וינה יפייפיה ושקטה
-
וינה יפייפיה ושקטהקיפי, את תיירת מנוסה. הדבר הראשון בתכנון זה לבדוק את שעות וימי הפתיחה של האתרים.
-
וינה יפייפיה ושקטהאני יודעת…היינו באמצע השבוע וכנראה שהנחתי שהכל פתוח. אחרת אין לי הסבר ל"יציאה" הזו...
-
וינה יפייפיה ושקטהזיוה - תמונות מוזיאון ליאופולד.
תיכף אראה לך מוזיאון שעומד בניגוד גמור לחדרים המרווחים האלה.
ולכולם - קצת תמונות וינה המוארת והמקושטת
רבקה
-
וינה יפייפיה ושקטהרבקה'לה יקרה,
גם אני כאן עוקבת אחרייך.איך אפשר לפספס את הטיולים שלך?
לא הייתי בוינה ובודאי שרוצה אני.
קצת פוחדת מהקור ומחכה לימים חמימים יותר.
מחכה לכל פרט ותמונה-מאלו המיוחדות שלך.
דבורה
-
וינה יפייפיה ושקטההי דבורה. תודה. כיף שאת כאן.
בתוך העיר הפנימית בוינה יש אין ספור ארמונות. באמת המון. חלק גדול מהם הוסבו לשמש כמוזיאונים.
לא כל ארמון מתאים לשימוש זה. החדרים גבוהים, "כבדים" בעיצובם, התאורה בדרך כלל לא מתאימה וקשה מאוד ליהנות ככה מיצירות. התמונה למטה מדגימה את מה שאני אומרת: זה אחד החדרים בקונצהיסטורישה מוזיאון.
כארמון - זה אחד הארמונות הכי מדהימים שראיתי. כמוזיאון - קשה מאוד.
למזלי, שני החדרים שהכי רציתי לראות - היו הרבה יותר מרווחים ונוחים מבחינת התצוגה, כך שיכולתי ליהנות.
גם ארמון הבלוודרה לוקה באותן לקויות וחבל.
אני לא אומרת חלילה לדלג עליהם, כי חלק מהיצירות התלויות בהם שוות בהחלט את אי הנוחות הזו, אבל כשהייתי צריכה לומר היכן נהניתי יותר - אני בהחלט לוקחת בחשבון את כל מה שציינתי למעלה.
אגב, באלברטינה לאחר השיפוץ רב השנים, השאירו שני חדרים כפי ששימשו כחדרי ארמון - והם מעניינים ויפים.
רבקה
-
וינה יפייפיה ושקטהרבקה יקרה, תודה על התיקון ועל העידוד - עכשיו אוכל לאכול במצפון שקט
גם בתנאי קור שורפים יותר קלוריות, שהגוף משתמש בהם כדי להתחמם...lbd - תודה על המידע ועל הקישור לבלוג.
מירה
-
וינה יפייפיה ושקטהרבקה,
תודה רבה. התמונות (כולן) יפות ומרשימות.
מחכה להמשך החוויות והתובנות.
-
וינה יפייפיה ושקטהרבקה - תודה על המידע.
גם לך, קיפדה.
אורה
-
וינה יפייפיה ושקטהרבקהההההההההההההה
"ליברקניידלזופה " - אוי אוי אוי
זו גם ההיסטוריה המשפחתית שלי .
שבתי בשבוע שעבר מברלין - חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי .
וינה על הפרק. שוב . תמשיכי .אוצרת ושומרת כל מילה .
-
וינה יפייפיה ושקטההי אירית ברוך בואך! בגלל מה שאמרת נראה לי שהגיע הזמן של פרק יהדות וינה.
למרות שנסענו לוינה לחגוג לבנזוגי יום הולדת מאוד משמעותי, וינה היא גם שורשים. אביו שהוא יליד וינה, השכיל לעזוב אותה בזמן ולעלות ארצה. הוא אהב את וינה לפחות כמו שאהב את הארץ, ונסע לבקר בה הרבה. תמיד חזר לביתו שנהרס ונבנה מחדש.
למרות ששמענו ממנו הרבה מאוד סיפורים, חסרו לנו הרבה מאוד חלקים בפאזל, שלא הוסברו בתמונות הרבות, ובמסמכים הרבים שנשארו, ומזה 27 שנים גם אין את מי לשאול. אז מרגע שקנינו כרטיסים התחלתי לחקור. חיפשתי ברשת מידע כללי שאולי יוביל אותי לפרטי ומצאתי דברים מאוד מעניינים.
למשל, הידעתם שהיה פעמיים במהלך ההסטוריה גירוש כללי של יהדות אוסטריה מתחומה? ופעמיים אחרי הגירוש הבינו האוסטרים שללא יהודיה אין תזרים מזומנים ולכן הזמינו אותם מחדש לגור בתחומם, כל פעם בהגבלות אחרות.
מצאנו תמונה של הסבא מגליציה, שחוייל לצבא האוסטרו-הונגרי במלחמת העולם הראשונה, פיענחנו את דרגות הקצונה שלו לפי תמונות דומות שמצאנו ברשת, בשולי התמונות מצאנו תאריכים וכתובות רשומים בכתב יד, מהמסמכים ההסטוריים הבנו שתוך כדי מלחמת העולם הראשונה, היתה הגירה מאסיבית של יהודים לוינה עצמה - מבערך קהילה של 5000 איש הפכו לקהילה של 200,000 איש. זו גם התקופה שהסבא וסבתא הגיעו לוינה.
בתמונה - חנוכיה בעיצוב דומה להפליא היתה לחמי.
רבקה
-
וינה יפייפיה ושקטההמשך - יהדות וינה.
יהודי וינה היו חילוניים (הרצל לדוגמא). חלק גדול מהם מתבוללים (מאהלר לדוגמא) - בתחילת המאה ה-20 יהודי וינה היוו כ-10 אחוז מכלל תושבי וינה אבל 90 אחוז מיוצרי התרבות שלה - כך למדתי מהספר הנפלא של חיים באר "מזכרונותיה של תולעת ספרים". חיים באר מתחקה אחר הסופר ג' שופמן בוינה, בשפה נפלאה, ותוך כדי כך את חיי היום יום בעיר. כך למדתי על הנוהג לשבת בבתי קפה, לשחק שחמט, להתעדכן בכל 20 העתונים היומיים ולפגוש את כל האמנים החשובים, וכל זאת על כוס קפה אחת.
הלכתי על כן לחפש את קפה סנטרל המתואר בסיפור, ודומה היה שכלום לא השתנה.
לכן, נראה לי מאוד משונה שהמוזיאון ליהדות בחר להציג בקומה שלמה חפצי יודאיקה וצילומי כתובות (לא המקוריות חלילה) וקומה נוספת שמסבירה מהו אוכל כשר. בחצי קומה תמונות של הרצל ופרויד בענק, ועוד כמה צילומי מסמכים לא מעניינים.
אחרי גרוש ספרד הגיעה משם קהילה די גדולה לוינה. הקהילה הספרדית היתה זו שקלטה את ההגירה ממזרח אירופה - המהגרים היו יותר מסורתיים ויותר דתיים, לעומת היהודים האשכנזים בוינה שכבר היו חילוניים.
בגלל איסורי הדפסת ספרים יהודיים בבתי דפוס רגילים, התפתחה כאן תעשיית דפוס מקרב היהודים שהיתה ידועה בכל אירופה.
ספר אחד מאוד מרגש ראינו בספרייה הלאומית האוסטרית - מורה נבוכים של הרמב"ם.
רבקה
-
וינה יפייפיה ושקטהאולי הקשר ההדוק הזה בין יהודי וינה לוינה, הניב את עץ חג המולד הזה עם קישוטי חנוכה....
ובתמונה השנייה רגע מאוד מרגש, בו גיליתי בשוק הפשפשים של נאש מרקט פמוטים בדיוק כמו אלה שאמא שלי נהגה להדליק בהם נרות שבת (אלה עם אשכולות הענבים).
מירה - נזכרתי שלא השבתי על שאלתך - שוק הכרמליטים, נמצא ברחוב TABOR, ונכתב עליו במדריך שלנו, שהוא שוק אוטנטי ומעניין. יכול להיות שהוא מתפקד ככזה בסופי שבוע. אנחנו מצאנו בו מגרש די ריק עם הכנות לדוכנים (שלא היו, כאמור) עם כמה בתי קפה טרנדיים, אנחנו דגמנו אחד מהם, ו... גילינו את שכונת היהודיים. קהילה די גדולה של יהודים חרדים גרים שם היום, עם בתי כנסת בתוך בתים רגילים (ראינו אותם יוצאים מתפילה). ישנו גם בית הכנסת הגדול, שלא הגענו אליו.
רבקה
-
וינה יפייפיה ושקטהואי אפשר בלי שואה.
וינה היא לא ברלין גם בעניין זה. האוסטרים לא מכירים באחריותם המלחמה. ולכן גם אין בה אנדרטאות, כמעט. הם הרי נכבשו ע"י הנאצים.
בשתי האנדרטאות שכן ראינו (אחת לציון הפאשיזם, והשניה לזכר החיילים הוינאים שמתו במלחמת העולם השניה) הכיתוב אומר משהו כללי על שארע להם "בתקופה הנאצית" ...
בתמונות אבני נגף ברחוב מאריה הילפר מס' 47.
להזכיר, אבני הנגף, הוא מיזם של אמן אחד, שמחליף את אבני המדרכה באבני נחושת עליהם חרוטים שמות היהודים שגרו ליד המדרכה הזו ונשלחו למחנות מוות. עד כמה שאני יודעת הפרוייקט בגרמניה הושלם או כמעט הושלם, והוא שואף להשלים את המיזם בכל אירופה.
רבקה
-
וינה יפייפיה ושקטהוהנה תמונת אנדרטת הפאשיזם ליד האלברטינה.
וקצת תמונות מהקונצהיסטורישה מוזיאון.
המוזיאון עצמו הוא המקבילה של הלובר הפאריזאי. יש קומה של עתיקות ואמנות מצרית וכו', ויש אוסף מרהיב של אמנות ראנסנס. אני נהניתי בעיקר מהורמיר היחיד, ומהאוסף הנפלא של ברויגל האב. ברויגל היה סוג של עתונאי, שתיעד את הרחוב של תקופתו בצורה הכי נפלאה שיכולה להיות. אפשר לעמוד שעות מול התמונות ולגלות עוד ועוד פרטים מעניינים. אבל העיקר כאן זה המבנה המפואר שהוא הארמון הכי יפה שראיתי מעודי.
רבקה
-
וינה יפייפיה ושקטהרבקה, תודה על ההסבר ועל "הנקודה היהודית" - זה חדש לי.
מירה
-
וינה יפייפיה ושקטהרבקה,
איזה סיור וירטואלי קסום בוינה החורפית ארגנת לנו!
אני רוצה כבר שנים רבות לשוב לוינה, שבה טיילתי באופן חטוף לפני 25 שנה, אך לצערי אין שותפים למימוש רצוני. בינתיים אני מסתפקת בתמונותיך הנהדרות ובתיאורים שלך.
ספר חובה העוסק בוינה היהודית וגם באמנות הוא ספרו של אדמונד דה ואל- הארנבת עם עיניי הענבר, ספר נהדר, שכבר המלצתי עליו בעבר, אך שווה המלצה חוזרת.
נילי
-
וינה יפייפיה ושקטהנקודה יהודית נוספת:
בכיכר "יודנפלאץ" לב ליבו של הרובע היהודי בעבר
לאחר גירוש היהודים בשנת 1421 .
(נשארו 120 יהודים שלא הספיקו לברוח והם נשרפו באשמת חילול הקודש)
לזכר האירוע נתלה שלט. שעומד שם עד היום:
טבילה בנהר הירדן מטהרת את הגוף מכל רע
בשנת 1421 אחזה רוח נקמה בעיר
על מנת לנקום את הפשעים הנוראים
שבוצעו ע"י הכלבים היהודים
פעם העולם טוהר על ידי המבול הגדול
הפעם האשמה נמחקה בלהבות
השלט נמצא בבנין שנמצאת החנות art forum
השלט ממוקם בחזית קומה שניה בין החלונות
-
וינה יפייפיה ושקטהתודה מירה. נילי - שמחה שאת כאן. גם הספר שהזכרת היה אחד ממקורותי, למרות שאני מודה שלא סיימתי אותו.
חבל - תודה על התוספת, וינה מלאה שלטים מכל הסוגים. ביום הראשון אני חושבת שעצרתי ליד כל שלט - הבניין הזה נהרס ביום זה, נבנה בשנה זו ע"י.... עד שבשלב מסויים הפסקתי לראות שלטים, אז מודה שאת זה שציינת - לא ראיתי.
זה הזמן להזכיר שהמוזיאון היהודי נחלק לשניים - אחד ליד האנדרטה שבתמונה ברחבת היודנגאסה - ששמעון ויזנטל, שריד השואה האוסטרי, נלחם שנים ארוכות להקמת אנדרטה לזכר יהדות אוסטריה. במקורות מסויימים כתוב שהקהילה היהודית התווכחה שנים ארוכות על מיקום האנדרטה, במקורות אחרים כתוב שהאוסטרים לא איפשרו שנים, מכל מקום, כשהתחילו לחפור ברחבת היודנגאסה, התגלו שרידי בית הכנסת העתיק ביותר בוינה, והאנדרטה המרובעת הזו שמדמה ספריה סגורה, מכסה למעשה על שרידים אלה. עם הכניסה למוזיאון הסמוך אפשר לראות את השרידים.
המוזיאון השני נמצא ברח' דורותיאה 11. הכרטיס (הדי יקר) מקנה כניסה לשניהם והוא טוב ל48 שעות.
רבקה
-
וינה יפייפיה ושקטהחבל,
איזה שלט מחריד!
אני מקווה שיש שם שלט נוסף , לבד ממה שצטטת.
נילי
-
וינה יפייפיה ושקטהרבקה,
האשכול שלך מלא כתמיד בכל טוב.
השילוב הזה של אומנות, תרבות והיסטוריה (עם זווית יהודית מרתקת), ביחד עם העכשיו של כריסמס - בעיר כמו וינה עליה לצערי הזדמן לי עד כה רק לקרוא - וכשכל זה מלווה בתמונות שלך - באמת עונג אמיתי.
ואם כבר מזכירים את יהודי וינה המפורסמים - אי אפשר כמובן שלא להזכיר את זיגמונד פרויד וגם את סטפן צוויג ואת אוטו וייניגר.
ואפרופו פרויד - לאחרונה נחשפתי יותר לתכניםמרתקים בעיני שפירסמה פרופ' אווה אילוז בעניין תפקידה של הפסיכולוגיה והשפעתה. מי שמעניין אותו לקרוא קצת - מופנה לכאן וגם לכאן
ואחרון -
רק לתת את הכבוד המגיע - הרצל נולד כמובן בבודפשט (וליתר דיוק - בפשט של אז) - בסמוך מאוד לבית הכנסת הנאולוגי שכולנו מבקרים בו, והוא עבר לוינה בגיל 18.
שמוליק
