ירוק, כחול ושוב ירוק - סיפור טיול בשבדיה הקרירה
-
שלום לשלושת קוראי
(בתקווה שיותר)חזרנו לפני מספר ימים (מינוס המזוודות שלנו) מטיול נהדר וקריר בשבדיה.
למה בעצם שבדיה?
מכיוון שאני מורה, ויכולה לטייל רק ביולי ואוגוסט, ומיצינו את המדינות שהקיץ שלהן יותר חם משלנו, החלטנו שעד שאני אצא לפנסיה, נחפש בקיץ רק יעדים קרירים, להשיב את נפשינו. בווילס כבר היינו פעמיים - צפון ודרום (ועוד נשוב אליה), באיסלנד נשבנו קשות ולנורבגיה ניסע מאוחר יותר, חשבתי לאן כדאי הפעם. במקרה הבן שלי התראיין לעבודה בסטוקהולם, או אז נדלקה הנורה מעל ראשי ואמרתי - שבדיה!!
מייד התיישבתי לבדוק מה יש לה להציע, ומסתבר שזה בדיוק מה שחיפשנו - מזג אוויר טוב, יערות ואגמים בשפע, הרבה שמורות טבע, ועיר בירה אחת מהממת הבנויה מהמון איים.
מצאתי כרטיסי טיסה בלופטאהנזה במחיר מעולה (כמעט שנה לפני) והלכתי על זה.
כמה תובנות שהגעתי אליהן בסופו של הטיול:
השבדים הם האנשים הכי גבוהים שראיתי בחיים, יותר מההולנדים. בכל פעם שהיה נדמה לנו שראינו את האדם הכי גבוה בטיול הזה, פגשנו מישהו ששבר את השיא הזה.. 185 נחשב שם לגמד
. לי, כאדם נמוך, לא היה פשוט העניין הזה...האנגלית של כל מי שפגשנו, כולל נערים בבתי קפה, הייתה מצויינת. מעורר קנאה.
הנהגים אדיבים מאד.
המיחזור שם הוא ממש בנפשם. בכל דירה הצטווינו להשליך את הפסולת האורגנית לשקית נייר מיוחדת, ואת שאר הפסולת לפח מיוחד אחר. אפילו ליד פודטראק שראינו הייתה שורת פחי מיחזור בצבעים שונים. האמת כמו במדינות אירופאיות נוספות כמו אוסטריה וגרמניה, אבל משום מה כאן הרגשנו שיש הקפדה מיוחדת.
יש עוד תובנות אבל נעצור כאן.
קצת תמונות מייצגות
-
סקרנית לקרוא על הטיול, תודה על השיתוף ועל כך שאת לא מוותרת על הפורום. תמונות ממש יפות, מחכה להמשך. . .
-
איזה כיף, מירב!! כיף לדעת שעוד נשארו כמה ארצות קרירות !!
-
כאחת משלושת קוראייך
יאיייי איזה כיף ! פתיחה מרשימה , מחכה להמשך.
ומקווה שהמזוודות יגיעו...
-
@io שמחה שאת נמנית עליהם
המזוודות הגיעו, לאחר כמעט 5 ימים. אספר בהמשך. סיפור מוזר מאד, יש לציין ,שראשיתו בבידוק הכי הזוי שעברנו ever, בפרנקפורט, המשכו בטיסה שיצאה ללא המזוודות של אף נוסע
וסיומו בהגעתן בלילה באיחור ניכר (אני חושדת שהגיעו בחמישי או שישי אך עקב השבת נשארו זנוחות בנתב"ג עד יום ראשון).כמו לפני כל טיסה ונסיעה, כמיטב המסורת, יש משהו שמלחיץ, מעיק ומציק. הפעם חששתי מאד מהרישום לאזרחים שאינם אזרחי האיחוד האירופי ומדינות שנגן, לאור כל הסיפורים המפחידים וסרטי האימה של התורים האינסופיים בנמלי תעופה גדולים באירופה. לבעלי יש דרכון פולני ואילו אני אוציא (מקווה) את הפורטוגלי שלי רק בדצמבר בליסבון. תוכנן לנו קונקשן של שעתיים בפרנקפורט ונכנסתי לסרטים שהנה נפספס את טיסת ההמשך בגלל התורים. למעשה כבר די השלמנו עם זה והתכוננו נפשית ומעשית כולל לשים בגדי שינה ועוד דברים חשובים בתיקי הגב. בסוף אמרנו מה שיהיה יהיה, אין טעם להילחץ ממה שאין לנו שליטה עליו.
נזכרתי בעוד משהו מעצבן - ממש כמה ימים לפני הטיסה, קיבלתי מייל מבעלת המקום בו אנו אמורים ללון יומיים ממש ביום הראשון של הטיול. סמוך לשמורת טבע. התנצלה ואמרה שמסתבר שעשתה רישום כפול והבית הוזמן על ידי משפחה נוספת
. בקיצור, הציעה את ה pool house שלהם שהוא גם במתחם הבית, וכולל בריכה שכולה שלנו, וללילה השני הבית המקורי יהיה פנוי כבר. יש ברירה? הסכמנו. לך תחפש מקום ועוד מקום שווה באיזור. העניין הוא שבית הבריכה קטן משמעותית, והמיטה שלו היא בקומת גלריה שהעליה אליה היא בסולם.. כזה שאתה יורד בו הפוך.. נו טוב, נוסיף לרשימת החוויות. חסר להם שלא יפצו אותנו, אמרתי לעצמי ולבעלי..יצאנו לדרך ביום חמישי 16/7.
די מהר תקתקנו את הענינים בשדה ומצאנו את עצמינו שותים קפה וממתינים לטיסה.
הטיסה יצאה קצת באיחור, הוגש בה אוכל ישראלי לגמרי - לא הצלחתי להבין, מתי נותנים ממש ארוחה ומתי כריך בלתי אכיל, כיוון שיצא לנו לטוס לפרנקפורט כמה וכמה פעמים וכל פעם זה הימור מה נקבל הפעם...אז הפעם הצליח לנו לשמחתי.
הגענו לפרנקפורט, הלכנו לפי שלטי הטרנזיט והופ, הגענו למתחם עם מלא מכונות לרישום עצמי, רובן ריקות, ולידן מישהו שעוזר. תוך דקה סיימתי... איזו הקלה
. בדרך ראינו עוד מלא מכונות ריקות, ושום תור... המשכנו לגייט של טיסת ההמשך לסטוקהולם, שמחים וטובי לב.ראינו שבקצה השרוול חונה מטוס, אבל הוא חשוך.. ראיתם פעם מטוס חשוך בקצה שרוול? מה קורה?
פתאום התחילו לאמר בכריזה שאמנם המטוס מוכן ומחכה, אבל לא מוצאים את הצוות
. אין צוות. איזו הזייה.לא הבנתי למה לא מוצאים אותו. הלכו לאיבוד חח.בקיצור, כל כמה זמן הודעות, ולפתע נדלקו האורות במטוס! יש! עלינו למטוס ויצאנו באיחור של שעה. העיקר לטוס כבר.
הגענו לארלנדה, אספנו מזוודותינו והתחלנו לחפש ב1 בלילה, את המלון שאמור להיות ממש בשדה. מזל ששאלנו מישהו כי כבר לא היו אנשים שם והיינו ממשיכים להתברבר. מסתבר שיש מתחם שלם שכולו חנויות ומלונות, ממש כחלק מהטרמינל.
בשעה טובה הגענו למלון, קיבלנו את המפתחות ונכנסנו לחדר. חדר גדול ומרווח,סוף סוף הולכים לישון.. התעייפנו
.לאחר שינה די ערבה, קמנו ליום שימשי ויפיפה, ומסתבר שגם חם, וירדנו לאכול בחדר האוכל הענק. ארוחת בוקר מהענקיות שראינו. היה שם הכל.
אכלנו בכיף - ככה מתחילים טיול של שבועיים.ממליצה מאד על המלון. Clarion Hotel Arlanda
עשינו צ'ק אאוט ויצאנו לכיוון השאטל שיקח אותנו למתחם השכרת הרכבים. כבר בנסיעה הזו הבנו שהגענו לארץ יפיפיה. השדה נמצא ממש באיזור כפרי, מרוחק מסטוקהולם. הכל יפה, ירוק, מיוחד. שכרנו רכב מיורופקאר. קיבלנו שירות מצויין ויצאנו לראות את הרכב. לא ברור לי למה, אבל תמיד נותנים לנו רכבים צבעוניים.. כל הרכבים האחרונים ששכרנו היו בצבע ירוק מטאלי, כתום בוהק, כל גווני הטורקיז, תכלת, והפעם - כחול מהמם. רכב חדש לחלוטין. באנו לשים את המזוודות בתא המטען וראינו שם את השטיחים החדשים של הרכב, עדיין מחוברים זה לזה...לא שמו אותם במקום. נשאיר להם לעשות זאת..
בינתיים התחיל להיות חםםם, פתחנו את המזגן ויצאנו לדרך עם שיר בלב.
הכיוון - מקום הלינה ליומיים הקרובים שנמצא בסמוך לאגם ולשמורת טבע נמצאת ממש דרומית לסטוקהולם.
מכיוון שחפרתי די הרבה, אז אצרף תמונה מהשמורה להשאיר טעם טוב
-
17/7 המשכו של יום שישי
נסענו משדה התעופה ארלנדה שנמצא צפונית לסטוקהולם, יחסית די רחוק ממנה, לכיוון דרום. הדרך הייתה יפיפיה, כולה טבולה בירוק, המון עצים, פרות יפות מראה
, כפרים קטנים. רוב הבתים אגב צבועים באדום בורדו, כמו האסמים והחוות בארצות הברית למשל. מראה מהמם.הדרך עברה בסטוקהולם עצמה, והמראה מפעים! עיר יפיפיה, מבנים מרשימים, גשרים, תעלות. השארנו את הביקור בה לסוף הטיול, ויש אם כך למה לצפות. חלק מהמעבר בה היה במנהרות ארוכות שפשוט חצו את העיר, והן היו בעצם כבישי אגרה. התשלום דרך חברת ההשכרה.
יצאנו מהעיר שוב לטבע המרהיב. בדרך נכנסנו לכפר קטן ונחמד, וחלפנו על פני מתחם שנראה נחמד, עם מבנה יפה ואנשים שישבו בגינה ואכלו. החלטנו לעצור ולבדוק את המקום. זה היה בית קפה, שבגינתו היה מעין דוכן לבירות. מקסים. נכנסנו פנימה - מסתבר שזו גם מאפיה, ודרך חלון שהיה שם יכולת לראות את האופים הצעירים בפעולה. התקשינו לבחור מאפה - הכל נראה נפלא וטעים. קיבלנו הסבר על המאפים השונים - מסתבר שמאפה שמרים עם קינמון הוא ה - מאפה של השבדים. אחר כך ראינו אותו בכל מקום, טעים נורא. היה מאפה אחד שלא ידענו את פירוש השם והבחורה הצעירה שעבדה שם לא ידעה איך להסביר. שאלה מהיכן אנחנו ואמרנו ישראל. חיוך התפשט על פניה ומייד שלפה כמה מילים בעיברית. התרשמנו
הזמנו קפה ואחד המאפים וישבנו לנו בכיף בפנים. אחרי כמה דקות ניגשה הבחורה המתוקה, והיתה מחויכת מאד - אמרה שחיפשה בגוגל את פירוש המילה שאמרה - בעברית, ומסתבר שזה הל, התבלין. איזו מקסימה!
לאחר זמן מה יצאנו שוב לדרך, ושוב עצרנו בסופר גדול מרשת שבדית, על מנת להצטייד בפירות, ירקות, לחם, חלב ועוד ועוד, כי רוב מקומות הלינה שלנו, והיו הרבה כאלה, היו ללא ארוחת בוקר ועם מטבח מצויד.
לבסוף הגענו לכפר TYRESO בו נשהה את היומיים הקרובים - מה אגיד, מקום מעלף וציורי. בתים מקסימים טובלים בין העצים, כשמאחוריהם נח לו אגם מדהים. כמה כיף שהסלון שלך משקיף לאגם שכזה
.וויז הוביל אותנו לבית בו נשהה. החנינו את הרכב, ובעלת המקום יצאה לקראתינו, שזופה עד מאד, שלא לאמר צלויה היטב
. הובילה אותנו לבית הבריכה, שכאמור ניתן לנו עקב דאבל בוקינג. היתה שם אכן בריכה ודק מסביבה, פינת ישיבה נחמדה, והבית עצמו היה מעין סטודיו כשהמיטה בקומת גלריה. בעלה הצטרף, שזוף היטב גם הוא. פטפטנו ארוכות, מאד נחמדים. שוב התנצלו והסבירו למה קרה מה שקרה. נתנו טיפים היכן לטייל היום בקרבת הבית, כשהכוונה בעיקר לאגם.כאן המקום לציין, שבניגוד לזמנים עברו, כשהיינו לוקחים צימר, בעלי המקום שמחו מאד להכיר את האורחים שלהם ולפטפט איתם. בשבדיה הזוג הנחמד הזה היה במיעוט. ברוב המקומות לא נראה שיש רצון להכיר מי מתארח אצלם. נותנים הסברים ונמצאים בזמינות, אבל זה לא מה שהיה במדינות אחרות. הזוג הזה כאמור היה יוצא דופן.
נכנסנו לבית, מיד הדלקנו את המזגן כי היה ממש ממש חם. כפיצוי השאירו לנו שוקולד איכותי, בקבוק יין וכל מיני ארטיקים במקפיא. נחמד מאד. רציתי מאד לשוטט בחוץ אבל החום הרתיע אותי. מסתבר שזה היה היום האחרון ברצף של ימים מאד חמים. ממחר הכל משתנה, וטוב שכך. אי אפשר לטייל בכזה חום.
אז נחנו לנו בינתיים במזגן, נשנשנו ארטיקים והכנו קפה.
כשהיה טיפה פחות חם נמאס לי לשבת, והודעתי שאני יוצאת לשוטט ליד האגם. יצאתי מהבית, וראיתי את הבית המקורי שהזמנו, שמחר אנו עוברים אליו. בינתיים הייתה בו משפחה עם ילדים. אגב, הזוג הנחמד הציע לנו עוד לילה בחינם אם נרצה.. מדהים. דחינו כי כבר הכל היה מוזמן ומשולם והיינו חייבים להתקדם דרומה.
הלכתי ברחוב הקטן לכיוון האגם. הבית עצמו טובל בשטח עצום וירוק. כל בית יושב במרכזו של שטח ענק שכזה. באחד הבתים ישבו כמה בחורות בביקיני וצלו עצמן בשמש החמה. כנראה ידעו שמחר נגמר הסיפור והגשם חוזר
.
פניתי לכיוון האגם, והלכתי ממש בתוך היער, עד שהגעתי לאגם. במים נחו להם כמה קאנו (הזוג הציע לנו את הקאנו שלו שנראה כבד ביותר אבל סירבנו בנימוס. לך תסביר שהמקום ממנו אני מגיעה אין ממש הרבה אפשרויות לשימוש בזה..).
המשכתי ללכת והתענגתי על כל רגע. שם, מתחת לעצים, החום לא הורגש, והיה ממש נעים. אנשים שטו במים בכל מיני אמצעים, והשלווה, אוי השלווה.
החלטתי שאני חוזרת וגוררת את בעלי לשם. חזרתי לבית ויצאנו שוב. קיבלנו טיפ שאפשר להקיף את האגם - ענין של כמה קילומטרים. אז יצאנו שוב לדרך, מצאנו את נקודת התצפית שהם המליצו עליה ולהפתעתינו ראינו אותם למטה, שרועים להם בבגד ים על סלע גדול ועושים פיקניק. אחר כך התברר שהיו שם שעות. איזה חיים. מצאנו את השביל שעליו נלך והתחלנו ללכת, כשהמסלול בתוך ומתחת לעצים, קצת בעליה מידי פעם. תענוג צרוף. הגענו לנקודה בה היה אפשר להגיע עד למים, ופשוט התיישבנו על סלע קטן ובהינו במים. נחה לה שם סירה, של מישהו כנראה, שהוסיפה למראה הפסטוראלי. הגיעה משפחה עם כמה ילדים שהתכוננו לבלות קצת במים הקרירים.
המשכנו הלאה עד שהגענו למעין נחלון שיוצא מהאגם והלכנו לאורכו.
האגם הוא חלק משמורת הטבע הלאומית TYRESTA
המשכנו הלאה, עד שהגענו לאגם נוסף. התיישבנו על ספסל עץ ובהינו לנו במים ובאנשים ששחו שם. שוב חזרנו והמשכנו בשביל המקיף את האגם. באיזשהוא שלב החלטנו שמיצינו - אגם מאד גדול, וחזרנו על עקבותינו. כשהגענו לבית, בדיוק חזרו החבר'ה מהפיקניק בשמש, והיו עסוקים בשיחה ערה עם האורחים האחרים שלהם.
חזרנו לבית והכנו ארוחת ערב. התחלנו לחשוב מה נעשה עם הלינה הגבוהה והלא ממש מתאימה לאנשים שאינם ילדים. סיכמנו שאני אשן למעלה במקום הקלסטרופובי הזה, ובעלי נשאר לישון על הספה - כך העדיף. עליתי למעלה בסולם ואיכשהוא ישנתי לא רע, למרות שממש היה דחוק שם. אני רוצה לראות בחור או בחורה שבדים נדחקים שם
. אין סיכוי.מחר הולכים לטייל בשמורת הטבע. לילה טוב
-
מדהים שכבר 60 שנה, מאז שטיסות מסחריות של בואינג 707 הפכו לנפוצות, אנחנו טסים לחו"ל באותה צורה. מגיעים ל טרמינל, מוסרים מזוודות, מקווים שהן יגיעו איתנו, ממשיכים לגייט וכו'. עד לתחנת השכרת הרכב. נכון לא בדיוק אותו הדבר אבל מאוד מאוד דומה, שן מהפכה של שינוי גדול. הייתי בטוח שלמשל כבר לא נעביר מזוודות עם המון ביגוד, שבבית המלון נדפיס לנו חולצה ליציאה בערב. שלא לדבר על טיל במקום מטוס שיקח אותנו לניו יורק בתוך פחות משעה. שיום שלם של מנהלות שתיארת לנו בטיסה לאירופה, לא ניו זילנד, כבר יתקצר בהמון.
-
מאוד אוהבת את התיאורים המפורטים שלך! ממש גורם להרגיש שמטיילים איתך יחד! משעשע הסיפור עם המיטה! הזכיר לי שהגענו פעם לאיזו שבת משפחתית באכסניה והיו בחדרים רק מיטות קומותיים.. בעלי ואני היינו צריכים להחליט מי ישן למעלה..
ומעניין שלפי מה שאת מתארת אפילו שבדיה כבר לא מפלט מהחום..
