כשהכוכבים נפלו עלי שוב... קולורדו, דרום דקוטה, ילוסטון ו NYC
-
יום 8 –מסלול חמשת האגמים ב Rocky Mountain NP
יום ראשון למסלולים ברוקיז האמריקאיים,
והגיע הזמן לממש את ההבטחות מהבית :" ברוקיז תקומו מוקדם אחרת לא תהיה חנייה!"
הזמנת כניסה לכביש המוליך ל- BEAR LAKE שוריינה מבעוד מועד בבית, מספר חודשים מראש,
בחמ"ל של כמה מחשבים, כולל איילת לתמיכה מרחוק,
וכל שנותר הוא "בסך הכל" לקום בחמש...
קטן עלינו.
תאמינו או לא, אבל התיכנון התממש וכך חלפנו על פני השער הראשי של הפארק עוד לפני שש בבוקר.
בשעה הזו לא נדרש אישור כניסה לפארק, הוא ייבדק רק כשנגיע לכביש ה BEAR LAKE.
אנחנו עוברים ליד ה SHEEP LAKES, שם עומדים כמה צלמים ומחכים לטוב..
ממשיכים הלאה,
אבל הנה מוס זכר החליט לצ'פר אותנו על השעה המוקדמת והולך לו ליד האוטו.. יש!
ממשיכים הלאה והשמש זורחת לה מעבר להרים
, ומגיעים למגרש החניה של BEAR LAKE.זהו מגרש ענק, השעה בערך שש ורבע ויש עדיין מקומות חנייה אבל הם מתמלאים במהירות.
להערכתי במגרש הזה יש לא מעט תחלופה במשך היום שכן לא כולם מטיילים במסלולים ארוכים,
אבל מי שלא ימצא חנייה יכול לחנות במיקום מרכזי ולהגיע בשאטל (על התורים לשאטל בכל כיוון אני לא מתחייבת..
)עדיין קר למדי, מזג אוויר מושלם למסלול..
ומה בתוכנית?
אחד ממסלולי הדגל של הפארק, מסלול המחבר חמישה אגמים... נשמע טוב, לא?
הוא מתואר בפרוטרוט פה ,
ומי שרוצה יכול גם להוריד את המסלול מ ALLTRAILS, אבל אין באמת צורך..
מבטיחה לכם שלא תהיו לבד!
האורך המלא של המסלול כ 8 קילומטר, ותוספת הגובה כ 330 מטר.
אנחנו מתחילים את המסלול בדרכנו לאגם הראשון - Nymph Lake
חבצלות המים מחכות לנו
אני ופיקאצ'ו מתמהמהים מאחורה (טוב ברור לכם מי הגורם לכך
), וזוג מטיילים מקומי מציע לצלם אותנו על רקע האגם.
"מאיפה אתם?"
"מישראל"
איזו התרגשות הייתה בקהל...
לפגוש אנשים מארץ הקודש!
לא ידענו שאנחנו כאלה סלבס...
הם נפרדים מאיתנו בברכה “Bless You!"
עוד קצת הליכה, ואנחנו מתקרבים לשאריות שלוגיות פה ושם ,
והנה הגענו לאגם השני – Dream Lake.
יושבים לנוח ולאכול..
מחפשים טיפת שמש כי עדיין קר!!
והנה המשכו של האגם, ניתן לראות את שאריות השלג על גדותיו
עלייה נוספת ו... הגענו לאגם השלישי, Emerald Lake.
התיישבנו לנו על סלע מול הנוף, למעלה מעל האגם
מאגם אמרלד אפשר לחזור לתחילת המסלול,
שם נמצא דרך אגב האגם הגדול מכולם – אגם Bear,
אבל אם כבר הגענו עד הלום החלטנו לשלב אגם נוסף בדרך – אגם Haiyaha
וטוב שעשינו כך
אנחנו חוזרים לכיוון אגם Dream,
אבל במקום לחזור לתחילת המסלול ממנה הגענו - אנחנו פונים לאגם Haiyaha,
מטפסים בדרכנו על גבעת שלג, ואחר כך בשביל קצת פנוי יותר משלג.
הדרך מתמשכת לה אבל בסופה תמורה הולמת –
באמת שזהו האגם היפה מכולם, וגם היחיד שהמים שלו בצבע טורקיז...
אומנם לא טורקיז כהה כמו בגליישר או ברוקיז הקנדיים, אבל עדיין משהו מיוחד!
גם פה כמובן ישבנו לנוח כמו שצריך.
בחור שובב ניפח לעצמו גלגל ונכנס לשוט במים...
זה כמובן לא חוקי אבל הוא היה מספיק נחמד כדי לשלוף לי את משקפי השמש שנפלו לקרקעית...
ואחרי כל המנוחה חזרנו לאגם Dream, לאגם Nymph, הצצנו גם לאגם Bear ,
אבל בהיותו הגדול מכולם הוא גם הכי פחות יפה מכולם (למעוניינים ניתן להקיף אותו)
ובזאת סיימנו את המסלול.
מדד הכוכבים למסלול האגמים Nymph, Dream, Emerald, Haiyaha
אני 5 בן הזוג 5 פיקאצ'ו 5
עייפים יצאנו מהפארק,
קודם כל לארוחת צהריים טובה ב Smokin' Dave's BBQ & Brew
ובהמשך לשנ"צ טוב... ברור לא?
לצערי בהמשך כשקמנו נאלצנו לטפל במשימת חיים כואבת – כביסה.
(הדירה הייתה באמת מושלמת, רק שיום לפני שהגענו התקלקלה מכונת הכביסה...)
לאחר מכן חזרנו לפארק, קיווינו לפגוש עוד בעלי חיים בשעות האלה, אבל הם הבריזו..
לא נורא, ספויילר – הם עוד יופיעו!
יש לנו עוד כמה וכמה ימים בפארק...
לילה טוב, מחר נחזור
-
פנינית, את כותבת נפלא!! ובאת לי בול בזמן! אנחנו בדרכנו לקולורדו בחגי תשרי.
-
-
יום 9 –כביש TRAIL RIDGE ב Rocky Mountain NP
היום קמים בשעה קצת יותר שפויה
, בתוכנית לנסוע בכביש החוצה את הפארק ממזרח למערב, בשילוב מסלולים ותצפיות ככל שנספיק.
רבים לנים בקצה השני של הכביש,
אני העדפתי לשמור גמישות באיזה יום ספציפי ניסע ולהישאר בלינת כוכב באסטס פארק ועל כן נסענו בו הלוך ושוב.
(ואפשר לומר שממש לא סבלנו מהנסיעה הכפולה!
)גם לנסיעה בכביש זה נדרשת הזמנה מראש, אבל רק בין השעות 9 עד 15.
אנחנו יצאנו מהדירה בשבע וחצי, כך שלמעשה לא נדרשנו להצגת שום אישור.
בחרנו להתחיל במסלול ute, הסברים עליו ניתן לקרוא פה
זהו מסלול הלוך ושוב, ומומלץ שלא ללכת עד סופו ולרדת מטה בסוף אלא ללכת עד הירידה ואז לחזור,
ולהימנע מירידה התלולה בכיוון הלוך ומהעלייה התלולה בכיוון חזור.
התחלנו ללכת, מולנו הפסגות המושלגות, והכל פורח....
אנחנו ממשיכים, ופתאום מבחינים לצד השביל באלקית אוכלת לה בנחת.
איזה כיף ככה במסלול לפגוש בטבע בעלי חיים שפשוט "גרים" שם...
במבט לאחור זה בהחלט אחת מהחוזקות של הרוקיז האמריקאיים, ומסוג החוויות שפחות חווינו בפארקים אחרים בצורה הזו.
זו תמונה שלי מהפלאפון
וזו תמונה של בן זוגי במצלמה
היה קשה לבחור משלל התמונות.. תאמינו לי!
המשכנו הלאה, אך לאט לאט התפתחה לה רוח די חזקה.
יכולנו להסתובב ולחזור אבל לא עשינו זאת,
והמשכנו ברוח עד לאותו גל אבנים – Tombstone - שמעבר אליו לא כדאי להמשיך ולרדת.
טיפסנו על האבנים לראש הגל, נזהרים לא לעוף....
מצויידים כמובן במעילי הרוח שנשלפו מזמן מהתיק.
ומהר מאוד מצאנו לנו תעסוקה עם מרמיטה חביבה (וגם סנאי)
היה קר.. מאוד
כל כך קר שלמעשה לא עצרנו בכלל לנוח לשתות או לאכול מעבר לתצפית על המרמיטה.
הלכנו סך הכל כ 7 קילומטר, ורק כשנכנסנו לאוטו הפשרנו מספיק כדי לשתות ולאכול...
הרוח העזה פגעה בהנאה, אבל זה באמת כנראה עניין של מזל רע.
מה שבטוח הוא שהמסלול חשוף כולו ולכן רוחות מאוד משפיעות עליו וכדאי להיות מצויידים.
מבחינת נופים – הם מאוד יפים בעיני,
אבל גם התצפיות יפות לא פחות, כך שכדאי להיות בציפיות המתאימות.
מדד הכוכבים למסלול ute
אני 4.5 בן הזוג 4 פיקאצ'ו 4
עוד כדאי לציין שאין הרבה חניה לצד המסלול,
זו אחת מהסיבות שגם פה רציתי להגיע על הצד המוקדם יותר גם אם לא בשש...
אנחנו ממשיכים בנסיעה בכביש, מוקפים בפסגות המושלגות,
אבל במרחק נסיעה של דקות ספורות כבר עוצרים לתצפית עוצרת נשימה Forest Canyon Overlook – לא לפספס!
(גם פה יש מרמיטות המלקקות את הסלעים..)
ממשיכים עוד..
עוברים ליד מסלול שהומלץ על ידי שגב Tundra Communities Trail ,
אבל בשלב הזה אני מעדיפה להתקדם, ולהשאיר אותו להמשך היום אם יהיה זמן וכוח.
פה, דרך אגב, יש יותר חניה כך שיכול לשמש כאלטרנטיבה למסלול ute אם לא מוצאים חניה.
אנחנו ממשיכים למרכז המבקרים Alpine Ridge – זו הנקודה הגבוהה ביותר בכביש.
יש גם מה לראות לידו ממרפסת התצפית...
ויש גם אפשרות להיכנס פנימה ולהפשיר עם קפה אמריקאי דלוח ובכלל עם אוכל אמריקאי.. והמבין יבין.
שופינג מזכרות כמובן גם זמין פה.
ליד המרכז יש עלייה במדרגות לתצפית,
אני מתקשה מאוד לקרוא לה "מסלול" עם כל הכבוד
, אבל היא רשומה כמסלול של 1 ק"מ - Alpine ridgeכך נראה השביל המוליך מטה חזרה למרכז המבקרים לאחר שעלינו מעלה
העליה לא מאסט אבל אם מזג האוויר והכוחות מאפשרים – לדעתי נחמד
(רבים עולים כדי להצטלם ליד השלט המציין את הנקודה הגבוהה ביותר בפארק).
פיקאצ'ו לעומת זאת נותן למסלולון הזה במדד הכוכבים האישי שלו את הציון אפס, ואני התחייבתי להעביר את המסר....
המשכנו הלאה לכיוון גרנד לייק, העיירה בקצה המערבי של הכביש, אבל לא חלפו שתי דקות של נסיעה וכבר עצרנו.
ולהרבה זמן.
הרבה מאוד.
על הדשא אל מול ההרים המושלגים נח לו עדר אלקיות, בתוספת אלק צעיר.
קצת שנ"צ, קצת לעכל את האוכל,
בשלב מסויים קמה המנהיגה ולאט לאט כולן זזות אחריה עוד כמה מטרים ספורים, ממש לא הרבה,
והריטואל חוזר על עצמו...
זוהי קבוצת האלקיות
וזהו האלק הצעיר שהסתובב איתן
היה מרתק לצפות, יחסית מקרוב ובלי צורך במשקפת, איזה כיף!
בסופו של דבר הבנו שאין ברירה, הגיע הזמן להמשיך.
רגע איפה הזכרים אתם שואלים?
עוד כמה קילומטרים ומצאנו אותם!
הם היו קצת יותר רחוקים מהכביש, זה הזמן שבו ללא זום אמיתי קשה לצלם..
אבל לראות היה אפשר היטב גם בלי משקפת
נסענו הלאה, וככל שמתקרבים לצד המערבי של הכביש נראה לי שיש יותר ויותר מוסים או מוסיות באיזור.
פגשנו אחת בדרך הלוך,
אבל הנה תמונה דווקא של מוסית אחרת שדיגמנה עבורנו ארוכות כשחזרנו את הכביש
מבט מעמיק גילה לנו שהיא לא שונה משמעותית מהחזירים בחיפה..
מה אתם אומרים?
הגענו לקצה הכביש, הבטנו בשעון ונראה היה לנו שעדיף לחזור ולא להמשיך לגרנד לייק עצמה.
גם בדרך חזור פגשנו אלקית צעירה ממש לצד הכביש
בקיצור.. היה חוויתי.. מאוד!
משום מה הופתעתי מכמות בעלי החיים שזמינים לצפיה מהכביש,
ומריכוז הפסגות המושלגות (בכל זאת גבוה פה יותר מאשר באיזור Bear Lake) –
וההפתעות האלה בהחלט היו נעימות ביותר!
מדד הכוכבים לכביש TRAIL RIDGE כולו
אני 5+ בן הזוג 5 פיקאצ'ו 5
הגענו לדאונטאון אסטס פארק, קצת הסתובבנו ברחוב הראשי בין חנויות המזכרות המרובות עד מאוד, בין לבין תפס אותנו גשם...
ארוחת ערב אכלנו במקום עממי אך מומלץ שגם אותנו לא איכזב – Boss Burgers and Gyros
קצת השלמות בסופר
ולילה טוב..
גם מחר נקום מוקדם!
-
יום 10 –מסלול SKY POND ב Rocky Mountain NP
היום בתיכנון מסלול נוסף באיזור ה BEAR LAKE - מסלול Sky Pond. (נדרש אישור כניסה לכביש ה Bear Lake),
וכמו תמיד פה.. רצוי לבוא מוקדם....
אז קמנו מוקדם,
קצת פחות מוקדם מאשר לפני יומיים,
אבל עדיין די מוקדם
בדרך היום אין מוס, "רק" עדר אלקיות, אבל הפעם אנחנו לא מתעכבים...
החניה הנוחה למסלול היא מחניון Glacier Gorge , זו חניה של כעשרים מכוניות בלבד.
למאחרים ניתן להגיע למסלול גם מהחניון הגדול ליד ה Bear Lake ב"קנס" של הארכה בכחצי מייל במסלול , לא סוף העולם
השעה הייתה אולי שש וחצי בבוקר,
ובתוך הפארק מנצנצים כבר שלטים אלקטרוניים –
מגרש החניה של ה Bear Lake מלא!
אנא פנו לאיזור השאטלים – Park and Ride.
מה
איך כבר מלא
איזה באסה!
אנחנו רואים שהרכבים שלפנינו מתעלמים בנונשלנטיות מההודעות..
החלטנו להצטרף אליהם.
בואו נראה מה המצב.
ברבע לשבע אנחנו מגיעים לחניון ה Glacier gorge ,שממוקם עוד לפני ה Bear lake ,
ולהפתעתנו הגדולה - מוצאים חניה, בין האחרונות מתוך כעשרים החניות.
יש!!
מה באמת היה המצב בחניון הגדול לעולם לא נדע אבל יש לי תחושה עזה שהוא לא היה מלא....
ובכן יצאנו לדרך, המסלול המלא מאתגר יחסית עבורי – כ 15 ק"מ עם כ 540 מטר שינוי גובה,
וכל זה בגובה של הרי הרוקיז – אומנם אנחנו לא בהימלאיה אבל יש רבים שמרגישים בהבדל ריכוז החמצן.
זו גם הסיבה שחיכיתי (קצת) להתאקלמות מסויימת והתחלתי ברוקיז במסלול קל יותר.
אבל – זהו מסלול הלוך ושוב עם גמישות מלאה לחזור מתי שרק נרצה.
בדרך ישנם לא מעט יעדים שמהווים מוקד לטיול קצר יותר בפני עצמם, הראשון שבהם הוא Alberta Falls.
המסלול עד אליהם בלבד הוא באורך של כ 2.5 ק"מ עם שינוי גובה של כ 70 מטר – אפשרי לגמרי וגם עם ילדים,
אבל קחו בחשבון שבכל זאת מדובר בעליה מתמשכת, נעים יותר לא בשעות החום.
אנחנו מתחילים בעלייה, די מעונן היום ומזג האוויר נעים מאוד.
בדרך למפלים אינסוף זרימות ואשדים, אבל הנה הגענו למפלי אלברטה עצמם, בהחלט יפים ומרשימים
מעונן אמרתי?
מתחיל גשם...
לא גשם חזק אבל גשם.
אנחנו ממשיכים הלאה, מקווים שיילך כשם שבא.
הגשם אופייני ברוקיז לשעות אחר הצהריים, וזו אחת הסיבות הנוספות לצאת למסלול מוקדם, לרוב בשעות הבוקר אין גשם.
היעד הבא במסלול הוא Loch lake , הזדמנות לעצירה ולפיקניק.
אנחנו ממשיכים בהקפה של האגם, בדרך שומעים נקישות מהירות בעץ...
זה היה נקר, ממש כמו בסרטים המצויירים!
הגשם מסרב להפסיק.
פה ושם חולפים על פנינו מטיילים בכיוון הלוך או חזור
אנחנו כבר מעכלים למה מצאנו חניה ברבע לשבע...
אבל ממשיכים.
בדרך חולפים על פני כל מיני שלוגיות גדולות, זמן משחק לפיקאצ'ו...
כדאי להביא כפפות שלג למטיילים בעונה הזו.
בשלב מסויים הגשם התחזק, ואנחנו מצאנו מסתור בתוך "מערה" מתחת לסלע.
יושבים..
די קר....
מחסלים את שאר האוכל שבתרמיל.
נו שייגמר כבר הגשם!!
בוהים בשלג מסביב..
בסופו של דבר אנחנו מכריזים על החלשות הגשם וממשיכים הלאה
אנחנו מגיעים לגבעת שלג עצומה.
זה היה הזמן בו שלפתי את מקלות ההליכה ש"הכינותי מראש" עבור בן זוגי ופיקאצ'ו כדי לעזור בהליכה בשלג (אני משתמשת קבוע גם בלי שלג)
חושבים מאיפה אפשר לעלות...
בן זוגי באסטרטגיה א' קצרה יותר משמאל,
אני ופיקאצ'ו מעדיפים ארוך ובטוח יותר מימין..
ומה עכשיו??
תראו בעצמכם.. מקווה שהתמונה מעבירה את השיפועים..
זו הייתה הנקודה שהכרזתי – זהו, אי אפשר הלאה.
בואו נרד למטה כל עוד כולנו עם עצמות שלמות!!
את ה Glass lake ואת ה Sky pond בהמשך המסלול כבר לא נראה היום...
עם כל הבאסה, אני מודה שזו לא הייתה הפתעה מוחלטת עבורי שאי אפשר להמשיך.
עוד כשהכנתי את הטיול הבנתי שייתכן ונצטרך מיניספייקס למסלול הזה (מעין דוקרנים שניתן להלביש על נעלי ההרים).
אבל נתקלתי בקשיים בהשגת מיניספייקס –
לינקים שהומלצו לי באמאזון לרכישה הראו ש"אין מלאי",
נסיעה מוקדמת יותר לפולין וניסיון לרכוש בחנויות טיולים מקומיות הבהירה לי ש "עכשיו כבר מאוחר מדי ולא העונה" ,
התייעצות בקבוצות פייסבוק אמריקאיות גם היא לא נתנה תשובה חד משמעית ש"חייבים.."
אז החלטתי לקחת את הצ'אנס ולהפסיק להיות כזו פרפקציוניסטית ו"כבדה" ,
"יהיה בסדר", מקסימום לא נמשיך הלאה..
אז כך היה.. לא המשכנו הלאה...
הנה השנקל שלי בנושא –
המסלול הזה ספציפית לא עביר במצב כזה ללא מיניספייקס מכיוון שמדובר בטיפוס בשלג,
חלקו כבר במצב של חצי-קרח וזה בהחלט כבר מסוכן.
כדאי לברר בדיוק מה המצב - אפשר להיכנס לאולטריילס ולראות מה כותבים אנשים ביום-יומיים האחרונים או להיעזר ברנג'רים.
לעבור במצבורי שלג שאינם טיפוס – זה קרה לא מעט במסלול הזה וגם באחרים וזה אפשרי,
בוודאי בעזרת מקל הליכה, אבל לטפס על חצי-קרח – לא, זה לא ניתן.
אני לא באמת יודעת האם היינו יכולים להסתדר במקום עם מיניספייקס ללא שום ניסיון קודם, אבל אפשר לפנטז שכן..
למי שמעוניין – יכול לרכוש מראש באמאזון במחיר מופחת, או בחנויות מטיילים,
והכי נחמד - אפשר גם לשכור באסטס פארק בחנות Estes Park Mountain Shop.
אז התחלנו לחזור.
אבל רגע... אם הפסדנו חלק מהמסלול בגלל השלג, לא נפצה את עצמנו במשהו אחר?
החלטנו לא לחזור באותה דרך ישירות לרכב,
אלא לפנות בפיצול בין השבילים לאגם נוסף באיזור – Mills Lake
(דרך אגב- מאותו פיצול יש מסלול המוליך גם לאגם Haiyaha – לכיוון ההפוך).
הדרך יפה, חוצה זרימות ונחלים ובסופה הגענו לאגם.
מפה דרך אגב אפשר להמשיך הלאה גם ל Black lake , אבל יש גבול לכוחות שלי....
חזרנו לצומת פיצול המסלולים ומשם דרך מפלי אלברטה חזרה לרכב.
בדרך – לא מעט סנאים...
איך אסכם?
מסלול מדהים, יפה מאוד לכל אורכו..
חבל שמזג האוויר לא היה לטובתנו היום וגם שלא הצלחנו להגיע עד ל Sky pond,
אני בטוחה שבתנאים אחרים הוא היה מדהים עוד יותר וממליצה לכם לנסות אותו.
אבל גם כך נהנינו מאוד מהיופי, וקל יותר לטייל כשקר...
יש סיבה לחזור שוב בעתיד...
מדד הכוכבים למסלול ה Sky pond (לא במלואו....)
אני 5 בן הזוג 4.5 פיקאצ'ו 4.5
די עייפים הגענו לרכב, חזרנו למסעדה העממית של אתמול וזהו,
גמורים אפילו מכדי להמשיך לסופר (שוב סופר??) צנחנו בדירה.
מה נעשה מחר?
אין לי מושג, אפילו על זה לא היה לי כוח לחשוב!
הולכים לישון!!
-
האמת שבלי ציוד מתאים להליכה בקרח/שלג- עדיף לא להמשיך. לפני שנתיים באדית קאוול הבנות שלי המשיכו למעלה לאיזו תצפית עם נעלי הליכה רגילות, והוזהרו ע"י מטיילים יותר מנוסים בחלק העליון לא להמשיך בלי ציוד מתאים, הם שמו את הרגל והבינו שחוץ מלהחליק ולהתרסק למיון המקומי זה הרגע לוותר... ודרך אגב בקולורדו המון מסלולים מציינים שברגע שיצאת לחלקים החשופים- אם יש שנויי במזג האוויר תתפוס מחסה ותנסה לחזור לחלק המיוער- מזג האוויר משתנה שם במהירות לסופות ברקים ורעמים, לעיתים ברמה מאוד מקומית וזה מאוד מסוכן.
-
נכון אתה בהחלט צודק, יש סופות ברקים שיכולות להיות מסוכנות והן מתרחשות לרוב אחר הצהריים (14 ואילך) - עוד סיבה להתחיל את הטיול מוקדם בבוקר!
-
יום 11 –מסלול BLUE LAKE ב BRAINARD LAKE RECREATION AREA
יום אחרון שלנו ברוקיז..
ומה עושים היום?
לא הייתי סגורה על זה.. ממש לא.
עברתי שוב על רשימת המסלולים הכי-הכי בפארק, ולא מצאתי מסלול לרמתנו שקוסם לי.
אבל הייתה לי גם plan b ליום הזה.
ב 1 ביולי נפתח החניון של מסלול Blue Lake ,
באיזור מקסים שנקרא BRAINARD LAKE RECREATION AREA ויש בו הרבה מסלולים מומלצים.
האיזור הזה קצת דרומה מאסטס פארק, לא ב RMNP,
אבל אי אפשר שלא נצטרך גם פה להזמין מראש נכון?
בקולורדו במיוחד – מאוהבים בקונספט.
מאחר וכבר בארץ היו לי ספקות באשר ליכולת שלנו גם היום לקום כל כך מוקדם,
הזמנתי פה חניה לשעות הבוקר היותר שפויות.
והיום.. היום ה 1 ביולי..
ראיתי בפייסבוק תמונות עדכניות מהאגם,
היו אנשים שחנו בחניון הראשי שנפתח לפני ה 1 ליולי ופשוט הלכו יותר ברגל עד לתחילת המסלול,
הם גם הבטיחו לי שאין צורך במיניספייקס
ו.. החלטנו ללכת על זה!
המסלול של 10 קילומטר, כ 300 מטר שינוי גובה – ממש המסלול האידיאלי בשבילנו.
הוא מתחיל ביער, שאריות שלג ניכרות בכל מקום.
לפני שנגיע לאגם "שלנו" אנחנו עוברים ליד אגם Mitchell , זמן להפסקת ארוחת בוקר כמובן.
ממשיכים הלאה... נוף מקסים מסביב, המסלול כולו יפה מאוד להליכה
אנחנו עוברים פה ושם ב"שבילים" דרוסים היטב על גבי גבעות שלג,
לפעמים גם שוקעים בשלג רך...
אבל תאמינו לי זה לא נורא!
עוד עליה ועוד קצת...
מקבלים עידוד ממטיילים נחמדים בדרך
והנה הגענו.. וואו!!
פשוט וואו!!
איזה טיימינג מושלם...
האגם חלקו מופשר חלקו קפוא, פשוט מהמם!
גם מים...
גם שלג..
גם קרח דק...
אין דברים כאלה!!
בשלב זה כל אחד התמקד במנוחה האולטימטיבית:
אני כמובן התחרדנתי לי על סלע משקיפה לנוף
פיקאצ'ו הצליח להגיע לערימת שלג ענקית רכה וטרייה ושיחק בה זמן רב.. איזה שלג כייפי!!
ובן הזוג טיפס מעלה מעלה לתצפית גבוהה יותר,
מפה אפשר לראות את גושי הקרח/שלג צפים על האגם המופשר חלקית
ואחרי ההתחרדנות והמנוחה הסתובבנו עוד קצת לצילומים מזוויות שונות, גם התמונה הזו מאוד אהובה עלי
נשארנו באגם הרבה זמן... לא רצינו ללכת.
ובכל זאת הגיע הרגע..
התחלנו לרדת, תוך משא ומתן מתמשך על כל גבעת שלג שפיקאצ'ו רצה לשחק גם בה...
כשהגענו חזרה לאיזור אגם Mitchell קצת התברברנו בין ערימות השלג.
זוכרים שיש פה יער?
זה היה הרגע בו שלפתי את מסלול ה ALLTRAILS השמור אצלי בפלאפון,
שהצליח להביא אותנו לסופו, גם אם לא בדיוק על שבילי היער "הרשמיים" .
המסלול הזה היה אחת מחוויות השיא של הטיול כולו!
מדד הכוכבים ל Blue Lake
אני 5+ בן הזוג 5+ פיקאצ'ו 5+
בשלב זה חיפשנו תחנת דלק.
"רק" 15 מייל (לכיוון ההפוך!) והגענו ל Nederland,
תידלוק לרכב ותידלוק אוכל עבורנו במסעדת בופה נאפלית Kathmandu Restaurant .
אנחנו לרוב לא אוהבים את הקונספט של בופה,
אבל היינו עייפים מכדי לחפש עוד וסך הכל היינו מרוצים ובמחיר פצצה – 18 דולר לאדם.
לא גורמה אבל נחמד טעים ומגוון.
מפה אנחנו מתחילים לחזור צפונה בדרך הנופית Peak to Peak, יש לנו עוד תוכניות להיום...
אבל רגע התקהלות בכביש.
כמובן גם אנחנו עוצרים,
וזוכים בתמורה לתצפית ארוכה ומרשימה על מוס זכר!
בהמשך הכביש ראינו גם חבורת אלקיות.... אין כמו קולורדו!
בסופו של דבר הגענו שוב לפארק, ראיתי בפייסבוק שהיום יפתח הכביש הנופי Old Fall River Road.
זהו כביש שהומלץ לעת ערב כמקום שיש בו סיכוי לראות בעלי חיים.
אז ניסינו.
מדובר בכביש חד סטרי כך שנגעת-נסעת.
לא כולו כבוש באספלט אבל הוא מתאים גם לרכבים רגילים.
אנחנו מתחילים לנסוע... אין שום דבר באופק.
מתחילים פיתולים העולים בגובה...
וסוף סוף מוצאים בעל חיים - פראי במיוחד!
עולים עוד ועוד בגובה
פתאום אני חושבת לעצמי – רגע , איפה בכלל הכביש עומד להסתיים?
לא טרחתי בכלל לחשוב על זה עד לרגע זה...
והאמת – Who cares?
הנוף נעשה פשוט מדהים ,
אנחנו מוקפים בשיאי הפסגות המושלגים
רגע..
זה כל כך גבוה פה...
איפה אנחנו?
"הפלא ופלא" - הכביש מסתיים במרכז המבקרים Alpine Ridge - כמו שאתם בטח זוכרים בנקודה הגבוהה ביותר של הפארק, מגיעים אליו מכיוון שונה.
מה שמרמז שקיבלנו עוד הזדמנות לנסיעה ב TRAIL RIDGE , ולא סתם אלא נסיעת שקיעה...
שוב אנחנו פוגשים אלקיות, אומנם רוצים לסיים את הנסיעה לפני שיחשיך אבל איך אפשר לעמוד בפניהן?
אנחנו ממשיכים בנסיעה , ומשהו/מישהו חוצה את הכביש...
זה היה זאב! עם טרף בפה!
מראה מדהים אבל כמובן שבמהירות כזו לא ניתן לצלם משהו
, תצטרכו להאמין לי... עוד ראינו בדרך אלקים זכרים, ואייל ליד Sheep Lakes,
היה יום נפלא וסיום מקסים לחלק זה של הטיול!
-
התמונות של האגם הקרחי מהממות, מזכיר לי את האגם הלבן מהאלפים הצרפתים ( ז"א את התמונות שלו אני ראיתי אותו בלי שום קרח )
-
כמובן שגם אנחנו חשבנו מיד על האגם הלבן...
-
יום 12 –נוסעים לדרום דקוטה
ולפעמים החגיגה נגמרת..
טוב נו לא ממש, בסך הכל צריך להיפרד מקולורדו.
בנסיעה ישירה מאסטס פארק לקיסטון אשר בדרום דקוטה מדובר בשש שעות.
וזה עוד לפני עצירות והפסקות ולפני שהוספתי כל מיני סטיות לדרך...
היום גם 2 ליולי,
יום שבת שהוא כבר חלק מסופ"ש יום העצמאות הארוך, צפו לשיבושים....
הדרך עוברת במדינת נברסקה,
ואם מתאמצים אפשר למצוא בה כמה אטרקציות (כמו שעשתה שירלי Zeppeltour בפוסט הנפלא שלה על דרום דקוטה)
אבל אני העדפתי לצמצם עיכובים בדרך ולהסתפק בעצירות יותר פונקציונליות,
בתקווה שאספיק בערב לאתרים בדרום דקוטה עצמה.
ובכן יצאנו לדרך,
לאחר שלוש שעות תיזמנתי עצירה ב Scotts Bluff בנברסקה.
בעיר הזו יש מוניומנט שניתן לבקר בו - Scotts Bluff National Monument,
אבל אני התכוונתי למוניומנט אחר לגמרי... וולמרט כמובן.
חם פה בנברסקה.. חם ממש.
ידעתי שבדרום דקוטה יהיה חם יותר אבל עדיין... זה אחרת להרגיש את זה!
אחרי וולמרט נסענו למסעדה מומלצת.
אופס ... סגורה. גוגל מפס לא יודע מזה.
לא נורא..
נמשיך הלאה ונמצא מקום אחר לאכול.
הדרך מרתקת במיוחד :
קילומטרים על גבי קילומטרים של שום כלום, ואנחנו המכונית היחידה....
בעצם אני קצת מגזימה...
ערימות קש יש:
וגם פרות לרוב
אחרי שעה אנחנו מגיעים למסעדה מומלצת אחרת בעיר "על הדרך" - Crawford.
אתם בטח מנחשים.. כן, גם היא סגורה.
כן כן.. יצאו לחופש.
יום העצמאות החל מבחינתם.
חיפשתי קצת יותר בעיון מה עוד יש בעיירה הקטנה הזו, והפעם הרמנו גם טלפון.
כן, יש מקום פתוח.. מזנון כלשהו.
התור השתרך לו מבחוץ ואנחנו נכנסנו לקנות משהו ב"הכל בדולר" שממול.
לא יודעת איך אבל פצחתי בשיחה עם הקופאי והוא המליץ על מסעדה נוספת לא רחוק משם, והתעקש שהיא פתוחה...
מסעדה שנמצאת לא פחות ולא יותר בתוך סטייט פארק של נברסקה - Fort Robinson State Park
סבבה למה לא...
אנחנו מגיעים למקום
כבר סוף זמן הצהריים, לפחות שלוש אחר הצהריים כבר. לא אמור להיות עמוס.
אבל מסתבר שלא רק אנחנו באנו לחגוג ,
איתנו הגיעו למקום כל הפנסיונרים של נברסקה, ממש כולם.
המסעדה לא חולמת להכניס אותנו.. חכו חצי שעה...
בשלב זה הבנו שאין ברירה.
אוכל כבר לא יתנו לנו בנברסקה.
אולי נקמה על זה שאמרתי שאין פה אטרקציות שוות?
תבואו ביום אחר כנראה, לא בסופ"ש יום העצמאות!
נאלצנו לאלתר נישנושים ממטעמי הצידנית ולאכול טוב יותר.. בהמשך.
עוד שעה של נסיעה, מה זה ביננו
,ואנחנו מגיעים לפיצריה שהמליצה שירלי ב Hot Springs , עיירה שנמצאת כבר בדרום דקוטה.
חפשו את Big Time Pizza. אפילו אני חורגת ממנהגי ואוכלת.
הערב יורד ואני מבינה שצריך לקצץ עמוקות את התוכניות היפות שלי ולהגיע ישר למנה העיקרית (והיחידה) להיום –
בכל ערב בשעה תשע נערך טקס הדלקה חגיגי של פסל הנשיאים בהר ראשמור
Mount Rushmore National Memorial
מתחיל גשם סוער למדי..
אני מתחילה להיות סקפטית האם ייערך הטקס בגשם?
אבל ניסע..
מה יש לנו להפסיד.
הנוף משתנה לנגד עיננו,
ואנחנו נכנסים ל Black Hills של דרום דקוטה ועוברים ליד גבעות ירוקות ויפות במקום שדות.
את שעות הנסיעה במהלך היום ניצלנו בחלקן לקרוא קצת על המוניומנט הידוע הזה – פסל הנשיאים -
ויש לא מעט חלקים מעניינים בהיסטוריה שלו...
כבר בזמן התיכנון היה לי ברור שיש נקודה רגישה בכל הנוגע למוניומנט ולבני השבטים שגרו בדרום דקוטה.
מסתבר שהגבעות השחורות של דרום דקוטה הן איזור מקודש ל native americans.
השבטים קיבלו ב 1868 הבטחה מממשלת ארה"ב שיוכלו להישאר על אדמתם באיזור זה.
והבטחות צריך לקיים.. ברור לא?
לקח שנתיים תמימות עד שההבטחה הופרה ב 1870, כשנתגלה שיש באיזור זהב...
בקיצור נעשה שמח, ובני השבטים גורשו על מנת שניתן יהיה לכרות את הזהב.
היו גם קרבות עקובים מדם, בהם נהרגו נשים וילדים.. סיפור לא פשוט.
זה הרקע להקמתו של מוניומנט אחר באיזור – Crazy Horse Memorial –
מוניומנט "מתחרה" שחציבתו רחוקה מלהסתיים אבל יש בו גם מוזיאון בו דורשים השבטים את כבודם האבוד.
גם בהר ראשמור ניכר שיש ניסיון להלבין את ההיסטוריה,
ובחגיגות יום העצמאות שולבו הופעות אתניות של השבטים,
אבל זה הרגיש לי כל כך צבוע ולא אמיתי... העיקר שפוליטיקלי קורקט!!
ונחזור לערב שלנו.
באורח פלא דקות ספורות לפני שהגענו להר ראשמור פסק הגשם.
טקס ההדלקה נערך באמפיתיאטרון ענק (שימו לב – ללא הזמנה!!) – באוויר הפתוח.
רנג'רית מיומנת עולה לבמה.
קצת הסברים על הנשיא רוזוולט,
אחד מארבעת הנשיאים המפוסלים שבזכותו התקדם כל כך ארגון הפארקים הלאומיים ה NPS והם רואים בו כמגן השמירה על הטבע
קצת סרט
הרבה פטריוטיזם אמריקאי
הדלקה התאורה על הפסל עם רדת החושך
ונסיים בהמנון כמובן!
היה טקס מרשים והכי אמריקאי שיש
,אבל קחו בחשבון שאנחנו חזרנו למקום גם בשעות היום (עוד אספר בהמשך),
ואם צריך לבחור – עדיף לדעתי לראות באור יום.
לאחר הטקס עוד הספקנו להתרשם ממרכז המבקרים,
ואפילו לאסוף חוברת ג'וניור רנג'ר לפיקאצ'ו..
אחרי כל מה שקראנו בדרך הוא כבר ידע לא מעט
מדד הכוכבים להר ראשמור (כולל הביקור ביום)
אני 4.5 בן הזוג 4.5 פיקאצ'ו 5
ועכשיו הגיע הזמן לנסוע למלון שלנו לימים הקרובים - Rockerville Lodge & Cabins.
הגענו (בתיאום) לאחר סגירת המשרד,
אין בעיה כך אמרו – תחכה לכם מעטפה על הדלת.
מעטפה על הדלת אכן הייתה – אבל היא לא הייתה שלנו!
מה שנקרא טיפול בחרדה על ידי חשיפה מדורגת...
פתחתי כדי לוודא שגם בפנים ההזמנה לא שלנו – ואכן כך היה המצב...
מזל שהיה רשום טלפון חירום.
התקשרנו ותוך מספר דקות יצאה מהבניין מישהי מנומנמת...
כנראה זה תפקידה לישון שם למקרה של בעיה...
כן התבלבלנו אמרה, היא חזרה למחשב ונתנה לנו מפתח והוראות נסיעה כי החדר לא היה ממש סמוך למשרד.
כמו שניתן לשער, הלכנו לישון מאוחר היום.. איזה יום!
-
פנינית היקרה
שום ציפור לא לחשה לי שהתחלת לספר את סיפור הטיול שכל כך חיכיתי לו, מזל שנכנסתי במקרה לפורום וגיליתי.
מה אגיד? מלאכת מחשבת לבנות טיול כל כך מושלם!!! שאפו גדול על היכולת לתכנן טיול מושקע כזה שנה אחרי שנה. בחרת את המקומות הכי יפים והכי שווים. כיף לטייל איתך, תודה ענקית על השיתוף המפורט והתמונות המהממות!!!
-
דבורה!
תודה רבה על המילים החמות!
הלכתי לחפש את האימוג'י הכי מסמיק שיש..
שרק נזכה לעסוק בטיולים את ואני... וכל קוראי הפורום!
-
יום 13 –Custer State Park ומופע רודיאו
אחרי מנוחה טובה הלילה
, קמנו מאוששים ומוכנים לדרום דקוטה.פתחנו בנסיעה בדרך נופית Iron Mountain Road ,המתפתלת לה בין הרים ובין סלעים,
ויש בה תצפית נהדרת להר ראשמור מרחוק.
כשרואים את הפסל הענק בסביבה הטבעית שלו ... מדהים איך הצליחו לעשות זאת!
(לקבלת תחושה לגודל – האף של ג'ורג' וושינגטון - השמאלי ביותר בתמונה - גדול יותר מבנאדם..)
אבל למי שדרכים מפותלות עושות בחילה והרגשה רעה – כדאי בכל זאת לחשוב פעמיים.
הדרך הובילה אותנו ליעד הראשון של היום – Custer State Park.
אומנם "רק" סטייט פארק
, אבל יש בו כמה וכמה מוקדי עניין.התחלנו בכביש שנקרא Wildlife loop.
לא בטיימינג אופטימלי לבעלי חיים (לכן שאפתי להספיק זאת אתמול בערב, מה שלא הצליח), אבל קיוויתי לטוב.
נסענו...
שום בעל חיים לא נראה באופק.
בקצה הדרומי של הכביש הלולאתי הזה יש חבורה של חמורי בר.
הם תמיד שם ומותר להאכיל אותם.
באנו מצויידים מראש בסלרי, אבל החמורים צחקו לנו בפרצוף...
שנאכל סלרי כשיש גזר מתוק?
ותפוח?? 
מזל שאנשים נדיבים נתנו לנו את שאריות התפוחים שלהם...
פיקאצ'ו האכיל את החמורים ,חביב ולא יותר מכך.
אולי לגילאים נמוכים יכול להוות אטרקציה טובה יותר.
פה אפשר לראות שהחמורים מכורים למתוק ומלוח ממש כמו בני האדם..
מישהו פיזר להם משהו מלוח על הסלע והם ליקקו בהנאה
המשכנו הלאה בכביש..
ראינו עדר אחד של ביזונים רחוק מאוד מהכביש.
נראה כבר בילוסטון...
רק ביזון אחד חרג מהעדר ואפשר היה לראות אותו יותר מקרוב.
איך אסכם את האיזור הזה בפארק? די מאכזב..
אולי בשעה אחרת טוב יותר אבל נראה לי שפשוט אין שם יותר מדי ביזונים.
זו דרך ארוכה מדי (וחמה) בשביל התמורה שהיא נתנה לנו.
עצרנו להתאוששות ליד Blue Bell Lodge, בחנות המכולת (הממוזגת היטב!!
) מצאתי את השילוט הבא בשירותי הנשים :
עייפים מהחום עצרנו באגם – Legion lake.
יש פה חוף קטן ויש השכרת סאפים וכו'
אבל.. חם
כבר אמרתי? לא היה לי כוח להתחיל לשרוץ בשמש, למרות שהיו בגדי ים באוטו.
אולי למי שבא מראש ליום כזה באגם - יכול להתאים.
אנחנו ממשיכים הלאה..
מדובר בלא מעט נסיעה...
עוברים ליד אגם נוסף – center lake.
לכאורה פה אמור להיות יותר שקט ורגוע כי אין בו השכרת סירות ..
כשנכנסנו לחניה צחקתי בקול גדול.
יום ראשון שלפני יום העצמאות היום..
החניון היה מלא וגדוש מפה לפה, ולא סתם אלא דווקא באלה שיש להם סירה רצינית משלהם!
המשכנו הלאה.
על מסלול רגלי אין בכלל מה לדבר בחום כזה, וזה היה די צפוי מראש...
אבל יש דרך נופית ידועה – דרך ה Needles ,
שאפשר להתרשם ממנה לא רע גם בנסיעה בלבד.
כן גם פה יש נידלס, לא רק במואב בקניונלנדס.....
יפה פה, באמת שזה החלק הכי שווה של הפארק לדעתי,
אבל כבר הייתי תשושה מהחום והנסיעה האינסופית ואפילו לא יצאתי מהאוטו בכל תצפית .
בדיעבד חבל שניסיתי להשלים היום את ה Wildlife loop שלא הספקנו אתמול..
סתם הוסיף קילומטרז' מיותר לחלוטין, היינו מסתדרים מצויין בלעדיו.
לקראת המנהרה הידועה Eye Tunnel הצלחתי בכל זאת להתעורר קצת לחיים
פה ניתן לראות אותה מרחוק מהעיקול שלפני הגישה אליה
המנהרה מאוד צרה.. מאוד
כשהגענו אליה הגיעה גם עז הרים לשמח אותי קצת אז לא יכולתי שלא לצלם גם אותה..
את המנהרה עברנו בלי בעיה,
חנינו בעצירה בצד השני ונתפנינו למופע האמיתי – איך האוטובוס יצליח לעשות את זה...
הוא הצליח אם היה לכם ספק!
מדובר בנהגים שמיומנים לעשות בדיוק את זה...
והנוף ביציאה מהמנהרה.. מחטים חדות במיוחד ויפות במיוחד
אחרי דרך הנידלס עוד עצירת התאוששות ב Sylvan lake.
לכאורה אגם גדול ועמוס, אבל דווקא אהבתי את הנוף שלו כשהסלעים מקיפים אותו מסביב
בזאת סיימנו את ביקורנו בפארק.
אני מודה שביחס לציפיות שהיו לי – התאכזבתי
שווה לבוא לנופש באחד האגמים אם בא לכם יום שכזה,
או להסתפק בביקור ממוקד בנידלס, רצוי בשעות פחות חמות.
מדד הכוכבים לקאסטר פארק
אני 3.5 בן הזוג 4 ("הנידלס מעניינים אבל לקח זמן להגיע לשם... wildlife loop – פחות") פיקאצ'ו 3 ("הנידלס היו נחמדים, החמורים לא מעניינים")
ומה עכשיו?
תאמינו או לא אבל היום עוד ארוך...
בעקבות שירלי הזמנתי מבעוד מועד כרטיסים למופע רודיאו בעיר Belle Fourche,
מופע מיוחד לכבוד יום העצמאות..
נשמע לי אירוע אמריקאי שכיף לחוות.
אני ממליצה לרכוש כרטיסים מעט יקרים יותר עם הושבה מסומנת, שיהיה נוח לראות..
בכל זאת כנראה לא כל יום אנחנו מגיעים וגם כך מדובר בכמה עשרות דולרים לכרטיס, זו לא הופעה של קולדפליי...
אלא שמקאסטר פארק לבל פורש – שעתיים נסיעה. אהממ...
מאוד התלבטתי בזמן התיכנון לגבי זה והכרעתי על כוכב באיזור קיסטון,
ושעם הנסיעה עד בל פורש – נתמודד (מבל פורש חזרה למלון כשעה בלבד).
ובכן יצאנו לדרך, וכדי לגוון אותה עצרנו לארוחת צהריים מאוחרת בעיירת המערב הפרוע Deadwood.
עוד נשוב לכאן מחר, בינתיים כיוונו את הניווט למוסד הידוע Saloon No. 10
אנחנו חולפים על פני הקומה התחתונה – בר ומכונות מזל... בדרכנו למסעדה בקומה העליונה.
המסעדה יקרה כנראה בגלל המוניטין שיצא למקום ולאו דווקא בגלל איכות יוצאת דופן,
אבל העיקר שאכלנו וגם חווינו, לעיירה כאמור נחזור ואנחנו ממשיכים לבל פורש.
אירוע המוני.. אנחנו נוסעים בשיירה לעבר האצטדיון בו נערך האירוע.
אבל הכל מתקתק בצורה מושלמת, כולל שאטל שעובר ואוסף מהחניונים לכניסות.
לא כל כך ידעתי למה לצפות..
רק ידעתי שכדאי להכיר את החוקים, והם לא רבים מדי.
אין שום בעיה לאחר או משהו כזה..
אנשים יוצאים ונכנסים מהאצטדיון לאורך כל ההופעה, ויש גם דוכני מזון ומכירת מוצרים למיניהם.
אנחנו מתיישבים ביציע המכובדים במקום הפונה לשער ממנו יוצאים הסוסים.
האתגר הקלאסי – להישאר על הסוס המקפץ במשך 8 שניות בלי ליפול כאשר מחזיקים בסוס ביד אחת בלבד.
קל זה לא.. כנראה ממש לא!
ורבים מאוד הנופלים והנופלות,
כנראה שחלק גדול מהמיומנות הוא לדעת איך ליפול כי מעבר ל 8 שניות אין שום סיבה להישאר על הסוס וצריך לדעת כיצד לרדת באופן יזום ובטוח.
וכך זה נראה...
תראו את התנוחה של הסוס ושל הקאובוי..
לא להאמין
חוץ מזה היו גם סתם רכיבות מהירות בשתי ידיים כחלק מפרסומות וכדומה..
טוב נו שתי ידיים זה כבר קלי קלות
הייתה תחרות שהשתתפו בה שני בוקרים ביחד ועגל והיה צריך לתפוס אותו בשני קצותיו
והייתה גם תחרות בהקפת חביות
בהפסקה יצאנו לדוכני האוכל..
תור אינסופי והאמריקאים עומדים בסבלנות.
ומה יותר מתבקש באירוע המוני שכזה מאשר דוכן שמוכר סכינים??
בארה"ב זה יתכן...
בארץ מחרימים סכין אם מישהו ינסה להיכנס איתו לאירוע.... פה מוכרים...
כל כך לא הגיוני בעיניים של ישראלים.
מיותר לציין שאין כל בדיקה בטחונית של הנכנסים ומה הם מביאים איתם.
אני נהניתי מאוד מהחוויה של המופע,
המלווה כמובן בהסברים של הכרוז , בניקוד, תגובות הקהל, ליצן שמסתובב, ועוד ועוד...
הפנינג של ממש.
הייתה גם הופעה של משפחת קאובויים שלמה, ומדהים מה ילד בן שבע מסוגל לעשות.
אבל כפי שצפוי מראש-
בשלב כלשהו הכרכרה הופכת לדלעת והסבלנות נגמרת, זה קורה לכל אחד בשלב אחר.
לפיקאצ'ו נמאס ממש אחרי ההפסקה, נשארנו עוד קצת..
אבל הספיק כדי שיזכור את הרודיאו לרעה.
בכל מקרה – יצאנו לפני הסוף כדי לא לעמוד בפקקים של היציאה, גם כך יש לנו שעה נסיעה למלון.
מדד הכוכבים למופע הרודיאו
אני 4.5 בן הזוג 3.5 ("ארוך מדי") פיקאצ'ו מינוס 1 ("רעש, כאב ראש, ארוך מיותר ומשעמם!")
הדרך למלון לוותה באינספור מטחי זיקוקים שיכולתי לראות מהישובים השונים שבדרך – הכל לכבוד ערב יום העצמאות.
מצד אחד מאוד מקפידים על המסורת הזו כך נראה,
ומצד שני – הזיקוקים הרגישו לי "כמו פעם" בילדותי..
זיקוקים פשוטים ללא אפקטים מיוחדים כמו שראיתי בארץ בשנים האחרונות.
במובן הזה החגיגות של האמריקאים נדמות מאוד פשוטות וצנועות ביחס ל"וואו" שאנחנו רגילים לצפות לו בכל אירוע בארץ.
מחר הרביעי ביולי.. יום העצמאות עצמו.
לילה טוב.
-
יום 14 – הרביעי ביולי, יום העצמאות!
בוקר יום העצמאות,
ואחרי ההתהוללות הגורפת אתמול
אנחנו קמים קצת יותר מאוחר.. ויוצאים לדרך רק ב 11 בבוקר.
בתוכנית מצעד יום העצמאות של Deadwood, וגם סתם להסתובב בעיירה הזו.
אנחנו עוברים בין חנויות המזכרות השונות,
פה הולך חזק הדפסת טישרטים פוליטיים בגיזרת טראמפ מול ביידן,
וזה מעסיק היטב את פיקאצ'ו כמו גם התייעצויות טרנס אטלנטיות עם הבכור הסטודנט מה להביא לו מתנה...
חיש מהר מגיע זמן לארוחת צהריים, שנספיק לפני המצעד ב 15.
אכלנו ב Mavericks Steak & Cocktails, בקומה השניה של הקזינו.
היה טעים אם כי איטי.. אבל היום יש זמן.. לא נורא.
יצאנו לרחוב הראשי ונדהמנו לראות שכולם כבר יושבים על המדרכות בשני צידי הכביש, תפסו מקום...
אנחנו עוד מסתובבים קצת, אבל די מהר אני מחליטה שהם כנראה יודעים מה שהם עושים ו"תופסת מקום" על המדרכה.
ממתינים.
והנה זה מתחיל...
לא חסכתי בתמונות.. שתיכנסו לאווירה...
כל המנפנפים לנו מהרכבים למיניהם לא הסתפקו בניפנוף אלא גם זרקו סוכריות בשפע....
ממש כמו בשמחת תורה אצלנו..
ופיקאצ'ו מיומן היטב..
אסף בהצלחה רבה!
ומה הייתה התחושה שלי?
כמו שכתבתי יום קודם על הזיקוקים, הרגשתי שהאמריקאים,
עד כמה שאנחנו תופסים אותם אולי כגרנדיוזיים ומגזימים,
דווקא מאוד מאוד צנועים בכל מה שקשור ליום העצמאות שלהם.
המצעד היה מאוד פשוט, לא היה פה שום פירוטכניקה או משהו מיוחד. ממש לא.
אצלנו בארץ כל עדלידע בעיר הכי זניחה בישראל עוקפת את המצעד הזה בסיבוב
ופה – מספיק לקחת רכב כלשהו, טיפה לקשט, טיפה לנופף ולזרוק סוכריות
וזהו.. .מרוצים ומבסוטים.
זה ממש מספיק לכולם, והנה הם באים (כנראה כל שנה), וטורחים לתפוס מקומות ולצפות.
עוד היה לי בולט המנהג האמריקאי ללבוש ביום העצמאות בגדים בצבעי הדגל
אלה אם וביתה, שביקשתי לצלם,
ושאלתי אותן האם הן טורחות ומתלבשות כך כל שנה.
כמובן הן ענו בשמחה... That is our tradition!
מצעדים כאלה נערכים בכמה וכמה עיירות באיזור,
ובדרך כלל בשעות שונות ואפילו בימים שונים במהלך החג המורחב, וכדאי לבדוק מראש מתי ואיפה.
הייתה חוויה אמריקאית..
יותר באספקט האנתרופולוגי שלה מבחינתי ופחות כ"סופר אטרקציה"
מדד הכוכבים לדדווד ולמצעד יום העצמאות:
אני 4.5 בן הזוג - 3 לעיירה, 2.5 למצעד ("מאכזב, רק מכוניות של המושל או פרסומות וכדומה") פיקאצ'ו - 4 לעיירה ("בזכות חנויות המזכרות של הרפובליקנים"), 3 למצעד ("מאכזב")
המשכנו להסתובב עוד קצת ברחוב הראשי (יש בעיר גם מוזיאונים היסטוריים, ויש פה היסטוריה מעניינת אבל לא היה ביקוש אצלי במשפחה).
למי שזמנו בידו, ליד דדווד אפשר גם לעבור בדרך נופית Spearfish Canyon Scenic Byway עם מפלים ומסלולים.,
אבל החלטנו שלא נותר מספיק זמן עבורנו וכדאי להתחיל ולחזור דרומה.
בדרך עצרנו בעיר הגדולה Rapid City.
עיר גדולה אבל ביום העצמאות הייתה נראית נטושה כליל.
מסתבר שבתור שכנה של הר ראשמור, החליטה רפיד סיטי לייצר לעצמה מוניטין הקשור גם הוא בנשיאי ארה"ב,
ופיזרה במרכז העיר לא מעט פסלים של הנשיאים השונים. והנה הסלוגן – City of Presidents.
הצטיידתי במפת הפסלים ,
ופיקאצ'ו בחר לעצמו איזה נשיאים הוא רוצה לראות ולהצטלם איתם.
אל תשאלו אותי מאיפה העניין שלו בנושא, אבל אולי גם לכם יש ילד כזה?
דירוג הכוכבים לפסלי הנשיאים ברפיד סיטי
פיקאצ'ו – 5
אבל אם אין לכם ילד כזה,
אוביקטיבית מדובר לדעתי באחד מהפרוייקטים הכושלים ביותר שראיתי.
קשה לי להאמין שהוא הביא לעיר תיירים ותאמינו לי שלא נתקלנו בשום עומס ליד שום נשיא!!
ולבני דורי מוקדש פסלו של רונלד רייגן הבלתי נשכח
אחרי סיבוב הנשיאים המשכנו להופעה תיירותית (מאוד) של מוזיקת בוקרים בשילוב ארוחת ערב –
Fort Hays Chuckwagon Supper & Show
התלבטתי מאוד אם זה יתאים לנו, אבל ההמלצה החמה של שירלי עשתה את שלה ובן הזוג תמך ברעיון כך שהחלטתי לנסות.
ההופעה מתקיימת באיזור של סדנאות "עתיקות" ..
אפשר להגיע מוקדם ולהתרשם. (יש פה גם הסט של "לרקוד עם זאבים" אבל אני מודה שלא צפינו בסרט...)
בן הזוג נכנס לסדנא של מכין החבלים, ופצח איתו בשיחה ארוכה מאוד,
שחבל שלא היה לנו מספיק זמן למצות אותה...
מדובר באמריקאי שורשי וותיק שסיפר לנו הרבה סיפורים מעניינים והראה לנו תמונות ישנות מהאיזור,
וכמובן שאי אפשר היה בלי לגלוש לדיונים בנושאי דת..
במהלך הדיון הוא הצביע על דלת הכניסה לסדנא שלו ואם תסתכלו טוב מצד ימין תראו את השלט –
My Boss is a Jewish Carpenter
(אני מקווה שאתם מבינים במי מדובר)
טוב נו ..
מדובר בישו כמובן..
מכין החבלים היה נוצרי אדוק.
אבל זמננו תם והיינו צריכים להיכנס למופע.
מתחילים בארוחת ערב "בסגנון בוקרים" , מוגשת סביב שולחנות ארוכים–
הרבה בחירה לא תקבלו פה, תפריט קבוע שאוספים בהגשה עצמית,
כולל שעועית אפויה שאני נשבעת שהייתה מלאה בסוכר,
לחם תירס (תכלס מדובר בעוגה), תפו"א אפוי בנייר כסף, רסק תפוחים! ובשר או עוף.
למדנו שאת תפוח האדמה לא אוכלים סתם כך..
צריך להוסיף שמנת, ועל לחם התירס המתוק למרוח חמאה.
מה שנקרא – אמריקה.
בבטן מלאה מתפנים להופעה עצמה.
משום מה לא ציפיתי לזה, אבל ההופעה הייתה ממש ברמה...
הלהקה הורכבה ממוזיקאים די מבוגרים, חלקם בגיל של פנסיה כבר,
והם בהחלט היו מקצוענים וידעו מה הם עושים!
מדד הכוכבים ל Fort Hays Chuckwagon Supper & Show
מדד לארוחת הערב
אני 3.5 פיקאצ'ו 3.5 ("הבשר טעים, השעועית טעימה, הקינוחים כמו במטוס, התפו"א לא היה אפוי מספיק")
מדד למופע
אני 5 בן הזוג 4 ("הם מאוד טובים אבל אני לא מכיר את השירים") פיקאצ'ו 5
כן כן.. מי היה מאמין שפיקאצ'ו כל כך יתלהב מההופעה??
שמחים וטובי לב חזרנו למלון ,
די סמוך למקום ההופעה, לשם שינוי לא מאוחר...
-
יום 15 –הר ראשמור, ספארי דובים ו – Badlands NP
בוקר טוב, היום נעזוב את איזור קיסטון בדרכנו לפארק הלאומי Badlands.
אבל קודם יש לנו כמה השלמות "קרוב לבית"
, ואחר כך ניסע.האתר הראשון שחזרנו אליו היה מוניומנט הנשיאים בהר ראשמור.
יפה לחזור אליו באור יום,
להתרשם משדירת הדגלים המפוארת המוליכה לרחבת הפסל ולאמפיתיאטרון
ביקרנו שוב במרכז המבקרים,
זה היה הזמן להגיש את חוברת הג'וניור רנג'ר שפיקאצ'ו טרח ומילא,
ולקבל הסמכה רשמית בטקס חגיגי עם הרנג'ר
בהזדמנות זו צילמתי במרכז את התמונה מזמן חציבתו של הפסל..
שוב אני אגיד שמדהים לקלוט כמה הוא גדול!!
ירדנו במדרגות לסטודיו של הפסל, בדרך (עוד) תצפית מזווית יפה וקצת שונה
בסטודיו אפשר לראות את הדגמים הראשונים של הנשיאים.
הם היו בגודל של 1 חלקי 12 מהגודל האמיתי של הפסל.
מסבירים שם כיצד פיסלו בפועל על פי הדגם שיצר הפסל בסטודיו,
ואפשר גם לראות שבמקור תוכנן חצי גוף לחלק מהנשיאים..
אבל לפרוייקט האמיתי נגמר התקציב...
בכלל ברור שהפסל גוטזון בורגלום היה רחוק מלהיות "רק" פסל.
מדובר באדם שבעצם גם ניהל מבצע הנדסי סופר מורכב,
וגם הצליח פוליטית בגיוס התקציבים,
ולמעשה לא מעט שנים – מחצית מזמן ההקמה של הפסל! – עברו עליו בנסיעות של לובי לתיקצוב המוניומנט.
ללא הכישרונות האלה כנראה היה נותר כישרון הפיסול שלו טמון בתוך הסטודיו.;
הוא היה משוגע לדבר..
וזה הצליח לו!
נהנינו גם מהביקור החוזר.
יצאנו מהמוניומנט ולאחר מספר דקות הגענו למיקום ממנו ניתן לראות את ג'ורג' וושינגטון בתמונת פרופיל –
חפשו בגוגל מפס Mount Rushmore Profile View
לאחר מכן חזרנו ל Keystone,
לא הרחבתי על העיירה הזו אבל היא מלאה כולה באטרקציות סופר תיירותיות/ממוסחרות למי שאוהב..
קצת מזכיר את מה שקורה סביב מפלי הניאגרה.
יכול אולי להתאים לילדים קטנים או לחובבי אקסטרים, יש סוגים שונים של אטרקציות.
אנחנו התעלמנו מההיצע הזה שפחות מדבר אלינו והמשכנו הלאה -
לספארי מיוחד – שיש בו דובים - Bear Country USA
מה לי ולספארי?
כזה תיירותי וממש לא טבעי..
הכי רחוק מבעלי חיים בטבע.
ככה אני לפחות חשבתי בהתחלה ובכלל לא שקלתי לבוא לפה,
אבל בן הזוג התלהב מהדובים אז זרמתי איתו.
כמובן יש פה לא רק דובים...
אנחנו מקבלים מפה ונוסעים לפי הסדר בין איזורי החיות השונים.
משתעשעים במיוחד מחיזור לוהט (וכושל) בין כבש ביגהורן לכבשה (הבורחת).
אבל...
אין ספק שהסיבה העיקרית לבוא לפה היא.. הדובים!
לא מדובר באיזה דוב חצי מת ששוכב לו בצהרי היום בצד הכביש.
מדובר פה בכמויות..
עשרות רבות של דובים סביב הרכב!
והם פעלתניים! וערניים!
נו טוב בטח כשבאים לחלק להם אוכל....
זה היה מדהים לצפות בהם כל כך מקרוב
ולהתפעל מהמוטוריקה העדינה שלהם....
תראו איך הדוב מחזיק את הגזר
הם יודעים להשתמש בכף היד ממש כמונו..
הם גם יודעים להיכנס לבריכות שלהם ולשתות מכף היד
או סתם להתקרר
צפינו בהם מקרוב לא מעט זמן
ואחר כך המשכנו הלאה, עצרנו באיזור גן החיות הקטן בו הולכים ברגל, בעיקר כדי לראות את הגורים המתוקים.
חנות מזכרות (ממוזגת) לנוח....
ובזאת בא ביקורנו אל סופו.
אני מודה שהופתעתי בענק,
וממליצה מאוד לחוות תצפית כל כך מקרוב על דובים רבים כל כך.. גם אם היא לא בטבע.
מדד הכוכבים ל Bear Country USA
אני 5 בן הזוג 5 פיקאצ'ו 5
ועכשיו נוסעים ל Wall,
העיירה הסמוכה ביותר לפארק הלאומי Badlands, בה נמצא גם המלון שלנו.
הדרך המהירה מרוצפת כולה באינספור שלטי פרסומות לגאווה המקומית –החנות Wall Drug
תשכחו כל מה שידעתם על פרסומות..
או על חנויות..
כל אחד מהשלטים שהיו בדרך היה שונה מחברו!
מה היה בחנות עצמה אספר בהמשך, אבל הטירוף מתחיל כבר בדרך...
(ואם אתם חוגגים ירח דבש במקרה – סורו לחנות ותקבלו דונאט וקפה מתנה, כך לפחות גרס אחד השלטים).
אנחנו מגיעים ל Wall..
אחד מהישובים היותר שכוחי-אל שאפשר לדמיין.
חם פה. מאוד.
אנחנו מנצלים את השעות החמות לפרקטיקה של החיים כדי שנוכל בערב לטייל בפארק כשיתקרר.
מתחילים בצהריים במסעדה שהומלצה Badlands Saloon and Grille.
לא מסעדה שעומדת בכללי מינימום דירוג הגוגל שאני מאמינה בהם אבל היי.. אין פה משהו יותר טוב...
והאמת – סך הכל בסדר פה.
יש המבורגר. יש פיצה. ואנחנו שבעים.
אחר כך יש עוד עניין קיומי פעוט לטפל בו... כביסה כמובן.
אנחנו מתחילים במבצע במתחם כביסה השייך ל Wall Drug
(בדמיוני חשבתי שאוכל לשוטט בחנות בעוד הכביסה מסתובבת לה – אז לא, זה לא באותו בנין בכלל)
ולאחר מכן צ'ק אין ב Best Western Plains Motel, אחד מאינספור המוטלים שנמצאים כולם באותו רחוב בעיירה הקטנה הזו.
הערב יורד ואנחנו יוצאים לפארק הלאומי Badlands, ממליצה לקרוא עליו פה.
אנחנו נכנסים לפארק מכיוון כביש Sage Creek Rim Road, שם מובטח לנו לראות "עיר" של Prairie Dogs
- גוגל יתרגם לכם את שמם של בעלי החיים האלה כ "כלבי ערבות" אבל אל תאמינו, מדובר בנובחניות.
אפשר לכוון את הניווט ל - Roberts Prairie Dog Town.
אז מה זה בעצם?
הנובחניות הן קרובות משפחה של סנאים, ויש להן "עיר" מחילות.
הן נמצאות שם בהמוניהן.. מדהים!
עומדות על התל מעל המחילה, בעמדת "על המשמר",
ואם רק תתקרבו טיפ-טיפה מיד הן מצפצפות זו לזו ותוך שבריר שניה נכנסות פנימה!!
הציפצופים האלה זו לזו והקהילתיות הן אלה שהקנו להן את השם "כלבים" באנגלית,
אבל כמובן שאין שום קשר ביניהן לבין כלבים.
זו הייתה חוויה.. משהו מדהים!
לצלם היה קשה כמו שניתן להבין..
ברגע שהתקרבתי הן ברחו מיידית.
אבל בשביל מה יש לבן זוגי זום?
הנה חמודה אחת עומדת בראש המחילה
ואלה קבוצת נובחניות..
כנראה בישיבת דירקטוריון נועצות איך לתכנן את העתיד...
מדד הכוכבים לנובחניות בפארק בדלנדס
אני 5 בן הזוג 5 פיקאצ'ו 5
המשכנו לנסוע בכביש,
נוף מהמם אבל קשה להעביר בצילום את התחושה של המרחבים הללו
לשקיעה המשכנו לתצפית Pinnacles
כל הצבעים עברו להם פה.. ובשלב מסויים קיבלנו שמיים ורודים!
פשוט פארק מהמם!!
עייפים מהיום הגדוש והחם חזרנו למלון לארוחת ערב חפיפניקית
מחר צריך לקום מוקדם לפני החום..
שיהיה לנו בהצלחה!
-
יום 16 – השלמות BADLANDS ועוד
אז מה חשבתי לעצמי כשתיכננתי את היום הזה?
פינטזתי להגיע לתצפית זריחה ב Big Badlands Overlook
, ולהמשיך אחר כך לטייל....
האמת היא שזה לא מופרך לגמרי ובהחלט עשינו דברים כאלה בעבר ויותר מפעם אחת.
אבל – הפעם הרגשתי שכשהזריחה ב 0515,
וקחו עוד חצי שעה נסיעה מ Wall לתצפית,
ולוקח זמן מאז שקמים עד שיוצאים כמובן,
זה קצת Too much ולא מוצדק.
לא היה לנו איזה מסלול ארוך להספיק פה, בסך הכל כמה מסלולים קצרים,
לא היה עוד תמריץ משמעותי להספיק הרבה לפני שיהיה חם...ככה לפחות חשבתי.
אז התפשרנו.
קמנו "רק" בשש.
התחלנו בנסיעה... הכל מעורפל לחלוטין.
איך נראה משהו מהתצפית?
מזל משמיים שלא קמנו לזריחה!
כשהגענו לפארק, בדיוק התחילה להתפזר העננות.
ובעוד היא מתפזרת אני מרגישה ש.. חם פה, כן גם בשמונה בבוקר.
לא חום אימים אבל חם.
התצפית שלנו Big Badlands Overlook – בכלל סגורה לעבודות אספלט, תיפתח בהמשך היום.
אז אנחנו ממשיכים הלאה, למסלול יחסית קצר וידוע בפארק – The notch -
בסך הכל 1.5 מייל עם 180 רגל שינוי גובה.
חשבתי לעצמי שבכל זאת הוא כל כך קצר והחום עוד לא כזה נורא, אז יהיה בסדר.
יצאנו לדרך, השמש עוד לא במרכז השמיים
ובאמת, הולכים מעט מאוד ומגיעים ל"שוס" של המסלול,
האמריקאים מאוד מאוד מתלהבים מסולם החבלים שיש בו...
הולכים עוד קצת, כך נראה הנוף מסביבנו
ובסופו של המסלול מגיעים לתצפית נופית
גם אני וגם בן הזוג לא עפנו במיוחד על התצפית הזאת, פיקאצ'ו אהב אותה קצת יותר.
מסלול לא יותר מחביב,
הוא בטח לא החלק הכי חזק של פארק בדלנדס שיש בו תצפיות ונופים שווים פי כמה.
מדד הכוכבים למסלול The notch
אני 3.5 בן הזוג 2 פיקאצ'ו 4 ("התצפית בסוף יפה, השילוב של הירוק הקרוב עם החום הרחוק")
מהתצפית חזרנו בקלילות לרכב.
מאותו מגרש חניה יוצאים עוד כמה מסלולונים ממש קצרים,
ולא נעים לי להגיד אבל זה הדבר האחרון שהתחשק לי לעשות.
היה כבר די חם , אולי תשע בבוקר וחם.
חשבתי לעצמי שנחזור בערב, הם הרי כל כך קצרים...
ביקרנו במרכז המבקרים אולם לא היה סרט פעיל.
היה מיזוג, זה גם משהו.
ועכשיו הגיע הזמן לצאת מהפארק בשעות החום.
היעד הראשון שלנו הוא Minuteman Missile National Historical Site –
סיפור מאוד מעניין על המלחמה הקרה בין ארה"ב לרוסיה,
שגרמה לארה"ב למלא את שטחי דרום דקוטה במצבורי טילים גרעיניים, כן כן ממש פה.
המרכז הוא ברמה טובה, יש סרט ממש מעניין
ויש מוצגים
ויש מיזוג ממש חבל על הזמן.
בהזמנה מראש אפשר לתאם סיור מודרך לאתר שיגור אבל יש רק 16 אנשים בסיור,
ולכן צריכים להיות ממש עם יד על הדופק לתפוס מקום מיד כשנפתחת ההזמנה לסיור, כמה חודשים מראש.
מדד הכוכבים ל Minuteman Missile National Historical Site
אני 3.5 בן הזוג 4.5 פיקאצ'ו "לא מדרג"
היעד הבא הובטח לפיקאצ'ו שרצה מאוד לראות את האטרקציה מס 1 של Wall – הלוא היא Wall Drug.
אז מה זה בעצם?
אני לא יודעת אפילו איך לתאר!
זה נראה כמו חנות מזכרות אינסופית שהרחיבו אותה עוד ועוד בצורה לא מתוכננת מדי...
היום יש בה עוד הרבה דברים,
גם מסעדה
וגם בית קפה וגלידריה
וגם כל מיני אטרקציות לילדים,
וגם ממתקים
וגם מזכרות של אוכל
וחנות נעליים
ובית מרקחת..
וכנסיה!
(רשימה חלקית!!)
והכל מקושט בסגנון המערב הפרוע,
עם פוחלצים, ופסלים, ועיצוב פנים מותאם, והמוני כתבות ממוסגרות על הקירות
אבל משהו בתחושה כשהולכים שם מרגיש כמו מבוך, לא כמו חנות נורמלית עם שילוט והיגיון ברור.
פה מסדרון צר,
פה נכנסים לאיזה חדר..
המון כניסות מכל מיני כיוונים...
כל המבנה רחוק מלהיות אינטואיטיבי...משהו הזוי לחלוטין!
המסעדה נחשבת זולה (ולא טובה),
המוצרים לדעתי לא זולים,
אבל הם זוכים כנראה להרבה מאוד אוטובוסי תיירים והאמריקאים מאוד אוהבים את המקום הזה.
ואם תרצו קפה אמריקאי דלוח, לפחות תשלמו פה רק 5 סנט (משאירים את המטבע ליד המיחם...)
מבחינתי – אתר אנתרופולוגי לכל דבר ועניין.
אבל האמת שמהר מאוד רציתי לצאת משם כבר...
העיקר שמילאתי את הבטחתי לפיקאצ'ו
מדד הכוכבים ל Wall Drug
אני 4 (מקום אנתרופולוגי/מטורף/הזוי) בן הזוג 0 פיקאצ'ו 4 ("מגוחך ומשעשע")
מול Wall Drug נמצאת המסעדה בה אכלנו אתמול – חזרנו אליה כמובן. אין משהו טוב יותר פה...
כמה דקות למלון ואנחנו פוצחים בשנ"צ.
לקראת ערב קמנו מאוששים, גם מזג האוויר התאושש איתנו ונעשה נעים יותר.
נסענו לפארק להשלמת הביקור, אבל בדרך צד את עיני שלט ענק של מקום המוכר "אוכל לנובחניות"
המקום היה סגור כבר,
אבל בזווית העין תוך כדי נסיעה ראיתי שאנשים מסתובבים שם באיזור לידו.
אחורה פנה – חזרנו.
ומה שהיה שם...
קבוצה ענקית של נובחניות מבוייתות.
בניגוד לנובחניות ה"טבעיות" –
אלה כלל לא פחדו מבני אדם ואפשר היה להתקרב אליהן ממש בלי שיפחדו.
הן גם לא מצאו שום צורך לצפצף זו לזו כאזהרה ונהנו מהבוטנים שאנשים נתנו להם.
זו הייתה חוויה שונה לחלוטין מהנובחניות שבטבע – עם הפלוסים ועם המינוסים
ולא הייתי מוותרת על אף אחת מהן!
אבל - כדאי בהחלט לחוות אותן קודם בטבע...
ורק אחר כך לראות את המבוייתות, ולא להיפך.
מדד הכוכבים לנובחניות המבוייתות
אני 5 בן הזוג 5 פיקאצ'ו 5
מפה כמה דקות נסיעה ואנחנו כבר בתוך הפארק,
בתצפית שרצינו להגיע אליה בבוקר אבל הייתה סגורה ועכשיו אכן נפתחה - Big Badlands Overlook.
איזה תצפית.. וואו, הכי הכי בפארק לדעתי!
פשוט מהמם פה!!
לקראת שקיעה המשכנו לתצפית נוספת שנקראת תצפית פנורמה והומלצה לשקיעה –
היא יפה אבל לא רואה שום סיבה מיוחדת להמליץ עליה דווקא כ "תצפית שקיעה".
נסענו עוד קצת בכבישי הפארק עד שהחשיך...
למסלולים הקצרצרים מהבוקר לא הספקנו לחזור.
פארק מקסים!
מדד הכוכבים לנופי פארק BADLANDS - נסיעות ותצפיות
אני 5 בן הזוג 5 פיקאצ'ו 5
חזרנו למלון ,
הולכים לישון...
-
@pninit1234 כל הכבוד על התמונות היפות והתיאורים המשעשעים.
תוכלי בבקשה לפרט על האתר עם הטילים? מותר לצלם שם? חלקו פעיל? כולו לא פעיל? נשמע מעניין הסיפור הזה.
תודה
-
הי אסף
תודה,
במרכז המבקרים מותר לצלם, אפשר לשבת על כסא של משגר טילים וכדומה.
בחדר בקרה של המשגרים שמחייב סיור מודרך לא הייתי,
אבל עברנו לידו ברכב וראיתי שהכל ממוגן היטב כמו בסיס צבאי, מניחה שאסור לצלם שם.
כל האתר הוא היסטורי – אין משהו שעדיין פעיל.
-
יום 17 – DEVIL’S TOWER ונסיעה לוויומינג
בוקר טוב!
היום נסיעה ממש ארוכה לפנינו..
יום של 750 ק"מ, כן כן...
אבל הנהג שלנו חברהמן והוא יעמוד בזה,
ומי שרוצה לקבל השראה על אפשרויות שונות למסלול בין דרום דקוטה לילוסטון מוזמן לקרוא פה.
אנחנו נוסעים כשעתיים וחצי עד ל Devil’s Tower National Monument
כבר מרחוק רואים אותו..
מדובר בהתפרצות מקומית של מאגמה לוהטת ממעמקי כדור הארץ.
ה"מגדל" הזה ענק ומושך אליו מטפסי הרים שנראים בגודל זבוב.. אם בכלל מצליחים להבחין בהם...
היה מרשים מאוד, אפשר להקיף את המגדל מכמה כיוונים אבל תאמינו לי שגם פה חם מאוד
וויתרתי על התענוג.מדד הכוכבים ל Devil’s Tower
אני 4.5 בן הזוג 4 פיקאצ'ו 4.5
אנחנו ממשיכים לנסוע..
פה ושם עצירות אוכל, וולמרט וכדומה.
ופה הזמן לספר שתיכננתי להגיע לילוסטון דרך "דרך שן הדוב" המפורסמת,
אולם השיטפון העצום שפקד את ילוסטון ביוני הותיר את הכניסה הצפון מזרחית סגורה לזמן ממושך ונאלצתי לוותר.
שינוי התוכנית הוביל אותנו דרך Bighorn Scenic Byway ועד העיירה Cody.
הדרך הנופית הזו הייתה ירוקה ויפה, פה ושם דילגו להם אלקים בצידי הכביש.
עצרנו במפלי Shell
והמשכנו הלאה.
בדיעבד – אני לא בטוחה שביום כזה ארוך היה שווה להאריך את הנסיעה בשביל הדרך הנופית.
היא הייתה יפה אבל לא מדהימה...
ל Cody הגענו לקראת שקיעה
נשארנו ללילה אחד ב Kings Inn והיינו מרוצים
(טוב אם החדר שלי היה סמוך למכונת הכביסה והמייבש.. יכול להיות יותר טוב?
)היה בהחלט מאתגר היום אבל עדיין במסגרת היכולות שלנו,
וגם בדיעבד לא הייתי משנה את ההחלטה לצלוח את הדרך הארוכה ביום אחד.
הולכים לישון,
מחר.. ילוסטון!!
