בולגריה בעליה ובעקול
-
בולגריה בעליה ובעקולפלובדיב מקסימה!
אהבנו כול כך להסתובב בה.כשאנו היינו בדיוק היו בשלב סיום מדרחוב.החליפו את האבנים לאבני הגדולות.אמרתי שהיא תהיה כמו פראג פעם.יש בה גם נהר קטן,שלא תמיד זורם.תלוי במצב המיים.שדרת החנויות,מודרנית ויפה.כיכר הכנסיה ודוכנים השונים.ממש זוכרת אותה לטובה
-
בולגריה בעליה ובעקולמזל שיש חגים...ויש שני בני נוער.... משמע שעד הצהריים לא עושים כלום ואפשר לשרוץ כאן בפורום.
בקיץ לפני שנה נסענו עם מתבגרינו לסלובניה. בהתחלה, כשהם שמעו על היעד, הייתה התמרמרות גדולה על נסיעה למדינת עולם שלישי (כך טען הנער החצוף
). מאוד נהנינו. אבל מאז כבר התפכחתי והתפקחתי. כנראה, שיש גילאים שבהם עדיף לנסוע עם הנוער לערים גדולות, אם בכלל 
( אלא אם מדובר במשפחה של יובל 
).במחשבה שנייה, אולי כן בולגריה בדיוק בגלל הדברים שהפריעו לך ולרובי... הסיגריות (למען הבנזוג הנרדף ) והכלבים (לבת חובבת בע״ח)
בכל אופן, ג׳ני, אני מאוד נהנית לקרוא את סיפור הטיול שלך. את נקודת המבט, התיאורים הציניים המדוייקים והכנות.
-
בולגריה בעליה ובעקולפלובדיב באמת שווה ביקור גם ביום וגם בלילה (אם כי רובי נדמה לי שאתם פחות התלהבתם). אלונה- שהפעם הבאה הזו תגיע במהרה! טל, תשארי עוד קצת כח תכף מגיעים להרים היפים.
-----------------------
יום 5 - יום רודופי
היום אנחנו מדרימים לתוך הרי ה Rhodope . נסיעה קצרה מביאה אותנו למבצר Asenovograd הניצב לו על מצוק גבוה החולש על מעבר אסטרטגי לצפון יוון. מבנים שונים נבנו במקום במהלך ההיסטוריה על גבי קודמיהם, אך מה שנותר כיום הוא רק כנסייה מהמאה ה12- 13 שמאכלסת בתוכה שרידי פרסקואים מתקלפים והרבה קני ציפורים! אפשר גם לטפס קצת עד לפסגת ההר הסמוך לתצפית יפה על כל הסביבה, אך כל הביקור במקום לא עורך יותר מחצי שעה.
-
בולגריה בעליה ובעקולמהמבצר עוד נסיעה קצרה ביער ירוק וליד נחל זורם (כמה מים יש בבולגריה! בכל מקום רואים נחלים, פלגי ים קטנים, מפלים – פשוט לקנא!) ואנחנו חונים בחניון של מנזר Bachkovo. כאן כבר מדובר בשוק של ממש- רחוב שלם עם דוכנים בשני הצדדים המוכרים כלי קרמיקה, מזכרות והרבה סוגים של ריבות ודבש. אנחנו עולים דרכו עד לשער המנזר (מי שמתקשה בהליכה יכול להמשיך עם הרכב לאורך רחוב השוק ולחנות בחניון שני ממש צמוד לשער) . המנזר הוא השני בגודלו ובחשיבותו בבולגריה והמתחם אכן יפה, אבל גם הפעם פחות התרשמנו מהמנזר התיירותי מאשר מהמנזרים הקטנים והמבודדים שביקרנו בהם קודם.
בדרך חזרה למטה אנחנו מצטיידים בריבה הביתה וכן בפטל ותאנים טרייות במחירים מגוחכים שמחוסלים מיד בהנאה רבה. את אותם דוכני ריבה ודבש אנחנו גם נראה בהמשך בהמון מקומות וליד הכבישים בדרום, כך שאין הכרח לרכוש דווקא בשוק של המנזר.
-
בולגריה בעליה ובעקולמהמנזר אנחנו ממשיכים בנסיעה ארוכה דרומה. לאחר הכפר Hvoyna אנחנו פונים ימינה לפי השילוט החום ל Wonderful Bridges (Chudnite Mostove) ומתחילים לעלות ולעלות בכביש שהפיתולים שלו גורמים כמעט לסחוררת ושנראה כי הוא לא מוביל לשום מקום. לולא השילוט החום הקטן והעדויות של חברי הפורום הייתי מתייאשת באיזהשהו שלב וחוזרת, אבל בסוף אנחנו מגיעים לאזור חנייה שמלא למדי במכוניות ובאנשים. אנחנו הצטיידנו מראש בעיר אסנובוגרד במצרכי פיקניק תוך מחשבה כי נגיע לאתר המבודד כבר רעבים, ומוטב שיהיו איתנו אמצעים להשביע את תאבוננו, אבל מגלים במקום בית קפה קטן. והנה עוד תובנה לגבי בולגריה- יש המון מסעדות ובתי קפה במדינה הזו, גם במקומות לכאורה נידחים, עד שלא לגמרי ברור כיצד כולם מתפרנסים, שהרי עד כה ממש לא נתקלנו בעומס של תיירים בשום מקום.
הגשרים הענקיים נוצרו מהתמוטטות מערה שנוצרה באבן הקרסט המקומית. מלבד התצפית מלמעלה ניתן גם לרדת ולטייל מתחתם. המראות מרשימים אבל האם שווים את הנסיעה הארוכה והדי מייגעת עד לאתר? בואו נגיד שבפי הבנים הציניקנים האתר זוכה לכינוי the above-average bridges ,וגם אני לא נפלתי מהתפעלות לעומת התיאורים שקראתי. פטריות היער במקום לעומת זאת בהחלט הרשימו אותנו.
-
בולגריה בעליה ובעקולהיי ג׳ני,
נהנית מהטיול שלכם, מהטבע של בולגריה, מהמנזרים הקטנים.
ממשיכה לעקוב, תודה על השיתוף.
-
בולגריה בעליה ובעקולמרינה, תודה, יופי שהצטרפת.
---------------------------------
הדרך למקום הלינה ב Pamporovo ממשיכה דרומה תוך נוף מיוער בצפיפות ומיושב בדלילות. פמפורובו הוא אחד משלושת אתרי הסקי העיקריים של בולגריה (ביחד עם בנסקו ובורובץ) ונבנה במיוחד כאתר סקי בעידן הקומוניסטי. למעשה לא מדובר בעיירה במובן המקובל, אלא במספר ריכוזים של מלונות, מסעדות וכו' הפזורים לאורך כביש ארוך ומתפתל (מתנצלת על שימוש היתר במילה זו אבל לאור תנאי השטח היא ממש מתבקשת), בלי מרכז של ממש ובלי נשמה יתרה.
מאחר והגענו די מוקדם אחר הצהרים אנו מחליטים לעלות ברכבל למגדל הטלויזיה בהר Snezhanka כפי שרנצ'י הציע לתצפית על כל האזור. אנחנו יודעים באופן כללי כי המגדל נמצא מדרום לפמפורובו ובאמת כשאנחנו נוסעים בכיוון אנו רואים שלט המפנה למגדל הטלויזיה. אנחנו פונים, הכביש עולה ועולה אבל רכבל אין, והופס פתאום כבר רואים את המגדל עצמו. איכשהו פספסנו את הרכבל (או אחד מהם, שכן ליד המגדל לא פחות משלושה רכבלי כיסאות היורדים לכיוונים שונים), אבל לא נורא- ממילא באנו בעיקר בשביל הנוף. אנחנו פוסעים לכיוון בית קפה עם מרפסת נוף ובדרך עוברים ליד דוכן שמציע למכירה פעמונים בגודלים שונים. איך שאנחנו רק מתקרבים לדוכן המוכר מחליף מקריאות נמרצות של "jingle bells, jingle bells" ל " שלום,פעמונים מצלצלים בזול" (רק שיוצא לו "מצלסלים") ואני תוהה- לא בפעם הראשונה במצבים כאלה - א) איך לעזאזל הוא מזהה אותנו ממרחק כישראלים? ב) בכמה שפות הוא יודע לדקלם את טקסט המכירות שלו??
-
בולגריה בעליה ובעקולהמלונות בפמפורובו מכוונים כולם לתיירות חורף- בריכה מקורה, ספא, חדרי משחקים. בקיץ התפוסה בהם נמוכה למדי ואכן המלון שלנו (סביר, לא יותר) נראה שומם למדי, עד כדי כך שכמעט creepy להתהלך במזדרונותיו הארוכים. מצד שני, אין כמובן כל עומס במתקנים ואת יתרת אחר הצהריים אנחנו מבלים בבריכת המלון ובמשחקי ביליארד וכדור רגל שולחן סוערים (זכרי המשפחה) ומנוחה.
בערב אנחנו יוצאים שוב בחיפוש אחר מסעדה (פעולה שמצריכה נסיעה באוטו בגלל המרחק בין הריכוזים השונים). המשימה מתגלה כלגמרי לא פשוטה, שכן כנראה לא כלכלי להפעיל מסעדה בפמפורובו מחוץ לעונת הסקי ורובן סגורות ומסוגרות. כשאנחנו כן מצליחים למצוא מסעדה פתוחה אנחנו כמעט הסועדים היחידם ולכן, אף שהאוכל לא יוצא דופן, אנו כן זוכים לקבל את המנות מהר מאוד במונחים בולגריים ובסנכרון כמעט מושלם!
לסיכום פרק פמפורובו- אף שהבנים כאמור נהנו ממתקני המלון, בהרכב זוגי הייתי בוחרת במקום לינה אחר בסביבה ומדלגת על העיריה חסרת האופי, לבטח בתקופת "שנת הקיץ" שלה.
-
בולגריה בעליה ובעקוליום 6 - בדרך לבנסקו
היום אנחנו ממשיכים לטייל בהרי הרודופי לכיוון מערת "גרון השטן". באזור הזה של דרום בולגריה מתגוררים ה Pomaks -בולגרים אתנים שככל הנראה המירו את דתם לאיסלם לפני מאות שנים בתקופה העותמית ודבקים בו מאז. הכפרים כאן נראים עניים ודלים יותר ובמרכז כל אחד מהם "מסגד שיגור טילים" – בקיץ הזה זו האסוציאציה הבלתי נמנעת שקופצת לראש למראה הצריחים המחודדים...
הדרך למערה עוברת בקניון יפה ושופע מים (כמובן) ואנחנו נהנים מן הנוף. בקופת המערה מתעקשים שנכנס רק במסגרת של קבוצה שכרגע עברה את השער (כשהקבוצה הבאה רק בעוד שלושת רבעי שעה), אבל הלכה למעשה לאחר שכל הקבוצה הגדולה נכנסת לפנים המערה היא מתפזרת וכל אחד מתקדם בקצב שלו, מבלי שהמדריך (שככל שאנו הצלחנו להבחין מסביר רק בבולגרית) מנסה לאסוף או לזרז את המבקרים .
בפנים המערה יש חלל אחד מרכזי עצום מימדים שנהר זורם בתחתית שלו וקול זרימת המים נשמע היטב. בסיום הביקור – המעניין אך הקצר למדי- צריך לטפס המון המון מדרגות די תלולות שכן נקודת היציאה מן המערה גבוהה יותר בהר מאשר נקודת הכניסה. אני לא זוכרת מי נתן את העצה להביא כפפות, אבל היא ממש במקום, לא כל כך בגלל הקור במערה שאינו קיצוני, אלא כיוון שהן בהחלט עוזרות לאחוז במעקה המחוספס והמחליד של המדרגות.
-
בולגריה בעליה ובעקוללפי העצות בפורום אנחנו מוותרים על ביקור במערה השניה באזור (מערת הנטיפים יאגודינה שאומרים שיש יפות ממנה) וממשיכים בנסיעה בנוף יפה, מיושב מאוד בדלילות עד העירה דוספט. כאן אנחנו מנווטים את עצמנו ברחובות הקטנים של העיירה עד שמבצבץ לו האגם היפה, מוצאים מקום חניה ממנו שביל קצר דרך יער מביא אותנו לנקודת תצפית. למעשה מדובר במאגר מלאכותי שנוצר כתוצאה מסכר ומשמש ליצור חשמל –אין פיתוח תיירותי או אפילו גישה לרוב שטחו של האגם המשתרע על אזור נרחב.
-
בולגריה בעליה ובעקוללאחר ההפסקה המרעננת (הרי המראה של המים על רקע הירוק של העצים תמיד מרחיב את הלב) יש לנו נסיעה ארוכה על דרכים צדדיות , שמתארכת עוד יותר כשנתקעים מאחורי משאית ולא מעזים- בניגוד לנהגים הבולגרים ששי האתגר וקצרי הסבלנות- לעקוף בעיקול/בעליה/בשניהם יחד (המצב השלישי הוא הכי פופולרי...
).לבסוף אנחנו מגיעים בחתיכה אחת לעירית הסקי Bansko. שלא כמו פמפורובו מדובר בישוב קיים שסביב מרכזו העתיק התפתח אתר הסקי המודרני , ואכן אהבנו אותה הרבה יותר מקודמתה. זה לא אתר סקי מלוקק אלא תמהיל של הכל מכל: בתי אבן מסורתיים יפים יחד עם בניה מודרנית שבלונית של chalets, כיכרות יפים ומזרקות, פסלים בומבסטיים מהתקופה הקומוניסטית, , נשים היושבות על המדרכות (השבורות לעתים והלא אחידות) ופולות שעועית, מסעדות וחנויות מזכרות, כשסך כל האלמנטים השונים איכשהו יוצר אווירה הרמונית , נעימה ונינוחה. יש גם הרבה יותר חיים ואנשים – תיירים ומקומיים - ברחובות מאשר בפמפורובו המתה, אבל לא במידה שמעיקה, וגם לא במלון.
-
בולגריה בעליה ובעקולומילה על בחירת המלון. בנסקו בנויה לאורך שני צדדים של נהר, כאשר המרכז העתיק נמצא בצפון ובחלק הדרומי הרחוק יותר (שעולה לכיוון ההרים) נמצאים רכבל הסקי והמלונות הדגולים המשרתים את קהל גולשי החורף.
לי היה חשוב שהמלון יהיה במרחק הליכה מן המרכז וגם לא רציתי מלון סקי גדול מדי, ולכן הבחירה נפלה על מלון Glazne בו לקחנו בית משפחתי: דירה בת שלוש קומות בבניין המכיל מספר "בתים" כאלה בשורה (מה שמכונה באנגלית "terrace house ")
גם כאן, הכל מתוכנן לעונה הקרה ולכל בית יש חניה מקורה משלו בוקמת הקרקע. אלא מה, החניה צרה למדי והזפירה שלנו אמנם ממושמעת, אבל לכווץ את מימדיה היא הרי לא יודעת. בסוף, לאחר שניסה ללא הצלחה להכניסה, חרף שלל תנועות הכוונה ומילות עידוד משני עובדי המלון שצצו מאיזשהו מקום, בן זוגי מחליט כי באין שלג בחוץ וביש חניה חופשית ברחוב, זה אידיוטי להסתכן בשריטה לרכב השכור ומוותר על הנסיון- וגם על תדמיתו הגברית בעיני שני יועצי החצר
.אנחנו מתחילים לחקור את מעוננו החדש והמרווח. בקומת המרתף יש סאונה פרטית (שלא זכתה לשימוש אצלנו),מקלחת ושירותים. בקומת הקרקע סלון, עוד שירותים ומטבח עם שולחן אוכל גדול, ובקומה השניה שני חדרי שינה (אחד עם מיטה זוגית, השני עם שתי מיטות יחיד), כשלכל אחד מהם צמוד חדר אמבטיה משלו.
אנחנונ נהנינו מן השהות בבית אבל אני חייבת לציין חסרון אחד והוא גרם המדרגות הלולייני והצר בין קומת הקרקע לחדרי השינה- גם לא נוח לסחיבת מזוודות וגם הופך את המקום לפחות מתאים ללינת משפחה עם ילדים קטנים. גם המטבח מצוייד בכלי אוכל וסכו"ם ובכיריים אבל נעדר כל כלי בישול כך שאי אפשר להכין בו ארוחה רצינית- אבל ממילא בבולגריה אוכלים בחוץ ובכלל לא בנינו על ארוחות מבושלות עצמאיות.
המלון עצמו לא מפואר, אבל הוא נעים וירוק עם מדשאות בין הבניינים, בריכה מקורה חביבה (שופעת צמחיית נוי גם כן) וצוות שאמנם דובר אנגלית בסיסית למדי אבל מאוד נכון ומשתדל לעזור.
-
בולגריה בעליה ובעקולסכין בגב
בערב לאחר סיבוב בעירה אנו יושבים לאכול במסעדה Obecanova בכיכר הראשי שראתי עליו המלצות ונופלים על המלצר הכי חלקלק ומתרפס שיצאנו לפגוש לא רק בטיול הזה אלא בכלל. לא רק שהוא יודע בדיוק מה "ישראלים אוהבים לאכול" ומרצה לנו על כך באריכות, אלא יש לו דעה מוצקת מה אנחנו צריכים להזמין מן התפריט ולא יעזור כל נסיון שלנו לסטות מן המתווה שלו.
ולמה אנחנו מצייתים לו אתם שואלים
כי כאשר הבחור מסתובב לרגע מתברר כי הוא נושא עמו סכין ענק ואימתני התחוב במכנסיים מאחור – כך שלהמרות את פיו אנו לא מעיזים!
בסוף הארוחה החשבון מגיע מונח על מן בול עץ כאשר המלצר בטיאטרליות שולף פתאום את הסכין ונועץ אותו בנייר. אמא'לה
האוכל במסעדה אגב בסדר אבל יקר ללא כל פרופרציה ועל כן אל אף הערך הבידורי (המסוים) של החוויה - אנו ממליצים לדלג עליה!
-
בולגריה בעליה ובעקולג'ני היקרה
ממשיכה לטייל איתך בארץ אהובה. רודופי בעיניי זה החלק הכי הכי הכי של בולגריה. אולי מתישהו מישהו יעז להתרחק עוד טיפה, אחרי פמפרובו המיותרת ולהגיע אל המקומות הכי נידחים והכי מדהימים של האזור.
לגבי בנסקו, איזה הפתעה נעימה, חשבתי שהעיירה לא מתפקדת בכלל בלי שלג.
ועוד הערה, מעריצה אותך על שאת מצליחה להחזיק מעמד ולפעמים אפילו ליהנות עם שני מתבגרים ציניקנים.
שיהיה שבוע נפלא והמון תודה
אלונה
-
בולגריה בעליה ובעקולהי אלונה,
איזה כיף שאת ממשיכה ללוות אותי (לא שהיה לי ספק בכך......
)בנסקו בקיץ אכן מתפקדת, כנראה בזכות זה שהיא משמשת שער כניסה לפארק הלאומי פירין שמטויל דווקא בקיץ, ויש לה אפילו פסטיבל ג'אז די ידוע (אנחנו הגענו מאוחר מדי באוגוסט).
נכון שלא תמיד קל לטייל עם בנים בגיל הזה שסף הסבלנות שלהם לעתים נמוכה, אבל מצד שני זו הזדמנות להרבה ביחד משפחתי וצבירת חוויות משותפות שלא מתאפשר באותה צורה ביום יום בארץ- אז גם מזה אני נהנית.
אנחנו תעוד מעט מגיעים ל"דרום עמוק" אחר- אזור מלניק (שאם אני לא טועה לא היית שם) שכולם מאוד נהנו מן הביקור בו- אבל בדרכים שונות, כפי שתכף יסופר..
-
בולגריה בעליה ובעקוליום 7 - מנזר רוזן ומלניק למיטבי לכת...
היעד שלנו להיום הוא הכפר Melnik שבדרום , לא רחוק מן הגבול היווני. ואכן השילוט בכביש הראשי E79 דרומה מכוון ל Kulata , שחיפוש ממושך במפה מגלה שהוא הישוב הבולגרי הפצפון האחרון שלפני הגבול. הדרך ההגעה לכפר היא דרך כבישים צדדים וכפרים עלומי שם, כאשר במרכז אחד מהם ניצב הפסל הענק הזה.
הכפר מלניק עצמו ציורי אך תיירותי לחלוטין – כל בית שני הוא מסעדה או חנות מזכרות ובעיני הצידוק לנסיעה הארוכה אינה הכפר עצמו - יפה ככל שהיה ,אלא העמק שבתוכו הוא יושב, המתאפיין בתצורות גיאולוגיות מעניניות: מעין פירמידות חול צהבות בשלל צורות. לאחר סיבוב קצרצר במלניק (למי שמעוניין, הכפר ידוע גם בתעשית היין שלה ואפשר לבקר במרתפי יין ולטעום).
-
בולגריה בעליה ובעקולאנחנו עולים עם הכביש לכפר Rozhen,כשבין העצים ניתן גם לראות לפרקים את צורות הסלע היפות.
במרכז הכפר רוזן אנחנו חונים בכיכר הראשי ומתחילים טיפוס תלול למדי של כ20 דקות עד למנזר באותו שם, בסופו אנו מגלים שיש בעצם גם מגרש חניה שני ליד המנזר עצמו, שהגישה אליו הוא מכביש המסומן בשלט "אין כניסה" שיוצא מן הכיכר למטה. נו טוב, שלט אין כניסה הוא כנראה על אותו משקל של קו הפרדה רציף בכביש...
המנזר יפה ומטופח, אבל בשלב זה של הטיול אפילו אני כבר בתחושה קלה של מנת יתר, ושוב ללא הסביבה הטבעית הייחודת הוא לא היה מצדיק בעיניי ביקור במיוחד.
-
בולגריה בעליה ובעקולידענו שמסביבת המנזר יוצא ecopateka חזרה למטה למלניק, אלא שאפילו בלשכת התיירות איתה התכתבתי לפני הנסיעה לא ידעו להסביר בדיוק היכן הוא יוצא. מי שמספק את ההכוונה הדרושה היא כמובן אחת המוכרות בשוק המזכרות הקטנטן שליד המנזר והנה היא:
כשהפנים למנזר יש לפנות ימינה על מן שביל ג'יפים העולה על ההר לכיוון האנטנה שעל ראש ההר. מגיעים לגָּזִיבּוֹ שם שוב פונים ימינה עד לשלט למלניק שמעיד שהגעתם לתחילת המסלול שיורד בינות הפירמידות עד לפאתי הכפר מלניק.
אלא מה, המסלול הוא קווי ומישהו צריך להוריד את האוטו חזרה למטה. לכן אנחנו מתפצלים ומשאירים את ההליכה במסלול לבנים שדי שמחים להיפטר מאיתנו לזמן מה ולחקור אותו לבדם.
בינתים אנחנו נוסעים חזרה למלניק בניחותא באוטו הממוזג, נהנים מן המבט על העמודים שנראים עוד יותר בבירור בכיוון הירידה, ובצהרי היום, במזג האוויר חם מאוד וכאשר המסלול נראה די תלול אני ממש לא מרגישה הקרבה גדולה מדי..
חזרה במלניק אנחנו אוכלים פירות בפארק מוצל, שגם בו פסל בומבסטי של גיבור מקומי כלשהו וכעבור זמן לא רב הבנים שבים אלינו, מלאי אדרנלין ומספרים את חוויותיהם שכמעט גורמים לי התקף לב:
- "אמא, אין סיכוי שהיית עושה את המסלול הזה" (אאאוץ- ישר לעניין
)- " זה מסלול למיטבי לכת בלבד- השביל ממש צר ותלול "
- " יש מעקה אבל הוא רקוב ושבור ברוב המקומות"
- " כמעט החלקתי ונפלתי לתהום" (האחרון בחוודה בלתי מוסתרת
) -
בולגריה בעליה ובעקולאז אני כמובן אמליץ לכם להסתפק בתצפית פנורמית על הפירמדיות מאזור הגזיבו ולחזור ברכב (אף שאין ספק שהנוף לאורך המסלול, כפי שהוא משתקף בתמונות שהבנים צילמו מרהיב), אבל לטובת אמיצים ואוהבי אתגר שבכל זאת רוצים לנסות את המסלול, להלן פרטים טכניים שיעזרו להתגבר על המגבלה של היותו קווי.
שלוש פעמיים ביום, ב 7:40, 11:40 15:30 אוטובוס יוצא מהעיר סנדנסקי ומגיע למלניק כעבור כ40 דקות, קרי ב 8.20, 12.20 16.10 לערך, משם הוא ממשיך לרוזן, כך שאפשר לחנות במלניק, לעלות אם האוטובוס לרוזן ולרדת בשביל. ואכן ראינו את האוטובוס שהוא בעצם מן מיני-וואן גדול מגיע למלניק ואוסף נוסעים.
קיבלתי מלשכת התיירות גם פרטים של נהג מונית שלדברם אפשר להעזר בו לאחד הכיוונים.
Favorit Taxi, e-mail: [email protected], +359 746 33030, +359 888 665588, +359 897690099, +359 898801180
-
בולגריה בעליה ובעקולבדרך הארוכה חזרה לבנסקו אנחנו עוצרים באיזו מסעדת גריל לצד הכביש שלגמרי לא תיירותית ועולה בערך שליש ממה ששילמנו אתמול בערב בבנסקו. המלצרית בקושי מדברת אנגלית, אבל כמו במקומות דומים, מצאו דרך לעקוף את הבעיה- תחת כל שורה בתפרית בבולגרית מופיע התרגום האנגלי, לרוב מלווה בתמונה, כך שפשוט מצביעים באצבע בתפרית על מה שרוצים להזמין וככה מצליחים לתקשר גם בהעדר שפה משותפת. השיטה כמובן לא אפקטיבית אם יש לך שאלות על התפריט או בקשות מיוחדות, אבל כבר למדנו כי המבחר ברוב המסעדות די דומה וחוזר על עצמו, בטח במסעדות פשוטות כמו זה של היום, אז כאן זה עובד מצויין.
בערב אנחנו יוצאים לסיבוב נוסף בבנסקו, בעוד הבנים בוחרים לבלות במלון ובבריכה. לאחר כמה ימים ברצף של מזג אוויר נאה ושימשי השמיים מעוננים והתחזית לגשם, ובעוד אנו אוכלים ארוחת ערב בדירה (פיצה take away - אחרי אתמול אין לנו חשק לנסות את מזלינו שוב במסעדות בנסקו
), מתחיל מבול מלווה ברעמים וברקים. נצטרך לחשוב מחדש על התכניות למחר.
