כל הג'ז הזה ושאר פרפראות - טיולינו הנפלא בדרום מזרח ארצות הברית 🎷 🚢 🥞
-
תודה לכל העוקבים והעוקבות שנותנים לי לייקים - מחמם את הלב!
-
@meravshell
תודה לכל העוקבים והעוקבות שנותנים לי לייקים - מחמם את הלב!
-
3/4
בוקר אחרון בדירה הנהדרת ובניו אורלינס... חייבים לחזור לכאן, אין ברירה
. למרות המסע הארוך להגיע אליה.. שווה את זה, ללא ספק.יצאתי למרפסת לשבת קצת בכסא הנדנדה.
החלטנו ללכת לאכול ארוחת בוקר בבית קפה חמוד ברחוב סמוך, ששמנו עליו עין אתמול. אז נכנסנו למקום - חמוד ללא ספק.
הזמנו ארוחה קלה - במקרה שלי החלטתי שהגיע הזמן לאכול פנקייק כהלכתו - אמריקה בכל זאת
. אז הגיעו לשולחן ביצים והגיעו כמה פנקייקים בגודל ענק -ואני מתכוונת ענק... פנקייק עם blueberries - אם כבר אז להתפנק עד הסוף. בקושי התגברנו עליהם ביחד. היה טעים
שבנו לדירה ונפרדנו מהמארח הנחמד. כמובן שהשיחות הכי מעניינות תמיד קורות כשעומדים להיפרד.. וכך פצחנו בשיחה מעניינת ולמדנו להכיר קצת את הבחור.
יצאנו לדרך. נראה היה שעומד להיות חם..
היום שוב יום ארוך של נהיגה כאשר הכיוון הוא צ'אטאנוגה, וגם את הנסיעה הזו חילקנו ליומיים. ניסיתי מראש למצוא מקומות מעניינים לטיול ביום הזה, איזה עצירות שוות, אבל לא ממש מצאתי. אז אמרנו שכל מה שנראה ונחווה בדרך יתקבל בברכה. המוטו שלי הוא שכל מה שקורה לנו בחיים הוא חוויה, על אחת כמה וכמה כאשר נמצאים בחו"ל.
הנסיעה הייתה שוב בין שדירות עצים. שוב נכנסנו למיסיסיפי (מתה על איך שהם כותבים את המילה מיסיסיפי באנגלית - עם סלסולים באותיות). עצרנו באיזה תחנת דלק שהיה בה איזה סופר מקומי קטן. החום היכה בנו ללא רחם. בחנות המוכרת עונה כמו שבסרטים תמיד רואים - תמיד מסיימים את המשפט עם sweety..תוסיפו לזה מבטא דרומי כבד והרגשתי באמת כמו בסרט אמריקאי על איזה עיירה נידחת בדרום
חוויה או לא חוויה?המשכנו לנסוע ובחוץ חם.. מזל שלא מצאתי דברים מיוחדים לעשות - אי אפשר היה לעשות כלום בחום הזה ובטח לא לטייל ברגל. יום מתאים לנהיגה ארוכה.
עצרנו בעוד מקום מנוחה ואפילו ללכת מהחנייה עד למבנה עם המודיעין והשירותים היה חם..
עברנו את העיר בירמינגהם והגענו למלון שלנו להלילה.. כמה טוב שהמקומות האלה נוחים להגעה ויש גם היכן לאכול ולשוטט.
בית הקפה בניו אורלינס
-
4/4
קמים כרגיל לבוקר חמים.. אין חדש תחת השמש
האמת, התחלתי קצת להילחץ לפני כמה ימים והדבר היה קשור לסדר פסח שהיינו אמורים להשתתף בו בבית חב"ד בצ'אטאנוגה, ולעניין מזג האוויר.. כשהיינו עדיין בבית בשלב האריזות, בדקתי מה מזג האוויר הממוצע בזמן הזה באזור צ'אטאנוגה והסביבה. הבנתי שאמור להיות נעים עד קריר. בטח לא חם
. מי חשב על חום??אני לא יודעת כמה אנשים נתקלו בבעיה הזו, אבל לי באופן אישי די קשה להחליט מראש איזה בגדים אביא לאירועים מיוחדים כשאני בחו"ל. זה די הימור. אבל לרוב, לא הייתה בעיה. למשל כאשר היינו באוקטובר בגרמניה היה לי די ברור שיהיה קריר ולכן הבאתי ביגוד מתאים לתערוכה שהשתתפנו בה ולארוחות במסעדות עם קולגות.
אבל כאן לא הייתי בטוחה. הבאתי סריגים דקים ליתר ביטחון. רוב הבגדים היו כמובן בגדי טיולים..
בקיצור - נפלנו על כמה ימים חמים ועדיין קיננה בי התקווה שכאשר נגיע לצ'אטאנוגה, שהיא טיפה יותר צפונית, יהיה נעים יותר.. אחרת מה נלבש?
מה יחשבו עלינו אם נבוא בבגדים פושטיים
?. החלטנו לחכות עם הלחץ הזה עד למחרת - יום ליל הסדר.מה בתכנון היום? ביקור באאוטלט שנמצא לשמחתינו ממש על הדרך לצ'אטאנוגה - NORTH GERGIA PREMIUM OUTLETS כאן המקום לציין שנכנסנו שוב למדינת ג'ורג'יה. שכחתי לציין את מעברי איזורי הזמן שחווינו ביום השני ועכשיו.. בהתחלה לא קלטנו מה קורה. אצלי בטלפון הייתה שעה מסוימת, השעון ברכב הראה שעה אחרת. התבלבלנו לגמרי חח. בדרך לניו אורלינס הרווחנו שעה כי נסענו מערבה, אחר כך חזרנו צפון מזרח הפסדנו אותה בחזרה.. ממש התכוננו לשינוי השעה רק לא ידענו בדיוק מתי זה יקרה.. כל הזמן כיוונו שעונים..
בחזרה לאאוטלט - מצאנו אותו די בקלות, החנינו גם בקלות והלכנו להסתובב לנו בכיף.. משום מה לא היו הרבה אנשים שם. אז היה נעים להסתובב. אני באופן כללי לא ממש סובלת קניונים (בעיקר בארץ..) אבל יש משהו באאוטלטים הגדולים האלה.. מחליטים היכן להיכנס ומה לראות, יש ספסלים בכל מקום . נחמד. אבל החום.. מה יהיה??
סיימנו והמשכנו לצ'אטאנוגה.
-
הגענו בשעה טובה לצ'אטאנוגה שהיא מקום לא גדול אבל ידוע בשל מספר אטרקציות נהדרות, נהר הטנסי (אהה שכחתי לומר - עברנו עוד מדינה - נכנסנו לטנסי), וגשרים מקסימים. וויז הוביל אותנו בכביש שהעלה אותנו במעלה הר שנקרא LOOKOUT MOUNTAIN המשקיף על העיר ועל נהר הטנסי המתפתל ובו נמצאות אטרקציות מפורסמות. הגענו למקום הלינה - מקום מקסים, טובל בתוך עצים, עם פינות ישיבה נחמדות המשקיפות לנהר. אפילו פינת ישיבה סביב בור מדורה (בדיוק מה שרצינו בחום הזה חח), בקתות נפרדות - 10 במספר, ומבנה שמשמש כחדר האוכל בבוקר ובשאר הזמן פתוח למי שרוצה לצפות בטלביזיה על כורסאות נוחות ולהכין לעצמו קפה או תה עם עוגיות.
התמקמנו בחדר המקסים שיש בו מרפסת לנהר ואפילו קיבלנו אטמי אוזניים משום מה (מעניין למה.. לשמחתינו לא היה בהם שימוש - כל כך שקט שם) וחשבנו מה לעשות. החלטנו לרדת לעיר עצמה. בעלי חיפש ומצא פארק מעניין, ענק, עם הרבה פסלים. אז נסענו לשם. איזה מקום מקסים!! שוטטנו שם בינות הפסלים, מתפעלים מהיצירתיות ונהנים מהשקיעה.
אחר כך נסענו לאיזור העתיק של העיר - איזור חמוד עם הרבה מקומות אוכל. דווקא סתם בית קפה לא מצאנו אז רק הסתובבנו, התרשמנו מתחנת מכבי האש הצנועה שהיתה שם, וחזרנו לחדרינו הצנוע.
מחר יום עמוס יחסית, עם מספר אטרקציות שתיכננתי, ובערב - ליל סדר בבית חב"ד, לראשונה בחיי מחוץ לישראל..
כאשר ניסיתי לקנות כרטיסים בארץ לאטרקציות השונות, נחסמתי עם הודעה לגבי בעיות ביטחון.. רק כאשר היינו עם ווי פיי בארצות הברית,יכולתי לקנות אותם.
אז קניתי כרטיסים למפלים שעוד ידובר עליהם, לבוקר. היינו צריכים לתכנן את האטרקציות כך שלא יהיו ביזבוזי זמן ושנוכל לחזור לחדר להתרענן לפני הנסיעה לבית חבד.
רציתי לקנות כרטיסים לאטרקציה השניה לאחת וחצי בצהריים אבל בעלי אמר שאין טעם לקנות מראש כי שתי האטרקציות סמוכות זו לזו ושמחר כבר נגיע לשם אחרי המפלים ונסתדר. הסכמתי איתו והשארנו את זה כך. BIG MISTAKE
-
5/4
אחרי שינה חצי ערבה ( כי נכנסו לחדר כל מיני חרקים קטנים שמאד דומים לחרקים שיש לנו בבית בימי החום והסתובבו על התקרה.. לא נורא מה שנקרא..) קמנו לבוקר - נחשו איזה? נכון.. חמים ונעים.. הבנו שהלך עלינו ונצטרך לאלתר משהו סביר מהחולצות הקצרות שהבאנו איתנו כדי לייצג בכבוד את ישראל בסדר פסח היום בערב. הסריגים עם כל הכבוד, ייאלצו להישאר במזוודה ולחכות לימים קרים יותר.
הלכנו לחדר ארוחת הבוקר, לקחנו כמה דברים ויצאנו לאכול על המרפסת המשקיפה על נהר הטנסי.
בסיום הארוחה, נסענו ברכב במעלה ההר על כביש מאד נוח למפלי רובי RUBY FALLS. כרגיל אצל האמריקאים, קיבל את פנינו מתחם גדול, מסודר, מטופח עם המון חנייה. אמנם השעה הייתה 10 בבוקר, אבל כבר היו המון אנשים. נכנסנו למתחם, ונאמר לנו לחכות (כמובן בחנות המזכרות, אלא מה..) לזמן שאליו קנינו את הכרטיסים.
המפלים האלה הם מפלים הנמצאים במעמקי מערה, כלאמר תת קרקעיים. הגיעו תורינו ונכנסנו למעבר המוביל למעלית שתוריד אותנו למעמקי האדמה. קיבלה אותנו בחורה צעירה, עליזה באופן מיוחד שהודיעה לנו ש we're going to have fun!! כאשר את המילה fun היא ביטאה בצורה מאד דרומית שעוד ניתקל בה רבות. בהתחלה קצת עצבנה אותי המתיקות והעליצות המוגזמים שלה, אבל אחרי כמה זמן התרגלתי ואפילו חיבבתי אותה
. אולי זה קשור לעובדה שכשהיא שמעה שאנחנו מישראל (עשינו סבב היכרות חח) היא דאגה לבדוק מה שלומינו כל כמה זמן. (אהה.. וגם העניין הפעוט של הטיפ בסוף
אבל לא נחשוד בכשרים). סבב ההיכרות גרם לנו להרגיש כמו בטיול שנתי, ותרם לכך גם העניין שהיה מישהו שתמיד היה אמור להיות בסוף. כל כמה זמן היא שאלה אם הוא עדיין מאחורינו.. נחמד.הלכנו אחריה במערה, בשבילים צרים. ראינו הרבה נטיפים, צורות מענינות וקיבלנו הסברים.כל הזמן.
לבסוף, הגענו אל הדבר האמיתי. עצרנו וקיבלנו תידרוך (!) והסבר מדוקדק. המדריכה אמרה שאנחנו עומדים להיכנס לחלל בו נמצאים המפלים. החלל חשוך - היא תכבה את כל התאורה כדי להעצים את החוויה, ואז האורות ידלקו ויהיה לנו זמן מוקצב ליהנות ולצלם. נכנסנו לחושך מוחלט ואז נדלקו האורות והמוזיקה וכולם צעקו וואו...
האורות הצבעוניים התחלפו, המוזיקה תרמה וכולם הזדרזו לצלם ולהצטלם. באמת חוויה נהדרת.
ONE MORE MINUTE נשמעה הקריאה - דקה לצלם ולצלם עד היציאה מחלל המפלים. חזרנו שוב בשבילי המערה, עד שיצאנו במעלית החוצה ישר לחנות המזכרות.
היה כיף!
מה עכשיו? ישבנו בבית הקפה שם למנוחת הלוחם על קפה בלי מאפה. אמרנו שאחרי זה ניסע לאטרקציה הבאה שאליה לא קנינו כרטיסים מראש. פתאום קיבלנו הודעת ווצאפ מגיסי עם קישור לזום משפחתי. עכשיו סדר פסח בארץ.. אופס.. אז נכנסנו לקישור ואמרנו יפה שלום לכל המשפוחה. הסברנו שאנחנו במקום ציבורי ולא יכולים להישאר מחוברים. (בשנה שעברה היינו בדרום איטליה בזמן סדר פסח והצטרפנו לסדר המשפחתי בזום. את סעודת החג ערכנו אחר כך במסעדה איטלקית).
יצאנו והמשכנו בהר לאטרקציה הבאה - ROCK CITY.
-
שוב סליחה על כפל התמונות. בהכל אשם המחשב
-
כאמור, המשכנו לאטרקציה הבאה - ROCK CITY GARDENS. החנינו את הרכב ופנינו לעבר הקופות. נחילי אנשים היו שם
. אבל אני הייתי נחושה - הולכים לקנות כרטיסים. אז עמדנו בתור, החום התחיל להציק וללב התגנבה תחושה לא נעימה.. התור בקושי זז. אחרי חצי שעה הבנו למה - בקופה ישבה קופאית יחידה.. ממש ריחמנו עליה. סוף סוף הגענו אליה ואז היא אומרת - הכרטיסים שנשארו הם לשלוש בלבד... איזה בעסה!!! למה לא קנינו מראש!!! חשבנו שתי שניות וויתרנו בצער רב מאד.ממש התבאסתי כי קראתי על המקום וחיכיתי לטייל שם, והייתי קונה כרטיסים בבית אילולי החסימות המעצבנות של אתר מכירת הכרטיסים. כדי להגיע בשעה 3 היינו צריכים להעביר זמן וזה אומר לרדת מההר או סתם להיות בחדר. רצינו להספיק לנוח ולהתרענן לפני היציאה לבית חבד.
אז יצאנו משם כשאני זעופה מאד והודעתי שזו פעם אחרונה שאני מתייעצת לגבי קניית כרטיסים..
מה עושים? החלטנו לרדת לעיר עצמה, לאזור הנהר ולשוטט הם. החנינו את הרכב והתחלנו ללכת לכיוון הנהר. האזור ממש נחמד, עם בתי קפה חמודים ליד המים. חלפנו על פני מוזיאון לאומנות ועלינו על אחד מהגשרים להולכי הרגל. הלכנו והלכנו עד שהחום הכריע אותי. חזרנו לכיוון המכונית ומצאנו מסעדה איטלקית נחמדה.
אכלנו וחזרנו לחדר להתרעננות ומנוחה קצרה. האמת שהייתי קצת לחוצה מהסדר הזה. כדי להירשם אליו, פניתי במייל לחב"ד בעיר, עוד מהארץ כמובן, כי מסתבר שהיה ביקוש אדיר והמקומות נחטפו. נרשמנו תמורת סכום צנוע של 12$ לאחד - סכום פעוט בהתייחס לכמויות האוכל שעוד יסופר עליהם.
מאז ההרשמה אני במיילינג ליסט שלהם - מקבלת מיילים עם תובנות, הרצאות וכו מהרב. קיבלנו השבוע הזמנה לבילוי מגניב בל"ג בעומר - ממש הצטערנו שאנחנו לא שם
- בילוי ליד נהר, רפטינג, ברביקיו, ועוד ועוד.. שווה להיות יהודי בצ'אטאנוגה..
-
המשך יום ליל הסדר:
כאמור היה חם מאד, הסריגים היפים שהבאנו נשארו מיותמים במזוודות והחלטנו ללבוש חולצות פשוטות אך סבירות שהיו לנו.
יצאנו לכיוון בית חב"ד בעזרתו האדיבה של וויז. הגענו לכתובת הנתונה ונכנסנו לחניה שליד בית גדול ללא שום אזכור לכך שזהו בית חב"ד. כלום. כנראה מטעמי ביטחון.
לא היינו בטוחים שהגענו למקום הנכון בכלל, עד שהגיעה עוד מכונית ויצאו ממנה זוג צעיר והבחור היה עם כיפה. נכנסנו בעקבותיהם, קצת נבוכים. בכל זאת לא מכירים אף אחד. המקום היה מלא אנשים וילדים. היתה עמדת קבלת פנים עם שתייה על כל סוגיה. לפני כן עברנו בעמדת רישום בה בדקו שאנחנו ברשימה.
לאחר זמן מה נכנסנו לחדר ענק, מסודר עם שולחנות עגולים שעליהם סלטים ומצות ועוד. כל אחד קיבל פתק למספר השולחן שלו. הנחנו ששמו אותנו עם שאר הלא קשורים..
התיישבנו ליד השולחן וראינו את שכנינו לסדר הפסח. שכני פנה אלי במבטא דרומי כיאה וכנאה, הציג עצמו ואת אחיו שישב לידו - שניהם מהקהילה היהודית הקטנה בצ'אטאנוגה. הצגתי אותנו ואמרתי שאנחנו מישראל. פניו אורו. ניכר שהתרגש. מסתבר שהיינו אטרקציה - היחידים מישראל באותו סדר פסח. סיפר ששנים רוצה להגיע לישראל אבל לא יכול מבחינה כלכלית שכן הוא מרצה למתמטיקה בקולג' ושאין לו הרבה.. אמרתי לו שאני מבינה לליבו שכן גם אני מורה
.. אחוות המורים - אין כמוה..בכל אופן, לאורך כל הסדר שוחחנו ללא הפסק. איש מרתק ומשכיל. למדתי הרבה דברים מענינים.
ליד בעלי ישב בחור גדל מידות. הוא פנה אליו ואמר לו שהוא זיהה את העברית. מסתבר שלפני שנים הוא נולד וחי בישראל, אך עבר מזמן לארצות הברית. ומאז כמעט לא יצא לו לדבר עברית. אז גם הוא סיפר דברים מענינים, הרבה בדיחות שמי שצחק מהן זה הוא עצמו בעיקר - צחוק גדול
-
אז חברה טובה היתה לנו. הכי חשוב.
הרב שניהל את הסדר עלה לבמה הקטנה, סיפר כמה דברים ונראה בחור כריזמטי ודי מצחיק.
מסתבר שהסדר היה הפוך ממה שאנו מכירים. היתה כנראה איזו סיבה הקשורה לשתיית היין, אבל לא ממש הבנו אותה. קודם אכלנו את המנה הראשונה, אחר כך הביאו עוד ועוד אוכל ושתייה.. באמת בנדיבות וברוחב לב. המון מלצרים. אוירה נעימה. לבסוף התחילה הקראת ההגדה, כשכולם שבעים.. הרב ניהל את הסדר בצורה מקסימה, חלק מהדברים נקראו באנגלית, השירים הושרו בעברית, בין לבין הסברים , ומופעים של הילדים. לבסוף חילקו קינוח טעים.
היה סדר מקסים. היה כיף ומרגש להיות חלק מהקהילה הזו שהורכבה מיהודים מהעיר עצמה והרבה מהסביבה. פגשנו אנשים מקסימים. בסוף ניגשנו לרב להודות לו על הסדר.
תם לו עוד יום.
מחר - איזה כיף! נוסעים ברכבת פוניקולר תלולה מאדדדד. כרטיסים נרכשו מבעוד מועד - למדנו את הלקח
.לילה טוב צ'אטנוגה.
-
בוקר טוב!
היום מזג האוויר קריר ונעים יותר - האם אנחנו מריחים שינוי?
6/4
אז צלחנו אתמול בשלום את ליל הסדר (אפילו פעמיים, אם מחשיבים את הזום הקצר עם המשפחה בצהריי היום
) ואפילו נהננו מאד.אכלנו ארוחת בוקר נחמדה, ביצענו צ'ק אאוט, נפרדנו ממקום הלינה המקסים וירדנו אל העיר לכיוון נקודת היציאה של הפוניקולר. זהו פוניקולר (רכבת שיניים) עם שיפוע של 72 מעלות(!) שכולו חלונות על מנת למקסם את חווית הנסיעה. החנינו בחניה הגדולה, שילמנו במכונה ופנינו לעמוד בתור יחד עם כל מי שקנה כרטיסים לשעה שלנו. תפסנו מקומות בקרון והוא החל בעליה במעלה ההר. בהתחלה בשיפוע סביר, אבל לקראת החלק האחרון של הנסיעה השיפוע נעשה מאד תלול. כולם הוציאו קריאות התפעלות, מבוגרים וילדים כאחד. כיף אדיר.
במושב לידינו ישב בחור צעיר במשקל מאד מאד גדול (וזו לדעתינו הבעיה מספר אחד של ארצות הברית - משקל היתר שרק הולך וגדל ומחמיר - נורא ואיום - אי אפשר לדמיין אפילו איזה אנשים כבדים ראינו). בקיצור, כשהקרון נעצר, קמנו כדי לצאת החוצה לתצפיות ולסייר בסביבה. מזכירה שהקרון נעצר כשהוא בשיפוע של 72 מעלות. כמעט אנכי. ניסיתם פעם לעמוד בכזה שיפוע? בקושי הצלחנו לצאת. הבחור הכבד מאד כמעט עף אחורה מסכן.. בקושי רב הצליח לקום וללכת. בחור צעיר.
יצאנו החוצה למרפסת עם תצפית נהדרת על העיר ועל נהר הטנסי. אחרי שמיצינו, יצאנו לרחוב לשוטט בו. איזה מקום מהמם! רחוב מטופח עם בתים מרשימים ויפיפיים. כל אחד יותר יפה מהשני. בטח עשירי העיר שיכולים להרשות לעצמם גרים שם. בקצה הרחוב היה פארק מקסים. הצצנו מבחוץ וויתרנו על הכניסה. חזרנו על עקבותינו וירדנו בחזרה בפוניקולר.
מזג האוויר אכן התחיל להשתנות...
-
כחובבת חנויות עתיקות בארצות הברית, חיפשתי בגוגל חנויות בסביבה. החלטנו ללכת על החנות בכניסה (במקרה שלנו ביציאה) מהעיר. חוויה בפני עצמה.. חנות כרגיל גדושה בחפצים שונים ומשונים, כיף גדול למי שאוהב. חרשתי אותה ומצאתי כמה פריטים קטנים. בינתיים בעל המקום ערך שיחה ארוכה עם משהיא מבוגרת - כנראה לקוחה קבועה. שוחחו על מה שקורה איתם, מה חדש מבחינת המשפחה, הצרות וכו. בקיצור - כמו המכולת השכונתית אצלנו - מקום להתעדכן וקצת לרכל. רק במבטא דרומי
.בקיצור, הגעתי לקופה היכן שבעל המקום עמד ו... נעלם הבחור. חשבתי אולי יצא החוצה אז הצצתי החוצה - כלום. מחכה, מחכה, בעלי במכונית גם מחכה... הרגשתי קצת מטופשת. יכולתי לגנוב לו את כל החנות.. מה עושים? שנייה לפני שהחלטתי לעזוב את הפריטים, החלטתי להציץ בחלק נוסף של החנות שנראה ריק (בגדי ילדים - מה הקשר? 
) ופתאום אני רואה את הבחור ליד מה שנראה כמו משקל לשקילת דברי דואר - נותן שירות לבחורה. מסתבר שהמקום משמש גם כסניף דואר כנראה 
. היה להם זמן לקשקש ולפטפט כשהחנות ללא השגחה, ללא חשש. אהבתי את זה. קצב חיים אחר.. כשסוף סוף הבחור חזר לקופה, גם שם הכל נעשה בעצלתיים. פטפטנו קצת, ויצאתי לדרכי.יצאנו לדרך הלא מאד ארוכה לנאשוויל (איזה כיףף). מזג האויר הלך והתקרר, הלך והתענן. בדרך עצרנו בסופרמרקט להצטיידות. הגענו לנאשוויל ומצאנו מהר את מקום הלינה המהמם שלנו ליומיים הקרובים בשכונה הגרמנית (יש דבר כזה מסתבר - אחלה שכונה). זהו מבנה היסטורי בשכונה היפה הזו שהפכו אותו למלון בוטיק עם 10 סוויטות. כל אחת קרויה על שם נשיא אחר. היה מעין סלון עם ספות וכורסאות ושולחנות אוכל קטנים ששם אכלנו ארוחת בוקר ושם גם אפשר היה לשבת מתי שהתחשק. היה קפה חופשי עם מבחר ענק של קפסולות מכל הסוגים והמינים. כל יום בחמש קיבלנו קופסת הפתעה - בתוכה היו קרקרים שונים, גבינות, נקניקים, זיתים ושוקולדים, ושתייה לפי בחירה - בירה, יין, מים, מיץ וכו. ממש כיף.
מסתבר שבגלל שנסענו מערבה הרווחנו שעה (שוב
) אז קיבלנו מתנה עוד קצת זמן אור, למרות שהיה מעונן ואפילו קצת טיפטף. התמקמנו בחדר ויצאנו לחרוש קצת ברגל כמה שיהיה לנו כוח. חלפנו על פני פארק מדהים, ראינו את שוק האיכרים הידוע שמחר נבקר, חלפנו על פני מוזיאון מוזיקה ונחשפנו למבנים היפים ולעוד גנים.חזרנו מרוצים למלון הנעים.
-
שכחתי לכתוב את שם המלון: THE GERMAN INN. בערב דרך המחשב, אשים קישור למי שמתעניין. מקום מאד מומלץ למי שרוצה ללון במקום ייחודי ושקט ולא במלונות המרכזיים בנאשוויל.
-
כמובן שטעיתי בשם המלון - השם הנכון הוא THE GERMANTOWN INN.
7/4
קמים לבוקר קריר ומעונן. התחזית אמרה שלא יהיה גשם אז בחרנו להאמין לה.. ויתרנו על שירותי אובר והחלטנו לשים נפשנו בכפנו וללכת ברגל לרחוב הידוע ביותר של נאשוויל הלא הוא רחוב ברודווי. ידענו שההליכה תיהיה ארוכה אבל אנחנו לא חוששים מהליכה בעיר, בפרט שהחום כבר עזב אותנו.
יצאנו מהמלון ושוב התלהבנו מהשכונה היפה והמטופחת, והלכנו לכיוון פארק ירוק וגדול. הלכנו לאורכו ונהננו מהירוק, מהשקט בלב העיר, מפסלים סביבתיים לזכר כל מיני אירועים שהיו פזורים בו. הגענו לשוק שראינו אתמול, הלא הוא NASHVILLE FARMERS' MARKET. שוק גדול, מאד נחמד, עם כל מיני דוכנים לממכר דברים שונים, מחפצי אומנות, דרך תוצרת שונה של מזון, ירקות ופירות ועד למתחם אוכל מגוון מאד. חוויה. סמוך לשוק יש שוק שהוא מעין משתלה לממכר צמחים.
המשכנו בדרכינו הארוכה, ראינו את העיר על בניניה המענינים, חצינו כבישים וגשרים, נתקלנו במקומות חסומים עקב עבודות רציניות בכביש אז ביצענו עיקופים.
לבסוף הגענו לרחוב המפורסם ביותר בנאשוויל. קידמה את פנינו קקפוניה של מראות וצלילים. הרחוב היה עמוס אנשים. לכל אורך הרחוב משני צדדיו יש בארים ומועדונים ובהם להקות וזמרים ששרים ומנגנים בדציבלים גבוהים.
הכל פורץ לרחוב וכל המוזיקה מתערבבת זו בזו. האמיצים נכנסים פנימה כדי לשתות ולהנות מהחוויה עם הסתכנות בהתחרשות. אנחנו הסתפקנו בהצצה מהרחוב. בין באר אחד למשנהו היו חנויות, בעיקר לממכר מגפי בוקרים. שלטי חנויות ריצדו, התחרו מי יותר צעקני. בכביש עצמו נעו כל מיני כלי רכב כמו משאיות פתוחות שעליהן אנשים שותים ורוקדים בקולי קולות. הלכנו והלכנו עד שהרחוב הגיע לקצהו ליד גדת הנהר.נתקפנו רעב, אבל ממש לא התחשק לי לאכול באזור הזה. ובנוסף לכל, צריך למקום החשוב, אז מה עושים בלב העיר?
ראינו מבנה שכתוב עליו מרכז מבקרים, אז נכנסנו פנימה. שם בטוח יש שרותים (וכן בכל סופרמרקט כמובן, שזה מציל חיים חח). שוטטנו קצת, ביקרנו את השירותים ואז הבנו שאנחנו בכניסה לאולם מופעים של העיר..כחלק מהמבנה, יש תערוכה ענקית, מעין מוזיאון, של כל מיני אומנים וספורטאים ילידי העיר. באותו יום הכניסה הייתה חופשית. נכנסנו ומאד נהנינו.
התחלנו לחזור לכיוון השכונה והמלון וחזרנו דרך רחובות אחרים, נחמדים. עדיין הרעב הציק ואז נזכרנו ששוק האיכרים עדיין פתוח ויש בו מתחם אוכל ענק. נכנסנו אליו וישבנו לאכול. היה טעים וזול. המשכנו בדרכינו דרך הפארק מהבוקר ואז סקרן אותנו מבנה מודרני ענק ומרשים שנמצא בקצהו - מאד קרוב למלון. נכנסנו והתברר שזהו מוזיאון לתולדות טנסי. גם הוא בחינם! היה מעניין ןמרתק!! איזה מזל שנכנסנו
.חזרנו למלונינו החמוד, הכנו לנו קפה ולקחנו את קופסת ההפתעות, ונהנינו סתם לשבת ולנוח.
האמת שתכננו להיכנס לאחד מבתי הקפה המתוקים שראינו בשכונה, אבל הסתבר שהם כולם כבר סגורים. זה היה יום שישי הטוב שלפני האיסטר אז הכל נסגר מוקדם.
לא נורא. יש קפה שווה במלון ואפילו בירה
נ .
-
@meravshell סליחה שוב על כפל התמונות..
-
כייף לקרוא ! תודה רבה על הפירוט והתמונות
-
-
תודה על השיתוף.
-
העונג כולו שלי
8/4
קמים לבוקר מעונן וקפוא
. רוצים לשגע אותנו בטיול הזה . רק לפני כמה ימים מתנו מחום וחיפשנו חולצות קצרות ועכשיו נפל עלינו קור... אתמול בערב עשינו כביסה בפעם השנייה - (הפעם הראשונה הייתה בדירה בניו אורלינס.) ניגשתי בבוקר לבחורה שעבדה שם ושאלתי אם יש איפה לעשות כביסה (התכוונתי כמובן לכביסה בתשלום). היא אמרה לפנות בערב לבחורה שתהיה בקבלה ולדבר איתה על זה. בערב לאחר היום הארוך שהיה לנו, פניתי לבחורה (אישה יותר נכון) ומסתבר שכבר מסרו לה את האינפורמציה. אמרה לי לבוא אחריה. עלינו לקומה השנייה ומסתבר שהיא פשוט אפשרה לנו לכבס במכונה של המלון! וכמובן גם במייבש. איזה כיף וכמה נוח. שמתי את הכביסה וחזרתי לפוש בחדר מול הטלביזיה. מכירים את המכונות התעשייתיות האלה? עצומות. כדי להגיע לכביסה בתחתית המכונה עליתי על שרפרף וגם זה לא הספיק חח (כפי שמבינים אני לא שחקנית כדורסל..). הכנסתי כמעט את כל הגוף פנימה. כבר דמיינתי את עצמי צונחת פנימה וכל מה שיראו זה את הרגליים שלי
בקיצור, אחלה שירות. הרגשתי כמו בבית, באמת.חזרה לבוקר - כאמור מעונן וקפוא. יצאנו לדרך הארוכה מזרחה (שוב נפסיד שעה
) לעיירת הנופש גטלינבורג (GATLINBURG) שבפתחם של הרי הסמוקי.בדרך ירד גשם, לפרקים אפילו ממש חזק. קצת היה מלחיץ כי לא ראינו כלום. בדרך עצרנו כמובן לשרותים, קצת סופר ואוכל. הדרך הייתה פשוט מהממת!! כמה עצים, כמה מים וכמה ירוק בעיניים! בתים מתוקים בין העצים. נפלא. התקרבנו לעיירה, וכבר רואים שלטים של שמורת הרי הסמוקי. כמות העצים והמים הזורמים בכל מקום שימחו אותנו מאד. נוסעים ונוסעים בין העצים וובתוך השלווה, פתאום הכביש נכנס ישר לעיירה ובעצם הופך להיות הכביש הראשי שחוצה אותה.
נפלנו לתוך כזו המולה מטורפת - משני צידי הרחוב שלטים של אטרקציות מכל הסוגים והמינים, מסעדות, אורות, צבעים, מלא אנשים על המדרכות, צפיפות ועומס. הלב שלי צנח לתחתונים.
מה עשיתי?
זה לא בשבילנו הרעש הזה.
אבל ידעתי שזה מה שיחכה לנו, ובכל זאת.. לחוות את זה זה OVERWHELMING.
חיפשנו ומצאנו את מקום הלינה שנמצא בפניה קטנה מתוך הרחוב הראשי. מקום מרכזי ועצום. קרוב לכל מה שצריך בעצם. בזמן קבלת המפתח שאלתי אם יש סיכוי שירגע קצת בהמשך השבוע (הגענו ל4 לילות) כי נפלנו על האיסטר. אמרו שכנראה שכן.
נכנסנו לחדר - קצת מיושן, בצבעים של פעם ,אבל נקי וזה מה שהיה חשוב.
בעיירה הזו יש המוני מלונות, מכל הסוגים והמינים ובכל טווחי המחירים. רובם יקרים. יש גם בקתות מעץ אבל אלה היו מאד יקרות וגם במעלה ההר וזה לא התאים לנו.
שמנו את המזוודות ויצאנו לשוטט קצת.
לילה טוב
-
9/4
כפי שבעלי הבטיח, מזג האויר השתנה והגשם הפך לזיכרון רחוק. קמנו ליום שימשי מהמם. אמנם בבוקר עדיין היה קריר אבל הבטיחו שיתחמם בהמשך. עשינו את המסע למקום בו נאכל את ארוחת הבוקר (במבנה המרכזי כאשר אנחנו לנים בבניין עצום אחר). ישר בעלי עיקם את הפרצוף. "מה קרה?" " יותר מידי אנשים".. התרגלנו למקומות שקטים עם מעט אנשים בזמן הארוחה ועכשיו זה הרבה יותר המוני. זה מה יש. אוכל כרגיל עתיר פחמימות וסוכרים. למזלנו אנחנו מאזנים את זה עם ירקות, פירות ,לחם מלא והרבה אבוקדו שקנינו בסופר. בעיקרון אכלנו ארוחת בוקר במלונות, ארוחת צהריים בחוץ, ובערב ארוחה קלה ממצרכים שקנינו. לנו זה התאים והיה מצויין.
מכיוון שזה היה יום ראשון ולא סתם יום ראשון - איסטר - החלטנו שפשוט נצא לשוטט ונזרום, כי בטח כל האטרקציות שתיכננתי יהיו מפוצצות.
אז יצאנו לשוטט בעיירה המקסימה ופנינו לחלק הרחוב שהיה ממש ריק והלכנו לאורך נחל. העצים בפריחה משגעת, האויר קריר ונעים,תענוג.
