טיול למרוקו אפריל 2019
-
עצרנו בכפר Taghenchoute לצורכי שתיה ושירותים.
חווינו בדרך לאימליל שדות ירוקים, פריחה אביבית ונופים נפלאים למרגלות ההרים המושלגים.
נילי
-
הגענו עם הג'יפים לעיירה הברברית אימליל, השוכנת כ-60 ק"מ דרומית למרקש בגובה 1740 מ'. מן העיירה הזו יוצאים לטיולים בסביבה וגם לטרק בהר טובקל, ההר הגבוה במרוקו. כך הפכה למרכז למטיילים.
מן הכפר יוצאים טיולי פרדות. יצאנו לטיול פרדות, שארך כשעה. עלינו רכובים על הפרדות לנקודת תצפית וחזרנו עמן לנקודת מוצא. האמת היא שהתאכזבתי. ציפיתי שנראה יותר.…
מן התצפית
מובן שכבר לפני כן מקסי העביר לנו קורס קצר על הפרד והפרדה, בני הכלאים של הסוסה והחמור או האתון והסוס, על ההבדלים ביניהם, על הפרד בתנ"ך, על תכונותיהם, על "גדוד נהגי הפרדות" ועוד
.נילי
-
היום השנים עשר ה-13.4
נפרדים בצער מביתנו הארעי בשלושת הלילות האחרונים במלון
Kech Boutique Hotel and Spa
כפי שכבר ציינתי, המלון מפנק מאוד וכיף ללון באותו חדר ענק ונקי 3 לילות, בלא לארוז ולהתגלגל ללינה הבאה, לילה אחר לילה .גם האוכל כאן בבוקר ובערב היה טעים ביותר ומאוד מגוון.
לבריכת המלון לא הגענו מחוסר זמן…
אנחנו בדרכינו לעיר החוף אסווירה דרך מישור רמתי רחב ידיים עם עצי ארגן. כול האזור משופע בעצי ארגן, שהם כיום מוגנים, לאחר שעד לפני מספר שנים הם היו בסכנת כריתה והיעלמות, שכן אלו עצים המתאימים לתעשיית רהיטי יוקרה.
עץ הארגן הוא עץ חזק מאוד, החיי בין 150 ל-200 שנה, והוא מסוגל לשאת משקל רב. לפתע רואים מחלונות האוטובוס מראה מוזר של עץ ארגן שעל ענפיו נמצאות עיזים, מראה ממש לא טבעי. (אני כבר ראיתי את התמונה הזו, כאשר שמעתי הרצאה על מרוקו, ההרצאה שהניעה את ארגון הטיול)
מקסי ממש לא מתלהב לעצור במקום, כיון שכדי שתיירים יגיעו לעץ הזה וישלמו כסף ל"רועה", העיזים המסכנות די סובלות (עוברות אילוף מכאיב).
לבסוף עוצר את האוטובוס ומאפשר במעט מאוד זמן לצלמן.
לאחר זמן קצר עצרנו בקואפרטיב של נשים מקומיות המפיקות את שמן הארגן מפירות העץ בעבודה ידנית מסורתית. נאמר לנו בסיור במקום שהודרך על ידי אחת הנשים העובדת בקואפרטיב, שצריכה קבועה ממנו מסייעת לחיסון הגוף, לאיזון- לחץ דם, כולסטרול וסכרת. יש המשתמשים בשמן להקלה על כאבי פרקים וכאבים ריאומטיים.
השמן משמש גם כמרכיב בקרמים יוקרתיים ובמוצרים לטיפוח השיער והציפורניים.
השמן הוא שמן יקר, כיון שנדרשים פירות של 6 עד 8 עצים כדי להפיק ליטר שמן אחד…
נילי
-
הכסף שמניע את העיזים לטפס (כמה שילמתם על התענוג?
). -
-
בדרך לא- סווירה אנחנו רואים מישורים עצומים עם עצי תפוזים.
מקסי, מקסימום ידע, מספר לנו על מה שיש מתחת לקרקע- כמות עצומה של פוספטים, שרובה טרם נוצל.
עצרנו לתצפית על א-סווירה, שבעברה הרחוק נקראה מוגדור.
מקסי מדגיש את ההיסטוריה היהודית של העיר.
ליהודים היה תפקיד חשוב בהתפתחותה של העיר.
היה זה השולטן, מוחמד בן עבדאללה , אשר בחר ב-1765 ב-10 יהודים עשירים, ושלחם
לא-סוווירה כדי להפכה מכפר דייגים לעיר נמל, שתפתח את סחר החוץ של מרוקו. הוא נתן להם את התואר "סוחרי השולטן" ופטר אותם מתשלום מיסים כיהודים. הוא זה שאף נתן את ההוראה לבנות את חומות העיר. ספינות קיטור חיברו 3 פעמים בשבוע את א-סווירה למנצ'סטר והוליכו סחורות ואנשים בקו זה. מכאן ניתן להבין מדוע היהודים העשירים של א- סווירה יכלו לשלוח את ילדיהם להתחנך באנגליה.
השקפנו בעת הכניסה לעיר מחלון האוטובוס על בית הקברות היהודי, שבו קבור הרב חיים פינטו, מגדולי רבני מרוקו שנפטר ב-1845 בגיל מופלג. מידי שנה נערכת בעיר הילולה לזכרו, שאליה מגיעים יהודים רבים. כמו כן נערכים בעיר פסטיבלי מוסיקה שונים ומגוונים, כולל פסטיבל גאווה.
תמונת בית הקברות היהודי צולמה על ידי חברנו אילן, בן זוגה של ריקי שלנו.
תמונת הקבר באדיבות גוגל תמונות. אנחנו לא נכנסנו לבית הקברות.
נילי
-
הפעם בניגוד למקומות האחרים הגענו עם הצהרים ל- Hotel Le Medina
זו הבריכה
תמונות מן הלובי
המלון נמצא במרחק רגלי קצר מן העיר העתיקה של א-סווירה ומחוף הים, כך שיכולנו לתור את החוף ואת המדינה בכוחות עצמנו. אולי עובדה זו תרמה להנאה מן העיר המיוחדת הזו. או אולי הרוחות מן הים המנשבות כאן ומגוון התיירים הופכים אותה לעיר שכיף להסתובב בה. אין ספק שזו עיר ציורית במיוחד, כיאה לפירוש שמה המרוקאי. לי הייתה תחושה שאני בעיירת חוף ספרדית, ולא בעיר ערבית.
הצבע החום הוא הצבע של הים, בצהרי אותו יום.
צילומים מהעיר העתיקה
נילי
-
בוקר טוב נילי ועודד
הבוקר הגעתי עד הלום אחרי קריאת המסע
היפיפה שלכם במרוקו שגם אני התענגתי על
יופיה בזמנו.
ראשית תנחומי לעודד על מות אימו.
שנית אני מתקנאה על עיול כזה חוויתי לא רק מבחינת
המראית והנופים של הטבע והאדם
גם החברותה שהיתה לכם כי אצלי זו היתה חבורה שלא הכרנו ובחלקה
ממש תא נעמה. המדריך שלכם מקסים מצעייר לי כאיש אשכולות
וכשמו כן הוא. לעומתו המדריך שלנו אמנם ידע אבל
הרגשנו שהתעייף מלהדריך ופספסנו בגללו את הסמטאות של מרקש.
התאורים שלכם עודד תחילה ונילי הממשיכה נהדרים ומעניינים
והתמונות לעילא.
אני כאן עד הסיים.
-
לא שולם דבר
רק ירדנו מהאוטובוס ע”מ לצלם לא דרך החלונות
אפילו לא התקרבנו לעץ כמו תיירים אחרים שנראים בתמונה -
@לבון-רחל
תודה רבה רחל!
מובן שקראתי את האשכול שלך ואת הבלוג שלך בעת תכנון הטיול.
כתבת את המדריך לטייל הישראלי במרוקו, למרות שאין לך בה שורשים.
נילי
-
לאחר ששוטטתי עם שרי וצביקה במדינה ואף אכלנו ארוחה קלה, חברנו לסיור קבוצתי בהנהגתו של מקסי בעיר העתיקה ובמצודה הפורטוגזית.
המצודה הוקמה כבר ב-1506 על ידי הפורטוגלים, שקראו לה Castelo Real de Mogado
היא ניטשה על ידיהם לאחר זמן קצר, ומאז ועד למאה ה-18 עשו מעצמות אירופאיות ניסיונות לכבוש אותה מידי השבטים המקומיים ללא הצלחה.
ב-1765 כאשר השולטן, מוחמד בן עבדללה, החליט להקים בא-סווירה עיר, הוא הביא לצורך כך את האדריכל של מלך צרפת, לואי החמישה עשר- תיאודור קורני, שפירק חלק מהמצודה הפורטוגזית והקים את "הסקאלה", שדרת התותחים.
מראה העיר א-סווירה מן המבצר
השחפים של א-סווירה מככבים- צילום של אורן
נילי
-
לאחר שהשולטן הורה לסגור את הגישה לנמלים האחרים באזור בפני הסוחרים האירופאים, הפך הנמל של א-סווירה לנמל חשוב ביותר. הוא כונה "נמל טימבוקטו", כי הובאו אליו עבדים, זהב, תבליני וסחורות יקרות מאפריקה שמדרום לסהרה.
היום בשל רדידותו משמש הנמל לעגינת סירות דייגים.
מומלץ לטעום את הסרדינים והדגים המטוגנים הנמכרים בדוכני א-סווירה (ההמלצה איננה מניסיוני האישי...)
נילי
-
-
תודה על הקרדיט
כיף להיזכר בטיול הנהדר שלנו. -
היום ה-13 והאחרון- ה-14.
עזבנו את א-סווירה מוקדם בבוקר, כאשר היעד הרחוק הוא שדה התעופה של קזבלנקה, שאליו הגענו לאחר נסיעה ארוכה.
במוקד היום- העיר אל ג'דידה (העיר החדשה), שנמצאת כ-90 ק"מ דרומית –מערבית לקזבלנקה ומרוחקת 140 ק"מ מא-סווירה.
בעבר נקראה העיר על ידי הפורטוגזים Mazagan
המרוקאים נתנו לה את שמה- אל ג'דידה.
נילי
-
נכנסנו בשערי המרכז ההיסטורי העתיק הצמוד למבצר הפורטוגזי, שנבנה למען אותם מגלי ארצות פורטוגזים, שהיו בדרכם להודו בעידן התגליות.
נילי
-
היו אלו האחים פרנסיסקו ודיוגו דה ארודה שבנו במקום את המצודה הראשונה בשנת 1514. בשנים 1541 - 1548, בהתאם לתוכניות של האדריכל האיטלקי בנדטו דה רבנה, הרחיבו ז'ואאו ריבירו וחואן קסטילו את המצודה והפכו אותה למצודה בצורת כוכב. ב-1769 נאלצו הפורטוגזים לנטוש את המצודה, והיא נבנתה מחדש במאה ה-19.
בצמוד למגדל הצפוני נמצא בניין ששימש בעבר כבית כנסת.
נילי
-
-
לסיום, ביקרנו בפנינה של אל ג'דידה- מאגר המים העתיק התת קרקעי של המצודה
Portuguese Cistern
מדובר באולם תת קרקעי גדול שנבנה ב-1514 כחלק מן המצודה כאולם לאכסון נשק. רק אחר כך הפך למאגר מים, האוגר את מי הגשמים. האולם נבנה בתבנית של ריבוע שצלעו 34 מ' והוא בנוי על 25 עמודים נושאי קשתות, מראה שקצת מזכיר את בריכת הקשתות ברמלה, אבל הרבה יותר מלהיב...
יש כאן שילוב של כניסת אור השמש מלמעלה, מים ועמודי קשתות היוצרים משחקים של אור וצל וגם השתקפויות.
יש במקום גם מוזיאון קטן
נילי
-
עברו עלינו ימים מרתקים במרוקו, המדינה הכי צבעונית שבה טיילתי (ולא רק בשל השווקים המלאים כול טוב).
במרוקו המפתיעה יש המון שדות עצים מטעים ונאות מדבר ירוקים.
קיימים בה כול גווני החום האפשריים.
גווני הצהוב של "ים החולות", הסהרה, מפעימים.
הכחולים של שפשוואן, הבדוואים הכחולים של המדבר וגווני האוקיאנוס האטלנטי- נפלאים.
אין על גווני האדום של מרקש האדומה.
והלבן של השלג באיפראן, פסגות האטלס והבתים הלבנים באל ג'דידה- מרחיבים את הנשמה והנשימה.
מרוקו מהממת גם באנשיה – תערובת של עירונים ושבטיים, דתיים וחילונים, מסורתיים ומודרניים, ואלו שפגשנו היו חייכנים ומסבירי פנים.
נודע על האמת, ידענו מעט מאוד על מרוקו לפני הטיול וקצת יותר עם חזרתנו. עדיין הייתי רוצה לטייל בה גם בטיול פרטי, שבו מן הסתם יש יותר מגע עם המקומיים.
הייתה לנו חגיגה מרוקאית, שלה היו שותפים כול החברים ומקסי האחד והיחיד.
תודותיי נתונות לעודד שכתב בפירוט רב על שמונת הימים הראשונים של הטיול והעלה לאתר את תמונותיו הנהדרות,
לחברים שבתמונותיהם נעזרתי ולצביקה היקר והחרוץ, שהעלה כבר מזמן את רשמיו ותמונותיו לבלוג הטיולים שלו.
נילי
