טיול מתגלגל - סובב מדריד
-
סובב מדריד – הבלוג
הקדמה
אני הרפתקן למחצה. מה זה אומר?
אני לא באמת נמשך למקומות הנידחים באמת. כאלו שמעטים באמת מגיעים אליהם. אולי אפילו קצת חושש מהם. אז מה כן מרגש אותי? תחושת הגילוי והסיפוק בעקבות מציאת מקומות שמכירים רק מעט תיירים. ובמילים אחרות, לרדת Off the beaten track ולגלות מקומות סודיים שהמקומיים מגיעים אליהם ופחות תיירים מבחוץ. מקומות אלו, בשילוב מתן מענה לשריטות הקבועות שלי (מבצרים/טירות, ביקור באתרי סרטים, טבע נידח) מביא אותי לריגוש ולסיפוק הגבוה ביותר במקומות כאלו. בצורה זו הגעתי להמון מקומות שעונים על ההגדרות הללו באנגליה אהובתי (היפה והמסתורית), מקומות ייחודיים בבולגריה ובפורטוגל ועוד היד נטויה.
כבר מספר שנים שספרד יושבת על הרדאר שלי. ספרד, מדינה גדולה שפרט למקומות הפופולריים (ברצלונה, מדריד, פירינאיים, ולמתקדמים – גם חבל אנדלוסיה) מכילה עוד המון אזורים וחבלי ארץ שלא ממש נמצאים על מפת התיירות הישראלית. בדיוק למקומות האלו אני נמשך מזה זמן רב. האזור שבחרתי הפעם, והאמת, לא ממש זוכר למה דווקא אותו, הוא בעיקר חבל הארץ קסטיליה (שמורכב ממספר תתי אזורים דיי גדולים) וקצת נגיעה בחבל אראגון הסמוך לו ממזרח. אזור זה הוא מהמיושבים פחות בכל ספרד וכנראה שנידחות זו, יחד עם הקרבה היחסית למדריד, הוא האלמנט שמשך אותי בעיקר. רק לאחר מכן למדתי שהאזור נקרא גם לפלנד הספרדית, שכן צפיפות בני האדם באזור זה נע בין 20 אנשים לקמ"ר ועד 5 אנשים בחלקים מסויימים – מספרים דומים ללפלנד ולאיסלנד. How cool is that.
כבר זמן רב שאני מתכונן לטיול הזה. יש מעט מאוד בלוגים ומסלולי טיול על האזור הזה בעברית. הרבה פחות מכף יד אחת וגם רובם לא מכסים את האזור. כך שהייתי צריך לקרוא הרבה בבלוגים מקומיים, ולחפש את נקודות העניין לאט לאט בתהליך ארוך ומענג לטעמי. בנוסף, בדומה להכנה שעשיתי לקראת טיולים רבים באנגליה – החלטתי ללמוד לעומק את ההיסטוריה של ספרד מימי הרומאים ואפילו לפניהם ועד לימינו. היסטוריה מרתקת אותי, במיוחד במדינות הנחשבות למעצמות (כגון ספרד ואנגליה שהתנגשו ביניהן מספר פעמים). ההיסטוריה הספרדית מרתקת, ואחרי מספר שעות של סרטים ביוטיוב, וספרים שקראתי בנושא אפילו הכנתי מצגת נחמדה. במהלך ההיסטוריה יש כיבושים רבים (רומאיים, גותיים, מוסלמים, נוצריים), השפעות תרבותיות רבות של כל מי שעבר וחי באזור, שלל אגדות וסיפורי עם (אל סיד, דון קיחוטה). למדתי שהאזור שבו אני עתיד לטייל היה במשך מאות שנים הגבול בין החליפות המוסלמית לממלכה הנוצרית, וגם הגבול בין תתי הקבוצות הנוצריות שהתעמתו זו מול זו לא מעט, עובדה שמסבירה את ריבוי המבצרים בכפרים באזור, לשמחתי הרבה.
הטיול הקרוב הולך להיות קשה פיזית. בניסיוני לדחוס ככל האפשר (ועדיין לטייל בנחת ולחוות כל מקום, מבלי לרוץ), מחייב אותי לקימה ויציאה מוקדמת מאוד לטיול, סיום יום מאוחר, הרבה אתרים והרבה נהיגה (3,4 שעות בכל יום) . בתוכנית 9 ימי טיול נטו, במהלכן יהיו רק שני מקומות בהם אשן יותר מלילה אחד. את המקומות הפופולריים יותר (מדריד, טולדו, סגוביה) אני שומר לבת זוגי לטיול עתידי שנעשה במדריד. בתקווה שיעבור שללא הפסקות חשמל וללא טילים בנתב"ג רגע לפני ההגעה לשם (השבח לשמרנותי בבחירת אלעל לטיסה זו).
תחזית מזג האוויר סבירה בסך הכול, עם קצת גשם פה ושם (מקווה).
תודה שאתם מלווים אותי במסע זה. זה תמיד נותן לי תחושה של "לא לבד" בחלק מהשעות הבודדות יותר במהלך הטיול. מקווה שתוכלו לעזור לכם להפיק משהו אודות האזור הפחות ידוע הזה של ספרד.
נצא לדרך. -
-
בעצמי מטיילת עכשיו אז לא אוכל לעקוב בלייב. מחכה לקרוא כשאחזור... טיול מוצלח!
-
יום 1 - התחלה טיסת אחה"צ של אלעל למדריד, נבחרה עקב הרצון לא להתמודד עם חששות מקיום/אי קיום הטיסה. עלתה כ 600$ למושב קלאסיק. טיל חות'י הבהיר לי שעשיתי את ההחלטה הנכונה (עקב ביטולי טיסות של איבריה). בטיסה פגשתי קבוצת נשים בגילאי 60+ שמתעתדות ללכת כשבוע מהקמינו דה סנטיאגו. השראה אמיתית!
לינה בשדה התעופה של מדריד מלון Hotel Nuevo Boston. מלון שדה תעופה קלאסי שאין יותר מדי מה להרחיב עליו. לא נמצא בשדה עצמו, אלא 10 דקות נסיעה. מלון בסדר גמור ומצויין למטרה שאליה הגעתי. רכב- פעם ראשונה ביורופקאר. רכב קרוסאובר מסוג סיטרואן C5. גבוה כמו שצריך. כנראה שלא זול (650 אירו ל- 9 ימי שכירות). אחרי הסתגלות לרכב נוסע לתחנה הראשונה – קונסואגרה (Consuegra).עיירה קטנה, מרחק שעה וחצי מדרום לשדה התעופה, לכיוון טולדו. לטעמי, המקום מאוד מתאים לכל מי שנוסע לאנדלוסיה וממש חבל לפספס אותו. האזור העתיק של העיירה עצמה חביב ולא הרבה מעבר לזה, אבל תחנות הרוח, הן ואוו. כלומר כמו שאמרתי בהקדמה, עשיתי הכנה לקראת הנסיעה, שכללה גם את דון קיחוטה (או דון קישוט בתרגומו של ביאליק?). במסגרת זו ראיתי את הסרט "האיש שהרג את דון קישוט" המיוחד (מומלץ, ראש פתוח) וקראתי פרשנות על היצירה של סרוואנטס. בשל כך, ממש חיכיתי להגיע לכאן ואכן לא התאכזבתי. חניתי ליד סופרמרקט (בהמשך אעשה בו קניות), מה שחייב אותי לטפס (הוריי..) את הגבעה שעליה נמצאות תחנות הרוח. למי שלא מעוניין בטיפוס זה, אין בעיה לחנות ממש מתחת לתחנות עצמן ולא לטפס כלל. עבורי זה היה 2 ק"מ לכל כיוון, חלקן בעלייה וירידה. 12 תחנות רוח פוטוגניות להפליא, בעצמן ועם הנוף הנהדר לכיוון העיירה ולכיוון המרחבים האדירים של מחוז לה מנצ'ה. תחנות הרוח נבנו במאה ה- 16 ויועדו לטחינת חיטה.ניתן ללכת סביבן ולהיכנס לאחת מהן ולראות את המנגנון העתיק (וגם לקנות מזכרות בנושא דון קישוט). בסמוך להן שוכן המבצר של קונסואגרה. כניסה 5 אירו. במקור נבנה על ידי המוסלמים במאה העשירית אולם שופץ על ידי הנוצרים לאחר כיבוש האזור במאה ה 12. שכחתי לומר שהטיול הזה יכול גם להיקרא "מסע אלף המבצרים" על שם עשרת אלפי המבצרים שאבקר בנסיעה הזו. המבצר הזה נחמד מאוד. יש לו תצפית גבוהה ויפה ומספר חללים נחמדים. אגב, גם תחנות הרוח וגם המבצר מוארים בחשיכה, כך ששווה אולי לשקול, במידה ומסתדר, לישון בעיירה. לסיכום, קונסואגרה היא מקום מקסים באמת. שקט, רגוע ועם המון חן.
-
הטיול שלי עתיד להיות מאוד אינטנסיבי, ומכיוון שהספרדים אוהבים לעשות הכול "מאוחר", ארוחות בוקר מתחילות בדרך כלל בין שמונה לשמונה וחצי. בחלק מהימים לא אספיק לאכול את ארוחת הבוקר, שכן ארצה להספיק לו"ז צפוף. לכן קנייה גדולה בסופר (זול מבארץ כמובן) כדי לאפשר לי גמישות ולהכין לעצמי ארוחות. נסיעה של שעתיים מביאה אותי ליעד הבאה – העיר העתיקה קואנקה (Cuenca) אמנם המקום הוא מהיותר ידועים על גבי המסלול שלי, כנראה בשל קרבתו היחסית למדריד. אבל לא ברור לי איך העיירה הזו לא נמצאת גבוה מאוד בטיולי היום שניתן לעשות מעיר הבירה. אחת מערי ימי הבינים הכי יפות שיצא לי לראות.
ראשית – חנייה – יש במרכז העתיק מספר מגרשי חנייה תת קרקעיים. בחרתי את הקרוב ביותר לבית המלון - Torre de Mangana. הכניסה אליו מרגישה כמו כניסה לבונקר אטומי תת קרקעי. אבל כמה שמחתי לגלות שיש מעלית שעולה שבע קומות ומביאה אותי ישר למפלס של המלון שלי. אה, שכחתי לומר, היופי של קואנקה הוא בעיקר מהשילוב המדהים בין שני ערוצי הנחל שחותרים תחתיה ומייצרים צוקים מרשימים. אנשי העיר, במאה ה- 15 התמודדו עם מחסור במקום ולכן מצאו פיתרון יצירתי – בנייה לגובה. בימי הביניים יש מעט מאוד דוגמאות לבתים "רבי קומות" שאינם ארמונות וכנסיות. וכאן, יש מספר בניינים כאלו (המוקדם מביניהם הוא מהמאה ה 14) שנקראים "הבתים התלויים של קואנקה" (ולעיתים גם גורדי השחקים). הם עתיקים מאוד, שמורים היטב ונמצאים ממש מעל הצוק. ניתן לצפות בהם משלל מקומות. הידוע מכולם הוא גשר סן מרטין. גשר ארוך שחוצה את אחד המצוקים (קצת מפחיד למי שסובל מפחד גבהים) עד לפראדור הנהדר של קואנקה (שלצערי נמצא כעת בשיפוצים ולכן לא ניתן לישון בו). הזווית היפה ביותר היא דווקא מהחלק הצפוני של העיר, ליד שרידי המבצר, שם ניתן לראות את כל המצוק ממש מעליו. הגעתי לקראת שקיעה ולתחושתי, בזריחה אפילו יפה עוד יותר (אחזור לנסות שוב). פרט לכך , הכנסייה הגותית הראשונה בספרד היא קתדרלת קואנקה העתיקה מאוד (מאה 12). מבפנים היא אכן גותית, אם כי לא "ממש". ויטראז'ים מיוחדים, ופיתוחי אבן שלא ראיתי עדיין כמותם. הופתעתי לטובה. כניסה 6 אירו. פרט לכך, שכחתי לציין שהעיר צבעונית בטירוף. בכל מקום ניתן למצוא בתים צבועים וסופר פוטוגנים. יורד לי קצת גשם מדי פעם, לא משהו שצריך להפריע במיוחד. שווה להשקיע בקואנקה חצי יום בצורה נינוחה. מי שרוצה לעשות גם מסלול לצד הנהר שלמטה ולצעוד מתחת למצוק, כדאי שיוסיף עוד. מי שמגיע לאזור עם רכב, יראה מה אני מתכנן לעשות מחר, וכדאי למטרה זו להוסיף יום נוסף. זה אזור נהדר ויש בו המון מה לעשות.המלון שאני ישן בו Hospedería del Seminario הוא מנזר משנת 1584. המקום ענקי ורק חלק קטן ממנו משמש כמלון. השאר עדיין משמש כמנזר וסמינר לנזירות. המון חן ומיקום סופר מרכזי. החדר עצמו מודרני לחלוטין. לגבי ארוחת בוקר – זה בדיוק המקום שבו לא אוכל ארוחת בוקר עקב קוצר זמן למחר. אחרי שסיימתי את הטיול, ובטני ממש קרקרה, החלטתי לחזור לחדר , לקחת את המחשב ולשבת ולכתוב במסעדת הטאפאס שתפסה לי את העין בסיבוב שעשיתי. והנה, לראשונה נתקלתי בתופעת הסייסטה הספרדית המפורסמת. המסעדה, שרק לפני שעה וחצי עבדה בשיא הכוח, סגורה
ותיפתח מחדש רק בעוד שעה וחצי. אז הנה אני כותב לכם כאן מכיסא שמצאתי במנזר. על הארוחה אשלים מחר.
-
-
המדבר של אלמריה אכן דיי נידח, אבל חשוב להגיד שלא מדובר על "כל" קסטיליה ו"כל" אראגון (בשתיהן יש ערים גדולות - סרגוסה, בורגוס).
מדובר על אזור ספיציפי (שנמצא בפר בין שני אזורים אלו), שמהווה 13% מספרד עם צפיפות אוכלוסין נמוכה ביותר.
הנה כתבה לדוגמא
-
יום מעבר ארוך במיוחד, עם המון מקומות ופעילות. מתנצל מראש. התעוררתי מוקדם אחרי לילה מצויין ויצאתי במהירות לצפות בקואנקה בזריחה. הזווית של השמש בזריחה עושה חסד נוסף עם העיר והתצפיות הן מהגשר והן מהנקודה הצפונית יותר – היו לא פחות ממרהיבות! את הדרך חזרה עשיתי דרך מסלול הליכה כיפי שיוצא מנקודת התצפית הצפונית והולך ממש מתחת לצוק עם הבניינים העתיקים מעליו. מענג ומומלץ מאוד. יש לציין שלא הייתי בכל המקומות שיש לעיר להציע כגון הליכה לצד הנחל היפה שזורם מטה ועוד. לעיר עצמה. פשוט מקום נהדר שלא נמצא על המפה, וחבל. אגב, ראיתי דוכן שמוציא סיורים מאורגנים לחלק מהמקומות שתראו בהמשך התיאור של היום, למי שמגיע ללא רכב.
עם ביצוע הצ'ק אאוט חזרתי לרכב (והתוודעתי למעלית המשונה שניתן לנסוע בה לחנייה רק אם יש כרטיס חנייה, טרם ראיתי כזה דבר). היום בתוכנית מתחילים להיות הדברים המוכרים פחות. האתר הראשון הינו Los Callejones de las Majadas מרחק נסיעה של 45 דקות (בכביש מפותל מאוד, בקושי ראיתי מכוניות על הכביש) ועםארבע מעלות בחוץ. מדובר על יער אבנים מקסים. תהליכי בלייה גרמו לאבנים ענקיות לקבל צורת פטריות, עמודים, ושלל צורות נוספות. במקום אפילו יש מעין קניון קטנטן ונחמד. כניסה חופשית וניתן ללכת במספר אורכים שונים של המסלול מ 2 ק"מ , 3, ו4.5 ק"מ – מדובר על אותו המסלול כאשר ניתן לקצר במספר נקודות. אני עשיתי את מסלול שלושת הקילומטרים וזה הספיק לי לחלוטין. מומלץ בחום (או בקור). לא רחוק יש גם מקום דומה בשם " ciudad Encantada" (היער המכושף) אולם החלטתי שהוא כנראה פחות לטעמי מאשר זה. לשמחתי, הייתי לבד לחלוטין).
-
כעת נסעתי מרחק של פחות מעשר דקות נסיעה, בדרך עפר כבושה היטב ומתאימה לכל רכב, עד לנקודת התצפית הסמוכה - Mirador del Tío Cogote. נקודה עם נוף נהדר על אפיק נהר Jucar (אותו נהר שזורם בקואנקה) ומייצר עמק אדיר. במקום הזה החלטתי גם להכין לעצמי ארוחת בוקר נחמדה, שכן היום לא היה לי זמן לארוחת בוקר. בכל מקרה, שווה קפיצה אם באיזור. אין צורך לנסוע במיוחד.
הנקודה הבאה היא נקודת תצפית נוספת, ידועה יותר בשם: Ventano del Diablo (חלון השטן). ממגרש החנייה הקטן שלצד הכביש הולכים מרחק של 100 מטר למעין חלון (אני לא יודע אם טבעי או לא) שממנו נשקף נוף דרמטי מאוד של עמק נוסף בו זורם נהר ה Jucar ומעליו צוקים אדירים. מאוד מאוד יפה אין ספק. אבל האטרקציה הגדולה יותר מהנוף הייתה משפחת נשרים (נראה שאלו נשרים) שנחה על קצה הצוק (קרוב מספיק כדי לראות). ומדי פעם יצאו לסיבוב דאווין מול הצופים המשתאים. נכון שגם לנו יש כאלו בגמלא, אבל עדיין נשר זה אכן ציפור מרשימה ומרגשת בכל פעם שרואים אותה.
-
נסיעה קצרצרה הביאה אותי ליעד הבא – אגם Una. מדובר על אגם טבעי קטן שבדיוק לפני 100 שנים הורחב לכדי מאגר מים מלאכותי גדול ויפה (ותודה לצ'אט GPT על המידע). אני לא חובב אגמים מלאכותיים, אבל העובדה שהוא התחיל כטבעי גורמת לי "לסלוח לו" על חוסר האותנטיות. כאן בחרתי לעשות מסלול הליכה ולטפס על הצוק שנמצא מעל האגם. במקום ישנם שני מסלולים ארוכים יחסית (של כ-10 ק"מ פלוס מינוס). אני על זמן קצר יחסית ולכן בחרתי ללכת מקטע קצר יחסית של 3 ק"מ "הלוך וחזור" שכולל עלייה על הצוק, הליכה קצת על הרכס לכדי נקודת תצפית וחזרה. קטע ההליכה הזה כלל מקטע קצר (300 מטר) של הליכה על פי תהום שחששתי ממנה מבעוד מועד, אך בפועל, בזמן אמת, המקטע הזה היה רחב מספיק כדי שלא אחוש בשום חוסר נוחות. הנוף מנקודת התצפית היה מרהיב ביופיו. ניתן לראות את כל העמק, כולל האגם, ואת הנהר (Jucar כמובן) אשר מזין אותו וממשיך לאחר מכן באפיק קניוני מרשים. ולשמחתי גם כאן היו מספר נשרים שעברו מעלי. בעצם אני לא משוכנע שהם נשרים, אולי עיטים. בכל אופן, מרשים ביותר. המסלול לקח לי כשעתיים וחצי בקצב בינוני פלוס.
סיימנו עם קסטיליה לה מנצ'ה, ברוכים הבאים לאראגון! האתר הבא נקרא Nacimiento del Río Tajo – מקור הנהר טאחו. זהו הנהר הארוך ביותר בחצי האי האיברי. הוא מתחיל כאן וממשיך עד לאוקיינוס האטלנטי , דרך טולדו ולאחר מכן דרך ליסבון. כאן הוא מתחיל בבריכה קטנטונת מלאה בצפרדעים מקרקרות ונחל , או יותר נכון זרזיף קטנטן שזורם ממנו. בסמוך, ואולי הדבר הכי נחמד באחו החביב הזה, הוא מספר פסלים (אחד גדול, שלושה קטנים) מקסימים, שמסמלים (שוב, תודה ל GPT) את אבי הנהר, את השלג, ואת הגשם. בכל מקרה, הם מצטלמים טוב. בטח שלא להגיע לכאן במיוחד, אבל זו עצירה פשוטה על הדרך. אגב הדרך, מהרגע שיצאתי מקואנקה ועד לסיום היום הזה, פשוט נהדרת. כביש נוף ירוק, ומקסים. לא שמתי לב לזמן שעבר, גם בכביש.
-
לא סיימנו את היום הזה! האתר הבא הוא Cascada Calomarde . הנוף השתנה. מגבעות ירוקות, הנוף (שנקרא "הרי אלברסין") הופך לטרשי מעט יותר ומזכיר בחלקו את ההרים של הגליל המערבי, בגבול עם לבנון. לא פחות יפה ממקודם. הנסיעה עבורת בקלילות ואני מגיע למגרש החנייה של המפל. מגרש החנייה ריק לחלוטין והמפל כולו לרשותי. הליכה של פחות מחמש דקות מביאה אותי למפל שוצף מים. גובהו כעשרים מטר והוא מתפצל גם למספר מפלי משנה קטנים יותר. נקודת חמד ממש. ניתן ללכת גם טיפה לאורך הנחל שזורם בעקבותיו. כל זה סיפור של חצי שעה לכל היותר. מומלץ גם למתקשים בהליכה (יש קצת ירידה ועלייה). מחר אעשה (בשאיפה, אם הגשם לא יפריע) מסלול ארוך יותר לצד הנחל הזה. עוד נראה. זהו היעד האחרון להיום. בערך. נסיעה קצרה והנה אני באלברסין. אולי אחד המקומות המרכזיים שהביאו אותי עד הלום ושגרמו לי להתרגש מהנסיעה הזו. אז סוף סוף הגעתי. עשיתי סיבוב קצר יחסית בכפר הגדול, אבל את הרשמים אספר מחר. רק אגיד שהטאפאס בר (שקיבל ציון גבוה) שאני מתיישב בו מתקשה להתמודד עם עומס הקהל ואני בשלב זה, כבר קרוב לשעה מחכה לאוכל. מזל שאני לא רעב כמו אתמול, ויש לי סבלנות. אני שואל אותכם – האם טאפאס זה לא מנות קטנות? אז הזמנתי שלושה כאלה והגיעו שלוש מנות "קצת" יותר קטנות, שאני צריך להתמודד איתן
-
תודה רבה עיראק על השיתוף! קודם כל ארגון הטיול נשמע מאתגר, קשה לתכנן בלי חומר בעברית, כל הכבוד על זה! ובינתיים נראה מאוד יפה, וגם ניצול זמן מדהים!
-
סליחה שיצא עיראק..חח..מכת התיקון האוטומטי.. אין לי דרך לתקן מהפלאפון.. הולכים והתצפית של השטן נראים מיוחדים לגמרי!
-
מקום הלינה שלי כאן הוא Hotel Albanuracin אשהה בו שני לילות (אחד משני המקומות הבודדים שאני ישן בהם יותר מלילה אחד). המלון נמצא במבנה עתיק (כמו כל המבנים בכפר) בסמוך לאחת הכנסיות ובמרחק של כחמש דקות בערך ממגרש החנייה (המערבי, בתשלום 4 אירו ל 24 שעות). למלון (כמו רבים אחרים בכפר) אין קבלה רציפה. את הפרטים וההסברים על החדר קיבלתי בהודעה בבוקר ההגעה. לשמחתי, הכול עבד בצורה נוחה ופשוטה ביותר , לאחר שתרגמתי את ההודעה בספרדית. היה קל (יחסית) למצוא את המלון) ולהתנהל בתוכו. לחדר יש תצפית נהדרת לחלק הדרומי של הכפר. והוא נוח ומודרני. ועם זאת לא היו מים מספיק חמים במקלחת.
אלברסין היא מעין סוד שמור. ריחוקה היחסי מכל הערים הגדולות (מדריד, ברצלונה) גורם לכך שמעטים מגיעים לכאן באופן יחסי. מדובר באחד מכפרי ימי הביניים היפים ביותר באירופה. הבתים העתיקים והמשומרים, הסמטאות שכל אחת ציורים יותר מהשנייה, החומה האדירה שמעל הכפר – הופכים אותו לפנינה אמיתית. למי שמעמיק, ניתן להשקיע בכפר לפחות חצי יום של שיטוטים ואף יותר (אם למשל מטיילים לאור הנחל שמקיף אותו). אני מתכוון להשקיע באזור יום שלם, עמוס מאוד שכולל גם את הכפר וגם תוספות מסביבו. תוכנית היום עמוסה אף היא, אבל עם הרבה פחות נסיעות.עם שחר (7:30), יצאתי לתור את הכפר הגדול. באחד האתרים מצאתי מסלול שכנראה גם אלו שמגיעים לכפר (ויש לא מעט כאלו, יעידו מגרשי החנייה המרובים הפזורים בו) – הליכה לאורך הנחל שסובב את הכפר. הייתי כמובן לבדי לחלוטין, במסלול מקסים מתחת לכפר. מים זורמים, גשרונים, אירוסים מדי פעם ותחושת שקט ושלווה. לאחר מכן טיפסתי שוב לכפר עצמו וטיילתי בחלק הדרומי שלו (אני ישן בחלק הצפוני). מה אגיד, לא יכולתי להפסיק ולתקתק עם המצלמה (עד כדי כך שהסוללה נגמרה, לראשונה מזה זמן רב). כל פינה נראית נפלא, כל זווית, כל סמטה וכל מעבר – כולם פוטוגניים להחריד. מה שכן, לקח לי זמן רב להבין היכן אני נמצא ולהפסיק ללכת לאיבוד
. כעת התחלתי לטפס שוב לכיוון החומה עם כוונה לעשות משהו מעט שונה – לעלות עוד יותר למעלה ולקבל זווית צילום של העיירה ביחד עם החומה שלה. סיפוקי עלה בידי חלקית בלבד. עליתי עוד כמה עשרות מטרים למעלה כדי לראות שבעצם החומה היא לצד הכפר ולא מעליו מהזווית שהגעתי, וגם להקת ברחשים הבריחה אותי משם עם חצי תאוותי בידי. סטיתי בירידה הרחק מהכפר לכיוון קפלה קטנה שנמצאת כחצי ק"מ ממנו בתקווה שמשם יהיה נוף בזווית שונה ואכן כך היה. ההליכה פשוטה והנוף נהדר. מה אגיד, אלברסין עונה על הציפיות שלו בהחלט ואני ממליץ לכל מי שנהנה מכפרי ימי ביניים להגיע.
-
בלי מסלולי טבע אני לא יכול. המסלול הבא שלי הוא Barranco de la Hoz הסמוך לכפר Calomerde שבו הייתי אתמול (עם המפל). מדובר במסלול קווי שמתחיל בכפר זה ומסתיים בכפר Frias לאחר כעשרה ק"מ. היתרון הוא שישנן מספר נקודות לאורך המסלול שמאפשרות לקצר את המסלול ולהפוך אותו למעגלי מבלי לחזור על עקבותיי וכך עשיתי. החנייה אגב נמצאת עוד כחצי ק"מ מתחילת המסלול ומוסיפה הליכה קצת מעצבנת (שחלקה על כביש). המסלול עצמו מקסים. הנחל זורם באפיק קניוני שמדי פעם הוא גבוה ומרשים ומדי פעם ממש צר ומקסים לא פחות, בטח כשהולכים על המוני גשרים ומעברי סלע. כשישה ק"מ עם עלייה/ירידה של 200 מטר בערך. לא קשה במיוחד אבל מצריך קצת כושר.
אחרי מנוחה קצרה בחדר (כדי להטעין את המצלמה כאמור) וכדי להחזיר קצת כוחות, נסעתי מרחק נסיעה קצרה (10 דקות) להפתעה של היום. מדובר על אתר ובו ציורי מערות קדומים ואותנטיים. האתר נמצא כמה דקות נסיעה מדרום לאלברסין ובו שביל הליכה של כשני קילומטר (1 לכל כיוון). באתר התגלו מספר ציורי סלע קדומים מהתקופה הניאוליתית (סביב 4000-5000 לפנה"ס) והם מוצגים מקוריים (!) ולא שחזור. צריך לומר את האמת – מתוך 6 סלעים שבהם ציורים , הצלחתי למצוא רק בשלושה מהם את הציורים, שכן באחרים הם דהו בצורה שקשה לראות. אבל באלו שמצאתי (שגם בהם, צריך קצת לחפש) – זו חוויה מיוחדת מאוד – סוסים, פרות והדובדבן – הצייד עם הקשת. הפתעה גדולה למצוא אתר כזה בדיוק כאן.
-
יושבת בשורה הראשונה-- את החלק הראשון אני מכירה...עכשיו מתחילה לקרוא יעדים חדשים-אוהבת.
-
בסך הכול יום רביעי, אבל הטיול כל כך אינטנסיבי שזה מרגיש הרבה יותר. עוזב את אלברסין הנהדרת ליום של מבצרים. הראשון – מבצר Peracense כשעה נסיעה מאלברסין . מבצר בגודל בינוני שיופיו העיקרי נובע מבנייתו מאבנים אדמדמות והשילוב שלו במבנה סלעים מיוחד, מעין שכבות סלע. המבצר כמובן נמצא על הר וצופה לנוף נהדר. יש לציין שהוא פתוח רק בסופי שבוע ובעונת התיירות בלבד ונפתח רק בשעה 10:30 (מאוחר יחסית עבורי), אבל יש מספיק מה לעשות הן בתוכו והן מסביבו – מספר מסלולי הליכה קצרצרים לנקודות תצפית יפות על המבצר ומתחת לחומות והסלעים האדירים שבהם הוא משולב. בהחלט לא כמו כל מבצר אחר בספרד ושווה לשלב אותו במידה ואתם באיזור. אגב, בעיירה הסמוכה ראיתי שביל הליכה שצועד בין אותם סלעים מיוחדים ונורא יפים. לו היה לי יותר זמן, הייתי מנסה אותו.
התחזית היום לא האירה לי פנים על הנייר. גשם דיי חזק אמור לרדת (לפי השוואה של מספר אתרי תחזית) בדיוק בזמן שבו אבקר במבצר הבא, ואולי זה שהכי ציפיתי לו בטיול הזה: מבצר Zafra . ייחודו של מבצר זה הוא בשומקום בו הוא נמצא – בגבול בין קסטיליה לאראגון, ויועד לשמירה על הגבול בין שתי הממלכות הנוצריות הללו (בדומה למבצר הקודם שקודם שימש את המוסלמים ולאחר מכן עבר להגן מפני אויבים אחרים). השומקום הזה מחייב נסיעה של רבע שעה בדרך עפר כבושה חלקית. זה אחד משני המקומות לקחתי suv עבורם והוא אחד החשובים עבורי בטיול. החלטתי שאגיע לאזור ואחליט במקום. לכן הזדרזתי לצאת מהטירה הראשונה ויצאתי.
הגעתי לתחילת דרך העפר, כשאין גשם בכלל. החלטתי ללכת על זה. בערך 6 קמ של דרך עפר. 15 דקןת בערך. לא אתגרית ברובה (מקום אחד שצריך לנסוע בזהירות). עד שהגעתי, קמ מהיעד ושם היו שני בורות עם מים שהנחתי בסבירות של 90% שאני עובר ללא בעיה. ובכל זאת החלטתי שזה מעט מסוכן מדי, בהתייחס לגשם שאולי יגיע בהמשך. אז החלטתי להמשיך ברגל. ולקוות שיש לי מספיק זמן
כמעט רצתי לשם, חלק מזה בעלייה חדה מאוד עד שהגעתי לפלא הזה (שסצינה במשחקי הכס צולמה בו)
התרגשתי (כשהצלחתי להסדיר נשימה).
אחרי רבע שעה בקושי נאלצתי , בקושי רב, לחזור כשהתחיל לטפטף ובאופק נראו עננים מפחידים וגשם מרוחק.
אצתי לרכב, נסתובבתי ו... ה gps החליט שאני במקום אחר לגמרי. יש לציין שבדרך היו מספר פניות בין שבילים.התחלתי לנסוע מהזיכרון ובאמצע הדרך ה gps חזר לעצמו. הגעתי לכביש, ואחרי רבע שעה בערך, השמיים נפתחו...גשם חזק, ברקים וגם ברד! חוויה ממש. ממליץ לכם
מכיוון שמיהרתי בטירת Zafra , נוצר לי קצת זמן חופשי והחלטתי לבקר, בטירה השלישית (!) להיות – טירת Embid. נסיעה קצרה הובילה אותו לכפר הקטן ולטירה הקטנה שבו. בעצם כמעט כל כפר בעבר התגאה בטירה משלו. רובן לא היו גדולות ומפוארות, אלא פשוט בתי אחוזה של האציל ששלט בכפר. טירת אמביד היא כזו. קטנה וחמודה. הסתובבתי בכפר כחצי שעה, בעיקר כדי לחפש זוויות צילום מיוחדות והמשכתי הלאה ליעד "חשוב" נוסף בטיול זה.
-
היעד הזה הוא העיר החרבה של Belchite . העיירה הזו שיחקה תפקיד משמעותי במלחמת האזרחים הספרדית. סיפורה בקצרה: מלחמת האזרחים התרחשה בשנים 1936-1939 ובה נלחמו כוחות הרפובליקנים כנגד הכוחות הלאומניים. כל אחד מהצדדים היה ערב רב של מפלגות וקבוצות וזכה לתמיכה בינלאומית. במהלך קרב קשה בין שני הצדדים שנערך בעיירה (שתכליתו היה הכנה לכיבוש סרגוסה הסמוכה) ובו שני הצדדים הפציצו את העיר עם כוחות ארטילריים ומטוסים, גרם להשמדתה המוחלטת והריגתם של כחמשת אלפים אנשים משני הצדדים ואזרחים רבים. לאחר המלחמה הושארה העיר בכוונה תחילה על ידי הגנרל פרנקו, המנצח, באנדרטת זיכרון למעשיהם הנפשעים של הרפובליקניים (בעוד שהוא ניסה למרק את חלקם של הלאומנים במעשה). במקום אף צולמו מספר סרטים כגון המבוך של פאן ואחד מסרטי ספיירמן. הביקור מאורגן במקום מחייב הזמנה מראש של זמן מה. לדוברי אנגלית מסופק לינק לאתר + סיסמא המאפשר לשמוע את סיפור המקום. ההסבר מצויין, אם כי חסר מעט "התמונה הגדולה" ולכן מומלץ לקרוא מעט על מלחמת האזרחים ועל תפקידה של העיירה בו. הסיור עצמו מרשים מאוד. ישנם מבנים רבים (העיירה לא קטנה כמו שנראה בתחילה) ורבים מהם מרשימים בהריסתם (במיוחד הכנסיות). לטעמי, אחד המקומות המרשימים והמיוחדים בספרד, ואעפ"י שחייב אותי בעוד מספר שעות נהיגה, היה שווה בהחלט.
את מקום הלינה שלי קבעתי בעיקר כדי שיהיה קרוב מספיק לאתר הראשון של מחר. בפועל מצאתי פנינה קטנה וקסומה – העיר Calatayud. ראשית – המלון שלי Meson de Dolores שוכן במבנה עתיק משנת 1405 (לטענת הצ'אט) והוא עושה רושם עתיק ומקסים. כבר מאות שנים שהוא משמש בפונדק (אחרי שנבנה כארמון). ואגב, הוא הזול ביותר בכל הטיול שלי (53 אירו כולל ארוחת בוקר, בעוד האחרים נעים בין 70-120 אירו ללילה לא תמיד עם א.ב.). למלון יש חנייה צמודה והוא ממש במרכז העתיק של העיר. בינתים – מצויין. לאחר התמקמות יצאתי לסיבוב קצר בעיר.
העיר עצמה, קטנה אבל עם עבר חשוב בהיסטוריה של אראגון, כעיר שממש על הגבול עם המורים ולאחר מכן עם קסטיליה. יש בעיר השפעות מוסלמיות בכנסיות עצמן. ומעבר לכך יש דיסוננס. מצד אחד יש המון בניינים משופצים, צבעוניים ומשומרים היטב, ומצד שני, בתים רבים מוזנחים ועזובים. השילוב הזה, מוצא חן בעיני בתור צלם חובב ונהניתי מהסיבוב הקצר במרכז העיר. ארוחת ערב מצויינת (סוף סוף) של צלעות כבש במסעדה של המלון בו אני ישן, שמחה אותו סוף סוף, אחרי מספר ימים ללא הצלחה קולינרית.
יש לציין שבדרך היום היו עוד המון אתרים באזור Alto Tajo הנידח עוד יותר, שבצער ויתרתי עליהם מפאת קוצר הזמן.
-
שני המבצרים, פשוט וואו!!
-
איזה סיכום כיפי!!! תודה!
