יום 2- יום שישי
כמשפחה, אפשר להגיד עלינו שאנחנו מטיילים איטיים. כאלה שלא מחפשים להספיק הרבה, לא רצים, אוהבים לעצור, לשתות קפה, להתבונן… באנו לנוח ולאגור כוחות ולא להתיש את עצמנו. צריך גם לזכור שאנחנו מרובי משתתפים (12 איש בשיא) ולוקח זמן להניע קבוצה כזו.
המיטב שלנו היה לצאת באיזור 10:30 בבוקר לאחר ארוחת בוקר טובה. לפעמים זה גם היה אחרי, ואז חלקנו התבאסנו על האיטיות.
בקיצור, יום שישי בבוקר, התעוררנו, אכלנו והחלטנו לצאת לכיוון מלצ’סינה והרכבל במונטה באלדו. מזג האוויר היה מושלם והאיר לנו פנים.
התורים כשהגענו היו בלתי נתפסים (3 שעות). לאחר שיחה עם האחראים במקום, ובשל תעודת נכה שיש לנו לקטנצ’יק נתנו לנו פתור מהתור וגם הנחה למבוגר אחד.
ההורים שלי ואחיי ויתרו על העלייה והלכו לטייל במלצז’ינה. אנחנו עלינו למעלה.
העלויות די גבוהות (22 יורו למבוגר ו-11 נדמה לי לילד מעל 1.20).
הנופים מלמעלה באמת מדהימים, אבל חייבת לסייג – אם אתם ממשיכים לדולומיטים, אפשר לדעתי לוותר. תראו עוד הרבה נופים והרבה רכבלים.
טיילנו קצת למעלה, אכלנו במסעדה (מתויירת… אבל נוף מושלם) והתחלנו לרדת. כדאי להביא גם בשיא הקיץ משהו ארוך ללבוש.
משם המשכנו בנסיעה איטית על הכביש המדהים למזרח האגם חזרה למלון, קצת בריכה, והתארגנות לשבת…
אחהצ יצאנו לטייל על המזח בלזיסה ולאכול גלידה טעימה…
