טיול סתיו למרכז ארה"ב
-
אני ממשיך במסורת הפרטית שלי של טיולים לארה"ב, בדרך כלל בעונת החגים. הפעם טיול של 5 שבועות שמתחיל ומסתיים בעיר שיקגו, שהיא העיר השלישית בגודלה בארה"ב. עבורי מדובר בפעם הראשונה בה אני מבקר בעיר, ובעצם חלק גדול מהטיול יעבור במקומות בהם טרם ביקרתי בעבר.
המסלול בגדול הוא משיקאגו ועד הפארק הלאומי ילוסטון (וגרנד טטון) וחזרה לשיקגו לטיסה הביתה. לאחר העיר שיקגו אני מתכנן לעלות צפונה לויסקונסין, ומשם מערבה למינסוטה, אייוה ודקוטה הדרומית לכוון מערב בואך וויומינג וילוסטון. כל זאת בהנחה שמזג האויר יאפשר ביקור בילוסטון לקראת סוף ספטנבר.
הטיסה לשיקגו דרך בריסל. המקטע הראשון עם Brussel Airlines והשני עם United. הטיסה במחלקת עסקים. היציאה מישראל ב- 4:50, עסק די קשה. ניסיתי לישון לפני הנסיעה לשדה התעופה, אבל זה לא הלך כל כך. נתב"ג היה מלא אנשים בבוקר. הצ'ק אין ל- Brussel Airlines הוא בקומת הנוסעים הנכנסים, למטה. התור לבטחון ארוך, ומלא נוסעים לפולין ולמולדובה, שנראה לי שהם בדרכם לאומן. לאחר הבטחון, ההמשך הלך די מהר. בבריסל אירליינס אין הרבה משמעות למחלקת עסקים. הכסאות הם אותם כסאות כמו במחלקת התיירים. השירות מעט טוב יותר, אבל לדעתי ממש אין הצדקה לעלות הנוספת. ביונייטד מדובר בבואינד 787 עם מחלקת פולאריס בה לכל אחד יש את הכסא שלו שיכול גם להפוך למיטה. גם השירות והאוכל היו הרבה יותר טובים מאשר בבריסל אירליינס.
גם שדה התעופה בבריסל קצת מוזר, לאחר היציאה מהשער היתה הליכה רבה שבסופה היה הכוון ל- connections. עברתי ביטחון והגירה (ניתן לציין שכמעט ולא היו אנשים לפני בתור וזה הלך מהר). ואז הייתי צריך לעבור שוב הגירה (כנראה של יציאה מבלגיה) ואז הגעתי לאיזור הטרנזיט הבינלאומי. שם היתה הליכה ארוכה עד לשער של יונייטד.
ההגעה לשיקגו עברה בצורה טובה. ההגירה היתה ממש מהירה. כמה שאלות, צילום וברכת ברוך הבא מאיש ההגירה. המזוודות היו סיפור אחר. המתנה לא קצרה ומלחיצה, שנגמרה בכי טוב, לשמחתי. לאחר היציאה מהמכס, עברתי לטרמינל 2 עם הרכבת הפנימית, שם ישנו איזור איסוף מזמיני אובר/Lyft. לקח קצת זמן עד שהרכב הגיע וגם הנסיעה לעיר לקחה זמן. הגעתי למלון מעט אחרי שעת הצ'ק אין וקיבלתי ישר חדר. לסיום היום יצאתי לטיול קצר להתרשמות ראשונה. המלון נמצא מול מגדל וויליס. הלכתי ממנו ועד האגם. מזג האויר נעים ואפילו קצת קריר.
הלינה בשיקגו במלון Hilton Garden Inn City Central Loop. החדר גדול. ארוחת הבוקר לא כלולה במחיר, שהוא יקר וכנראה מקביל לעלות מלונות במנהטן. גם מיסוי המלונות גבוה בשיקגו. בקבלה הסבירו לי שהם גם לוקחים $75 ליום כפיקדון לכיסוי נזקים (לא ברור לי למה. זה לא מקובל בדרך כלל) והוצאות נוספות (אולי ארוחות). הפיקדון מוחזר, אם לא היו נזקים והוצאות לאחר הצ'ק אאוט.
-
-
היום השני לטיול - שיקאגו
הלכתי לישון בשעה מוקדמת יחסית, והצלחתי לישון 3-4 שעות. את שארית הלילה העברתי בנסיונות הרדמות ובצפיה בסדרות שהבאתי איתי. אגב, החדר שקיבלתי לא ממש שקט, למרות בקשתי המוקדמת. שומעים את הרכבת העילית הלא רחוקה וגם קולות תנועה. המזגן מסייע כאשר הוא עובד, אבל כשהוא לא עובד, שומעים. היה אפשר לחשוב שהם יעבדו על שיפור בידוד הרעשים, אבל זה לא קורה. בכל מקרה, הרכבות לא עובדות בלילה וגם אין הרבה תנועה כאן. עוד חידוש לא מרענן הוא שהחדרניות לא מבקרות בחדר מדי יום. מסתבר שזה נוהל חדש בלא מעט בתי מלון בשיקגו. מחר אבקש ביקור של החדרנית.
לארוחת בוקר הלכתי למקדונלדס הקרוב ברחוב אדמס. כמוני היו שם רבים. המקום עובד טוב בבוקר. זה איזור של עסקים ויש שם הרבה עובדים שמגיעים לעבוד. לאחר מכן, חזרתי והחלטתי להרשם לטיול הליכה חינמי (למעט הטיפ שנותנים למדריך בסיום). טיול זה היה בתוך ה- Loop. לפני כן, החלטתי לצאת לטיול הליכה משלי עד לנהר מצפון, ומשם המשכתי לנקודת המוצא של טיול ההליכה, שהיא מגדל וויליס, ממש שתי דקות הליכה מהמלון. המדריך הוא טום, לשעבר מורה למתימטיקה, ואנחנו קבוצה לא קטנה של כ- 15 אנשים. הטיול היה מעניין והקיף חלק מהנקודות המוכרות של מרכז שיקגו. התחלנו בבניין ויליס, לשעבר בנין סירס, שהיה הבניין הגבוה ביותר בעולם בתחילת שנות ה- 70. היום הוא עדיין הבניין הגבוה ביותר בשיקגו. לא רחוק משם, ה- Chicago Mercantile Exchange. בורסת הסחורות, ה- Futures ועוד. לידה, בניין האופרה וכו'. עברנו גם ליד חלק מהפסלים בעיר שיקגו, ובניינים מסוימים. עברנו ליד הנהר והנקודה בה קמה שיקגו וגם המקום בו לינקולן קיבל את מועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ב- 1860. באותו איזור גם היה אסון ימי כבד, כאשר אניה התהפכה בתוך הנמל בגלל חלוקת משקל לא טובה וגם בגלל חוסר יציבות אינהרנטי שלה. מתו כ- 800 איש באסון הזה. לאחר הטיול הרגלי, ומנוחה קצרה במלון, יצאתי לאכול את הנקניקיה בסגנון שיקגו במסעדה עליה הוא המליץ בתחילת רחוב אדמס. משם, השמכתי בטיול לראות את פסל הפיקסו, ואת בניין מחוז קוק שנמצא על ידו. זה הבניין המככב בסוף הסרט האחים בלוז. הם רצים שם על מנת לשלם את המיסים שבית היתומים חייב על מנת להצילו מסגירה ובעקבותיהם חצי ממשטרת שיקגו.
בהמשך, הלכתי לפארק המילניום על מנת לראות את ה- Bean. כרגע האיזור בעבודות עד האביב או הסתיו בשנה הבאה ויש גדרות המונעות הגעה עד ל- Bean. ניתן לצלמה בכל זאת, וזה מה שעשיתי. המשכתי בטיול בפארק ואחר כך עברתי את הנהר לכוון צפון והלכתי ל- Navy Pier. השעה כבר בתאחרה, והחלטתי לקחת את הרכבת למלון. הדרך עד לתחנה היתה די ארוכה. בדרך זו גם נפלתי וקצת נפצעתי. בינתיים נראה לי שיצאתי די בזול. פצע במרפק, ויש לי גם כאבים באיזור החזה, הצד וכו', למרות שהיד והמרפק בלמו את הנפילה. נראה איך יהיה מחר. שפכתי קצת מים על הפצע וניסיתי לחטאו עם אלכוג'ל. לאחר החזרה למלון, נאלצתי לקנות חבילת פלסטרים והשתמשתי בספריי חיטוי שהבאתי איתי. נראה איך זה ירגיש מחר. בכל מקרה, שלא יהיו צרות גדולות יותר. ארוחה אני מתכנן בפאב elephant & Castle ברחוב אדמס.
התרשמות ראשונית - שיקאגו עיר יפה ושווה ביקור. העלויות כנראה דומות לניו יורק. המלונות יקרים כנראה במידה דומה למנהטן.
-
החלמה והתאוששות מהירה מהנפילה, והמשך טיול נעים.
-
איזור שתמיד עניין אותי וטרם הגעתי אליו ( למעט ילוסטון וגרנד טייטון אליהם הגעתי מדנבר) . תודה על השיתוף.
-
@yuvaln11 המערב התיכון הוא 'ארה"ב למתקדמים'. גם אני מגיע אליו לאחר שכבר ביקרתי ברוב ארה"ב הרציפה. העיר שיקגו יפה ושווה ביקור. האגם, השילוב בין הנהר וגורדי השחקים שמגיעים ממש אליו, פארקים נרחבים באיזור האגם. וזו עיר גדולה. המטרופולין עם אוכלוסיה של 10 מיליון אנשים.
לגבי ההמשך, נראה איך זה יהיה.ברור שחלק מהנסיעה יהיה משעמם כי אלו המישורים הגדולים. איזורים חקלאיים נרחבים. גם שם יש מה לראות פה ושם.
-
היום השלישי בשיקגו
הלילה שלי היה קצר והתעוררתי לאחר שעתיים. הרגשתי את הכאב בחזה והחלטתי לנסות ולקבוע תור לרופא אורתופד דרך חברת הביטוח. האפליקציה הראתה לי מספר רופאים כאשר המרחק שנרשם שם היה 2.5 ק"מ. בחרתי באחד מהם ונאמר לי שאקבל אישור לפגישה ב- 9:30 לאחר שהמרפאה תקבל את בקשתי לתור. האישור הגיע, אבל להפתעתי הסתבר שהמרפאה מרוחקת ממני עשרות קילומטרים (כשעה ברכב, שאין לי כרגע). דחיתי את החלופה הזאת. ניסו להציע לי רופא אחר, שגם הוא במרחק המחייב נהיגה ודחיתי גם אותו. ביטלתי את הבקשה. נראה האם המצב ישתפר.
לפני היציאה שאלתי בקבלה מתי אמורים לסדר לי את החדר. הבחורה בקבלה אמרה שכל יום. עניתי לה שלא סידרו לי את החדר ביום הקודם וביקשתי שיסדרו אותו היום. בזמן כתיבת סיכום זה אני יכולל לאשש שאכן סידרו את החדר, החליפו מגבות וכו'.
החלטתי לצאת היום לשייט הארכיטקטורה בנהר שיקגו המופעל על ידי חברת Wendella. זוהי אחת ממספר חברות המציעות שיט דומה, אבל בהשוואה לחברה אחרת בה נתקלתי, הם ותיקים ומנוסים יותר, וגם זולים יותר. החלטתי לא להזמין כרטיס דרך האינטרנט ופניתי לאתר שלהם לקנות את הכרטיס ולצאת לשיט. הם יושבים על שפת הנהר ליד בנין Wrigley, (שדרות מישיגן ממש לאחר חציית הגשר לכוון צפון). את הדרך לשם החלטתי לעשות על הרכבת העילית. קניתי כרטיס יומי ב- $5, ועוד קיבלתי גם מפת אוטובוסים ורכבות. עליתי על הקו החום שהוביל אותי עד ל- Merchant Market. זהו מהבניינים הגדולים ביותר בעיר מבחינת שטח (הוא לא גבוה מאד) ובנוי בסגנון Art Deco. מהתחנה נכנסתי לתוך הבניין, ירדתי קומה ויצאתי לרחוב. היתה לי הליכה לא ארוכה להגיע לשדרות מישיגן. הגעתי לשם לקראת השיט של 10:15, אבל העובד במקום אמר לי שהשיט ממש מלא, ואולי כדאי לי להמתין לשיט הבא. לכן קניתי כרטיס לשיט מאוחר יותר, ב- 13:45, שהנחתי שיהיה לאחר ארוחת צהריים.
בינתיים היה לי זמן, אז החלטתי לראות את ה- magnificent mile. הלכתי בשדרות מישיגן עד לסופן בצד הצפוני, כשמגיעים ממש לשפת האגם, והמשכתי ללכת צפונה. האיזור מלא בניני מגורים רבי קומות. המטרה שלי היתה להגיע עד פארק לינקולן. בשלב מסוים עברתי לצד השני להליכה ליד האגם. היו אנשים במקום שהלכו עם כלב או בלעדיו, רצו, רכבו על אופניים ועוד. את הבנינים רבי הקומות, המשכתי לראות בצד השני של הכביש. בשהמשך הגעתי לנקודה בה יש חוף רחצה על שפת האגם, ואחריו היתה פניה ימינה ל- North Avenue Beach. יש שם גם מזח, שהחלטתי לא לעלות עליו בשם North Avenue Pier. מצד המפרץ הזה יש תמונה יפה של גורדי השחקים בשיקגו. משם, המשכתי במנהרה מתחת לכביש והגעתי לפארק לינקולן. מדובר בפארק נרחב. יש בו פסלים לזכר דמויות מפתח בארה"ב, לינקולן, פרנקלין ויוליסס גרנט (כגנרל על סוסו). כמו כן, יש שם גם בריכה אקולוגית גדולה עם אווזים.
לאחר ביקור בפארק, היה צריך להתחיל לחזור דרומה. בחרתי לחזור דרך רחוב state parkway. זהו רחוב צר עם בתים יפים. הסתבר לי שלשכונה קוראים Gold Coast והיא ביתם של עשירי שיקגו (אלו שבחרו לא לגור במגדלי המגורים הקרובים יותר למרכז). הבית הראשון, ממש מול הפארק, הוא כנראה הגדול מכולם. בחזיתו היו שני דגלים: דגל ארה"ב ודגל הותיקן. שאלתי אשה שהלכה עם כלבה ברחוב והיא אמרה שזהו הבית של הקרדינל של שיקגו ושיש שם גם נזירות וכמרים או משהו כזה. היא אמרה שהוא הבית המשפחתי הגדול ביותר בשיקדו ושיש לו 17 ארובות. המשכתי ברחוב, המאד נעים להליכה, עם הבתים היפים. סופו של רחוב זה הוא ברחובות רגילים ושם המשכתי עד שחזרתי לצפון שדרות מישיגן. על מנת לחסוך זמן וקצת מאמץ, לקחתי אוטובוס משם עד לבנין ריגלי.
השיט היה מהנה ומעניין. מומלץ. הסירה היתה מלאה כמעט עד אפס מקום. היום היה בהיר והצטערתי שלא מרחתי קרם הגנה. יתכן וקצת נשרפתי. לאחר שעה וחצי חזרנו לנקודת המוצא. לאחר הפסקת גלידה בחנות ג'יררדלי, ירדתי ל- River Walk והמשכתי איתו עד הסוף, ואז עברתי ל- Lake Walk. בצד של האגם יש מעגן של המון סירות וגם מועדון שיט. בשלב מסוים חתכתי לכוון העיר על מנת לראות מה שפיספסתי בפארק המילניום. כוונתי ל- Crown Fountain. בדרך ראיתי גדרות ואבטחה, והכניסה למתחם היתה בדומה למה שעושים אצלינו, עם חיפוש בתיקים ומגנומטר. כנראה שיש היום ארוע. ה- Crown Fountain כולל שני עמודים מהם יורדים מים מכל צדדדיהם כמין מפלים. על העמודים מקרינים תמונה של בחורה, וסו לא תמונה סטטית, כי היא מעפעפת. בשלב מסוים, יוצא סילון מים מהפה שלה.
זה היה הסוף של הטיול היומי. חזרתי לתחנת ה- L-Train הקרובה ולקחתי את אחד הקווים (הורוד) למלון.
לאחר מנוחה קצרה, החלטתי להגיע למועדון House of Blues לארוחת ערב והופעה חיה. המועדון ממוקם על רחוב Dearborn מצפון לנהר, ליד מלון שיקגו.היות ולא
הזמנתי מקום מראש, ישבתי על כסא בר על ה- railings (שולחן ארוך בצד). האוכל לא היה משהו. היתה הופעת בלוז של בחור אחד שניגן בגיטרה וגם במפוחית. לאחר כשעה, כשהוא יצא להפסקה, חתכתי. החלטתי לטייל לאורך ה- River Walk לצד השני, כלומר עד לעיקול בנהר. הבנינים מארים וחלקם בצבע. המשכתי עד סיום ה- River Walk ומשם כבר המשכתי למלון.
-
עוקבת בעניין, יש לי תכנון עקרוני דומה שאני מקוה שיצא לפועל בקיץ.
-
היום הרביעי בשיקגו
זהו היום האחרון שלי בשיקגו. מחר אני אאסוף את הרכב השכור מנמל התעופה ואסע לויסקונסין. הבוקר התחיל קצת לאט ויצאתי מהמלון באיזור 10:00. היעד שלי היום הוא מוזיאון האומנות של שיקגו עליו שמעתי המלצות רבות. המוזיאון נפתח רק ב- 11:00, ולכן החלטתי לנסות ולראות איזור אחר בשיקגו, Chinatown. את הדרך לשם עשיתי בקו הרכבת האדום (שהוא דוקא תת קרקעי במרכז שיקגו). מספר תחנות עד לתחנת Cermak/Chinatown, שם אני יורד. תכלס, יש רחוב אחד מעניין עם חנויות ובנינים בסגנון סיני. בכל החנויות הכתב הסיני שולט והאנגלית תופסת רק מקום שני. גם האנשים שם הם ברובם הגדול ממוצא סיני. נכנסתי גם לרחובות צדדיים, אבל אין מה לראות שם. בתים רגילים המיושבים ברובם על ידי סינים, ככל הנראה.
את הדרך חזרה עשיתי באוטובוס, שהוריד אותי קרוב למוזיאון האומנות. את הכרטיסים למוזיאון יש לקנות מראש באתר שלהם. לא עשיתי זאת מראש ונאלצתי לעשות זאת בכניסה למוזיאון. עלות הכרטיס היא $32. המוזיאון גדול מאד ובזמן ביקורי בו (באיזור ה- 2.5- 3 שעות) ראיתי רק חלק ממנו. מגוון המוצגים גדול מאד. ממוצרים ארכיאולוגיים, בעצם, מאסיה, אפריקה ואמריקה, ועד ציורים מתקופות שונות. אגב, יש במוזיאון אוסף לא קטן של אמנים אימפרסיוניסטים, כמו רנואר, מאנה, מונה, ואן גוך, סיסלי וגם אמנים נוספים כמו טולוז לוטרק וגוגן. המוזיאון מרשים גם באיכות שך המוצגים וגם בגודל.
לאחר שיצאתי מהמוזיאון, ישבתי בגינה ליד לאכול צהרים (סנדביץ' שקניתי קודם) ואחר כך, החלטתי ללכת עד לקמפוס המוזיאונים, שנראה לי יחסית קרוב. גם זה לקח זמן (לא כל כך קרוב). מהקמפוס יש תצפית יפה על ה- Navy Pier ועל גורדי השחקים באיזור הצפוני.
משם לקחתי אוטובוס חזרה ל- Loop ומשם ברגל למלון.
ארוחת ערב ב- Miller's Pub, שנאמר שהוא בבעלות משפחתית מאז 1935, על Wabash בין Adams ו- Monroe. האוכל היה טעים. המקום במחיר ממוצע. הסטייקים נראו לי יקרים. אני לקחתתי תרנגולת בסגנון יוני (בושלה בשמן זית ולימון ועשבי טיבול שונים). היה טעים. חשבתי ללכת ל- Giordano's ממול המלון ל Pizza Deep Dish, אבל לאחר שראיתי מה מקבלים (כולל, כמה קלוריות יש בזה) וגם את המחיר, ויתרתי. זו לא ארוחה לבן אדם יחיד.
בדרך חזרה למלון, ראיתי את המקסיקנים חוגגים את יום העצמאות שלהם. רחוב מונרו היה פרקטית חסום. אנשים ברכבים. בנות יושבות על החלון הפתוח. מנפנפים בדגלי מקסיקו וצופרים. היו גם כאלו שעשו רעש (לא יודע אם חזיזים או זיקוקים שלא עולים לאויר). ניידת נסעה על המדרכה כי הכביש חסום. משוגע. לשמחתי, החגיגה לא ליד המלון שלי, אבל למרות זאת, אני שומע את הצפירות עד כאן.
-
היום החמישי לטיול
הבוקר ארזתי מחדש את המזוודות לאחר יציאה קצרה לארוחת בוקר, וסיימתי את השהות במלון. הזמנתי Lyft שלקח אותי להשכרת הרכב בשדה התעופה. איזור השכרת הרכב היה מלא אנשים, להפתעתי. האמת, עיקר האנשים התרכזו בתור ל- AVIS. אני שקלתי לשכור את הרכב מהם במקום מאלאמו, ושמחתי שלא עשיתי זאת. התור באלאמו היה קטן.
בחרתי שוב בשברולט מאליבו, בעיקר בגלל שהיו עליו רק כ- 2,000 מיילים, ולכן לא צפוי שאגיע איתו לצורך בשירות החלפת שמנים. הוספתי ביטוח שירותי דרך, כי לראשונה אין לי חברות ממס"י (ולכן גם לא שירות מ- AAA בעת צרה). די יקר, אבל מרגיע קצת.
חשבתי לקחת EZPass לשימוש היום ובעת החזרה לשיקגו, אבל להפתעתי הרעה, אלאמו דורשת עכשיו כ- $11 (או $12, לא זוכר) לשכירת המכשיר ליום, כאשר העלות כוללת את האגרות. כלומר, הם עברו לשיטה שהיתה נהוגה בהרץ, כמדומני. ממש לא משתלם. כמובן שלא לקחתי את המכשיר.
הפתעה רעה שניה שנתקלתי בה לאחר לקיחת הרכב. נראה שאין רדיו ברכב. פעם ראשונה שאני נתקל בדבר כזה. רק חיבור לטלפון וזהו. נראה לי שיש אפשרות לרדיו והם החליטו שלא לקחת אפשרות זאת. מוזר ומרגיז. אני אקח זאת בחשבון בעתיד. אולי עדיף באמת לעבור לאויס.
משדה התעופה התחלתי בנסיעה לכוון מדיסון, בירתה של ויסקונסין. היות וביקשתי מסלול ללא כבישי אגרה, הדרך לקחה זמן רב יותר. היעד שלי היה בניין הקפיטול של ויסקונסין. על פי הבדיקה המוקדמת שלי, מתקיימים סיורים בשבת עד שעה 15:00. הגעתי לשם ממש ברגע האחרון והצטרפתי לסיור. אגב, להפתעתי לא היו בדיקות בטחוניות בכניסה לבניין. זה שונה לעומת בנייני קפיטול בהם ביקרתי קודם בשנים האחרונות. הבניין מרשים חיצונית וגם מבפנים. מפואר. אולי לא כמו במדינת ניו יורק, אבל ויסקונסין לא עשירה כמו ניו יורק.
בית המשפט העליון נמצא גם הוא בבניין הקפיטול. גם זה מוזר. בדרך כלל, אין מקום לבית המשפט העליון בקפיטול. עוד משהו שלמדתי הוא שהחיה הלאומית של ויסקונסין היא badger (כמדומני שזו הגירית בעברית). היא מככבת גם בבניין הקפיטול. לבנייתו הביאו שיש מארצות שונות בעולם וגם ממקורות מקומיים. יש שם שימוש לא קטן בציפויי זהב.
המדריך דיקלם טוב את החומר, אבל נראה לי שזו לא תשוקתו, אלא ג'וב בלבד, אולי ג'וב של סטודנט.
ביציאה מהסיור, ראינו שגם במדיסון המקסיקנים חוגגים. מכוניות עם דגלי מקסיקו וקולות נפץ. ההיקף קטן בהרבה לעומת שיקגו. כמובן, שזו עיר קטנה פי כמה משיקגו ויש בה רק כ- 1/4 מיליון תושבים.
מהקפיטול המשכתי למלון, המפטון אין מחוץ למרכז העיר, Hampton Inn Madison-East Towne Mall Area. החדר שקט ונראה די חדש עם ריהוט בסגנון ישן. נראה שגם כאן, שירותי נקיון החדר לא ניתנים לשהות קצרה (של פחות מ- 5 ימים), אלא על פי בקשה. אני אומר גם גאן, כי ראיתי את העניין הזה בביקורות על מלונות המפטון אין בשיקגו. לשהות שלי בת שתי לילות, זה לא ממש משנה.
מהמלון יצאתי גם לקניות בוולמארט של מספר דברים להמשך הטיול (כמו בקבוקי מים).
-
הצטרפתי לעוקבים אחרי השרשור.
ההתחלה היא באזורים שמוכרים לי היטב שיקגו והעיר מדיסון בוויסקונסין. הדאון טאון של
שיקגו לדעתי הוא הדאון טאון הכי מדליק מכול ערי ארה"ב בהם הייתי.
מחכה לקרוא על החלק הבא עד לגבעות השחורות בדרום דקוטה שם שוב מתחבר הטיול שלך
למקומות שהייתי בהם ואף נעזרתי בסיכומים קודמים שלך לגביהם.
לא יודע דרך איפה יעבור מסלול החזרה אז נחכה גם לזה.
בשלב מסוים אאלץ לנטוש את המעקב עקב טיול שאנחנו יוצאים אליו אבל כנראה שאספיק
לחזור לקראת סופו.
-
היום השישי לטיול
התוכנית שלי בויסקונסין מתבססת על ה- Tour Book של ה- AAA. אין לי אותו מודפס, אבל הוא זמין online באתר של AAA לכולם: ספרי תיור של ה- AAA
אחד ה- GEMs בספר היה ביקור במערה ב- Blue Mounds, המרוחקת פחות משעה ממדיסון. אז לאחר ארוחת הבוקר נסעתי לסיור במערת הנטיפים הזאת. ההגעה פשוטה. אין חובה לקנות כרטיסים מראש. ניתן לקנות אותם במקום. אני הגעתי בזמן לסיור של 10. הסיור לקח כשעה. הסיור היה נחמד, אבל ראיתי מערות נטיפים וסיורים בהם שהיו מוצלחים יותר. כלומר, לא אתר חובה.
לאחר החזרה למדיסון, הדבר בראשון שעשיתי היה לקנות תוכנית סלולרית ב- T-Mobile. התוכנית שקניתי שכוללת שימוש ללא הגבלה למשך חודש, עלתה $50 + $10 עבור הסים (עלות ש- AT&T לא נהגו לקחת). עם המס העלות הכוללת היתה כ- $63. הסיבה לבחירה ב- T-Mobile במקום ב- AT&T היא שלא הייתי בטוח שהטלפון יעבוד טוב ברשת של AT&T מבחינת הבנדים הנתמכים. באתר של T-Mobile התברר לי שהתמיכה שלהם בטלפון שלי היא מלאה (הטלפון הוא Xiaomi Poco X5 Pro 5G). לאחר ארוחת צהריים קצרה לא רחוק מהחנות של T-Mobile פניתי לביקור ב- Olbrich Botanical Gardens. מדובר בגנים המשתרעים על שטח לא קטן, קרוב לשפת האגם, שמצידו השני נמצא הקפיטול ומרכז העיר מדיסון. הגנים פתוחים לציבור ללא תשלום, למעט איזור החממות (conservatory). הם גובים $6 עבור הביקור באיזור זה. הגנים מהווים גם מקום פופולארי לביצוע אירועים שונים על ידי הציבור, כמו חתונות ועוד. אני ראיתי שיש זוגות לפני חתונה שמצטלמים שם לאלבום החתונה. גם הקפיטול של מרילנד מהווה תפאורה לצילומי זוגות לפני החתונה. הגנים יפים, ומי שנמצא במדיסון יכול לשקול ביקור בהם. ביליתי שם בערך שעתיים. לאחר שיצאתי משם, פניתי למרכז העיר, אבל ביום ראשון אחר הצהריים, האיזור היה די מת. היו מסעדות פתוחות, אבל רבות היו סגורות. בחלק ישבו אנשים ובחלק לא. משם חזרתי למלון.
-
היום השביעי לטיול
היום אני עוזב את מדיסון. התכנית המקורית שלי, שלוותה בהזמנת מלון היתה לנסוע לראות את מוזיאון התעופה ב- Osh Kosh, וביום שלישי לחזור מערבה ל- Wisconsin Dells לשיט ב- Dells, אולם התברר לי שביום שלישי עלול להיות גשום, ולכן שיניתי את התכנית כך שאעשה את השיט כבר היום ואראה את מוזיאון התעופה ביום שלישי. לפיכך, היעד שלי להיום הוא Wisconsin Dells.
הנסיעה ערכה קצת מעל שעה והצלחתי להגיע לשיט הראשון של היום, ב- 10:30. העלות היא $36.20 לאדם. השיט הובל על ידי 3 אנשים. הקפטן, הנווט והמדריך. הנווט, בוב, הוא כבר בן 81 וחלק גדול מחייו הוא עבד בחברת השיט. המדריך עסק באכיפת חוק ולאחר פרישתו מצא עבודה בחברת השיט. השיט הוא באיזור בו הנהר עמוק וקניוני. מסביב יש צוקים (שאינם גבוהים, אבל בכל זאת מתנשאים מעל הנהר) מ- sandstone. השיט גם עובר באזור בו הקניון צר. לאחר מכן, מגיעים לתחנה הראשונה, Witch's Gulch, שם הסירה עוגנת ואנחנו יורדים ממנה. מדובר בקניון צר של פלג מים שלאורכו גם מפל של המים מתחת לרגלינו. בסיום הקניון בנו שם גם איזור עם קיוסק ושירותים. נתנו לנו כ- 20 דקות עד שהסירה תצא שוב. כל השטח בשליטתה של חברת השיט וראיתי בביקורות ב- Trip Advisor שהיו על כך תלונות, כי ניתן להגיע לשם גם בדרך יבשתית, אבל הכניסה חסומה על ידי חברת השיט. אינני יודע האם הבעלות על הקרקע היא שלהם, אבל לבטח הם אלו שפיתחו את המעבר בקניון והציבו שם Boardwalk עם מעקים. Witch's Gulch בהחלט שווה ביקור והוא יחודי לדעתי.
מ- Witch's Gulch הסירה שטה לנקודת העצירה השניה. באיזור זה, הנהר מתרחב מאד וגם הנוף מסביב הופך להיות שטוח, ונוצר ממש מעין מפרץ. היעד של הסירה היה ביוק בצד השני של המפרץ. שוב אנו יורדים מהסירה ומגיעים למקום בו יש שני עמודים טבעיים בגובה זהה, המרוחקים פחות מ- 2 מטר האחד מהשני. הצלם H.H.Bennet (כנראה מפורסם) צילם את הילד שלו קופץ בין שני הסלעים בתמונה שהפכה מפורסמת. היום, לא שולחים אנשים לבצע את הקפיצה, אלא אימנו כלב רועה גרמני לעשות זאת. אנו עומדים וצופים בהדגמה שלוקחת מספר שניות. המאמנת שולחת את הכלב לקפוץ בכוון אחד ומיד אחר כך הוא קופץ חזרה. משם, הדרך היא חזרה "הביתה" בשקט (כלומר, ללא דיבורים של המדריך).
לאחר סיום השיט יצאתי לכוון היעד הבא, Oshkosh. הגעתי למלון בסביבות 15:30. המלון הוא TownePlace Suites Oshkosh. היות ועבר כבר שבוע מתחילת הטיול ויש לי זמן, פניתי לעשות את הכביסה הראשונה בטיול. המלון הוא חדש. החדר נקי. בשביל סוויטה, היא קטנה, אבל סך הכל ללילה אחד זה מספק לחלוטין.
-
תוספת תמונות מהשיט:
חוף קטן באמצע הקניון.
עוד אחד מהמצוקים
הסירה בה שטנו
Witch's Gulch
-
היום השמיני לטיול
Oshkosh סיקרנה אותי כי זכרתי את השם מהיכן שהוא. אכן, יש נעלי Oshkosh לתינוקות ולילדים. ההמלצה בספר התיור של ה- AAA היתה על מוזיאון תעופה בעיר, EAA Aviation Museum, כך שזאת היתה התחנה הראשונה שלי היום. המוזיאון נמצא בפאתי העיר ברחוב על שמו של מיסד ה- EAA. מה זה EAA? ובכן מדובר ב- Experimental Airplanes Association. כלומר, במטוסים נסיוניים, שנבנו חד פעמית ולא בסדרת יצור. מוצגים מטוסים כאלו או העתקים שלהם בחדרי המוזיאון בנוסף למספר מטוסים מתקופת מלחמת העולם השניה וגם מסור ה- Huey (שלדעתי זהו האנפה שלנו או מודל דומה לו). המוזיאון קצת אכזב אותי בגלל שהוא די קטן. ציפיתי למשהו גדול יותר. כלומר, מי שרוצה לראות מוזיאון תעופה גדול עדיף שיבקר באחד ממוזיאוני התעופה האחרים. למשל מוזיאון התעופה של מחוז פימה ב- Tucson (שם ביליתי לפחות יום שלם), מוזיאון התעופה של בואינג בסיאטל או מוזיאון התעופה והחלל של הסמיתסוניאן בוושינגטון. ודאי יש נוספים שאני לא מכיר. למרות זאת, ביליתי במוזיאון כשעה וחצי ומשם חשבתי לבקר ב- Veternas Museum שנמצא באותו הרחוב. מסתבר שהתבלבלתי והוא פתוח רק בימים שישי - ראשון וסגור במהלך השבוע.
החלטתי לפנות למרכז העיר ולראות את האגם הגדול שלחופיו שוכנת Oshkosh. כוונתי את תוכנת הנווט (google maps) לפארק הסמוך לאגם ונסעתי לשם. הבעיה היתה שבאיזור הפארק ובפארק עצמו מתנהלות עבודות וכבישים היו סגורים. בכל זאת הצלחתי לעמוד בסמוך לפארק. לידי היו שני אוטובוסי בית ספר. התלמידים עברו שיעור בשיט מפרשיות באגם. נראה כיף. למה שלא יאמצו גם אצלינו את הרעיון הזה? בכל אופן, הלכתי קצת בפארק עד לאיזור האגם הפתוח (איזור שייט המפרשיות היה מוגן על ידי אי באגם או שזה מפרץ), וחזרתי לרכב.
ההמשך היה נסיעה ל- Wausau שנמצאת במרכז ויסקונסין, שם לנתי ב- Inn בשם Stewart Inn במרכז העיר. הוא מוגדר כ- Boutique Hotel, אבל זה דמה לי יותר ל- Bed & Breakfast במובן הטוב של המלה. מקום אינטימי עם 5 חדרים. שלי היה גדול ונוח. המבנה מתחילת המאה ה- 20 ורשום כמבנה היסטורי. בשעה 17:00 הזמינו אותנו לכוס יין. זה היה נחמד ודיברנו ביננו ועם המארחת. למחרת, המארחת הכינה לנו ארוחת בוקר יחודית בדומה למה שקורה ב- B&B. מומלץ מאד. אני הגעתי לשם לאחר שראיתי ביקורות ב- Trip Advisor ולשמחתי, הצלחתי להזמין את החדר בעזרת Gift Card שיש לי של GlobalHotelsCard, כך שמבחינתי, זה לא עלה לי כסף. אני בקושי משתמש בכרטיס הזה והכסף יושב שם שנים, כך שאני שמח שהשתמשתי בו.
בערב, יצאתי לבר - מסעדה לארוחת ערב. מקום שנמצא מרחק הליכה מהמלון. המקום היה עמוס (אין הרבה מקומות פתוחים במרכז העיר). הזמנתי פיצה ובירה ולא הצלחתי לגמור את שניהם.
-
היום התשיעי לטיול
לשימחתי ישנתי טוב ולאחר ארוחת הבוקר, ארזתי ויצאתי לבקר באתר המומלץ ב- Wausau, מוזיאון האומנות של וודסון. הכניסה ללא תשלום. יתכן ואני הישראלי הראשון שמבקש שם. לפחות לאחרונה. הם מבקשים מכל אורח לכתוב מהיכן הוא וזה מופיע במפה. איזור המזרח התיכון הקרוב אלינו, לפחות, היה חף מ"סיכות". עכשיו יש סיכה בתל אביב. המוזיאון לא גדול, ואחרי שעה ומשהו יצאתי משם. הוא יחודי. הוא מתרכז בציורים ופסלים של ציפורים.
המשך היום היה נסיעה ל- Bayfield שעל אגם סופריור. המרחק לא כזה גדול, אבל הנסיעה בכביש רגיל (רוב הדרך על כביש 13 צפון), עם כניסה לישובים, ןלכן זה לקח הרבה זמן. בדרך אכלתי משהו לא טוב וכרגע יש לי בעיית בטן. מתכנן לתת לה לנוח קצת בתקווה שמחר יהיה טוב. יש לי גם כדור קל בטן אם לא יהיה ממש טוב. מחר אני מתכנן שיט באיזור האיים של Apostle Islands שעל אגם סופריור. זה שיט של 3 שעות. אספר עליו מחר.
בינתיים, אני לן ב- Seagull Bay Motel, שהיה מומלץ ב- Trip Advisor. מהחדר יש נוף יפה של האגם. אבל, מדובר במוטל בסיסי וללא ארוחת בוקר והמחיר ממש גבוה. חדר האמבטיה בגודל של ארון (אולי הוא היה ארון פעם. מי יודע). כמו כן, אין לי פה קליטה של הסלולר (T-Mobile). כמובן, שאני מסתדר עם ה- WiFi של המלון.
-
היום העשירי לטיול
לאחר פינוי החדר פניתי לקבלה ושאלתי לגבי החניה ב- Bayfield לקראת העליה על השייט. העובד הסביר לי, אבל הוסיף המלצה ללכת ברגל למרכז העיר דרך ה- Brownstone Trail, שיש חיבור אליו מהמלון. החלטתי להשאיר את הרכב בחנית המלון ולצאת למרכז העיר ברגל. כאשר הגעתי לעיר, חיפשתי לאכול ארוחת בוקר זריזה לפני ההפלגה. התברר לי שיש מסעדה אחת שמכינה ארוחת בוקר הזמנתי בה תה חם ואוכל, אבל מפאת קוצר הזמן, התחרטתי וביטלתי את הזמנת האוכל. הסתפקתי בשתיית התה. לאחר מכן פניתי למזח, שם מחכים לעלות לסירת התיור. כאשר הגעתי כבר עמדה שם חבורה נכבדה, ובסוף הייתי בין האחרונים שעלו עליה. החלטתי הפעם לשבת בפנים במקום על הגג של הסירה. גם בגלל השמש ומזג האויר הבהיר, כאשר אני כבר השרפתי במקומות מסוימים לפני כן.
מי שאוהב לשוט, יהנה גם מהשייט הזה, אבל סך הכל, מבחינת מה שרואים זו קצת אכזבה. רואים איים, שכולם מיוערים בצפיפות. כדברים מיוחדים, רואים מגדלורים בשני איים, מקום שהיה בו מחנה של דייגים, מערות בסלע ועוד. פחות מעניין מהשייט ב- 1,000 האיים או ב- 30,000 האיים (הנמצאים באגם הורון).
לאחר סיום השייט, פניתי למרכז המבקרים של ה- Apostle Islands National Lake Shores הנמצא בעירה כדי לראות מה עוד ניתן לראות. נשלחתי לבקר ב- Sandy Beach שם יש מוצגים מחוץ למרכז המבקריייליםם (המרכז עצמו סגור עד השנה הבאה). אחר כך המשכתי ל- Myers Beach. החניתי את הרכב (ונאלצתי לשלם $5 על חניה, למרות שיש לי פס שנתי America The Beautiful). ממגרש החניה יוצא Trail של כ- 2 מיילים לראות מערות בסלע. המערה הראשונה היתה מרשימה. השניה פחות. לאחר השניה, הסתובבתי חזרה לכוון מגרש החניה. לאחר סיום הטרק, המשכתי למלון ב- Superior (עירה בויסקונסין בסמוך ל- Duluth). מלון המפטון אין עליו שילמתי בנקודות הילטון הונורס.
עבורי הטרק היה לא קל, וסבלתי מהתכווצות שרירים בערב במלון.
-
היום ה- 11 לטיול
התחלתי את היום יחסית מוקדם ויצאתי מהמלון לפני 9:00. היום הוקדש לטיול ב- Northern Shore של אגם סופריור. לא מדובר בחוף הצפוני של האגם, שנמצא בפרובינציית אונטריו הקנדית, אלא בחלק הצפוני ביותר של האגם שהוא גבולה הצפון מזרחי של מדינת מינסוטה. ההתחלה היא בעיר Duluth, ומשם יש בערך 150 מיילים של כביש העוקב אחרי חוף האגם עד לגבול עם קנדה בעירה Grand Portage. מובן שביום אחד אי אפשר לכסות את כלל האורך הזה, ולכן הגעתי רק עד העירה Grand Marais, כ- 42 מיילים מהגבול הקנדי.
הנסיעה לכל האורך היא על כביש 61. זה כביש שתחילתו ככביש מהיר, ואחר כך הופך לכביש של נתיה אחד לכל כוון. למרות זאת, המהירות המקסימלית ברוב המקרים היא 60 מיילים לשעה. אזכיר מספר עצירות לאורכו, אותן עשיתי. הראשונה היא Gooseberry Falls. זהו פארק מדינה של מינסוטה (אבל ללא תשלום). בפארק ניתן להגיע למפלים העליונים, האמצעיים וגם לתחתונים. השביל הוא סלול ומאד נוח. יש גם חלק שכרוך בירידה במדרגות. שוב, מדובר במדרגות מסודרות. יש גם אפשרות למוגבלי תנועה להגיע לשם ללא שמוש במדרגות.
התחנה הבאה היא Palisades Head. מטפסים עם הרכב על דרך תלולה וצרה לפסגת הר, ושם יש תצפית על כל הסביבה. עצרתי ב- Silver Bay במרכז המידע ושם הזכירו את Palisades Head ועוד מספר דברים באיזור. האדון שעבד שם אמר שנתקל בעוד אנשים מתל אביב בשבוע שעבר באתר בו יש מגדלור היסטורי (זהו אתר סמוך). מסתבר שיש עוד ישראלים שמגיעים לאיזור הזה. בסופה של הנסיעה בכוון צפון הגעתי ל- Grand Marais. עיירת תיירות השוכנת במפרץ של אגם. לאחר אכילת צהרים וביקור בחוף הים (שאגב יש בו אבנים ולא חול), התחלתי את הדרך חזרה. בדרך, עצרתי בנקודה שליד הנחל קריבו ועשיתי מסלול הליכה של 0.5 מייל לכל כוון לראות את המפלים על הנחל הזה.
משם המשכתי עד Duluth למלון שלי ללילה זה, Holiday Inn Express Duluth North - Miller Hill.
-
במרחק 15 דקות ממלונך נמצא Lake Superior Maritime Visitor Center, 600 Canal Park Dr, Duluth, MN 55802, United States. מומלץ לבקר שם - תצוגה מרשימה והסבר על הימות הגדולות ותרומתן לכלכלת ארה"ב.
-
@נוסע-מתמיד תודה על ההמלצה.
לגבי המלון, ישנתי שם טוב, גם יחסית למלונות הקודמים. ארוחת הבוקר היתה טובה יותר מאשר בהמפטון אין בהם הייתי קודם, בהם המבחר צומצם לעומת העבר.
