הגיגי סתיו על צפון הודו והודו בכלל
-
אנחנו כבר מתקופת הברונזה
-
@גולני אמר:
אנחנו כבר מתקופת הברונזה
עם קצת שפשוף עוד אפשר להבריק…...
בחזרה לג׳יבהי
הגעתי וחיפשתי הומסטיי
מצאתי משהו
סביר
נכנסתי ושתיתי צ׳אי על הגג
הבחור שיצא בלוקאלים כבר חיפש מקום לינה ברחוב כשאני סיימתי לשתות. התפלאתי שהוא הגיע כל כך מהר והחלפנו כמה מילים. הוא הסביר לי שהוא מחפש משהו זול ואז גם הפנמתי שלמרות שאני משלם פחות משליש ממה ששילמתי בלה, אני עדיין נחשב למשלם הרבה מאוד (800 רופי).
הוא המשיך בחיפושים יסודיים ואני יצאתי לתור את הסביבה.
-
ישבתי לראות כמה סרטונים על טרק דולפו היום
זה שכאן מצולם מצויין והכי עדכני
טרק לא טריויאלי ואולי כבר לא בשבילנו(עוד לא למדתי את הפרטים) אבל נראה ממש ממש יפה
-
הטרקים בדולפו לא קשים במיוחד מבחינת תוואי ההליכה, אבל צריך לחצות לא מעט פאסים גבוהים, ומידי פעם לישון בקמפינג (המרחקים בין הכפרים גדולים). כתבתי בבלוג על טרק שעשינו בדולפו לפני כמה שנים.
רוני, הפעלת אצלי את בלוטת הסוטלג’… הוא מתחיל את מהלכו ליד הר קאילש הטיבטי (גם האינדוס, הברהמפוטרה וחלק מיובלי הגנגס מתחילים ליד ההר הקדוש הזה). בעמק העליון של הסוטלג’, עדיין בתוך טיבט, שגשגה פעם (מאות 10-17) ממלכת גוגה הבודהיסטית. ביקרתי שם לפני שנים. נופי הבליה סביב ערוץ הנהר, רכס ההימלאיה הנשקף מדרום, שרידי הבירה העתיקה טסאפרנג וציורי הקיר במנזרים שנשמרו – כל אלה הפכו את הטיול שם לאחד מהיפים ביותר.
דרור – סליחה שהתפרצתי, אבל לא ניראה לי שתתנגד לכמה תמונות מהאיזור.
נופי הבליה סביב הסוטלג’ העליון, רכס ההימלאיה ברקע
הארמון בטסאפרנג משקיף מגבוה על הסוטלג’
עוד מנופי הבליה
אגם רקשש-טל – מקור הסוטלג’, סמוך להר קאילש
הר קאילש
פסגת הקאילש במבט מצפון , מטרק הקפת ההר
הסוטלג’ מגיח מטיבט לקינאור (טיול יום מנאקו )
-
היי צביקה,
הפעלת אצלי את בלוטת הקאיילש... -:) באפריל הקרוב אני מתכנן להקיף אותו. יופי של תמונות!!
-
תמונות יפות צביקה
ההר סוטלאג’ מזכיר לי קצת את טרפציו מהוואי הוואש?
הצצתי גם בבלוג עכשיו ונזכרתי שקראתי אותו בעבר.
זה טרק ארוך שיקח לנו כנראה חודש ומעבר לריבוי הפאסים שציינת, הוא כולל לפחות בסרטון שצירפתי למעלה) גם לא מעט חציות רגליות של נהרות וחלקים שחשופים יפה למדרונות תלולים ולתהומות
(למרות שאשתי כבר מסתכלת על זה ואומרת שזה לא מפחיד אותה וזה “מספיק רחב”. מדהים איזו דרך היא עשתה בהלהתגבר על פחד מאז הטיול שלנו בפרו ב2005 ועוד יותר מהטיול של פעם לדרום אמריקה)
-
פיתחתי ציפיות גבוהות מג’יבהי
אולי גבוהות מידי. זה לא שהוא לאכפר יפה או שקט כמו שקראתי וציפיתי
אבל אין נופי פסגות פתוחים והכפר יושב ממש מעל ערוץ ויער סוגר מסביב
המקום נראה היה כשומם מתיירים. הלכתי מספר קילומטרים במעלה הכביש ומעל הנהר ועברתי עוד כמה תתי כפרים בדרך.
לקראת סוף העליה עבר אותי וואן לבן עצום עם מספר של האיחוד האירופי בתוכו ישבו שני בחורים בהירי שיער. זוג כלבים אימץ אותי בעליצות ורץ לפני בזנבות מתנפנפים. בכלל חשבתי שבהודו הכלבים “די שמחים”?. אולי הם למדו להסתפק במועט?, מכל מקום גם כלבים “משוטטים” בהם נתקלתי הניפו זנבות בגאון. “תובנה” נוספת שגיבשתי שם בעליה היא שהאנשים ובעלי החיים “למדו לסמוך” על הנהגים ההודים. כאשר אופנוע, רכב, אוטובוס ואפילו משאית מגיחים מעבר לעיקול והאנשים והחיות שסביבם ישובים על שפת הכביש, הם ימשיכו בשלהם כאילו ברור שבסוף הנהג יעשה את הפעולה מצילת החיים הנכונה (מה שתמיד קרה בסוף כשאני התבוננתי אבל בצמידות מפחידה).
אחר כך ראיתי את הרכב האירופאי שהתברר כצרפתי עומד בפניה אחרי גשר על הנהר וניגשתי לשאול אותם לכיוון הכביש למעבר ג’אלורי. הרכב הצרפתי שמלבד המושבים הקדמים הוסב לדירת דיקטים פשוטה איכלס שני אירופאים שהיו בעלי מבטא מזרח אירופאי ברור.
הם סיפרו לי קצת על הדרך שעשו מאירופה ועל איראן ופקיסטאן שחצו בדרכם. סיפרו שאיראן מאוד יפה ומאוד מאוד זולה בהשוואה להודו. אחר כך התלוננו קצת על קשיי הדרך בכבישי הודו ונפנו לטפל בעינייני רכבם ואני המשכתי לטפס בכביש
-
הערב בג’יבהי הסתמן כסתם ערב בעיירת רפאים. לא ידעתי על קיומם של תיירים אחרים במקום שנראה היה די שומם כשהגעתי ועקבותיו של הצעיר הישראלי שהגיע אחרי בלוקאלים אבדו בזמן שהמשיך בחיפושיו אחרי חדר מתאים לתקציב שלו.
יצאתי לקראת המסעדה שליד תחנת האטובוס שהייתה כבר סגורה והמשכתי במורד הכביש בחיפושי אחרי מקום לארוחת ערב. להפתעתי פגשתי שוב בבחור שהיה בעצמו בחיפוש אחרי ………………… וויסקי.
מסתבר שגם למטיילים דלי תקציב יש דרישות מינימום. וויסקי להבנתי נמכר רק בחנויות מוגדרות לאלכוהול אבל גם חנויות רגילות מוכרות אותו מתחת לשולחן במחיר מתאים.
הבחור גם סיפר לי שפגש ישראלים ש”גרים” בג’יבהי ואחרים שנמצאים בה כבר כמה ימים והזמין אותי להצטרף אליהם לארוחת ערב במסעדת גג אחרת
-
היי דרור, ממשיך לטייל איתך…
הגעתי לג’יבי ב 2011 בטיול עם אחד הבנים, שמעתי עליו בזמנו מאחת מהפורום, אז היה מקום פחות מתוייר בעליל, לא שעכשיו הוא מחליף את דהרמסלה…
בכל אופן מה ששבה את ליבי זה מראה הטרסות הירוקות העוטפות את הכפר מכל עבר.
בהחלט מקום ששוה ביקור.
-
הי גולני
תמונות יפיפיות
התמונה עם האוטובוס קצת אקסטרים.
יצאתי מג׳יבהי למחרת היום בשני אוטובוסים לקאלפה ובראשון עמדתי ארבע שעות ולפרקים בדוחק רב אבל אף אחד לא עלה על הגג.
למעשה לא ראיתי אנשים על הגג אפילו פעם אחת בטיול הזה.
הודו מתקדמת די מהר כך אמרו לי
-
באותו הערב קיבלתי שיעור מאלף על למה אסור להעריך אדם לפי רושם ראשוני.
עלינו למסעדת הגג ופגשנו בזוג ישראלי נחמד ומעניין שתכנן לשהות בג’יבי שבוע ומאוד נהנה מהמקום. זוג תלאביבי שנפגש כמה חודשים קודם לכן והחליט בהשפעת הבחורה לבדוק את הקשר בטיול של שנה באסיה פאסיפיק. הם סיפרו שהזוג הישראלי עם הילד ש”גר” בג’יבי (למספר חודשים) נאלץ כבר לפרוש להשכיב את הילד.
הייתה איתנו חבורת טיילים הודים עליזה נחמדה ונמרצת שמאוד התעניינו וגם מאוד רצו לספר על חוויותיהם בטיולים בהודו. מה שאני זוכר בעיקר זה סיפור על איזה פארק עם טיגריסים, והם גם הצליחו לצלם אחד או שניים במלוא הדרם וכדי לעודד אותנו אפילו יותר לבקר בפארק הם ציינו וחזרו וציינו שאלו טיגריסים “אוכלי אדם” וצירפו כמה סיפורים שמחזקים את האמירה.
הישראלי מהוויסקי והלוקאלים שהזמין אותי להצטרף היה כבן 30 לערך אבל בתמונת הוואטסאפ שלו נראה “ילד” וזה כנראה גם השפיע על ההתייחסות שלי יום קודם להצעה לנסוע איתו בלוקאלים. הוא התגלה באותו הערב כבחור מבריק עם הרבה ידע לעומק בנושאים מגוונים. בנוסף הייתה זו הפעם הרביעית שלו בהודו כך שהוא כבר ידע דבר או שניים על המדינה
לקחתי לתשומת ליבי את הטעות בהערכה שעשיתי ואחר כך לקחתי ממנו לא מעט טיפים.
-
אנגמו (כאן בדרך לפאס שבין פניקאר לפרקאצ׳יק בזנסקאר)
הייתה המדריכה שלנו בטרק מארקה ב2017
החלטנו מראש לצרף אותה אלינו גם הפעם
למרות שהיה ברור (כאן עם הבן של דורג׳ה)
שהיא לא מכירה את המסלול
היא לוותה אותנו 12 יום
והייתה הפנים המקומיות המקשרות שלנו למקומיים
-
לסקיומפטה העליונה (הבתים הספורים שלמטה שמאכלסים 6 משפחות) הגענו בסוף הטרק בטרמפ על משאיות חומרי בניין מלינגשט.
הנסיעה ארכה פחות משעה והמדריכה אנגמו נתנה
לנהג המשאית את הפרטים של טאשי נהג הוואן הראשון שאיתו יצאנו מלה.
נהג המשאית הכיר את טאשי שהיה בעברו גם כן נהג משאית.
אנגמו הייתה בטוחה שטאשי יקבל את ההודעה שאנחנו בסקיומפטה ויבוא למחרת היום מלה מרחק מאות קילומטרים בדרך שרובה לא סלולה כדי לקחת אותנו חזרה.
לייתר ביטחון היא נתנה לנהג המשאית גם את הטלפון של דולמה חברתה בעלת הסוכנות ש״תיאמה״ לנו את טאשי בתחילת הטיול.
-
@רוני-סופר אמר:
@ehudze אמר:
נאקו שייכת קינור, הגבול עם ספיטי עובר מעט צפונה ממנה במקום שנקרא malling שם יש גם את הקטע הבעייתי למעבר בכביש שחווה מפולות קבועות (malling nala)
נהר הספיטי הוא “נחל קטן” שמתחיל קצת מצפון ללוסאר וקונזום פאס ומגיע עד לקונפלואנזה שלו עם נהר סוטלאג’.
מצפון לספיטי, מעבר לקו פרשת המים עובר נהר האינדוס שעוד נתחבר אליו.
נהר הסוטלאג’ Sutlej River עצמו מתחיל בסין, קצת מזרחה לקונפלואנזה הנ”ל Khab Sangam.
לכן עמק ספיטי מגיע עד לנקודת מפגש זו, מדרום לנאקו.
הסוטלאג’ עצמו (שבחלקו המזרחי עובר בעמק קינור) הינו נהר אדיר שמנקז כ 400000 קמ”ר ומגיע בסופו של דבר לפקיסטן, מדרום לאמריצר ופוגש שם
את ידידנו האינדוס וביחד נשפכים לים הערבי, מדרום להיידראבאד, על יד קראצ’י.
סכימה מדהימה של האינדוס ואגן הניקוז שלו (1.2 מיליון קמ”ר) שהסוטלאג’ והבפיטי הם חלק ממנו.
דרור, משתדל לא להתערב עם התובנות שלי.
אתה פשוט מפליא בתאורים ובתמונות. תמשיך.
תודה על הפירוט, מבחינה גיאוגרפית אתה צודק, מבחינה מנהלתית נאקו כלולה בקינור
-
נראה היה לי קצת נאיבי מידי לחשוב שאנחנו פשוט נעביר לנו יום בכפר הקטן והיפה שהיה בעיצומה של תכונת הכנות לחורף המתקרב וטאשי הנהג פשוט יגיע מלה לאסוף אותנו.
אנגמו לעומת זה הייתה משוכנעת שהוא יגיע כי נהג המשאית שקיבל את המשימה להתקשר אליו הכיר אותו וגם אמר שהוא יגיע ועוד לייתר ביטחון קיבל את המספר של דולמה שתיאמה את טאשי בתחילת הדרך.
נדבקתי קצת באופטימיות ועשיתי כל מיני חישובים והתאמות לתוכנית לימים הבאים
נהג המשאית אמר שנרד לכפר מרחק כמה מאות מטרים מהכביש ונשאיר את התיקים הגדולים וציוד המטבח של אנגמו על הכביש. הוא אישר שהציוד בטוח לגמרי ושאין מה לדאוג.
ירדנו בירידה התלולה ומולנו עלה נזיר שהתברר שהוא הנזיר של הכפר שבונה עכשיו מנזר חדש לסקיומפטה.
הנזיר החביב הציע שנישן אצל משפחתו למרות שבכפר מונהגת שיטת רוטציה באירוח תיירים וביקש שנרד וניכנס לחדר האירוח של המנזר לשתות תה והוא יארגן בינתיים חמור שיוריד לנו את הציוד.
-
הבן של המשפחה אצלה התאכסנו הוא סטודנט שהיה בחופשת קייץ מהאוניברסיטה. ניכר היה בו מן ההתחלה שהוא מסתייג במעט מחיי הכפר (מתבטא גם בלבוש בתמונה שלמעלה) למרות שהוא בהחלט נתן כתף. אלינו הוא התייחס מאוד יפה.
שאלתי אותו על המרחק לסקיומפטה התחתון והוא אמר שזה עשר דקות הליכה ממש מעבר לעיקול.
אשתי שסבלה מיבלות ברגליים ואנגמו המדריכה הצליחו למצוא מקום למקלחת דלי בדיר עיזים מתחת לביית המשפחה והלכו להתארגן. גם אני זכיתי להתקלח שם אחר כך
יצאתי לכיוון הכפר התחתון (בתמונה הכפר העליון בו התאכסנו מתחילת הדרך)
הבחור היה כנראה מהיר מאוד כי לי הדרך ארכה יותר מעשרים דקות עד לפאתי הכפר התחתון (על הגג ניתן לראות את השיחים שהם אוספים למספוא בערימות אדומות מסודרות)
ועוד כמה דקות בשדות הכפר
שמרתי על מרחק בטוח מהבתים
כדי לא לעורר תקוות שווא בכפריים שאני תייר שמחפש מקום לינה.
-
הבוקר שלמחרת היה איטי ורגוע והתאפיין בחישובים והשערות מתי יוכל טאשי להגיע (אם בכלל). בתמונת המפה הכפר גונגמה (סקיומפטה העליונה) בו התאכסנו.
הנזיר סיפר לנו על שרידי ארמון מרחק מאות מטרים על גדת הנחל התלולה ויצאנו לחפש אותו בכדי לנצל את הזמן, אך ללא הצלחה. ככל שהלכו ונקפו השעות לכיוון השעה היעודה המשוערת, נדדו המבטים גבוה אל עבר הפאס שבכביש שנכבש על חורבות חלקו העליון של שביל הנחש הרגלי היפה שעלה לכיוון הפאס קיופה לה. השביל התלול והיפה עליו טיפס צביקה ב2017, נחתך עכשיו בסוללות שפוכת של דרך העפר החדשה מספר חיתוכים תלולים שלא מתאימים לטיפוס סוסים וחמורים. סייסים שראינו העדיפו את דרך העפר שנפרצה לאחרונה למרות שהבולדוזרים עדיין עובדים על הרחבות בכביש.
חזרנו לארוחת צהריים עם המשפחה אצלה התאכסנו מתוך תקווה שלאחריה יופיע במורד הפאס הרכב הלבן של טאשי.
מידי שעה או קצת יותר, הופיע רכב אחריו עקבנו במבטים והתקדם באיטיות הרחק מאיתנו במורד עד שנעצר באיזור הבולדוזרים.
השעות עברו אבל חוץ מהרכבים של הפקחים של הסוללים לא עבר אף רכב באף כיוון.
-
הבתים של סקיומפטה מזכירים את אלו של קיבר
-
-
גולני
כן גם אני מצאתי דימיון בין לדאק וספיטי (מתמונות בלבד) בין בתים ומנזרים.
לפי צביקה, כנראה שבספיטי לא נותרו כפרים שאינם מחוברים בכביש.
לגונגמה הכפר הזעיר(סקיומפטה העליונה) יורד כביש אבל אף אחד לא נסע בו בשלושה ימים שאנחנו היינו בו (ספוילר).
סקיומפטה היה מוכר לי מסיפורי דרך שקראתי וחשבתי שהוא כפר גדול אבל הוא ממש קטן ומנותק מהכביש מרחק חצי שעה ברגל.
צילה
אני מלהג פה ומנסה לחשוב מה הלאה תוך כדי.
האמת שהשנה יש לי המון נסיעות עבודה ואני מנסה ללכת בין הטיפות.
ביום חמישי חזרתי מטיוואן והערב אני טס לקליפורניה.
בכל זאת מתכנן על טרק באטלס במרוקו בסוף אפריל ובנוסף קבעתי עם שני הבנים הקטנים שלי לטרק בקייץ/חגים במזרח לפי בחירתם?
נראה מה יצא בסוף
️