אסונות ותקלות תעופה-שרשור לשבת
-
החיילת שנחתה באיראן חזרה בשלום לארץ.
אבל לנו יש המון סיפורים על טיסות מהגיהנום
על תקלות המראה, נחיתה וכל היתר.
אני מתחילה- עם טיסה ליפן דרך איסטנבול
מגיעים מנתבג לאיסטנבול ,המטוס מנמיך לנחיתה
אני לא שומעת את הגלגלים יורדים (אבל לא בדיוק מהנדסת מטוסים)
הוא לא ממש מאיט (אבל בטח יש לו מסלול ארוך לנחות)
ואז הוא מתחיל להאיט בבלימה מהירה
ומעל הים מתרומם בחדות כלפי השמיים.
פספס את הנחיתה. ממש פספוס של הרגע האחרון שהיינו כבר מעל המים.
סיבוב נוסף והוא נוחת בשלום.
כולם מוחאים כפיים
הפעם אני מבינה גם למה מחאו.
-
שבת שלום לכולם,
כחובבת מושבעת של "תעופה בחקירה" זה שרשור כלבבי.
טוב שעדיין אין לי טיסה "בקנה".
בכל אופן, היות שרוב הטיסות שלי בקיץ, חוץ מאשר כמה איחורים ותורים בדרך כלל אין לי חוויות מיוחדות או טיסות ראויות לציון.
למעט אחת-טיסה ממילאנו לורשה באליטליה, לפני 15 שנה וקצת.
טסנו לטיול שורשים משפחתי-עם האחים של בן זוגי ובני שהיה אז חייל.
המטוס – קטן, (כנראה מטוס "מדבקה", כזה שמיוצר בסין ושמים עליו מדבקה של איזה מותג שרוצים...) ממש "אוטובוס מעופף" , שטסים בו אולי 60 איש. רובם נראו אנשי עסקים איטלקים או פולנים, עוד כמה "סתם" נוסעים, אנחנו תשעת הישראלים, ועוד קבוצה גדולה וקולנית של ספורטאים צעירים ממש מטוניס. למרות שאני מאמינה באמת ובתמים שכולנו בני אדם, בכל זאת הרגיש קצת מוזר.
הטיסה התנהלה בצורה רגילה עד אחרי הגשת שתייה וכריך/עוגה. בדיוק אז התחילו כיסי אוויר נוראיים, וכשהסתכלתי החוצה ראיתי את הברקים מבזיקים בחשיכה. בצירוף הטלטלות הרבות והחזקות זה היה מפחיד ביותר (אני גם ככה מפחדת מטיסות).
הטיסה שהייתה אמורה להימשך משהו כמו שעה נמשכה כמעט שלוש שעות. כל פעם הודיעו שעוד "20 דקות נוחתים" אבל העשרים דקות האלו נמשכו ונמשכו. כבר היה לי תסריט איך ברק פוגע במטוס הקטן וגורם להתרסקותו...
המטוס נחת לבסוף בשלום בשדה הרטוב של וורשה, לקול ה"חמדאללה" ומחיאות הכפיים של הספורטאים הצעירים (בני דודים או לא?) . .התמונה משדה התעופה של הלסינקי. הטיסות בחברה הפינית היו תמיד נעימות וטובות.
-
להודות על האמת (ואולי להודות גם לאל הטוב) מאז הטיסה הראשונה שלי (עם מטוס דקוטה לשדה א-טור בכדי לטייל בהר הגבוה בסיני), טסתי כל כך הרבה וכל כך רחוק, שאין אפילו אפשרות קלושה שאוכל 'לשחזר בזכרון' ולוא רק טיסה אחת 'בעייתית' (וטוב שכך) אבל : 'מה יש לך עם מדי הדלק לעזעזל'! מקרים 'מבדחים', כן ארעו לי בחיי הטיסות. בסיישל, המתנו לטיסה שלא המריאה מכוון שהמתינו למטוס ממאוריציוס שיגיע עם חלק חילוף, (מד דלק) על מנת שנוכל להמריא. לאחר שעתיים המתנה בטרמינל, העלו אותנו למטוס ב'כאילו', כל אחד התישב במקום שלו, הוגשה ארוחת צהריים (או ערב) ולאחר שסיימו לאסוף את הכלים, ירדו כל הנוסעים אחר כבוד לטרמינל...... עד שמד הדלק הגיע והותקן. המטוס שלנו לא נפל מהשמים בגלל מחסור בדלק! במקרה אחר: אמי נפטרה, ההלוויה למחרת היום ואני ביוהנסבורג. המטוס ממריא (כמעט) בחצות. בשמונה בבוקר, אמורים לנחות בלוד. ימתינו לי בשדה עם רכב..... אמאמה, מד הדלק אינו עובד..... כמעט ממריאים ואז הקברניט מכריז שהוא חוזר לטרמינל וכולם יורדים....... אז כולם ירדו ואני ראשון ליד שער העליה למטוס שהוא נעול..... הקב"ט שם יחד עם הקפטן. הקפטן מסמן לי משהו בידו. ברור לי 'שהפסדתי' את ההלוויה.... נגשתי לקפטן והוא אומר לי: 'אל תצא' חזור למטוס! כל הנוסעים נוהרים לטרמינל..... כל המזוודות נפרקות. המטוס מניע, אני הנוסע היחיד! ממריאים! הפרסר ניגש אלי: "הקפון קורא לך לקוקפיט" נכנס, "שב"! אתה לא מכיר אותי"? הערפל מתפזר. אני מכיר אותו. למדנו יחד בתיכון. "שמע הוא אומר לי. אני טס רק בגללך, מד הדלק מקולקל ואולי נאלץ לנחות בעובדה ולמלא קצת דס"ל, אחותך השביעה את אשתי, שאביא אותך להלוויה!" המטוס הריק, לא נפל פתאום מהשמים בגלל חוסר דלק!!! לא נפתחה 'חקירה בתעופה'!
-
עוד סיפורון שנזכרתי . טיסה של איזי ג'ט לג'נבה בחורף. הטיסה הייתה די מטולטלת,סערה וכו בשלב מסוים הטייס צועק בצרפתית כמעט בהיסטריה לצוות להתיישב מייד. מאחורי יושב זוג -ברווח כלומר חלון ומעבר ואילו הכיסא האמצעי פנוי. הדייל קופץ מעל הגבר היושב במעבר ,מתיישב במושב האמצעי,חוגר את עצמו כמובן ו.... מתחיל לקרוא את הדף של הנחיות הבטיחות. וכן-- היו לא מעט כיסי אוויר משמעותיים ,אבל איזה לחץ רק מהכריזה של הטייס. שמחתי מאד לראות את הקרקע בסוף הטיסה הזו.
-
גם אני נזכרתי במשהו הזוי.
טיסת KLM חזרה מסכפהול , מתכוננים להמראה. פתאום הקברניט מודיע ש...נשבר הכסא של טייס המשנה !
ועד שלא יתוקן -לא נוכל להמריא. אז יצאנו באיחור של איזה שעתיים...למרות ה"תקרית" בסיכפהול, זה אחד משדות התעופה שיש בהם מה לעשות...
-
אפתח תת שרשור - שדות תעופה מיוחדים ומפחידים.
טיסה במטוס קטן (8 נוסעים) מפנמה סיטי לאיי סאן בלאס נוחתת על אי קטן כשהמסלול נמתח מקצה האי לקצהו, מים לים.
אני יושב מאחורי הטייס ונושף בעורפו תרתי משמע ורואה איך המטוס כמעט ונוגע במים לפני הנחיתה וכמעט נופל למים אחריה.
וכך בחזור - מתנתק מהמסלול כשהחרטום מעל המים.
0 מקום לטעויות.
שדה התעופה בפארו, בהוטן. עליו נכתב לא מעט.
המסלול נמתח בתוך עמק בין רכסי הרים.
המטוס מגיע לנחיתה מעל הרכס וצריך לעשות סיבוב של 180מעלות ואז לבצע צלילה עמוקה לפני שיתיישר לנחיתה.
רק טייסים ספורים רשאים לנחות במסלול זה, כולם שייכים לחברת התעופה "דרוק אייר" של בהוטן,
שהיא החברה היחידה שמקיימת קשר של מדינה סגורה זו עם העולם החיצון.
-
@יונית אפשר גם סיפור על טיסה בשמי הארץ?
שירותי הצבאי עבר עלי בבטאון חיל האויר בתל אביב, ואני התגוררתי בקיבוץ בגליל העליון.
מעטים ידעו שבכל יום ששי בשעת בוקר מאוחרת, יוצא מטוס צסנה משדה"ת שדה דב (זצ"ל) למנחת מחניים ליד ראש פינה למשימה צבאית עלומה כלשהי, וחיילים מוזמנים להצטרף בלי כרטיס ובלי דרכון לטיסה על בסיס מקום פנוי (עם עדיפות לקצינים ולחיילי חיל האויר). לשמחתי אני הייתי מהמעטים שידעו, ולכן מעולם לא הושבו פני ריקם ותמיד עליתי למטוס, מה שהפך נסיעה של 4-5 שעות באוטובוסים וטרמפים לקיבוץ לשעה וחצי-שעתיים של טיסה + אוטובוס + טרמפים, והאריך לי במעט את הסופ"ש הקצרצר בקיבוץ.
ערב חמישי אחד יצאתי כהרגלי לבילוי עם חבריי בת"א, והיטבתי לבי באלכוהול מכל טוב הבר.
למחרת בבוקר הגעתי לצסנה מעט מתנדנדת. בהמראה, ברגע בו המטוס התחיל להאיץ בבת אחת על המסלול, אחזתי בידית הצמודה לדפנת הצסנה הקשישה, והיא... ניתקה ממנה ונותרה בידי. הכסא שלי נהדף על מסילתו אחורה, לקול צרחתי הרמה. המשכנו לטוס, ובדרך היו טלטלות וקירטועים של הצסנה, שהקפיאו את דמי (שכלל, כזכור, כ-80% אלכוהול). איך שנחתנו במחניים שעטתי החוצה להקיא את נשמתי...
אבל היתה גם חוויה מתקנת:
יום אחד הגענו למטוס, אני ועוד קצין וקצינה. הטייס הציג את עצמו כסרן תות, הנחה את הקצינים לשבת מאחוריו ואותי לשבת לצידו. אחרי ההמראה, הוא שאל אותי אם בא לי להטיס את המטוס. ברור! איזו שאלה. אז סח סרן תות: "זה ההגה. ימינה זה ימינה, שמאלה זה שמאלה, דחיפה קדימה של ההגה זה לרדת למטה, משיכה אליך של ההגה זה לעלות למעלה. זה השעון של הגובה - תשמרי על גובה קבוע. רואה שם את הבתים? זה חדרה. תטוסי לשם".
אח"כ המשכנו לעפולה, ומשם למחניים.
"תתחילי להתיישר ולהוריד גובה לקראת המסלול", אמר תות.
"אוקי", אמרתי, "מה לגבי הנחיתה?"
"מה, את לא רוצה להנחית את המטוס?", הוא שאל.
"לי לא אכפת, אבל נראה לי שאלה מאחורינו מעדיפים שלא", השבתי.
אז הועיל תות לקחת חזרה את ההגה, ולהנחיתנו בשלום
-
@יונית בעודי טייל צעיר בארה"ב עם תיק תרמילאים מפוצץ
מגיע באיחור ניכר לטיסת פנים משם לשם.
צוות הקרקע מורה לי לעלות עם התרמיל למטוס ו"להצליח" להכניסו
לתא מעל המושב.
אני מגיע למקום מושבי, זוג כבר יושב בשלישיה שלי והמקום שנותר בתא התיקים מצומצם.
אני פותח במבצע הנדסי לההכניס את התרמיל: מושך, מזיז, דוחף, מוציא....
ואז סח הגברבר שכני לשורה לחברתו בעברית צחה: " איזה אידיוט זה לא יכנס בחיים"
אני מתעלם וממשיך במבצע. זוגתו מצטרפת בעברית לא פחות צחה: הוא לא יצליח אז אולי יורידו אותו ונשב לבד...
וכך עוד ועוד ברכות.
לבסוף נכנס, אני מתיישב לידם ואומר בעברית : כשממש רוצים אין דבר שלא נכנס.....
את מבטי התדהמה האדומים מבושה אני זוכר עד היום.
-
@הורים-מקוריים חחח אני חושבת שאני לא הייתי מתאפקת מלומר להם, דבר ראשון, "אתם יודעים ש"אידיוט" זה גם באנגלית, כן?"
-
י', אז ספרי להם שהמילה אדיוט, נפוצה ברוב השפות האירופאיות. ולא צריך להרוס פאנץ׳ טוב.
-
בטיסותיי האזרחיות דווקא לא היו מצבים בהם הרגשתי סכנה, ולא בגלל שהמטוסים התנדנדו ורקדו רומבה וקצות כנף התנענעו כמו עלי תמר.
אולי פשוט כי בתוקפת חיל האוויר שלי למדתי ותרגלתי קצת אוירודינמיקה והבנתי את נושא התנהגות מטוס בזרמי אויר שונים ולכן ידעתי שאין באמת סכנה בתנודות שכאלו , למרות שחלק מהדיילים הראו סימני לחץ כשרצו לכיסא שהם ואזקו עצמם לכיסא ואבטחו עצמם לדעת.
דווקא הטיסה הכי מפחידה שהייתה לי הייתה כאשר הטייס כיבה מנועים בגובה רב וכלי הטיס החל ליפול מגובה רב תוך כדי חידוש כוח המנוע תוך כדי נפילה והאטה לא הרחק מקרקע - זה מפחיד !!! למרות שגם פה הסיכון יחסית קטן ( מקסימום אנחנו אקסידנט !!!! )
-
המנחת המסוכן בעולם הוא בלוקלה, נפאל (גזרת האברסט). הוא נמצא על צלע הר. הגישה אליו היא בואדי צר יחסית, ואם לא בולמים בזמן הנחיתה נתקעים בהר, ואם לא צוברים מספיק תאוצה ההמראה יש את כל הנפילה למטה כדי 'לתפוס גובה'. הטרק שעשיתי שם שנה שעברה עברתי דרך שם, בלי לטוס, ועצרתי רק כדי לצלם המראות ונחיתות...
