הגיגי סתיו על צפון הודו והודו בכלל
-
גם הקושי המסוים- בפאס הרבה פעמים יותר קריר ורוחות, וההגעה יותר קשה.
באנאפורנה 'יום הפאס' זה היום הכי מאתגר פיזית, הרבה יותר משאר המסלול- עליה של כמה מאות מטרים, ואז ירידה של יותר מ1000 מטר, חלקה בשלג, כשחייבים לסיים את היום, כי אין מקומות לינה באמצע הדרך....
-
אין לי מה להוסיף בעיניין הפאסים מעבר למה שנכתב. פשוט עבר לי בראש אחרי שחזרנו השבת מטיול יפיפה ודי מאתגר באיזור המכתש הקטן.

יצאנו ב6 בבוקר מהביית אחרי שעה של הכנות וב17:00 היינו בחזרה ברכב רטובים ומרוצים אחרי ההליכה. הנסיעה הבייתה ארכה יותר מ3 שעות והיה מספיק זמן לתהות בשביל מה כל זה.
לא עדיף להישאר בחמימות של הביית ולהימנע מהכבישים הרטובים המסוכנים.
בשביל מה להכין ולאכול סנדוויצ’ים אם אפשר לאכול כמו שצריך.
מכאן עלו גם קצת תהיות לגבי הפאסים. במיוחד לגבי הקשים הקפואים והרחוקים ....
-
מכל מקום צריך היה להתחיל לרדת את 900 המטר מהנומה לה לכיוון הקמפינג השני שלנו.

השביל הברור התפתל בתלילות

מה שהקל על אנגמו להיעלם בריצה

כשהיינו בערך בחצי הירידה ראינו אותה מטפסת טיפוס קצר ונעלמת לתוך מבנה אבן ובשני שליש הירידה שלנו ראינו אותה מקימה ביחד עם דורג׳ה את האוהל שלנו.

-
התצפית מהפאס ומהחלקים העליונים של הירידה לעבר בתי הכפר לינגשט והמנזר הלבן היפה שבולט על רקע קיר הסלע הגרניטי אפור הינה מצויינת. המרחק האווירי לא גדול אבל קפלי הקרקע הלדאקית המחורצת הופכים את הדרך למאמץ של כמה שעות הליכה. רוב הדרך ללינגשט הייתה עוד לפנינו ביום שאחרי אבל בירידה נשאלה השאלה מתי נצטרך להאיר את דרכינו בפנסים.
את אנגמו ציידתי עוד על הפאס בפנס אבל היא הגיעה למבנה באור. אנחנו ירדנו והלכנו בשביל כשמסביב משתלטת החשיכה. כשהגענו לנחל הלא מגושר, הלילה ירד כמעט לחלוטין והחלטנו להדליק את פנסי הראש. מעבר לעיקול בירידה הגיע לפתע אור פנס שאחרי שתי דקות התברר שהיה בידי אנגמו שירדה מרחק 300-400 מטר כדי למלא מיים להרתחה עבורינו ליום הבא. היא גם הראתה לנו איפה הכי קל לחצות את הנחל ואחרי שמלאה את הסיר גם לקחה מאשתי שהייתה כבר די עייפה ועם כפות רגליים כאובות מיבלות את תיק הגב למרות המחאות שלי. היא רצה לפנינו עם הסיר והתיק להמשיך בבישולים לארוחת הערב ואנחנו עלינו את העליה הקצרה באיטיות עייפה של סוף יום ארוך.
הגענו לבסוף למטבח המאולתר ההומה וקיבלנו מייד תה חם להתאוששות וביסקוויטים.
מטבע הדברים, בלילה הזה אכלנו ארוחה קצת יותר פשוטה מהקודם אבל לגמרי טובה והעייפות התפוגגה לאט לאט. נערכנו ללילה קר באוהל בגובה של מעל 4000 מטר. אנגמו נשארה לישון במטבח המוגן מדובים בעוד דורג׳ה נשאר לישון עם הערימות שלו כשומר בכניסה.
-
@dregev0
קצת מסוכן לטרק בלילה בשבילים שלא מכירים גם עם מדריכה ………זה עוד לא קרה לי - הגענו תמיד באור יום תיכנון זמן טוב זה חשוב -
-
צילה את צודקת
מסוכן לטרק בלילה על שביל שלא מכירים אבל בירידה הספציפית הזו רוב השביל היה פחות מסוכן. וכן מדריך מנוסה יכול לעזור כי מאמנים אותם גם למצבים כאלו.
מצרף תמונה שכבר העליתי קודם של קטע קצר מאוד שכן מפחיד קצת מאותו הבוקר.

כניסה ללילה יכולה להתרחש לא רק מתכנון גבולי אלא גם מתקלות בהליכה או הפתעות אחרות. קצת מפתיע שעם כל הניסיון שלך בהליכה אף פעם לא נקלעת לחושך.
בשנה שעברה דווקא בארץ נקלענו לחושך בסופו של נחל מזר במכתש הקטן שגם תמונה שלו כבר העליתי כאן. שם גם באור מלא הירידה דורשת תשומת לב.
לפעמים האלטרנטיבה היא לא לטייל או לוותר ולחזור הבייתה אם משהו משתבש. השנה ירדנו שם באור אבל גם של סוף יום ובסוף הקטע הטכני התחיל גשם שוטף (עוד סיכון מרובה פנים).

אין לי תשובה מתי צריך לוותר ומתי להמשיך כי סף הסיכון של כל אחד הוא שונה אבל ברוב המקרים אתה לא יודע בוודאות שתיקלע לחושך.
-
Never ! אף פעם לא סיימתי טרק בלילה ! אבל … התחלתי בלילה עם מדריך מקומי – רועה – לעבור את בהרבה פאס שהיה מושלג ופחדנו שהשמש תפשיר את הקרח והמעבר יהיה קשה- הרועה עם עיזי הפשמינה והסוסים והיתר הציע לעבור איתו – התחלנו ב 02:00 – הגענו למאהל ב 14:00- זה יום שבאמת לא הייתי רוצה לעשות שוב … הרגליים עשו את בעבודה אוטומטית וצנחתי לתוך האוהל – עם כאב אש …… כדור ושעתיים שינה …. 2009 !
היום אני לא חושבת שאהיה מסוגלת לעשות זאת ;
צולם ע״י קונזנאג ידידי – זו הירידה בצד השני של הפאס ; דרך אגב טרק נחמד לעשות בסוף יוני תחילת יולי הימצ׳אל מקאפנו למוד …
-
-
טוב שנמצאו ! היכן טיילו בסיירה ?
-
-
אסור לתכנן על סיום טרק בלילה, אבל "יש רצוי ויש מצוי" ולפעמים, קורה בשל 1001 סיבות שמסיימים טרק בלילה.
קרה לי לא אחת, זה לא אסון, אבל צריכים להיות ערוכים גם לזה. לבוש חם בהישג יד ופנס ראש לכל אחד בתרמיל גב שלו.
-
ומדריך טוב שמכיר את שביל העיזים ………

-
אימצתי תאי
בארץ אני בד״כ לא הולך עם פנס ראש וזו טעות מה גם שיש מסלולים מאוד טכנים ומסוכנים לעומת השביל שיורד מהנומה לה לכיוון לינגשט.
בלדאק כמובן שהלכנו עם שכבות נוספות ופנסי ראש עלינו תמיד.
אגב באוורסט ב2016 נחתנו במסוק אחרי 16:00 (זה לא היה מתוכנן כמובן) והלכנו לפקדינג באותו הערב וחצי מהדרך בחשיכה(עם פנסים). יכולנו לבחור אחרת....
-
דרור, גם לי זה קרה בדיוק באותו המקום…
גם אנחנו נחתנו עם מסוקים בלולקלה מאוחר, והגענו לפאקדינג עם פנסי ראש מאירים…

-
הלילה השני עבר ללא אירועים מיוחדים שזכורים לי ובאופן די מפתיע הציוד שקנינו שכלל מזרונים וכריות מתנפחים ואוהל חדש, הצליח לבודד אותנו מהקור בחוץ שאולי גם הוא לא היה עז במיוחד.
אחרי ארוחת הבוקר ואריזת התיקים, דורג׳ה שידע שאנחנו איטיים שלח אותנו לדרך לפניו ונשאר עם אנגמו לקפל את יתר הציוד ולהעמיס על הסוסים.

יצאנו לאט בעליה לכיוון הפאס (הנמוך) צ׳אפסקנג בדרך ללינגשט אותה כבר ראינו בבירור מהפאס הנומה בערב הקודם

דורג׳ה יצא אחרון אבל הדביק אותנו ועבר די מהר

פיתולי הירידה של אתמול וגם הפאס נראו בבירור על ההר ממול וגם המבנים ששימשו אותנו

הפס גילה את ההרים מולם שקעה השמש בערב הקודם וגם את הפאס הגבוה קסי שלהבנתי עבר צביקה שנתיים קודם בדרך ללינגשט.
-
זו לא בעיה עבור הצוות לארוז אחרי היציאה ולעבור אותי בקלילות ולהקים את המחנה הרבה לפני שאני מגיעה ……… עיזי הרים או יעלים… ד.א אתם קניתם את הציוד שלכם לטרק ? האם הבנתי נכון ?
-
כן צילה
חוץ מציוד המטבח הגענו עם ציוד מלא משלנו כשאת ציוד הלינה בשטח קנינו ממש לקראת הטיול הזה ביוני שעבר
-
בירידה מהפאס פגשנו בחמר שהגיע מכיוון קאסי לה וירד ללינגשט

אחר כך עברנו ״מלכודת זאבים״

עצרנו להפסקת צהריים כשלינגשט נגלה לעיננו

וגלשנו לתוך שדות הכפר הקצורים
ידענו שבקרוב ניפרד מדורג׳ה שהלך קדימה לחפש לנו הומסטיי אבל לא ידענו היכן
היבלות של אשתי הקשו מאוד על הליכתה וקיווינו להומסטיי ״מפנק״
-
"הומסטיי מפנק" זה הומסטיי עם ג'קוזי ו- וויפיי ? (-:
-
תאי
אפשר היה כנראה להסיק מהטון של דברי שלא מצאנו כזה מפנק בלינגשט למרות שהיה איזה סוג של וויפי

אפילו ההומסטיי למחרת בסקיומפטה עם מקלחת ״דלי חם״ בדיר עיזים

וחדר אחד סביר לשלושה עם אנגמו נחשבים בתנאים האלו למפנקים.

