כבשים, כלבים ומה שבינהם.. סיפור טיול בדרום מרכז ווילס
-
חזרנו לפני מספר שבועות מטיול נפלא בדרום מרכז ווילס.
בשנה שעברה היינו בצפון ווילס וכל כך אהבנו שהחלטנו לחזור השנה לאיזור הקסום הזה. הפעם לדרום וקצת מרכז (השארנו משהו לפעם השלישית שכבר נמצאת בתיכנון
).לא היו לי היסוסים לגבי הנסיעה. המצב מחורבן ממילא, אז כל טיול כזה הוא אוויר לנשימה. החודש לפני הנסיעה - יוני - היה כל כך עמוס שלא היה לי זמן אפילו להתרגש. מצב הרוח גם תרם לעניין.
כל כך הייתי עמוסה ולא פנויה רגשית שבשדה התעופה קלטתי ששכחנו להביא מתאם לשקעים, דבר שאף פעם לא קרה לי. זכרתי שבכל מקום ניתן לקנות, אז קצת נרגעתי.
כרטיסים נרכשו כבר בספטמבר שעבר עם אלעל (איכשהוא כל הטיסות שסגרתי אי שם בספטמבר היו עם אלעל.. ), וזה לאור העובדה שהם הציעו מחירים שפויים בהחלט ללונדון. נשאר רק להתגעגע למחירים האלה
.ההלוך היה לשדה תעופה היתרו והחזור משדה התעופה לוטון.
טיסת אחר הצהריים, כך שההגעה בלילה, סיבה טובה לקחת מלון בשדה התעופה.
המטוס היה ענק, מסוג הדרים ליינר, עם כל הפינוקים שכבר שכחתי מהם - שתיה, חטיפים, ארוחה די טעימה ומגוונת, מסכים אישיים עם הרבה אפשרויות שהעבירו לי את הזמן מעולה. (בחזור יכולנו רק לחלום על התנאים האלה.. אלעל אבל אחר..)
התור להגירה היה מאד ארוך, ובעלי החליט שזה הזמן להשתמש בדרכון הפולני שלו.. תוך שניה הוא עבר בעמדה האוטומטית וחיכה לי מעל חצי שעה (הדרכון הפורטוגלי שלי יהיה בקרוב אני מקווה..).
סיימנו והלכנו בגשר מקורה למלון הולידי אין שנמצא ממש בשדה. מלון ענק, מעוצב יפה. בקבלה אמרו שניתן לקנות אצלם מתאם (כמובן אחר כך ראינו מתאמים בחצי מחיר אבל שיהיה להם לבריאות..).
מצרפת קצת תמונות:
המשך יבוא..
-
מירב, כיף שחזרת לספר על הטיול! מתחילה לפזול לכיוון ווילס לקראת הקיץ הבא
-
@meravshell עוד קצת מהאי הבריטי! איזה כיףףף!!!!!
התיישבתי לי עם a cup of tea ואני מצפה להמשך.
-
-
תודה פנינית, יסמין, שמחת וכל מי שקורא והגיב.
3/7 יום רביעי
קמנו בבוקר רעננים וטובי לב, מצפים להרפתקאה נוספת באי הבריטי. אכלנו ארוחת בוקר נחמדה מאד, ארזנו עצמנו וחזרנו לשדה התעופה דרך המעבר המקורה (ההמצאה הזו של מעברים מקורים המובילים הישר מהשדה למלונות היא נהדרת וכל כך נוחה. גם במנצ'סטר זה כך).
מצאנו את השאטל שמביא לאיזור השכרת הרכבים. אחרי נסיעה קצרה הגענו למתחם ונחרדנו לראות תור ארוך משתרך מחוץ למשרדי החברה (ALAMO). בחוץ היה די קריר וכולם עמדו עם המזוודות שלהם בצפיפות. התקדמנו לאט ולבסוף הוכנסנו פנימה. היו שם לא מעט אנשי צוות שנתנו מענה ובסך הכל הם עבדו ביעילות. הגיע תורינו וחיש קל הובלנו למגרש החניה. הבחור נראה אובד עצות - לא מצא את הרכב. ביקשנו אוטומטי בגודל בינוני. הוא רץ לחפש רכב העונה על הדרישות ותוך כמה דקות הגיע עם סיטרואן בצבע טורקיז. בינתיים התחיל לרדת גשם מהסוג המעצבן, וכך היינו אמורים לסרוק את הרכב ולחפש איזה שריטות או מכות שהתפספסו להם. נכנסתי מהר לרכב כי כבר נרטבתי לגמרי ובעלי הלך לסדר משהו במשרד. פתאום קלטתי שאני לא לבד ברכב
. מאחור ישב הבחור בשקט.. מתי הוא הספיק להיכנס לרכב?..בעלי חזר והבחור מאחור התחיל לנסות לדחוף ביטוחים שכבר עשיתי דרך ביטוח הנסיעות במחיר לא רע. כמובן שפצח בסדרת הפחדות מה יקרה אם יכנסו בנו מאחור וכו אבל שמחה להגיד שלא נכנעתי ועמדתי על שלי!
זהו. בדיקות אחרונות ויצאנו לדרך, בגשם..
הכיוון - סטונהנג'. כיוון כללי - מערבה.
כמה מילים על הנהיגה בצד הלא נכון של הכביש
- למרות הנסיעה המוצלחת בשנה שעברה בעלי שוב היה חרד מהנהיגה. הרגעתי אותו שהכל יהיה בסדר, ושנעבוד ביחד ובזהירות יתרה. המדהים הוא שתוך שעה בערך הוא התרגל לחלוטין לנהיגה וגם אני כבר לא הייתי במתח. אחרי כמה ימים הוא שכח שאי פעם נהג בצד ימין של הכביש..
בקיצור, יצאנו משדה התעופה היתרו לכיוון סטונהנג'. הנסיעה היתה בכבישים מהירים מרובי מסלולים ומחלפים. פעמיים התבלבלנו וירדנו בטעות מהכביש, אבל וויז הנהדר מייד החזיר אותנו לכביש.
לאחר זמן מה החלטנו לרדת מהכביש המהיר כדי לשתות קפה וכמובן הפסקת שירותים. לאורך הכבישים המהירים יש מתחמים של מזון ועצירת מנוחה. אבל יש מרחק לא קטן ביניהם ורצוי לא לפספס אותם.
הגענו למתחם שקט ופסטורלי ועצרנו בסטארבקס, שלדעתי היה הסניף הכי יפה שלהם שהייתי בו. היינו שם כמעט לבד, חוץ מכמה פנסיונרים, ונהננו מאד.
כל הירוק הזה פשוט מרחיב לך את הלב. אין מה לעשות.
חזרנו לכביש המהיר והתחלנו להתקרב לסטונהנג'. זהו מתחם אבנים מלפני כ 4000 שנה. לא בטוחים למה הוא שימש ויש הרבה השערות.
הפעם האחרונה שביקרתי כאן (הייתי כבר פעמיים חוץ מהפעם הזו) היתה די מזמן, וזכרתי שמצד ימין של הכביש רואים את מתחם האבנים, ומצד שמאל היה מרכז מבקרים וחניה גדולה. פתאום ראינו את המתחם, והתרגשתי נורא לראות אותו שוב. אבל איפה החניה ומרכז המבקרים?
נעלמו..במקומם ראינו שדה רגיל. שום זכר למה שזכרתי. אמרתי לעצמי - אולי הזיכרון שלי הוא לא מה שהיה פעם. אולי אני לא זוכרת נכון.
נסענו ונסענו ונסענו והתרחקנו לגמרי ממעגל האבנים. מה קורה כאן?
ואז ראינו את השלט שכיוון לחניה עצומה.
"אין סיכוי שאני הולכת ברגל עד לאבנים" הצהרתי בהפגנתיות. "זה רחוק נורא!" "לא הגיוני"
טוב, עד שלא נבדוק לא נדע. הלכנו בשביל לפי השילוט והגענו למרכז המבקרים הגדול שנראה די חדש בעיצוב מודרני. בצד ראינו מעין אוטובוסים בינוניים.
במתחם היה מרכז מבקרים, מוזיאון, קפיטריה, שירותים ענקיים, ושיחזור של כפר עתיק בחוץ. הכל היה מאד מאד יפה.
הלכנו לקופות - המחיר היה די גבוה - 33 פאונד.
-
שאלתי את הבחורה הנחמדה בקופה עבור מה משלמים והיא הסבירה שהמחיר כולל את הנסיעה הלוך ושוב בשאטל אל האבנים (רחוק, כבר אמרתי?), וכניסה למוזיאון. אבל, הוסיפה, אנחנו יכולים ללכת ברגל, מרחק של כחצי שעה לכל כיוון, ולא יעלה לנו אגורה. אמרתי לה שנחשוב על זה וברור שלא היה בכלל מה לחשוב. ברור שהולכים ברגל (אני וההצהרות שלי
).אז הלכנו לכיוון הכפר המשוחזר הנחמד. היה שביל שהוביל את ההולכים ברגל ופנסיונר חביב שהסביר שההליכה אורכת כחצי שעה עד לשם ושאפשר אפילו לעצור באזור של היער (היה בדרך גם יער מקסים) ולראות משם את האבנים אם אין כוח להמשיך (ברור שיש כוח..). רק תעברו כאן בשער וצאו לשלום.
אז יצאנו עם שיר בלב. מה רע? מזג אויר נהדר ורענן. אין גשם כבר, הולכים בתוך שדות פורחים לצד עוד אנשים שהעדיפו לצעוד. אחרי זמן מה הגענו ליער המדובר והלכנו בתוכו - תענוג.
הכפר המשוחזר
-
-
אחרי משהו כמו חצי שעה אכן הגענו סוף סוף למתחם האבנים. כאן המקום לציין שהמעגל מוקף בחבלים ואפשר לראות אותו רק בשביל הסובב אותו. בפעם הראשונה שהייתי בו לא היה שום מחסום וניתן היה לראות את האבנים ממש מקרוב.
הגענו לנקודה בה מורידים את האנשים מהשאטלים ומשם הם הולכים לשביל הסובב את האבנים. את ההולכים ברגל לעומת זאת מפנים לשביל אחר קצת יותר מרוחק ולא מאפשרים ללכת גם בשביל ההיקפי (לא שילמתם אז אתם בעונש
). למי איכפת - ראינו מצויין את האבנים ואפילו הצלחתי לצלם אותם בלי אנשים בתמונה, משימה לא פשוטה בכלל!
מראה מאד מרשים.
צילמנו והתרגשנו, ושמנו פעמינו חזרה למרכז המבקרים. הגענו וישר כמובן נכנסנו לקפיטריה לאכול משהו.
היה כיף!
חזרנו לרכב והמשכנו ליעד הסופי - מקום לינה למרגלות גבעות מנדיפ, ממש בסמוך לכפר צ'דר, בו מיצרים את הגבינה המפורסמת.
-
זה שווה את הנסיעה? אולי אני מפספסת משהו, אבל נראה... אבנים..
-
ברור ששווה. צריך לקרא קצת מידע על המקום. אותנו זה מעניין בכל אופן. ודבר נוסף- לא סטינו מהדרך מערבה. אם את מתכננת לנסוע לצפון ווילס עדיף לטוס למנצסטר.
-
כל הירוק הזה כל-כך מרגיע
-
מירב - כל הכבוד לך שהבנת שלא חייבים לשלם...
אני חייבת להתוודות שלא עשיתי שיעורי בית מספיק טוב בנושא זה, הגענו ממש בלחץ לשאטל האחרון ושילמנו את הסכומים המופרכים.
נכון שהם איפשרו לנו להתקרב לאבנים וגם לבקר במרכז המבקרים שסך הכל היה די מעניין.
אבל האם היה שווה את זה - לשאלתה של שמחת הפרטים הקטנים?
נאלצתי לחזור לסיפור שלי (קשה קשה) ולהיזכר מה היה שם ואז גיליתי שלאחר הביקור במרכז המבקרים התגלו לנו הרבה עובדות מעניינות שגרמו לנו לחזור לאבנים לראות אותן שוב..
אז כן אלה באמת רק אבנים אבל כדאי להכיר את הסיפור קצת יותר לעומק כדי שיהיה מעניין - לדעתי.
-
תודה על השיתוף. לשמחתי הבחורה בקופה היתה ישרה ואמרה מייד שאפשר ללכת ברגל ובעצם לא לשלם. מודה שגם אני לא עשיתי שיעורי בית כמו שצריך הפעם (אני מרגישה שאני נמצאת בתוך ענן מאז השבת השחורה) ולכן הופתעתי מהשינויים שנעשו במקום מאז הפעם האחרונה שהייתי שם. קצת מעצבן האמת שפעם פשוט חצית את הכביש ושילמת סכום סביר על מנת להתקרב לאבנים ולהתהלך סביבן והיום צריך להיפרד מסכום מופקע כדי לעשות זאת. אנשים מבוגרים למשל - אין להם ברירה, כלאמר יש ברירה - לא לראות את התופעה הזו.
ולענין שווה או לא - בעיני זה מקום מרתק, וראיתי לא מעט סרטי תעודה שמנסים להסביר למה שימשו האבנים ומדוע הן מסודרות כך, ואיך בכלל הצליחו להביא אותן לשם. פשוט אני כבר ראיתי אותן מקרוב אז לא הפריע לי לראותן מרחוק.
ממשיכים - כאמור יצאנו משם והמשכנו מערבה בדרכים יפיפיות מלאות ירוק ו.. ניחשתם נכון - הרבה כבשים.
מקום הלינה שסגרתי נמצא ממש ליד הכפר CHEDDAR בו הייתי גם כן באותו טיול לדרום אנגליה לפני אי אלו שנים. בדרך חלפנו על פני כפרים קטנים, מבשלות סיידר שבחזיתן שלטים המזמינים להיכנס לביקור וכאמור הרבה ירוק.
הגענו למקום הלינה בעזרתו האדיבה של וויז, לאחר שעברנו דרך הכפר צ'דר , דבר שהזכיר לי כמה המקום הזה מקסים. האזור כפרי וחמוד, הבית ממש למרגלות Mandip Hills.
צלצלנו בדלת שעליה היה כתוב קבלה ופתח אותה בחור חביב ומאופק למדי. כאן המקום לספר שמרוב סיפורים על בעלי בתים ומקומות לינה שסירבו להלין ישראלים או שהגיבו בצורה לא נעימה, ממש חששנו מהתגובה בכל מקום לינה שהגענו אליו. אז לא יודעת אם האיפוק והנימוס היה טבעי או לא. למי איכפת.. אמר לנו כל הפרטים על זמני ארוחת הבוקר והיכן אוכלים, ונתן המפתח לחדר שהיה עם כניסה נפרדת.
הבית בית עתיק, והחדר היה ממש חמוד ואותנטי. ליד ערכת הקפה והתה היו גם מארזי עוגיות אישיים ושוקולד. מאד נחמד.
לאחר מנוחה קצרה בחדר וסריקת הגינה החביבה, החלטנו לנסות את הפונדק שעליו המליצו בעלי הבית במייל מקדים ששלחו לי לפני הגעתינו. המקום היה ממש בסמוך במעלה הרחוב. ראינו שיש הרבה מכוניות, ובמייל גם נכתב שרצוי וכדאי להזמין מקום מראש. אז ניסינו את מזלינו ואכן נמצא לנו שולחן. כרגיל פונדק עתיק עם תקרה נמוכה ההולמת אנשים בגובה שלי
.אכלנו שם ארוחה מעולה ומיוחדת, ושתינו סיידר טעים מאד. התאהבנו שם במשקה הזה ומאז הזמנו אותו בכל הזדמנות.
יצאנו משם שמחים וטובי לב והשקפנו על השדות המקיפים את הבתים. איזו שלווה
.
חזרנו לחדר לערב נעים ורגוע.
מחר הולכים לטייל בצ'דר - נראה מה השתנה בה מאז שהייתי כאן.
-
4/7 יום חמישי
קמנו לבוקר מהמם. איזה שמש!
הלכנו לאכול את ארוחת הבוקר והיה נהדר. מוצלחת מאד עם הרבה מבחר ואוירה נעימה. אנחנו ועוד כמה פנסיונרים.
ניתן היה לרכוש ריבה מעשי ידי בעלי הבית אז בהחלט רכשתי אחת מעולה במחיר מצויין, ונפרדנו לשלום מהמקום הנחמד.
נסענו לכפר צ'דר (למי שהשם מוכר - שם מייצרים את גבינת הצ'דר המפורסמת). בהתחלה סתם רשמנו בוויז את שם הכפר, אז כמובן שהובלנו בכל מיני רחובות צרים אך ציוריים עם בתים קטנים ומהממים. לא זה מה שרצינו, אז כיוונו שוב למרכז הכפר והפעם הגענו לכיכר המרכזית שם הייתה הרבה חניה. כרגיל התשלום הוא pay and display - משלמים במכונה ומציגים את הכרטיס ברכב. לעיתים ניתן לשלם גם בכרטיס אשראי, לרוב במזומן ולא מקבלים עודף.
אני כמובן בהתרגשות יתר - זה אחד המקומות שהכי אהבתי באותו טיול מפעם. אז הייתי עם בתי הבכורה ועם הורי. גם אז היה לנו מזג אוויר נפלא ושימשי.
זכרתי את הרחוב העולה עד למעוק המפורסם ועובר דרכו, ולשם התחלנו לצעוד. משני צידי הרחוב מקומות חמודים לממכר פאדג'ים, גבינות צ'דר, סתם אוכל, בגדים ומזכרות חמודות. כבר בהתחלה שמתי עין על מקום חמוד להפליא שבחלון הראווה שלו מגדלים של קאפקייקס ואמרתי ששם נשב לקפה היומי שלנו.
התחלנו לצעוד במעלה הרחוב כאשר צדה את עיני חנות גדולה של Regatta - למי שלא מכיר - חנות לדברי ספורט, שווה ביותר. בעצם זו רשת.
שלא ניכנס? ברור שניכנסנו. הרבה הנחות שוות - יצאנו עם כמה פריטים נחמדים והמשכנו בדרכנו במעלה הרחוב.
הגענו לאיזור מרכזי שבו יש מספר חנויות, גן מקסים, מפלים מלאכותיים וכמובן - תחילתו של המעוק CHEDDAR GORGE. במתחם הזה היה פעם מפעל לממתקים ובזמנו נכנסנו לראות את תהליך הייצור וכמובן קנינו צנצנת עם סוכריות. צילמתי את החזית ושלחתי לבת שלי להזכיר נשכחות. לצערי המקום היה סגור, והכוונה שלא מתפקד יותר. נשאר רק השלט.
מעבר למפעל הגבינה שחלפנו על פניו, המקום מפורסם בשל מערה שנמצאת בו, ובה נמצא אדם קדמון בשלמותו.. מכיוון שראינו לא מעט מערות, ואת זו כבר ראיתי, לא התחשק לנו להיכנס שוב. המשכנו ללכת וראינו אטרקציות חדשות שנוספו עם השנים. כמו כל דבר, כולם רוצים להרוויח כמה שיותר ממקומות מפורסמים - אז צצה שם אטרציה שנקראת JACOB'S LADDER - מליון מדרגות שמובילות לאיזה מגדל תצפית. ויתרנו. בנוסף היתה עוד אטרציה בדמות מערה נוספת עם איזה תצוגה - לא התעמקנו איזו. הכל יקר. מי שרוצה להנות - ממליצה על המערה עצמה עם האדם הקדמון.
המשכנו לעלות עם הכביש ממש לתחילת המעוק. בצידי הכביש היו מפרצים קטנים עבור חניה. פה ושם ראינו אנשים מטפסים.
החלטנו לעשות אחורה פנה. ממליצה למי שלא היה להמשיך עם הרכב בכביש החוצה את המעוק - מאד יפה. בזמנו הבת שלי ואני לקחנו סיור מודרך באוטובוס פתוח, והתלהבנו בעיקר מהמדריך החתיך
וגם קצת מהמעוק.ירדנו חזרה, עצרנו בחנות הפאדג'ים וקניתי שם כמה סוגים - מתה על פאד'ג בריטי, ונכנסנו כמובטח לחנות הקאפקייקס.
איזה מקום מתוק! מישהי עבדה שם על ציפוי לאיזו עוגה גדולה, ואני שקעתי במבחר הקאפקייקס שהיה שם. לך תחליט. הכל נראה נפלא. הזמנו קפה שהגיע בכוסות ענק כמו שצריך, ושני קאפקייקס, וישבנו לנו בפינה מוצפת אור, לחצי שעה של הנאה צרופה. כיף.
מתי מישהו יביא לי כאלה לסוף שנת הלימודים?..
-
חזרנו לרכב והתחלנו בנסיעה הלא קצרה לכיוון דרום ווילס. בדרך עוברנו על גשר מרשים מעל מפרץ ונכנסנו לתחומי ווילס. איזה כיף. התחילו השלטים עם השמות הבלתי אפשריים להגייה. המשכנו מערבה, ראינו את השילוט לקרדיף בירת ווילס אבל לא היתה לנו כוונה להיכנס אליה. באזור שם יש תנופת בניית כבישים מטורפת. בונים מחלפים וכבישים חדשים וכיכרות, דבר שיצר לא מעט פקקים בהמשך. ברגע שעברנו את איזור העבודה בכביש נכנסנו לפסטורליה גמורה.
כבישים חצי ריקים (דבר שליווה אותנו כל השהות בווילס, למעט איזורים מועטים), הכל ירוק בצורה לא אמיתית. מזג האוויר גם השתנה (כמובן..) ונעשה מעונן יותר.
נסענו בכבישים שהפכו להיות כבישי הבית שלנו במשך השבוע בו התגוררנו באיזור. התאהבנו שוב
.המשך יבוא..
-
הגענו די בקלות למקום הלינה שלנו בשבוע הקרוב - קוטג' גדול המחולק ל - 3 חלקים כאשר אנחנו ביחידה האמצעית. ממול הקוטג' נוף מדהים וירוק. המיקום - שמורת ה Brecon Beacons שהיא השמורה הגדולה בדרום ווילס. בהמשך הבנו כמה היא מדהימה, עד כדי כך שאין לי מספיק מילים לתאר. צריך לחוות אותה.
הוצאנו את המפתח לקוטג' עם הקוד שקיבלתי במייל ונכנסנו פנימה למבואה שממנה עלו המדרגות לקומה השנייה.. קיבל את פנינו מעין סלון עם ספה וכורסאות ובקצהו דלת עץ סגורה.. פתחנו את הדלת ואמרנו "וואו" - נכנסנו לחלל שטוף אור שנראה כמו הרחבה מודרנית יותר, עם חלונות גדולים בתקרה, ספות וטלביזיה ומטבח מואר עם קיר שכולו חלונות מהם נשקף נוף מהמם. מראש ידעתי שבחצר האחורית של הבית זורם לו נחל, אבל לראות את זה במו עיני - מהמרפסת יורדים במדרגות לגינה מטופחת המובילה בכמה מדרגות לנחל.. ובצידי הנחל כרגיל עצים גבוהים. ומעל העצים הרים שעליהם מסתובבות כבשים. היש יותר פסטורלי מזה? במטבח כרגיל ערכת קבלת פנים - עוגיות וולשיות, ריבות, שפע קפה וולשי ותה וכיכר לחם, ובמקרר תבנית ביצים וחלב. נפלא.
בקומה העליונה חדר שינה מרווח וחדר מקלחת.
החצר האחורית והנחל:
לא הצלחנו לעצור לקניות בדרך, אז החלטנו לצאת לחפש מעין מכולת מקומית שנמצאת ברחוב שלנו. מעבר לה, היה צריך לנסוע רחוק יותר לסופר רציני.
הגענו לחנות ב18:00 שזו השעה שסוגרים הכל (וזה נדיב כי בדרך כלל ב17:00 אין יותר עם מי לדבר בחנויות ובתי קפה), וביקשנו מהבחורה לאפשר לנו לקנות כמה דברים בסיסיים. עשינו זאת במהירות וחזרנו לקוטגי לאכול ארוחת ערב קלה ולהתחיל להתרגל לבית החדש שלנו.
כאן המקום להגיד שמאד משתלם לקחת קוטג' לשבוע ולא לפחות (אם מתאפשר כמובן) - עבור 6 לילות הייתי משלמת יותר מאשר לשבוע! בדקתי.
פעם כמעט ולא היה ניתן בבריטניה לשכור קוטג'ים לכמה ימים - זוכרת שממש עשיתי על זה "מחקר". הכניסה אליהם היתה משישי עד שישי או משני עד שני ברוב המקרים. אחרי הקורונה השתנו דברים.
ישבנו וחשבנו מה נעשה מחר. כרגיל בטיולים כאלה, אני מסמנת לי בנק של טיולים, אטרקציות ומקומות לבקר בהם בסביבה הקרובה והקצת יותר רחוקה. מחליטים מה נעשה כל יום על פי מזג האוויר, חשק ועוד.
ידעתי שאני רוצה לטייל במסלול ארבעת המפלים - FOUR WATERFALLS WALK והפור נפל על מחר - יום שישי. לא רציתי לדחות כי לך תדע מה יהיה מבחינת מזג אוויר (ואכן זו הייתה החלטה מצויינת).
גשם התחיל לרדת ולמעשה הוא ליווה אותנו בכל שהותינו בווילס, בעיקר החל מ17 אחר הצהריים ולאורך כל הלילה, ולעתים גם ביום. צריך לזרום עם זה, אבל הבנו שהקיץ הזה היה ממש לא אופייני, עם המון גשם, וכל מה שדיברו עליו הוא מתי יגיע כבר הקיץ ושדי נמאס להם כי הייתה להם שנה מוחרבנת מבחינת מזג האוויר. בכל מקום שהיינו, זה הדבר הראשון שדיברו עליו איתנו.
-
5/7 יום שישי
בלילה ירד גשם ובבוקר קמנו לבוקר רענן וקררר. הפעלנו את החימום הרצפתי שעזר מאד עם ייבוש הכביסות שעשינו במכונת הכביסה שבמטבח. תלינו על המתלה בבוקר ובערב כבר הרוב היה די יבש. ככה זה כשאין לחות..
בדקנו את התחזית להיום - נראתה סבירה בהחלט, אז כמובן שעושים את המסלול של המפלים. אכלנו ארוחת בוקר קלה וקבענו להיכנס לסופר גדול בהמשך ולקנות ירקות ופירות ושאר דברים נחוצים.
בשמורת הברקון ביקונס יש הרבה מאד מפלים שמרוכזים באזור שנקרא WATERFALL COUNTRY. המסלול הוא אחד מהמסלולים שנמצאים באזור הזה.
כיוונו את וויז לחניה של תחילת המסלול, ובשלב מסויים הוא הוריד אותנו מהכביש לדרך צדדית - כנראה דרך קיצור. חששנו לנסוע משם למרות שלבטח היתה מקצרת לנו את הנסיעה, והמשכנו בכביש הראשי. הגענו לחניה המסודרת, תוך נסיעה בכבישי כפר צרים מאד, ללא שוליים, כמיטב המסורת.
החניה עלתה 6 פאונד לכל היום. בקצה החניה ישנם שירותים וכדאי להיכנס אליהם כיוון שהמסלול אורך כ - 4 שעות פלוס מינוס (יותר פלוס כי משתהים ליד המפלים, מצלמים, והירידות והעליות למפלים יכולים לקחת זמן). אני בחרתי לא להיכנס לשירותים, טעות כמובן, אבל אין כמו הטבע והמבין יבין..
לקחנו מפה מהביתן הקטן בתחילת המסלול והתחלנו ללכת.
מזג האוויר היה נפלא, מעונן חלקית ונעים מאד. הלכנו בנופים נפלאים, משני צידנו עצים מסוגים שונים, חומות אבן נמוכות והמון המון כבשים. הכבשים מסומנות בצבעים שונים כדי לזהותן, וכולן אחרי גז.. נטולות צמר.
-
לאחר פחות משעה של הליכה הגענו לשלט המורה על ירידה למפל הראשון. איזה כיף!
הירידה למפל כללה הליכה בשביל בוצי למדי והמון מדרגות. בדרך חשבנו על זה שאת כל זה נצטרך לעלות
. נזהרנו לא להחליק על ישבנינו, והגענו למפל.מפל חביב ולא יותר, אבל כיף לשהות שם כמה דקות ולהנות מהשלווה.
טיפסנו בחזרה לשביל הראשי והמשכנו בדרכינו. הגענו לשלט שמורה על הירידה לשני מפלים הקרובים זה לזה. הירידה הייתה תלולה וכללה המון מדרגות גבוהות (ברור שלא חשבו על אנשים בעלי גובה מאתגר כמוני
) אבל הגענו בחתיכה אחת למטה למפל הראשון. מקום מקסים. נשארנו שם כמה דקות להנות מהמפל ומהצל ובכלל. כבר היינו עם חולצות קצרות יען כי נעשה לנו חם מכל העליות והירידות האלה. אחר כך פנינו ימינה לחפש את המפל השני. גם כן נחמד מאד.אין ברירה, צריך להתחיל לטפס למעלה. הגענו למעלה מתנשפים ומיוזעים כאילו אנחנו בכלל לא בווילס, ואמרנו שבטח מחר בערב הכל יהיה לנו תפוס, אפילו אני שמתאמנת שנים בחדר הכושר (ספוילר - לא נתפס לנו כלום ושום דבר, משל אנחנו יורדים ועולים כאלה מדרגות ושבילים מידי יום ביומו..)
ממשיכים. הגענו לשלט המורה על הירידה למפל האחרון. עמדו שם זוג מבוגרים והאשה אמרה שאין סיכוי שהיא יורדת את זה ונשארה למעלה. בעלה ירד למפל כמו גדול.
שוב ירידה תלולה מלאת מדרגות, אבל בהחלט היה שווה! מפל מרשים, אם כי נראה שלמרות הגשמים שירדו שם בכל זאת כמות המים פחותה מאשר בסוף החורף. חזרנו למעלה והיינו מאד גאים בעצמנו.
משם הלכנו בהליכה נעימה עד לתחילת המסלול ולחניה. הלכתי לבקר את השירותים ונחרדתי - מגעילים. עדיף לעשות בטבע..
-
המשך יום שישי.
נסענו לכיוון הקוטג', ובדרך עצרנו ליד פונדק שנקרא The Angle Inn, שנמצא ליד שלט גדול עם השם של אזור המפלים. חנינו בחניה שלו ונכנסנו לאכול.
מנות ענקיות ואוכל טעים מאד.
שיטת התשלום בווילס, ברוב מקומות האוכל ובתי הקפה שהיינו בהם למעט אולי אחד, היא שאתה לוקח תפריט, מחליט מה אתה רוצה וניגש לקופה. מזמין ומשלם במקום. וזהו. מביאים לך לשולחן. לא צריך לרדוף אחרי מלצרים שיביאו את החשבון ויקחו ממך את הכסף. יעיל ונוח.
משם זכרנו שצריך לעשות קניות, אז נכנסנו לסופר גדול - נדמה לי Tesco - וקנינו מה שהיה חסר לנו, כולל ירקות ופירות, גבינות ועוד.
חזרנו לקוטג' לאכול ארוחת ערב מול הנוף ולצפות בגשם שירד כרגיל.
מחר יום שבת, החלטתי שזה יום טוב להסתובב באיזה שוק נחמד. עשיתי חיפוש ומצאתי כמה. הפור נפל על עיירה מזרחית אלינו.
לילה טוב
. -
