הפוך על הפוך (פוסט התבכיינות עצבני במיוחד, עדיני נפש - מומלץ להמנע)
-
1 באפריל 2021 הגיע ואני, שאמרתי שרק כשיגיע אפריל אני אשלים עם זה שלא יצאתי לסקי השנה - הגעתי לרגע. הינה זה קרה, אחרי 15 חורפים רצופים על השלג, במה שהפך מתחביב להתמכרות ופעילות חיונית למילוי מצברים – בא הפאקינג וירוס הזה וקבר אותי בארץ. בן זונה!!!! 🤬
נוסיף לזה את אבדן ״מסלול חיי״ שתוכנן לקיץ (ה- Colorado Trail בארה״ב, טרק בן כ- 800 ק״מ) ואת חוסר הוודאות לגבי הקיץ הקרוב… וכל מה שאני יכולה להגיד זה: פאק פאק פאקקקקקקק
מה עושים?
(שאלה רטורית, ממש רצוי לא לענות)לתכנן תכניות מגירה, להזמין מפות ולחרוש עליהן – עשיתי ודי
כבר יותר מתסכל ממהנה בשלב זה. לקרוא בלוגים, וולוגים וסיפורי מסע, לחלום ולדמיין – אמשיך לעשות. אבל זה כבר לא מספיק 
להמשיך להעריך מתי, איך ואיפה יהיה אפשר – ולדון למוות בתנאים ובאפשרויות הנכונים, או שלא או שאולי או שבערך, בנקודת זמן זו או אתמול או מחר או בעוד חודש – כבר בלתי נסבל 🤮
לטייל בארץ אני לא אוהבת
️ (נשבעת שאני מורידה את הראש למי שמנסה לשכנע או להסביר פה למה אני טועה לגבי זה! ראו הוזהרתם!!! זה נטו פוסט שחרור עצבים ואתם לא רוצים – ל א ר ו צ י ם – להיות מניאקים ולהוסיף לי שמן למדורה! 
אתם חברים טובים ואתם פה בשביל לתמוך ולעודד 
ואגב, התעלמות מוחלטת זה אחלה עידוד!)אז למה ״הפוך על הפוך״ (הכותרת של הפוסט)? כי החלטתי להעלות פה שלל תמונות פרחים וייצורים שאני מצלמת מההליכות/ריצות הארוכות שלי בשכונה
(כולם מימי קורונה). נכון שאמרתי שלטייל בארץ לא מעודד אותי בכלל, אבל כידוע לכל כלל יש יוצא מהכלל 
ואני בכלל בעד לשבור את הכללים – כי בשביל מה הם שם בכלל?ככה סתם מתוך ייאוש. אולי מישהו יהנה, יזדהה, יגלגל עיניים, וכו
(כל תגובה לגיטימית פרט לנסיונות שכנוע, חפירות קורונה והסברים כלשהם אודות ״המצב״)
-
וגם תמונה של ״הדבר האמיתי״, מתוך טרק המון בלאן (שהמסלול של קיץ 2020 אמור היה לציין 10 שנים לו)
-
מה שכתבת לדעתי מייצג את מה שכולנו מרגישים. תסכול עמוק שבא לצעוק לשמיים. זמן אבוד שעובר ולא יחזור.לגבי טיולים בארץ מסכים לגמרי. ממש לא מהווה תחליף לטיולים בחו”ל מכל מיני בחינות שלא ניכנס אליהן עכשיו ( למרות שאין שום דבר רע בטיולים בארצנו ).מה שנותר זה לקחת נשימה ארוכה ,להתפלל ולקוות שהרע הזה יהיה כבר מאחרינו וכמה שיותר מהר. -
כמו בכל קבוצת מכורים אנונימיים “אוהבים אותך ענבר”
-
-
מזדהה
-
השאלה היא האם התסכול או העצבות או איך שלא תקראי לזה מקדם אותך ? עוזר לך ? מנצח את הקורונה העולמית ?
כנראה שלא.
אז לאן זה מוביל ? לאיזה כיוון חיובי ?
אני מגדיר עצמי מכור לטיולי יוקרה וכשכזה תכננתי ודחיתי 3 טיולים שכאלו.
מה לעשות שנת הקורונה היתה גם שנה מיטיבה כלכלית וחסכתי הון על אי בזבוזים וטיסות.
לקחתי את המצב רוח לכיוון החיובי ותכננתי לעתיד הלא ידוע טיולים עוד יותר מפנקים ארוכים ומשודרגים.
כך שאני יודע שזה לא אם אלה מתי !!!!
וזה משפט מנצח.
אני מאמין שהמוטו בחיים זה שאם אני לא יכול לשנות את המצב וזה לא ביידים שלי אז אני לא לוקח את זה לריאות וללב אלה משתמש באנרגיה השלילית ומחבר אותה לחיובית ויוצר אנרגיה כפולה .. כך זה גם בקרב מגע והגנה עצמית .. תרתום את האנרגיה של היריב לטובתך.
כך מבטיח אני לך שהעצב ירד פלאים.
-
שם את נפשי בכפי:
יוון וקפריסין מתחילות לקבל ישראלים, יש אופציות לטראקים באזור של זאגורי (הויקוס) אולימפוס ואולי גם הרי הטרודוס.
כמובן שלא מחליף את הקולורדו אבל אולי יתן איזשהו מרגוע זמני לנפש?
סקי? צטערת
-
תודה דוקטור. מודעות לאופציות או לכמעט/בקרוב אופציות. ברשותך לא נכנס לדיון….
-
אני מגיבה רק ל”צילומים ליד הבית”
אז אלו צילומים ליד הבית שלי, פארק הירקון, בין האגם המלאכותי ועד הים.
זריחה, שקיעה, שמש, ירח, ומה שביניהם. לא נגענו...
-
-
אני גם מזדהה לגמרי עם כל מה שכתבת, ואני אפילו יותר עצבנית, כי אל-על האפסים המושחתים, עדיין לא החזירו לי כספים מאפריל שעבר(!) וגם לא מספטמר שעבר(!).
-
איך שאני מבינה אותך … אתמול כתב לי ידיד שמה שזורם לי בעורקים זה נוזל אחר ולא דם – טרקים ושבילים… מה שעבורי עוד יותר מתסכל … הגיל כל שנה שעוברת מוחקת לי טרק … כי אין אפשרות להתעלם ממצב ׳המכונה׳ עם השנים … אני רק מקווה שהשנה הזו היא האחרונה … כי אם זה ימשיך כך אז הלכו עלי הטרקים…
מצד שני אני מאד נהנית מטיולי האחרים ברחבי המדינה … יש מקומות מדהימים … צפופים
אבל מדהימים … ויש גם את העייפות מכמה פעמים אפשר לעלות לרדת באותו הר בשביל התרגיל. או אותה ריצה בשביל הבריאות…
יהיה טוב חייב להיות טוב !
-
מזדהה, מזדהה ושוב מזדהה!!
מרגישה שכל המצב הזה של חוסר בטיולים נורמליים כמו שאני אוהבת (ולא איזו קפיצה לסיישל או דובאי) ממש מערער אותי!!
-
-
צילה, רק לנחם אותך, באלפים (באירופה, וגם בניו זילנד) ובטרקים בניו זילנד פגשתי בני 80+ שהולכים עם תרמיל, אז יש סיכויים גם בגיל מתקדם.בניו זילנד פגשתי גם משתקם מהתקף לב שהלך את הקפלר, כל 64 הק”מ ב-4 ימים. היה לו קשה בעיקר בעליה ללקסמור האט, אבל לאט לאט הוא עלה את כולה, כל ה-875 מ’ הפרש גובה, מהבוקר עד אחה”צ.
-
-
-
ברור ואני גם לא מוותרת ככ מהר … אבל אני לא חושבת שהיום טרק האוורסט. אפשרי עבורי … או הלסרמולה בלאדאק לגובה של 5400 … אני מודעת לזה שצריך לקחת את הגיל בחשבון … מי שמכיר אותי (עוד אין לי 80 ) …… יודע שאני אמשיך אבל כל שנה שעוברת. מוחקים אותה … גם איננו יודעים איך יפתחו שוב תיירות לארצות שאנוח ו רוצים לטייל בהן … אני אופטימית ריאליסטים
-
מציאה 1984 תמונה שאמא שלי שאהבה את צרמט והמטרהורן צילמה
זוועה! לי לפחות החזירו את כל הכספים. באמת הגיע הזמן שגם את תקבלי את המגיע לך!!!