טאיוואן
-
בימים האחרונים תקפה אותי אובססיה חדשה: טאיוואן! בא לי לסוע לטאיוואן

אין לי מושג מתי זה יקרה בפועל. בקצב הנוכחי של קורונה וענייני בריאות אישיים; ביחד עם העובדה שאני עובדת, מוגבלת בימי חופש ולא רואה את עצמי מוותרת לא על סקי ולא על טרק ארוך; שלא לדבר על מגבלות עם מגבלות החיים בכלל… מי יודע?
אבל לחלום מותר! וחשבתי לחלוק איתכם את זה: טאיוואן. בא לי טאיוואן.
* גילוי נאות: אני נתקפת באובססיה חדשה מידי פעם. ובסוף כשמגיע הזמן, אני בדכ לוקחת את השבועיים שלי וטסה להזרק באלפים הצרפתיים על איזה שביל

-
You want a chai with a van ???


-
-
לא יודעת מה המצב עכשיו מבחינת הקורונה , אבל בגדול זה לא משהו מופרך או בעייתי. יש אפילו ספר מסדרת העולם על טייוואן בעברית וזה אצלי סימן בדוק לכך שהיעד על המפה של הישראלים.
-
-
סורי, אסוציאציה פרטית שלי כנראה. כשאומרים לי חלום, אני יוצאת מתוך הנחה שמדובר במשהו קשה לביצוע והיה לי חשוב לפזר אופטימיות ולהגיד שזה חלום שאפשר להגשים. .
-
לא אצל ענבר
-
גם לא אצלי....
-
-
-
-
מיד באה! חודשיים – שלושה, שנה – שנתיים … עוד אגיע

-
הנה

-
-
-
בתחלס קל עד קל מאוד לטייל בטאיוואן.
מחירים סבירים , האוכל בשווקי הלילה מטריפים , הצבעוניות מהממת
הנופים מדהימים, הרבה מסלולי הליכה והעיקר
והאנשים נחמדים מאוד.
-
-
הם גם אוהבים ומפנקים מאוד את הכלבים שלהם
מטיילים איתם עם עגלה, יש לכל כלב מאוורר, בטיול רגלי נועלים להם נעליים ועוד.

-
-
כל זמן שהכלבים לא חופשיים בטבע אלא מבוייתים אז לפי דעתי עדיף לפנק אותם מתוך אהבה.
משיחות עם הטאייוואנים הבנתי שקשה להם כספית לגדל ילדים והתחליף עבורם הם הכלבים.



מגוחך ביותר בעיני. די מרחמת על הכלבים, למען האמת. אין גבול לטימטום האנושי.