טיפים לשמירה על הילדים?
-
אז הפתעתי את עצמי אפילו עם השאלה הזאת אבל משום מה תחושת הביטחון האישי בנושא הילדים מרגיש לי נמוך יותר בארצות הברית מאשר במקומות אחרים..
זה סובייקטיבי לגמרי אבל לצורך המחשה לא חששתי לרגע לשבת בבית קפה מול גן שעשועים בשוויץ ולהשאיר את הגדול לשחק שם (עם קשר עין..) ושם ברור לי שזה לא הולך לקרות.
אשמח לטיפים איך לשמור עליהם יותר ועד כמה להיזהר ..
זאת אומרת אפילו בדברים קטנים - אנחנו שם בוולמארט הם צריכים להיות צמודים אלינו?
בבריכות או פארקים להיות איתם ממש על המתקן עצמו או רק ללוות ולחכות למטה..
בקמפגראונד אני יכולה להסתכל מהספסל/שולחן אוכל עליהם או להיות צמודה כל הזמן?
אנחנו לא תופסים את עצמנו כהורים חרדים אבל משהו שם מלחיץ אותי בנושא (טיילנו שם לפני 5 שנים לבד וכמובן לא היה את החשש הזה).
מה גם שהם ילדים מאוד עצמאיים בארץ אז גם עבורם זה יהיה מאוד מאוד חריג ההתנהגות שלנו.
קשה לי לשים את האצבע מה אני בדיוק צריכה אבל הבנתם אולי?
הפחד הוא מאנשים ...ופחות מחיות בר לצורך העניין
-
לא מצליחה לערוך
אותה שאלה על מוזיאונים לדוגמא, בארץ מסתובבים די חופשי באותה הקומה וגם בלוצרן הם הסתכלו על המוצגים ועברו מצד לצד בלי קשר עין תמידי.. זה מקובל שם? זה תחושה אישית של ההורה איך לנהוג? או עדיף להיזהר וזהו.
-
אין לי ניסיון גדול במיוחד בתחום, אבל אפשר לשקול לקנות מכשירי קשר (איכותיים, לא הכי זולים) ולחלק בין הילדים וההורים. כך תמיד יש קשר, גם בלי WIFI, וגם בלי חבילת גלישה. לא משנה היכן הם. ואפשר לסכם על מילת קוד שהם אומרים אם הם חשים לא נוח ממשהו ואתם לא מטר לידם
-
לא יודע אם זה עוזר, אבל לתחושתי רוב המטיילים מתנהגים עם ילדים בארה"ב באופן דומה מאוד לאיך שהם תמנהגים באירופה. וגם באירופה יש הבדלים גדולים בין מטיילים - יש כאלה שלא יתרחקו במילימטר ויש כאלה שישאירו ילדים ישנים בצימר ויקפצו לבילוי זוגי בפאב הסמוך.
-
שאלה לגיטימית ביותר , לדעתי. לא מוריד את העיניים מהילדים שלי כשאנחנו בארהב. לא בסופר , לא במוזיאון ולא בשום מקום. הן כבר גדולות יחסית ועדיין. מה שבארץ חופשי ועצמאי , בארהב אני לא משחרר.
-
-
תודה לכולכם ! על הערות הארות וגם שנתתם תוקף לפחדים שחשבתי שלא כאלה רציונלים
-
תצמיד לכל אחד איירטאג
-
אני חושב שצריך להיות טיפה יותר עירניים בחו"ל, אבל לא היסטריים.
למה יותר עירני? בגלל השפה והזמינות של הטלפון. בארץ הילדים בגיל מאד צעיר יודעים בעל פה את מספר הטלפון שלנו ההורים, ובכל מקרה הם תמיד יכולים לבקש עזה מאנשים. בחו"ל מספר טלפון הוא בעייתי יותר (בין אם החלפתם סים, ובין אם לעובר אורח אין אפשרות לחייג לחו"ל), וגם סביר שהוא לא יבין עברית אז יהיה קושי בתקשורת.
אבל מצד שני אני לא מרגיש שחו"ל יותר מסוכן מאשר בישראל. כלומר לא האיזורים התיירותיים שאנחנו מסתובבים בהם. ובכל מקרה אני לא רואה הבדל בין ארה"ב למערב אירופה. אלא אם כן עד עכשיו טיילתם באיזורים שורצי ישראלים ו"בניתם על זה" שתמיד יהיה ישראלי דובר עברית קרוב. למרות הסיפורים המפורסמים על חטיפות בארה"ב, הסיפורים על דיסני הם ברובם אגדות אורבניות, והרוב המוחלט של חטיפות הן בתוך המשפחה. נכון שבארה"ב ספציפית יש את מקרי הירי ללא אבחנה, אבל הם הרבה יותר נדירים ממה שאנחנו חושבים,ובכל מקרה אין לנו אפשרות מעשית להתגונן מבפניהם, גם אם אנחנו מחזירים את הילד ביד.
כלומר כשהם היו בגילאים של גינה ציבורית, לא הייתי משאיר אותם לבד בגינה והולך, אבל לא הייתי מרגיש צורך להיות צמוד, אלא לשבת על ספסל. וגם לא לשמור על קשר עין רציף. אתם מכירים את זה שכל שתי דקות מרימים את הראש ועושים סריקה וסופרים שכל הילדים באיזור? אז אותו דבר. במקום כמו וולמארט - לא בטוח שהייתי מתרחק לצד השני של החנות כי אלו באמת חנויות ענק, אבל שוב אני לא מרגיש צורך להיות צמוד.
כמובן שזה גם תלוי לא רק בגילאי הילדים, אלא גם האם הם ביחד. כלומר ברגע שמדובר למשל ברור שלא הייתי משאיר ילד בין שנתיים בפינה רחוקה של החנות. אולי גם לא ילד בן 6. אבל שני אחים בגילאי 2 ו-6 - אולי כן. לא כי בן ה-6 "מספיק גדול להיות בייביסיטר" אלא בגלל שהם תומכים אחד בשני.
-
בדיוק כל סיפורי החטיפות ילדים מלחיץ אותי מאוד - זה מאוד מאפיין את ארצות הברית (גם זה זה בגדר שמועות) לעומת מערב אירופה לצורך העניין.
עם זה קרטוני חלב שהיו בשנות ה-80? או התראת אמבר המפורסמת ועוד..
לא יודעת אני פשוט לא מרגישה בטחון שם (אולי שנגיע זה ישתנה...)
אם אני חושבת על זה יותר לעומק אני מניחה שבאמת ביולוסטון אני פחות אפחד כי בתיאוריה שלי (סובייקטיבית לגמרי...) אנשים באים לשם לטבע ולצורכי תיירות לעומת עצירה בוולמארט שם איזה משוגע יכול להחליט להכניס לי אחד מהם לרכב ולנסוע (כי זה היה קל והייתה לו הזדמנות).
זה מלחיץ אותי ברמה שאני אעדיף להישאר עם שלושתם בקראוון ושבעלי יעשה את הקניות
וגם הם באמת מאוד קטנים הגדול לא יהיה בן 6 , הקטן לא יהיה בן שנה ויש עוד אחת באמצע .
-
פתרון שלא חשבתם עליו -להסתובב עם שתי עגלות באחת הילדים ובשנייה המצרכים (;
-
הרוב המכריע של החטיפות והאמבר אלרט הם אירועים בתוך המשפחה סביב ענייני משמורת. חטיפה של ילד רנדומלי כמעט לא קיימת.
זכורים לי מהשנים האחרונות שני אמבר אלרט שקיבלתי לטלפון, אחד היה ענייני משמורת, והשני על רקע עברייני במשפחה שהאב בכלא והילד הוחזר אחרי יומיים. יש אגב גם אירועי סילבר אלרט על קשיש נעדר.
אבל בלי קשר לזה, לא הייתי נותנת לילדים בני 2-6 להסתובב לבד במדינה זרה, כשהם לא מדברים את השפה ולא יכולים לבקש עזרה. בשום מדינה.
-
אגיד עוד משהו - (גרה בארה״ב) חוקי ההגנה על הילדים פה הם יותר קשוחים מבישראל, והרבה פחות מקובל שילדים קטנים מסתובבים עצמאית במרחב הציבורי. זה מעורר דגל אדום כי זה לא מקובל תרבותית (ואולי גם לא חוקי, לא בדקתי).
אם הייתי רואה ילד בן 5 מסתובב לבד בסופר, הייתי מנסה לדבר איתו להבין עם מי הוא הגיע, ואם היה בלתי אפשרי לתקשר איתו, הייתי קוראת לרשויות (מהנהלת הסופר ועד משטרה).
בגינת שעשועים קטנה אין בעיה לשבת על ספסל ולשמור על קשר עין. אבל במרחק קרוב כך שאם מישהו פונה לילד להבין למה הוא לבד, את מגיעה תוך שניות.
-
אכן גילאים קטנים מכדי באמת לעזוב אותם.
אגב ספציפית לגבי סופר - בפתרון שתי העגלות השתמשתי הרבה, אם כי לא שתי גלות סופר אלא עגלה אחת של סופר שיש בה ילד או שניים ועוד עגלת "תינוק" שבה יש את שאר הילדים.
לגבי המשפט "זה מלחיץ אותי ברמה שאני אעדיף להישאר עם שלושתם בקראוון ושבעלי יעשה את הקניות" - הסיכוי להפגע כשהולכים ברגל במגרש החניה של וולמארט בדרך מהאוטו לחנות וחזרה גדול פי המון מהסיכוי שילד יחטף בתוך החנות. סתם סטטיסטיקה שראיתי זה שבשנת 2007 נפגעו אלפי ילדים מתאונות במגרשי חניה באה"ב. ויחד עם זאת לא נראה לי שזה מפחיד אותנו נכון?
עזבי מגרש חניה. דיברנו לפני רגע על לשים את הילד בעגלה של הסופר - כמה ילדים נפגעים כל שנה בגלל שהם יושבים בתוך עגלת סופר? המספר שמצאתי בגוגל הוא 20,000 בשנה בארה"ב. לא יודע עד כמה הוא אמין.
אני חושב שוולמארט זו חלק מהחוויה האמריקאית. לא פחות מאשר ילוסטון. וצריך להיות זהירים בגינה, בסופר, או בילוסטון, כמו בכל מקום.
-
@hofmanim מהטיול הראשון שלנו לחו"ל (איטליה) בהרכב משפחתי כשהקטנים היו בני 4, בעלי יצר נוהל שכבר בשדה התעופה העביר לילדים וממנו הוא התחיל ונמשך עד למונית הביתה: נשארים צמודים אלינו כל הזמן, בכל מקום.
כך היה באירופה, בתאילנד וגם בארה"ב. בוולמארט, במוזיאון או בלונה פארק - גם אם רוצים להתפצל, הורה אחד תמיד נשאר עם הילדים. במקומות סגורים צמודים אליהם ממש, בפארקים פתוחים או בטראקים בטבע אפשר להתרחק קצת אבל תמיד להשאר בקשר עין. השארנו אותם פעם אחת בלבד לבד לשעה בבקתה בתוך ריזורט מתוחם בווטקינס גלן כשנסענו למרכז קניות סמוך להביא ארוחת ערב ולהצטייד, הם היו (תאומים) בני 15. זאת הבחירה שלנו, עניין של תחושה.
-
לא ממש טיפ לשמירה אלא יותר מקרה מלחיץ שקרה לנו.
לפני מספר שנים בטיול שלנו בארה"ב הייתה לנו טיסה עם קונקשיין באטלנטה והיינו צריכים לעבור טרמינל ע"י רכבת תחתית פנימית בשדה. היינו ארבע (הורים ושני ילדים) וירדו לתחתית, אישתי מקדימה עם הבן הגדול ואני עם הקטנה (בת 13).כשירדנו במדרגות הנעות בדיוק הגיעה הרכבת,אישתי והבן ירדו מהר ועלו לרכבת מהדלתות הרחוקות יותר. אני והבת הגענו שניות אחריהם אבל אז מבילבול בגלל המהירות התפצלנו, אני נכנסתי מהדלתות הקרובות והבת של רצה לאישתי והבן (מרחק של 2-3 מטר). מה שקרה הוא שאני נכנסתי לרכבת מהדלתות הקרובות, אישתי והבן נכנסו בדלתות הרחוקות יותר והבת שלי פיספסה בשניה, הדלת נסגרה והרכבת נסעה
אחרי שניה של שוק /הלם (וכמובן האשמות הדדיות) שנמשכה כמו נצח התקשרנו אליה לנייד שלה (whatsapp) ואמרנו לה שתעלה על הרכבת הבאה שיש ושתרד מיד בתחנה שאחרי. אנחנו יירדו מהרכבת בתחנה הבאה וחיכנו בלי שיכולנו לעשות כלום. למזלנו אחרי לא יותר מחצי דקה הגיעה הרכבת והבת שלי שם.מסתבר שאמרקאית נחמדה ראתה אותה בוכה שם ועזרה לה לעלות על הרכבת (בעיקר הרגיעה אותה).בסוף הכל הסתיים בשלום והיום מספר שנים אחרי הבת שלי (וכולנו) לא שוכחת את זה אבל זה כבר חוויה מצחיקה מהעבר
