@מטיילבארץובעולם
מתחילים שחר של יום חדש.
היום ממשיכים בכביש הטבעת. כאמור כביש הטבעת המצוין סובב את איסלנד ומה שיפה בו שרוב האתרים באיסלנד (למעט השמורות) נמצאים במרחק הליכה קצר ממנו.
הכביש הוא שני נתיבים אחד לכל כיוון, אין פנסים (אלא עמודים זוהרים) ולכן מומלץ שלא לנסוע בלילה (אבל בקיץ אין שם באמת לילה – יש אור כל הזמן) ובנוסף אין שוליים, הכביש מוגבה מהצדדים ואם סוטים פשוט נופלים הצידה. יש כן מקומות לעצירה בצד כל כמה קילומטרים. בנוסף הנסיעה עצמה היא חווייתית שכן הנופים משתנים, נוסעים ליד קרחונים, חוצים שדות לבה ולפעמים מרגישים קצת שנוסעים במן כוכב לכת אחר.
בכל אופן היעד הראשון שלנו הוא Seljalandsfoss אחד הידועים באיסלנד. הוא מרשים כמעט מכל כיוון שתסתכלו אליו ונופל מגובה 60 מטר. האטרקציה העיקרית בו זה האפשרות ללכת מאחורי המפל.
במרחק קצר ממנו נמצא המפל ה"סודי" שלפי כמויות האנשים שם הוא לא ממש סודי. שמו בישראל הוא Gljufrabui והוא מסתתר בתוך נקיק וצונח ממש מעל הראש לתוך הנקיק. לא רואין אותו מהשביל וצריך ממש להתקרב פנימה כדי לראות אותו. לדעתי הוא היפה מבין השניים.
ממשיכים ליעד הבא שלנו, קרחון Solheimajokull שנמצא ממש רבע שעה הליכה נינוחה מהחניה. אחד המקומות שאפשר להגיע הכי קרוב לקרחון בלי לעלות עליו במסגרת סיור.
מה שמאפיין את הקרחון הזה זה קודם כל שחלקים ממנו שחורים – זה לא שחור כמו השלג שנמס בחרמון – אלא בעיקר אפר וולקני. בנוסף הקרחון כן נמס בצורה מטורפת כל שנה ונסוג עקב ההתחממות הגלובלית.
כל שנה מרחק ההליכה אליו גדל.
מעבר לכך, אסור לעלות על קרחון ללא מדריך מהסיבה הפשוטה שיש בו סדקים או מקומות עם שכת קרח דקה שמתחתיה תהום. כבר קראתי על שני גרמנים שעלו ללא מדריך, נפלו ולא מצאו אותם.
כן מומלץ לעלות עם מדריך במסגרת קבוצה וציוד מתאים. כל התיירים עושים את זה. אנחנו לא עשינו. גם בלי לעלות על הקרחון מומלץ מאוד להגיע לפחות עד האגם שבתחתית הקרחון.
אחרי שסיימנו עם מפלים וקרחונים כדי לגוון עוברים דרך חוף שחור אחד. החופים באיסלנד רובם שחורים (ליחיד שבצבע רגיל הם קוראים חוף הזהב). החופי ים השחור מגיע כתוצאה מהשילוב של נחל זורם מהמסת קרחונים ואדמה שחורה בקרבת הנחל (כתוצאה מהאפר הוולקני כאמור). וכשהכל זורם לים נוצר חול שחור על שפת הים. מתברר כמו שעוד נראה שכמו שבאוסטריה ושוויץ יש המון גוונים של ירוק באיסלנד יש הרבה גוונים לשחור ולכחול.
בכל אופן מגיעים לחוף דילהוריי שיש טיילת שעוברת מעליו ומשקיפה לכיוונים שונים. הרוח עוצמתית ביותר עד כדי שהתקשיתי לצלם היות ומעיפה את הידיים.
אחד הפרטים החשובים בחוף זה הימצאות הפאפינים שהוא תוכי ים יפהפה באיסלנד זהו הפאפין האטלנטי ושישים אחוז מהפאפינים בעולם הם באיסלנד. הוא שחיין מצויין ולמעשה מצוי רוב הזמן בים ונח בגלים. הוא חי 20 שנה ואוכל דגים.
פאפין הוא אטרקציה באיסלנד וכולם מחפשים אותם. יש מקומות ידועים שאפשר לראות אותם מקרוב אבל לצערי במסגרת הזמן לא הספקנו. יחד עם זאת בחוף המדובר אפשר לראות פאפינים אם כי לא מקרוב. בעזרת משקפת או סמארטפון אפשר לראות ולצלם וזה מה שעשיתי.
נעשינו כבר רעבים. זה קצת בעיה באיסלנד כי בכל עייר יש מסעדה וחצי ובדרך כלל מפוצץ אנשים. הפעם הכינותי מראש מקום למסעדת מרקים בנקודה הדרומית ביותר באיסלנד VIK. שם קיבלנו מרק בתוך לחם מעוצב בצורת הר געש (או לפחות ניסו ככה). מקום מעולה עם Refill חינם.
המשכנו לתצפית מעל הכניסה. רוב האנשים מגיעים לכנסיה עצמה לתצפית אבל מאחוריה יש גבעה עם שביל ומשם הנוף יפה אף יותר.
מנצלים את היום שלא נגמר וממשיכים מזרחה, כעת הנוף מתחלף. נוסעים באמצע שדות לבה ענקיים ללא כל עצים, דשא או שיחים. רק לבה ומוס.
כל האזור סבל מהתפוצצויות הרי געש אימתניים לפני שנים רבות ולכן יש הרבה סלעים וולקניים. על הסלעים הוולקניים צומח moss שזה סוג של צמח ללא שורשים. על אף שזה אחד הצמחים הכי עמידים לשינוי אקלים על פני כדור והארץ וקיים כבר 500 מיליון שנה הרי אם דורכים עליו לוקח לו מאות שנים לצמוח מחדש. פגיעה ב moss באיסלנד זה כמו פגיעה בביטחון הלאומי שלה (לפחות כמו פה מגע עם סוכן זר איראני) ומקדישים מאמצים רבים למנוע פגיעה בו. היות והתיירים רוצים ללכת בשדות הלבה ולהצטלם כמובן האיסלנדים שרטטו שבילי הליכה שרק שם מותר ללכת. כף למשל על כביש הטבעת יש מקום הקרוי Scenic Green Lava Walk ושם אפשר בשביל מעגלי ללכת ולהצטלם באמצע שדה הלבה. חייב להוסיף ששם פגשתי ישראלים ששאלו אותי איפה הם נמצאים כרגע אז עניתי להם "באיסלנד" J . לא היה להם מושג מה זה היצורים הירוקים על האדמה.
לפני שמגיעים למלון חייבים לעצור בעוד מקום או שניים. אחד מהם זה מפל Foss a Sidu שנמצא ממש על כביש הטבעת. הרבה אנשים עוברים לידו בלי לעצור בכלל אבל הוא בהחלט שווה עצירה. נופל מגובה 30 מטר מצוקים מכוסים ב moss הוא לדעתי אחד המפלים הציוריים. מולו יש בית קפה ואפשר לשבת עם קפה ממש מולו.
אחרון חביב להיום שנמצא ממש קילומטר משם הוא Dverghamrar הקרוי צוק הגמדים שהוא בעצם עמודי בזלת. יש סיפור שלהם למה קוראים להם ככה. אני מעדיף לחשוב כי האנשים נראים גמדים לידם.
סיימנו – הולכים לנוח בעיירה עם השם הקצר והקולע: kirkjubæjarklaustur
