GR5 - אלפים צרפתיים
-
-
גם אני קוראת ונהנית מהתיאורים והתמונות, אם כי גם מאלה שלגמרי מסתפקים במסלול של 5-7 קילומטר ביום ולא ברור לי איך אפשר להנות מיותר מזה
-
לגבי הנאה בטרקים או עולם הטרקים אז כמובן שקודם כל to each his own. אחר כך יש גם את ״דברים שרואים מכאן לא רואים משם״. אתה לא יכול להגיע ברכב או רכבל למקומות שמגיעים אליהם ברגל. זה בסדר להסתפק ביעדים שאליהם הרכב מגיע אבל מטבע הדברים המקומות הללו יותר מתויירים ויש כאלו שמחפשים את המקומות שמעבר. עכשיו לגבי הקושי (שיכול אולי גם להגיע לסבל במקרים קיצוניים אם נגיד הלכת שלא מבחירה יום שלם בגשם או בחום ) אז אולי זה סובייקטיבי אבל לטעמי ומניסיוני הוא מעשיר ומעצים את ההנאה. זו תופעה פסיכולוגית אני מניח שמה שבא בקלות נעלם בקלות. למשל בפעם הראשונה שהגעתי לגליישר פוינט ביוסימיטי ברכב עמדתי נפעם מול הנוף השופע. אחר כך הסתובבתי למגרש החניה שמאחורי ולחנויות האוכל והמזכרות וחשבתי זה מה יש. אחר כך הייתי שם פעמים רבות נוספות ברכב ותמיד זה היה יפה אבל ענייני חניה והמון אנשים סביבך … וכו. לפני 20 שנה הייתי שם בפעם האחרונה אבל עליתי דרך השביל מהוואלי בחורף טיפוס של 1000 מטר על 7 קילומטר וזו הייתה החוויה האולטימטיבית למרות שאת הנוף מלמעלה כבר הכרתי. קודם כל הנוף לא מתגלה באחת אלא לאט לאט ומזוויות שונות וגם כאלו שלא רואים מלמעלה. דבר שני (זר לא יבין), אתה ״מרוויח״ את הנוף ולא ״מקבל״ אותו ביציאה ממגרש החניה. כמובן שבחורף הכביש סגור ואז אתה נמצא שם עם 30 איש שאוהבים ללכת ולא עם 3000 שבאו להראות לבן דוד ממקסיקו, ישראל או מצריים את פלאי הטבע של יוסימיטי, מפוצצים את החניה וצריכים גם לאכול משהו שמישהו יכין להם. עכשיו על ווקטור אחר לגמרי לא יודע אם חשת בהבדל בטעם של קוקה קולה (שאני לא שותה אף פעם אלא אם כן חבר מוציא לי מהמקרר באוטו שלו) בסוף יום הליכה אפילו מתישה, או בטעם של כוס בירה בסוף יום כזה או אפילו בטעם של הקפה הרגיל של הבוקר אם אתה שותה אותו אחרי רכיבה מאומצת בבוקר (שלא עשיתי כבר יותר מעשר שנים) או ריצה ארוכה ארוכה. זה טעם אחר לגמרי כאילו ששמו במשקה ״מדגיש טעם״ רק שזה מגיע מבפנים מותכך ולא כתוסף.
-
תודה דרור על ההשקעה בהסבר מפורט על ההנאה מעולם הטרקים. דווקא הדוגמא של יוסמיטי מתאימה לי, כי הייתי שם. ביקרתי שם פעם אחת בלבד, והגעתי עם רכב לכל המקומות שניתן להגיע אליהם ברכב או בהליכה לא ארוכה ממגרש החניה. ראיתי את הנופים המרשימים מהזויות שאפשר היה לראות ובהנאה רבה, אך לא מצאתי שום סיבה לחזור לשם פעם נוספת. אכן אינני מסוגל להבין את את הערך המוסף של הנאה הנובעת ממאמץ גופני מיוחד, וזה שמור לטרקיסטים, וכל הכבוד לכולכם!
-
הי, נהניתי להצטרף לעוקבים!
לצערי גדול עלי בכמה מספרים (כבר ביום הראשון התעלפתי מתוספת הגובה - לא ידעתי שמישהו מסוגל לעלות את זה ביום אחד..)
אבל נראה בהחלט קוסם!!
איזור שבהחלט רוצה לחזור אליו גם אם לא לכזה טרק מלא
-
תודה פנינית!
למען הסר ספק: אני לא מציינת נתונים כדי להרתיע (או כדי להתרברב!). הנתונים לא חשובים. הם מאפיין של השביל, כפי שאני הלכתי אותו (הם חשובים עבור מי שחושבת ללכת את השביל הזה, באופן דומה לזה שאני הלכתי אותו, אבל לא משום בחינה אחרת).
יש שבילים אחרים - שהנתונים שלהם שונים. ואפשר גם את השבילים ״שלי״ ללכת בחלוקה אחרת, עם דילוגים, בחירת מקטע מתאים, סגנון הליכה שונה משלי (קבוצה, בקתות מול אוהל, הקפצת ציוד) וכו׳.
אני מאוד מקווה שהבלוג שלי מראה איך אפשר להוציא לפועל הליכה של שבילים ארוכים, עם התחשבות במגבלות - ולא חשוב מה הן.
המטרה שלי היא לעודד את מי שהרצון בוער בה - למצוא את הדרך שלה ללכת שביל (שמושך אותה), בדרך שמתאימה לה!
כדי לחדד: זה יכול להיות שביל שטוח בהולנד, זה יכול להיות שביל הררי אלפיני (גם את אלו אפשר, בחלוקה מתאימה למתן במידה כלשהי), זה יכול להיות שביל מדברי, זה יכול להיות פילגרימאג׳ חצי-עירוני - זה יכול להיות ממש כל שביל. אני בהחלט לא מזמינה אף אחת ללכת כמוני! אני לא רלוונטית.
חשוב לי לעודד מי שנושאת בלב חלום כזה - לא לתת למגבלות (ולתגובות הסביבה!) למנוע ממך - לבצע אותו. זה אפשרי! זה כמעט תמיד אפשרי - בדרך שלכן.
(מיותר לציין אבל זה כמובן בסדר גמור להתעניין ולשאול - גם מבלי שאתן בעצמכן רוצות ללכת שביל כזה)
"hike your own hike"
(ואני פה גם כדי לעזור, באופן אישי
)אגב, זה נכתב גם עבור גברים
-
-
ענבר יקרה ואלופה,
בינתיים נהנית מהתמונות ומחכה לכמה ימי חופש כדי להתעמק בקריאה של הבלוג המפורט. יש למה לחכות
-
-
אוי אוי אוי, איזה איחור לא אופנתי מצידי.איזה כיף, סיפור חדש,של גברת IO מזל שיום כיפור ואוכל להשלים
-
-
תמונה באמת יפיפה. במה את מצלמת ענבר?
-
תמונה באמת יפיפה. במה את מצלמת ענבר?
תודה דרור!
הפעם החלטתי לא לקחת מצלמה בכלל. כדי לחסוך במשקל. כך שצילמתי רק בסלולרי (סמסונג s22).
כצפוי : הבעיה העיקרית היא בזום. ולכן : צילום בעח (שאני מאוד אוהבת!), בעיקר קטנים או רחוקים (יש לי למשל צילומי ציפורים ממש מוצלחים שנלקחו במצלמה איכותית עם זום), נפגע מאוד (פגשתי כמה מרמיתות די מרחוק בשביל הזה, ולא הצלחתי להפיק תמונה אחת ראוייה). פרט לכך - הטלפון עושה את העבודה. בהחלט נק למחשבה/התלבטות עבורי...
-
אמחיש את הנ״ל באמצעות צמד תמונות (צולמו במצלמה איכותית עם זום אופטי טוב, באנגליה).
הראשונה ללא זום:
האם אתם מזהים ציפור שיר קטנה על אחד העמודים של הגדר? (למי שלא הצליח: סיפרו 6 עמודים קדימה
)וכך נראית הציפור מאותה נק׳, בעזרת זום:
אין סיכוי להפיק כזה דבר עם הזום של הסלולרי.
עכשיו נותר להחליט עד כמה זה חשוב לי...
-
@io אני קוראת את סיפור ה-GR5 שלך לאט לאט, כדי שלא ייגמר, ומתענגת עליו כמו יין טוב. לחיים!
-
חחח הלוואי. כושר מינימלי
הכל יחסי,
כנראה שמה שאת מגדירה ככושר מינימלי לדעת אחרים מסמל כושר בכלל לא רע.
לדעתי, חלק גדול מרמת הכושר נמצא בראש. כמו הקטר הקטן שאמר I think I can
-
אין ספק שיש חלק מנטלי משמעותי מאוד בהתמודדות עם שביל ארוך (בהכרח יהיו קטעים קשים, השאלה היא איך מתמודדים).
מסכימה לגמרי גם בנוגע ליחסיות של עניין הכושר.
פרסמתי זה עתה את החלק האחרון בהחלט של המסע .
תודה לכל מי שליווה אותי, מקווה שנהנתם.
-
תמונה באמת יפיפה. במה את מצלמת ענבר?
תודה דרור!
הפעם החלטתי לא לקחת מצלמה בכלל. כדי לחסוך במשקל. כך שצילמתי רק בסלולרי (סמסונג s22).
כצפוי : הבעיה העיקרית היא בזום. ולכן : צילום בעח (שאני מאוד אוהבת!), בעיקר קטנים או רחוקים (יש לי למשל צילומי ציפורים ממש מוצלחים שנלקחו במצלמה איכותית עם זום), נפגע מאוד (פגשתי כמה מרמיתות די מרחוק בשביל הזה, ולא הצלחתי להפיק תמונה אחת ראוייה). פרט לכך - הטלפון עושה את העבודה. בהחלט נק למחשבה/התלבטות עבורי...ראיתי שיש עדשות זום לטלפונים סלולרים, כך שהזום אמיתי, אופטי, כמו במצלמה אמיתית.
יכול להיות שעדשה כזו תתן פתרון סביר ולא תוסיף הרבה למשקל
לא ניסיתי בעצמי
-
-
צועד. איפה ראית? יש איזה לינק?
