וועוד תוספת...

מכריז על חזרה לארץ נסעתי לשבועיים לפולין לבקר חבר(הודי) שלומד שם וממש עכשיו נחתתי. אז נכון – זה לא הודו ולא ההימלאיה – אבל גם בפולין יש הרים יפים – הרי הטטרה (חלק מהקרפאטים) אז להלן מספר דוגמאות

נו טוף – התבקשתי אז אעלה משהו

ומשהו לדרור:  הודו היא לא רק ההימאליה בשבילי ולכן אני פחות כותב בנוגע לטרקים בלדאק וסיקים  אבל בשביל הסיפתח אעלה תמונות משלושת המקומות היפים בהימלאיה לטעמי: אגם צומגו שבסיקים, תצפית על קינור קאילאש מקאלפה שבקינור וזריחה בפסגת האנפורנה במבט מהאנפורנה בייס קמפ.  מחר אולי, אעלה תמונות משוויץ של הודו – עמק קשמיר המדהים

כמה סנט מכיוון אחר:

ראשית לגבי טרקים – בדרום הודו אין טרקים של ממש, ובוודאי לא כמו בהימלאיה, אלא אם אתה מחשיב כטרק הליכה של כמה ימים ביערות של הרי דרום הודו. מזג האויר כמובן שונה ללא כל נופים מושלגים וגם ההליכה קלה בהרבה ללא קטעים של עליות וירדות קשות כמו שיש בהימלאיה. אני הייתי מתייחס למסלולים בדרום הודו כמסלולים יומיים קלים ונחמדים – אבל בוודאי שלא טרקים!

לגבי אנדמאן וסרי לנקה כבר כתבו אחרים, אבל אני כן הייתי מוסיף וממליץ להכניס מספר ימים באזור מייסור שנמצאת כשעתיים מבאנגלור. ביקור בארמון המהראג’ה של מייסור הוא חוויה בפני עצמה, ובמיוחד כשהארמון מואר ביום א’ בערב או בחגים אחרים. ולא – ארמון זה אינו דומה כלל לארמונות של ראג’סטן!. בנוסף יש במייסור שוק צבעוני שנפלא לצלמים ויש עוד הרבה אטרקציות מעניינות (ולאו דווקא מקדשים). הייתי בהחלט גם ממליץ בחום על ביקור בהאמפי (נופים ואווירה)

אני יכול להעיד מהנסיון האישי: בארבעת הביקורים האחרונים שלי בהודו (משנת 2010) וכן בטיול בויטנאם קמבודיה ומיאנמאר ובתאילנד) אני מסתובב קבוע עם הלפ טופ שלי. הוא שוקל 2-3 קילו ונמצא קבוע בתיק היד שאני מסתובב איתו. מצד שני גם אני צריך את המחשב לעבודה וללימודים (כתיבה-קריאה), אבל אני גם יכול לאחסן במחשב את כל הצילומים והוידאו שאני מצלם (ואני מצלם די הרבה). כשאני נמצא הרבה זמן במקום אחד (נניח בהימלאיה או בדלהי ובומבי לצרכי הלימודים) המחשב בשאר בד”כ בחדר שבמלון/ג.ה ואם אני צריך אותו לעבודה אז אני מכניס אותו לתיק יד ומסתובב איתו.  אם אני יוצא לטרקים של כמה ימים, אני משאיר אותו בד”כ לשמירה בדלפק של הג.ה וסומך על בעלי המקום שישמרו עליו. מה שכן – אני תמיד מחזיק כבל קשירה ללפ טופ (קנסינגטון) וקושר אותו בכל מקום שאני יושב ועובד איתו – בית קפה, מסעדה או ספריה. בדרך זו המחשב מוגן יותר.

בקיצור – מהנסיון האישי שלי: כדאי ונוח לקחת לפ טופ ולהתייחס אליו בזהירות

10 הסנט שלי:

אם יש לכם רק 8 ימים אז כדאי להתרכז באזור אחד. לדעתי אזור בנגלור-מייסור מספיק בהחלט. יש הרבה מאד מה לראות במייסור וסביבתה: העיר עצמה מצדיקה לדעתי 3 ימים בקלות (וכמובן שאפשר יותר אם רוצים ויש זמן) והאתרים שסביב מייסור גם הם מעניינים. אפשר טיול של יומיים למקדשים של בלור והאלאביד והמקדש הג’ייני בסראוונבלאגולה (sravanabalagola) עם לינת לינה בעיר האסאן. עוד יום טיול מומלץ הוא לגני ברינדוואן ולסריראגאפאטנאם שנמצאים צפונית למייסור. טיולים של מספר שעות ממייסור הם הטיול לגבעת צ’אמונדי שלייד העיר ולמקדש בסומנאת’פור. לכל המסלולים הללו אפשר בקלות להקדיש שבוע ואם תוסיפו יום בבנגלור – כבר הגעתם לשמונה ימים.   אפשרות נוספת היא לנמשיך באוטובוס ממייסור אל אוטי (6 שעות) אוטי היא עיירת נופש הררית בהרים בגובה של 2000 מ’+ ונחמד להעביר בה יום-יומיים. מאוטי אפשר לרדת ברכבת הצעצוע אל מטופליאם שליד קוימבטור ומקוימבטור להמשיך ברכבת למדוראי. המסלול הזה מצריך לדעתי סביב 10 ימים לפחות ויצריך גם לוותר על חלק מהאתרים באזור מייסור.   האפשרות לבקר בהאמפי היא מצויינת אבל לדעתי קצת גבולית אם רוצים גם את מייסור וסביבתה וכל זאת ב 8 ימים. האמפי עצמה מצדיקה יומיים שלושה לפחות ואם מוסיפים את זמן התחבורה (נניח טיסה מבומבי להובלי ומשם עוד 4 שעות להאמפי) ואח”כ נסיעה ברכבת לילה מהוספט שליד האמפי אל באנגלור (9-10 שעות) ועוד שעתיים באוטובוס למייסור – זה קצת עמוס. 

אני יכול להעיד אישית כי לפני מספר שנים עשיתי את המסלול מבומבי דרומה עד לקראלה דרך האמפי, באנגלור ומייסור. בדרך עצרתי בעוד מספר אתרים והמסלול כולו לקח כשבועיים וחצי 

דעתי האישית: קצת הרבה מדיטציה-יוגה וחופים וקצת פחות מדי טיול. לגבי מדיטציה ויוגה – אני לא בתחום בכלל ולכן לא יכול לומר מילה, אבל עדיין נראה לי שאתם מקצים קצת הרבה זמן לתחום זה. לגבי מקדשים: אני חושב שדווקא יש לכם מעט מקדשים בהם אתם מבקרים. את קומאראקום (kumarakom) – לא שמעתי על המקום ואני מניח שמדובר במקדש או במרכז של מדיטציה? אני חושב שהביקור במקדשים הוא חוויה תרבותית מרתקת והיא לדעתי חלק מההיי לייט של הטיול בדרום. רוב ערי המקדש המעניינות נמצאות בטאמיל נאדו ובכלל זה מדוראי (madurai) שמומלצת בחום! הדעה המעשית שלי: להתמקד בקצת קראלה,עם החופים, ואז להמשיך למקדשים בטאמיל נאדו ובין לבין לשלב יום או יומיים באחת מעיירות ההרים. אתם ציינתם את מונאר, אבל אפשר גם בקודאיקנאל שנמצאת בסה”כ 4 שעות ממיסור או אפילו באוטי שנמצאת כ 7 שעות ממייסור.  מסלול סביר בעיני: עד שבוע בקראלה שכולל את החופים (לדעתי אם אתם בענייני חופים אז עדיף את חוף וארקלה על קובלאם – והייתי בשניהם!, אבל אם זה כולל גם מאכז מדיטציה זה כמובן משהו אחר). אחרי השבוע בקראלה אפשר להוסיף עוד 9 ימים במספר ערי מקדשים בטאמיל נאדו (אני הייתי מוסיף אל מדוראי את טריצ’י ואת טאנג’ור) ואם יש עוד טיפה זמן – להוסיף את מייסור וטיפה סביבה. על האמפי הייתי מוותר לחלוטין במסלול שכזה. אמנם האמפי מדהימה בפני עצמה, אבל זה מאד לחוץ בזמן. לחילופין אפשר לוותר על משהו בטאמיל נאדו או בקראלה ולהוסיף את האמפי.

שיהיה בהצלחה!

מכיוון שהתבקשתי להגיב – אעשה זאת.  גילי – תודה על המחמאה. אם אני זה הודו אז כנראה שבאמת המצב רציני.

ולשאלה עצמה: אני לא מחושב שמדובר בזן מיוחד של אנשים שטסים להודו, אבל אני כן חושב בהחלט שלכל אחד שחוזר להודו שוב ושוב יש איזה שריטה – וזה כולל כמובן גם אותי. אני גם חושב בהחלט שהגודל, המרחב והמבחר של הודו, נותנים את האפשרות לכל אחד למצוא את מה שהוא מחפש – בעיקר בהקשר התרבותי אבל גם בהקשר של טיולי הטבע והנוף. אמנם לא הייתי לצערי  בדרא”מ אבל אני מניח שמבחינת המבחר – בהודו ואסיה יש הרבה יותר מבחר של תרבויות ונופים (מה לעשות – בדרום אמריקה מדובר בתרבות לטינית עם מאפיינים תרבותיים די דומים בחלק גדול מהמדינות). ומעבר לכך – התרבות ההודית המאוד עשירה אכן מאפשרת מבחר גדול שיתאים כמעט לכל אחד. וכן הקושי של החיים בארץ והמחייה הזולה בהודו (היום כבר קצת פחות זולה) בהחלט מהווים גורם ממריץ.

ולעניין עצמו: אני דווקא התאהבתי בהודו מזווית אחרת – מחקרית! כבר בטיול הראשון שלי, לפני 24 שנה, ראיתי את הודו כמקום לטיול יסודי: עשיתי הכנה מראש וטיילתי צמוד עם הלונלי פלנט, ובזכות זאת ראיתי מקומות מעניינים שלא הרבה מכירים – לגמרי מחוץ למסלול. לצערי לא מצאתי את עצמי בארץ בשלב מסויים ולכן חיפשתי דרך שתחבר אותי להודו – המחייה הזולה והמרחבים הגדולים. כך הגעתי להחלטה לעסוק במחקר היסטורי על הודו – שהתפתח לדוקטורט על ההיסטוריה של היהודים בהודו.   ואגב – כיום, על אף שאני אוהב את הודו וחוזר אליה שוב ושוב (פעם אחרונה לפני פחות מחודש), גם אני מתעייף לעיתים מחלק מהדברים בהודו (חוסר הנוחות, הלכלוך, הבירוקרטיה וכדומה) ובהחלט אוהב גם את תאילנד כיעד לנופש. ועדיין  – בגלל ההגבלת זמן בתאילנד ויוקר המחיה היותר גבוה, אני מבקר הרבה יותר בהודו מאשר בתאילנד.

אלה היו 60 שניות על ניתוח של המבקרים בהודו
 

אני אנסה להיות קצת יותר תכליתי: הוצאת הויזות להודו נעשית כיום לא דרך השגרירות, אלא דרך זכיינים. כיום מי שמנהל את העניינים היא חברת ש.מ אשרות שמשרדה הראשי נמצא בת”א ויש לה גם משרד בירושלים. קודם כל צריך למלא טפסים, והרבה, וזהו תהליך מאד מייגע. אפשר למלא את הטפסים דרך האתר להוצאת הויזה שיש אליו קישור מאתר השגרירות אבל אפשר גם לעשות זאת במשרד של ש.מ אשרות שברח’ דרויאנוב שבת”א (לא רחוק מבן יהודה-בוגרשוב), רק צריך לקחת בחשבון שזה לוקח זמן ויש תור. אחרי שממלאים את הטפסים מגישים אותם במשרד, והם כבר ידאגו לויזה (בד”כ לוקח סביב 5-7 ימי עבודה. אם ממהרים אפשר אולי לקצר בתוספת תשלום).

לגבי העלות בהודו: גם לי נראה מאד מוגזם שהצלחת להגיע לעלות של 100$ לפני 11-12 שנה – זה ממש לא הגיוני! מהנסיון שלי (והייתי בתקופה זו בהודו) היה אפשר לחיות בצמצום רב בחלק מאזורי ההימלאיה בפחות מ 300$ וגם זה בצורה מוגבלת ביותר. ברוב הודו המחיה לתרמילאים בצמצוםעמדה אז על סביב 400$ לחודש ± – תלוי באזור.  היום אפשר לחיות בהודו בצמצום רב סביב 500$ לחודש, ושוב – תלוי איפה: בערים הגדולות ובחופים הרבה יותר יקר. בהימלאיה ובחלק מהמקומות הפחות מתויירים אפשר לחיות  יותר בצמצום

https://m.youtube.com/watch?v=PD-MdiUm1_Y

לא ממש עוקב אחרי המצב בקשמיר, אבל משער שאם היו בעיות מיוחדות כבר היינו יודעים. באופן כללי - בקשמיר יש כל הזמן מתח בגלל הפעילות של כל מיני קבוצות בחסות פקיסטן שמנסות לשבש את מהלך החיים שם. וכמובן שגם הצבא ההודי אינם מלאכי השרת. מה שכרגע מגביל את הטיולים בהודו זה הקורונה (אמנם המצב הולך ומשתפר אבל עדיין חלק מהחיים הם תחת מגבלות). אם הכל יהיה בסדר - בקיץ כבר יהיה ניתן לדעתי להגיע לקשמיר ללא בעיה. הבעיה בקשמיר היא החומר האנושי - הקשמירים אנשים קצת קשים ויש את הסכסוך הידוע, אבל לדעתי זה לא ברמה שמפריע לביקור. בעמק קשמיר אפשר לבקר כל השנה למרות שבחורף די קר (אבל לא ברמה של שלג קיצוני) מאפריל עד אוקטובר זו העונה הטובה כשבקיץ די נעים - יש גשם מידי פעם, אבל לא בעוצמות של המונסונים בהימלאיה הקידמית - מזה"א באזור קשמיר בעונת המונסון מתון בהרבה ממזה"א בשאר אזורי ההימלאיה. אני יכול להעיד כי היתיי בקשמיר כשבועיים בסוף אוגוסט ולמעט שלושה-ארבעה ימים בהם היו קצת גשמים (בעוצמה בינונית) בשאר הימים היה נפלא!

בסיכום: החומר האנושי בקשמיר קצת קשה - אבל כל השאר מהאגדות - הנופים, מזה"א, הטבע, וכמובן האוכל הקשמירי - שלדעתי המטבח שלו הוא הטוב בהודו - בכמה רמות מעל כל השאר (-הרבה בשר כראוי למוסלמים, אורז מיוחד, תה צמחים אמיתי ולא הצ'אי המגעיל הרגיל ועוד...) כשאהיה בהודו בעונת הקיץ ויהיה לי קצת זמן פנוי - קשמיר בהחלט נמצאת על הליסט!

לגבי המרחק מהטאג' מאהאל ואטרקציות אחרות - הטאג' נמצא בעיר אגרה, כ-200 ק"מ דרומית לדלהי, כלומר רחוק מאד ממומבאי. אני הייתי ממליץ לבדוק את העלות של טיסה ממומבאי לדלהי ולתכנן משם את ההמשך. במומבאי עצמה יש מה לעשות, אבל האטרקציות היותר מרכזיות קצת רחוקות ממנה

לגבי המרחק מהטאג' מאהאל ואטרקציות אחרות - הטאג' נמצא בעיר אגרה, כ-200 ק"מ דרומית לדלהי, כלומר רחוק מאד ממומבאי. אני הייתי ממליץ לבדוק את העלות של טיסה ממומבאי לדלהי ולתכנן משם את ההמשך. במומבאי עצמה יש מה לעשות, אבל האטרקציות היותר מרכזיות קצת רחוקות ממנה

@רונית-אלין_4163963

דעתי האישית: 10 ימים זה זמן מעט קצר למי שרוצה להגיע ללדאק וקשמיר. לדרמסלה ואמריצר 10 ימים מספיקים בהחלט. לגבי ראג'סטן: אפשר בהחלט בסוף יולי-תחילת אוגוסט - אבל חם ולח! תצטרכו להיות מאורגנים עם רכב ממוזג וכמובן חדרים ממוזגים. באתרים עצמם כדאי לבקר בבוקר המוקדם או אחה"צ לקראת שקיעה (מה שגם מוסיף אווירה פסטורלית). לגבי הזמן בראג'סטן: 10 ימים מספיקים בהחלט לרוב האתרים המרכזיים (ג'איפןר, פושקר, ג'ודפור ואודאיפור). אפשר לשלב בסוף טיסה מאודאיפור לדלהי

וייטנאם מושפעת מהמונסונים במידה רבה, כך שטיול בה בחלק מהאזורים הוא לא אידיאלי באוגוסט. ודווקא מדובר בחלק מהאזורים האטרקטיבים - אזור סאפה בצפון וכל האזור של דלתת המקונג וסייגון בדרום הם האזורים בהם המונסון חזק ומפריע לטיול. האזור של החוף המרכזי (הואה, הוי-אן ונה-טראנג) הוא האזור בוייטנאם שפחות מושפע מהמונסונים באוגוסט. אפשר לטייל בהרבה אזורים בסין (לא ממש מכיר ספציפית - אבל שווה להתעמק ולבדוק). צפון תאילנד - ממש לא אידיאלי. קמבודיה, לאוס ומיאנמאר (בורמה) - אפשר לטייל אבל מאד רטוב!

@רוני-סופר

מצטרף להמלצה לגבי לדאק. באוגוסט זאת העונה הטובה ביותר לאזור של ההימלאיה הרחוקה - לדאק, קשמיר, ספיטי ולאהול. חודש זה בהחלט זמן סביר לביקור באזור לדאק בתוספת של עוד משהו (קשמיר?, ספיטי וקינור, או אולי פשוט עמק קולו) אבל בהחלט כדאי לתכנן את המסלול. אני הייתי ממליץ על טיסה בכיון אחד וחזרה יבשתית או ההיפך (נסיעה בכיון אחד וחזרה בטיסה לדלהי או צ'אנדיגאר).  וד.א - למי שלא מעודכן: הדרך ממנאלי ללדאק התקצרה בכמה שעות - לפני שנה וחצי נפתחה סופסוף המנהרה מתחת לרוטאנג פאס והיא מקצרת את הדרך ב4-5 שעות!   

חודש בהימלאיה הגבוהה בתקופה זו הוא גם נהדר מבחינת מזה"א - נעים ביום (ודי יבש - במיוחד באזורי לדאק, ספיטי וקשמיר) וטיפה קריר בלילה, אבל לא ברמה של מעבר לסווצ'ר.

ולגבי עלויות - לדעתי האישית הרבה פחות ממה שציין רוני. נכון שחלקנו (למעשה רובם של הכותבים כאן...) כבר לא בני 20+ ועדיין - אפשר לטייל בכיף בלי רכב צמוד ומלונות יקרים. עלות סבירה של ג.ה סביר באזורים הללו היא לא יותר מ 10-20$ ואפילו פחות. לדעתי מיותר לטייל עם רכב צמוד ואפשר להתנייד באוטובוסים - לאו דווקא האוטובוסים הכי זולים. לדעתי עלות של חודש בהימלאיה תעלה לא יותר מ 1000-1200$ לחודש. זה תלוי גם מה עושים - כמה ימים מנוחה בלה או במקום אחר מורידים מאד את העלויות. לגבי טיסות (כולל הטיסה ללדאק - לדעתי עד 800-850$

בקיצור - יש הרבה מה לעשות בחודש בהימלאיה באוגוסט. מזכיר נשכחות... ואינשאללה אולי יהיה אפשר לחזור לשם כבר בקיץ הזה...

https://m.youtube.com/watch?v=PD-MdiUm1_Y

לא ממש עוקב אחרי המצב בקשמיר, אבל משער שאם היו בעיות מיוחדות כבר היינו יודעים. באופן כללי - בקשמיר יש כל הזמן מתח בגלל הפעילות של כל מיני קבוצות בחסות פקיסטן שמנסות לשבש את מהלך החיים שם. וכמובן שגם הצבא ההודי אינם מלאכי השרת. מה שכרגע מגביל את הטיולים בהודו זה הקורונה (אמנם המצב הולך ומשתפר אבל עדיין חלק מהחיים הם תחת מגבלות). אם הכל יהיה בסדר - בקיץ כבר יהיה ניתן לדעתי להגיע לקשמיר ללא בעיה. הבעיה בקשמיר היא החומר האנושי - הקשמירים אנשים קצת קשים ויש את הסכסוך הידוע, אבל לדעתי זה לא ברמה שמפריע לביקור. בעמק קשמיר אפשר לבקר כל השנה למרות שבחורף די קר (אבל לא ברמה של שלג קיצוני) מאפריל עד אוקטובר זו העונה הטובה כשבקיץ די נעים - יש גשם מידי פעם, אבל לא בעוצמות של המונסונים בהימלאיה הקידמית - מזה"א באזור קשמיר בעונת המונסון מתון בהרבה ממזה"א בשאר אזורי ההימלאיה. אני יכול להעיד כי היתיי בקשמיר כשבועיים בסוף אוגוסט ולמעט שלושה-ארבעה ימים בהם היו קצת גשמים (בעוצמה בינונית) בשאר הימים היה נפלא!

בסיכום: החומר האנושי בקשמיר קצת קשה - אבל כל השאר מהאגדות - הנופים, מזה"א, הטבע, וכמובן האוכל הקשמירי - שלדעתי המטבח שלו הוא הטוב בהודו - בכמה רמות מעל כל השאר (-הרבה בשר כראוי למוסלמים, אורז מיוחד, תה צמחים אמיתי ולא הצ'אי המגעיל הרגיל ועוד...) כשאהיה בהודו בעונת הקיץ ויהיה לי קצת זמן פנוי - קשמיר בהחלט נמצאת על הליסט!

@dregev03

היכן קראת שרישיקש היתה יבשה? רוני כתב שהיא "להטה" - אבל זה לא אומר שהיתה יבשה! לפעמים יש הפתעות וגם בעונת המונסון אפשר להגיע לאיזה מקום שאמור להיות גשום וליפול על כמה ימים בלי גשם... אבל בכללית - רישיקש היא אחד האתרים הגשומים בעונת המונסון. ברישיקש אין צל גשם בוודאות! לגבי הטמפ': כפי שציינתי ברישיקש מעט יותר חם מאשר בהרים (דרמסלה, שימלה ובוודאי מנאלי) אבל הרבה פחות חם מאשר בדלהי. בקיצור: בכל מקום יש מאפיינים שונים של מזה"א וגם בעונת המונסון הדברים יכולים להיות שונים מהמצופה

@dregev03

מדובר בשני דברים שונים - האחד הוא המשקעים (גשם) והשני הוא טמפרטורה. מבחינת הטמפ' - מנאלי כמובן קרירה בהרבה מרישיקש. מנאלי נמצאת בקצה העליון של עמק קולו בגובה של 2000 מ' ולכן הרבה יותר קריר שם. ביולי ואוגוסט הטמפ' במנאלי במהלך היום מגיעות ל 20-25 מעלות, אבל בלילה הן נופלות ל 10-15. רישיקש אמנם במישורים - אבל ממש בקצה - בדיוק בנקודה בה הגנגס יוצא מההרים ומהסיבה הזו הטמפקטורות ברישיקש אמנם גבוהות בהרבה ממנאלי - אבל עדיין הרבה פחות מדלהי למשל. אני הייתי ברישיקש פעמיים בסוף אוגוסט-תחילת ספטמבר, והחום היה נסבל בהחלט - התאכסנתי בחדר ללא מזגן ולא הרגשתי צורך במיזוג. כמובן שבהיל סטיישן הקרובות (למשל אלמורה וקאסר דווי, נאיני טאל ומוסורי) הרבה יותר קריר בגלל שהן גבוהות יותר (1500-2000 מ').

מבחינת הגשמים - יולי-אוגוסט זה שיא המונסונים ולכן רטוב מאד באזורי ההימלאיה הקרובים. אזור קינור נמצא במעבר בין האזור הרטוב לאזור היבש ובחלק מקינור (ריקונג פאו וקאלפה, עמק סאנגלה וצ'יטקול) עדיין יכול להיות מאד גשום (אם כי יכול להיות דם שלא יהיו הרבה גשמים) וככל שהולכים מזרחה לכיון ספיטי הגשמים מתמעטים. מנאלי נמצאת בעמק קולו שהוא בצד ה"רטוב" של ההימלאיה, אבל ממש מצפון למנאלי יש את רכס פיר פנג'אל שהוא המחסום של הגשם. מעבר אליו זה האזור של לאהול (קיילונג למשל) וספיטי שהם יבשים בהרבה ויולי-אוגוסט הם החודשים הטובים ביותר לטייל שם (אפשר גם ביוני וספטמבר, אבל לפני ואחרי זה כבר ממש קר!)

בקיצור: יולי אוגוסט הם תקופה מעולה לבקר בספיטי וקינור (אם כי קינור עדיין קצת גשום), אבל האזורים הקרובים יותר (דרמסלה, שימלה ועמק קולו ומנאלי) מאד גשומים! אמנם מצד שני קריר ולא חם, אבל העוצמות של הגשם עלולות ממש להפריע!

לוותר על מנאלי בעיקר בגלל הזמן. נסיעה למנאלי מאריכה מאד את המסלול ובטיול של 10 ימים זה משמעותי. ולגבי המזג אויר: ישנה דיעה רווחות שהחודשים יולי-אוגוסט הם החודשים הטובים ביותר להימלאיה. זה נכון באופן חלקי! ההימלאיה הרחוקה (לדאק אבל גם אזור קשמיר) זה אזורים שמתאימים לטיול ביולי-אוגוסט מבחינת מזה"א, אבל באזורים של ההימלאיה הקרובה יותר (ובכלל זה עמק קולו, ובוודאי אזור דרמסלה) מזה"א ביולי אוגוסט מאד גשום ולח - בדומה למשל לנפאל. זה אומר שאפשר לטייל, אבל ההרים יהיו מוסתרים בעננות רוב הזמן וגם לא נוח לועיתים קשה לצאת לפעילות אאוטדור (נניח מסלולי הליכה) כי גשום כל הזמן. באזורים הללו העונה הטובה ביותר היא החודשים שלפני ואחרי המונסון - אפריל עד יוני ואמצע ספטמבר עד סוף אוקטובר (אחר כך כבר מתחיל להיות קר!) אז אני לא אומר שאי אפשר לבקר בעונה זו בעמק קולו, אבל השילוב של המרחק הגדול עם עונה גשומה קצת מפריע ולכן נראה לי שעדיף להתרכז במקומות מעט יותר קרובים (שימלה ורישיקש למשל)

מספר נקודות: סוף יולי זה השיא של המונסונים וטיול בהימלאיה (ובוודאי טיול חפוז כפי שאתם עושים) לא יהיה הכי מוצלח - ההרים מכוסים בעננים ולא רואים כלום והמונסונים מגבילים מאד את השהות בחוץ. כל זה נכון במיוחד לדרמסלה ולמנאלי (עמק קולו). אני הייתי ממליץ לשנות קצת את המסלול ולוותר על מנאלי ועמק קולו. התכנון האידיאלי זה לשכור אוטו עם נהג בדלהי ולעשות את המסלול: דלהי-אמריצר (6 שעות נסיעה) ויום וחצי באמריצר, אמריצר-דרמסלה (4-5 שעות) ויומיים-שלושה בדרמסלה, מדרמסלה ממשיכים לשימלה (5-6 שעות נסיעה) ויומיים בשימלה ואז אפשר או לחזור לדלהי (8 שעות) עם עצירה קצרה בצ'אנדיגאר. במקרה שכזה תוכלו לטייל עוד יום-יומיים בדלהי ובאגרה (ויש הרבה מה לראות!) ואולי אפילו לקפוץ לג'איפור. האפשרות הנוספת היא להמשיך לרישיקש (5-6 שעות), להיות ברישיקש יום אחד ואז לחזור לדלהי. על מנאלי ועמק קולו הייתי כאמור מוותר בכל מקרה באילוצים שיש לכם - זה רחוק ולא מצדיק את הנסיעה הארוכה בשביל הזמן הקצר. את רוב הדברים אפשר יהיה לראות גם בשימלה ודרמסלה. ובכל מקרה - קחו בחשבון שהמונסונים עלולים להפריע! ובנוסף - אני הייתי משאיר חצי יום לטאג' מאהאל! מדובר בנסיעה של שעתיים בלבד מדלהי ובאתר שהוא חובה לדעתי לכל המבקרים בהודו. ושאלה אחרונה: האם ביררתם שכבר אפשר להגיע להודו ללא כל בעיה ושירותי התיירות פועלים (מלונות, מסעדות וכדומה?) אני יכול להעיד אישית כי אני שואף כבר הרבה זמן לחזור לביקור (פעם אחרונה הייתי לפני 3 שנים ואז הגיעה הקורונה). מהמידע שאני מקבל מחברים מקומיים (הודים) אני מבין שהתיירות הזרה מתחילה לחזור, אבל בצורה איטית מאד!