טרק בלייק דיסטריקט -טייק 2
-
שלום לכולם,
אני מניח שחלקכם את אשר אירע לי בפעם הקודמת שניסיתי לטוס לטרק הזה באיזור האגמים בצפון אנגליה.
לאור האירוע המצער, החלטתי שהפעם אשמר לי ולא אניח שכל טיסה אכן יוצאת ליעדה
ובשל "עין הרע" החלטתי שעד שאני לא מגיע ליעד, לא אכתוב דבר.
אז אני שמח לספר, ש"הגעתי ליעד". כלומר לא לאגמים עדיין, אלא למנצ'סטר.
הטיסה של איזיג'ט, שמאחרת בצורה קבועה בין שעה לשעתיים, איחרה גם הפעם אבל באופן מפתיע יצאה לדרכה וגם נחתה ביעד הנכון. אני רוצה לנצל את ההזדמנות להתנצל בפני אנשים בטיסה שהלחצתי עם הסיפור שלי.
בכל מקרה, ככל אשר יינתן לי השבוע, אנסה לשתף את חוויותי מהטיול הזה. אכן, סוג הטיול הזה הוא לא כזה שרבים יעשו, ואני מודע לכך, אולם אשמח לשתף ולספר לקהילת המטיילים שלנו, על יעד פחות מוכר. יעד שאינו פחות יפה מאירלנד וסקוטלנד המוערכות והמטויילות.
עד לפעם הבאה, שיהיה יום נעים
-
@imeshy2 איזה כיף לך ולנו!
שמחה שהצלחת להגיע למנצ'סטר ומאחלת לך טרק נהדר. מחכים להמשך.
אנחנו אגב מתכננים להגיע בקיץ לטיול בפיק דיסטריקט ובצפון ווילס - טיול שבוטל ב - 2020. פעם היו יותר טיסות ישירות למנצ'סטר (אלעל למשל שאיתם היינו אמורים לטוס) אבל הם ביטלו את הקו הזה ונשארנו עם איזיג'ט שהשעות שלה לא נוחות לנו, ועם טיסות קונקשיין יקרות.. נקווה שהמחירים ירדו קצת..
טיול נעים!
-
מנצ'סטר זו כבר נקודת פתיחה הרבה יותר טובה מהקודמת.
-
היום הראשון מתחיל.
הליכה קצרה מהמלון הטוב (Abode Manchester) מביאה אותי לתחנת Picadilly - התחנה הגדולה של מנצ'סטר . ואכן זוהי תחנה גדולה - 14 רציפים. התחושה נעימה, המון בתי קפה, הרבה אנשים. קניתי לעצמי משהו לאכול ולשתות (ויתרתי על ארוחת הבוקר במלון) .
משהו מעניין - לא מצאתי בתחנתהרכבת אפילו לא פח אחד! כולל בשירותים. ועם זאת, עדיין היה נקי. נפלאות דרכי הממלכה.
התיק שלי, לצערי, כבד מדי ודחוס מדי. חשבתי רבות האם כדאי להביא מחשב, ואכן כך עשיתי. התיק שלי צפוף במיוחד (אין מקום לקנות נשנושים למספר ימים) והוא גם דיי כבד. לא נורא, לומדים.
לפחות מזג האוויר קריר לאורך כל הטיול שלי (עד 20 מעלות) ולכן לא צריך לקחת כמויות מים, כמו שאני רגיל מהארץ
נסיעה של כשעה, בנוף "פרווה" ואני נוחת ב Oxenholme. עיירה שהמקבילה הישראלית שלה היא בנימינה. מקום קטן שזכה משום מה, לתחנת רכבת משמעותית. עם הירידה מהרכבת מתחיל גשם שוטף. אני מתקשר לנהג מונית אחד שלא עונה, ואז לאחד אחר שמגיע תוך 2 דקות.
התחנה הראשונה להיום היא Levens Hall. בית אחוזה עתיק, מתקופת טיודור (למי שלא יודע - אלה הם הנרי השמיני ואליזבת' הראשונה , ועוד כמה), עם גנים נהדרים. אני נותן לגשם לחלוף בזמן שאני "בתוך" האחוזה.
לא מדובר על ארמון גדול או על טירה, אלא על בית עתיק, מאוד מרשים (בעיני) ויתרונו הוא בגודלו הקטן יחסית. נהניתי לדמיין את משפחתי בבית הזה, עם הקישוטים והספרים העתיקים, והחדרים הגדולים והיפים. אולם גולת הכותרת של המקום (שכבר סימנתי לפני מספר שנים) הם הגנים הנהדרים.
לפני מספר שנים ביקרתי בטירת סודלי בקוטסוולדס והתרשמתי מאוד מהגנים שלה. הגנים כאן עולים עליהם ללא תחרות. עצים גזומים יפים, פרחים, בריכות מים עם חבצלות, ועוד ועוד. אפילו הגשם (האנגלי, ללא רוח) לא הצליח להפריע. למי שמגיע לאיזור,, המלצתי החמה לבקר במקום.
אגב, לידו, (דקות נסיעה) יש גם בית אחוזה נוסף Sizergh Castle . התלבטתי בין שניהם ובחרתי בסוף בLevens Hall . קווין, נהג המונית סיפר לי שהפנים של הטירה השנייה מרשים יותר, בעוד שהגנים של הראשון מוצלחים יותר. בכל מקרה, כנראה ששניהם ראויים לביקור.
התקשרתי שוב לנהג המונית החביב מאוד שבא לקחת אותי מהאחוזה לאגמים עצמם. התחנה הבאה הינה טירת Wray Castle . אף היא לא ממש טירה אלא "כמו" טירה. מדובר על בית מידות מאמצע המאה ה- 19, שנבנה בסגנון טירה גותית. אין למבנה כלל ביצורים, ואינו טירה בשום צורה.
מצד שני, המראה שלו מצועצע ויפה, ובהחלט נראה כמו טירה מרשימה. האמת, מבחינתי, המקום הינו קצת "חיקוי", שאפילו העלה לראשי את המילה המגונה "לאס וגאס". המבנה שוכן לחופו של אגם ווינדרמיר, הגדול באיזור האגמים ובאנגליה בכלל.
מסלול הליכה קצר וחביב יורד מהטירה לאגם ומשקיף על כל האגם היפה. לי היה מזג אוויר גשום ומעונן ולכן הנוף לא היה מרשים כפי שיכול היה להיות. מהטירה התחלתי לצעוד בשביל הליכה עד למקום הלינה הבא שלי - העיירה הראשית באיזור אמבלסייד.
המסלול צועד לעיתים בצמוד לכביש, ולעיתים מתרחק ממנו. רק בחלק קטן של ההליכה, נאלצתי ללכת ממש על הכביש (בזהירות). ההליכה קלה ונעימה.
-
לא נעים, אבל אני חש קצת אשמה על מותה של המלכה אליזבת'. בהגעתי, כנראה חרצתי את גורלה. ובנימה רצינית יותר, מעניין יהיה לראות את התגובות של האנשים לכך. אעדכן
-
@imeshy2 איזה פוסט משמח!
הייתי כאן איתך בסיפור הקודם, ולכן אני שמחה במיוחד לראות אותך "חוזר להגה" במהרה ובלי פחד.
ובלי קשר - הטרק הזה מעניין אותי, אז אשמח לשמוע כל פרט.
תהנה!
-
אוף, לא מצליח להעלות תמונות....
-
היום הראשון בטרק היה אמור להיות מבוסס על הספר שאני מטייל לפיו: LAke District Circuit .
אבל משפע הסיבות עוד בטייק הראשון, נאלצתי לשנות את מקום הלינה (שבוטל) ולכן הזמנתי מקום דיי רחוק מהסוף המוסכם של היום הראשון. התכנון היה לעשות יום קצר יותר ולאחר מכן לקחת מונית בבוקר למקום שבו הייתי אמור לסיים. עם הזמן,
פתאום קלטתי שהמסלול החדש מוצלח פי כמה וכמה מהמסלול המקורי. המסלול המקורי פשוט מפספס כמה וכמה אתרים נהדרים שנמצאים ממש "על הדרך" ופשוט חבל. בסופו של דבר המסלול שלי היום מקוצר מעט לעומת המסלול המקורי, אולם לטעמי הוא טוב ממנו.
מקלות ההליכה שלי החליטו לשבוק חיים היום. כלומר לא הצלחתי לחבר אותם אחרי הטיסה במטוס. נאלצתי להיפרד מהם לאחר 5 שנים טובות יחד. אין מקום טוב יותר לקנות ציוד טיולים באיזור מאשר באמבלסייד. ריכוז אדיר של חנויות מסוג זה, במרחק כל כך קצר אחת מהשנייה, כבר מזמן לא ראיתי.
אז אחרי ארוחת בוקר טעימה במלון שלי (Compston House) יצאתי לקניות, עם חשש שמה האבל ממותה של המלכה ישפיע על החנויות והן לא יפתחו. התבדיתי. בכלל, עד כה, כלל האנשים עימם שוחחתי, לא הפגינו יותר מדי רגשות כלפי האירוע.
אז קניתי מקלות חדשים (בכלל, בכל מקום אני לא רואה כמעט אף מותג שניתן לרכוש בארץ) ויצאתי לדרך.
המסלול המקורי הולך בדרך ישירה וללא עליות במיוחד מאמבלסייד לכפר קטן שנקרא Elternwater. אני החלפתי את המסלול הזה בהליכה למקום דיי קרוב אולם דרך פסגת הר שנקרא Loughrigg Fell (יש להגות לופריג). קודם, כמה הערות לגבי מונחים מהאיזור. Fell הוא הר, Ghyll הוא נחל,
Force הוא מפל, Crag הוא צוק ועוד ועוד. המסלול מקסים. כ- 3 ק"מ מאמבלסייד, 300 מטר טיפוס. בשטח ישנם שבילים רבים, אבל רובם מוליכים בסופו של דבר לאותו מקום. כך שצריך לעשים לב לכיוון הכללי פחות או יותר. הנוף מלמעלה מרהיב - פנורמה 360 מעלות לאגם גראסמיר, לבריכות (Tarn) שונות,
אפילו אגם וינדמיר ניתן לצפייה מהפסגה. המסלול הזה נחשב לאחד היפים באגמים ומומלץ בחום גם לכאלו העושים טיולים יומיים בלבד. קחו בחשבון שעל הפיסגה, כמו כל פסגה באיזור.
ירידה תלולה מובילה ל Lourigg Tarn - בריכה קטנה וחמודה. עד כה היה מעונן בלבד כעת התחיל קצת גשם. נחתי תחת עץ עד שנגמר כמעט למגרי והמשכתי בדרכי. המסלול ממשיך לעוד מקום שלא מופיע במסלול של היום - מפלForce Skelwith. ממש לא ברור למה הוא לא מופיע בספר.,
קל להגיע, נגיש מאוד, ממש לצד הדרך (לבאי המכוניות). מפל נחמד, לא ענקי. בעיני מפלים זה תמיד כדאי, גם אם צריך להשקיע קצת הליכה בלהגיע אליהם. במפל הזה ניתן לצפות משני צדדי הנחל, כאשר גשר נחמד חוצה את הנחל. שני הצדדים נחמדים ומוסיפים זה לזה.
הליכה מישורית, קלה יחסית, עם נוף כפרי נפלא (אם כי קצת יותר חשוך, בגלל שמעונן) מובילה אותי למפל נוסף, שגם הוא לא מופיע במסלול - Colwith Force . המפל הזה קצת פחות ידוע מקודמו, ולראייה, הוא אפילו לא מופיע בגוגל! (מצאתי אותו בשיטוטי באפליקציית הניווט שאני משתמש בה - Locus Map.
לטעמי, המפל הזה מרשים יותר מקודמו. מפל בעל מספר מפלסים וניתן לצפות בכולם במספר מקומות שונים וקרובים. כמות המים אדירה והמפל מרשים מאוד.
יש לציין אגב, שלאורך כל היום ראיתי לא מעט אנשים, מבחורה נחמדה עם שני הכלבים שלה, שמסמנת מסלול בן 50 ק"מ שיערך מחר ומחרתיים (ואני נהניתי מהסימון...), מטייל אחד שפגשתי גם במלון שלי הבוקר ובמקרה טיילנו באותו איזור ועוד רבים אחרים. רוב המטיילים היו בפסגץ ההר, אבל גם במפלים לא הייתי לבד.
אגב, הפתעה נעימה הייתה לי באיזור כפר בדרך. בעצם אי אפשר ממש לקרוא לו כפר. אסופה של 5 בתים, כולם עשויים צפחה, כמו כל הבתים באיזור וכל אחד יפה מהשני. אגב, אם כבר הזכרתי את זה, הנוף הכפרי האנגלי יפה לטעמי, לא פחות, מאשר הנוף הכפרי השוויצרי. פשוט שונה אבל לא פחות יפה.
בכל מקרה, בכפר ציפתה לי קופסא עם עוגיות מסוג Flapjack - לא הכרתי. מעין עוגיית שיבולת שועל עם קרמל. קצת חנק אבל טעים מאוד. וליד קופסת העוגיות יש קופסה עם כסף והמטיילים משרתים את עצמם. לקחתי, שילמתי, נהניתי מאוד, במיוחד משיטת האמון הנחמדה הזו. היה עובד אצלינו? -
המשך:
התחנה האחרונה להיום הייתה מכרות הצפחה הנטושים של לנגדייל. כמובן,אינם מופיעים במסלול המקורי, וכמובן שמתאימים מאוד למטייילים שאינם טרקרים. טיפוס קצרצר וקשוח במיוחד (שיפוע חזק במיוחד) הוביל אותי לאיזור. שאריות צפחה בכל הגדלים פזורות עלהקרקע בכמויות אדירות. לא יכולתי להימנע,
מלזרוק אחת ולראות איך היא נשברת. מכרות הצפחה היו באיזור מהמאה ה-16 אבל רובן נוצרו במאה ה-19 עם המהפכה התעשייתית והגדילה המשמעותית באוכלוסיית אנגליה. כעת המכרות הללו נטושים. בשל העובה שצפחה הוא סלע שקל לחצוב, נוצרו מכרות עם חללים גדולים בפנים שיוצרים מראה נפלא.
לי הוא הזכיר במיוחד את מכרות נוריה, משר הטבעות
לזוג החביב שנכנס לשם והפתיע אותי בריקוד נפלא, המקום היה בעיקר היכל הופעות עם אקוסטיקה נהדרת. חייב להודות להם, נתנו לי חוויה נפלאה ומהפנטת. תודה לכן אנשים שאני לא מכיר.
את הלילה אני מבלה בB&B עם השם הנפלא (אף הוא מזכיר את הסרט ממקודם) - Three Shires Inn בעיירה Great Langdale. מחר השף של המסעדה יסיע אותו ליעד הבא (איפה שהייתי אמור לישון הלילה). אוכל להחמיא לו על האוכל - סופלה צ'דר (קצת מזכיר פונדו) ובשר כבש
(עשו לי חשק, אלה שראיתי לאורך הדרך, סליחה!). אמנם אני נאלץ לשלם על שני לילות בעוד שאני ישן רק לילה אחד, אבל היי, זה מה יש.
-
נהדר! אנגליה הכפרית היפיפיה ...
-
אתחיל באזהרה - מי שמתכנן ללכת את הטרק הזה צריך לחשוב טוב על היום הזה, מקוניסטון ל Eskdale
ועכשיו אסביר. לאט לאט.
היום התחיל בסדר גמור. הפונדק Three Shires Inn היה מצויין. ארוחת ערב טעימה, ארוחת בוקר מגוונת (לפי בחירה) ואפילו בעלת המקום עזרה לי למצוא הסעה בחצי מחיר לקוניסטון (על ידי השף הנחמד, במקום בחברת המוניות שדרשה כפול).
הבעיה היחידה הייתה שנאלצתי לחכות לו עד לסיום ארוחת הבוקר, כך שהתחלתי ללכת רק סביב השעה 10 בבוקר. קצת מאוחר, אעפ"י שלא נורא, שכן השמש שוקעת מאוחר גם בתקופה זו. תחילת היום עם עלייה קשוחה - 700 מטר אופקיים לאורך 3 ק"מ בלדבד. זה אומר שיפוע חזק. מאוד.
הייתי במצב רוח מצויין, השמש זרחה והנוף של אגם קוניסטון היה מרהיב. בדרך גם היה אגם "כמו אלפיני" שהזכיר לי מאוד את אחד האגמים בטיפוס לאגם הלבן בצרפת.
ככל שעליתי גבוה יותר כך היה ניתן לראות יותר וסיום - בפסגה, נוף פנורמי 360 מעלות לאגם, למספר פסגות אחרות ואפילו לים האירי. אעפ"H שהרוח נשבה בעוצמה, הנוף היה מהמם. המסלול הזה אפשרי בהחלט גם למטיילים יומיים.
אעפ"י שבהחלט אינו קל, הוא שווה את זה . ואגב, הוא מאוד פופולרי. היו המוני מקומיים שניצלו א מזג האוויר על תחילת סוף השבוע.
בזבזתי לא מעט כוח ממש בתחילת היום ונותרו כעת עוד 14 ק"מ (!) עד לסיומו. הספר של סיסרון מציין שהשבילים מעתה קצת פחות נמצאים בשימוש שוטף ולפעמים צריך להתאמץ כדי להבין איפה השביל אם הוא בכלל קיים. גם IO היקרה ציינה את זה בעבר. בכל מקרה, לא חששתי, שכן אני גם עם אפליקצית
טיולים Offline בעזרתה קל מאוד להסתדר. הירידה החלה עם שבבי שביל לצידו של נחל קטן שצבר עוצמה עם כל צעד. יש לציין את התופעה Moss. מדובר על אדמה (לדעתי כבול) טובענית שמעלה צומח דשא רב. קל לזהות כשנכנסים לשדה כזה. כדאי מאוד להיזהר עם הצעדים, כדי לא לשקוע יתר על המידה.
בדיוק בשביל מקרים כאלו, קניתי את ה Gaiters. מדובר על יריעת בד שנכרכת מסביב לנעל ולקרסול ובעצם מאריכה את הבד נוגד הרטיבות - ואין ספק שהיא עשתה את העבודה. מאמין שבלעדיהם הרגל שלי הייתה נרטבת. אגב, הנחל שצעדתי לידו התחיל לחלוטין מתחת לאדמה ולא היה ניתן לראותו אלא רק לשמוע.
אמנם הירידה לא הייתה ברורה אבל באמת שלא היה קשה להבין מה הכיוון הנכון. סיומה של הירידה חייב דילוג מעל שדה Moss כזה שהיוה קצת אתגר משעשע. ומשם צעידה קצרה נוספת הובילה לאגם קטן (Tarn בלעז). יש לציין שפחות אהבתי אותו שכן הוא תחום בסכר ואגמים כאלו אני פחות אוהב.
בשלב זה חשתי שהקצב שלי לא מהיר מספיק, אמנם לא כזה שעלול לגרום לבעיות כלשהן, ועדיין החשתי את צעדי ואמרתי לעצמי שאת ההפסקה הבאה אערוך בקצה הירידה, לצד נחל גדול יותר שלאחריו מתחילה עלייה נוספת . הנחתי שהירידה הזו שעל המפה לא ארוכה במיוחד, תיקח כשעה. טעיתי. מאוד
-
ההמשך היה הליכה פשוטה לצד האגם ונוף נהדר. בשלב מסויים הייתי צריך לחצות שער בקר (אחד מיני עשרות באיזור) אשר ממנו התחיל מקטע שלחלוטין לא היה ברור. השביל היה חוצה שדה של צמחייה טרופית. כן, נו, יורד פה מלא גשם אז יש גם צמחייה כזו. הבעייה היא שהשביל לחלוטין לא ברור.
מדי פעם רואים שביב של רווח בין השיחים הצפופים אבל הוא נעלם צ'יק צ'אק לאחר מכן. המפה הראתה לי כל הזמן שאני נמצא במקום הנכון, אבל מה זה עוזר לי? בחלק מהזמן הייתי צריך לפלס דרך ממש דרך הצמחייה העבותה, רק מצ'טה הייתה חסרה. בשלב מסויים, חסמה גדר תיל נמוכה את המסלול, ונאלצתי לדלג
מעליה (כשאני קורע את הגייטרס החדשים שלי. כאן כבר הספק התחיל לחלחל כשאני לא יודע מה עוד צופן לי ההמשך. ירידה קצרה נוספת, בשיפוע חזק במיוחד, גם היא על גבי שביל לא שביל הובילה אותי לכניסה ליער נחמד. האמת, בירכתי שיצאתי סוף סוף מהצמחייה הזו שכן היער יהיה נחמד הרבה יותר. שוב, טעיתי.
בתמונה, אחד המקומות בהם רואים קצת יותר שביל. שימו לב איך זה נראה מאחור
לפי המפה , השביל ביער היה בסך הכול 400 מטר , מה כבר יכול לקרות, לא?
אז קרה. מסתבר שהיער חווה סערה גדולה (או שזה מכוון, כמובן שלא היה את מי לשאול) ומרבית העצים שלו נפלו. תהליך השיקום מתחולל, כנראה, אבל המצב נכון לעכשיו הוא כזה שאין מסלול. במקומו יש עשרות עצים, גבוהים, בעלי גזע עבה, שוכבים על הקרקע, עם שורשיהן עם האדמה בולטים החוצה ופשוט חוסמים
כל אפשרות להתקדם! לקח לי כמה דקות להבין את גודל הברוך שנכנסתי אליו. וזכרו, אני עדיין בהליכה רצופה , כי אוטוטו אחרי היער מגיע הנחל הנחמד הזה שבו רציתי לנוח. התחלתי לנסות ולהתקדם, איכשהוא. מטפס על גזע אחד והולך עליו כמו לוליין (לאמא שקוראת, החזקתי כל הזמן בגזע אחר), ומייד כשאני מגיע
לבסיס הגזע, והשורשים עם האדמה חוסמים את הדרך, אני זוחל מתחת לגזע אחר. וכך עקב בצד אגודל, עם התיק הענקי שלי, מדי פעם נאלץ ממש לשכב על האדמה כדי להתקדם. בשלב מסויים קצת נלחצתי. הקצב שלי היה מאוד מאוד איטי וקיוויתי לצאת משם בזמן. אחרי שעה בערך של התברברות אדירה ביער הזה
פתאום נגמרו העצים ופתאום חזר המסלול, תמים כזה, כאילו שלא הייתה בעיה כלל. ולאחר כמה דקות הגעתי לנחל והשבתי את כוחי, עם כמה בננות מעוכות. חוויה מאוד לא נעימה. יכול להיות שהייתה לי תקלה חריגה בניווט והשביל פשוט זז הצידה טיפה, אבל ממה שראיתי, פשוט לא היה שביל לאורך היער הנופל.
השלב האחרון של היום הזה הינו טיפוס על מעבר Hardknott. אעפ"י שנחתי זמן מה על ספסל נחמד, לצד נחל נחמד עוד יותר, ואכלתי לא מעט מתוקים, עדיין הייתי מרוקן, פיזית ונפשית מהחוויה הזו ורק רציתי להגיע למלון הבא.
העלייה עצמה , 200 מטר שגם אותם היה קצת קשה למצוא (אם כי הכיוון הכללי של המסלול ברור לחלוטין), לקחה לי זמן רב, עקב בצד אגודל, לאט לאט, עד שהגעתי ל Pass עצמו. מה אגיד? לא התלהבתי ממנו כלל. עוד פחות התהלבות הייתה לי עם הירידה למטה - על גבי כביש (הררי, אבל בהחלט כביש).
מדי פעם המכוניות מגיעות ואני זז הצידה. כמו ש IO היקרה ציינה פעם, הרגשתי את זה כעת בהחלט - הליכה על האספלט הייתה כואבת יותר לרגליים ו3 הק"מ האחרונים עברו מהר, אבל היו לא נעימים בכלל. בסופו של דבר הגעתי למלון הבא - אכסניית הנוער Eskdale.
הגעתי לשם רצוץ כפי שלא הייתי מזמן., ורק רציתי להתקלח ולנוח. המקום עצמו יושב בעמק יפהפה אבל עם הרבה רצון טוב מצד העסק. בפועל, יש הרבה חסרונות. ישנתי ב LAndpod (חפשו את זה בגוגל) - נראה נפלא ממש! אבל בפועל לא ממש נוח. מובגר אחד ישן בנוחות והשני נאלץ לזחול על הברכיים כדי להגיע למיטתו
המקום הוא אוהל בסופו של דבר, כך שבהתחלה היה חם מדי (בלילה אח"כ היה נעים). שקע החשמל לא עבד. שירותים ומקלחות סבירות, בדומה לאכסניות נוער. ארוחת הערב לא מגוונת (איטלקי משום מה) וחייב לציין שכל מה שטעמתי לא היה טעים, אם כי זול. בסמוך יש גם פונדק אחר, שככל הנראה מגיש אוכל טוב יותר,
אבל לא היה לי כוח לעשו כלום. בסופו של דבר, אחרי יום הייתי מקווה ליום מפנק יותר.
בשלב זה הבנתי שאין לי שום כוח, חשק ורצון להמשיך את המסלול מחר כפי שהוא, אעפ"י שצפון יום שמשי ויפה. הטיפוס לפסגת Scafell Pike שנחשב להר הגבוה באנגליה, לא גרם לי לשום חשק. כל מה שרציתי זה יום חופש ובשאיפה שיחזור אלי מצב הרוח והחזק להמשיך ולטייל מה שגם לא היה מובן מאליו
בשלב זה. החלטתי להזמין מונית (דיי יקר) ליעד הבא ומשם להחליט מה לעשות. או לנוח, או לטייל קצת.
-
לסיכום היום הזה - לא הייתי ממליץ עליו בשום אופן למטייל שאינו מקצוען לחלוטין ו/או הרפתקן לחלוטין. קשה לי לראות איך אפשר לוודא את מצב היער מבעוד מועד. אולי אפשר לחשוב על מעקף כלשהוא, לא חיפשתי לעומק.
מה שכן, הטיפוס ל Old Man Coniston בהחלט מתאים ל חצי יום טיול נהדר.
לבושתי אגיד, שלא קראתי לעומק ולא זיהיתי לעומק את הרשום בספר של סיסרון ולא הבנתי את המשמעות של מסלולי Less Used. בסופו של דבר, הם (למשל האיזור של ה Moss שלי, וההליכה הלא נעימה בצמחייה העבותה) ניתנים לביצוע, במיוחד אם מבינים את האתגר מראש ומוכנים אליו. אני לא הייתי מוכן. ולכן היום הזה התיש אותי לחלוטין וקצת הוציא לי את הרוח מהמפרשים.אגב, לטובת המטיילים הבאים אציין ב YHA לא הייתה קליטה סלולרית וה WIFI היה גרוע במיוחד כך שהלכה למעלה אין בו קליטה. בשאר המקומות , גם אם אין קליטה סלולרית (ובאיזור המערבי כך זה לרוב,) ה WIFI סביר בהחלט.
אז, עד מחר, קריאה נעימה
-
ערב טוב עירא,
תודה רבה על השיתוף בפרטים של המסע המותח.
קיוויתי שבניסיון השני דברים ילכו יותר בקלות.
מעריכה מאד את התושיה והדבקות במשימה הלא פשוטה.
תמונות הנוף ממש יפות.
מקווה שבימים הבאים תזכה למסלולים יפים וברורים. ואם אפשר ,גם פחות טובעניים.
-
מה שנקרא פחות טובעניים ופחות תובעניים
-
נו, לא רציתי להגיב בהתחלה ולעשות נאחס, נראה שהסתדרת יופי בלי הכישופים שלי(ופזצטות מהעבר)
.
נדמה שהסערה שהיתה לפני שנה בנובמבר, הצליחה להעיף את העצים כמו בדומינו.
מוֹס, זה טחב(מופיע באלפי צורות ומקומות), מזל שעדיין יחסית חמים ו"יופי" של אכסניה, נדמה שעדיף לישון בקרון צוענים(יותר מאובזר), תאגור כוחות והמשך בדרכך כשתרגיש שאפשר, מחכים לעוד תמונות - בלי אקסטרים בבקשה ואל תשכח לקחת סוודר!
וגדרות התיל, בגלל אלה:
https://amp.theguardian.com/environment/2017/may/15/the-lake-district-is-indeed-a-sheepwrecked-landscape
הנייטיבס בלבנט, ממתינים לסיפורים ותמונות🧿(זה למזל). -
כן, מסתבר שזו סופת Arwen (אף היא גיבורה מספריו של טולקין) שהפילה המון עצים. מה שראיתי עוד, הוא שהייתה סערה דומה ב- 2015.
בכל מקרה, זה היה שלשום, ללא קליטה לקחתי לעצמי יום חופש מהכתיבה.
כעת ההשלמה של "אתמול"
אז היום היה אמור להיות רגוע בהרבה..
התכוונתי בערך לא לעשות כלום. שזה אומר להגיע לאגם, לאיזה מפל קטן ואיזה כנסייה קטנטונת. כולם במרחק קצר במיוחד וללא טיפוס.
המונת שהזמנתי מה YHA נסעה כ- 45 דקות (אותן הייתי אמור ללכת)והביאה אותי לפונדק Wasdale Head Inn. החדר שלי עוד לא היה מוכן והיה המון שמש בחוץ. ובנוס, נהג המונית כל כך התהלב מההר Great Gable (האהוב עליו..) שברגע החלטתי לשנות את התוכנית ולעשות קצת יותר משום דבר.
ארגנתי לעצמי תיק קטן עם ציוד הכרחי והתחלתי לטפס על ההר. בגדול המסלול הזה היה אמור להיות מחר, אם כי מזג האוויר צפוי להיות גרוע ולכן לא התכוונתי לטפ ס עליו כלל. ולכן מדובר היה בהזדמנות.
ההר הוא אחד מהגבוהים באיזור - גובהו 899, מה שמעיד על טיפוס של כ-800 מטר אופקיים. לי זה לקח שעתיים וקצת בהלוך . טיפוס קשה ותלול . אנשים מגיעים להר מכל מיני כיוונים כך שלא הייתי לבד. הנוף למעלה יפה מאוד. לא נפלא, שכן לא מעט עננים כבר התיישבו באיזור והראות היתה רחוקה ממושלמת
אבל בהחלט חוויה יפה ומרגשת. ניתן לראות ממנו את פסגת Scafell Pike המעוננת אף היא, עליה לא טיפסתי היום, את אגם Wast Water ואת כל המסלול שאני מתכוון להגיע אליו מחר. דווקא הירידה החל מאמצעה הייתה לי קשה. קצת כאב לי הראש והייתי שוב עייף. כדי להתפנק למטה אכלתי גלידה
בחנות שמוכרת ציוד טיולים ו...גלידה... משונה, אבל טעים. ואז עשיתי אמבטיה חמה במיוחד כדי להרגיע את כל השרירים. תענוג.
ארוחת ערב אכלתי בפאב Ritson שצמוד לפונדק שלי.
השיטה שם קצת משונה. קודם מתיישבים ליד שולחן פנוי ומחפשים את המספר שלו. אז ניגשים לדלפק ומזמינים כשנותנים את מספר השולחן. ואז מזינים אלכוהול (בירה) בדלפק אחר, ואותו לוקחים לבד.
נו. שיהיה היה טעים ומשביע.
אז בסופו של דבר יום קצר, שבסוף יצא לי לעשות בו לא מעט.
-
שרדת יום קשה, כנראה קשה מאוד, בטרק. ויש גם ימים כאלו. התחביב המדהים הזה, אינו חף מקשיים ותקלות! אני מקווה שההמשך יהיה יותר... צפוי ורגוע. קשה להסביר איך זה שאנגליה, שאינה מצויידת בפסגות אלפיניות, נותמת בראש מבחינת אתגרי שביל! אבל גם לי היו ימים ממש לא קלים על שבילים שם. אוהב. את הגמישות שאתה מגלה, שתמשיך לחפש כל הזמן מה יהיה יותר מהנה עבורך בכל גרע נתון, בהצלחה בהמשך! עוקבת מרחוק...
-
קמתי לבוקר מעונן וגשמומי. לא היה ניתן בכלל לראות את ההר שטיפסתי עליו אתמול (הייתה החלטה נבונה...)
בזמן שחיכיתי לארוחת הבוקר (שהתחילה באיחור ואיימה לשבש לי קצת את סדר הזמנים), יצאתי לכנסיית סט. אולף. זו כנסייה פצפונת, ששוכנת בבית שבעבר הרחוק (לפני 500 שנים) שימש כאסם. והיא מוקדשת למלך הנורבגי שגירש את המלך הדני שגירש את המלך הסקסוני לפני 1000 שנים.
אגב, בזכותה למדתי שכל המונחים המשונים המתארים את הטבע, הינם בהשפעה סקנדינבית, בעקבות השליטים הוותיקים של האיזור. מעניין היה לראות את הקברים שבסמוך לכנסייה המציינים כל מיני הרתפקנים שקפחו את חייהם בהרים שמסביב (לפני עשרות רבות של שנים). אגב, למטיילי היום, מגרש החנייהשל המקום הינו מקום פופולרי ביותר להמון מסלולים , Great Gable בו הייתי אתמול, אך גם Scafell Pike הגבוה, ואחרים נוספים. מגרש החנייה היה עמוס לעייפה במטיילים כאלו.
לכן המסלול היום יהיה הדרך הנמוכה והקצרה יותר כדי להגיע לאגם באטרמיר הציורי - דרך מעבר Black Sail.
אגב, יש לציין שאעפ"י שהחדר שנהניתי ממנו בלילה היה אחד הטובים, ארוחת הבוקר לא הייתה טובה - לקח חצי שעה לפחות, לא היה לחם (!) , פספסו חלק ממה שביקשתי לקחת בתור צידה לדרך (לא ייאמן אבל שמו לי בקבוק חצי ! מלא...).
יצאתי לדרך לבוש במיטב הציוד נגד גשם שרכשתי (בדקאתלון...) עם גשם מזרזף וראות אפסית, ועם שיר בלב.
יש לציין שממש חיכיתי ליום כזה. יש משהו בסגריריות שאני ממש אוהב. אולי בגלל ששמש יש הרבה, ואולי אפילו רוב הזמן, גם בארץ וגם ב...כל מקום שמטיילים בו "בזמן" אבל סגריריות, קצת גשם, קרירות כזאת - יש מעט יחסית. טוב, לא באנגליה, אבל באופן יחסי. ולכן שמחתי לקראת היום הזה. אין ספק שביום כזה
לא רואים כמעט בכלל את הנוף, אבל יש הרבה פיצוי. כל הנחלים זורמים בעוצמה, מפלים נוצרים בכל מיני מקומות והם שוצפים והירוק ירוק עוד יותר. ואכן כך היה במרבית היום.
ראשיתו של היום בטיפוס למעבר Black Sail התחום בין שתי פסגות פופולריות למטפסים. טיפוס נסבל בהחלט של כ- 450 מטר בנוף נהדר, גם תחת הערפל. במעבר עצמו אין יותר מדי פרט לאיזה גל אבנים קטן המסמן את המקום. משם מתחילה ירידה לעמק Ennerdale המבודד (היחיד שאין בו ולו כפר אחד).את העמק עצמו יכולתי לראות רק כשממש הייתי בתחתיתו.
-
מעל הנחל המנקז את העמק נמצאת אחת מאכסניות הנוער, או בקתות ההרים החמודות שיש. דווקא שם החליטו לשים אכסניה של YHA שמשמשת גם כShelter נדרש מאוד מהגשם שבדיוק התחיל לרדת אז. נקודה זו הינה נקודת מפגש נדירה בין המסלול שלי לבין מסלול מתוייר הרבה יותר Coast 2 Coast,
ש IO היקרה עשתה לפני מספר שנים. ואכן, על השביל הזה יש המון מטיילים (יחסית) שעושים מסלול פחות-או-יותר דומה אחד לשני. עובדה זו מאפשרת לפתח מערכת יחסי "שביל" בין המטיילים ולפעמים ללכת יחד עם אנשים נוספים שפוגשים על הדרך, מה שלא היה אפשרי אצלי כמובן. מצד שני, יש Traffic
גדול משמעותית. בכל מקרה, לי היה מאוד נחמד להיפגש בבקתה עם מטיילים נוספים. בבקתה יש גם תיבת אמון אשר מאפשרת להכין אוכל או לקחת ממה שיש שם (מגוון קטן) תמורת תשלום קטן בתיבה מתאימה. החיסרון המשמעותי של המסלול C2C הוא הזמן הקצר בו הולכים באיזור האגמים (עד כמה שאני זוכר, 3 ימים)
בלבד. מוזמנים לקרוא את הבלוג של IO על המסלול הזה.
כעת ציפתה לי עלייה נוספת, לא קשה במיוחד של כ- 200 מטר עד למעבר Scarth Gap. אגב, יש לציין שהמסלול של היום היה ברובו ברור לחלוטין, חוץ מנקודות קטנות פה ושם, אבל בשום מקרה לא הייתה בעיה להבין להיכן הולכים. לאחר עלייה באה ירידה ועוברים הדרגתית מעמק אנרדייל לעמק באטרמיר.הרגע שבו רואים פתאום את האגם הציורי (הכי יפה לטעמי מכל האגמים שביקרתי עד כה) הוא נפלא. האגם מוקף בהרים גבוהים שחלקם מסוטטים ביד אומן שמגיעם ממש עד לשפת האגם ויוצרים מראה ציורי ונהדר. בסיום הירידה ישנה הליכה לצד האגם היפה של כשעה עד שמגיעים לבאטרמיר עצמה.
זה אגב הנוף מהחלון שלי. השמש יצאה, אגב והיא אמורה להישאר כאן עד מחר אחה"צ
