה והדוגמא היא הביקור של איילת בשמורת אגמי פלטוויציה אם כי אני באופן אישי חשוב לי גם מועד הביקור ועונת השנה, ולפחות לגבי השמורה הזאת אני לא הייתי בוחרת לטייל שם במועד בו טיילה איילת כי הרבה יותר יפה שם בתחילת עונת הקיץ, וכאשר אני ברקתי שם במועג של תחילת חודש יולי היה מדהים וגם לא עמוס מדי בתיירים כמו בשיא עונת הקיץ.
-
אז אולי שם לא בטוח,
אבל הקיץ היו מקומות שממש כן,
אבל כמעט..…
הנה אחד שכן,
-
זה עניין של הימור מוחלט.
לאחד זה מצליח… כמו איילת
אבל יכול היה גם להיות אחרת, אולי מאומתים שם לקורונה ואז...בית חולים ליד פליביטיצה? שלא נדע, ומה אם רק אחד מאומת ושאר המשפחה בריאה? וכל היתר.
-
באמת שלא נודע... איילת לפחות היא דוגמא למישהי שידעה מהן הסיכונים ובכל זאת לקחה את הסיכון המחושב, אך פעלה בזהירות ובאחריות. אני מעריכה שיש לא מעטים מאלו שטסו בחגים שלא מבינים את הסיכונים העצומים ואת המשמעות של להידבק ביעד כפי שאת ציינת - כאלו שמקבלים החלטה בפזיזות רק כדי לברוח מכאן ומבלי להבין את המשמעות והסיכונים הגדולים של לטוס ולטייל בחו"ל בתקופה הזו. נאחל לכולם שיחזרו בשלום ולא נשמע על מקרים של ישראלים שנתקעו בחו"ל כאשר הם חולי קורונה.
-
נוסעים לחו”ל כל מיני אנשים, אחראים פחות אחראים ובכל צבעי הספקטרום.
למשל בימים כתיקונם בקואסן ראיתי לא מעט ישראלים שנתקעו בלי גרוש כי מישהו אמר להם שבתאילנד יום לתייר יעלה 10$ או סכום מגוחך אחר – מזל שכרטיס חזרה היה חובה, ובשיחות איתם הסתבר לי שגם ביטוח בריאות לא היה ממש עקרוני להם.
אני מניח שאותו סוג של אנשים לא יהפוך פתאום לאחראי רק בגלל שיש קורונה.
והאחראים כנראה יתנהלו באחריות גם בזמן קורונה.
-
בעקבות מהודרת החדשות אתמול, על היוצאים ליוון ושאר מדינות, מנתב"ג.
מתבוננים מצד אחד "חולה ביום" במהדורת החדשות, חולים שחלו והחלימו, אבל תופעת הלוואי קשות ולא מוכרות, ומצד שני באותה מהדורה, טסים לחו"ל כאילו אין מחר, הכל כרגיל, מלא מפורסמים בטיסות פרטיות בניגוד לחוק כנראה, כמו גם כאלה שיצאו לפני הסגר בתכנון מוקדם.
הדיסוננס הזה שנוצר למי שנמצא בארץ בבית, קשה מאוד.
מצד אחד, פינוי חולה שנפטר במחלקת קורונה, בכתבה אחת.
ישראלים ביוון, שוחים ונהנים.
כתבות מזעזעות על תופעות הלוואי של המחלה, בפיסבוק, מצד שני כותבים ישראלים בגוגל: יוון או אתונה, קופצת גברת ג'ודי מוזס באינסטגרם שלה, שמבקרת את הממשל מיוון, יצאה לחופי ווליאגמני באתונה, שהתה באסתיר ריזורט, חלומי, עושה כושר, מעלה תמונות מנקרות עיניים, עברה לאתונה, כתבה שהיא בדרך לארץ, ואז הוארך הסגר, ואןפס, קופצת תמונה חדשה שלה, מפטראס ביוון, כלומר נשארה ביוון.
העיקר לכל אחד יש מה להגיד, אחת ביוון ומבקרת את הסגר, החולים שמתים בבתי חולים, טיסות מפוצצות שעפות מנתב"ג, ו.…
מה מצפים מאנשים בבית בסגר לעשות בדיוק עם כל הבאלגן הזה שהם רואים?
בריאים ביוון נהנים כאילו אין קורונה, מתים וחולים בבתי החולים בארץ.
פרסומות מפחידות שהמגיפה משתוללת.…
נראה שזו תיהיה מציאות חיינו בשנה הקרובה.
הקונפליקט הזה, הוא רק תחילתו של משבר, כלכלי בריאותי פעיל, שבעקבותיו יופיעו הרבה קשיים נפשיים, הסגר גם אם הכרחי, יביא אסון חברתי נפשי.
ונתב"ג כמו שפיץ היהלום, אליו מתנקזות כל התקוות של חיים נורמלים, פועל או מושבת? מותר לטוס, ולאן, מה צריך כדי לעלות לטיסה, ועדין מנקז אליו את כל התקוות החלומות והשאיפות מסתבר, כולן, מתחילות ונגמרות בנתב"ג, השער לאשלית החיים השפויים.
-
אבוי למי שכל המערך הנפשי שלו מבוסס על מידע הנצרך מכלי התקשורת, או בכלל.
למה צריך לעניין אותי מה ג’ודי ניר מוזס שלום פרסמה באינסטוש שלה?
למה אני צריכה להזדהות עם החולים והמחלימים, או לקנא בטסים?
כל מה שמעניין אותי הוא שיש מגיפה, המדינה שלי לא עושה דבר כדי להגן עלי מפניה, ולכן אני מגינה על עצמי ועל משפחתי בהתאם לשיקול דעתי.
מה אחרים עושים אינו מענייני.
אני כמובן מצטערת על כך שאיני יכולה לטוס כעת או בעתיד הנראה לעין, אבל יחד עם זה אינני שוכחת להוקיר תודה על מה שיש לי – בריאות, משפחה אהובה, קורת גג, מים זורמים.
פרופורציות.
