הגיגי סתיו על צפון הודו והודו בכלל
-
מקסים, טוב לדעת. מזכיר לי קצת את דרה טאצ', סוואג'ני ובאנדאק בעמק פרוואטי, מישורי המרעה העצומים בגובה 3200-4000 בגדה הדרומית של העמק עם נוף דומה של פס פסגות לבן במבט לכיוון צפון. אפשר להתחבר מהם לבונבוני ולהגיע לקיר גנגה מלמעלה.
-
תודה צביקה
לא מרגיש שחזרתי ברגשות מעורבים כי חד משמעית נהניתי, נחשפתי למראות ואנשים חדשים, גיליתי איך זה לטייל לבד ולבד לבד וחד משמעית נפתרתי מהרתיעה שהייתה לי מלטייל בהודו ״הקשה״.
נסעתי לא מעט בלוקאלים במונית משותפת וברכבת ובסוף לשדה התעופה במטרו.
בינתיים אני עדיין לא מרגיש ״מאוהב״ בהודו אבל ימים יגידו אם מתי ועם מי אחזור.
לדאק וזאנסקאר מאוד יפות ואשמח לחזור למרות שאם אוכל אתן לספיטי עדיפות אם וכאשר.
פגשתי אנשים שטענו שספיטי דומה ללאדק של לפני שנות דור.
-
מקדש הזהב אכן מקום נפלא
שהיתי בו 5 ימים חמים בשנת 1998, האירוח (לינה בחינם יש לציין) כולל ארוחות (גם חינם) היה נפלא, בסופו כל אורח משאיר תרומה כאוות נפשו.
זהו גם מקום מפגש עם מטיילים שמגיעים או בדרכם למעבר הגבול עם פקיסטאן,
מה שמוסיף עניין במפגש עם תיירים המגיעים מאירופה דרך איראן/פקסיטן וכו’
-
כן גולני
זו הדרך לרוגי.
בעבר כשראיתי את התמונות האלו שלך הייתי בטוח שזה בדרך לצ׳יטקול. היום לאורך רוב הדרך יש כבר מעקה בטיחות אבל המונסונים מאתגרים אותו.
וזה קצת מעל הדרך
אני זכרתי את הדרך כיותר קצרה אבל לגמרי מסכים שהיא ממש יפה במיוחד לפני שהעננים מכסים את הקינור קאליאש
את זה כמעט פספסתי אבל כשהתיישבתי בגסטהאוס היחיד שראיתי לשתות צ׳אי, ראיתי את זה דרך החלון ואז מצאתי את הדרך. מהכביש לא ראיתי את זה
עץ עמוס באגסים ברוגי
-
יום לתוך טרק הסינגלילה גבול נפאל הודו -
-
למעונינים מפה כוללת את כל הטרקים במערב סיקים ובנגל המערבית על גבול נפאל. ותמונה ממקום שנקרא קאליג׳אר 3400 מ אבל מה זה נוף:
-
צילה
התמונה נפלאה ומכיוון שאני רואה בה לדעתי את אותה שרשרת הרים שצולמה עם הרודנדרון, אז אני מסיר ששתיהן מסיקים.
כשאשב מול מסך גדול אסתכל טוב יותר על המפה
-
אז איך זה לטייל לבד 25 יום?
התחלתי את הטיול עם אשתי ביחד בלדאק ועשינו סיבוב מאוד יפה וחוויתי במשך 17 יום. היה כייף ביחד והיא מצידה גם התגברה על הרתיעה שהייתה לה תמיד משינה באוהלים, מהקור והתנאים. לילה אחד שישנו באוהל היה מעל 4000 מטר. דווקא הלילה הכי קשה שלנו היה בלינגשט בחדרון שקיבלנו בהום סטיי של המנזר ובו ישנו יחד עם המדריכה שלנו בצפיפות גבוה כשכל יתר החדרים סביב מאוכלסים על ידי פועלי בניין נפאלים קשיי יום. גם זה וגם ״ההיחלצות״ מסקיומפטה הפכו חוויות משותפות.
אשתי משיקולים שלה החליטה כבר שבועות לפני היציאה שלא מתאים לה לנסוע לחודש וחצי ואני שלא היה לי קל ״לארגן״ חודש וחצי של חופש החלטתי למצות את כל מסגרת הזמן ולהמשיך לבד.
בטיולים אחרים כשאני לא עם אשתי אז אני או עם בני או עם חברים אבל לא יצא לי להיות לבד. יש עם מי לחלוק חויות עם מי לשבת לאכול עם מי להתייעץ, מי שישמור רגע על הדברים וכו.
מצד שני חייבים להתחשב, להתאים קצב בכל דבר ובטח שבהליכה, לחלוק גם בחששות של האחרים בנוסף לחוויות ויש לזה משמעויות.
גיליתי שאני מסתדר לבד, חובר לאחרים כשזה מתאים גם אם הם בגיל של הבן הקטן שלי ופורש לעינייני כאשר זה פחות מתאים לי. כשלא היו מטיילים אחרים כמו למשל בקאלפה, ניסיתי והצלחתי חלקית להשתלב ב״פרלמנט״ של הדהבה המקומית שהגישה רק 3 מנות שחצי מהן לא ערבו לחיכי :).
זו גם הזדמנות אם גם קצת פחות אחראית לבדוק גבולות פיזיים ולהיזכר בתחושות ״הישג״ שהרגשתי לפני הרבה הרבה שנים בניווטי בדד למשל כשאתה יכול לסמוך רק על עצמך ושאתה מצליח לעשות דברים קצת מאתגרים בכוחותיך ויכולותיך לבד.
זה הרגיש טוב לסיים נסיעה ארוכה ולרדת מהלוקאל בחשיכה (בערב. לא נסעתי אף נסיעת לילה אחרי התאונה בדרך למנאלי) להעמיס את התרמיל הגדול והקטן על הגב וללכת לחפש מונית, ריקשה או הומסטיי / מלון.
רגעים שבהרכבים אחרים יכולים לייצר אולי לחץ ואולי אפילו לקונפליקט יכולים להתחלף לתחושת מסוגלות משוחררת שמחזקת את הבטחון.
לסיכום הניסיון היה בהחלט מעצים …..
-
תמונה נהדרת צילה. מצרף כאן תמונות קנצ’נג’ונגה מכמה כיוונים, לטעמי הכייון “שלך” הכי יפה.
מהבייסקמפ הצפוני
מהבייסקמפ הדרומי
מדרג’ילינג
-
איפה ישנתם באוהל?
-
תמונות מצויינות צביקה
התמונה מדרג׳לינג מיוחדת…
ישנו שני לילות באוהל בדרך מפידמו ללינגשט בזינגצ׳ן ובירידה מהנומה לה
אני סתם מדביק כאן תמונה שעלתה לי בזיכרון.
-
סוף סוף מצאתי זמן בבוקר עם הקפה לשבת ולקרוא.
דרור, תודה ענקית!
על ההגיגים, המחשבות והשאלות. הם מוסיפים לחוויה ולהמחשה של מה שעברת/ם.
(אהוד – בנזין?? הוא שתה בנזין?? מטורף...)
אני מטייל לבד, יש לזה המון יתרונות ומעט מאוד חסרונות. אולי בהזדמנות נפתח דיון על הנושא הזה.הייתי מצרף תמונה שלי מלדאק אבל עדיין לא הייתי שם…
בינתיים, שוב תודה!
-
צביקה תודה… עבורי הקנצ׳נדזונגה יפה מכל כיוון וכל מבט מגלה פינות חדשות !
דרור אותה גברת בשינוי אדרת …
מהנסיעה הראשונה שלי ב 2006 לא שבעתי מלצפות בהר המדהים הזה… מגאנגטוק אחרי הגשם …
-
-
-
אמצעי התניידות בהם השתמשתי:
מיניוואן עם נהג צמוד ב6 ימים הראשונים הביא אותנו מלה דרך זאנסקאר ופאדום לתחילת הטרק בפידמו
עבדול חוסיין מתדלק (במנואלה) את הוואן ביציאה מפאדום
טרמפ במשאית מלינגשט לסקיומפטה העליונה. חשבתי שנשב מאחור אבל היה מקום בקבינה
״טרמפ״ בתשלום (יפה) בג׳יפ מיולצונג בחזרה ללה
בתמונה ג׳יפ אחר שצילמתי במנאלי בדרך לכפר גושאל
למנאלי יצאתי במיניבוס שעשה תאונה
ממנאלי יצאתי לג׳יבהי במונית
מג׳יבהי יצאתי לקאלפה בלוקאלים בפעם הראשונה שלי במשך 11 שעות מתוכן 4 ראשונות בעמידה.
האוטובוס/לוקאל הראשון שלי בהפסקה לארוחת בוקר
משם המשכתי בלוקאלים ביום את המרחקים הגדולים ורקשות ומוניות את הנסיעות הקצרות
באוטובוס בו יצאתי מצ׳יטקול היה מעין תא תפילה/מנחה עם צלמית לצד הנהג והדבר הראשון שהוא עשה כשעלה לאוטובוס הקפוא בבוקר זה להדליק קטורת ולשאת תפילה קטנה לדרך
מאמריצר לדלהי נסעתי ברכבת סליפר אקספרס שהייתה קצת פחות מהירה מהשטאבדי
-
טחנת לוקאלים, welcome to India
חוויה מיוחדת, בספיטי קינור התניידתי בלוקאלים.
גם חוויה אנתרופולגית וגם איפשר גמישות במסלול.
-
@גולני אמר:
טחנת לוקאלים, welcome to India
חוויה מיוחדת, בספיטי קינור התניידתי בלוקאלים.
גם חוויה אנתרופולגית וגם איפשר גמישות במסלול.
האמת שכן.
אחרי הלוקאל הראשון זה הפך להיות באוטומט….
האמת שהייתה בי רתיעה מזה וכשקראתי בעבר תיאורים שלך ושל צביקה לא הבנתי את “החוויה”.
אז נכון שהלוקאלים הכי איטיים ועוצרים המון גם להפסקות וגם לכל מי שעומד על הכביש ונכנסים לתחנות אוטובוס צפופות על המילימיטר וגם לא יכולים לעצור לך כמו נהג פרטי בנקודות בהן אתה רוצה לרדת להתאוורר ולחלץ עצמות או לצלם אבל גם אני חוויתי אותם כחוויה מצויינת במיוחד בקינור. אנשים שעולים מכירים הרבה פעמים את אלו שעל האוטובוס, הכרטיסן (מצלמת רוורס
) עם המשרוקית והתלבושות והכובעים המיוחדים.בסופו של דבר תלאות הדרך אכן מצטרפות לחוויה אנתרופולוגית הודית עשירה והופכות חלק מעניין בטיול
התחלתי עם הלוקאלים אחרי שנסעתי במונית ספיישל לג’יבהי (ניסיתי גם משותפת לגבול באמריצר וגם שם היה מעניין להתערבב עם הודים אחרים לגמרי שגם עזרו לי בכל מיני טלפונים בשמחה) ולא הצטרפתי למטייל ישראלי שהציע לי לנסוע איתו בלוקאלים.
הוא יצא 40 דקות לפני והחליף שני לוקאלים ומונית מקומית והגיע 40 דקות אחרי. באותו ערב כשהכרתי אותו וראיתי שהוא בחור רציני שזו לו כבר הפעם הרביעית בהודו והוא הציע שוב שאמשיך איתו בלוקאלים לקינור, “לא יכולתי לסרב” מה גם שלא היו שם מוניות כמו במנאלי.
אם אסע שוב לקינור וספיטי “אדחף” להתניידות בלוקאלים. מסכים שזה לגמרי חלק מהחוויה……….
עדיין לא ברור לי בשלב הזה מה הדרך שכדאי לעשות ובאיזה כלי תחבורה על מנת “להתחבר” מדלהי לקינור בהנחה שאני מגיע רק לקינור וספיטי??
-
מדלהי לקינור הגעתי דרך שימלה. רכבת לקאלקה ומשם רכבת צעצוע לשימלה. משימלה לוקאל לראמפור ומשם לסארהן.
-
@גולני אמר:מדלהי לקינור הגעתי דרך שימלה. רכבת לקאלקה ומשם רכבת צעצוע לשימלה. משימלה לוקאל לראמפור ומשם לסארהן.
נשמע קצת ״מסובך״ בשביל רק להגיע לקינור.…
איך סראהאן?
דילגתי עליה אחרי קצת קריאה...?
הבחור ש״לימד״ אותי לנסוע בלוקאלים היה כבר עייף בראמפור ו״חתך״ לסראהן. אני משכתי עוד 5 שעות בלוקאל נוסף לפיאו ומשם בג׳יפ מונית לקאלפה וקמתי למחרת לקולות התפילה המדיטטיבים שבקעו מהמקדש וליופי המהפנט של הגגות על רקע ההרים
