הגיגי סתיו על צפון הודו והודו בכלל
-
החיפושיות ישבו ברישיקש כמדומני וצירפו שם איזה קסם הודי למוזיקה שלהם וכנראה שגם את צלילי הסיטאר?. אני חושב שרוב הקרדיט הלך לחיפושיות ולא למי ולמה שהם אימצו אבל אני לא הסטוריון של מוזיקה וסתם משחזר לאחור.
גם סיימון וגרפונקל אימצו מוזיקה אנדינית אבל זה חוזר להרים והמוזיקה ההודית הטובה ביותר ששמעתי הייתה דווקא במישור באמריצר. הצלילים והשירה של הסיקים ברחובות סביב המקדש התיישבו אצלי עמוק. במיוחד בקודש קודשי המקדש עם הנגנים והזמרים שממש שרים באקסטזה. היה קשה להינתק משם והסתובבתי סביבם בנקודות שונות כמעט שעתיים מתבונן בדביקות של השרים והמנגנים כמו גם אוספי שטרות הכסף של התורמים שנשפך שם כאילו היה נייר עיתון.
אסור לצלם אבל ראיתי שחלק מההודים מצלמים ורציתי גם מזכרת.

-
ג’ורג’ האריסון הביא אותם לשני מורים באללהבאד, אוטר פראדש.הם היו גם במקומות אחרים בהודו, אבל החלק הרוחנ של הביקור התמקד שם.
-
מישהו העלה כאן את השיר הנפלא הזה שכלל לא היכרתי או זכרתי לפני מספר שנים בגרסא המקורית עם הווידיאו מרישיקש. זו הגרסא שמצאתי עכשיו והיא מביאה צלילים נפלאים לטעמי.
והינה הסיפור כפי שמצאתי אותו
-
לא עולה...
-
-
PURDENCE = זהירות ……… מתאים להימליה לא


-
רישיקש זה הימלאיה?
נושק …
אבל הסיפור היה על צלילי מוזיקה הודים שהתגנבו וצבעו והשפיעו על החיפושיות.
חיפשתי בעבר ביוטיוב מוזיקה סיקית מאלו שמתנגנות במקדש הזהב ומצאתי דברים מאוד יפים אבל שבקושי התקרבו למה ששמעתי בעצמי באמריצר
עכשיו רק הסתכלתי במילון ואת צודקת. פרודנס=זהירות. שם משונה מצאו לבחורה
-
Very British –
-
-
הסיפור של ג’ורג’ האריסון היה על פגישות במדיה פרדש, עם מהרישי אושו יוגי ואח”כ עם מפיץ תנועת הארי קרישנה שהפך לגורו שלו.את חבריו הביא אל אותו גורו ואח”כ הם המשיכו לחלקים אחרים של הודו.
הוא למד לנגן על סיטאר במדיה פרדש וזה ודאי מה ששומעים בהקלטה.
-
לא שזה קריטי אבל הצצתי היום ומה שמצאתי זה שמי שהתחיל עם הסיפור של המדיטציה זו פטי זוגתו של ג׳ורג האריסון והוא הביא את הסיפור ללהקה והדליק בעיקר את ג׳ון לנון אבל כולם נסעו לרישיקש יחד.
לא ברור לי איפה ומתי ומי למד לנגן בסיטאר אבל את דיר פרודנס כתב לנון.
-
בחזרה למיני וואן של טאשי אחרי המפגש עם המיועד בדרך לזאנסקאר, עברנו את פאס פוטו לה בנסיעה ואחר כך את נאמיקה לה

והמשכנו לכיוון מולבק בדרך לקארגיל.

ביקרנו על הדרך בבודהה החצוב במולבק ובמקדשון הקטן שצמוד אליו אותם היה קל למצוא אבל את המערה של רינפוצ׳ה באיזור עליה המליצה צילה, לא מצאנו למרות שאנגמו שאלה מספר אנשים.
המשכנו לכיוון קארגיל וטאשי בחושי הנהג המפותחים שלו הרגיש משהו בברקסים ונעצר לבדוק.
הוא חזר ודיווח שיש נזילת שמן ברקס ושנאלץ לעצור ולתקן בקארגיל העיר המוסלמית שרק מספר שבועות קודם לכן רחשה אי שקט בעקבות שינוי סטטוס והגבלת האוטונומיה שהוכרזו בקאשמיר.
-
טאשי עשה כמה טלפונים עם הסים הקארגילי שלו ואמר לנו לא לדאוג תוך שהוא ממשיך לנהוג במשנה זהירות.
הגענו לפאתי קארגיל ועצרנו באיזה מגרש מאובק שנחשב שם למוסך שם כבר עמד מיניוואן תואם עם נהג מקומי בשם עבדול חוסיין.
אנגמו הסבירה לנו שעבדול חוסיין יסיע אותנו לפאניקאר ובינתיים טאשי יתקן צ׳יק צ׳אק את הבעיה בברקסים ויגיע אלינו אחר הצהריים.
לייתר ביטחון העברנו את כל תכולת המינוואן של טאשי לזה של עבדול. נפרדנו מטאשי בחופזה בידיעה שמתראים קצת יותר מאוחר ונסענו לכיוון העיר וחצינו את הנהר.
קארגיל

עבדול חוסיין התגלה די מהר כאיש חביב אבל עדיין חששנו מהעיר עד שיצאנו מרחובותיה והמשכנו דרומה לכבישים היפים שחצו מטעים וכפרים בדרך לסנקו.
-
בסנקו יש סממנים מוסלמים בולטים והרחוב הראשי די צפוף אבל מצאנו חניה ונראה היה שאנגמו מרגישה שם די בטוחה למרות היותה בודהיסטית ולמרות שלא הייתה שם מימיה.
אנגמו אמרה ש״היא מזמינה אותנו לארוחת צהריים״ והתעקשה על כך שהיא משלמת. נכנסנו ל״מסעדה״ והתיישבנו. אם לה נחשבת (או שלא?) לעולם שלישי אז סנקו הינה עולם שלישי בריבוע (והמחירים בהתאם) אבל היה מעניין להזמין כמה דברים פשוטים כשהמקומיים אכלו שם בעיקר בשר ואורז ולראות שזה בסדר גמור להוציא שם גם את ארוחת הצהריים הארוזה שקיבלנו בלאמיורו ולבקש צלחות וסכום של המקום.
חוויה אנטרופולוגית בהחלט …..
שאלנו את אנגמו מדוע עבדול חוסיין לא אוכל איתנו וקיבלנו בפעם הראשונה את התשובה שאסור לו מבחינה דתית לאכול עם בודהיסטים…..
סיימנו, אנגמו שנראתה שם רגועה לגמרי כאילו היא עוברת שם כל יום שלישי שילמה כמה פרוטות והלכנו עם קצת חשש לכיוון הרכב. אומנם נהג מוסלמי אבל אולי בכל זאת מישהו מחפש שם את התיירים?..
-
עבדול חוסיין לא חיכה באוטו כשהגענו כך שעמדנו קצת ברחוב שהיה הומה אנשים ולא דמה לשום מקום שראינו לפני זה בלדאק. כמות הקצביות נראתה מוגזמת לעומת גודלו של המקום ולעומת כל מקום אחר שראיתי אחרי זה בהודו ואולי בכלל.
אנגמו אמרה שבכפר שלה אוכלים אמנם בשר אבל רק בסוף החורף כשנגמר האוכל שנאגר ואין ברירה. למעשה בכל תפילה שנשאה בכל מנזר שנכנסנו היא נשבעה לאלים שם שהיא לא תהרוג ״סתם״.
הרחוב הפסיק להיות מאיים אחרי מספר דקות למרות שלא היה שם אף שוטר או חייל הודי. גם לא היו שם עדיין מחסומים של הצבא לבדיקת פספורטים שאחר כך ראינו הרבה בזנסקאר.
בסוף הוא הגיע עם חיוך ועלינו למיני וואן ונסענו בנוף עמק שנפתח אל פסגות לבנות לכיוון הלילה הראשון שלנו בזאנסקאר בפניקאר.

-
צביקה המליץ לי על מלון KAYOUL בפאניקר ואחרי כמה שאלות למקומיים מצאנו אותו. בעל הביית ״הדברן״ לא היה במקום כי הלך לעזור במשימת בניה של כל הכפר אבל בנו שדובר אנגלית לא רעה קיבל אותנו וקיבלנו כמובן תה ואולי כמה קרקרים.
התמקמנו, ממקלחות הבנו שנפרדנו להרבה זמן ועבדול חוסיין הלך לעשות טלפונים לטאשי כדי לבדוק אם ומתי הוא מגיע.
חתמנו בספר האורחים והכנסנו פרטים של פאספורטים עבור המשטרה ההודית והתרגשתי לראות שצביקה עבר שם שבועיים לפני. הטרק האפי שלו מ2017 היווה השראה עבורי במשך חודשים ארוכים ושמחתי ללכת קצת “בעיקבותיו” במחוזות נידחים גם אם זה ממש בקטנה.
הוא גם המליץ לנו על טרק יומי לפאס יפה ליום המחרת אבל היום הנוכחי עדיין נכח במלואו ורצינו לצאת לשוטט קצת בשדות המיוחדים מאחורי הביית.
אנגמו הייתה בעינינה או אולי עזרה לבשל שם את ארוחת הערב (רבאק זה כבר כמעט שנה, לך תזכור)
בעל הביית הגיע, זכר את צביקה והתחיל לדבר בקצב שלא ניתן לעצור……
-
למדנו מבעל הביית שהוא וכל הכפר פאניקר הם מוסלמים שהמירו את דתם עם עבר בודהיסטי. שאלנו אותו לגבי משך הנסיעה לפאדום שהייתה מתוכננת למחרת היום והוא נתן תשובה מעודדת למרות שבדיעבד שגויה לגמרי וגרמה לנו למחרת היום לנחות בפאדום ב21:30 ולהתחיל לחפש הומסטיי בחשיכה.
הוא גם היה מאוד אופטימי לגבי משך הטיפוס לפאס שתוכנן למחרת. בשלב מסויים הוא היה צריך לחזור לעזור בפרוייקט הכפרי והשאיר אותנו עם שאר בני ביתו.
עבדול חוסיין חזר משיטוטיו בכפר והודיע שטאשי לא הצליח לתקן את הרכב אבל אין שום בעיה שהוא ימשיך איתנו לפאדום ואם יהיה צורך ימשיך איתנו גם הלאה עד לפידמו להתחלת הטרק המתוכנן.
שילמתי לדולמה הסוכנת חברתה של אנגמו על הנסיעה הזו מחיר לא מבוטל שאני יכול לעמוד בו וגם די מתאים לתעריפון נהגי המוניות שקראתי עוד בארץ אבל חורג בהרבה מ״המחירון של רוני״ להסעות.
שולי הרווח של דולמה היו מספיק גבוהים כדי שתעביר את העסקה לטאשי שמסתבר שגם הוא הרוויח מספיק יפה כדי להעביר את הנסיעה לעבדול חוסיין.
-
יצאנו לטיולון של ערב בשדות הכפר

מאחורי “המלון” (ברקע “המיני פאס של יום המחרת)

השדות המצויירים על רקע הפסגות הרחוקות

היוו תפאורה יפה לסיום יום שהתחיל בבוקר בלאמיורו וכלל גם פרידה מטאשי ורכבו והחלפה עם עבדול חוסיין

-
אולי זה רק מקרי אבל את ההשראה לטיול הזה לקחתי מהטרק בן החודש של צביקה בלדאק וזנסקאר מ2017 שיצא אז לטרק מספר ימים אחרי שאנחנו חזרנו מעמק מארקה היפה ועזבנו את לדאק.
ב2019 הפכנו את הסדר והוא יצא מספר שבועות לפנינו.
אני מעריך את המקוריות והיסודיות שלו בהכנת טיולים עצמאים ובהוצאה שלהם לפועל והייתי מספיק חכם לאסוף ממנו “טיפים טריים” לטיול שלנו. קיבלתי ממנו המלצה על המיני פאס בין פניקאר לפראקצ’יק שכולל תצפיות מרהיבות לפסגות המושלגות נון וקון במערב (תאי מספר על שמותיהם ומציג תמונות בהרצאתו “על חבל דק בלדאק”).
דיברנו עם בעל המלון על הטיפוס מתוך מטרה ללמוד את הפרטים וגיבשנו תכנית ליום המחרת.
מכיוון שבשלב ההוא היה לנו רכב צמוד, העדפנו לטפס מצד אחד ולרדת בצד שני לפרקצ’יק ושם לחבור לעבדול חוסיין הנהג ולהמשיך איתו לפאדום ולא לעלות ולרדת מאותו צד.
בעל המלון הבטיח שהעליה לאוכף תארך פחות משעתיים בוודאות ושהנסיעה מפרקצ’יק לפאדום תיארך 5-6 שעות מקסימום. בפועל יצא שהיינו צריכים להכפיל את הערכות קטעי הזמן של ההליכה וגם של הנסיעה (עם הפסקות) ב-1.5 מה שהאריך מאוד את יום המחרת.
מכל מקום בילינו את הערב הראשון בזאנסקאר ללא אירועים מיוחדים ולמחרת בבוקר העמסנו את הציוד על המיניוואן ויצאנו עם עבדול חוסיין לשדות פניקאר לחפש את הגשר שחוצה את נהר הסורו לגדה שממנה נוכל להתחיל את הטיפוס
-
תודה דרור על המחמאה. מקווה שלא קיללתם אותי בעלייה...