חזרתי ממש הבוקר מחופשת סקי בקולורדו
-
בעיקר וייל, וטיפונת ברקנרידג'. היה מצויין. מזג האויר היה משתנה- היו ימים של שמש (ושלג טיפה פחות טוב), והיו ימים שלא הפסיק לרדת שלג והשלג היה מעולה.נערם בכמויות. יש לי קריפטונייט אחד והוא שלג עמוק, ובחופשה הזו הצלחתי לגלוש בשלג עמוק מאד והייתי מאד גאה בעצמי למרות שאני לא גולשת חלק ויפה כמו על מסלולים מוחלקים או מוגולים בגודל שנוח לי להתמודד- S/M/L.. מה עוד אפשר לומר על וייל חוץ מזה שמדובר באתר מס' 1 (לטעמי האישי), המעליות משתדרגות ובלא מעט מקומות יש מעלית ל 6 נוסעים, מה שמקצר זמני המתנה במעליות כדוגמת 4 ו 11 שהן צינור לחלקים חשובים מאד באתר.
לא נרשמו תורים מהותיים, ובכל מקרה אני הולכת ל singles, מה שמאפשר לי לקצר כל תור לחצי לפחות.
בלו סקיי באזין היה במצב מטורף- מצד אחד לא הפסיק לרדת שלג, ונערמו כמויות של שלכ שבשלב מסויים היה באמת קשה לגלוש, ומצד שני, המקום יחודי ויפה כל כך.
יחסית לסוף מרץ, השלכ היה ברמה גבוהה. הקפדתי להקשיב לגוף שלי אחרי השנה שעברה (צלעתי במשך 3 חודשים ורק אחרי MRI, פיזיותרפיסט ואישור שחרור מרופא חזרתי לגלוש).
מי יתנני הילדים האלה שלא מפחדים מכלום, אבל זה כבר לא יקרה. הם עושים דברים מטורפים, וגולשים במקומות שאי אפשר לתאר.
סיימתי את העונה, ובהחלט היה כייף. נתחיל לתכנן את השנה הבאה. .
-
@rozmar כמה ימים?
-
5 ימים וייל, יום ברקנרידג'. ס"ה העונה גלשתי 15 ימים.
-
איזה כיף לך!
-
תודה, אבל עכשיו אני כבר בארץ, כן?
וכמה תמונות.
יכל-ע
-
@rozmar כמה עלה לך הסקי פס? זכור לי שיקר מאוד
-
עלה לי בתחילת עונה כ 700 דולר. מוגדר local's pass- גלישה ללא הגבלה באתרים רבים ובהם ברקנרידג' וקיסטון, וכן כמה מאתרי לייק טאהו. בנוסף 10 ימי גלישה בוייל, ביבר קריק וויסלר בלקומב (האתרים היוקרתיים יותר). הואיל ואני מתכננת לרוב 2 חופשות בקולורדו בשנה, אני מחלקת 5 ימים לכל חופשה לוייל ועוד כמה ימים שצריך בברקנרידג'. לאחר שגלשתי ברוב אתרי קולורדו הזמינים על ה I70 כולל קופר מאונטיין, ביבר קריק, וייל, א-באזין, קיסטון ואספן (היחידה שנמצאת 40 דקות דרומית ל I 70 ולא ממש בסמוך לכביש כמו האתרים האחרים), אני יכולה לזקק את חופשותיי לוייל (האתר המוצלח בעולם לדעתי) ולברקנרידג' שהוא סוג של filler לימים שמסביב. מדובר באתר נחמד אבל אין מה להשוות לוייל. גלשתי באתרים האחרים כשהייתי גולשת בינונית. בוייל עשיתי את רוב קפיצות הטכניקה שלי (מוגולים ולאחרונה שלג עמוק).
ניתן לקנות פאס כולל ללא הגבלות בכ 900 דולר. אני לא באמת חייבת בגלל הגבלת 2 החופשות וכמות הימים (מקסימום 7 לחופשה) אבל למקומיים זה ממש כדאי.
הואיל וסקי פאס בוייל עולה כ 180 דולר ליום- מדובר במחיר סביר מאד למי שגולש למעלה מ 10 ימים בשנה, ובממוצע של כ 50 דולר ליום בגלישה של 14 יום בעונה, או 58דולר ל 12 יום כפי שגלשתי השנה- די כמו אירופה. בפילה השנה שילמתי 50 אירו ליום ובמונטה רוסה 60 אירו ליום.
-
וואו! 700$ זה ממש כלום... עלה לי בזמנו 160$ ליום. בארה"ב צריך תמיד דילים עונתיים.
ואני לא מסכים לגבי וייל, וארה"ב בכלל... אבל זה באמת עניין של טעם אישי. שמח שנהנית. בעצם את תמיד נהנית.
-
פאס צריך לקנות מסוף העונה הקודמת ועד תחילת העונה הבאה. אחרי תחילת עונה אין דרך לרכוש פאס במחיר כזה. הפאס השלם כולל אתרים באירופה וביפן. הואיל ואני חוזרת דרך קבע לעמק אאוסטה באיטליה ולקולורדו אני לא טורחת כבר לצאת להרפתקאות במקומות שונים ומשונים. כבר גלשתי בלייק טאהו (הבנלי, נורת'סטאר, סקואה וואלי ומאונט רוז), במאמות' (הגעתי בזמן השלג הכי גרוע ever, חוויה לא טובה), ויסלר בלקומב ומון טרמבלאן בקנדה, וכמובן צילרטל, אישגיל, סן אנטון ואפילו זולדן, וכן הדולומיטים באיטליה. מצאתי את שאהבה נפשי בגלישה ואני חוזרת לשם שוב ושוב. .
לגבי גלישה בארה"ב- על טעם ועל ריח וכו'. אין לי מספיק מילים לתאר כמה אין מה להשוות בין ארה"ב לאירופה. אירופה מבחינתי נופלת בכל הרמות פרט לקירבה ולעלויות.
ולעניין ההנאה- אם חלילה נפצעתי אני נהנית פחות. או אם נקלעתי לסופת שלגים. פעם ישנתי על שטיח בשדה התעופה בדנבר קולורדו, די הרס לי את סוף החופשה...
-
מבחינתי ארה״ב נופלת ברוב הקטגוריות - רכבלים מיושנים, לא מיישרים את כל האתר בכל לילה אלא רק חלק מהמסלולים, מסעדות נוראיות על ההר וחוסר מובהק בכמות, ברדק יותר מאשר באירופה ואוירה כללית שאפשר לתאר אותה רק כ״לא אוירה של חופשת סקי״, עיירות משמימות, סימון בעייתי של מסלולים. אבל, כשיש פאודר, זה הייתרון היחידי בעיני. כשאין, אז הכל מתגמד. הייתי בחלק מהאתרים שציינת . מאונט רוז למשל הוא דרעק גדול, ברכבלים לא היה אפילו מעקה בטיחות, פחד מוות. לא כוס התה שלי, שמח ששלך.
-
בוייל ובברקנרידג' המעליות ממש בסדר והם ממש עובדים בלשפר את המעליות (במיוחד 4+11 שהן מעליות מאד חשובות ברציפות האתר ובברקנרידג' המעלית בפיק 8). יש מעליות כסא מפלסטיק בפילה או בצ'רביניה שנראות כאילו הוציאו אותן משנות ה 70, אז גם באירופה יש מעליות צ'וקומוקו...
מאונט רוז הוא אכן אתר פח, אבל הייתי שם ב 2008 כשחשבתי שאני יותר סנובורדיסטית והבנתי אז שאני סקיירית לגמרי.
אני אוהבת שמחליקים רק חצי מהאתר, ומודיעים בבוקר מה הוחלק כך שאפשר לתכנן את היום. אני אוהבת שהם מכינים את כל האתר ולא רק מסלול-מסלול כך שאפשר לגלוש בינות צוקים, עצים, סלעים וכל מיני אתגרים. לא יודעת כמה זמן לא היית בוייל, אבל יש שם אווירת סקי אלפיניסטית עם מלונות יפים בנוסח אוסטרי, יחד עם פמיליאריות אמריקאית שכוללת בד"כ שיחה במעליות ובמסעדות. like. יש שם המון המון כסף- גולשים ומקומיים שיש להם המון כסף, מחזיקים בבתים בעיירה, יחד עם סטודנטים שקונים פאס וגולשים בין לבין הסופ"שים או הלימודים.
האוכל- מסכימה, זבל מתועש ולא טעים שעולה המון כסף בלי אבות מזון כמעט, אלא אם הלכת על הסלט או המרק.
אבל גם באיטליה או צרפת או שוויץ יצא לי לחשוב מה אני לוקחת כי לא היה מי יודע מה (אני שונאת פולנטה או פיצה מחוממת, ובשוויץ על 3 פריטים שילמתי 150 ש"ח. לא יודעים להגזים בכלל אלה).
ולקפוץ לקניות בוולמארט או ברוס העביר לי הרבה ג'טלגים.
מה שכן, האמריקאים לא מקפידים על הורדת ה Bar אלא אם יש על המעלית ילדים או עובדי האתר. אחרי לילה שלא הפסיק לרדת שלג ברציפות, אתה בעצם גולש בפאודר מטורף גם על המסלולים המוחלקים, ומי שלא שולט בטכניקה (שצריך ללמוד אותה ולהבין אותה בגוף ולא בראש) עדיף שלא יגלוש בכלל כי ראיתי המון שמחפשים מגלשיים במסלולים הכי קלים. הם פשוט נעלמים, אין לתאר.
ילדים עושים שטויות, סנובורדיסטים גולשים בלי קסדה בפארקים, הכבישים מאד קשים לנהיגה. באיטליה לדוג' האוטוסטרדה מטופלת היטב ומדובר בעמק, כך שלא יצא לי לנהוג בכלל על כביש מושלג. בוייל, ביציאה 177 לעיירה, לפעמים יש קרח שחור או שלג. אם אתה לא מאט- אתה יכול לאבד שליטה על הרכב. מפחיד ביותר. גם נהיגה בסופות שלגים זו סכנת נפשות.
-
נחמד לשמוע זוית אחרת על ארה״ב. לגבי איטליה, אני לא הייתי משווה אותה לשאר אירופה. איטליה מבחינתי ובמיוחד צ׳רביניה, ברמה מאוד נמוכה מבחינת תשתיות הסקי. צ׳רביניה הייתה אכזבה גדולה לאור ציפיות שהרימו כל מיני דיווחים. אפילו מגף סנובורד במידה של אשתי לא מצאנו בכל העיירה (38). אבל האוכל לפחות היה מצויין. זה הפלוס היחידי
