לבד או עם המשפחה?
-
לפני כחודש נסעתי לחופשת סקי בקלאב מד לבד.בלי המשפחה עם חבר שגולש איתי בסקימלטור.
כל כך נהנתי מהלבד הזה.
מה דעתכם? איך אתם מעדיפים את חופשת הסקי שלכם?
-
פוסט זה נמחק! -
@ענבל-אין-על-סקי אם היית עם חבר איך היית לבד?
-
יש על זה אפילו כתבה ב- Xnet!: מתבגרים משתפים: "יש לי המון חברים, אבל אני מרגישה לבד". ניכר שאתה מושפע מהגותו של י.פוליקר: "לא ידענו ללמוד בעל פה, שאחד ואחד זה בעצם הרבה..."
-
@ענבל-אין-על-סקי אם היית עם חבר איך היית לבד?
הכוונה בלי המשפחה.להיות עם חבר זה שעוזרים אחד לשני אבל לא מעיקים אחד על השני.אתה יודע שיוצאים הרבה אנשים יחד כל אחד מושך לכיוון אחר.ושהייתי לבד הייתי אדון לעצמי.
-
אני חושב שזה תלוי קודם כל ברמת הגלישה ובסגנון. כשאחד המשתתפים חלש יותר או נרתע ממסלולים מאתגרים, כשיש צורך קבוע לעצור ולהמתין אז זה כמובן מבאס. נכון שזה יכול לקרות גם עם חבר לגלישה, אבל אפשר הרי לבחור מראש עם מי יוצאים לאתר ולמסלולים, להיות באותו ראש.
מצד שני, רובנו עובדים הרבה שעות וממעטים לבלות זמן איכות משמעותי עם בני המשפחה. שבוע בהרים זה זמן מושלם לשוחח, לשתף, להכיר ולחוות. זמן לפנק בשדה התעופה ובמסעדות, בחנויות באתר. זמן טוב גם לחנך ולתת דוגמא אישית, לתמוך ולחשל, לצפות בהתקדמות וברגעי האושר וגם לנחם כשזה נדרש והגוף כואב. אני מאוד נהנה לגלוש מהר, רחוק וחזק. יצא לי בחורף האחרון לגלוש לבד פשוטו כמשמעו יותר מכפי שגלשתי עם חברים. הספקתי המון, הרבה יותר מאשר לו אחד הילדים היה עדיין לצידי על ההר. עדיין הייתי מעדיף להיות איתם, מסורבל ככל שזה תמיד הייה. הם גדלים מאוד מהר וזה מבאס לעתים.
-
יש על זה אפילו כתבה ב- Xnet!: מתבגרים משתפים: "יש לי המון חברים, אבל אני מרגישה לבד". ניכר שאתה מושפע מהגותו של י.פוליקר: "לא ידענו ללמוד בעל פה, שאחד ואחד זה בעצם הרבה..."
סיימון וגרפונקל כתוב את זה יותר טוב (וגם מתאים לעונה):
A winter's day
In a deep and dark December
I am alone
Gazing from my window to the streets below
On a freshly fallen silent shroud of snow
I am a rock I am an island
I've built walls
A fortress deep and mighty
That none may penetrate
I have no need of friendship friendship causes pains
It's laughter and it's loving I disdainI am a rock I am an island
-
עם חברים ביכולת סקי דומה ובאותו הראש, יכולה להיות החופשה המושלמת. כך לפחות היה אצלי עד 2005. הבעיה זו התיאום. לא תמיד מתאים לכולם באותו תאריך. גם העדפת אתרים שונה...
אבל כשנוסעים עם הבנים, לא צריך לתאם כמעט כלום. אבל כמובן שהרבה יותר על הראש שלי בחופשה.
-
אבל ברצינות? פעם אחת גלשתי לבד לבד יום שלם . זה היה נחמד אבל מבאס. כי חלק מהכיף בסקי זה לחלוק חוויות משותפות. מי נפל איפה, מי פנה בפניה הלא נכונה, כל מיני כאלה. ונסיעה במשפחה [ או חברים] מאוד מגבשת . נכון , משלמים על זה מחיר מסוים. אבל לילדים תהיה חוויה נפלאה והאמת? גם להורים . אני יודע שיש בעייה עם הבדלי רמות בגלישה. ובוודאי שלא קל להורה שהכל על הראש שלו. ועדיין- אני לא רואה את עצמי גולש לבד שבוע. עם כל האהבה שלי לסקי. אני באמת מאמין שחלק מחויית הסקי היא החוייה החברתית/ שיתופית.
-
מסכים עם אלדד. לא אסע לשבוע סקי לבד. אבל בנסיעות עבודה למילאנו בחורף, יום - יומיים סקי זה היה נחמד.
-
@yohanand לא הייתי לבד הייתי עם מישהו שהכרתי פה בארץ.וכיוון שגם לו לא היו שותפים הוא הציע לי להצטרף.כמובן שאם הייתי לבד לגמרי לא הייתי כלל נהנת.הבנות שלי כבר גדולות לא הן ולא בעלי רצו להצטרף.טענו שיקר להם מדי קלאב מד.
-
@drporat אני מבלה עם המשפחה שלי די הרבה.ולדעתי דווקא זה נחמד שכל אחד גולש ברמה אחרת. כך אפשר לספר חוויות.אבל לא דיברתי על הגלישה.דיברתי על המסביב ושיש הרבה אנשים כל אחד רוצה משהו אחר.אחד למשל יכול להיות רעב ב 19.00 אבל השאר עוד לא רעבים אז מה יאכל לבד?ועוד דוגמאות שלא בהכרח קשורות לרמת הגלישה.לי היה מאד נוח בקלאב כי באמת לא היה לי צורך לדאוג לשום דבר.
-
בחופשה הראשונה שלי בסנט אנטון הרשים אותי גולש אוסטרי סביב 50 שכל בוקר היה אוכל לבד ארוחת בוקר במלון, ואז היינו נפגשים שנית בחדר סקי כשהוא מתכנן את היום מול המפות ויוצא לבדו.
לקח לי זמן להעיז. לצאת לגלוש לבד כשאתה משוחרר מכל התלבטות ודאגה, לגלוש לאן שבא לך ולעצור היכן ומתי שבא לך. מוזיקה באוזניות ומגלש קשיח וחלק. החופש המוחלט. היו לי ימים בהם עברתי את ה100 קמ וגם ימים שאחרי 30 הלכתי על ארוחת צהריים ארוכה ועונה שלמה בנטפליקס בחדר. הכל אפשרי
-
@drporat אני גולשת לבד מההתחלה. מעת לעת יוצא לי לגלוש עם חברי הפורום (פעם גלשתי כמה שעות עם יוחנן בפילה, ויצא לי לגלוש מס' פעמים עם אדוארדו ועוד כמה חברים- היה כייף). מדהים כמה מהר נקשרים ונהיה כייף לגלוש יחד כשיש חיבה לספורט הלבן שמחברת בינינו. יצא לי גם לגלוש עם אנשים שפגשתי על ההרים- גם היה מיוחד ואף מצחיק ואנתרופולוגי.
מכל מקום, פעם ראשונה בה טסתי לבד לאנשהו ever היתה לאנטארקטיקה. אחרי כן הכל נהיה ממש ממש קל. איך אפשר להשוות כמעט 3 שבועות בשממה קשה ואכזרית מול כמה שעות על הר מוקפת אנשים (גם במסלולים בודדים). כמו שאמר אלברט- הכל יחסי...יש להיות לבד ויש להרגיש בודד, זה לא אותו הדבר בכלל. גלישה על פאודר ביום שמשי ונעים, עם פודקאסט מצחיק והנאה הצרופה מהיופי הזה שממלא את הלב, וכמובן האקסטרים. זה טעם החיים. כשמציעים לי חברים לצאת לחופשה יחד, אני מוצאת עצמי חומקת מההצעה באלגנטיות.
-
אני נהנית לטייל לבד בערים, אבל לא בהרים. בסקי אני מעדיפה שיהיה לי עם מי לגלוש ולדבר ברכבלים וככה אני גם מרגישה בטוחה יותר (מחשש לפציעה). כבר שנים שאני גולשת עם בעלי ופעמים גם עם חברים/משפחה. כשהילדים היו קטנים התייחסנו לחופשת הסקי כאל החופשה הזוגית שלנו - היינו שמים את הילדים בקבוצות יוצאים לגלוש יחד, כשההתעסקות עם הילדים בעצם הוגבלה לבוקר ולערב. את הגיבוש המשפחתי השארנו לחופשת הקיץ... כשבעלי החליט לא להצטרף לחופשה האחרונה לא ראיתי בזה בעיה כי נסעתי לקלאב ותכננתי להצטרף לקבוצה. בפועל זה היה קצת מבאס, כי הקבוצה היתה בעיקרה דוברת צרפתית. אני מניחה שלו בעלי היה שם היינו עוזבים את הקבוצה וגולשים יחד. אז זה לא שלא נהניתי וגם גלשתי יותר מכרגיל, אבל נראה לי שיכולתי להנות יותר מזמן הגלישה.
