טיול סתיו למרכז ארה"ב
-
היום ה- 19 לטיול
מלון ה- Hilton Garden Inn ב- Rapid City הוא דפוק. כלומר, החדר שלי היה די דפוק. מעבר למזרון הלא נוח (כבר מספר בתי מלון עם בעיה זו), אז גם הדלת של המקלחון לא הסכימה להיות סגורה וגם היו בעיות בהדחת המים באסלה. כלומר, לאחר שני נסיונות זה בדרך כלל הסתדר. ארוחת בוקר קניתי לי יום קודם בוולמארט. ירק, דניש וקופסת פירות העונה (בעיקר מלון ואננס). נפרדתי בשמחה מהמלון, תידלקתי והתחלתי לנסוע מזרחה על כביש I-90. יצאתי ממנו ביציאה 116, שם יש כביש דרך עפר שמוליך לסילו של הטיל הגרעיני ששכן שם עד שנות ה- 90. המוצג נראה כמו שהיה ב- 2007 (בביקורי הקודם), אלא שעכשיו אין שם הסברים על ידו ואין ריינג'ר בסביבה. ניתן לטלפן על מנת לקבל מדריך אודיו עם הסברים.
משם, חזרתי לכוון Wall וה- Badlands. בכניסה חיכתה לי ולאחרים הפתעה. בשדה ליד רעה עדר של ביזונים ולידם היו לא מעט Prairie Dogs. לאחר צילומים של שלט הכניסה לפארק, ושל החיות, עשיתי את המסלול בכוון ההפוך ועצרתי בנקודות שלא הייתי בהן אתמול אחה"צ. באותה השעה עדיין חששתי מהשבתת הממשל הפדרלי (או במקרה שלי, הגנים הלאומיים) ולכן מיהרתי קצת ב- Badlands כדי להספיק לנסוע להר ראשמור.
הדרך להר ראשמור הכניסה אותי לגבעות השחורת. כאשר הגעתי להר ראשמור נתקלתי בחידוש לעומת הביקור הראשון. בנו שם מבני חניה גדולים למאות מכוניות. המצב שופר בהרבה לעומת אז. מחיר החניה האמיר במעט ל- $10 (או $5 לבני 62 ומעלה). תלוש החניה תקף לשנה. מעניין כמה אנשים מנצלים אותו יותר מ- 2-3 פעמים.
כל השאר נראה לי שנשאר אותו הדבר. לאחר זמן מה, נסעתי לעשות צ'ק אין במלון בעירה קאסטר, ואחר כך גם הלכתי לאכול במסעדה סמוכה (מרחק הליכה ברגל). לאחר הארוחה, החלטתי לחזור להר ראשמור לראות את הפסלים המוארים. הגעתי לקראת סוף הטקס (הם עורכים טקס ב- 20:00 שלקראת סופו מאירים את הפסלים). לאחר לקיחת מספר תמונות, יצאתי (יחד עם עוד עשרות אנשים) ונסעתי חזרה למלון.
הלילה וגם מחר אני לן ב- Comfort Inn בקאסטר.
-
@dhz מספר תמונות מהימים האחרונים. המצלמה שלי התקלקלה ויש בעיה עם הקטנת הזום. אני משתמש עכשיו בעיקר במצלמת הטלפון, ובמצלמה עצמה רק לצורך צילומים עם זום גדול. ממה שראיתי, המצלמה של הטלפון לא עובדת טוב עם זום גבוה.
אלו הם חלק מהמפלים שב- Sioux Falls
ביזונים רועים ליד הכניסה המערבית לפארק ה- badlands.
Prairie Dog עומד ובוחן את הסביבה. גם כן בכניסה לפארק ה- badlands.
הר ראשמור
-
היום ה- 20 לטיול
היום הוקדש ל- Custer State Park. ביציאה מהמלון קידמו את פני 3 איילות שרעו בחלקת הדשא שסמוכה למלון. כאשר מעט נעתי לכוון, הם החליטו לברוח לגבעה המיוערת ליד. זה היה סיפתח של יום עם צפיות בבעלי חיים.
הנסיעה לפארק היא על כביש 16A שממשיך את הרחוב בו שוכן המלון שלי, שהוא גם הרחוב הראשי של קאסטר. לאחר זמן מה מגיעים לעמדות תשלום לכניסה לפארק. אני בוחר בתשלום רק על הפארק הזה, שמקנה לי שבוע של ביקור במחיר $20 (עליה רצינית לעומת ה- $5 שזה עלה ב- 2007). ניתן לרכוש גם פס שנתי לפארקי המדינה של דקוטה הדרומית ב- $36.
עם הרכישה קיבלתי חוברת על הפארק והתחלתי בנסיעה לעבר ה- Wildlife Loop Rd. הנסיעה במסלול הזה היא במהירות של 25 מיילים לשעה. בדרך עוצרים ליד שדה שבו יש פעילות של Prairie Dogs. היצורים החמודים הללו שלפעמים נמצאים בעמידה ומשקיפים על השטח ולפעמים אוכלים. הם חיים במחילות שניתן לראות את מיקומן על פי ערימות העפר לידן.
בהמשך הנסיעה נתקלתי בחמורי הפרא, ה- Burros. הם חסמו את הכביש ויצרו פקק. אנשים הביאו שקיות של תפוחים חתוכים וגזרים והאכילו אותם. הם הסתובבו בין המכוניות בכיף, וחד גם דחף את הפה שלו מעבר לחלון של הרכב שלי. התחנה הבאה בהמשך היא במרכז ה- Buffalo. מרכז זה לא היה קיים בעת ביקורי הקודם.
בפארק הם מבצעים איסוף של הביזונים שנמצאים בו אל מרכז ה- Buffalo כל סתיו בתקופה זו. אני פיספסתי ביומיים את חווית הצפיה באיסוף, שנעשה כאילו מימי המערב הפרוע עם בוקרים על סוסים (וגם במכוניות. עברו מעל מאה שנה מאז) ועדר ששועט למכלאה הענקית אליו מכוונים אותו. הסיבה לכך היא שלקראת החורף יש צורך בדילול העדר כי אין מספיק אוכל לכולם. מידי שנה הם מוכרים כמה מאות ראשי ביזונים למי שרוצה לקנות אותם במכירה פומבית. את היתר, משחררים אחר כך בפארק.
לסיום הסיבוב הגעתי למרכז המבקרים (שגם הוא חדש ולא היה קיים ב- 2007) וצפיתי בסרט על הפארק שקווין קוסטנר הוא הקריין שלו.
לאחר סיום מסלול זה, המשכתי למסלול הרכוב הבא, ה- Needles Highway על כביש 87. ה- Needles הם מין סלעים צרים וגבוהים שנמצאים באותו איזור. המסלול לוקח אותי לכוונם תוך העפלה למעלה בדרך מתעקלת צרה. בדרך גם עוברים בשתי מנהרות צרות המתאימות לרכב אחד. סיום המסלול הוא באגם Sylvian, שלידו יש גם לודג'. בפעם הקודמת רק חלפתי לידוץ הפעם, החלטתי לנער את הרגליים ולטייל מסביבו. המסלול מאד קל ברובו, פרט לקטע קצר בצד האחורי של האדם שבו יש טיפוס על בולדרים וירידה מהם. לא היה רציני. יחוד האדם בכך שחלקו גובל בסלעים. בדרך חזרה נתקלתי בקית ואשתו שלי, שראיתי אותם מספר פעמים לאורך המסלול היום. הם ממינסוטה, כ- 250 מיילים מצפון מערב למיניאפוליס וחוגגים יום נישואין. מחר הם חוזרים הביתה. לשאלתי הוא סיפר לי על האיזור שהו הם גרים, לא רחוק מפארק אטסקה, שם מתחיל המיסיסיפי כנחל קטן.
לאור השעה, חזרתי משם למלון. החלטתי להאריך את השהות בגבעות השחורות ביום נוסף ולקחתי מלון בהיל סיטי ללילה הבא. מלון הולידיי אין אקספרס. התשלום בנקודות הפעם.
-
@dhz מספר תמונות מהיום:
זהו ה- Prairie Dog
מספר ביזונים שנשארו מחוץ למכלאה (רואים את הגדר מאחוריהם).
איל Prong Horn שחצה את הכביש מלפני מכוניתי
החמורים יוצרים פקק תנועה
-
@מוני
אני חושבת שיש עוד יותר קשיים בחיבור מחו״ל, אולי מחשש להאקרים. רק בביקור האחרון שלי בארץ גיליתי שאצלכם לא לוקח 5 דקות עד שמקבלים אישור על ״חיבור מאובטח״ כל פעם שרוצים להכנס.מהמזרח הרחוק לא היה ניתן להכנס בכלל...האורווה נעולה אחרי שהסוסים כבר ברחו.
-
היום ה- 21 לטיול
מתחיל להרגיש את הסוף. ההמראה משיקגו היא בדיוק עוד שבועיים. בחרתי היום להשאר באיזור הגבעות השחורות. קשה לצאת ממנו. הוא פשוט נפלא. חזרתי הבוקר להר ראשמור כדי לעשות את מסלול ההליכה (Presidents Trail). לפני זה, ישבתי בהרצאה של אחת הריינג'ריות על החדר הסודי. ההרצאה היתה מעניינת מאד. היא נעשתה במרפסת התצפית כך שיכולנו לראות על מה היא מדברת. מסתבר שהפסל רצה להבטיח כי בעתיד ידעו מהם הפסלים הללו ולמה האנשים הללו נבחרו להיות שם וכו', ולכן רצה להקים מוזיאון לידם. הוא אפילו רצה לשים בו את העותקים המקוריים של הכרזת העצמאות, החוקה האמריקאנית ונאום גטיסברד של אברהם לינקולן. לא היה לו אישור לכל התכנית הזאת, ולמרות זאת הוא החל בהקמת המוזיאון הזה וחצב מנהרה בפסגה הסמוכה לזאת בה נמצאים הפסלים. נקצר ונאמר שהתכנית לא קיבלה אישור תקציבי, בין היתר בגלל הסכומים שהשקיעה ארה"ב בסיוע לבריטניה ולמי שנלחם בנאצים והציפיה לכניסה למלחמה. בינתיים הפסל מת ובנו המשיך את העבודה ועשה את הגימורים האחרונים. לאר שנאספו עשרות מיליוני דולארים מתרומות בניהול ביתו של הפסל, נבנתה כספת ליד הפסלים והוכנסו לשם עותקים של החוקה, הצהרת העצמאות וכו' כשהם חקוקים על חרסינה כזאת ונמצאים בתוך תיבה שתשמר. כל זאת שאם יגיעו אנשים בעוד אלפי שנים וירצו לדעת במי ובמה מדובר, הם יוכלו לדעת זאת.
מסלול הנשיאים מאפשר לראות את הפסלים מקרוב יותר ומזוויות נוספות.
היציאה מהר ראשמור המשכתי לכביש 16A ל- Iron Mountain Route, נסיעה די דומה ל- Needles Highway, רק בלי needles וכאשר דרך המנהרות אפשר לראות את הפסלים בהר ראשמור.
כאשר סיימתי חשבתי אולי לנסוע ל- Wounded Knee memorial שבשמורת האינדיאנים Pine Ridge, אלא שבבדיקה ב- Google Maps ראיתי שהנסיעה לכל כוון תקח כשעתיים, מה שהפך את זה ללא מעשי. במקום זאת, יצאתי ל- Wind Cave National Park. הפארק כרגע פתוח, אבל אין סיורים במערה בגלל קלקול של המעלית, ואין צפי בדיוק עד מתי המצב ישאר כך. מדובר לפחות עד סוף אוקטובר. אבל גם ללא המערה, מדובר בפארק גדול מאד ויש בו מסלולי הליכה וניתן לראות בו חיות. לאחר התיעצות עם הריינג'רית במרכז המבקרים, עשיתי שני מסלולי הליכה קלים יחסית ולא ארוכים (כל אחד באורך מייל אחד). הראשון ממש ליד מרכז המבקרים, עובר בתוך צמחיית ה- prairie, עם העשבים מהסוגים השונים. השני עולה למגדל תצפית בהר הגבוה בתוך הפארק. ביום בהיר, כמו שהיה בזמן ביקורי, אפשר לראות מרחוק את ה- badlands, מרחק 40 מיילים מנקודת התצפית.
לאחר מכן, נסעתי למלון של היום, Holiday Inn Express ב- Hill City. בדרך, עצרתי כדי לצלם ביזונים שרעו להם בנחת בשדות מצידי הכביש.
הגעתי למלון בסביבות 18:30 ואחרי כחצי שעה יצאתי לאכול. באותה העת התחיל כאן גשם חזק עם רעמים וברקים. למרות המטריה, הרגשתי את הגשם. הארוחה בבר מסעדה מקומי שמשרת את המקומיים. לאחר שסיימתי את הארוחה, יצאתי כבר החוצה כאשר פסק הגשם. נראה מה יהיה מחר בבוקר. יעד הסיום שלי למחר היא העירה שרידן בוויומינג.
-
היום ה- 22 לטיול
הבוקר נראה יותר טוב מהלילה. מזג אויר בהיר יותר וללא גשם. הגשם גם שטף את הרכב וניקה חלק משאריות החרקים שנדבקו לשימשה הקדמית. גיליתי גם שצריך לנקות את עדשת מצלמת הרוורס לאחר הגשם. לאחר היציאה מהמלון אני הסעתי על כביש 385 צפונה לכוון Deadwood. בדרך, עצרתי ליד מאגר מים גדול שנוצר כתוצאה מסכר על נהר Rapid, ושמו Pactola Resrvoir. האגם פתוח לפעילויות שונות כמו דיג ושיט. בזמן שהייתי במקום ראיתי דייג. יש שם מסלול הליכה קצר שיורד ממגרש החניה עד האגם.
משם המשכתי ל- Deadwood וחניתי במרכז המבקרים, מקום החניה החופשי היחיד באיזור מרכז העירה. הפסל של Wild Bill Hickok בתחילת הרחוב החזירה אותי לביקור הקודם בעירה, לפני 16 שנים. היום Deadwood היא עיר הימורים ותיירות. בכל חנות שניה ובכל מלון יש קזינו או לפחות מכונות הימורים. החנויות האחרות הן מסעדות (בעצם, גם בהן יש מכונות הימורים) או חנויות של מזכרות לתיירים. העיירה עצמה חיה מחוץ לרחוב main ההיסטורי. שם קורים כל הדברים הרגילים של העיר. ברחוב יש גם שלטים על ההיסטוריה של העירה. בין היתר, צילמתי שלט שדיבר על החלוצים היהודים שהגיעו ל- Deadwood והשתתפו בהקמתה וגם בניהולה בתחילת דרכה. שתי העיירות, Deadwood והעירה הסמוכה לה, Lead, התקיימו בעיקר על מיכרות (זהב בהתחלה, כמובן).
לאחר סיום הסיור, עברתי לעריה השכנה, Lead ואכלתי צהריים שם. מזג האויר ב- Deadwood וב- Lead כבר היה מעונן וקצת גשום מדי פעם. המשכתי משם על כביש 14A לכוון מערב. כביש נופי זה עובק ב- Spearfish Canyon ומסתיים בעירה Spearfish וב- I-90. הדרך היא בתחתית הקניון ועוקבת אחר נחל. בדרך ניתן לראות מספר מפלי מים. חלקם מצריך הליכה, מה שלא עשיתי בגלל תנאי מזג האויר. הסתפקתי באלו שקרובים לכביש. בהמשך הדרך, ראיתי גם mountain goat, שרעו להן ממש ליד הכביש.
כאשר הגעתי ל- I-90 התחלתי בנסיעה מערבה לכוון שרידן. בכניסה לוויומינג עצרתי במרכז המבקרים ושאלתי לגבי Devil's Tower. במקור לא תכננתי להגיע לשם, אבל חשבתי שאולי בכל זאת. יצאתי לשם על כביש 14 ביציאה של Sundance מ- I-90. ברגע שראיתי את הסלע הזה מרחוק, הבנתי שאין טעם להגיע אליו. שוב, מזג האויר. גם רטוב וקר וגם הוא היה שרוי בעננים נמוכים, וגם השעה המאוחרת. לכן המשכתי על כביש 14, שנפגש עם I-90 מערבה יותר ומשם למלון. גם ככה הגעתי למלון בסביבות 18:30 וקיבלתי את החדר הקרוב ביותר ל- Interstate. לשימחתי, הרעש בשעות המאוחרות היה קטן (אין יותר מדי תנועה בשעה זו) והצלחתי להרדם ללא בעיות מיוחדות. לארוחת ערב קניתי משהו בוולמארט הסמוך וחיממתי במיקרו.
המלון הוא Fairfield Inn & Suites. תשלום הלינה בנקודות.
הלינה הבאה היא ב- Cody, שכבר מרוחקת רק 50 מיילים מילוסטון. אני עדיין מתלבט כמה זמן להקדיש לילוסטון והיכן ללון. מזג האויר צפוי להיות קר בלילות בילוסטון ובעירות הסמוכות (כלומר, מתחת לאפס). כמו כן, הזמן עד הטיסה חזרה מתקצר. נשארו לי עוד 12 ימים בלבד. והדרך חזרה ארוכה. מקודי אני חושב לרדת ל- I-80 דרך Thermopolis. אני לא מכיר את החלק הזה של וויומינג.
-
היום ה- 23 לטיול
נראה שנפרדתי מהשמש למספר ימים. בחוץ מעונן, אבל יבש. לאחר מספר קניות קטנות לאחר היציאה מהמלון, פניתי בדרך המוכרת על כביש 14 לעליה על ה- Bighorn Mountains. הרים אלו חוצים את צפון וויומינג לחלק המזרחי (עד שרידן בערך) ולחלק המערבי (מההרים ועד ילוסטון, כולל). הכביש הגבוה ביותר שחוצה אותם, כביש 14alt מגיע לגובה שמעל 2800 מטרים. היות ורציתי לראות את מפלי shell רציתי לרדת עם כביש 14, אבל גם רציתי לראות את ההרים המושלגים. הפתרון היה להתחיל לנסוע על כביש 14alt עד להרים המושלגים (בפועל נסעתי 20 מיילים בכוון זה), ואחר כך לחזור לנקודת התפצלות הכביש ולקחת את כביש 14 מערב למטה. ואכן, קיבלתי את מבוקשי. הרים מושלגים וקור של 33 פרנהייט (שזה בערך 0.5 מעלות צלזיוס). הלבן כיסה את הקרקע וגם עצים וצמחים. בנסיעה למטה על כביש 14, התברר לי שזכרוני מהירידה (מ- 2007) לא מדויק. ובכל זאת, הגעתי למפלי Shell. איזור החניה שמפעיל שירות היערות כבר נסגר בסוף העונה וחניתי בצמוד לשער שסגר את הכניסה. לבדי היו עוד מספר אנשים שחנו באיזור והלכו לראות את המפלים. המפלים מרשימים. כל הנחל זורם בין אבני גרניט גדולות שיוצרות קניון. לאחר הירידה מההרים וההגעה לעיירה Greybull, פניתי צפונה לכוון ה- Bighorn Canyon NRA. בדרך, ראיתי את מרכז המבקרים, שנמצא ממש כאשר פניתי לכביש 14alt מהכביש איתו הגעתי מדרום, מכוון Greybull. למרות שביקרתי ב- Bighorn Canyon פעמיים בעבר, זו הפעם הראשונה שראיתי שיש מרכז מבקרים. משם, המשכתי לכוון המקום עצמו. בדרך, עיכוב בגלל תיקוני כבישים. נראה שמחלקת התחבורה של וויומינג מאד פעילה בעונה הזאת. נתקלתי בהרבה תיקוני דרכים לאורך המסלול עד כה. העיכוב ארוך מהרגיל. יש צורך לנסוע בנתיב אחד. לאחר הפניה לכביש 37, יש עוד דרך עד ל- Bighorn Canyon עצמו. מה שטוב הוא שבוויומינג, מהירות הנסיעה בכבישים רגילים (נתיב לכל כוון) היא 70 מיילים לשעה, כך שהמרחק עובר יחסית מהר. כמובן שנהגתי עד ה- Devil's Canyon Lookout. וכמובן, יחד איתי היו שם רק 5 מכוניות במקסימום. מעניין כמה מגיעים לשם בקיץ, ולא בסוף העונה. למרות זאת, זה מדהים אותי, כי לדעתי זו אחת התצפיות היותר מדהימות שראיתי. הנהר רחב והוא התחתית קניון די עמוק. אולי לא עמוק גמו הקניון של הגניסון, אבל לדעתי הנהר הרבה יותר רחב.
חשבתי להמשיך הלאה והתחלתי בנסיעה, אבל הזמן כבר נהיה מאוחר, ולאחר קטע נסיעה לא ארוך, פניתי לאחור ונסעתי למקום הלינה של הלילה, העירה Cody. הלינה במלון המפטון אין, שהוא מלון חדש, לדעתי. המלון נמצא לקראת קצה העיירה בכוון ילוסטון. בדרך זיהיתי את המלון הו לנתי ב- 2007, אלא שהוא החליף בעלים. אז הוא היה America's Best Valued Inn (או משהו דומה), היום זהו Super 8. אני חושב שהמותג הקודם כבר לא קיים היום. הלילה הוא גם ליל הכביסה השלישי (כך שקניתי ארוחה מוכנה לחימום במיקרו).
-
תמונות מהיומיים האחרונים:
mountain goats at Spearfish Canyon
Pactola Reservoir
שלג על הרי ה- Bighorn
התמונה נלקחה ב- Devil's Canyon Overlook
-
היום ה- 25 לטיול
היום הזה הוקדש לפארק ילוסטון, ולצערי הרב, מפאת אילוצי זמן, זהו היום היחיד שהוקדש לפארק הזה. בלי ספק, ניתן לבלות בו הרבה יותר זמן, גם כאשר זהו הביקור הרביעי שלי בפארק. החלטתי להתמקד בלולאה הדרומית וגם בה לא הגעתי להרבה מקומות. הפעם נכנסתי לפארק, לראשונה, דרך הכניסה המזרחית, המובילה ל- Fishing Bridge. הדרך מ- Cody לפארק העוקבת אחר נהר ה- Shoshone. דוקא את החלק הזה עשיתי בעבר. מה שהיה חדש עבורי היא הדרך מהכניסה עצמה ועד ל- Fishing Bridge. חלק זה די ארוך, וכרוך בעליות וירידות. במקום מסוים אפשר לעלות לתצפית על אגם ילוסטון. התצפית היתה מאד מרשימה. בדרך, נתקלתי בביזון שטייל לו בדיוק על קו האמצע בין הנתיבים. הייתי צריך להמתין עד שהוא יעבור כדי שאפשר יהיה להמשיך לנסוע. מבחינת צפיה בחיות, ביקור זה היה חלש. חוץ מ- chipmunks, סנאים וביזונים לא ראיתי אף חיה אחרת. גם לא Elk. הריינג'ר בכניסה לפארק שנתתי לו טת הדרכון עם הפס השנתי בירך אותי בשלום. ניסיתי ללמד אותו להגיד להתראות כברכת פרידה, אבל הוא יצטרך קצת תירגול נוסף כדי לשלוט במילה זו.
במרכז המבקרים ב- Fishing Bridge קיבלתי מידע לגבי מסלולי הליכה אפשריים. בסוף, עשיתי רק מסלול אחד שהוביל למפל מים. שאלתי אותו גם מתי יתפרץ ה- Old Faithful, ולאחר שסעדתי ב- Fishing Bridge (לא מומלץ), מיהרתי ל- Old Faithful. היה מקפיא, וחזרתי לאוטו לקחת עוד משהו ללבוש. אחר כך, ציפיה להתפרצות. עשרות יושבים ועוד עומדים בציפיה. בכל מקרה, הוא לא איכזב והתפרץ, כמו שצריך. משם, החלטתי להמשיך ל- Madison, ל- Noris ולהשלים את הסיבוב. בדרך עצרתי במספר Geyser Basins, כולל בזה ממנו יצאתי להליכה הלא ארוכה למפל המים. בסופו של דבר, ראיתי את השעה ונאלצתי לותא על מספר אתרים וולקניים, כולל על Noris עצמו. המרחקים הגדולים הביאו אותי למצב שחששתי שאצטרך לנסוע בתוך הפארק בחושך. זה לא קרה. היה עדין אור כאשר יצאתי משער הכניסה המזרחי לפארק, אבל החשיך בהמשך הדרך. סך הכל לא היה נורא. חזרתי למלון אחרי 8 בערב.
-
היום ה- 26 לטיול
בבוקר יצאתי מהמלון והתחלתי בנסיעה ארוכה לכוון דרום מזרח וויומינג. היום הוקדש לנסיעה זאת. המסלול היה בחלקים של וויומינג אליהם לא הגעתי בעבר (לפחות כמעט כולו). מקודי, נסעתי ל- Thermopolis דרך Meeteetse על כביש 120 דרום. ביציאה מ- Thermopolis המשכתי ל- Riverton דרך ה- Wind RIver Canyon המרשים. החלק היותר יפה בנסיעה הארוכה של היום. ב- Riverton עברתי לכביש 135 דרום עד למפגש עם כביש US 287 ואיתו המשכתי עד Rawlins. שם, עברתי ל- I-80 מערב עד ל- Cheyenne, שם אני לן ב- StayBridge Suites מבית IHG.
הרושם שלי מוויומינג הוא שרובה מורכב מגבעות ומישורים עם עשב. אין שם כמעט עצים. השטח תפוס בעיקר על ידי חוות גידול בקר (ranches). התכנון למחר הוא לנסוע את לולאת Snowy Range וכביש 14 בקולוראדו, ולסיימה כלולאה פתוחה בפורט קולינס. עבורי זו חזרה על מסלול שעשיתי לפני 16 שנים, עם שינוי נקודת ההתחלה. משם, הכוונה להמשיך בדרך מזרחה על I-80 (חוצה נברסקה) עד לעיר Kearney. אחר כך, כנראה מעבר לקנזס והמשך הדרך מזרחה.
-
לפני כתיבת הסיכום, שנעשה באיחור של מספר ימים בגלל בעיות טכניות, אני רוצה להשתתף בצערם של כל אלו שנפגעו או איבדו יקירים במתקפה הנפשעת של החאמאס. אני עדיין בהלם מההצלחה שלהם לחדור לישראל, להשתלט על ישובים, לחטוף אזרחים וחיילים לעזה, ובינתיים לצאת מזה בשלום. מחזק את כל מי שנמצא כרגע בארץ. שימרו על עצמכם ועל משפחותיכם. בשל מקרה, אני לא איתכם.מקווה שהחופשה שלי לא תוארך מעבר למה שתוכנן ואוכל להצטרף אליכם בעוד שבוע.
היום ה- 27 לטיול
אני מתכנן לעשות מסלול נסיעה שעשיתי כבר ב- 2007, שעובר בשני כבישים נופיים. כביש 130 בוויומינג, שעובק ב- Medicine Bow National Forest, וכביש 14 בקולוראדו, שעובר בקניון הנהר Cache La Poudre. בפעם הקודמת, יצאתי וחזרתי לפורט קולינס. הפעם, אני יוצא משאיין (כביש 130 יוצא מלארמי, אבל בשל משחק פוטבול, עלויות הלינה בלארמי העפילו למחירים שלא הייתי מוכן לשלם, ולכן המשכתי עד שאיין) ומסיים בפורט קולינס. בדיעבד, עדיף לעשות את כביש 14 בתחילת היום כי הנהיגה שם יותר מורכבת.
כביש 130 נכנס ליער הלאומי ומעפיל לגבהים של מעל 10000 פיט (או מעל 3000 מטר). לאורכו יש מקומות רבים של קמפינג ועשיית פיקניקים וכמובן גם שבילי הליכה. אני בוחר לעשות מסלול הליכה קל באיזור Sugarloaf mountain, שבו מתחילים מאדם אחד וממשיכים לשני. יש אגם נוסף, אבל מפאת אורך המשך המסלול אליו, אני מסתפק בשני אלו. במסלול אני פוגש במשפחה מ- Wheatland שבוויומינג (צפונית שלאיין על כביש I-25). הם נוצרים מאמינים וכאשר הם שומעים שאני מישראל, הם מביעים תמיכה ומבקשים שאצטרף אליהם בתפילה קצרה לשלום ישראל. הודיתי לי על תמיכתם ולאחר זמן קצר, נפרדנו.
לאחר הירידה מהרכס, והיציאה מהיער הלאומי, הנוף חוזר להיות נוף רגיל של וויומינג. שטחי עשב נרחבים. חוות בקר. אני ממשיך על כביש 230 דרומה, שמשנה מספר ל- 125 כאשר חציתי את הגבול לקולוראדו. כביש זה מגיע לכביש 14, ואני נוסע איתו לכוון מזרח. על כביש 14 לא עצרתי כמעט ולא צילמתי בכלל. השעון כבר שיחק תפקיד. הנסיעה במהירות מקסימלית של 45 מייל לשעה, אבל רוב הזמן המהירות נמוכה יותר בגלל הסיבובים. יצאתי מהכביש בדימדומים והגעתי למלון בפורט קולינס, Fairfield Inn & Suites.
-
היום ה- 28 לטיול
יום שכמעט כולו נסיעה. היעד הוא Kearney בנברסקה, שם אני מתכנן ללון. הנסיעה מתחילה על כביש 14 לכוון מזרח. כן, אותו כביש 14 של קניון Cache La Poudre. עכשיו הוא עובר באיזורים השטוחים החקלאיין של קולוראדו. נסיעה משעממת של שדות משני הצדדים. בחלקם גידולים ובחלקם פרות. לאחר כ- 85 מיילים על כביש זה, נפגשים ב- I-76 וממשיכים איתו לכוון צפון מזרח. מצב הכביש I-76 מזעזע. הוא דורש תיקון. הרכב קופץ ממש. הכביש חוצה את הגבול לנברסקה ונגמר במפגש עם I-80, איתו אני ממשיך מזרחה.
בעיר North Platte עשיתי הפסקה והלכתי לראות את חצר הרכבת הגדולה. יש שם מגדל הצופה עליה. באותה חצר רכבת רכבות מגיעות עם קרונות המיועדים למקומות שונים. את הקרונות מפרידים מהרכבות הנכנסות וממיינים אותם על פי היעד, ואחר כך נבנות רכבות על פי היעד שממשיכות לדרכן. בנוסף, יש שם גם מוסכים לתיקון קטרים וקרונות. מדובר באופרציה של Union Pacific, שמפעילה רק רכבות מטען.
במקום יש מגדל עליו עולים לצפות בחצר הרכבת. המתנדב במקום מסביר מה קורה שם. בפועל, רואים קצת פעילות מהתצפית, אבל זה לא סרט אקשיין. דברים מתנהלים די בעצלתיים.
משם, אני ממשיך למלון ב- Kirneay, המפטון אין. התשלום בנקודות.
-
היום ה- 29 לטיול
הודעת החלפת השמן התחילה להופיע אצלי ונראה שאצטרך בקרוב למצוא פתרון. צילצלתי לאלאמו ונראה שיש להם סניף ב- Topeka. אצטרך לצלצל להם שוב מחר בבוקר על מנת שינסו לשמור לי רכב למחרתיים בבוקר. אם זה לא ילך, יתכן ואצטרך לקחת את הרכב להחלפת שמן בעצמי, כמו לפני שנתיים. זה בזבוז זמן של שעתיים בערך, אבל גם הריצות לסניפי אלאמו לצורך החלפת רכב גוזלות זמן. נראה. בעיות קטנות לעומת אלו שלכם, שנשארתם בארץ בתקופה זו.
היעד הראשון שלי להיום הוא ה- Kearney Archway. הם בנו מבנה מעל I-80 שהוא מוזיאון המדבר על מרכזיותה של נברסקה בכלל ו- Kearney בפרט בהתפתחותה של ארה"ב בהיבט של הפיתוח והחיבור של המערב למזרח. זה מתחיל במסלולי ההגירה למערב, ה- Oregon Trail, ה- Mormon Trail והמסלול של מחפשי הזהב בקליפורניה (ה- fourty niners). כולם עברו דרך נברסקה ודרך Fort Kearney שהיתה מוצב שהצבא הקים על מנת לסייע למהגרים מערבה. משם הם המשיכו דרך ה- Pan handle של נברסקה עד ל- Fort Laramie במזרח וויומינג.
ההמשך היה בסלילת הרכבת למערב, שכמובן עברה בנברסקה (ראו את סיכום יום האתמול), המשך ב- Lincoln Highway שהפכה להיות I-80.
סיימתי עם המוזיאון בצהריים ולאחר ארוחה קצרה, יצאתי לנקודה הבאה, McPherson בקנזס. זו הפעם הראשונה בה אני מבקר בקנזס. בדרך, עברתי ליד Marker בקנזס, שנמצא כ- 2 מיילים מנקודת המרכז של 48 המדינות הרצופות של ארה"ב.
הלינה במלון המפטון אין ב- McPherson. מחר אני נרשמתי לסיור במכרות המלח ב- Hutchinson, כחצי שעה נסיעה מ- McPherson. מ- Hutchinson אני מתכנן לנסוע ל- Topeka.
בינתיים מזג האויר מעולה. יש לי חששות מגשם לקראת סוף השבוע.
-
פעם הייתי בטאהו עם רכב של אלמו. הופיעה ההודעה של החלפת השמן, התקשרתי ואמרו לי לנסוע לשדה"ת ברינו, התעקשתי ולבסוף הפנו אותי לסניף אנטרפרייז בסאות' לייק טאהו, שם שלחו אותי למוסך בעיר ותוך חצי שעה החליפו שמן על חשבון אנטרפרייז.
למיטב ידיעתי אפשר להחליף שמן עצמאית (רצוי לקבל אישור טלפוני, לצלם את ההודעה על לוח השעונים) ולהגיש קבלות בסיום תקופת ההשכרה
-
@reuben13 אני מכיר את הסיפור מהשנה שעברה. גם אז הייתי צריך להחליף שמן וניסיתי להחליף רכב בשלושה סניפים שונים ללא הצלחה. בסוף קבעתי תור בסניף של Jiffy Lube בבירמינגהם (אלבמה) וזה גזל לי כשעה וחצי (בגלל שלקח זמן עד שהוא הגיע לרכב). זו אכן אופציה ויתכן וזה עדיף על הגעה לסניף אלאמו ולא לקבל רכב (מה שכבר התנסיתי בו לפני שנה). דיברתי עם שירות הלקוחות שלהם היום והם העמידו בפני את שתי החלופות. רק הבדל אחד ממה שאמרת. הם לא גבו ממני סנט אחד. החיוב היה ישירות מחברת אנטרפרייז. לא הייתי צריך לשלם ולהציג קבלות.
אני בחרת רכב עם מיילג' נמוך בתקווה שלא אגיע למצב הזה, אבל זה לא עזר לי. נהגתי עד עכשיו כ- 5000 מיילים וכנראה שאין מנוס מהסיפור הזה. אגב, בשנה שעברה אמר לי העובד בסניף אלאמו לא להכנס ללחץ כי אלאמו לוקחים מקדם ביטחון די גדול לעומת דרישות היצרן, כך שגם אם אסע עוד מספר מאות מיילים לא יקרה כלום. לכן, אני לא לחוץ היום.
-
היום ה- 30 לטיול
אני ממשיך בטיול כרגיל ללא קשר למצב בארץ. ממילא אין דבר שאני יכול לעשות. יתכן מאד שהטיול יתארך כי הטיסה לארץ תבוטל. אני בודק אפשרויות לקחת טיסת אל על מאירופה (הטיסה שלי לארץ היא עם קונקשיין בציריך) או להאריך את השהות בארה"ב בתקופת מה. התנסיתי בכך גם ב- 2014 במהלך צוק איתן. למזלי הטוב, יונייטד דחו לי את הטיסה ביומיים בלבד, ולאחר יומיים שביליתי בניו ג'רזי, המראתי לארץ.
חזרה לסיפור של היום. כפי שכתבתי אתמול, התחלתי את היום בנסיעה ל- Hutchinson וביקור במוזיאון מכרה המלח. במהלך הביקור יורדים למכרה, 650 רגל מתחת לקרקע (כ- 200 מטרים), ושם נמצא המוזיאון. המוזיאון מסביר על המכרה עצמו ודרכי הפעולה שהיו בעבר והיום, על הווצרות המלח ועל השכבות שלו כו'. הוא גם מדבר על העובדים. במהלך הביקור יש גם שני rides. האחד במין רכבת, שיש בה מספר עצירות (לא יורדים מהכסא) שמסבירים בהם דברים והשני במין רכב נוסע "קרונות" פתוחים עם כסאות שנקרא נסיעה בחושך. אלא שהחלק של ה"חושך" שם הוא די קצר. אגב, גם הבסיעה במעלית למטה ולמעלה היא בחושך. סך הכל ביליתי שם כמעט 3 שעות. משם המשכתי לעיר עצמה (לא מעניינת) ואכלתי צהריים ב- Subway, שזה די כרגיל. משם, התחילתי לעשות את דרכי ל- Topeka. בדרך עצרתי ב- Abilene. לכל מי שזוכר מסרטי המערבונים, זוהי העיר אליה היו מביאים את הבקר מטקסס על מנת למכור אותו לסוחרים שהיו מבירים אותו לשחיטה כדי לספק בשר לערים הגדולות (ניו יורק, שיקגו וכו'). יחד עם הבוקרים והסוחרים, הגיעו למקום גם ההימורים ובתי הבושת. בשלב מסוים, התושבים של Abilene הוציאו את כל הפעילות הזאת מהעיר. בעיר זו המרשל היה Wild Bill Hickok. כן, הברנש שנרצח ב- Deadwood, בה ביקרתי לפני כשבוע. מעבר לכך, Abilene מפורסמת בכך שהיא היתה עיר הולדתו של הנשיא אייזנהאור ובה הוא גם קבור ובה נמצאת הספריה הנשיאותית שלו (שאגב, אין בה ספרים).
לא תכננתי מראש להגיע לשם, למרות שקראתי על אייזנהאור בספר התיור של ה- AAA, אבל לאחר עצירה ב- Rest Area ליד העיר, שם קראתי עליה בשלט גדול, החלטתי לעשות שם עצירה קצרה.
התמונה העליונה היא בית ילדותו של אייזנהאור. מתחתיה השלט ב- rest area.
משם המשכתי ל- Topeka על פי התכנון. הלינה ב- Hilton Garden Inn.
-
היום ה- 31 לטיול
יום בהיר ויפה בטופיקה. ראיתי שיש בעיר פארק לאומי היסטורי ואני נוסע לראות אותו. שמו של הפארק הוא Brown vs. The Topeka Board of Education. כפי שמשתמע מהשם, מדובר בפארק שנוגע בתביעה משפטית בנושא חינוך. הפארק הלאומי ההיסטורי מצוי בבניין שהיה בית ספר יסודי. קנזס איננה מדינה דרומית מובהקת, אבל היתה קיימת בה הפרדה גזעית בבתי הספר היסודיים. רק בבתי הספר היסודיים. חטיבות הביניים, התיכון והאוניברסטאות לא היו מופרדות גזעית. מעבר לכך, רמת בתי הספר היסודיים של הלא לבנים לא נפלה ואולי אפילו עלתה על רמת בתי הספר של הילדים הלבנים. זאת בגלל שהמורים באותם בתי ספר היו בעלי תארים אקדמאיים גבוהים מאלו שבבתי הספר של הילדים הלבנים. גם גודל בתי הספר לא היה קטן יותר והכיתות לא היו צפופות יותר. משפחת בראון רצתה לרשום את הילד שלה לבית ספר הקרוב לאיזור מגוריהם שהיה בית ספר לבן ונענתה בשלילה. זה היה מקור התביעה, כאשר היו גם הורים נוספים שהצטרפו. בסופו של דבר, התביעה הגיעה כד בית המשפט העליון, כשאליה הצטרפו תביעות מעוד 3 מדינות נוספות וממחוז קולומביה. התביעה התקבלה ב- 1954 וביטלה את ההפרדה בבתי הספר היסודיים ואת העיקרון של "שווה אבל נפרד" שהיה נהוג קודם.
לאחר ארוחת צהריים קצרה, המשכתי בנהיגה קצרה לכוון הקפיטול של קנזס ועשיתי בו סיור מודרך בשעה 13:00. בחרתי בסיור זה כי היה סיור נוסף לאחריו בכיפה של הקפיטול. הסיור המודרך הראשון די סטנדרטי. המדריך הוא Darren, שנראה באיזור הגיל שלי. הקפיטול נבנה בשלבים וסך הכל לקחו מעל 20 שנים לבנות את כולו. בבניין יש מעלית ישנה עם מפעיל, ויש חוק של קנזס המשמר את אותה מעלית ודואג שלא יחליפו אותה (כמובן שיש גם מעליות מודרניות יותר). עוד נקודה היא שגובה הכיפה של הקפיטול גבוה יותר מזה של כל המדינות האחרות חוץ מאילינויס. הוא גם גבוה יותר מזה של הקפיטול של ארה"ב בוושינגטון.
לאחר תום הסיור, עליתי במעלית לקומה החמישית, ממנה התחיל סיור הקפיטול. לאחר המתנה של כ- 15 דקות, פגשתי שוב את Darren וביחד עם זוג נוסף התחלנו לעלות במדרגות של הכיפה. בסיור יש שלוש עצירות בגבהים שונים. שתי הראשונות עדיין בפנים. הראשונה עוד ברמת הכיפה הפנימית. Darren חוזר שם על הסברים שנתן בסיור הרגיל לגבי הציורים בכיפה וכו'. הרמה השניה היא כבר מעל הכיפה הפנימית, וניתן לראות אותה מצידה החיצוני. נמצאים ליד חלונות גבוהים וניתן להשקיף החוצה. יש שם גם מערכות שמיועדות לשאוף עשן מהרוטונדה במקרה של שריפה. החלק האחרון בסיור הוא עליה עד לפסגת הכיפה (כמעט), שם יוצאים למרפסת תצפית חיצונית המקיפה את הכיפה. באחד הצדדים יש רוח חזקה. לאחר מספר דקות ומספר תמונות, אני מתחיל בירידה למטה. הירידה מצריכה הפסקות מנוחה. מדובר ביותר מ- 200 מדרגות. העליה הזכירה לי בחלקה את העליה למגדלי הפעמונים של קתדרלות באירופה.
סיימתי ב- 15:00 לערך ועזבתי את Topeka. היעד הראשון הוא שדה התעופה של קנזס סיטי שבמיזורי. הדרך על כביש האגרה Kansas TPK. העלות היא $4, כאשר עדיין ניתן לשלמה במזומן. על פי התכנון, מהשנה הבאה לא יהיה יותר תשלום במזומן. רק Transponders או על פי לוחית הרישוי של הרכב.
לצערי הרב, שדה התעופה של קנזס סיטי לא האיר את פני אלי ולא היה להם רכב חלופי. העובד במקום נתן לי רשימה של רשתות מוסכים בהם ניתן לבצע את החלפת השמן, כאשר העלות מושתת ישירות על חברת ההשכרה (Enterprise, חברת האם של אלאמו). משם אני ממשיך למלון, הולידיי אין ב- Independence. התשלום בנקודות.
-
מספר תמונות מהיום:
ציור ליד בית הספר Monroe, שהיה בית ספר לילדים לא לבנים. האתר הלאומי ההיסטורי נמצא בבית ספר זה, ומכיל גם צילום של הציור הזה.
הקפיטול של קנזס בטופיקה. בראשו פסל של אינדיאני דורך קשת.
מעלית הכלוב הישנה, שמוגנת על ידי חוק של קנזס.
ציור בבית הקפיטול על המאבק לזכויות הלא לבנים, כאשר Brown vs Education Board מתואר במרכזו. הדמות שבמסגרת של התמונה על השולחן היא של העורך דין (השחור) שיצג את התביעה, וזכה בה. מאוחר יותר הוא נבחר לשופט עליון בארה"ב.
המדרגות העולות עד למרפסת התצפית החיצונית בראש הקפיטול.
-
היום ה- 32 לטיול
לאחר היציאה מהמלון פניתי למוסך Firestone בו קבעתי תור אתמול להחלפת השמן ברכב. כאשר הגעתי, אמר לי העובד במקום כי הוא צריך לבקש אישור מ- Enterprise לביצוע העבודה, מה שיכול לקחת 5 דקות או שעתיים, ואחר כך הוא יצטרך לשבץ אותי בלו"ז שלו. שאלתי אם אני אוכל לנסוע בינתיים והוא יתקשר אלי מתי שניתן יהיה לבצע את העבודה, אבל לא היתה הסכמה לזה. הרכב צריך להשאר שם כל הזמן. הבנתי שיכול להיות שיהיה מדובר בחצי יום או יותר ובחרתי לותר על התענוג. נראה לי שהוא פשוט לא רצה לבצע את העבודה הזאת.
פניתי אם כן לתוכנית היומית. Independence היא הישוב בו גר המשיא האמריקאני Harry S. Truman. בעיר יש אתר לאומי היסטורי המוקדש לו הסובב סביב שני בינינים ברחוב Delaware. הבניין הראשון הוא ביתו של טרומן עצמו, בו אשתו והוא גרו גם לאחר תקופת נשיאותו ועד מותה של בס טרומן. הבית השני, ממול, הוא בית משפחת נולן, בו גרו קרובי משפחה של הארי טרומן.
מרכז המבקרים נמצא ברחוב הראשי של אינדפנדנס, המרוחק כקילומטר מביתו של טרומן. במרכז המבקרים קיבלתי כרטיס לסיור בביתו של טרומן.
הסיור התקיים בהשתתפות שניים, אני ובחור נוסף. הסיור עובר בחלק מחדרי הקומה הראשונה. ההליכה על שטיח מיוחד ממנו אסור לחרוג. כמו כן, אסור לצלם בתוך המבנה. מדהים לראות כמה פשוט הבית. הוא לא בית קטן, אבל בפנים הוא די צנוע. המטבח מאד צנוע. מסתבר שלטרומן לא היתה לאחר הנשיאות הכנסה קבועה מלבד פנסיה צבאית צנועה (על תקופת שירותו בזמן מלחמת העולם הראשונה כקפטיין בחיל התותחנים). רק מאוחר יותר, הוא החל לקבל גם פנסיה על תקופתו כנשיא ומצבם הכלכלי השתפר. הבית מוקף גדר מתקופת נשיאותו של טרומן, שכן אנשים החלו לקחת ממנו מזכרות והיה פחד שלא יהיה לזוג טרומן בית לחזור אליו. בבית אפשר לראות גם את הכובע שטרומן נהג לחבוש וגם את החדר בו הוא קיבל אנשים מכובדים שביקרו אותו לאחר תקופת נשיאותו. טרומן היה הנשיא הראשון (וגם האחרון) שבא ממיזורי. הוא לא תכנן להיות נשיא. על סגנון שאול שיצא לחפש אתונות ומצא את המלוכה. רוזוולט בחר בו לסגן נשיא בבחירות 1944, כאשר היה כבר חולה וידע שכנראה ימות בקרוב. הוא לא רצה להמשיך עם סגן הנשיא שהיה קודם, כי הוא היה יותר מדי פרוגרסיבי. לכן, נבחר טרומן לתפקיד. כ- 3 חודשים לאחר השבעתו לתקופת הנשיאות הרביעית, רוזוולט נפטר וטרומן הושבע כנשיא. הוא נפגש עם רוזוולט פעמיים במהלך אותם 3 חודשים ולא היה ממש מוכן לנשיאות. למרות זאת, הוא הצליח להכנס ךתפקיד ולמלאו בצורה טובה, ולאחר 4 שנים, נבחר לתקופת נשיאות נוספת. הרבה דברים קרו בתקופתו, מסיום מלחמת העולם השניה והטלת פצצות האטום על יפן ועד מלחמת קוריאה שהסתיימה כבר בתקופת נשיאותו של אייזנהאור.
לאחר הסיור, נסעתי לספריה הנשיאותית של טרומן, שאיננה רחוקה מביתו. במקום יש מוזיאון עח טרומן ופועלו, כשהאמת היא שעל חלקו האחרון כבר די פסחתי. במוזיאון יש גם חדר המוקדש להקמת מדינת ישראל ולמאבק הפנימי בארה"ב האם להכיר במדינה החדשה. טרומן החליט להכיר במדינת ישראל וארה"ב היתה המדינה הראשונה שהכירה בישראל, זמן קצר מאד לאחר הכרזת העצמאות וזאת בניגוד לדעת שר החוץ, ג'ורג' מרשל (מתכנית מרשל). במוזיאון יש את ההצהרה לעיתונות המכירה בהקמת מדינת ישראל.
בחצר נמצאים הקברים של הארי ובס טרומן. במבנה נמצא גם המשרד בו השתמש טרומן לאחר תום נשיאותו ועד שהיה חולה מדי להמשיך ולהשתמש בו.
הבית של טרומן ב- Independence
מכתב ההכרה במדינת ישראל
