דכדוך אחרי חופשה.. איך מתגברים?
-
חזרנו אתמול בערב מירח הדבש שחיכינו לו שנה שלמה.
טיול שנמשך 40 יום סך הכל.
היינו במקומות מדהימים החל מהרוקיז הקנדיים וגליישר פארק ועד הפארקים המדהימים של יוטה ואריזונה.. שילבנו בין לבין גם ערים גדולות כמו ונקובר, לאס וגאס, לוס אנגלס וכמובן ניו יורק..
עשינו חיים משוגעים, נהגנו בנופים מטריפים, נכנסנו לשגרה כיפית כזו שבה קמים בבוקר ומטיילים במקומות היפים האלה..
שכחנו מהארץ, מצפיפות, מהחום, מהבחירות..
פשוט חיינו בחלום.
ואז זה התנפץ לי בפרצוף- חזרתי ואני לא מאמינה שאני פה.. אנחנו טסים כל שנה למקום מיוחד אבל בחיים לא קרה לי שחזרתי ושאני כל כך עצובה.. אני ממש מרגישה שמאוד קשה לי שחזרתי לפה ושאין לי יותר למה לצפות.. אני כל הזמן נזכרת ברגעים בטובים שהיו לנו ובחוויות שצברנו וצובט לי בלב.
רציתי לשאול אם זה קרה לכם? איך אתם מתעודדים?
אני עצובה לחזור לשגרה ולחשוב שיש לי גם מבחן ענק באופק… ואנשים אומרים לי יאללה תתחילי לתכנן את הטיול הבא אבל הוא לא רלוונטי כרגע כי היינו רוצים להרחיב את המשפחה
בקיצור- הייתי חייבת קצת לפרוק, ובהזדמנות זו אם לאחל שנה טובה לפורום הנפלא ולהודות על כל העזרה בשנה האחרונה, בזכותכם עשינו טיול מושלם, אחרי המבחן אני מקווה להתפנות ולרשום הכל בבלוג
-
תמונות יפהפיות – וואו!
אין לי מילות ניחומים. אנחנו כבר כמעט חודשיים בדיכדוך של אחרי טיול גדול שאחרי מגורים של שנתיים בארצות הברית ולא מצליחים להתגבר.
-
קודם כל – מאיפה התמונה עם הקרח באגם?
(גם שאר התמונות נהדרות)
תשמעי – את חווה דכדוך רגיל שבארץ קיבל את השם “שביזות יום א”. זה לא חדש, ולא מפתיע.
הצעה קטנה שתעזור לך להתגבר עליו, קצת – תמשכי את הטיול עוד קצת.
איך?
למשל, על ידי רישום בלוג מפורט, עם תמונות מסודרות ומידע.
למשל, על ידי עשיית אלבום תמונות דיגיטלי (לופה, פיקאבוק ואחרים)
למשל, על ידי עשיית מצגת מושקעת עם תמונות, הסברים, ומוזיקה מתאימה.
למה זה טוב?
מעין “נחיתה רכה” – את מושכת עוד את ההתעסקות בטיול, בדברים שאת נהנית מהם, ונכנסת לשגרה הרגילה שלך תוך כדי.
בהצלחה , ומאחל לכם עוד המון שביזויות מסוג זה
-
וואו, איזה תמונות מדהימות. כמה כיף שערכתם טיול גדול ומקסים שכזה.
את יכולה לתכנן למגירה, מכירה לא מעט שעושים את זה. גם אני חוטאת בזה קצת. מכינה מפות גוגל עם תוכניות ליעדים שכנראה לא בדיוק רלוונטים, ככה יש לי מפה עם יעדי טיול ואטרקציות בתאילנד ובקופנהאגן למשל.
גם אף פעם אי אפשר לדעת מה החיים צופים לכם. לפני המון שנים הייתי עם בעלי בשבוע זוגי בניו יורק בחורף (קסם, ממליצה), וכל הטיול הסתובבתי מיואשת מכמה שאני אוהבת את ניו יורק, וכמה זה עצוב שלעולם לא תהיה לי האפשרות לחיות בניו יורק. ואז, 15 שנה מאוחר יותר, קרוב לגיל 50, קיבלתי טלפון ששואל אותי אם בא לי לעשות רילוקיישן, ובלי לחשוב פעמיים עניתי כן. והנה אני לא בניו יורק, אבל במקום נפלא לא פחות.
אז אני מבינה לגמרי את הדכדוך. אבל אתם צעירים, ואופטימיים, וחכמים ותדעו להנות גם מסופי שבוע קטנטנים באירופה (אחד הדברים שאני הכי מתגעגעת אליהם מאמריקה).
ולהרחבת המשפחה יש קסם משלה. תתרכזי ביש.
-
-
ראשית, ואווו איזה תמונות מהממות! תכתבי איפה כל אחת...
באשר לדכדוך, זה לא עובר לומדים לחיות איתו ומפהטזים על הטיול הבא...
הרחבת משפחה לא אמורה להפריע, להיפך...
ומצטרף להמלצות על הכנת ספר תמונות-ככה נזכרים שוב ואפשר לרחף קצת בזכרונות….
שנה טובה!
-
-
נכון מאוד. לקרוא ולכתוב בפורומים של למטייל זה סוג של תרפיה בשבילי אחרי החזרה לארץ :). -
ממש !!!.
-
דרך אגב לשאלתך- נראה לי שהאדם עם הקרח זה האייסברג בפארק גליישר
-
תודה על העידוד חברים.. עצות נפלאות.
אני עדיין קצת עצובה לחזור לשגרה אבל נראה לי שההתעסקות עם הטיול וארגון התמונות ואפילו כתיבת הבלוג בהמשך אכן תעזור
לגבי התמונות – מדהימות כל כך.. ,
הראשונה מאגם אמרלד ברוקיז הקנדיים
השניה היא תצפית על אגם אוהרה ועוד 2 אגמים קטנים ששכחתי את שמם
השלישית אכן משמורת גליישר, אבל זהו לא האייסברג, אלא האגם המקסים שהגענו אליו בסוף מסלול Grinnell glacier
הרביעית כידוע – פרסת הסוס המפורסמת באריזונה
והחמישית – אגם פייטו המדהים בלב הרוקיז הקנדיים
אתם מבינים למה זה קשה…… עם כאלה נופים לחזור לשגרה, אבל די לדרמה, אני אתאושש עוד כמה ימים
-
אכן תמונות נהדרות.
מה שעוזר לי זה מה שכתבו פה :
1. לתכנן את הטיול ( טיולים הבאים ). אם את יכולה להרשות לעצמך משהו קטן עוד 2-3 חודשים זה עוזר.
2. חהתעסק בבלוגים, אלבומי תמונות וכו -
אני דוקא מעדיפה לכתוב סיכום כאן בפורום,
ואז נהנית גם מהתגובות תוך כדי.
וכמובן-אלבום!!!
עוזר לחיות את הטיול עוד קצת-ולפעמים הרבה(:
אם בעבר ניסיתי לבחור תמונות אז כיום אני מכניסה המון תמונות וככה גם לוקח הרבה זמן
להכין את האלבום וגם מתקבל אחד עם המון תמונות וחוויות.
ממליצה להוסיף קטעים כתובים מבין התמונות-כמובן שם המקום אבל
גם קצת מידע על האזור.
צירפת תמונות מהממות ונשמח כמובן לעוד
סיגל
-
אולי בתכנון של הטיול הבא שיהיה בצפון אמריקה או באיזור אחר של העולם. לתת לכם “תקווה” או משהו לצפות לו בעוד זמן מסוים (נניח בשנה הבאה).כמו שציינת, אחרי כמה ימים או קצת יותר, חוזרים לשגרה ולקרקע המציאות היומיומית וההרגשה הזו דועכת.
לגבי התמונות – בעיה אצלי כי מדובר בהתעסקות לא קטנה ונוצר לי backlog. למשל, עדין לא טיפלתי בתמונות מהטיול ב- 2017.
לגבי הבלוג – לפחות לטיולים לצפון אמריקה, אני נוהג לכתוב סיכום טיול בפורום תוך כדי טיול, כך שלא נשאר דבר לאחרי הטיול, אם כי נחמד לחזור לסיכום הטיול לאחר זמן סוים ולהיזכר.
-
ראשית יופי של תמונות
שנית, הדרך היחידה בעיניי , לפחות אצלי זה עובד, להתגבר על הדכדוך זה לשקוע בתכנון הטיול הבא…..
