בלגיה - מלכה כה ענווה
-
בלגיה - מלכה כה ענווהשמוליק, מסור נא את התנצלותי הכנה לפייר!
פייר ופלורנס, על רקע התמונות הנפלאות הללו. התחלה של סיפור יפה.... הדמיון כבר מתעורר.
מתפעלת מהתמונות שצרפת (ואל דאגה, הספקתי גם לרייר כבר גם על אלה שבאתר שלהם), והכי מעולים הם מתלי המעילים!
לילה שקט לכולם, שנתעורר מחר לבוקר שקט ולפרק חדש בסיפור של שמוליק.
אמן
-
בלגיה - מלכה כה ענווהתפסתי מקום נוח, להמשך הקריאה.
מהפתיחה נשמע שהתאהבת בבלגיה לא פחות ממני
-
בלגיה - מלכה כה ענווהשמוליק היקר
אני ממש, אבל ממש נהנית לשבת פה בגינה של פלורנס ולהתענג על השפה המופלאה שלך. כל מילה טובה כל כך מתחברת כל כך נכונה כל כך. כמו שירה. מעבר להתלהבות מבלגיה, אני קוראת את האהבה והערצה שלך לשפה ולמילה הכתובה וזה, לא יודעת אם אמצא את המילה הנכונה, רגע, נדמה לי שמצאתי - זה מרגש כמו שספר טוב פעם הצליח לרגש אותי.
אבל!
עם כל הכבוד לקטע הפיוטי שלעיל (שנכתב מכל הלב ועם הרבה קנאה), אולי הגיע הזמן שתוציא אותנו להתאוורר קצת במרחבים הירוקים של בלגיה?
במילים אחרות, שמוליק, אנא תמשיך.
אלונה
-
בלגיה - מלכה כה ענווהיונה וקשת -
דיברתי עם פייר ואני חושב שהצלחתי ליישב את העניין.
הוא כמובן מצפה להעברת התשלום עבור שלושת השבועות במהלכם תשהו אצלו, אבל הוא אמר שזה לא חייב להיות מחר והוא מוכן להמתין עם זה עוד יום יומיים
רחל -
מצויין שבאת. האשכול האוהב שלך בנוגע לבלגיה עוד זכור לי היטב, רק שכעת - אנ מבין אותו הרבה יותר....
אז שנמשיך קצת?
הכל בגלל עלה קטן
סוף השבוע שלפני זוחל לאיטו, ואנו מתרוצצים בין מסיבת יום הולדת, אריזות, ביקורים פה ושם בחדר המדרגות לרגל עיד אל חמאסטן, ובעיקר - בודקים שוב ושוב (ושוב) (ושוב) את לוח ההמראות והנחיתות, ומתפללים לאלוהי המטוסים והחופשות שיאפשר לנו להגשים את החלום.
השבת יוצאת... המזוודות ארוזות, עושים נסיונות מגוחכים לנוח מעט לפני טיסת הלילה שלנו ומסתערים על המוניות - נתב"ג - here we come.
קן הקוקיה הומה מתמיד והמחזות הזויים...
בתורים לבידוק רחש בחש של הודעות ווטסאפ בלתי פוסקות.
ynet שולט.
כל הבהוב של הפלזמות המנצנצות חופש באדום, מחסיר פעימה, וכן - כבר אז - לצד כמה מהטיסות מופיעה המילה המאיימת - 'בוטלה'.
אנו מתנחשלים לנו בתור הנחש הישראלי המתעגל ומתעקל ללא סדר של ממש ולבסוף זה קורה -
אנו נפלטים לרחבי מדינת הדיוטי, נטולי מזוודות ועם שיר חדש בלב.
כמה שוקולדים, כמה דיסקים ולקול ברכות בצרפתית אנחנו ו - Brussels Airlines עושים הכרות ראשונה.
אז טוב... אומנם הסתבר לנו שהעובדה שסימנו מקומות במטוס איזה חצי שנה מראש היתה בעוכרנו' שהרי בינינו - מי יכול לזכור במשך כל כך הרבה זמן... מה - הם גרמנים?
אבל מצב הרוח טוב ושורה 6 או שורה 22 - למי אכפת...
הטיסה יוצאת (כמעט כמעט) בזמן ומייד מתחילה להתרחש לנגד עינינו המולת ארוחת הלילה.
עכשיו שתבינו - אנו מצויים בציפייה דרוכה!
עינינו לא שזפה מעולם מגוון כל כך רחב של אפשרויות בחירה במנות אוכל כפי שהעמידה לנו Brussels Airlines קודם לטיסה.
דיונים ארוכים התקיימו..... ויכוחים נתווכחו.... החלטות התקבלו, ושונו, ושוב שונו, וכעת לא נותר לנו אלא להתרווח על כסאותינו (ולא יעזרו המחאות הרפות מאחור) ולהמתין לסעודה.
ואכן - זו לא אחרה לבוא....
תחילה שרלוק הדיילת שמתקדמת עם רשימות סודיות מודפסות מזהה מייד שאני הזמנתי לי ארוחת ילדים.
נו טוב, היא באמת לא אשמה שהחלפתי את המקום עם אחד מהצאצאים - וארוחת הילדים הראשונה נוחתת במקומה הנכון - כשאחותה הילדותית אף היא מחרה מחזיקה אחריה - וילדי הצעירים עוטים ארשת של תמהון, ושמא נקרא לילד בשמו - של גועל.
בגדול - מדובר בסנדוויץ' שמלווה במספר אייטמים לא מלבבים ולא מלהיבים, מקומו של הפנקייק הדביק של אל על נפקד ותחליף צמיגי אחר - אינו בנמצא.
אני ממלמל מספר מילות הסבר לילדים אודות חוש טעם מתפתח ואודות ארוחות גורמה צרפתיות - ובטרם אני מסיים - וינסטון הדייל מפקיד בידי אישתי, בכורתי ואצלי - תוך גינוני טקס - את ארוחותינו הצמחונית.
כמובן שכאן כבר המצב היה שונה תכלית השינוי, שכן אם הילדים נאלצו להסתפק בסנדוויץ דלוח, אנחנו לעומתם חגגנו עם כריך סתמי.
אבל - אופטימיים שכמונו עם רון בלב וכריך ביד - מייד הפכנו את הלימון ללימונדה ופצחנו במשחק 'זהה את ההבדלים' - בין הארוחות.
אני מודה שהמשחק היה קשה מידי עבורי, טוב - בכל זאת טיסת לילה, אבל לבסוף - הילדים - בוגרי 'זהה את ההבדלים' ממוסף סוף השבוע של ידיעות - פיצחו את התעלומה!!
בארוחת הילדים, בין שכבת גבינה מלוחה אחת למשהו שנדמה כשכבה נוספת - נח לו בנחת עלה ירוק קטן!!
לעומת זאת - בארוחה הצמחונית - לא עלה ולא נעליים, רק שכבת גבינה מלוחה, ולמעשה - שכבתיים.
הכל ברור כעת - כך הכרזתי כמנצח - הבלגים דואגים לבריאותו של הדור הבא. הידד!
כמובן שייחסתי את המבטים המפוהקים של ילדיי למשמע הכרזתי לעייפות הרבה בה הם שרויים ולא עשיתי מזה עניין.
אני גם אספר לקראת סיום פרק מזהיר זה כי כפי שאתם יכולים להניח, לא עשינו לעצמנו חיים קלים בהמשך, ומחקרנו - לטובת האנושות - אודות התזונה המטוסית האייר בריסלית הורחב משמעותית כעבור כשבועיים - אבל אנא מכם, התאזרו בסבלנות, למען לא יקדים המאוחר את המוקדם ואז אנא אנו באים?
עם עלה ירוק או בלעדיו, הטיסה חולפת לה, ובשעה היעודה - מעט אחרי חמש בבוקר - בריסל נפרסת לרגלנו לצלילי תזמורת טלפונים ניידים הנעורים לחיים בשלל שירים שמחים משונים.
איזה כייף - נחתנו!!!
-
בלגיה - מלכה כה ענווהשמוליק!!!
יופי של סיפתח, מחכה ב(=ללא) סבלנות להמשך!
יש לי סוד מלוכלך קטן: אני מתה על הפנקייק הדביק של אל על! התוודעתי לגילטי פלז'ר הזה לפני מה שנראה כיובלות אבל קרה לפני שבועיים בדיוק, כשבטיסה למינכן אל על פישלו קלות ולאחד התאומים לא היתה רשומה ארוחת הילדים, למרות שזו הוזמנה בערך 8 חודשים מראש, למזלנו היתה להם אחת ספייר (לא ניתן לקפח תאום בוופל בלגי), אבל לדיילת היה מספיק לא נעים בשביל להעניק לי, כפיצוי ולפנים משורת הדין, את הדיסק הרך והמתוק במקום החביתה. יאמי.
מדהים איך הארוחות במטוס, מחרידות ככל שיהיו, זוכות ליותר צומי מאשר אלו המוגשות במסעדת שף בתל אביב
-
בלגיה - מלכה כה ענווהשמוליק,
נדיר שאני צולחת את פרקי השילוש הקדוש של המונית, הדיוטי והמטוס. אולי רק אצל אלונה. את מי זה מעניין? אבל עשית את זה כמו גדול. מעכשיו אתה יכול לכתוב על מה שבא לך, ואני כאן (אוף, כמה צחקתי).
-
בלגיה - מלכה כה ענווהיונה וקשת -
ומי אני שאמנע בעדך פלז'ר מכל סוג שהוא - גילטי או אחר??
מכל מקום, זה מכבר מצאתי את המתכון הסודי המשחזר בהצלחה את סוליות הפנקייק של אל על, ובהזדמנות - אשמח לשתף אותך בממצאים...
אבל - כרגע אנחנו בדיוק יוצאים מהמטוס....
עלילות אמיל והשירותים
מתבשמים לרגע קט מ - 16 מעלות ומאוויר צלול כיין ושמים פעמינו לאולם הנוסעים לקראת טקס האיחוד המרגש עם מזוודותינו.
בעודי צועד כך, כשחיוך טיפשי מרוח על פני, היכתה בי לפתע ההכרה המרעישה לפיה מטוסים מסוגלים לנחות גם אם לא מוחאים להם כפיים!
טוב, אולי זה רק הזן המשובח של הטייסים הבלגיים שלא זקוקים למיני עידוד כאלה מהמוני בית ישראל שמשום מה החליטו שלא לפקוד את טיסתנו.
בדרכנו אנו עושים אתנחתא קלה בשירותים.
משזו מסתיימת, מסוף המזוודות המתגלגלות קורץ מרחוק, ואני מרגיש קליל מתמיד.
שוב אני מוצא את עצמי מנסה לפענח עם עצמי את תחושת הרחיפה הזו, במיוחד משלא ניתן ליחסה דווקא לפועלי באתר האחרון בו ביקרתי (ובושו והכלמו אם מחשבותיכם הובילו אותכם לכיוון זה).
בעודי חושב, שלחתי את ידי לשלוף את ארנקי החיוני מכיס מכנסיי ומייד נתחוור לי הכל, ובעתה אחזה בי -
ארנקי האהוב נעלם!!
מחשבות נוגות מפלסות את דרכן ומחליפות את האופוריה, ואני מחשב את צעדי לאחור בניסיון נואש להציל את המצב.
האופציה הטובה - כך אני מעדכן את בת הזוג ההמומה משהו בעודי שועט לשירותים - היא שהאבידה תמצא במטוס. האופציה המעורפלת היא שהוא מארח לחברה לזרים העסוקים בעניינים לא נעימים ועל האופציה הרעה איני רוצה לחשוב כרגע.
אנחנו מתפצלים - אישתי מנסה לחזור לכיוון המטוס. הצחקתם את הסבתא של הבלגים. הבלגית היחידה שאולי מסתובבת שם היא הרוח מהטירה בלה רוש אן ארדן ובשלב זה טרם הוכשרתי לזהות רוחות בלגיות (מצבי ישתפר בעניין זה בהמשך). הכל נעול וחתום וסגור.
אני כזכור במירוץ לשירותים.
כל העמדות הרלוונטיות תפוסות.
אני אורב בפתח וזו אכן תמונה מרהיבה שמעוררת עניין רב אצל אורחי האתר שבמחזה מעין זה טרם יצא להם לצפות.
כשהמצוקה מערפלת מעט את חושי, אני מתלבט באיזה מבין שני תאים פוטנציאליים התארחתי אך זה לא מכבר. כאמור - שניהם תפוסים כעת.
לאחר המתנה שנדמית כנצח - אני מתנפל על תעתיק שרירי של בוב מארלי הנפלט לו לתומו מאחד מצמד התאים החשודים.
האיש לא ציפה למפגש כה מרגש וצמוד עם יציאתו לאוויר העולם הנקי יותר והוא בהחלט מפגין זאת.
ידיו ריקות, הוא משוכנע כמובן שמקומי בתאים מסוג אחר ואין לו מושג על איזה ארנק אני מדבר.
עם הרגיי גמרתי - אני אומר לעצמי - ולא נותר לי אלא להמשיך במארב ולחכות לעליבאבא ואולי לאחד מהשודדים - שיפציע מהמערה השנייה.
האיש ללא ספק לוקח את הזמן. טוב לו שם. לי לא.
אני מנסה לשדר לו בגלים אופטיים.
הוא כנראה משיב לי בגלים אחרים שלא כאן המקום להרחיב לגביהם, אך השניות נוקפות ונאדה.
בסיכומו של דבר ההתמדה משתלמת, הדלת נפתחת ולעיני מתגלה אישיות בלגית מרובעת בחליפה ומשקפיי סבא, לובשת ארשת פנים מכובדה וחמורת סבר, גם אם טיפשית למדי. סוג של אידיוט מסוגנן.
אך חשוב מכל - ארנקי היקר לי מונח אחר כבוד בידיו של האיש והוא מנפנף בו בגאווה בלתי מוסתרת.
אנחת רווחה עצומה נפלטת מפי, מה ששוב אינו תורם מאומה לתדמיתי בעיני שותפי הארעיים לשהייה במקום - ואני מודה לבלגי החביב על שהציל אותי.
הוא בתורו אינו מבין מילה ופוצח במונולוג צרפתי ארוך ומתיש שהמילה היחידה אותה אני מצליח לפענח מתוכו הינה - פוליס.
הבחור מתעקש להשיב את האבידה לשוטר בלבד, וכלום לא עוזר.
נו טוב.... מכאן העלילה אומנם מתארכת מעט אבל בניגוד לבלגי הריבועי שלי, השוטר בעמדת ביקורת הגבולות הרבה יותר מנומנם. הוא נותן לבחור לסיים את נאומו המייגע, ומצביע לכיווני ומסמן שאטול את הארנק תיכף ומייד ואפסיק להטריד את מנוחתו בשעה זו של בוקר יום ראשון.....
כולנו מסדירים את הנשימה, ארנקי עובר אחר כבוד מאז לכיסים הקדמיים - ואנו הולכים לשחק במשחק ההכרחי - יגיעו (המזוודות) או לא יגיעו.
אז הן מגיעות - תיכף ומייד - והשדה בבריסל מתגלה כאחד הנוחים בהם היינו.
אנו יוצאים עם המזוודות ובקלות רבה לפי השילוט מגיעים בתוך רגע או שניים לעמדות השכרת הרכבים.
השעה שש בבוקר לערך (ועבור הבלגים מדובר באיזור זמן שכלל אינו קיים) ועמדתנו שלנו צפוייה להפתח בעוד חצי שעה.
אנו מתחברים מייד ל - wifi בשדה, מתפרקדים בסמוך, הזמן טס ובאיחור בלגי אופנתי של חמש דקות לערך - מתחילים בהליכי ההשכרה.
מקבלים אופל זפירה מתאימה בהחלט עליה ארחיב מעט בהמשך, מאתרים בקלות רבה את הרכב, מאפסנים את הכבודה וחוזרים לאותו אולם בדיוק שבהמשכו נמצא הסופרמרקט של דלהייז הפתוח החל מהשעה שש - גם בימי ראשון - ומפיץ ריחות של מאפים שאך זה יצאו מהתנור.
Louis Delhaize, Brussels Airport /Arrivals terminal
שעות פתיחה – 7 ימים בשבוע 06:00 – 22:00
מכיוון שזמננו בידינו לאור השעה המוקדמת, אנו עושים בנחת ובשמחה את הקניות הראשונות, והשמחה משותפת לא רק לנו אלא גם לדלהייזים שכפי שמתחוור לנו בהמשך - שוחטים אותנו כהלכה .....
הסופר הזה בשדה מתגלה בהמשך כיקר ביותר בה זכינו לבקר.... אבל - בהתחשב בעובדה שמדובר היה ביום ראשון ובהתחשב בשעה ובתוכניות להמשך היום - הבחירה בו היתה מוצלחת בכל זאת.
אז, מזוודות - יש; זפירה מרווחת - יש; ארנק - יש; הג'יפי מותקן - ואנו יוצאים לנו לדרך ליום שעומד להיות מקסים במיוחד!!
לילה טוב בנתיים וחלומות נעימים
-
בלגיה - מלכה כה ענווההיי שמוליק,
אתה כותב מקסים!!!
אני מאוד נהנית לקרוא
בהחלט סקרנת אותי עם בלגיה שלך,
מחכה להמשך הסיפור,
ולהרבה תמונות,
עדן
-
בלגיה - מלכה כה ענווהשמוליק,
הכתיבה שלך נהדרת... אני מרגיש שכרגע קראתי סיפור טוב (מאוד) לפני השינה... ואני כבר רוצה לדעת את המשכו...
אנחנו אהבנו את בריסל איירליינס בעיקר בגלל שהאוכל שם הוא חלק שולי משמע מקבלים סנדוויצ'ון ולישון
בלי כל הטראראם מסביב...טיסת לילה מושלמת!!!הולך לחלום בבלגית... לילה שקט,
רובי
רובי
-
בלגיה - מלכה כה ענווהגם אני כאן, ומאוד מאוד נהנית.
אורנה
-
בלגיה - מלכה כה ענווהנעים לקרוא אותך
טסים עם בריסל איירליינס מחר בלילה וכעת אני מוכנה טוב יותר, כנראה...
אנסה למצוא את העלה.
מחכה להמשך
-
בלגיה - מלכה כה ענווהבוקר טוב שמוליק
אני אוהב את הכתיבה. אני (עדיין) לא אוהב את בלגיה. שמוליק, אנא, שנה אצלי את הפרספקטיבה!!!
אגב: אם הייתי מוצא ארנק נטוש בשירותים, הייתי עושה בדיוק אותו דבר. תאר לעצמך מישהו 'נוטש' מרוב פחד בשירותים תיק יד דחוס בסמים
-
בלגיה - מלכה כה ענווהשמוליק, איזה כיף של בוקר עשית לי, ממש יכולתי לדמיין את האידיוט המסוגנן שיצא מתא השירותים...
על בלגיה הצטברו כבר אי-אילו רמזים בפורום, מתה לראות כבר את התמונות.
סחתיין על הכתיבה!
-
בלגיה - מלכה כה ענווהאלונה -
לשמוע מחמאות כאלה ממי שהיא ללא ספק המלכה הבלתי מעורערת של המילה הכתובה, אמנית הסיפור ופיית האגדות - מחמם מאוד את הלב. תודה!!
(ואיזה מזל שקראתי אותך רק לאחר שפרסתי בפניכם עוד מנה גדושה ממרכולת המשחק המקדים...
אבל הרי אמרנו שיש לנו עוד חצי קיץ - לא?
הרי דיברנו על סיקור בלגי - ארוך ומנומנם - נכון?
סיכמנו או לא סיכמנו?
נו טוב... את הרי צודקת - המרחבים הפתוחים קרובים מתמיד.....
) זיוה -
אני באמת שמח מאוד שאת ממשיכה ללוות אותי.
אני מאוד אוהב את הדרך המיוחדת בה את כותבת, את הראייה שלך ואת התובנות ולכבוד הוא לי שאת מוצאת עניין בסיפור (וגם בפרולוג הנמרח מעט..).
עדן -
ברוכה הבאה ותודה רבה על המילים החמות. בעניין התמונות - אצרף גם אצרף.
רובי -
מאוד שמח שנהנית.
אני באופן אישי מאוד מזדהה עם תובנת האוכל המוטס שלך, אלא שאצל ילדיי, מדובר בסוג של טקס המסייע להעביר את שעות הטיסה, ואם אפשר להשתעשע קצת - אז למה לא...
אורנה -
יופי שבאת!
שני -
תודה! מאחל לכם טיול מוצלח וטיסה מהנה וטעימה.
איתן -
תודה גם לך.
אני אגיע סוף סוף לעיקר ואפצח בתיאור הטיול עצמו.
כשאגיע לשבת - אעשה הפסקת תובנות קצרה - מהמטוס הקל - גם בעניין בלגיה. מבטיח.
קדימון במשפט אחד - התפתחה בי אהבה שגדלה והלכה למדינה נטולת המדינה הזאת.
אנשי הצפון -
אחרונה וחביבה מאוד. רוב תודות גם לך!
ובאשר לתמונות - כאמור - מבטיח לצרף.....
הדבר המעצבן הזה שקוראים לו עבודה שוב מטריד אותי ללא הרף... אשוב מאוחר יותר ...
תעשו מעשים טובים,
שמוליק
-
בלגיה - מלכה כה ענווההי שמוליק!!! לא יודעת איך פיספסתי את הסיפור שלך עד עכשיו!?!? חיכיתי לסיפור שלך ושמחה מאוד לקרוא כל מילה וכל משפט שכתוב כה נהדר ומעביר את החוויות שלכם באופן מושלם!!
לידר
-
בלגיה - מלכה כה ענווהשמוליק
רק רציתי שתדע שגם אני כאן ממתינה לממתק הבלגי ( עולם הדימויים שלי מגיע תמיד למשוקלדים) שיצא תחת ידך
בכתיבה משובחת ומלאת חן
תודה
טובה
-
בלגיה - מלכה כה ענווההתעלפתי מסיפור הארנק.
גם אצלנו היה סיפור דומה, חברה שלי השאירה את הארנק בסופר עם כל הכסף התעודות הדרכונים ומה לא.למזלה אני הייתי אחריה בתור ושהיא נסעה לדרכה אני עוד קניתי ואספתי לחיקי החם את הרכוש.
-
בלגיה - מלכה כה ענווהשמוליק, ברוך שובכם!
כיף מאד לקרוא אותך, ובהחלט גם מסקרן. אולי בלגיה תהיה היעד הבא שלנו?
-
בלגיה - מלכה כה ענווהשמוליק - גם אני כאן. אומנם קצת באיחור. הצצתי לרגע ונשבתי בסיפור המתח ובסגנון הכתיבה המופלא שלך.
מאחר ואני יודע את הסוף (ביטול טיסה...) אז המתח מעט נפגע אבל זה לא משנה.
מחכה בקוצר רוח להמשך.
-
בלגיה - מלכה כה ענווהלידר וטובה –
איזה כייף שבאתן, בדיוק בזמן.
בענייני שוקולדים – אני חייב לציין שהשכלתי הקולינרית (ולצערי לא רק היא) התרחבה פלאים והשתבחה... איזה עולם מופלא של טעמים...
איילת –
היו גם היו רגעי חרדה...
העיקר שהסתיים בטוב בזכות האזרח הבלגי הטוב והחביב.
יונה -
ברוכים הנמצאים וברוכים המצטרפים.
אלון -
לכבוד הוא לי לארח בבלגיה הקטנטונת שגריר כה מכובד של האיים הבריטיים. יופי שמצאת זמן לגיחה קצרה. מכיוון שאני גם נוהג לבקר בקביעות אצלך, נוכל להחליף זה את זה מידי פעם...
היום הראשון
ובכן, כזכור, אנו יושבים ארוזים בזפירה שלנו ומוכנים להגיח לאוויר הממלכה הבלגית הלא מאוחדת...
הרכב נוהם, הרגל על הגז והיד נשלחת כדבר שבשגרה לעבר בלם היד, אולם, מעשה שטן – בלם היד איננו (והפעם לא ניתן לחשוד בי ששכחתי גם אותו אי שם בשירותים).
אני חייב להודות שאימצנו לעצמו כמה משחקי 'קדם תחילת טיול' שכוללים, למשל, את 'יגיעו / לא יגיעו (המזוודות)' שהוזכר לעיל, 'תצא או לא תצא בזמן (הטיסה)' ועוד כמה שעשוענים מעין אלה להקלת הלחץ.
ברשימה מטופשת זו נכלל גם המשחק – surprise surprise – שעניינו המצאות מבריקות של יצרני הרכבים שנועדו לאתגר אותנו ולהוציאנו לדרך חדים ומחודדים מתמיד.
נו טוב, הרי כבר הכבדתי עליכם מספיק, אז אומר שמומחה הוזעק לרכב. הוא הצביע על סוג של ידית מרובעת ותמימה באזור תא הכוסות – הוריד אותה בקלילות למטה (בתרגיל הטעייה בו עוד ידובר בהמשך) וזהו זה.
יצאנו משדה התעופה.
הירוק האירופאי כבר מציץ מכל פינה, השמיים מעוננים ומתחיל טפטוף קל מהזן המנדנד.
כפסנתרן מיומן הפעלתי מייד את הוישרים – וכנהג זהיר – כמובן שביקשתי לאותת לחמשת הבלגים שטרחו במיוחד בשבילנו ונצפו בכבישים בשעה מוקדמת זו של יום א' – על מעברי נתיבים, פניות וכיו"ב.
כאן התגלה שגב' זפירה שלנו מאוד אוהבת לאותת, והיא לא כל כך מסכימה להפסיק עם זה.
צריך מגע עדין במיוחד – מלווה בתפילות - על מנת לשכנע אותה לחדול, ועד שקוארדינציה זו הושגה, חזו המלווים הנהדרים שלנו במופעי איתות לימין ולשמאל של מי שנדמה שחטף שבץ ומכה בראשו בעוז במוט האיתות...
נו טוב... לא נשמעה ולו צפירת מחאה אחת (דבר שנכון למשך כל ימי הטיול כולם, והאמינו לי שסיבות לצפצף ניתנו גם ניתנו על ידי (ובישראל וודאי שאילן היוחסין שלי כבר היה זוכה להתייחסות מקיפה – גם אם לא מאוד תרבותית) ואט אט הצלחתי להשליט סדר באיתות, וזאת בעסקת חליפין עם הגב' זפירה במסגרתה השלמתי עם כך שהיא מנהלת את קצב פעולת הווישרים כאוות נפשה.
לגב' זפירה אקדיש עוד מספר מילים בהמשך כי עכשיו, חברים, מגיע רגע של שיא:
אנחנו נוסעים ל - Chamborgneau על מנת לצפות ב – "Marches entre-Sambre-et-Meuse" .
קישורים מועילים תוכלו למצוא כאן וכאן
המדובר במרשים / מצעדים המתקיימים בעיקר בימי ראשון, בחודשים מאי – אוקטובר, בעיירות שונות השוכנות בקרבת נהר הסמברה ונהר המוז.
זיוה היא זאת שגילתה אותם (מבחינתי לפחות) והמליצה עליהם בחום, ועל כך אני מודה לה שוב מקרב לב!
מדובר בחוויה ייחודית, בקסם של ממש, מהסוג שפשוט אסור להחמיץ!!
העיירה כולה לובשת חג, וליתר דיוק – התושבים, מאות במספר, מקטן ועד גדול, מתינוק ועד קשיש, מסוס ועד פרה – עוטים שלל תלבושות 'צבאיות' צבעוניות הלקוחות היישר ממנהרת הזמן (אי שם כמה מאות טובות של שנים אחורה), ופוצחים במצעד מלווה בנגינה בשלל כלים ובטקסים שונים ומשונים.
גם מקומם של 'כלי נשק' עתיקים אינו נפקד כמובן והבירה ומצב הרוח המצויין נשפכים כמים.
קבוצת צועדים פונה לכאן, אחרת מגיעה משם, מתכנסים, מתפצלים, משוררים ומנגנים – ובאוויר תחושה של חג שנחגג בשמחה נונשלנטית, של אותנטיות, וברור לנו כי הצטרפנו כעת לטקס מסורתי המתקיים באותה הצורה כמעט מאז ומעולם.
בשלב כלשהו ובעיצומו של אחד הטקסים, בעוד ילדיי משוחחים עם אימם, כרעו ישבו להם מספר קשישים כשהם אוחזים ברובי הצעצוע העתיקים ומדמים כיתת יורים העומדת לירות מטחים של כבוד.
עוד לפני שהספקתי להשיב לעצמי על השאלה האם הקשישים החביבים יצליחו גם להתרומם – הלומי בירה שכמותם – נשמע קול נפץ אדיר והאוויר נמלא בעשן ובריח אבק שריפה.
חברים – המטאטא הבלגי יורה גם יורה!! לא צעצוע ולא נעליים. הרובים שנראו כאילו הוצאו מחפירות קיסריה – מוכנים לקרב.
בת הזוג והילדים הגיבו כמצופה מפליטי סהרה פלאץ (קיפודה – זה לכבודך...) וברגע הראשון פנו לחפש אחר הממ"ד הקרוב...
שערו לעצמכם את התמונה הזאת שלצערי מילים לא יכולות לתאר במלוא עוצמתה –
אנו, בוגרי אזעקות וצפירות שאך זה הצליחו לארגן להם מעט רגעי שלווה באירופה הרוגעת, חוזים במחזה אבסורד מקסים ונפלא כחלום – ולפתע – אש, ירי ותמרות עשן...
הזייה נהדרת ומטלטלת, המציבה לנגדנו באחת שתי תמונות הפוכות.
סיכומו של דבר – נדירים המקרים בהם הזדמן לי אחד מרגעי השיא של הטיול מייד עם תחילתו. כך קרה הפעם.
