כל הג'ז הזה ושאר פרפראות - טיולינו הנפלא בדרום מזרח ארצות הברית 🎷 🚢 🥞
-
חזרנו לפני שבוע וחצי מטיול נהדר שהתחיל והסתיים באטלנטה.
טיול שחלמתי עליו רבות - להיות במדינות הדרום - אלאבמה, מיסיסיפי, לואיזיאנה, לשוט על המיסיסיפי, לשמוע מוזיקה טובה, להיות בניו אורלינס הנפלאה ועוד ועוד.
אז הגיעה שנת השבתון, והבנתי שאמנם כבר לא נצא לרוד טריפ של 3 חודשים כי יש חלומות ויש מציאות, אבל בהחלט נוכל לצאת לטיול של 3 שבועות סביב פסח.
תיכננתי רבות, אבל לא ידעתי באמת איך יהיה במציאות, והאם לא טעיתי בבחירת יעד שלא הרבה נוסעים אליו.
איזה כיף היה להיווכח שצדקתי
מקווה שיש מתעניינים וקוראים, כי איך לומר בעדינות, נראה שלא נשארו הרבה אנשים בפורומים..
אנסה לפרט כמה שאפשר, לא מבטיחה פירוט ברמה של שקד או פנינית (סטנדרטים גבוהים מידי..), אבל אכתוב את הדברים השווים, שהיו מעניינים עבורינו, ואם אצליח לעניין אחרים באיזור הנפלא הזה בארצות הברית - דייני.
קצת תמונות:
-
יש בהחלט התעניינות! אשמח לקרוא על אזור פחות מוכר.
-
ברוכה השבה
אמרת נכון ובעדינות , רבים וטובים רועים כיום בשדות זרים, ומתי מעט שזוכרים לו
חסד נעורים מנסים עדיין להנשימו ,אבל עדיין חושב שיש מספיק קוראים שמאוד ישמחו לדיווח
על מדינות מהן את חוזרת.
כל סוג של דיווח שלך על מדינות הדרום,שעולות לכותרות רק בזמני אסונות הוריקנים ,וטורנדו-יתקבל בברכה!
בתודה
מוני
-
@meravshell היכן החומר?אשמח מאד לקרוא
-
@meravshell ביקרתי באלאבמה באוקטובר האחרון, ויש לי עניין להמשיך מערבה למיסיסיפי, לואיזיינה וגם לטנסי (שבה אני מכיר רק את החלק המזרחי). מצפה בעניין לסיכום.
-
תודה לכל המגיבים!
כאשר חשבתי על האזור הזה בארצות הברית, חשבתי באופן כללי לטייל בארצות שהכרתי מספרי הילדות " תום סוייר", האקלברי פין", מסרטים כמו " עגבניות ירוקות מטוגנות" וכל המבטא הדרומי הזה הכל כך שונה.
ואז התחלתי עם העוגנים - טיסה לאטלנטה - ברור. לאן עכשיו? חלום גדול שלי היה לבקר בניו אורלינס, המרוחקת מאטלנטה. זה היה עוגן חובה מבחינתי, והבונוס הוא שכדי להגיע לשם עוברים בארצות שרציתי לראות - אלאבמה, מיסיסיפי ולואיזיאנה. ככל שחפרתי יותר בבלוגים המעטים שמצאתי על האזור הזה מצאתי יותר מקומות מעניינים ופחות מוכרים כמו צ'אטאנוגה שבטנסי. הוספתי למיקס גם את נאשוויל המסקרנת ואז פתאום קלטתי ששמורת הרי הסמוקי היא בהחלט בגדר אפשרות נפלאה.
החשש היחיד לגבי הרי הסמוקי היה שעיתוי הטיול יכול להיות מוקדם מידי ואולי חלק מהכבישים יהיו סגורים. זוכרת שהתייעצתי עם מוני לגבי השמורה ואז החלטתי שנתחיל דרומה מאטלנטה בסוף מרץ ונעשה מסלול מעגלי כך שנגיע להרי הסמוקי לקראת אמצע אפריל. חייבת לומר שהשמורה הזו היא אחד מההיי לייטס של הטיול.
לאחר בדיקה ארוכה (כרגיל אצלי) של הטיסות לאטלנטה החלטתי להזמין כרטיסים בבריטיש כיוון שהקונקשן בלונדון מחלק את הטיסה הארוכה לשני חלקים הגיוניים, למרות זמן הקונקשן הארוך של 5 שעות. בזמן הזמנת הכרטיסים דלתא עדיין לא פרסמה את הטיסות הישירות שלה. בהלוך זה היה ממש בסדר. בחזור הרגשתי שאני כבר נגמרת, לא אהבתי את האוכל שהגישו במטוס (ודווקא הגישו ארוחות יפות) וחשבתי שאולי היה עדיף טיסה ישירה.
-
לכל מי שמתכנן טיסה לארצות הברית - חייבים להראות תעודת התחסנות של לפחות 2 חיסונים. בריטיש ביקשו להעלות לאתר שלהם את פרטי הויזה ואת תעודת ההתחסנות. התעודה הייתה צריכה לקבל אישור ורק אז אפשר היה לבצע צ'ק אין בבית. משום מה את התעודה של בעלי אישרו מיד ועם שלי התמהמהו. חיכיתי חיכיתי, בכיתי בכיתי ואין אישור. אז לא עשינו צ'ק אין בבית.. לא קרה כלום.
הטיסה עברה בנעימים, השלמתי את כל הסרטים שפיספסתי בקולנוע, ראיתי סרטים ישנים ומוזרים ואפילו הקונקשן היה בסדר. המטוסים של בריטיש נוחים מאד, ארוחות כמו פעם ושירות מצויין.
עוד דבר שחששנו ממנו היה האימיגרישן בשדה התעופה. התבדינו גם בעניין הזה.. הכל עבר במהירות, תורים קצרים ומהירים ונפלנו על פקיד עליז באופן מיוחד. 2 דקות אצלו, כמה בדיחות ואנחנו ליד מסוע המזוודות.
מחכים ומחכים, וממשיכים לחכות ואין מזוודות. אפילו לא אחת
. היתכן וסיפור איסלנד חוזר על עצמו? לבסוף, כשכבר היינו מיואשים צצו להן על המסוע 2 מזוודותינו האהובות, והשמחה היתה גדולה.עוד לא תמו תלאותינו.. עכשיו לקחת שאטל לשדה התעופה ה domestic שם נמצאים השאטלים לבתי המלון. עלינו על השאטל - שלום אטלנטה
.ירדנו והבנו שצריך להתקשר למלון שישלחו שאטל - אבל בסים אין חבילת שיחות.. מה עושים? נכנסנו לאולם הנוסעים, תפסתי איזה בחור נחמד שישב לו עם אוזניות על ראשו וביקשתי שיתקשר בשבילנו. בעיתות מצוקה אסור להתבייש. במלון אמרו ששולחים את מר לואיס.
אותו מר לואיס הכניס אותנו לעניינים מהר מאד - כל הנסיעה לא הפסיק לחפור, שוב ושוב, כמה בקלות אפשר לטעות ולעלות על השאטל הלא נכון ושהבחור שיושב לצידו הוא אחד כזה..אז הוא לקח אותו למלון הנכון ואחר כך אותנו. מזכירה - אנחנו אחרי 2 טיסות, קונקשן של 5 שעות, לילה ,ואין לנו כבר כוח לכלום..
בשעה טובה הגענו למלון (הולידי אין - נחמד מאד) ונפלנו גמורים אך רצוצים על המיטה לשינה ערבה.
-
29/3
קמים לבוקר נעים, קצת קריר. ארוחת בוקר לא משהו, מבחר דל. בעודינו יושבים לסעוד את ליבנו, שמענו עברית.. אגב, במהלך הטיול ראינו ישראלים רק עוד פעמיים וזהו.
החלטנו לגשת אל הזוג לשאול על אזור השכרת הרכב - אולי יודעים פרטים. מסתבר שבדיוק סיימו טיול של שבועיים בחלק מהמקומות שאנחנו מתכננים.. אמרו שזה אזור נפלא והטיול מהמם - בהרד קור של האמריקאיות.. שמחנו שקיבלנו אישור לטיול שלנו. למזלינו הם עמדו לנסוע לשדה התעופה להחזיר את הרכב, אז נסענו איתם לאזור ההשכרה ובחרנו לנו רכב מהמבחר שהיה שם.
יצאנו לדרך! מזג אויר נהדר. קצת קריר, שימשי.
מכיוון שהדרך לניו אורלינס ארוכה - ניתן כמובן לעשות אותה ביום אחד ארוך מאד מאד של נהיגה, אבל החלטנו לא להרוג את עצמינו וחילקנו ליומיים, עם עצירות בדרך.
אטלנטה נמצאת בג'ורג'יה, ניו אורלינס בלואיזיאנה ובדרך עוברים באלאבמה ובמיסיסיפי. הלא זה מה שרציתי,לא?
הדרך עברה בין שדרות עצים ירוקים שרק החלו ללבלב לאחרונה - אגב, זה הדבר שאפיין את כל הטיול - כל כך הרבה עצים ויערות. כל הזמן נסענו מוקפים בעצים מדהימים. תענוג.
בדרך ראינו דאנקן דונאטס הזכור לנו לטובה מטיול אחר במזרח ארצות הברית ומילדותי (גרתי שנה מחיי בניו ג'רזי) אז עצרנו לקפה סביר ודונאטס.
מה שכיף בנסיעה בכבישי ארצות הברית הוא שכל הזמן יש מתחמים של אוכל, לינה, קניות. פספסת אחד? תמיד יהיה עוד אחד ממש אחריו. אותי לפחות זה מנחם ומרגיע שיש לי כל הזמן מקומות לעצירה, לשירותים ולמנוחה קצרה.
כאשר חיפשתי בבית מקומות לעצור בהם בדרך ליום הראשון,לא מצאתי יותר מידי. לפעמים לא צריך לתכנן יותר מידי כי מוצאים גם דברים נחמדים במקרה כפי שקרה לנו מספר פעמים בטיול.
החלטנו לרדת מהכביש לאזור של אגם מפורץ שלחופיו מספר פארקים נחמדים לבילוי משפחתי. הגענו לחניה והיינו לבד, למעט מכונית שאחר כך הבנו שבעליה נמצא עם הסירה שלו באגם. הלכנו קצת ברגל, נהנים מהשקט. היו שם שולחנות לפיקניק ורחוק יותר ראינו אזור של קראוונים. אני מתארת לעצמי שבקיץ מלא שם במשפחות.
המשכנו הלאה., עצרנו לאכול באחד ממתחמי העצירה והתוודענו לרשת בגדי וצרכי ספורט המצויה כנראה רק באלאבמה ACADEMY - בהחלט מומלצת עם הנחות רציניות. חלפנו על פני מונטגומרי שהיא עיר הבירה של אלאבמה.. אם היה לנו עוד יום הייתי בהחלט נכנסת לעיר הזו כדי להתרשם מההיסטוריה שלה הקשורה לזכויות השחורים ובכלל. בהחלט שווה זמן ביקור.
הגענו למלון הולידי אין (אגב, אחלה רשת של מלונות - חדרים ענקיים, נקיים, מקלחת מצויינת וארוחת בוקר לא רעה) ויצאנו לשוטט בסביבתו.
-
30/3
קמים לבוקר נעים ויפה. מחלון החדר קלטנו בזווית העין סניף של וולמארט אז מיד ביציאה מהמלון נכנסנו לשם. כרגיל סניף ענק (צריך להתרגל מחדש לסדרי הגודל האמריקאים
). קנינו קצת ירקות, פירות, שוקולדים ועוד כמה דברים קטנים ויצאנו לדרכנו דרומה.הנסיעה כרגיל בין שורות עצים ירוקים. כבישים מצוינים ומשאיות אימתניות (לא התרגלנו אליהן כל הטיול). התקרבנו לעיר הנקראת MOBILE לאזור הנקרא Wetland.
כל האזור מלא בביצות, מקווי מים וכדומה. מקום מדהים. נוסעים כל הזמן על גשרים מעל המים. גשר אחרי גשר. מלא נהרות וביצות. לא הפסקנו להתפעל בקול..
כיוונו את וויז לאזור שנקרא
Mobile County River Delta Nature Walk
מצאנו עצמנו באזור של קראוונים / קמפינג. חנינו והתחלנו לשוטט במתחם. איזה מקום יפה! גן עדן ממש. יודעים אלה איפה להתמקם לחופשה רגועה..
חיפשתי את שביל ההליכה מעץ שלשמו התכנסנו ושמתפתל לאורך הנהר צמוד לעצים. תחילתו הייתה בשער שנראה מאד נעול
. מיד התבאסתי כמובן, אבל מזלי שבעלי לא ויתר בקלות - הלך לבדוק בכל זאת וראה זה פלא - המנעול כלל אינו נעול!. בקיצור. פתחנו את השער וצעדנו לנו על הדק.איזה כיף של מסלול! מלא צמחייה ועצים טבולים בתוך המים מצד אחד, ומהצד השני הנהר . פתאום עיננו קלטה אליגטור ששוחה לו להנאתו במים. איזה התרגשות! אנחנו רגילים רק לחזירי בר ושפני סלע בחצר- אליגטור על אמת זה כבר בליגה אחרת
.אחרי עוד קצת הליכה פתאום קלטתי בצד של הצמחיה אליגטור שרוע לו בנונשלאנט על גזע עץ. מתחרדן ונהנה מהשמש. התקרבתי על קצות האצבעות וצילמתי אותו. פחדתי להעיר.. לך תדע מה יעשה..
חוץ ממנו ראינו לא מעט צבי מים משתזפים להם על גזעי עץ.
בקיצור - אחלה מקום. התחיל גם להיות די חם, והחום הזה ילווה אותנו מסתבר עוד ימים רבים...
עזבנו את המקום והמשכנו לעיר מובייל. מצאנו חנייה ממש במרכז העיר. היה כבר ממש חם, אבל בכל זאת החלטנו להסתובב קצת ברגל לספוג מה שאפשר. היא בהחלט שווה עצירה וביקור יותר ארוך. נראתה לנו מאד מיוחדת. בכל מקום פסלים ודמויות מחופשות מהמרדי גראס שכנראה התחיל בכלל שם..
ראינו גנים יפים,, מוזיאון שכבר נסגר לצערינו, וכל מיני מבנים מיוחדים. יש למה לחזור..ממובייל המשכנו עד לנקודת הלינה, ליד מקום הנקרא BILOXI. גם כאן מלון במתחם של מלונות , חנויות ומקומות לאכול. כל כך נוח. קל למצוא, אין לחץ להגיע, חנייה בשפע ותמיד יש איפה לאכול או סתם לשוטט.
יצאנו לחפש אוכל ומצאנו מסעדה איטלקית בסגנון אמריקאי - האוכל איטלקי, הכמויות ומהירות ההגשה אמריקאים
אה. וגם הטיפ שעוד נחזור אליו (הטיפים שם זה כבר ברמת שיכלול שלא ראיתי כמוה)
-
31/3
יצאנו מהמלון בבילוקסי (המפטון אין). הלחות הכתה בנו. הבנו שמזג האויר החם והלח עומד ללוות אותנו בזמן הקרוב. יצאנו לדרך לניו אורלינס - מרחק די קצר במונחים אמריקאיים. בדרך עצרנו בטרגט להשלמות לקראת השהות בדירת האייר בנב שלנו.
לאורך הכבישים, בנוסף למתחמי האוכל והלינה, יש מתחמי עצירה בשם REST EREA. אלו הם מתחמי מנוחה שלרוב נמצאים בתוך חורשות יפות, עם מבנה אחד מרכזי ובו שירותים ודלפק עם עובדים המציעים מידע על האזור. מחוץ למבנה יש כרגיל חניה בשפע ושולחנות פיקניק. בעלי, שלא הפסיק לשמוע ממני על המתחמים האלה הזכורים לי מהילדות, הציע שנעצור באחד מהם בשביל החוויה - לראות על מה אני מדברת כל הזמן.. אז יצא שעצרנו במתחם הנמצא ממש בכניסה למדינת לואיזיאנה. בתוך המבנה פנסיונרים חביבים ששמחו לתת מידע לכל המתעניין ובונוס נוסף שלצערינו לא מצאנו יותר במתחמי העצירה האלה - עמדה של קפה ותה. זה היה בהחלט נחמד לשבת על כוס קפה עם חלב ליד אחד השולחנות שם. הכל כמובן ללא עלות. קבלת פנים נחמדה למדינה הרביעית שעברנו בה בשלושה ימים .המשכנו בדרכינו, עצרנו במקומות שונים שנראו לנו נחמדים, והגענו לניו אורלינס.
איזו התרגשות!!
העיר שחלמתי עליה כל כך הרבה זמן!הגענו לרחוב שלנו יחסית בקלות וחלפנו על פני בתי עץ שונים ומשונים. האמת - חשש קל התגנב ללב - האזור נראה קצת עלוב אולי נפלנו? אבל הביקורות על הדירה היו נהדרות. הרחוב התארך והתארך, הבתים נראו הרבה יותר טוב, דומים למה שדמיינתי, ובסופו של דבר הגענו לבית המקסים שלנו לימים הקרובים. זהו בית טיפוסי לניו אורלינס, כאשר הוא מחולק לשתי דירות. בעל הבית צמוד אלינו ובדיוק דלתו הייתה פתוחה והוא היה שקוע בשיחה עם מישהיא.. הוא קיבל אותנו בלבביות, נתן עוד מפתח והסביר כל מה שצריך לדעת. הדירה עצמה מקסימה עם שיק, נעימה ומזמינה.
לאחר הסיור המתבקש בה, ישבנו לאכול ארוחה קלה מהמצרכים שהבאנו.
-
החלטנו לצאת לכיוון האזור המפורסם ביותר של ניו אורלינס - הרובע הצרפתי ובפרט רחוב בורבון. מרחק הליכה לא רב. הדירה, כך התברר, נמצאת במיקום מצויין. לידה לא מעט בתי קפה מתוקים ומקומות קטנים לאכול. הצלחנו
בדרך לרובע הצרפתי חלפנו על פני בתים צבעוניים בצורה מהממת. כל אחד בצבע אחר, עם תריסי עץ צבעוניים, מרפסות קטנות. הכל כל כך מתוק.
בדרך הסתכלנו על בית צבעוני במיוחד שלידו היה שלט - "להשכרה". בחור שבדיוק סידר את פח האשפה שלו ראה זאת ופתח איתנו בשיחה ערה. המבטא היה דרומי במיוחד ולמרות שאני מחזיקה עצמי טובה באנגלית (בכל זאת מורה לאנגלית ובוגרת ניו ג'רזי
) התקשיתי להבין אותו בתחילה, אבל הסתדרתי.. סיפר סיפורי זוועות על אותו בית להשכרה (מצאו שם גופות של כמה נרקומניות וכו' 
) והתלונן על העיריה שלא עושה כלום ולא מטפלת בבית הזה (נשמע מוכר?..) ואיך פעם אנשים לא היו נועלים את הבתים. ואיך נערים בני 13 גונבים כלי נשק ויורים... אמאל'ה..לקינוח, אמר שלא כדאי שנסתובב בשעות החשיכה כי אין לדעת מה יקרה...
מצוידים באינפורמציה המעודדת הזו, המשכנו הלאה לטירוף שנקרא הרובע הצרפתי.
עלתה לי אותה תמונה פעמיים משום מה..
-
אי אפשר לטעות כשמגיעים לאיזור הרובע - מתחיל להיות צפוף ברחובות וזה הולך ומצטופף כשמתקרבים. מתחילה המולה וקקפוניה של צלילים, מוזיקה, אופנועים משונים עם 3 גלגלים שמשמיעים מוזיקה בקולי קולות, תלבושות צבעוניות ואוירה מחשמלת. ברובע ובמיוחד ברחוב בורבון יש בארים אחד ליד השני. כל אחד משמיע מוזיקה בקולי קולות, ובחלקם להקות שמנגנות מוזיקה - ג'ז, פופ וסתם מוזיקה מקפיצה. החלונות פתוחים והמוזיקה פשוט זולגת החוצה. הצצנו פנימה וראינו אנשים שותים ורוקדים - בכל הגילאים ומכל המינים. כולם שמחים ועליזים - פשוט אוירה נהדרת. הקפדתי להכניס את הראש פנימה היכן שהיה ניתן ולא רק בגלל המוזיקה - בחוץ היה כל כך חם ולח שהייתי חייבת לנשום קצת מזגן.
הלחות הלכה והתגברה והרגשתי קצת מסוחררת. קצת מפחיד.
נכנסנו לגלריה שנראתה מעניינת ואכן היו שם עבודות מיוחדות (כמובן שרכשתי הדפס לבית) והחמאתי לאומן. קפיצה לבית קפה סמוך וחזרה לדירה (נכנס בנו פחד להיקלע לחשיכה). בתשע העיניים כבר נעצמו. החום, הלחות וההתרגשות עשו את שלהם.
זוג שבחר להצטלם ברחוב בורבון לפני החתונה
מחר סיור בביצות! איזה כיף! יש למה לחכות
-
-
התנצלות - בקריאה לאחור טעיתי בכתיבת שם מתחמי המנוחה - כמובן צריך להיות REST AREA ולא EREA..ככה זה כשכותבים ב12 בלילה..
. -
תודה רבה מוני! נעים לשמוע
למה התכוונתי במשפט המדובר - בזמנו, לפני כך וכך שנים אבי היה מורה, ובשנת השבתון שלו בחר להעביר אותו בארצות הברית.. כלאמר ללמוד ולעבוד שם. זה היה כמובן יוצא דופן מאד. גם היום אין הרבה אנשים שלוקחים את כל המשפחה לשנת השבתון בחו"ל. בכל אופן, זה היה בסוף כיתה ד, כך שאת כל כיתה ה' ביליתי בניו ג'רזי באיזה עיירה מנומנמת. אבא שלי אדם שאוהב לטייל בארץ ובחו"ל, ולכן הרבינו בטיולים בכל הזדמנות אפשרית. בתום שנת הלימודים, עשינו טיול מקיף של כמעט חודשיים בכל החלק המזרחי של ארצות הברית - החל מקייפ קנאוורל בפלורידה ועד אונטריו בקנדה.
אי לכך ובהתאם לזאת, מתחמי העצירה שהזכרתי היו חלק מההוויה והחוויה שלנו - כי טיילנו הרבה עם האוהל המשפחתי - ושם אפשר היה להתקלח למשל.
יש דברים שנשארים איתך, מסתבר, גם שנים אחרי ללא סיבה משמעותית..
-
"לא מבטיחה פירוט ברמה של "....
חחח הצחקת אותי ממש ! אני מרותקת לגמרי - את כותבת נפלא והתמונות עוזרות. פה לא משווים - כל אחת והסגנון שלה (בטיול ובכתיבה), והסטנדרטים אכן מאוד גבוהים - אבל השרשור שהולך ומתהווה פה פשוט מקסים !!!
תודה רבה
-
תודה! אני ממש מסמיקה
האמת שאני אוהבת לכתוב וזו במה מעולה בשבילי.
כשהתחלתי את השרשור באמת חששתי שלא יהיה לי כוח לפרט יותר מידי, לשים לינקים ותמונות וכו, אבל זה ממש שואב אותך ואני נהנית מזה.
אז ממשיכה:
1/4
קמנו ליום חמים ושימשי מצפים בשמחה לסיור שלנו בביצות של ניו אורלינס. את הכרטיסים קניתי מבעוד מועד מהאתר הזה. יש כמה סוגים של סירות שמוציאות סיורים. אני בחרתי את הנוחה יותר מבחינתנו. הזמנתי לשעת צהריים מוקדמת כדי שנוכל לאכול בנחת (אנחנו לא מאלה שזורקים אותם מהמיטה בחמש וחצי
) ולשבת קצת על הfront porch על כיסא הנדנדה..איזה כיף.
הנסיעה למתחם הביצות ארכה כחצי שעה, במהלכה יצאנו מאזור העיר העתיקה (הבתים הצבעוניים שם). בדרך נסענו על גשרים מרשימים וקלטנו שניו אורלינס היא לא רק בתי עץ קטנים וצבעוניים, אלא גם עיר מודרנית עם המון גורדי שחקים. יצאנו מהעיר לאזור מקסים. ווייז הוביל אותנו בדרכים מיוחדות, בין בתים מרשימים ליד המים, עד שהגענו לאיזור בו עגנו הסירות המיוחדות.חיכינו מתחת לסככה מוצלת עד שיתחיל הסיור. נעשה ממש חם וכולם שם היו לבושים קייצי לחלוטין.
עלינו לסירה והכרנו את המשיט שהוא גם המדריך - בחור צעיר וחביב , כרגיל עם מבטא דרומי.. יצאנו לעבר הביצות וקיבלנו הסברים מעניינים על אוכלוסיית האליגטור האמריקאי שנמצאת שם. הבנו שזה עניין של מזל אם נראה אליגטור.. הבחור הוביל אותנו למקומות שבהם אמורים לראות אותם, והחל לזרוק למים מרשמלו... כן, כן.. מרשמלו לבן.. מיד צץ לו אליגטור ובלע את הממתק הדביק הזה. .כולנו התרגשנו מאד כמובן. מסתבר שהם מתים על מרשמלו... ככה הרגילו אותם כנראה.. די הזוי..
בקיצור, שטנו לנו בביצות, עצרנו מידי פעם, ואפילו מצאנו את האליגטור הכי גדול שחי שם, לשמחת המדריך.. הוא זרק לו מרשמלו וכשהבחור הגיע קרוב לסירה כדי לאכול, המדריך פתח את הדלת והאכיל אותו מכף ידו...כולם ישר הצטופפו כדי לצלם. אני, מפאת גובהי המאתגר
,ויתרתי על הזכות לצלם. צריך לדעת מתי לוותר חח. אבל זה היה מחזה חמוד. מידי פעם, בזמן ההסברים, חלפה על פנינו ברעש עצום סירת ה - AIR BOAT - סירה שיושבים בה יחסית מעט אנשים, עם אוזניות על האוזניים למסך את הרעש והיא דוהרת על המים. חוויה יותר אקסטרימית, אין ספק. סיימנו את הסיור, וכמובן המדריך עומד ביציאה מהסירה וכולם דוחפים לו שטרות ליד, מחזה שניתקל בו שוב ושוב.
-
חזרנו מהסיור לעיר וישבנו לאכול משהו. אחר כך , בדרכינו חזרה לדירה, נזכרנו אתמול שראינו בית קפה חמוד ברחוב המוביל לדירה, אז נכנסנו אליו. מקום בהחלט מגניב, עם מוכר בעל שיער ארוך, וריהוט כייפי. בעודינו לוגמים את הקפה על הכורסאות, נתקלנו בערימה של פתקים. מסתבר שזו הזמנה לכל תושבי האזור, להצטרף היום בערב למצעד 1 באפריל! ואז באמת נזכרנו שזה אחד באפריל - ברור שבעיר כמו ניו אורלינס יהיה משהו מגניב ביום הזה.. מעיון נוסף בפתק, ראינו שנקודת היציאה היא ממש בסמוך לדירתנו, בפינת הרחוב. היה פירוט באיזה רחובות התהלוכה תעבור. איזה כיף!
חזרנו לדירה למנוחה וסתלבט.
בסביבות שבע יצאנו לכיוון פינת הרחוב.
היו שם אנשים על סוסים
, מרכבה עם אנשים הלבושים כמו מלך ומלכה
, אנשים מחופשים לכל מיני דברים, הרבה רעש והמולה, אנשים עם משקאות ביד. כולנו חיכינו שהתהלוכה תצא לדרכה. לידי עמד בחור ששאל אם אנחנו הדיירים בבית של ג'ים, והשבתי לו שאכן כך. הוא אמר שהוא השכן שלו. שאלתי אותו האם זו מסורת לקיים תהלוכה באחד באפריל, והוא אמר שזה התחיל רק בשנה שעברה. אז שמחנו שזכינו!
בשעה טובה התהלוכה יצאה לדרכה, במחולות ובתופים
, מוזיקה וחיוכים. ליווינו אותה לאורך הרחובות והיה כיף להרגיש חלק מכזה דבר - מסורת בהתהוות. כל הדרך האנשים בתהלוכה זרקו על העוברים ושבים מחרוזות שונות. גם אני זכיתי לאחת - אחד מהחוגגים קלט שאני עדיין ללא שרשרת על הצוואר אז כיוון לעברי.. היו אנשים עם מלא שרשראות מסוגים וצבעים שונים. למעשה, גם למחרת ראינו אנשים עם השרשראות האלה על הצוואר..היה נהדר!
בשלב מסוים התהלוכה והחוגגים פנו לרחוב אחר ואנחנו המשכנו למסעדה נחמדה, קצת יקרה (בכל זאת ניו אורלינס..)
לאחר מכן הלכנו למתחם שנמצא ברחוב FRENCH MAN שבו התקיים שוק לילה של אומנויות מסוגים שונים . היה מאד נחמד!
מיהרנו לחזור לדירה - תוך דקה בערך עוזבים את ההמולה של הרובע הצרפתי ומגיעים לרחובות שקטים וריקים.
היה יום נהדר!
ממתינים לתהלוכה שתתחיל:
(בהמשך הצטרפו עוד המון אנשים מחופשים, ונגנים ורקדנים)
-
2/4
למי שמתעניין - הלינק לאתר של הרובע הצרפתי.
התעוררנו לבוקר נחמד נוסף. ומה בתוכנית?
קודם כל בערב תוכנן לנו שייט בספינה על נהר המיסיסיפי, עם תזמורת המנגנת ג'ז. עוד חלום ותיק שלי.. לשוט על המיסיסיפי בספינה עתיקה כמו פעם. את הכרטיסים קניתי מראש, מאותו אתר שבו נקנו הכרטיסים לשייט ביצות. אז היה למה לחכות
לאחר ארוחת בוקר בדירה, שמנו פעמינו לעבר שוק הנקרא FRENCH MARKET. השוק הזה נמצא סמוך לנהר המיסיסיפי וההליכה אליו הייתה לא קצרה, אבל החלטנו שאין לנו בעיה ללכת הרבה ברגל, למרות החום והלחות. השוק עצמו מקורה, ובתוכו הרבה דוכנים של אומנויות שונות כמו קרמיקה, תכשיטים, מוצרי עור, בגדים ועוד ועוד. מלבד הדוכנים היו מקומות לממכר אוכל על סוגיו השונים. הלכנו לאורכו, נהנים מהאוירה. כשיוצאים מהמתחם המקורה יש המשך של המון חנויות מעניינות, בתי קפה עם מוזיקה כייפית, וכך הלכנו והלכנו והלכנו...היה יום ראשון אז היה די מלא. הרחובות מסביב היו שוקקים. בשלב מסוים כבר התעייפנו מכל ההמולה, אז חתכנו לכיוון הנהר. הנהר עצמו נראה לא משהו.. לאורכו הייתה טיילת נחמדה עם ספסלים. מרחוק ראינו את הספינה שעליה נשוט בערב. החלטנו שנגיע עם רכב ונמצא חניה, כי בכל זאת היתה הליכה רצינית עד לשם.
חזרנו לשוק, שתינו משקה פירות. מה עכשיו?
ברשימה שלי של הדברים שכדאי לעשות בניו אורלינס רשמתי שיש שם 4 קווים של מעין קרוניות הנקראות STREET CAR ואפשר לנסוע איתן לאורך העיר באזורים שונים ולחוות אותם בדרך כיפית. זכרנו שראינו תחנה של אחד הקווים ממש ליד הכניסה לטיילת של הנהר ,אז הלכנו אליה. החלטנו שניקח את הקרונית עד לתחנה האחרונה ונראה עוד אזורים בעיר, ואז נחזור אתה לתחנת המקור.
חיכינו עם עוד אנשים וכשהגיעה הקרונית עלינו ושילמנו הלוך ושוב. בהחלט חוויה נחמדה. אכן הגענו איתה לאזורים נוספים בעיר שנראו מאד נחמדים, ראינו את נקודות ההצטלבות עם הקווים האחרים, ובתחנה הסופית המתנו עד שתצא לדרך שוב. הקרונית היא קרונית של פעם, עם מושבים מעץ. אסור לאכול או לשתות בה - הקפידו מאד.
ירדנו בתחנת המקור וחזרנו לדירה ברגל עייפים אך מרוצים. היה ממש נחמד.
החלטנו לנוח בדירה עד לשעה בה נצא לכיוון המזח ממנו יוצא השייט.
-
הגיעה השעה לצאת לכיוון המזח ממנו נצא לשייט המיוחל. לקחנו מרווח זמן כדי לראות היכן נחנה. כמובן שהייתה חנייה מסודרת בסמוך למזח ולקופת הכרטיסים. שמחנו שמצאנו מהר חניה ושמנו פעמינו למכונת התשלום. מתחילים בתהליך ועומדים להתעלף - על חניה ל - 3 שעות (שזה משך השייט) נאלצנו לשלם 45$
. מחיר שערורייתי לכל הדעות. אבל מה נעשה? החונים במקום הם בעצם לקוחות שבויים כי אין בנמצא חניה חינמית כלל. אם רוצים לשים את הרכב במקום פושטי ברחוב, זה מאד רחוק ולא התחשק לנו לצעוד בחושך באזור הזה.אז בלענו את הצפרדע. ממילא מוציאים כל כך הרבה כסף אז יאללה. שיהיה.. העיקר תיכף שייט!
נעמדנו בתורים מסודרים וארוכים מאד. סמוך לנקודת העלייה לאוניה חילקו אותנו לאלה שקנו שייט עם ארוחת ערב ונכנסו ישר למתחם המסעדה, ולאלה שבחרו בשייט ללא ארוחה. אנחנו השתייכנו לקבוצה השנייה. עלינו והתמקמנו בסיפון אחד לפני העליון. היו הרבה כיסאות לאורך הסיפון אז מיד התיישבנו לנוח מהתור המעייף.
לאט לאט שקעה השמש ואנשים עוד המשיכו לזרום לאוניה.
בשעה טובה יצאנו לדרכנו. קיבלנו הסבר ברמקול על האוניה עצמה, ועל מה שראינו בסביבה ותוך כדי השייט. למטה היה מעין מזנון לקניית משקאות וחטיפים.
נאמר לנו שתזמורת הג'ז תנגן בחזור. לאחר זמן מה האוניה נעצרה לפרק זמן בו יכולנו לשוטט בין הסיפונים ולשבת לשתות משהו תוך כדי בהייה באנשים האחרים..
בחזור ניגנה התזמורת וזה היה פשוט נפלא - ג'ז אמיתי וכייפי. מאד נהנינו. המוזיקה ליוותה אותנו עד לחזרה לחוף מבטחים. המראה של ניו אורלינס בלילה, על בנייניה הגבוהים מכיוון החוף, היה מרהיב.
חזרנו לדירה אחרי יום מהנה. מחר עוזבים.. בצער
.
