סיבוב במונטבלאן ספטמבר 2023
-
הסתכלתי היום בסיסרון (תחילת תכנון שלי), ולא אמורה להיות בעיה לדלג על בונהאם כנקודת לינה, כמובן זה תלוי ההולך עצמו. כל החלוקות ימים שדרור מדבר עליהן הן סטנדרט שהתגבש עם הזמן ולא חייבים לדבוק בו, יש כל מני אופציות אחרות. יש מצב שאפשר לדלג על אליזבט וקומבל בעזרת ואריאנט מסוים (להמשיך קצת אחרי קונטמין לבקתה מסוימת שלא זוכר את שמה כרגע), אבל יכול להיות שהאוםציה הזאת לא תתאים לכולם - אני מנסה להתחמק מההמון.
-
הסתכלתי היום בסיסרון (תחילת תכנון שלי), ולא אמורה להיות בעיה לדלג על בונהאם כנקודת לינה, כמובן זה תלוי ההולך עצמו. כל החלוקות ימים שדרור מדבר עליהן הן סטנדרט שהתגבש עם הזמן ולא חייבים לדבוק בו, יש כל מני אופציות אחרות. יש מצב שאפשר לדלג על אליזבט וקומבל בעזרת ואריאנט מסוים (להמשיך קצת אחרי קונטמין לבקתה מסוימת שלא זוכר את שמה כרגע), אבל יכול להיות שהאוםציה הזאת לא תתאים לכולם - אני מנסה להתחמק מההמון.
-
ברור שאפשר לדלג על בונהום, וזה לא מצריך ייצירתיות מיוחדת. תשאלו את מי שמשתמש בשרותי העברת תיקים - הם ממשיכים למטה ללה שאפיו.
-
שאלה של הבנה - קו/סיסרון בכלל לא מתייחסים לבונהאם בתור נק' סיום קטע, מציעים את היום הראשון מ-לה הוש עד ל-לה קונטמין, ואת היום השני לסיים בלה שאפיו או ברפיוג' דה מורטט. מה ההבדל בין התכנון הזה, לבין אלה שיוצרים בבונהאם?
-
- מן הסתם היום השני הוא קשה יותר אם ממשיכים אחרי בונהום - ללה שאפיו. אף כי המקטע הזה (בירידה ברובו) לא ארוך או קשה למיטב זכרוני.
- אם ממשיכים ללינה בלה שאפיו, מוותרים די בהכרח על הליכה בואריאנט הגבוה - Col de Fours. אם לנים בבונהום, אפשר ביום הבא לבחור (לפי תנאי הדרך ורצון אישי) אם לרדת ללה-שאפיו ולעלות משם (כפי שעשיתי אני ב- 2010) או להשאר ״למעלה״ ולהמשיך דרך Col de Fours.
- לגבי לינה במוטטס. אני רואה בעיה עם האפשרות הזו מכיוון שבמידה ולא הולכים דרך Col des Fours (למשל במקרה של מזג אוויר גרוע, או בתחילת העונה כשיש למעלה עוד הרבה שלג/קרח) זה הופך לדעתי (לא בדקתי) ליום די ארוך וקשה...
-
אגב, יש שתי אפשרויות לינה במקטע שבין לה-קונטמין ובונהום: בקתת נאנט בוראנט ובקתת La Blame. אפשר להכניס גם אותן למערך האפשרויות (ואז זה מקל על היום הבא, במידה ולמשל ממשיכים עד מוטטס). לי היתה חוויה טובה השנה ב- Nant Borrant.
בגדול אני כבר מזמן לא רואה מבנה קבוע למסלולים. אין אצלי ״היום הראשון של ה- TMB״ או ״היום התשיעי של ה- TMB״. זה מסלול מעגלי עם הרבה אופציות לינה וחלוקות שונות (שלא לדבר על התחלה בנק׳ שאינה לה-זוש). עם כל הכבוד (ולי יש המון !!!) המדריכים המעולים של סיסרון נותנים הצעה אחת מתוך רבות וממש לא כדאי להתקבע עליהם. אין שום סיבה חוץ מזה שנוח שמישהו אחר כבר עשה את עבודת החלוקה
-
מסכים איתך. דרך אגב פנינית - בהמשך לדבריו של דרור על הגישה ל"קומבל" - גם אם אי אפשר להגיע עם רכב עד לדלת הבקתה, להרבה מהבקתות ניתן להגיע די קרוב עם רכב ורק ה"לאסט מייל" מחייב הליכה. מאוד מקובל לעשות טיולי יום לבקתות האלה (חונים או מוקפצים למקום קרוב, הולכים לבקתה לצהריים וחוזרים). זה היה לי מאוד בולט בwhr, כשהיה אפשר לשים לב לדינמיקה הזאת של תחלופת אוכלוסיה בין טיילי היום לטרקרים שבאים "מעבר להרים" - כשהטרקרים באים, ההייקרים עוזבים.
-
יש כמה משתנים שלדעתי צריכים להשפיע על התכנון. לדעתי אין תכנון ולא יכול להיות כזה שהוא ״נכון״ לכולם. זה מתחיל בכושר, ניסיון (מה שנראה למישהו שלא נקלע לסיטואציה של קושי מסויים כסוף העולם, עבור אדם מנוסה פונה לארכיב במוח שאומר מה ואיך לעשות ואיך בעבר יצאתי ממצבים קשים בהרבה) אבל גם העדפות ואילוצים. מה שנכון לתומר ענבר ועוד הולכים מנוסים וחזקים לא נכון לאשתי שהיא כבר מאוד מנוסה (לבטח פחות מהם). מי שזה טרק ראשון שלו מעל גיל 50, עדיף לו שיתכנן עם חלוקות שניתנות לעיכול ומספיק מרווחות. לגבי עצמי שאני (טפו טפו) מחשיב את עצמי בכושר טוב גם לי היה קשה וכואב ביום השני ושרירי הארבע ראשי שלי כאבו כל צעד בירידה של ה800 מטר מבונהום (כמו שכתבתי קודם לאנשים כמונו שלא מורגלים בשיפועים ו אורכים של עליות וירידות מהארץ, הגוף יכול להגיב בסוג של הלם לחלוקות הסטנדרטיות של הטרק. אחרי יום יומיים נוספים הכל משתחרר והגוף מסתגל). ברור לי שהייתי יכול להמשיך ללכת עוד יום כזה גם בלי שינה ויותר כי עשיתי דבר או שניים בחיים אבל מדובר על להנות. לכן לא משנה מה רמת הכושר אם זה טרק רציני ראשון ואתם לא בשנות העשרים שלושים, רווחו את התכנון. זו עצתי.
-
אגב. הסתכלתי קצת על המפה אתמול ומסתבר שהשארתי לסוף (בגלל שיקולי מזג אוויר וראות) קטע לא מבוטל. ממונטרו דרך Aig. De Possetes ל Col de balm רפוג על הווריאנט הגבוה וחזרה למונטרו דרך הווריאנט הנמוך ולה טור.
-
פעמיים ויתרתי על הליכה דרך A. de Possetes או איך שקוראים לזה בגלל מזג אוויר...
כנראה לא נועד להיות המסלול שלי . בהצלחה ! אמור להיות יפיפה -
מסכימה מאוד: אין דרך אחת נכונה. זה לא רק עניין של נסיון. כל אחד ואחת מאיתנו, בטח אלו שכבר לא ילדים
לפעמים מגיעים לטרק במצב פחות טוב, לפעמים יותר טוב. מאוד מאוד מומלץ להגיע מוכנים פיזית, אבל אפשר לצאת לשביל גם כשלא. הכל עניין של התאמה וגמישות. הנסיון בא לידי ביטוי בין היתר גם ביכולת להבין את זה... -
אגב 2. אני ״וויתרתי״ על ה״קטע האחרון״ שחוזר ללה זוש דרך שביל המרפסת הדרומית כי כבר עלינו לאגם הלבן ביום נפלא וראינו את כל הקרחונים והפסגות. אנחנו גם כבר בפינוקים של שאמוני (חוץ ממחר) ואין רכבל לעלות לשביל. היום כמו שיכול לפעמים כשייש יום קר ומעונן ומטפטף יצאנו לטיול קליל לאורך הנהר שיוצא משאמוני למרחק 2-3 קמ נוחים כשהיעד הוא מקבץ אגמונים קטנים ויפים וקיר טיפוס לאור המלצה שקיבלנו במרכז המבקרים. לאחר טיול קליל לשם וצפיה של כחצי שעה במטפסים גילינו שהשביל מרוחק ״רק״ שעה וארבעים מלה זוש. כשבאמתחתינו זוג בגטים מופלאים מהקונדיטוריה החביבה עלינו כאן (יש לנו כבר וותק מצטבר של שבוע כמעט בשאמוני) החלטנו ״לצעוד בכיוון״ ובסוף השלמנו את הקטע בגרסאת העמק משאמוני ללה זוש. מקסים מעניין ושונה. הגענו ללה זוש מצאנו ספסל מול ההרים, השמש קצת יצאה וגם הבגטים יצאו. אחרי שנכנסו החלטנו להמשיך עוד קילומטר וחצי עד לנקודה בה התחלנו את הטרק ואף עברנו את ״השער״ שמתחיל ומסיים את הטרק. צילמנו שם זוג צרפתי חזק שבדיוק סיים (האשה בכתה מהתרגשות) את הסובב והם צילמו אותנו. משם חזרנו באוטובוס לשאמוני השווה לאותה קונדיטוריה לשתיה חמה נפלאה וקרמבל אוכמניות. עוד מעט יוצאים לפאב ״של המקומיים״ כי מחר יש יום מלא חדש עם 1000 מטר למעלה וגם למטה. ״החיים על פי שאמוני״. איזה מקום….
-
תודה דרור, אני עוד בשלב הפנטזיות לחלוטין .. מעולם לא עשיתי טרק אלא רק טיולים יומיים
מבחינת הלינה הדבר היחיד שאני לא אעמוד בו זה לינה בחלל גדול משותף, אבל מה שאתה מתאר נשמע מעולה.
תודה גם לתומר וכמובן לענבר, אני שומרת לי את הרעיונות שלכם..
-
ב- 2021 בגלל שלל אילוצים, הלכתי מקטע של ה- via alpina הירוק בשוויץ על בסיס לינה בעיירות/כפרים (בחדרים פרטיים, אם כי כמה פעמים התפשרתי על שרוקלחת משותפים). עם דילוגים כשהיה צריך (רכבל, אוטובוס).
היה מופלא !!! ממש.
יכול אולי להתאים לך...
-
דרור וענבר, מסכים עם שניכם. בסופו של דבר בדברים האלה צריך להשתחרר מהצורך בסימוןV או ללכת מסלול בצורה מסוימת או בקצב מסוים "כי אחרים עשו/אמרו". אמנם אני קצת "טהרן" וקשה לי להחליט ללכת על קיצורי דרך או (אלהים ישמור) לעלות על רכבל אבל ברור לי שאלה אופציות לגיטימיות וטובות, ואם זה מה שמוציא אנשים לחוות את המקומות האלה באופן אישי בלי תיווך, מי אני שאגיד לא? (ועל הדרך מקווה שזה יתמרץ אותם לאתגר את עצמם טיפה יותר בפעם הבא...). לדעתי לפני כל טרק, ולא רק הראשון, צריך להבין לאן מגיעים ולהתכונן בהתאם (התחלתי כבר לדבר על הטרק בעבודה והתגובות היו "אבל יש עוד שנה! זה עוד מלא זמן!), אם בתכנון מסלול שמתאים למי שהולך אותו, ואם בהתארגנות מתאימה של ציוד, וגם ב"עבודה" על כושר - ההחלטה על יציאה לטרק יכולה להיות תמריץ מעולה לשמור על כושר ולשפר אותו, כי כושר טוב יותר מאפשר להנות יותר מהנוף ולא להתרכז רק בקושי הפיזי. (טוב, גם הבירה/יין בסוף היום עוזרים לרגלים טיפה לשכוח שהיה קצת קשה להגיע לפאס....) לבקתות יש אוירה אחרת, גם אם זה לא הסגנון שתמיד מתאים, שווה לדעתי להתנסות בזה פעם
-
בוקר קפוא של יום מושלם. אשתי הצטננה אתמול ונשארת בשאמוני. אני יוצא להשלים את ״קטע 9״ שלי עם בגט כהלכתו ומיים בתרמיל.
-
טוב סיימתי את ״יום 9 שלי״. יצאתי ממונטרו לכיוון המגרש חניה ממנו מתחיל ה״ווריאנט הגבוה״ לADP. מצאתי את השלט שאמר 2:30 שעות לADP עליתי עם תיק קל יחסית למרות 3 ליטר מיים שהיו לי כבר מוכנים מהלילה והשארתי. הגעתי בשעה ועשרים וחמש. הדרך תלולה וטכנית אבל לא שונה בהרבה בהיבטים האלו מהווריאנט הגבוה לאגם הלבן. הדרך יפה מאוד אבל לא משהו שצריך לעורר FOMO , מה גם שעליתי עם הגב למונטבלאן. היה קר מאוד מאוד בקטעים מחוץ ליער. פעם ראשונה שקצת חסרו לי כפפות. התחלתי לרדת ודי מהר ראיתי והבנתי איפה ה Col de Balme. לא מצאתי טעם לעלות אליו למרות שהייתי על שלט של 15 דקות עליה אליו. שמתי פעמי אל שביל העמק של הסקי וירדתי בנוף מאוד יפה ללה טור. לתחנת האוטובוס הגעתי ב13:00 כך שהסיבוב הנחמד של הבוקר ארך סה״כ 3:10.
-
חלוקת 17 הלילות המפונקת שלנו: 1-2 שאמוני : יום ״אוריינטציה״ בADM
3 לה קונטמין:
4 בורג׳ סיינט מוריס עם קישור מ ואל השביל בטרמפ ומונית
5 רפוג׳יו קומבל
6-8 קורמאיור: אם שמים רגע את שאמוני בצד זו ״התחנה״ של הסובב לטעמי.
9-10 לה שאמפה : דילגנו באוטובוס מלה פולי ללה שאמפה.
11 לה שאטלרד (אלטרנטיבה לטריינט) : משם דילגנו בנסיעת רכבת יפה חזרה לצרפת/שאמוני (כי לא מצאנו מלונות קדימה ולא מצטער לרגע).
12-17 שאמוני: אפשר לעשות ממנה בחד יומיים די בקלות את ״שלושת הימים האחרונים של הטרק״. פעם ראשונה שלי בעיירה הזו והתאהבתי לגמרי. גם אשתי. עכשיו ב24 לספטמבר היא עדיין מלאה בתיירים והייתה הרבה יותר מלאה לפני שבועיים. לא רוצה לחשוב מה קורה פה ביולי אבל עכשיו ממש כייף.
-
בקטע של עומס ולאי מציאת מקום לינה - אני עוד זוכר שבאחד השרשורים אמרת 'מה, ספטמבר בסוף עונה, ברור שאפשר מעכשיו לעכשיו'... מסתבר שגם עכשיו צריך לעשות כמה התאמות כדי ללכת מסלול 'מלא'. בעל מקרה נקרא שנהניתם
-
כן קראתי חומר ישן. הטרק הופך יותר ויותר פופולארי ובצדק. יש עליו יותר תיירים על אותן תשתיות ואותם השבילים. מאמין שהמגמה הזו רק תחמיר. אנחנו הזמנו מראש רק עד קומבל וגם זה היה פחות מחודש לפני הנסיעה. בכל מקרה מהניסיון שלנו, במקומות הגדולים כמו שאמוני קורמאיור ושאמפה לאכ לא הייתה בעיה מהיום להיום והיו לנו דרישות. טייל בודד לא מפונק יכול להסתדר הרבה יותר טוב גם באליזבטה בונאטי וכו מהרגע להרגע. פגשנו רבים שאמרו איזה מזל היה לי, שלא הזמנתי מראש ושהיה מקום אחרון בשבילי. להפתעתי אפילו באגם הלבן שחשבתי שאין סיכוי שהוא עדיין פתוח היו מקומות והציעו לנו אבל זה לא עמד בדרישות שלנו וגם עלינו ערוכים לחד יומי.
