אנו מגיעים לתחנת הרכבת ואין לנו זמן אפילו להביט באריחים היפיפיים המעטרים את תחנת הרכבת, (אל דאגה עוד נשוב מהשייט אליה.)
רק שואלים את עובד התחנה: היכן מלון וינטאג’ שברציף לפניו עוגנת הספינה של פאולו .(במאמר מוסגר מאד כדאי ללון בו)
הוא מראה לנו לפנות ימינה,
אנו חונים בחנייה של המלון כמו האורחים הרמים שהגיעו לשם. אני נכנסת למלון ושואלת בלובי איך מגיעים לרציף והיכן השירותים.
נכנסת לשירותים ורק אח”כ יורדת לגינה שלפני המלון ומחפשת היכן פתח היציאה מהמלון לרציף. לא רואה שום פתח. אין יוצא ואין בא מהגינה. מגיעה עד הבריכה של המלון ושואלת מישהו איך מגיעים לרציף? עונה לי הלה שרק כעת הגיע למלון ואין לו מושג. שואלת מישהי נוספת שיושבת/שוכבת פרקדן בכסא נוח , והיא להפתעתי יודעת להראות לי את הדרך – עלי לחזור חזרה למלון, לעבור את מגרש החנייה ומשמאל למגרש כביש שיורד מתחת לגשר. ופונה בעקלתון ימינה.
רצה את כל הדרך בעלייה שאין לי מושג מאיפה היה לי כזה מנוע טורבו, מתנשפת ומתנשפת ומבשרת לרפי שאנו כבר קרובים למעגן.
מגיעים בדיוק 18.05 ואין שום זכר לקברניט הספינה – מיודעינו פאולו. לרגע חשבתי שפיספסנו אותו. ואז אנו מנסים לעלות לספינה גדולה שבדיוק יוצאת מהמעגן אבל, לצערנו אין בה יותר מקומות. חשבתי שחלום השייט בדואורו נמוג. ביקשתי מאשת צוות הספינה שאולי תדבר עם הקברניט שלנו שלא הצלחנו להשיגו, והיא הואילה בטובה. היא שמחה לבשר שהוא בדרך למעגן ותיכף יגיע. הוא התעכב עם תיירים אחרים.
בשעה 18.15 פאולו שלנו מגיע עם ספינה קטנה . אני רואה את גודל הסירה ומתחילה להתחלחל. מה בגיגית הזו אני אשוט? הרי היא כעלה נידף ברוח!!!
ולא רק זאת, פאולו “שלנו” שואל אותי אם נאות לצרף לספינה עוד 2 זוגות שלא היה להם מקום בספינה הגדולה ורצו להצטרף אלינו. אני מבחינה באישה מאד שמנה ביניהם ואומרת לעצמי, הרי כשהיא תיכנס הספינה תשקע.
פאולו מבטיח לי שהוא יכול להכניס לספינה 12 אנשים, (בליבי חשבתי אולי אם ישים על הגג כמה) ונותנת לשמנה להכנס לפני, שאם הספינה תטבע אני לא אהיה בתוכה.
הספינה למרבית הפלא לא טבעה והתחלנו סיור מעניין ומרתק תוך שאנו למדים על היקבים לאורך המסלול, על בעלי החוות, על יין פורטו שנמזג לנו כמים מהקנקן הענק שהביא פאולו, על העיר פורטו, על הפורטוגלים, על השחיתות והביורורקטיה בה. התיידדנו עם 2 הזוגות האוסטרלים ושוחחנו איתם ממושכות.
השמש התחילה לשקוע וצבעה את הדואורו באור יקרות.
זו היתה הפעם הראשונה בחיי ששתיתי יין בכלל ויין פורטו שהיה מאד טעים לי
בפרט. מרוב שהיה לי טעים הרמתי ושתיתי שתי כוסות!!! לא , לא השתכרתי רק הראש קצת כאב.
השייט היה מפינהאו ועד הנהר TUA שם ראינו את הגשר המצולם מטה. שעתיים בסה”כ.
התמונות מהשייט צולמו ברובן בנייד כך שנעשה הפסקה שאוריד את התמונות מהנייד. בינתיים אשאיר אתכם עם כמה תמונות מהמצלמה הגדולה.