טיול למרכז ארה"ב בסתיו 2024 - הטיסות
-
@dregev03 כן. טעות שלי.
-
היום ה- 14
לאחר היציאה מהמלון, נסעתי לעיר לקסינגטון, למרכז העיר. ביקרתי בבית של Mary Todd Lincoln, אישתו של אברהם לינקולן. מארי טוד נולדה וגדלה בלקסינגטון, למשפחה שמרנית שהיתה בעלת אמצעים אז. זו היתה משפחה דרומית והיא החזיקה עבדים כמשרתים בבית. קנטאקי בחרה שלא לפרוש מארה"ב והיא היתה חצויה. חלק מבניה בחרו להתנדב לצבא הקונפדרציה, ואחד מקרוביה של מארי הגיע לדרגת גנרל.
לאחר הביקור בבית, נסעתי עם הרכב קצת באיזור המרכז כדי לקבל תחושה של העיר. האמת - לא יפה במיוחד.
לאחר הסיור הקצר הזה, החלטתי שאני רוצה לחוות קצת טבע ולכן נסעתי לפארק המדינה Natural Bridge, מהפארקים הראשונים של קנטאקי. פארק זה לא לוקח דמי כניסה. שלט הוביל אותי לחניה ממנה מתחיל מסלול ההליכה ל- Natural Bridge. העליה לא ארוכה במונחי מרחק, אבל די מאומצת, והייתי צריך לעצור בדרך כדי להוריד את הדופק. רוב העליה במין מדרגות שהוספו לקרקע. ממגרש החניה יש מסלול שעובר לאורך בריכה , חוצים גשר מתנדנד ומגיעים לשטח מסודר ששייך לפארק עם שירותים, חנות וכו'. משם מתחיל המסלול האמיתי. בתחילה מגיעים לתחתית הגשר הטבעי. משם יש המשך העולה לגג הגשר הטבעי. קטע זה, מעבר לכך שכולל מדרגות צרות ולעיתים גבוהות, כולל גם במעבר במין מעבר צר שהם קוראים לו fat man misery.
על הגשר מרגישים באמת בפסגה. הנוף מסביב מרשים. צבעי השלכת המרהיבים של קנטאקי תרמו לנוף.
ירדתי באותה הדרך. כנראה שיש גם אפשרות למסלול אחר בתחילת הירידה, אבל לא ידעתי עליו באותו זמן. כשהגעתי למטה, שיחררתי קצת את השרירים על מנת למנוע התכווצויות ברגליים (במוחד בפנים הירך, חוויה כואבת ביותר שכבר חוויתי בעבר לאחר הליכה מאומצת שכוללת טיפוסי מדרגות רבים). משם נסעתי ללודג' ורק אז לקחתי את מפת מסלולי ההליכה ונרגעתי עם ארטיק. אחר כך, נסיעה לצד השני שם יש skylift, רכבל שעולה למעלה. אז הסתבר לי שאפשר לעלות עם הרכבל לראש הגשר הטבעי במקום העליה הרגלית.
לאחר בסיום בפארק, יצאתי לנסיעה ארוכה למלון הבא, Hampton Inn ב- Danville. יכולתי להשאר במלון הקודם, אבל לקחתי מלון אחר. מלון קצת מיושן. ניצלתי שם את שירותי הכביסה (פעם שניה בטיול).
-
היום ה- 15
קנטאקי מפורסמת בשני דברים: הבורבון (הויסקי האמריקאני) וסוסים, גידולם ומירוצי סוסים. לא הסתדר לי ביקור במבשלת בורבון בקנטאקי, אבל החלטתי לא לותר על פארק הסוסים. זהו מתחם בלקסינגטון הכולל מוזיאון וכן פעילויות המוצעות למבקרים. אני ביליתי שם 3 שעות ולא מיציתי. אם משתתפים בכל הפעילויות, אפשר לבלות שם יום שלם. המוזיאון מתחיל מההיסטוריה של ביות הסוסים והשימוש בהם בתרבויות הקדומות. אחר כך, ממשיכים לאירופה והשימוש בסוסים בימי הביניים, ובעת החדשה בצורה כרונולוגית. יש התמקדות בשימוש בסוסים ביפן, וגם חדר ובו תצוגה של כירכרות, וזה עוד לא הכל.
אני השתתפתי בשתי פעילויות: בראשונה, עובד המוזיאון מעביר עובדות שונות על הסוס והתפתחותו, וגם מעביר עצמות של סוס כדי להמחיש חלק מטענותיו.
בשניה עושים תצוגה של שלושה סוסים שהיו אלופים במירוצים מסוגים שונים. לאחר פרישתם, הם נתרמו לפארק הסוסים לשארית חייהם.
כמו שציינתי, יכולתי להקדיש לביקור זמן מוגבל בגלל שהמלון שהזמנתי מרוחק כ- 4 שעות נסיעה מהפארק סוסים. לפיכך, יצאתי משם בערך ב- 3 אחה"צ לנסיעה למלון. בנסיעה זו אני חוזר לאיזור הזמן סנטרל ממנו נפרדתי לפני מספר ימים. אני לא חושב שאפרד ממנו בשארית הביקור בארה"ב.
המלון בו לנתי הוא Hampton Inn ב- Clarksville שבטנסי. לארוחת ערב הלכתי ל- Golden Coral, לא רחוק מהמלון.
-
היום ה- 16
Clarksville היתה עצירה על הדרך לנשוויל. היות וכבר הייתי שם, הלכתי לבקר בכמה מאתרי העיר. הראשון הוא Fort Defiance. זוהי מצודת "אדמה" (כלומר, לא בנו דבר מעץ או מאבנים אלא עשו חפירות שיגנו על האנשים מפני פגזי ארטילריה ומכדורים) שחפרו עבור צבא הקונפדרציה והציבו שם תותחים כדי להגן מפני כניסה דרך נהר הקמברלנד. הבעיה היא שלאחר ששמעו שהמצודה בה ניתקל צבא האיחוד קודם (Fort Donelson) נפלה בידי צבא האיחוד, בחרו כאן להכנע ללא קרב. במקום גם מוזיאון קטן על מלחמת האזרחים באיזור.
האתר השני הוא פארק Liberty. הביקור שלי היה קצר. חשבתי שיש טיילת לאורך נהר קמברלנד. יש כזו, אבל היא קצרה. לאחר מכן, החלטתי לנסוע ל- Fort Donelson (שהוזכר קודם). זהו אתר לאומי היסטורי. הוא נמצא בסמוך לעירה Dover באיזור ה- Land Between The Lakes. האיזור מוקף ב- 4 נהרות שיוצארים מעין אי. הנסיעה לשם לקחה 40 דקות. באתר הקרב יש מסלול נהיגה עם 11 עצירות. חלקן יוצאות משטח הפארק המרכזי ומגיעות גם לעירה דובר עצמה (שם נמצא הבניין בו נחתמה הכניעה של כוחות הקונפדרציה לצבא האיחוד). בראש צבא האיחוד במערכה זו עמד גנרל יוליסס גרנט, שנבחר מאוחר יותר לנשיא ארה"ב.
צבא האיחוד התחיל את המערכה עם אניות Ironclad שהגיעו על נהר קמברלנד, אלא שאוניות אלו נפגעו על ידי הארטילריה של כוחות הקונפדרציה. אחר כך התחיל קרב קרקעי שבסופו הכוחות של האיחוד נצחו. לאחר הביקור נסעתי למלון הבא, שבעיר נשוויל - Hampton Inn Green Hills.
-
היום ה- 17
היום הזה הוקדש למרכז העיר נשוויל. מה שלמדתי ממנו הוא שיש איזור די מצומצם בעיר שהוא סופר תיירותי. מלכודת תיירים, אפשר להגיד. זהו רחוב ברואדווי בערך מהשדרה החמישית ועד לסופו, על שפת נהר קאמברלנד. שאר העיר היא עיר רגילה, לא יפה במיוחד ולא מיוחדת. זו התרשמות של יום אחד, וללא יומרות להיות מומחה. סביר שפיספסתי לא מעט. זהו.
על מנת להוריד הוצאות וחוסר הרצון לנהוג במרכז עיר גדולה, השארתי את הרכב במלון. התקנתי את אפליקצית התחבורה הציבורית של נשוויל (QuickTicket) ורכשתי חופשי יומי ב- $4.
תחנת האוטובוס לעיר היתה במרחק של פחות מ- 10 דקות הליכה מהמלון. קו 7 לקח אותי למרכז העיר. משם, המשכתי ברגל לקפיטול של טנסי. לצערי, אחד הפחות מרשימים שראיתי. עשיתי שם סיור מודרך.
אחר כך, רציתי להגיע למרכז העיר. התברברתי קצת, בגלל שיש רחוב מסוים שברובד הנמוך הוא רחוב ללא מוצא המוביל לחניון, אבל יש גם רובד עליון, ששם הוא הרחוב ממש. שאלתי מישהי שעובדת בבניין סמוך ויצאה החוצה להפסקת עישון והיא עזרה לי. מיד שעליתי למעלה היה שם בית קפה כזה, וקניתי שם מאפים לארוחת צהריים. המשכתי לכוון השדרה החמישית והגעתי עליה לרחוב ברואדווי. ראשית, הרחוב היה עמוס באנשים (לא ראיתי עומס באיזורים אחרים בעיר). לבוש די נפוץ לנשים (לפחות צעירות, אבל גם לא כל כך) היה מכנסונים או חצאית קצרה ומגפי "קאנטרי". הרחוב מלא בבארים ובכולם יש מוזיקה חיה המנגנת בווליום גבוה. ניסיתי להכנס לאחד מהם. לא היה מקום לשבת והמוזיקה היתה מאד רועשת. המוזיקה עצמה לא בהכרח מוזיקת קאנטרי. למשל, Sweet Home Alabama של לינרד סקינרד (מה שקרוי רוק דרומי) נשמע מיותר ממקום אחד. ברחוב גם רצו סיורים מאורגנים באוטובוסים פתוחים, מין אוטובוס פתוח עם צעירים שרקדו בפנים, סיורים על אופניים מרובים (מספר אנשים מפדלים מכל הצדדים. ראיתי משהו דומה גם בברלין) ועוד. אחרי כל הרעש הזה, נהר הקאמברלנד בסוף הרחוב היה נקודת עצירה שקטה.
בדרך חזרה, נכנסתי למוזיאון ג'וני קאש. עליו אני אגיד שהיה מעניין, אבל עלות כרטיס הכניסה מוגזמת פראית יחסית לתמורה.
משם המשכתי לתחנת האוטובוס ולשמחתי האוטובוס שלי מיד הגיע. במלון הסתדרתי ויצאתי בסביבות 5:30 אחה"צ ל- Grand Ole Opry, שם צפיתי במופע. הצלחתי למצוא כרטיס טוב במחיר כרטיס סטנדרטי. היה מאד נחמד. לא הכרתי את המופיעים, אבל היו מספר שירים שהכרתי, ואני לא שומע מוזיקת קאנטרי בדרך כלל.
המופע הסתיים בערך ב- 21:30. משם חזרתי למלון. ה- Grand Ole Opry הוא מופע שקשור לתחנת רדיו. התחילו את ההפקה הזו לפני 99 שנים. בהתחלה באודיטוריום רימן שבמרכז העיר. לפני 50 שנים, הקימו עבורו אודיטוריום חדש מחוץ למרכז העיר. למקום קוראים Opryland ויש שם גם מספר בתי מלון (המפורסם בהם הוא Gaylord Opryland) וגם קניון גדול (Opry Mills).
בתום המופע חזרתי למלון.
-
היום ה- 18
בבוקר נפרדתי מהמלון שלי ב- Green Hill והתחילתי אותו בביקור ב- Hermitage. זוהי האחוזה של הנשיא השביעי של ארה"ב, אנדרו ג'קסון (מופיע על שטר $20). היום זהו אתר המנוהל על ידי המדינה. הוא מהותיקים שבהם כי בנו של אנדרו ג'קסון מכר את השטח למדינה בגלל מצבו הכלכלי הקשה וחובותיו. המדינה הפכה אותו עוד במאה ה- 19 לפארק של המדינה (לא בטוח שפורמלית הוא מוגדר פארק, אבל זה כמו פארק מדינה). לכן, המעון, הריהוט וכו' הם ברובם מקוריים. זה די נדיר. ברוב המקרים הבית עובר מספר בעלים עד שהוא הופך למוזיאון.
הביקור הזה תפס את רוב היום. משם המשכתי ל- Murfreeboro, ושם ביקרתי בעוד אתר קרב ממלחמת האזרחים, כאשר צבא האיחוד מגביר את אחיזתו באיזור נשוויל וצפון טנסי.
משם, למלון, Hampton Inn Spring Hill (מדרום לנשוויל).
-
היום ה- 19
היום בוקדש למקטע הראשון ב- Natchez Trace Parkway. דרך זו, בניהול שירות הפארקים הלאומיים, עוקבת אחר מסלול תנועה היסטורי כאשר היא מתחילה בשולי העיר נשוויל ומסתיימת בעיר Natchez בדרום מעקב מיסיסיפי. אורכה של הדרך הוא 444 מיילים עם מהירות נסיעה מקסימלית של 50 מייל לשעה ברוב הדרך, ומהירות נמוכה יותר במקטעים מסוימים (למשל, במיילים הראשונים, הקרובים לנשוויל, יש מגבלה של 40 מייל לשעה). הדרך בחלק שעברתי היא בנוף הררי, אם כי לא מדובר בהרים גבוהים כמו באפלאצ'ים. צבעי השלכת של העצים מוסיפים לחווית הנסיעה. הדרך נמצאת כאשר יש עצים משני צדדיה, ובחלקים רבים, דשא בינה לבין העצים. כך זה לפחות במקטע בו נסעתי היום. סה"כ עברתי היום קרוב ל- 60 מיילים על הדרך. מובן שלקח זמן עד שהגעתי לדרך, ואחר כך, הפסקת צהריים, ובדרך עצירות וגם קצת הליכה ברגל. בדרך יש נקודות עצירה, שחלקן ממין "היסטורי" וחלקן ממין "טבע". באיזור 17:00 התחלתי בנסיעה למלון. זהו ה- Best Western Plus בעיר Laurenceburg.
במלון ביקשתי חדר אחורי. היה כנראה רק חדר מתאים אחד כזה, אבל נאלצתי לותר עליו כי המנעול (הנוסף) לא תיפקד, כלומר, לא נכנס למשקוף. קיבלתי חדר קידמי במקום. הפקידה בקבלה טענה שהיא לא שמעה על זה קודם. נראה לי מוזר. לא הגיוני שאורחים יתעלמו מהבעיה הזאת. במלון הזה הם גם שמו מחירון בחדר לכל מיני פריטים, שכנראה יש מי שלוקח (למשל מגבות או השעון המעורר וכו'). פעם ראשונה שאני רואה דבר כזה. הם גם רשמו שם שהם מטילים קנס של $250 על מי שמשאיר כתמים על השטיח או דברים דומים. עוד מוזרות - ארוחת הבוקר היא לא מיזנון שירות עצמי אלא עם הגשה. נראה מחר איך יהיה.
הצע המלונות לאורך הדרך הזאת מצומצם. לפחות באיזור הזה.
-
היום ה- 20
בבוקר ראיתי באמת איך זה. היה בופה לדברים הרגילים הלא מבושלים והזמנה לדברים החמים מהבחורה הצעירה שעבדה שם. הזמנתי ביצים מקושקשות, שכמעט לא נגעתי בהן כי הן לא היו חמות וקציצת עוף שבעצם היתה חתיכת שניצל. התלבטתי אם לנסוע ל- Lynchburg כדי לעשות את הסיור במבשלת ג'ק דניאלס, אבל הסתבר לי כי אם אזמין את הסיור בבוקר, הוא יהיה רק ל- 3 שעות מאוחר יותר, מה שיבזבז לי את כל היום, כך שויתרתי. בפועל, ויתרתי על העניין כולו. אולי בהזדמנות אחרת כשאחזור למזרח טנסי (אין כרגע תוכניות כאלו, אבל מי יודע).
במקום זה נסעתי לאתר הקרב ב- Shiloh. זהו קרב מאד מפורסם בהיסטורית מלחמת האזרחים האמריקאנית. קרב בו צבא הקונפדרציה הפסיד והוא סלל את הדרך לקרבות הבאים ולנצחון של הכוחות של האיחוד במערכה המערבית. בעצם אני עברתי כאן כרונולוגית על הקרבות, הכל מפורט דונלסון על הקאמברלנד בצפון טבסי ופורט דיפאנס ב- Clarksvile ומשם הם שטו על נהר הטנסי ל- Shiloh. המקום היום מאד פסטורלי עם יערות וכרי דשא. היום יש שם ישוב בשם Shioh (שילה המקראית). אז, היו שם אוסף של חוואים ושטחי החקלאות שלהם בין היערות. Shiloh היה שם של כנסיה שהוקמה שם.
מהלך הקרב מתואר היטב בסרט שמוקרן במרכז המבקרים. הסבה לכך שגרנט העביר את צבאו לשם היתה במטרה להשתלט על Corinth בצפון מיסיסיפי (קרובה ל- Shiloh) שם היה צומת רכבות של הדרום: בין צ'רלסטון לממפיס על הרוחב ומניו אורליאנס צפונה על האורך. הקונפדרציה הפתיעה את הצפון והעבירה כוחות בפיקודו של גנרל ג'ונסטון לכוון Shiloh. הם התקיפו את הכוחות של גרנט ובעצם ניצחו ביום הראשון ללחימה. במהלך יום זה, נפל גנרל ג'ונסטון והוחלף על ידי אחד מפיקודיו. ביום השני, הגיעה תגבורת לצבא האיחוד והם הצליחו לנצח את כוחות הקונפדרציה, שנסוגו משם. הקרב היה מפורסם בשל כמות הנפגעים בו. זה קרה בשלב מוקדם יחסית של המלחמה, בתחילת 1862 ועדיין לא היו קרבות מגועלים בדם כמו בהמשך. כמובן שזה לא הביא להפסקת המלחמה, שנמשכה עוד 3 שנים.
משם חזרתי ל- Natchez Trace Parkway והמשכתי בדרך הזאת עד לגבול בין טנסי ואלאבמה. נפרדתי יפה מטנסי והמשכתי למלון שלי ללילה: Holiday Inn Express ב- Florence, AL.
אני יכול לסכם שהמלון הוא טוב. הצעד הבא הוא המשך בנסיעה על ה- Parkway, תוך כניסה למיסיסיפי, שם טרם ביקרתי בעבר.
-
היום ה- 21
התחלתי את היום בהצטיידות קטנה בוולמארט הקרוב: קרם לחות ודוחה יתושים ששכחתי להביא. באיזור ה- Natchez Trace Parkway יש פעילות יתושים בשעות אחה"צ. לאחר מכן החלטתי לפנות לביקור באתרים בסביבה לפני החזרה ל- parkway. האתר הראשון אליו נסעתי הוא ה- Rosenbaum house שתוכנן על ידי פרנק לויד רייט. זה הבית השני שהוא תכנן שאני מבקר בטיול הזה. הפעם מדובר בבית שהיה קצת יותר יקר מהממוצע באותה התקופה באותו איזור. פרנק לויד רייט החליט באותה התקופה על תכנון בתים שיעלו סכום שזוג צעיר יוכל להרשות לעצמו. זה הבית היחיד מאותו סוג שפתוח לציבור. הבניין שייך לעיריה היום ועלות הסיור, הדי קצר יחסית, נמוכה בהרבה מלבתי רייט אחרים.
במקום השני בו ביקרתי הוא בית הולדתה של הלן קלר, שנמצא בישוב קרוב ל- Florence. הבניין הוקם על ידי סבה של הלן קלר ב- 1820. הביקור מלווה בסיפור חייה של הלן קלר עד לבגרותה.
אגב, יש בבית חדר המוגדר מוזיאון עם כל מיני פריטים. אחד שהיה לי מוזר לראות שם הם שטרות של 10 ל"י ו -1 שקל (ישן) עם התמונה של משה מונטיפיורי. יש שם גם שטר ממדינה ערבית (לא יודע איזו) ומיפן, אני חושב. לא ידעו להגיד לי למה הם שם. אני חושב שהם שם בגלל הוספת אמצעי המישוש לטובת כבדי הראיה שעל פיו ניתן לקבוע מה ערך השטר. השטרות הונפקו לאחר שהלן קלר נפטרה (ב- 1968).
משם המשכתי ל- Parkway. נסעתי לשם על כביש 157 ונכנסתי לשטח טנסי קצת לפני הגבול עם אלאבמה. המשכתי על הכביש עד טופלו, שם אני לן היום במלון הולידיי אין אקספרס על חשבון נקודות.
אני רוצה להזכיר כמה דברים. הראשון הוא שראיתי האמיש גם בדרום טנסי. הפעם, הגבר שנהג בבאגי היה עם זקן. השני הוא נהר הטנסי. נהר רחב ומרהיב. ב- Florence חציתי את הנהר הזה שלוש או ארבע פעמים. גם ה- Parkway חוצה אותו על גשר ארוך.
האחרון - ה- Parkway היה היום מלא במכוניות, אבל לא של מטיילים אלא של המקומיים שמשתמשים בו כבכביש רגיל.
-
היום ה- 22
לאחר שיצאתי מהמלון ב- Tupelo, נסעתי למרכז המבקרים של העיר. כבר במהלך הנסיעה נתקלתי בבעיות עם הטלפון. נראה שה- GPS הפסיק לתפקד כמו גם החיבור הסלולרי. זה לא לגמרי הפתיע אותי, כי הטלפון שלי נפל לתוך מים לזמן קצר לפני מספר חודשים. מסרתי אותו לטיפול לטכנאי שיה אמור ליבש את כל החלקים כדי למנוע קורוזיה. כנראה שהעבודה שהוא עשה לא היתה כל כך טובה, וכמובן שהבעיות צצו בזמן הפחות טוב. אז ביזבזתי זמן על מנת ללכת ל- T-Mobile ולקנות מהם טלפון. זו הוצאה ששווה ללילה פלוס במלון וזה בזבוז, כי לא יהיה מה לעשות עם הטלפון הזה עד לנסיעה עתידית לארה"ב וגם אז הוא קשור ל- T-Mobile, אבל הרגשתי חוסר ברירה. זה גם גזל זמן. המשכתי בערך בצהריים ב- Natchez Trace Parkway לכוון דרום. עברתי במרכז המבקרים של ה- Parkway, שנמצא ליד Tupelo. לבקשתי, הגברת שעובדת שם בחנות סימנה לי את העצירות שכדאי לא להפסיד. הסיבה לשאלתי היא מזג האויר הצפוי מחר אחה"צ וביום שישי. מזג אויר רטוב. לא אידאלי לטיולים בחוץ. יתכן שביום שישי אבלה חלק מהיום במוזיאונים ובפעילויות דומות, במקומות סגורים. על פי התחזית, כנראה ששבת יחזור להיות יבש.
החלק הזה של ה- Parkway עובר באדמת Prairie. ב- Parkway עצמו לא מדובר ממש במישורים, אלא באיזור גבעתי נמוך. הזכיר לי למשל את מונטנה המזרחית יותר, רק עם יערות פה ושם. כנראה שזה ימשיך כך עד לג'קסון. איזור זה אוכלס על ידי ה- Chickasaw לפני שהם גורשו משם לטובת מתישבים לבנים. האיזור שימש בעבר לגידולי כותנה. היום הוא מתאים יותר לגידול בקר (מונטנה אמרתי). אכן, בחלק מהדרך יש חוות עם פרות שרועות ממש בצידי הדרך.
הלינה בעיר קולומבוס, שקצת רחוקה מה- Parkway. בתי המלון בעירה בקרובה יותר פחות התאימו לי. מלון Hampton Inn & Suites שהתשלום בנקודות.
-
היום ה- 23
היום התמקד בנסיעה על ה- Natchez Trace Parkway מהנקודה בה עזבתי אותו אתמול ועד לג'קסון, בירת מיסיסיפי. ההתחלה היתה נסיעה לא קצרה מהמלון ועד ל- Parkway. בדרך עברתי ב- West Point, כאשר הרחוב נחסם על ידי ניידת משטרה. מה שנראה היה שהיו שם המון ילדים קטנים ומלוויהם (אולי אמהות? לא יודע) שעברו ברחוה. האם זו הפגנה או משהו אחר? - לא יודע. בכל מקרה, נסעתי בעקבות נהגים אחרים, כנראה מקומיים, שעקפו את החסימה הזאת על ידי נסיעה לרחוב מקביל וחזרה לרחוב הזה לאחר האיזור החסום. אחרי 12:00 עצרתי בנקודה בשם French Camp, שקרויה על שם 3 צרפתים שהקימו שם עמדת מסחר לפני 200 שנים או אף יותר. בכל מקרה, נכנסתי לבקר, והפנו ל- log cabin. כשחיפשתי אותו הגעתי לבית שליד שנראה כמו מסעדה. נכנסתי ואכלתי שם צהריים. בתום הארוחה פקד את השולחן אדם, שכנראה הוא מנהל של ה- French Camp Academy. זהו בית ספר של 6 שנים (אני מניח ז - יב) שכולל פנימיה + תלמידי "חוץ". דיברנו זמן מה על ישראל ועל המקום ועל מיסיסיפי. בכל מקרה, לאחר שיצאתי משם, התחיל לטפטף. אני ציפיתי לגשם רק ב- 15:00 ונראה שהוא הקדים. הגשם שלט על פעולותי בהמשך, ודילגתי עד טיולים רגליים במקומות אחדים בגללו. למזלי הוא פסק כשבגעתי למשל ל- Cypress Swamp, אתר נוסף שהומלץ לי לעצור בו. יש מסלול קצר שמסובב ביצה. בזמנים טובים כנראה שניתן לראות שם אפילו תנינים. אני לא ראיתי שם אף חיה שאיננה אדם או יתוש. בהמשך, קצת לפני ג'קסון נוסעים לאורך מאגר מים ואף עולים לתצפית עליו. זהו מאגר מים ענקי.
המלון שלי הוא Homewood Suites שליד מרכז רפואי בג'קסון. מקום שקט. לקחתי סוויטה עם חדר שינה וסלון נפרדים. ממש גדול.
כשהגעתי היה ממש ברדק. יש איזור עם גג, כמו במלונות אחרים, כדי להוריד אנשים וציוד כאשר יש גשם. בצד אחד שלו, היו רכבים שלא נראה שהם מתכוונים לנסוע. הם דווקא נסעו, אבל אני פניתי למסלול השני ונתקעתי מאחורי רכב, שכנראה שנוסעיו עשו צ'ק אין ועלו לחדר וחיכיתי זמן רב עד שהם הזיזו את הרכב. הגשם בג'קסון הוא די חזק. וממשיך לאורך זמן. נראה מה יהיה בבוקר.
-
היום ה- 24
הגשם פסק בבוקר לפני שיצאתי את המלון. היום היה מעונן, אך ללא גשם. נראה שזה ימשיך להיות מזג האויר בימים הקרובים. היום הוקדש לעיר ג'קסון, בירת מיסיסיפי. התחלתי במוזיאון בית הקפיטול הישן. זה לא ממש מוזיאון במובן המוכר. מדובר בבית הקפיטול הישן, שנבנה בערך באמצע המאה ה- 19 ושימש עד למעבר לבניין הקפיטול הנוכחי ב- 1903. החלק המוזיאוני מדבר על ההיסטוריה ועל המערכת השלטונית במדינה. הביקור ערך פחות משעה. משם המשכתי לשני המוזיאונים הסמוכים, המוזיאון להיסטוריה של מיסיסיפי ולידו מוזיאון זכויות האדם של מיסיסיפי, שמתרכז בהיסטוריה של השחורים במיסיסיפי ובמאבק של השחורים לזכויות אדם ולשוויון בינם לבין הלבנים (ביטול ההפרדה הגזעית וכו').
מה שעורר את המאבק במיסיסיפי היה הרצח של ילד שחור בין 14 שחשדו בו שהוא שרק לאשה לבנה. הוא כמובן לא עשה כלום, אבל רצחו אותו. הרוצחים זוכו במשפט, וזה גרם להתעוררות ולהדים בכל ארה"ב.
מעניין שבתחילת ארה"ב, אלבמה ומיסיסיפי היו הספר. הםממשל עודד את התישבות של לבנים באיזור זה ולשם כך השיג אדמות על חתימת הסכמים עם האינדיאנים שהיו שם. בעיקר שלושת השבטים: Cherokee, Chicktaw ו- צ'יקסי. בסוף, אנדרו ג'קסון כנשיא יזם חוק לסילוק האינדיאנים ולהעברת (מי שנשאר) לאוקלהומה. המסע שלהם היה קשה וגם גבה קורבנות. מיעוט נשאר ולא עבר לאוקלהומה. למסלול של המעבר קוראים trail of tears. במיסיסיפי גידלו בהתחלה טבק ואינדיגו (בשביל הצבע). לאחר המצאת המכונה להפרדת הכותנה ותחילת המהפכה התעשייתית באירופה, עברו לגדל שם כותנה. מיסיסיפי היתה מלכת הכותנה של ארה"ב. לפני מלחמת האזרחים היא היתה מהמדינות העשירות בארה"ב. הכל היה מבוסס על כוח עבודה של עבדים, עד כדי כך שהיה רוב של עבדים במיסיסיפי. כמובן שזו הסיבה שמיסיסיפי היתה מהמדינות הראשונות שפרשו מארה"ב לטובת הקונפדרציה. לנשיא הקונפדרציה נבחר ג'פרסון דייויס ממיסיסיפי (איזור בילוקסי). בתקופת הרקוסטרקציה, לאחר מלחמת האזרחים, השחורים הצביעו והכניסו לבית הנבחרים ולסנאט של מיסיסיפי חברים שחורים. הבעיה שלאחר מספר שנים, הלבנים, בעזרת אלימות וטכניקות הפחדה, תפסו בחזרה את השלטון לאחר תקופה מסוימת, בית הנבחרים והסנאט הפכו ללבנים לחלוטין. החוקה של 1890 כבר הקשתה על שחורים להצביע. הונהגו חוקי "ג'ים קרו" של ההפרדה הגזעית, הקו-קלאקס-קלאן פעל שם. שחורים חיו במשטר של פחד. היתה תקופה של שפל כלכלי בסוף המאה ה-19 שגרמה להרבה שחורים לעזוב את מיסיסיפח ולעבור למדינות צפוניות, שם היתה עבודה. כמובן שבשנות ה- 50 וה- 60, מיסיסיפי, כמו אלאבמה, עמדה בראש החזית לשמירת הסדר הקיים של ההפרדה הגזעית כנגד המאבק לשיוויון.
יצאתי מהמוזיאונים באיזור 14:00, הלכתי לאכול ומשם לקפיטול הנוכחי. לא הגעתי בזמן לסיור מודרך, אבל המתנדבת במקום ליוותה אותי בסיור בבית הנבחרים ובסנאט ועשתה לי מיני סיור מודרך. המשכתי לבד ואחר כך יצאתי לנסיעה למלון שנמצא בויקסבורג, שעל נהר המיסיסיפי (בצד השני נמצאת לואיזיאנה).
בגלל שהיתה תאונה על I-20, הנווט הוביל אותי מספר מיילים דרך ג'קסון. התמונה שראיתי די רעה. כשעוזבים את איזור הממשל, בו ביליתי את היום (כולל המוזיאונים), מצב הכבישים מחפיר. הבתים מסביב מקרינים עוני.
אני הלילה במלון Courtyard בויקסבורג. לא מציאה גדולה, לצערי.
-
היום ה- 25
היום הוקדש ברובו לפארק הצבאי הלאומי בויקסבורג. בתחילת 1863, צבא האיחוד שלט על כל נהר המיסיסיפי פרט לקטע קטן שהיה בשליטת הקונפדרציה. גבולו הצפוני היה ויקסבורג (מיסיסיפי) והדרומי פורט הדסון (לואיזיאנה). בשלמת ההשתלטות על נהר המיסיסיפי לכל אורכו תגרום לניתוק בין החלק מהערבי של הקונפדרציה (טקסס, לואיזיאנה וארקנסו) מהחלק המזרחי ותמנע העברת סחורות חיוניות מזרחה. בעיקר מדובר בתוצרת חקלאית ובנשק ותחמושת. המשימה הוטלה על הגנרל גרנט. הוא לא הצליח לכבוש את ויקסבורג בגלל הביצורים החזקים שלה. בסוף הוא הטיל מצור על כוחות הקונפדרציה בעיר ובסביבותיה. לאחר מספר שבועות, לא היתה אפשרות לכוחות הקונפדרציה אלא להכנע. הצערכה על ויקסבורג היתה מהמסובכות והקטלניות ביותר במלחמת האזרחים. כמות הקורבנות זעזעה את האנשים. עד אז לא היו קרבות עם כל כך רבים שמתו.
מענין היה לראות שלאתר זה, בניגוד לאחרים בהם ביקרתי קודם, מושך הרבה מבקרים בינלאומיים. אני ראיתי צרפתים, אוסטרלים וצ'כים. גם כמות המבקרים האמריקאנים די גדולה, יחסית.
לאחר סיום הביקור, חציתי את המיסיסיפי ללואיזיאנה למרחק קצר. רציתי להגיע ל- Welcome Center שלהם, אלא שכל ה- rest area היה סגור וחזרתי למיסיסיפי. מבחינה טופוגרפית, מדובר בשני איזורין שונים לגמרי. בלואיזיאנה הנוף שטוח לחלוטין. האיזור הוא חקלאי. במיסיסיפי, האיזור הוא גבעתי, לרבות העיר ויקסבורג עצמה. משם, המשכתי לסיור קצר במרכז ויקסבורג. נחמד. לאחר מכן, יצאתי לנסיעה של כ- 65 מיילים ל- Natchez. הלינה בבסט ווסטרן. החדר מאד מיושן. מקווה שהמיטה תהיה נוחה מספיק.
אגב, הלילה מזיזים את השעון בארה"ב לשעון חורף.
-
היום ה- 26
לסיכום המלון אומר שהמיטה היתה נוחה וישנתי בסדר גמור. התעוררתי ברבע לחמש על פי שעון החורף.נשארתי במיטה וניסיתי לישון עוד קצת ובסוף קמתי כרגיל. ארוחת הבוקר היתה גם היא בסדר גמור. הצ'ק אאוט היה מבלי שקיבלתי קבלה משום שהמחשב שלהם עדין למטה. מקוה שהעסק יסתיים ללא בעיות (עבורי). הבוקר הוקדש לעיר Natchez. היום יום ראשון, כך שהעיר די ישנונית בבוקר ואנשים הולכים לכנסיות, מי לקתדרלה הקתולית ומי לכנסיה פרוטסטנטית מסוג כזה או אחר. טיילתי קצת במרכז העיר ואחר כך עברתי לפארק הלאומי ההיסטורי Natchez. הפארק מורכב מארבעה אתרים: Fort Rosalie. שרידי ה- Fort שבעצם היה הבסיס לעיר. הוא עבר ידיים בין צרפת, ספרד ואנגליה והוקם מספר פעמים. היום רואים רק תלוליות עפר.
האתר השני הוא הבית של עבד משוחרר שפתח מספרות, עשה כסף ואף קנה עבדים משל עצמו. האתר השלישי הוא Melrose. זוהי האחוזה (בית וגנים) של משפחה מכובדת שגם היו לה מטעי כותנה במקומות שונים (אחרים. לא ליד האחוזה). לא ביקרתי בבית (סיור מאורגן בלבד) משום חוסר זמן והסתפקתי בגנים. האתר האחרון הוא המקום בו היה שוק עבדים. מהשוק לא נשאר דבר. רק המיקום מצוין.
אגב, הזמן הביקור במרכז העיר ראיתי אדם לבוש קצת מוזר עובד עם מכסחת דשא ליד הכלא המחוזי (county jail), שם גם משרד השריף. אחרי כן, ראיתי עוד אנשים לבושים כמוהו שעובדים גם הם באיזור קצת אחר ואיש שנראה כמו איש חוק שכנראה מפקח עליהם. אני חושב שהם אסירים מהכלא שנתנו להם עבודה לעשות. הבגד היה מוזר. חולצה כתומה ומכנסים עם פסים שחורים. ועוד דבר, ראיתי שם גם בית כנסת רפורמי עתיק (Temple).
בסביבות השעה 13:00 חזרתי ל- Natchez Trace Parkway לנסיעה בחלק האחרון (מדרום לצפון) שבסופו חזרתי לג'קסון. את החלק האחרון כבר עשיתי בדמדומים, שכן שעון החורף חזר ואיתו חושך בשעה מוקדמת. המלון בו אני לן הוא ה- Homewood Suites בו לנתי ביום חמישי הקודם. מחר היום האחרון שלי במיסיסיפי. אני מתחיל את החזרה צפונה לשיקגו (בעצם התחלתי אותה היום). כוונתי לעבור בארקנסו ובמיזורי בדרך לשיקאגו.
-
מספר תמונות
זהו בית הכנסת (temple) ב- Natchez
שרידי ה- ironclad Cairo בויקסבורג. האניה היחידה מסוגה ששרידיה נמצאים. זו אנית מלחמה של צבא ארה"ב במלחמת האזרחים העשויה מעץ כשעל דפנותיה שמו שיריון והיא התאימה לשייט בנהרות (כמו המיסיסיפי או הקמברלנד).
מוזיאון הקפיטול הישן בג'קסון.
-
היום ה- 27
הטיול מתקרב לסופו. זהו השבוע האחרון. רוב היום ביליתי בנסיעות. יצאתי מג'קסון בבוקר לכוון קלרסדייל שנמצא בדלתא של מיסיסיפי. תמיד חשבתי שהדלתא של נהר נמצאת בסמוך לשפך שלו, וזה לא המצב במדינת מיסיסיפי. יתכן ולא הבנתי נכון את המונח "דלתא", שלדעתי נקבע על סמך הצורה של הדלתא שדומה לסימן של האות היוונית דלתא (משולש). בכל אופן, המונח דלתא כפי שהוסבר לי מתיחס לשטח שהיה מוצף תדירות על ידיד נהר המיסיסיפי. בעצם מדובר בחלק גדול ממערבה של מדינת מיסיסיפי. זהו האיזור בו נולדה מוזיקת הבלוז ומבצעיה המפורסמים: ג'וני לי הוקר, בי.בי.קינג, מאדי ווטרס, סם קוק ועוד רבים וטובים שאת שמם לא היכרתי קודם. חלקם עבר לעיר הגדולה ממפיס כדי להופיע שם במועדונים ברחוב Beale. רבים מהם עברו אחר כך לשיקאגו, שגם כן מוכרת כמקום של מוזיקת בלוז.
כפי שציינתי חלק מהאמנים נולדו בקלארקסדייל או לא רחוק ממנה. ביניהם מאדי ווטרס ואייק טרנר (בעלה לשעבר של טינה טרנר. שניהם ז"ל היום). בעיר יש מוזיאון המוקדש לדלתא בלוז. בעצם, זה מה שעשיתי שם. משם המשכתי לנקודת הלינה ליד ממפיס (בצד של ארקנסו).
ביתיים, היום יצא רע. גם חטפתי בעיות בטן כנראה מארוחת הצהריים (מקווה שיעבור עד מחר) ויותר חמור, השמשה הקדמית של הרכב נסדקה. אמנם רכשתי בארץ את חבילת הביטוח שמכסה נזקים כאלו (כלומר, אני אצטרך לשלם ולהגיש תביעה). זה פעם ראשונה שקורה לי דבר כזה. זה קרה בכביש שהיה בעבודה (כביש 61 לכוון צפון במיסיסיפי, לא רחוק מעיר בשם Tunica, והיה loose gravel. רכב שנסע בנתיב ליד, כנראה שהטיח בשמשה אבנים שגרמו לנזק. כנראה יחייב לדבר עם חברת ההשכרה בבוקר. לא יודע אם הסדק מחייב החלפת רכב או שאפשר להמשיך איתו עד לזמן ההחזרה בעוד שבוע. הסדק באורך של כ- 35 ס"מ בצד הנהג למטה.
הלינה ליד ממפיס בעירה בשם Marion בארקנסו.
-
היום ה- 28
היום הזה הוקדש לממפיס. אגב, העיר הזאת נחשבת המסוכנת ביותר בארה"ב מבחינת פשע, ולכן גם היססתי אם לבקר בה. בסוף החלטתי על ביקור מוגבל וגם לנתי מחוץ לעיר. היום היה יום גשום. ציפיתי שהגשם יתחיל בצהריים, אבל הופתעתי לרעה. כבר בבוקר היה קצת גשם ליד המלון. אני בחרתי להכניס את הרכב לגרז' למשך כלל שהותי בעיר ולהסתובב ברגל. זו לא היתה ההחלטה הטובה ביותר, אבל אני אומר את זה בדיעבד. החניון שם השארתי את הרכב הוא ברחוב Beale מספר 60. החניון היה די ריק. התשלום נדרש מראש, כאשר צריך להחליט מראש על הזמן עליו משלמים. שילמתי על 8 שעות, כשהאפשרות המעט זולה יותר היא 6 שעות. בפועל נשארתי שם מעל 6 שעות.
הביקור בעיר התחיל ב- Sun Studios. כאמור, הלכתי לשם ברגל מהחניון. הסתבר לי שהמקום מרוחק, והייתי צריך ללכת קרוב לחצי שעה לשם. גשם התחיל לרדת. בהתחלה חלש, אבל די מהר הוא הפך לגשם חזק שלווה גם ברוח. המטריה שהיתה לי לא עזרה דיה, מה גם שהייתי צריך לסגור אותה חלק מהזמן בגלל הרוח. הגעתי ל- Sun Studios עם מכנסיים וגרביים רטובים. היות ומדובר במכנסי מטיילים, הם התיבשו עם הזמן. הסיור היה מעניין ועסק בהיסטוריה של האולפנים. הם הוקמו על ידי אדם בשם סם פיליפס שעבד ב- RCA והיה מתוסכל שהמוסיקה שהוא אהב, זו שנוגנה ברחוב Beale לא הוקלטה. הוא פתח עסק של הקלטות Memphis Recording Service בשיתוף עם אשתו, שהתמצאה בתחום, והציע לכל מי שרצה שירותי הקלטה. לא דובר רק על מוזיקאים, אלא גם באירועים משפחתיים ועוד. מוזיקאים היו עושים את ההקלטה אצלו ומשלמים לו על השירות הזה והולכים לחברות תקליטים שהיו מוציאות את התקליטים. הן היו גורפות את רוב הרווחים. לכן, בשלב מסוים הוא הקים חברת תקליטים, Sun Records והרחיב את הפעילות שלו גם ליצור של תקליטים. אמנים ידועים עברו תחת ידיו כמו Jerry Lee Lewis, אלביס פרסלי, ג'וני קש ועוד. את אלביס הוא לא אהב, אבל אשתו שכנעה אותו והוא החתים אותו. לאחר שראה שהוא הופך להיות מאד פופולארי, הוא מכר את החוזה שלו ל- RCA כי הוא לא יכל לטפל בכוכבים גדולים (מבחינת המשאבים שלו).
בתום הסיור חזרתי לרכב. שוב, ההליכה בתחילה ללא גשם, אבל הוא התחיל והתחזק בזמן ההליכה. ברכב, החלפתי גרביים ונעליים וגם לבשתי מכנסי סערה. בשלב זה הלכתי ברגל לרחוב Beale כדי לראות במה מדובר. יש שם 4 בלוקים עם ברים ומסעדות שאחה"צ ובערב יש הופעות חיות. בסוף הטיול שמעתי במועשון של B.B.King להקה שעשתה cover לשיר של ג'רי לי לואיס, Great Balls Of Fire. בכל אופן, כשהגעתי לשם בצהריים, המקום היה מת. משם החלטתי ללכת למקום בו נרצח מרטין לותר קינג. הוא נרצח מחוץ לחדרו במוטל בו שכן בזמן ביקורו בממספיס. היום בצמוד למוטל נמצא מוזיאון זכויות האדם הלאומי. המוזיאון סגור בימי שלישי, כך שהסתפקתי בצילום של המוטל. ליד המוזיאון ישבה אישה שחורה מבוגרת שמוחה על הקמת המוזיאון שם. שמה ז'קלין סמית, אם הבנתי נכון. היא אומרת שהמוטל צריך לשמש את התושבים העניים וחסרי הבית של ממפיס במקום להיות מוזיאון. היא התלוננה על תוכנית של 55 מיליון דולר להרחבת המוזיאון על מנת שגם יכלול את המבנה ממנו ג'יימס ארל ריי ירה במרטין לותר קינג. היא אמרה שממפיס מאד עניה ויש בה הרבה מאד עניים, מה שמוביל לפשע אלים. היא סיפרה על כך שבאיזור הותקפו ונורו אנשים לבנים, תיירים, לצורך שוד, בתקופה האחרונה. בכל אופן, נפרדתי ממנה וחזרתי לאיזור של רחוב Beale ונכנסתי לביקור במוזיאון ה- Rock'n'Soul שעוסק בהיסטוריה של המוזיקה שבאה מהדלתא של המיסיסיפי ובעצם בהיסטוריה של Stax Records, חברת תקליטים שהוקמה על ידי זוג לבנים ושהיתה גורם משמעותי במוזיקה בממפיס. גם להם רשימה מכובדת של כוכבים שעברו דרכם.
עם תום הביקור במוזיאון חזרתי לרכב ונסעתי ליד הבא, Little Rock. אני לן שם ב- Homewood Suites Downtown.
-
@dhz אגב, מראש ויתרתי על ביקור ב- Graceland. אני לא מעריץ גדול של אלביס ועלויות הסיור נראו לי מופרזות.
-
היום ה- 29
היום הוקדש לעיר Little Rock. היות ולקחתי מלון בעיר עצמה, העברתי את היום בהליכה בעיר. היעד הראשון היה ה- River Front Park, שמרוחק כמה מאות מטרים מהמלון. הפארק הוא לאורך נהר ארקנסו. מהפארק יוצא גשר לחלק הצפוני של העיר, ששמו Junction Bridge. זה היה העשר הראשון בעיר. ב- 2008 הוא הוסב להיות גשר להולכי רגל בלבד. העליה על הגשר כרוכה בטיפוס על מדרגות של מספר קומות. החלק הראשון גבוה. אחר כך, יורדים קומה או שתיים וישנו החלק השני של הגשר שממשיך עד הצד הצפוני. אני לא הלכתי איתו עד הסוף. כשהגעתי לאיזור הצד השני, חזרתי חזרה. הפארק, ביום עבודה רגיל, היה ריק מלבד אדם אחד או קבוצה (2 או יותר) קטנה פה ושם. משם, התחלתי לקחת את ה- River Walk לכוון המרכז הנשיאותי של קלינטון. כזכור, ביל קלינטון יליד ארקנסו שגם שימש כמושל ארקנזו עד שנבחר לנשיאות ארה"ב. לאחר פרישתו הוא הקים את הספריה הנשיאותית שלו ב- Little Rock, שהיא גם מוזיאון עליו ובעיקר על נשיאותו. יש תיאור של כל מה שהוא עשה בתקופת נשיאותו (וזה הרבה. מדובר ב- 8 שנים). הוא גם פתח שם בית ספר גבוה (אוניברסיטאי) לתחום מדיניות ציבורית, שנמצא בבניין אחר במרכז הנשיאותי.
הביקור לקח זמן וגם אכלתי במסעדה (ששמה 42 כי קלינטון היה הנשיא ה- 43 של ארה"ב) שבמקום.
לאחר סיום הביקור, יצאתי וחזרתי למרכז העיר ברחוב שממש מגיע לספריה של קלינטון ושמו. כן. Clinton Avenue. זה השם שלו לאורך מרחק מסוים, ואחר כך עוברים לשם Markham (שזה היה כנראה השם המקורי של הרחוב). עם רחוב זה הגעתי ל- old state house museum. ה- state house הראשון של ארקנסו - התחילה בנייתו עוד בתקופה שארקנסו היתה טריטוריה. עם השנים הוא שופץ והוגדל. בשנת 1911, הפעילות עברה לבנין הקפיטול הנוכחי של ארקנסו. המחוקקים רצו להרוס את הבניין הישן, אבל היו שרצו לשמרו והם הצליחו. היום זהו מוזיאון של המדינה. הוא כולל תצוגות שונות. הראשונה דנה בבניין עצמו, בנייתו, מה שעבר עליו וכו'. מלבד זה, יש תצוגות על המושלים, נשות המושלים (שמלות ההכתרה שהן לבשו) ואפילו תצוגה על המוזיקאים שהופיעו בעיר וגם על בית המשפט העליון של ארקנסו, שבמקור ישב בבניין.
לאחר סיום הביקור, חזרתי למלון.
-
פוסט זה נמחק!
