טיול שהיה באיסלנד ....
-
מזכיר את הרכב / חללית שנסענו איתו על קרחון אטבסקה בהרי הרוקי הקנדיים.
רק ששם הרכב היה באמת עם צמיגי ענק יותר גבוהים מאדם בוגר ורכב שמותאם לנסיעה על קרחון.
אותו עיקרון באיסלנד ככל הנראה רק שהם משתמשים ברכבים של פס ייצור רגיל ובקנדה הרכבים נבנו לצורך מסויים במיוחד לתוואי הפני השטח ויכולת הסעה המונית.
-
נכון. בנוסף יש בתא הנהג כפתור שיכול לווסת את לחץ האוויר בצמיגים, להוסיף ולהוריד לפי תוואי השטח.
-
בקנדה הרכב לא מסוגל לעבור מהירות של 15 -20 קמ”ש.
ולא נוסע בשום תוואי שטח למעט קרח.
בירידה ועליה זה חוויה מרטיטה, אפשר לחטוף דום לב ולהיקבר בקבר לבן . חחחחח
אבל סגולה לחיים אורכים זה לשתות מים ישירות מהקרחון הנמס לאיטו, רק ישראלים ממלאים בקבוקים ליטר וחצי.
-
לפי מה שהבנתי, אפשר להגיע ללנדמנלאוגר מצפון עם רכב 4x4 ואז אין צורך לעבור נחלים/נהרות בדרך. במבט לאחור, איך אתה חושב שעדיף לטייל בשמורה הזו, עצמאית או בסיור מאורגן?
-
אכן בלנדמנלאוגר יש דרכים להגיע גם ברכב פרטי ואנשים אכן מגיעים יחד עם זאת הסיכוי לפנצ'ר או פגיעה בשאסי לא ממש נמוך וגם לא כולם יודעים איך להגיע לכל מיני נקודות פוטוגניות בדרך.
אם מישהו מנוסה בנהיגת שטח של 4x4 ולא אכפת לו לבזבז זמן על פנצ'ר וכו באמצע שומקום (ונתקלתי בכאלה), אז יכול להגיע בנסיעה זהירה.
אם מישהו מעוניין לטייל רגלית בשמורה בלבד יש אוטובוסים לשם במחיר 200-300 שח כזכור לי הלוך וחזור. יש פה פשרה בין להקדיש יותר זמן לטיול רגלי בשמורה לבין לעצור במקומות יוצאי דופן בדרך. שתי האופציות טובות.
לקחת בחשבון שבאיסלנד מזג האויר מתעתע. לנו היו מזג אויר מעולה אבל יכול להיות גשם או שלג.
-
הבנת נכון..
אנחנו זוג עם ילדים שעכשיו חזרנו, ואכן נסענו כך, וחנינו רגע לפני הנחל. חצינו את הגשר בהליכה והיינו בשמורה כמעט רוב היום..עשינו מסלול של 10 קמ שהיה מדהים.
מבחינת הנסיעה, היא אכן חלק גדול על דרך עפר, אבל סה”כ היה סביר. לא דרך עפר נוראית מדי. כן צריך לנסוע בזהירות.
-
מתחילים שחר של יום חדש.
היום ממשיכים בכביש הטבעת. כאמור כביש הטבעת המצוין סובב את איסלנד ומה שיפה בו שרוב האתרים באיסלנד (למעט השמורות) נמצאים במרחק הליכה קצר ממנו.
הכביש הוא שני נתיבים אחד לכל כיוון, אין פנסים (אלא עמודים זוהרים) ולכן מומלץ שלא לנסוע בלילה (אבל בקיץ אין שם באמת לילה – יש אור כל הזמן) ובנוסף אין שוליים, הכביש מוגבה מהצדדים ואם סוטים פשוט נופלים הצידה. יש כן מקומות לעצירה בצד כל כמה קילומטרים. בנוסף הנסיעה עצמה היא חווייתית שכן הנופים משתנים, נוסעים ליד קרחונים, חוצים שדות לבה ולפעמים מרגישים קצת שנוסעים במן כוכב לכת אחר.
בכל אופן היעד הראשון שלנו הוא Seljalandsfoss אחד הידועים באיסלנד. הוא מרשים כמעט מכל כיוון שתסתכלו אליו ונופל מגובה 60 מטר. האטרקציה העיקרית בו זה האפשרות ללכת מאחורי המפל.
במרחק קצר ממנו נמצא המפל ה"סודי" שלפי כמויות האנשים שם הוא לא ממש סודי. שמו בישראל הוא Gljufrabui והוא מסתתר בתוך נקיק וצונח ממש מעל הראש לתוך הנקיק. לא רואין אותו מהשביל וצריך ממש להתקרב פנימה כדי לראות אותו. לדעתי הוא היפה מבין השניים.
ממשיכים ליעד הבא שלנו, קרחון Solheimajokull שנמצא ממש רבע שעה הליכה נינוחה מהחניה. אחד המקומות שאפשר להגיע הכי קרוב לקרחון בלי לעלות עליו במסגרת סיור.
מה שמאפיין את הקרחון הזה זה קודם כל שחלקים ממנו שחורים – זה לא שחור כמו השלג שנמס בחרמון – אלא בעיקר אפר וולקני. בנוסף הקרחון כן נמס בצורה מטורפת כל שנה ונסוג עקב ההתחממות הגלובלית.
כל שנה מרחק ההליכה אליו גדל.
מעבר לכך, אסור לעלות על קרחון ללא מדריך מהסיבה הפשוטה שיש בו סדקים או מקומות עם שכת קרח דקה שמתחתיה תהום. כבר קראתי על שני גרמנים שעלו ללא מדריך, נפלו ולא מצאו אותם.
כן מומלץ לעלות עם מדריך במסגרת קבוצה וציוד מתאים. כל התיירים עושים את זה. אנחנו לא עשינו. גם בלי לעלות על הקרחון מומלץ מאוד להגיע לפחות עד האגם שבתחתית הקרחון.
אחרי שסיימנו עם מפלים וקרחונים כדי לגוון עוברים דרך חוף שחור אחד. החופים באיסלנד רובם שחורים (ליחיד שבצבע רגיל הם קוראים חוף הזהב). החופי ים השחור מגיע כתוצאה מהשילוב של נחל זורם מהמסת קרחונים ואדמה שחורה בקרבת הנחל (כתוצאה מהאפר הוולקני כאמור). וכשהכל זורם לים נוצר חול שחור על שפת הים. מתברר כמו שעוד נראה שכמו שבאוסטריה ושוויץ יש המון גוונים של ירוק באיסלנד יש הרבה גוונים לשחור ולכחול.
בכל אופן מגיעים לחוף דילהוריי שיש טיילת שעוברת מעליו ומשקיפה לכיוונים שונים. הרוח עוצמתית ביותר עד כדי שהתקשיתי לצלם היות ומעיפה את הידיים.
אחד הפרטים החשובים בחוף זה הימצאות הפאפינים שהוא תוכי ים יפהפה באיסלנד זהו הפאפין האטלנטי ושישים אחוז מהפאפינים בעולם הם באיסלנד. הוא שחיין מצויין ולמעשה מצוי רוב הזמן בים ונח בגלים. הוא חי 20 שנה ואוכל דגים.
פאפין הוא אטרקציה באיסלנד וכולם מחפשים אותם. יש מקומות ידועים שאפשר לראות אותם מקרוב אבל לצערי במסגרת הזמן לא הספקנו. יחד עם זאת בחוף המדובר אפשר לראות פאפינים אם כי לא מקרוב. בעזרת משקפת או סמארטפון אפשר לראות ולצלם וזה מה שעשיתי.
נעשינו כבר רעבים. זה קצת בעיה באיסלנד כי בכל עייר יש מסעדה וחצי ובדרך כלל מפוצץ אנשים. הפעם הכינותי מראש מקום למסעדת מרקים בנקודה הדרומית ביותר באיסלנד VIK. שם קיבלנו מרק בתוך לחם מעוצב בצורת הר געש (או לפחות ניסו ככה). מקום מעולה עם Refill חינם.
המשכנו לתצפית מעל הכניסה. רוב האנשים מגיעים לכנסיה עצמה לתצפית אבל מאחוריה יש גבעה עם שביל ומשם הנוף יפה אף יותר.
מנצלים את היום שלא נגמר וממשיכים מזרחה, כעת הנוף מתחלף. נוסעים באמצע שדות לבה ענקיים ללא כל עצים, דשא או שיחים. רק לבה ומוס.
כל האזור סבל מהתפוצצויות הרי געש אימתניים לפני שנים רבות ולכן יש הרבה סלעים וולקניים. על הסלעים הוולקניים צומח moss שזה סוג של צמח ללא שורשים. על אף שזה אחד הצמחים הכי עמידים לשינוי אקלים על פני כדור והארץ וקיים כבר 500 מיליון שנה הרי אם דורכים עליו לוקח לו מאות שנים לצמוח מחדש. פגיעה ב moss באיסלנד זה כמו פגיעה בביטחון הלאומי שלה (לפחות כמו פה מגע עם סוכן זר איראני) ומקדישים מאמצים רבים למנוע פגיעה בו. היות והתיירים רוצים ללכת בשדות הלבה ולהצטלם כמובן האיסלנדים שרטטו שבילי הליכה שרק שם מותר ללכת. כף למשל על כביש הטבעת יש מקום הקרוי Scenic Green Lava Walk ושם אפשר בשביל מעגלי ללכת ולהצטלם באמצע שדה הלבה. חייב להוסיף ששם פגשתי ישראלים ששאלו אותי איפה הם נמצאים כרגע אז עניתי להם "באיסלנד" J . לא היה להם מושג מה זה היצורים הירוקים על האדמה.
לפני שמגיעים למלון חייבים לעצור בעוד מקום או שניים. אחד מהם זה מפל Foss a Sidu שנמצא ממש על כביש הטבעת. הרבה אנשים עוברים לידו בלי לעצור בכלל אבל הוא בהחלט שווה עצירה. נופל מגובה 30 מטר מצוקים מכוסים ב moss הוא לדעתי אחד המפלים הציוריים. מולו יש בית קפה ואפשר לשבת עם קפה ממש מולו.
אחרון חביב להיום שנמצא ממש קילומטר משם הוא Dverghamrar הקרוי צוק הגמדים שהוא בעצם עמודי בזלת. יש סיפור שלהם למה קוראים להם ככה. אני מעדיף לחשוב כי האנשים נראים גמדים לידם.
סיימנו – הולכים לנוח בעיירה עם השם הקצר והקולע: kirkjubæjarklaustur
-
זה היום הכי מעניין בטיול. שמורת לאקי.
בשנת 1783 החלה סדרת התפוצצויות של 130 הרי געש שהביאו את הלבה לגובה מעל קילומטר ושפכו 42 מיליארד טון לבה בזלתית (על פי ויקיפדיה) שהרגה רבע מאוכלוסית איסלנד, 80 אחוז מהכבשים שם וחצי מכמות הסוסים. ענן האפר והגשם החומצי שנגרם מההתפוצצויות הגיע לאירופה ואף לסין ויפן הרחוקה וגרם לרעב בעולם באותם שנים. יש האומרים שזה הטריגר למהפכה הצרפתית. הוא גרם לחסימת אור השמש בחלקים בעולם והשפיע על הטמפרטורה אפילו באלסקה במשך חודשים.
הוא נחשב ההתפרצות החזקה ביותר בתקופה המודרנית ואחד החזקים מאז עידן הקרח .
לכן כל האזור רווי סלעים וולקניים שעליהם moss וכן ההרים ושטח האדמה בצבעים שונים. אציין שלמרות שאפשר להגיע ברכב 4X4 שכור נתקלנו בתיירים שהיה להם פנצ'ר בדרך. לא נעים באמצע שוםמקום.
כמובן שנסענו לשם שוב בסופרג'יפ של חברה איסלנדית בשם secreticeland בעלות של 800 שח לאדם לטיול של 8-9 שעות. ארוחת צהריים עלינו.
החברה היא משפחתית והמדריך הוא הבעלים שכבר 15 שנה עושה את המסלול. הוא סיפר המון לאורך הטיול גם על האזור וגם על האיסלנדים בכלל (הידעתם שלאיסלנדים אין שם משפחה? או שהכבשים שם כמעט תמיד הולכות בשלשות?).
המקום הראשון אליו הגענו היה ההר לאקי עצמו. שם עצרנו לשעתיים וחצי ומי שרצה טיפס בהר התלול לתצפית. מי שפחות בקטע של טיפוס כמונו, עשה מסלול בקרייטר שלמרגלות ההר שמכוסה בסלעי לבה עם moss ירוק. אזור יפהפה
לאחר מכן הוא לקח אותנו עם הרכב לגבעה סמוכה לתצפית.
משם המשכנו לאחד המקומות היפים בטיול לדעתי הקרוי Tjarnargigur שזה בעצם שוב קרייטר אך מלא מים וסלעים בצבעים שונים בסביבו ויחד עם ה moss יותר תפאורה מושלמת. יש מרפסת תצפית אליו.
ומי שמעוניין יכול לרדת במעין מדרגות שסלעי הלבה יצרו ולהגיע עד לאגם.
משם הולכים לאורך זרם הלבה כפי שזרם ויוצר כיום מסלול מדהים עם סלעי moss ענקיים – מסלול קל ויפה שאורך כשעה. לא הולכים כקבוצה אלא כל אחד בקצב שלו.
כאמור ל moss לוקח מאות שנים לגדול ולכן יש ללכת רק במסלול המסומן עם יתדות צהובות בצדדים. אנחנו היינו ביום שמשי אבל המדריך טען שביום עם ערפל המקום נראה מסתורי ויפה עוד יותר.
בסוף המסלול מחכה לנו הגיפ.
משם המשכנו למפל Farigfoss לא לפני שעצרנו בתצפיות שונות. Foss אם לא הבנתם עד עכשיו זה מפלף והשם שלו זה "המפל היפה". כשמו כן הוא.
משם ממשיכים לקניון Fjaðrárgljúfur שנחשב אחד הקניונים היפים בעולם. זהו קניון בעומק 100 מטר ובאורך 2 קמ. הוא נוצר כפי הנראה בתקופת הקרח לפני 10,000 שנה.
בעבר אנשים היו ממש מתקרבים לקצה הצוק ומסתכנים בנפילה בשביל סלפי והשלטונות באיסלנד שמו חבלים כדי שיהיה ברור איפוא כן ואיפוא לא והוסיפו מרפסות תצפית.
לקניון הזה ניתן גם להגיע מכביש הטבעת ברכב רגיל, להחנות וללכת בעליה עד סופו וחזרה. אצלינו הגענו מכיוון לאקי ולכן הוריד אותנו בסוף הקניון והלכנו לאורכו ובירידה עד לחניה שם הוא חיכה לנו.
מסוג הדברים שאסור לפספס.
יום ארוך אבל עדיין צריכים להמשיך בעצמינו בנסיעה למלון הבא המרוחק שעה וקצת. הנופים משתנים ובמקום moss רואים כבר את הקרחונים.
הגענו למלון fosshotel glacier lagoon שנמצא ממש באמצע שום מקום. אין לידו חנות, מסעדה או אפילו עץ. יחד עם זאת המלון אלגנטי ויפה וגם האוכל טעים. המלון מעוצב בשחור. הוספתי פה כמה תמונות.
תם לו יום רביעי לטיול.
-
מרהיב ! תודה על התיעוד הנפלא ! מאוד בולט במדינה הזאת זה חוסר העצים….. איפה כל העצים???לפחות היו שותלים כמה באופן מלאכותי ליד המלון….
-
בעיר הבירה וכשנעים דרומה רואים עצים אבל ככול שנעים עוד ועוד דרומה הם אכן נעלמים. היה מקום בטיול גיפ שהיו כמה עצים והנהג אמר שכמה איסלנדים שתלו אותם. כעיקרון אני חשוב שקשה מאוד לצמחיה ועצים לגדול שם היות ויש הרבה אפר וולקני, הקרקע בעייתית ויש סופות חול חזקות. אפילו נהוג לבטח את הרכב נגד סופות אפר וולקני – ביטוח מיוחד שאתה משלם עליו תוספת ונפוץ בדרום איסלנד. מזג האויר קשוח במיוחד בחורף.
יש משפט באיסלנדית שאומר שאם אתה הולך לאיבוד ביער פשוט תקום על הרגליים ותסתכל מסביב. מה שאומר שאכן עצים הם נדירים.
מצד שני זה מה שמיוחד באיסלנד – שמכל נקודה רואים עד האופק והכל מרחבים פתוחים ויש מקומות שאתה מרגיש שאתה הולך/נוסע בכוכב לכת אחר.
-
תודה רבה על הסיכום המפורט והמושקע.
אגב, באיסלנד היו עצים, היא הייתה מיוערת למדי, אבל כולם נכרתו אי שם במאה התשיעית, ולא צמחו מאז.
הם מנסים כיום להחזיר את העצים אבל לא כל כך מצליח להם.
-
-
למעשה כשהויקינגים הגיעו אליה היא היתה די דומה מבחינתם לנורבגיה. אבל הכריתה המאסיבית שלהם שינתה גם את הרכב האדמה והרסה את האי. אז “הנוף הבתולי” שם הוא לא באמת כזה. זו אכן תוצאה של הרס סביבה רציני על ידי המתיישבים הראשונים.
-
תודה רבה על בלוג נהדר.
אתה מספר יפה, מעניין ואינפורמטיבי
והתמונות ברמה גבוהה (כצלם חובב,לא מובן מאליו כלל).
יעד מיוחד ושונה מאוד מכל דבר אחר. צריך להיות בבאקט ליסט של כל חובב טבע באשר הוא.
שמח בשבילכם
-
פוסט זה נמחק! -
-
אחלה טיול ויופי של תיאור.
אין על איסלנד ….. ממוקמת אצלי בשלישייה הפותחת.
מקוה שעכשיו גם אצלך.
-
קודם כל אני שמח שאנשים קוראים ונהנים ומגיבים. זאת מטרת הבלוג. זה והתיעוד עצמו.
איסלנד קרויה "ארץ הקרח והאש". אש כבר עברנו
ועכשיו נגיע לחלק של הקרח.
כאמור הנסיעות עכשיו הן לצד קרחונים בצידי הכביש ואנשים פשוט עוצרים להתבונן על הקרחון. המטרה שלנו היא Jökulsárlón Glacier Lagoon הקרויה לגונת הקרחונים הגדולה. כמה קילומטרים ממנה יש את Fjallsárlón הקרויה לגונת הקרחונים הקטנה. התלבטתי במי לבקר ובאיזה מהן לשוט והחלטתי ללכת על שתיהן.
לגונת הקרחונים הגדולה היא בעצם גושי קרח שנמסו מהקרחון הסמוך ומכילה גושי קרח עצומים. הלגונה בעומק 250 מטר וקצב המסת הקרח כל כך מהיר עד שבסופו של דבר תהפוך לפיורד גדול.
כדי לחוות אותה אפשר לטייל רגלית על שפת המים או לעלות לגבעה קרובה. אפשרות אחרת זה לשוט בסירה אמפיבית (שעל היבשה נוסעת ובמים שטה) או סירת זודיאק (סירת מרוץ). אנחנו בחרנו בסירה האמפיבית ויצאנו לדרך.
המקום גם שופע ציפורים שונות.
משם חוצים רגלית מתחת לגשר וממשיכים לחוף המקביל, חוף היהלומים. זהו חוף שחור שחלק מגושי הקרח שנמסו מגיעים אליו וחלקם נראים כמו יהלומים.
כמו שציינתי החלטתי לבקר בשתי הלגונות ומיהרנו לנסוע ללגונה הקטנה Fjallsárlón. הלגונה הקטנה שונה במהותה מהגדולה. יש הרבה יותר גושי קרח קטנים וממש רואים את הקרחון עצמו מקרוב. פה הוזמן מבעוד מועד סירת זודיאק (בעלות 250 שח לאדם) שבשביל לעלות עליה צריך לשים ממש חליפה שעוזרת לצוף במידה ונופלים למים הקפואים. המדריכה פה יותר מסבירה על מה שקורה והחוויה יותר מיוחדת לדעתי. היא מסבירה שהצבע הכחול של הקרח מגיע משבירה של קרני האור בצורה מסויימת ואילו הצבע השחור זה פשוט האפר הגעשי שנחת על הקרח אי שם בהסטוריה.
אנחנו מתקרבים לקרחון עצמו…
ובום!! עדים לקרחון שנמס מול עינינו כשגושי קרח גדולים נופלים למים ומתחילים לזרום בלגונה.
זהו, עברנו יותר מחצי מהטיול והגענו לנקודה הכי רחוקה אצלינו ומכאן מתחילים להתגלגל בחזרה.
יש משהו נחמד בלעבור שוב באותה הדרך.
עוצרים בעיירה קטנה בשם Hof ששם יש כנסיה פוטוגנית אחת.
וממשיכים כל הדרך ישר עד החוף השחור
המפורסם Reynisfjara. הוא החוף השחור הקלאסי עם עמודי בזלת יפהפיים מצד שני נחשב אחד החופים המסוכנים בעולם. בינו לבין אנטרטיקה אין שטח יבשתי משמעותי ולגלים יש אלפי קילומטרים לצבירת תאוצה. לכן הוא ידוע ב "גלים מתגנבים". גם כשהים נראה שקט יכול בפתאומיות להגיע גל ענק ולגרור איתו אנשים לים. לכן יש שלטים שמורים לא להפנות את הגב לים ואף על פי כן כל שנה תיירים נגררים לאוקיינוס על ידי גל פתאומי.
שימו לב לצבעי השחור על החוף.
לסלעי הבזלת היפהפיים.
לצוקים שבים.
ולקיר המערה המורכב מבזלת.
יום ארוך הגיע לסיומו ואנחנו נוסעים לעיירה skogar, למלון skogafoss המעולה ולאתר הסופר מפורסם שנמצא ממש לידו. זאת כבר ביום הבא.
-
-
תודה הצלחתם להעביר ממש טיול וחשק להגיע …
ד א אני רוצה את הג׳יפ בבקשה
